פרק י', הלכות טומאת מת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵיזֶה הוּא בֵּית הַפְּרָס? זֶה מָקוֹם שֶׁנֶּחֱרַשׁ בּוֹ קֶבֶר, שֶׁהֲרֵי נִדַּקְדְּקוּ עַצְמוֹת הַמֵּת בְּתוֹךְ הֶעָפָר וְנִתְפָּרְסוּ בְּכָל הַשָּׂדֶה. וְגָזְרוּ טֻמְאָה עַל כָּל שָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ הַקֶּבֶר. אֲפִלּוּ חָרַשׁ עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן, וַאֲפִלּוּ הָיָה מֻשְׁקָע בְּרוֹבְדִין וּבַאֲבָנִים, וַאֲפִלּוּ הָיָה עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן רוּם שְׁתֵּי קוֹמוֹת, הוֹאִיל וְחָרַשׁ קֶבֶר – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס.
עַד כַּמָּה הוּא נַעֲשֶׂה בֵּית הַפְּרָס? מֵאָה אַמָּה עַל מֵאָה אַמָּה מִמְּקוֹם הַקֶּבֶר.
א. נִדַּקְדְּקוּ. נשחקו. וְנִתְפָּרְסוּ. נתפזרו. אֲפִלּוּ חָרַשׁ עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן. ארון הקבורה ובמקרה זה המחרשה כלל לא הגיעה לעצמות המת. בְּרוֹבְדִין. לוחות של שיש. וַאֲפִלּוּ הָיָה עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן רוּם שְׁתֵּי קוֹמוֹת. שהארון היה טמון באדמה בעומק שתי קומות.
ב. כָּל הָרִבּוּעַ שֶׁהוּא בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין – הֲרֵי הוּא בֵּית הַפְּרָס, וַעֲפָרוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל, וְכֵן הַמַּאֲהִיל עַל בֵּית הַפְּרָס הַזֶּה טָהוֹר.
ב. כָּל הָרִבּוּעַ שֶׁהוּא בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין. שבית סאה הוא שטח של חמשים על חמשים אמה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,טז.
ג. הִתְחִיל לַחֲרֹשׁ אֶת הַקֶּבֶר וְהָיָה חוֹרֵשׁ וְהוֹלֵךְ, וְקֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר מֵאָה אַמָּה נִעֵר אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה, אוֹ שֶׁהֵטִיחַ בַּסֶּלַע אוֹ בַּגָּדֵר – עַד שָׁם הוּא עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס בִּלְבַד, וְהַשְּׁאָר טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעַ אֵלָיו בְּמֶשֶׁךְ הַמַּחֲרֵשָׁה.
חָרַשׁ כְּמוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה אוֹ יָתֵר, וְחָזַר וְחָרַשׁ עַד שֶׁהִשְׁלִים הַמֵּאָה – הַכֹּל בֵּית הַפְּרָס. הָיָה חוֹרֵשׁ וְהוֹלֵךְ חוּץ לְמֵאָה אַמָּה – מִמֵּאָה אַמָּה וְלַחוּץ טָהוֹר, שֶׁאֵין עַצְמוֹת קֶבֶר מַגִּיעוֹת לְיָתֵר מִמֵּאָה.
ג. אוֹ שֶׁהֵטִיחַ בַּסֶּלַע אוֹ בַּגָּדֵר. היכה את המחרשה בהם ולפיכך היא ננערה מן העפר. שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעַ אֵלָיו בְּמֶשֶׁךְ הַמַּחֲרֵשָׁה. שלא גרר דבר ממה שאולי דבק במחרשה לפני שניער ממנה את העפר.
ד. חֶזְקַת הָעֲצָמוֹת הַמְכֻסּוֹת שֶׁהֵן שֶׁל אָדָם, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁהֵן שֶׁל בְּהֵמָה, וְחֶזְקַת הָעֲצָמוֹת הַמְגֻלּוֹת שֶׁהֵן שֶׁל בְּהֵמָה, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁהֵן שֶׁל אָדָם.
הָיָה שָׁם חָרִיץ מָלֵא עַצְמוֹת אָדָם, אוֹ שֶׁהָיוּ עַצְמוֹת אָדָם צְבוּרוֹת עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְחָרַשׁ עֲצָמוֹת אֵלּוּ עִם הַשָּׂדֶה, אוֹ שֶׁחָרַשׁ שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה אֶלָּא עַל שָׂדֶה שֶׁנֶּחֱרַשׁ בָּהּ קֶבֶר וַדַּאי. וְכֵן הַחוֹרֵשׁ אֶת הַמֵּת בַּשָּׂדֶה – אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס, שֶׁכָּל אֵלּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא, וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בַּקֶּבֶר שֶׁנֶּחֱרַשׁ, שֶׁהוּא הַדָּבָר הַמָּצוּי.
ד. וְחֶזְקַת הָעֲצָמוֹת הַמְגֻלּוֹת שֶׁהֵן שֶׁל בְּהֵמָה. ואינן מטמאות, והחורש אותן אינו עושה בית הפרס.
אוֹ שֶׁחָרַשׁ שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר וכו'. שאז אין ודאות שהקבר נחרש (ואף על פי ששדה זו כבר מטמאת במגע במשא ובאוהל כדלעיל ח,א, אין היא נעשית בית הפרס לעניין איסור הזריעה בה וכדומה – ראה שם ה"ג).
ה. הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ – אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס, שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ שֻׁתָּף אוֹ אָרִיס אוֹ אַפִּטְרוֹפּוֹס אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס. חָרַשׁ קֶבֶר בְּשָׂדֶה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ כְּאַחַת – שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס, וְשֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס.
ה. שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. לעיקרון זה ראה גם הלכות עבודה זרה ח,א, הלכות כלאיים ה,ח ועוד. אָרִיס. אדם המקבל שדה לעבוד אותה תמורת אחוז מסוים מן היבול. אַפִּטְרוֹפּוֹס. אדם שמינוהו להיות אחראי על הנכסים. חָרַשׁ קֶבֶר בְּשָׂדֶה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ כְּאַחַת. שהמשיך את החרישה לתוך השדה של חברו.
ו. וְנָכְרִי שֶׁחָרַשׁ קֶבֶר בְּשָׂדֵהוּ – אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס, שֶׁאֵין בֵּית פְּרָס לַגּוֹיִם.
ו. שֶׁאֵין בֵּית פְּרָס לַגּוֹיִם. וכן אין בית הפרס בחוץ לארץ (לקמן יא,יא).
ז. שָׂדֶה בֵּית פְּרָס לְמַעְלָה וְשָׂדֶה טְהוֹרָה לְמַטָּה, וְשָׁטְפוּ גְּשָׁמִים מֵעֲפַר בֵּית הַפְּרָס לַטְּהוֹרָה, אֲפִלּוּ הָיְתָה אֲדֻמָּה וְהִלְבִּינוּהָ אוֹ לְבָנָה וְהֶאְדִּימוּהָ – טְהוֹרָה, שֶׁאֵין בֵּית הַפְּרָס עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס, וְלֹא גָּזְרוּ טֻמְאָה אֶלָּא עַל גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ.
ז. שָׂדֶה בֵּית פְּרָס לְמַעְלָה. במעלה ההר. אֲפִלּוּ הָיְתָה אֲדֻמָּה וְהִלְבִּינוּהָ. שאדמת השדה הטהורה הייתה אדומה ונעשתה לבנה מחמת עפר בית הפרס שנסחף לתוכה. וְלֹא גָּזְרוּ טֻמְאָה אֶלָּא עַל גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. ולכן אפילו העפר עצמו שנסחף אינו מטמא יותר הואיל ואינו כברייתו (וראה גם לקמן יא,ג, טו,ה).
ח. בֵּית הַפְּרָס הַזֶּה – מֻתָּר לִנְטֹעַ בּוֹ כָּל נֶטַע, לְפִי שֶׁהַשָּׁרָשִׁין יוֹרְדִין לְמַטָּה, וּלְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה בְּבֵית הַפְּרָס טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי הַקֶּבֶר נִפְרָס עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. אֲבָל אֵין זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ אֶלָּא זֶרַע הַנִּקְצָר. וְאִם זָרַע וְעָקַר – צוֹבֵר אֶת גָּרְנוֹ בְּתוֹכוֹ.
וְכוֹבֵר אֶת הַתְּבוּאָה בִּשְׁתֵּי כְּבָרוֹת, וְקִטְנִיּוֹת בְּשָׁלֹשׁ כְּבָרוֹת, שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶן עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה, וְשׂוֹרֵף אֶת הַקַּשׁ וְאֶת הָעֵצָה שָׁם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה בָּהֶן עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה, וְאִם תַּתִּיר לוֹ בַּהֲנָיָה, מוֹצִיאוֹ וּמוֹכְרוֹ, וְנִמְצָא מַרְגִּיל אֶת הַטֻּמְאָה.
ח. לְפִי שֶׁהַשָּׁרָשִׁין יוֹרְדִין לְמַטָּה וכו'. ובאופן זה השורשים לא מגיעים לעצמות המת (ראה לעיל ח,ג ובביאור שם). וּלְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה. טפחים (ראה לקמן הי"ב). אֶלָּא זֶרַע הַנִּקְצָר. כגון תבואה. אך לא ירקות וכדומה, שכאשר עוקרים אותם מן האדמה נעקר עמהם עפר בית הפרס. וְאִם זָרַע וְעָקַר. מן השורש, את הצמח שדרכו להיקצר (פה"מ אהלות יח,ב). צוֹבֵר אֶת גָּרְנוֹ בְּתוֹכוֹ. אוגר את התבואה בבית הפרס עצמו ולא מוציאה משם.
וְכוֹבֵר אֶת הַתְּבוּאָה בִּשְׁתֵּי כְּבָרוֹת. מסנן את התבואה פעמיים. וְקִטְנִיּוֹת בְּשָׁלֹשׁ כְּבָרוֹת. שבקטניות העפר נדבק יותר. הָעֵצָה. הקש של הקטניות.
ט. שָׂדֶה שֶׁהֻחְזְקָה שֶׁהִיא בֵּית הַפְּרָס, אֲפִלּוּ הִיא בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין, וַאֲפִלּוּ מְשׁוּכָה מִמְּקוֹם הַטִּיט הָרַךְ שֶׁאֵינוֹ נֶחֱרָשׁ וְלֹא נַעֲשֶׂה בֵּית הַפְּרָס, וַאֲפִלּוּ טְהוֹרָה מַקֶּפֶת אוֹתָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ – הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ.
ט. אֲפִלּוּ הִיא בֵּית אַרְבַּעַת כֹּורִין. וכגון שנחרשו שם הרבה קברים, שהרי קבר אחד אינו עושה בית הפרס אלא בית ארבעה סאין (לעיל ה"ב; ר"ש אהלות יז,ג). וַאֲפִלּוּ מְשׁוּכָה מִמְּקוֹם הַטִּיט הָרַךְ וכו'. שאדמת השדה היא בוץ רך, שאף על פי שאדמה זו אינה ניתנת לחרישה ולא נעשית בית הפרס שמא הקבר נחרש כאשר הייתה שם אדמה רגילה (ערוה"ש כב,יט). וַאֲפִלּוּ טְהוֹרָה מַקֶּפֶת אוֹתָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. שבדקו את השדות שמסביבה וטיהרו אותן (שם).
י. מָצָא שָׂדֶה מְצֻיֶּנֶת, וְאֵין יָדוּעַ מַה טִּיבָהּ: אִם יֵשׁ בָּהּ אִילָן – בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּחֱרַשׁ קֶבֶר בְּתוֹכָהּ; אֵין בָּהּ אִילָן – בְּיָדוּעַ שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם זָקֵן אוֹ תַּלְמִיד חֲכָמִים, שֶׁאֵין כָּל אָדָם בְּקִיאִין בְּכָךְ וְיוֹדְעִין שֶׁמֻּתָּר לִנְטֹעַ בָּזוֹ וְאָסוּר לִנְטֹעַ בְּאַחֶרֶת.
י. מָצָא שָׂדֶה מְצֻיֶּנֶת. שציינו אותה בתחילה מפני הקבר שהיה בה (ראה לעיל ח,ט), ואחר כך אבד הקבר או נחרש. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ח,י. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם זָקֵן אוֹ תַּלְמִיד חֲכָמִים. שנטיעת האילן בשדה זו נעשתה על פי הוראתו.
יא. הַמְהַלֵּךְ בְּבֵית הַפְּרָס עַל אֲבָנִים שֶׁאֵין מִתְנַדְנְדִין תַּחַת רַגְלֵי אָדָם בְּשָׁעָה שֶׁמְּהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן, אוֹ שֶׁנִּכְנַס לָהּ וְהוּא רוֹכֵב עַל גַּבֵּי אָדָם וּבְהֵמָה שֶׁכֹּחָן יָפֶה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
אֲבָל אִם הָלַךְ עַל גַּבֵּי אֲבָנִים שֶׁמִּתְזַעְזְעִין בִּשְׁעַת הִלּוּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּר וְלֹא נִדְנֵד – הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּמִי שֶׁהָלַךְ עַל הֶעָפָר עַצְמוֹ. וְכֵן אִם הָלַךְ עַל גַּבֵּי אָדָם שֶׁכֹּחוֹ רַע עַד שֶׁתִּהְיֶינָה אַרְכֻּבּוֹתָיו נוֹקְשׁוֹת זוֹ לָזוֹ וְשׁוֹקָיו מַרְעִידוֹת כְּשֶׁהוּא נוֹשְׂאוֹ, אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה שֶׁכֹּחָהּ רַע עַד שֶׁתָּטִיל גְּלָלִים בִּשְׁעַת רְכִיבָה – הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּאִלּוּ הָלַךְ בְּרַגְלָיו.
יא. עַל גַּבֵּי אָדָם וּבְהֵמָה שֶׁכֹּחָן יָפֶה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. שאפילו אם הם מסיטים את הטומאה אין זה נחשב שהרוכב מסיט אותה.
אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּר וְלֹא נִדְנֵד הֲרֵי זֶה טָמֵא וכו'. שהואיל והן לא יציבות הן נחשבות כחלק מעפר בית הפרס. אַרְכֻּבּוֹתָיו. ברכיו. עַד שֶׁתָּטִיל גְּלָלִים. מרוב מאמץ.
יב. הַמְטַהֵר בֵּית הַפְּרָס – צָרִיךְ לְטַהֲרוֹ בְּמַעֲמַד שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְכֵיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ? כּוֹנֵס אֶת כָּל הֶעָפָר שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲסִיטוֹ מֵעַל פְּנֵי כָּל הַשָּׂדֶה, וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ כְּבָרָה שֶׁנְּקָבֶיהָ דַּקִּין, וּמַמְחֶה וּמוֹצִיא כָּל עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַנִּמְצָא שָׁם, וְיִטְהַר.
וְכֵן אִם נָתַן עַל גַּבָּיו שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עָפָר מִמָּקוֹם אַחֵר, אוֹ שֶׁנָּטַל מֵעַל כָּל פָּנָיו שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נָטַל מֵחֶצְיוֹ אֶחָד שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְנָתַן עַל חֶצְיוֹ הָאַחֵר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. נָטַל מֵעַל פָּנָיו טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְנָתַן עָלָיו טֶפַח וּמֶחֱצָה עָפָר מִמָּקוֹם אַחֵר – לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְכֵן אִם עִזְּקוֹ וּבָדַק בִּשְׁעַת עִזּוּק מִלְּמַעְלָה מִלְּמַעְלָה – לֹא עָשָׂה כְּלוּם. רִצְּפוֹ בַּאֲבָנִים שֶׁאֵינָן מִתְנַדְנְדִין מֵהִלּוּךְ אָדָם – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
יב. כּוֹנֵס אֶת כָּל הֶעָפָר שֶׁהוּא יָכוֹל לַהֲסִיטוֹ. העפר שיכול לזוז ממקומו בשעה שהולכים עליו. וּמַמְחֶה. ינפה היטב (ראה פה"מ אהלות יח,ד). וּמוֹצִיא כָּל עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַנִּמְצָא שָׁם וְיִטְהַר. שלאחר הניפוי, עפר השדה אינו מטמא יותר ויכול להשאירו במקומו.
וְכֵן אִם עִזְּקוֹ. עדר את השדה. וּבָדַק בִּשְׁעַת עִזּוּק מִלְּמַעְלָה מִלְּמַעְלָה. ולא טרח לבדוק לעומק.

תקציר הפרק 

פרק י' הלכות טומאת מת

בית הפרס

כבר הזכרנו שבוע שעבