פרק י', הלכות זכייה ומתנה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי', וּמֵת – יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה, שֶׁדִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין הֵן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא עַל מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ קָבוּר הוּא אוֹמֵר.
א. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר תְּנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי. כגון שאמר במפורש שנותן במתנת שכיב מרע (כדלעיל ח,טו-יז). וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא עַל מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ קָבוּר הוּא אוֹמֵר. אין לחשוש שכוונתו למנה מסוים שמקומו אינו ידוע לנו.
ב. וְכֵן שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'הַלְוָאָה' אוֹ 'פִּקָּדוֹן' 'שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי, תְּנוּ אוֹתָהּ לִפְלוֹנִי' – דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן.
וְכֵן אִם אָמַר: 'תְּנוּ שְׁטָר פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי' – זָכָה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשְּׁטָר, וּכְאִלּוּ כָּתַב וּמָסַר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ הַשְּׁטָר, וְאֵין הַיּוֹרֵשׁ יָכוֹל לִמְחֹל שְׁטָר זֶה, שֶׁנִּתַּן בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע.
וּמִפְּנֵי מָה הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן שְׁטַר חוֹב לַחֲבֵרוֹ וְחָזַר הַיּוֹרֵשׁ וּמְחָלוֹ, מָחוּל, וּשְׁכִיב מְרַע שֶׁנָּתַן שְׁטַר חוֹב, אֵין הַיּוֹרֵשׁ יָכוֹל לִמְחֹל? מִפְּנֵי שֶׁקִּנְיַן הָרְאָיָה שֶׁבַּשְּׁטָר מִדִּבְרֵיהֶם, לְפִיכָךְ הַיּוֹרֵשׁ – עֲדַיִן זֶה הַשְּׁטָר שֶׁלּוֹ הוּא מִן הַתּוֹרָה, וּמוֹחֲלוֹ; וּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם – עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁל תּוֹרָה, וּכְאִלּוּ קָנָה מָמוֹן שֶׁבַּשְּׁטָר מִן הַתּוֹרָה וְהִגִּיעַ לְיָדוֹ, וְלֹא נִשְׁאַר לַיּוֹרֵשׁ בּוֹ קִנְיָן, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ מוֹחֵל.
ב. שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי. ששייכים לי ונמצאים ביד ראובן. תְּנוּ אוֹתָהּ לִפְלוֹנִי. לשמעון. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן. אין צורך שראובן ושמעון יהיו נוכחים בציווי השכיב מרע (שלא כאדם בריא שאמירתו מועילה כהקנאה רק אם שלושתם נוכחים, ראה לעיל ג,ג ובהלכות מכירה ו,ח).
תְּנוּ שְׁטָר פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. שטר חוב, שאדם בריא יכול להקנותו לחברו רק בכתיבה ומסירה (ראה הלכות מכירה ו,י-יא). הַיּוֹרֵשׁ. של השכיב מרע.
וְחָזַר הַיּוֹרֵשׁ וּמְחָלוֹ מָחוּל. כמבואר בהלכות מכירה ו,יב. שֶׁקִּנְיַן הָרְאָיָה שֶׁבַּשְּׁטָר מִדִּבְרֵיהֶם. מדברי חכמים, אבל מן התורה אי אפשר להקנות דבר שמשמש רק כראיה ואין לו ערך עצמי (ראה שם).
ג. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי': אִם אָמַר: 'תְּנוּ' – נוֹתְנִין; לֹא אָמַר 'תְּנוּ' – אֵין נוֹתְנִין, שֶׁמָּא לֹא אָמַר 'מָנֶה יֵשׁ לִפְלוֹנִי בְּיָדִי' אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עַל יוֹרְשָׁיו שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מָמוֹן.
ד. לְפִיכָךְ, אִם אָמַר דָּבָר זֶה דֶּרֶךְ הוֹדָאָה, וְלֹא הָיָה שָׁם חֲשַׁשׁ עָרְמָה – נוֹתְנִין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר 'תְּנוּ'.
ד. אִם אָמַר דָּבָר זֶה דֶּרֶךְ הוֹדָאָה וְלֹא הָיָה שָׁם חֲשַׁשׁ עָרְמָה. שניכר מדבריו שכוונתו להודות על ממון המוחזק בידו שאינו שלו. נוֹתְנִין. שלא כבריא שאף אם אמר בדרך הודאה יכול לטעון אחר כך שאמר כך רק כדי לא להיחשב עשיר (ראה הלכות טוען ונטען ז,א).
ה. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, רָאוּ אֶת אֲבִיהֶן שֶׁהִטְמִין מָעוֹת בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, וְאָמַר: 'שֶׁל פְּלוֹנִי הֵן', 'שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵן': אִם כְּמוֹסֵר דְּבָרָיו לָהֶם – הֲרֵי דְּבָרָיו קַיָּמִין; וְאִם כְּמַעֲרִים – לֹא אָמַר כְּלוּם.
ה. וּמִגְדָּל. ארון. אִם כְּמוֹסֵר דְּבָרָיו לָהֶם. אם אמר זאת בסגנון ובאופן של אדם המוסר מידע לבניו. וְאִם כְּמַעֲרִים. שנראה להם שהוא רוצה להערים כדי שלא יקחו את הממון, ואומר להם שהממון אינו שלו (ראה גם הלכות מעשר שני ו,ז).
ו. וְכֵן אִם בָּא אַחֵר וְאָמַר לָהֶם: 'אֲנִי רָאִיתִי אֶת אֲבִיכֶם שֶׁהִטְמִין מָעוֹת בְּשִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, וְאָמַר: שֶׁל פְּלוֹנִי הֵם, שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵם': אִם הָיוּ טְמוּנִים בַּבַּיִת – לֹא אָמַר כְּלוּם; בַּשָּׂדֶה – דְּבָרָיו קַיָּמִין. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל שֶׁאִלּוּ יָכוֹל לְנָטְלָן – דְּבָרָיו קַיָּמִין; וְאִם לָאו – לֹא אָמַר כְּלוּם.
ו. אִם הָיוּ טְמוּנִים בַּבַּיִת. שזהו מקום שאין אותו האדם יכול לקחת את המעות משם. בַּשָּׂדֶה דְּבָרָיו קַיָּמִין. מכיוון שהיה יכול לקחת את המעות לעצמו מאמינים לו כשאומר שאביהם אמר שהמעות של מעשר שני.
ז. הֲרֵי שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל מָעוֹת שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו, וְלֹא יָדַע הֵיכָן הֶחְבִּיאָן, וְאָמְרוּ לוֹ בַּחֲלוֹם: 'כָּךְ וְכָךְ הֵן, וּבְמָקוֹם פְּלוֹנִי הֵן, וְשֶׁל פְּלוֹנִי הֵן' אוֹ 'שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵן', וּמְצָאָן בַּמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ וּבַמִּנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ – זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.
ז. הֲרֵי שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל מָעוֹת שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו. יתום שהיה טורח לחפש מעות מסוימות שאביו השאיר אחריו. וְאָמְרוּ לוֹ בַּחֲלוֹם כָּךְ וְכָךְ הֵן. אמרו לו את סכומם המדויק. וְאָמְרוּ חֲכָמִים דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. הדברים שנאמרים בחלום אינם משנים כלל למעשה, ואין לסמוך על החלום לומר שהממון אינו שייך לבן. ואף על פי שהיו בו פרטים נכונים, ייתכן שמעורבים בו פרטים שאינם נכונים ואין לחשוש להם (מאירי סנהדרין ל,א).
ח. שְׁכִיב מְרַע שֶׁהוֹדָה שֶׁיֵּשׁ לִפְלוֹנִי בְּיָדוֹ מָנֶה, וְאָמְרוּ יְתוֹמִים: 'חָזַר וְאָמַר לָנוּ אָבִינוּ: פְּרַעְתִּיו' – נֶאֱמָנִין, וְנִשְׁבָּעִים עַל זֶה הֶסֵּת.
ח. וְנִשְׁבָּעִים עַל זֶה הֶסֵּת. נשבעים שבועת היסת שכך אמר להם אביהם, והיא שבועה שתיקנו חכמים לאדם שכופר בתביעה נגדו (ראה הלכות טוען ונטען א,ג).
ט. אָמַר: 'תְּנוּ', וְאָמְרוּ יְתוֹמִים: 'חָזַר וְאָמַר לָנוּ אַבָּא: פְּרַעְתִּיו' – אֵין נֶאֱמָנִין.
ט. וְאָמְרוּ יְתוֹמִים חָזַר וְאָמַר לָנוּ אַבָּא פְּרַעְתִּיו אֵין נֶאֱמָנִין. יש מפרשים שהיתומים אמרו שאביהם אמר להם 'פרעתי' לאחר שאמר להם 'תנו', ואינם נאמנים מכיוון שלאחר שאמר 'תנו' יש להניח שלא יפרע בעצמו. ויש מפרשים שהיתומים אמרו שאביהם חזר בו ממה שאמר 'תנו' ואמר שכבר פרע את החוב לפני כן, ובזה אינם נאמנים, אבל אם אמרו היתומים שאביהם אמר להם 'פרעתי' לאחר שאמר 'תנו' נאמנים (ראה ש"ך וט"ז על שו"ע חו"מ רנה,ה).
י. אָמַר: 'מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי', וְאָמְרוּ יְתוֹמִים: 'נָתַנּוּ' – אֵין נֶאֱמָנִים, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר 'תְּנוּ', וּמִנַּיִן יָדְעוּ שֶׁחַיָּבִין לִתֵּן?
י. שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר תְּנוּ וּמִנַּיִן יָדְעוּ שֶׁחַיָּבִין לִתֵּן. שמכיוון שלא אמר להם בצורה ברורה לתת אולי תכנן לפרוע בעצמו את החוב.
יא. אָמַר: 'תְּנוּ', וְאָמְרוּ יְתוֹמִים: 'נָתַנּוּ' – נֶאֱמָנִין, וְנִשְׁבָּעִין הֶסֵּת שֶׁנָּתְנוּ.
יא. וְנִשְׁבָּעִין הֶסֵּת שֶׁנָּתְנוּ. אם בעל החוב טוען שלא קיבל את חובו נשבעים היתומים שבועת היסת ונפטרים.
יב. שְׁכִיב מְרַע שֶׁנָּתַן מָנֶה לְאֶחָד, וְאָמַר לוֹ: 'הוֹלֵךְ מָנֶה זֶה לִפְלוֹנִי', הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת: אִם קַיָּם הָיָה בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַשְּׁכִיב מְרַע – יִנָּתְנוּ לְיוֹרְשֵׁי מִי שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לוֹ, שֶׁדִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּמְסוּרִין הֵן; וְאִם לֹא הָיָה קַיָּם – יַחְזְרוּ לְיוֹרְשֵׁי הַמְשַׁלֵּחַ, שֶׁאֵין קִנְיָן לַמֵּת.
יב. הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת. השליח הגיע ליעדו וגילה שהמקבל מת. אִם קַיָּם הָיָה בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַשְּׁכִיב מְרַע. אם המקבל היה חי בזמן שהשכיב מרע נתן את המנה לשליח. שֶׁדִּבְרֵי שְׁכִיב מְרַע כִּמְסוּרִין הֵן. ולכן המקבל זכה במנה מיד בזמן שניתן לשליח וכאשר מת זכו בו יורשיו (שלא כמתנת בריא שהמקבל זוכה בה רק כאשר מגיעה לידו, ואם מת המקבל לפני שהגיעה לידו צריך השליח להחזירה לנותן, כדלעיל ד,ה).
יג. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִי, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת לִפְלוֹנִי, וְאַרְבַּע מֵאוֹת לִפְלוֹנִי' – אֵין אוֹמְרִין: כָּל הַקּוֹדֵם בַּשְּׁטָר זָכָה; לְפִיכָךְ, אִם לֹא הִנִּיחַ תְּשַׁע מֵאוֹת – חוֹלְקִין הַנִּמְצָא לְפִי מַה שֶּׁכָּתַב לָהֶם. וְאִם יָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב – גּוֹבֶה מִכֻּלָּן, מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ. כֵּיצַד? הָיָה הַחוֹב אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים – בַּעַל הַמָּאתַיִם נוֹתֵן מֵאָה, וּבַעַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מֵאָה וַחֲמִשִּׁים, וּבַעַל הָאַרְבַּע מֵאוֹת נוֹתֵן מָאתַיִם.
יג. אֵין אוֹמְרִין כָּל הַקּוֹדֵם בַּשְּׁטָר זָכָה. סדר המקבלים הכתוב בשטר או באמירת השכיב מרע, אינו מקנה עדיפות לראשון לקבל תחילה, אלא כל המקבלים שווים בעניין זה, מפני שנראה מתוך דבריו שהתכוון לתת לכולם בבת אחת. חוֹלְקִין הַנִּמְצָא לְפִי מַה שֶּׁכָּתַב לָהֶם. באופן יחסי לפי חלקם, שיש להניח שכוונת הנותן לתת אחוז גבוה יותר לבעל הארבע מאות (שלא כבעלי חוב שחולקים בשווה מפני שהנכסים משועבדים להם בשווה – ראה הלכות מלווה ולווה כ,ד). וְאִם יָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב. על נכסי השכיב מרע.
יד. אֲבָל אִם אָמַר: 'תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִי, וְאַחֲרָיו שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לִפְלוֹנִי, וְאַחֲרָיו אַרְבַּע מֵאוֹת לִפְלוֹנִי' – כָּל הַקּוֹדֵם בַּשְּׁטָר, זָכָה. לְפִיכָךְ, אִם יָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב – גּוֹבֶה מִן הָאַחֲרוֹן; אֵין לוֹ – גּוֹבֶה מִשֶּׁלְּפָנָיו; אֵין לוֹ – גּוֹבֶה מִשֶּׁלִּפְנֵי פָּנָיו.
יד. כָּל הַקּוֹדֵם בַּשְּׁטָר זָכָה. מקבלים לפי הסדר, שהקודם לחברו זוכה בתחילה בכל חלקו אפילו אם לא נשאר לזה שאחריו. אֵין לוֹ גּוֹבֶה מִשֶּׁלְּפָנָיו. אם הארבע מאות של האחרון אינם מכסים את החוב, גובה מבעל השלוש מאות.
טו. שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: 'יָדוּר פְּלוֹנִי בְּבַיִת זֶה', 'יֹאכַל פְּלוֹנִי פֵּרוֹת דֶּקֶל זֶה' – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁלֹּא הִקְנָה לָהֶם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, שֶׁהַדִּירָה וְהָאֲכִילָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי הֵן כְּדִבּוּר וּכְשֵׁנָה שֶׁאֵינָן נִקְנִין. אֲבָל אִם אָמַר: 'תְּנוּ בַּיִת זֶה לִפְלוֹנִי כְּדֵי שֶׁיָּדוּר בּוֹ עַד זְמַן פְּלוֹנִי' אוֹ: 'תְּנוּ דֶּקֶל זֶה לִפְלוֹנִי כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל פֵּרוֹתָיו' – דְּבָרָיו קַיָּמִין, שֶׁהֲרֵי הִקְנָה לָהֶן הַגּוּף לַפֵּרוֹת, וְהַגּוּף – דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

טו. לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁלֹּא הִקְנָה לָהֶם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. שדברי שכיב מרע הם כקניין, ולא ניתן להקנות דבר שאין בו ממש (ראה הלכות מכירה כב,יג-יד). שֶׁהֲרֵי הִקְנָה לָהֶן הַגּוּף לַפֵּרוֹת. הקנה את גוף הבית או העץ לעניין השימוש או ההנאה מהתוצרת (ראה שם כג,א).

תקציר הפרק 

🤔 האב התגלה בחלום ואמר לבן היכן טמון האוצר
אם אתם כבר מחביאים אוצר, אנא, אל תשכחו להשאיר מפה, אחרת האוצר שלכם יאבד לעד… זה כמעט מה שקרה לאדם שאביו השאיר לו מעות במחבוא, אך מת בטרם הספיק למסור לו את פרטי המחבוא… למזלו, הגיע האב בחלום לבנו ואמר לו היכן הכסף מוחבא ו… גם שהוא שייך בכלל לאדם אחר, ולא לבן. אכן, לשמחתו של הבן, חכמים קבעו שהכסף שייך לו ולא לאדם האחר, שכן "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין", שכן ייתכן שמעורבים בהם פרטים שאינם נכונים (הלכה ז) 🗺

🤷‍ הלו"ז הצפוף של מלאך המוות
מלאך המוות לא מתחשב בתוכניות של בני התמותה, מה שלעיתים יוצר מקרים הלכתיים מעניינים. כזה הוא המקרה שבו שכיב מרע שלח באמצעות שליח מתנה לחברו, רגע לפני מותו, אך עד שהמתנה הגיעה לידיו של החבר, התברר שגם החבר נפטר… למי שייכת המתנה עכשיו? – ההלכה היא שאם החבר היה בחיים בזמן שהשליח קיבל את המתנה מידי השכיב מרע, המתנה שייכת ליורשיו; אם נפטר לפני כן – המתנה חוזרת לבניו של השכיב מרע (הלכה ט). כלומר, אם הם יסכימו לקבל מתנה עם עבר קטלני כל כך… 🎁

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות זכייה ומתנה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אמר לו אביו בחלום שיש אוצר מתחת לגשר והוא שייך לפלוני – האם צריך להחזיר?

2.שכיב מרע שאמר שבנו יגור בביתו אחר מותו – האם זכה בנו בבית?

3.שכיב מרע שאמר שיש אצלו כסף של אחר – אם לא אמר תנו לו – לעולם לא נותנים?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן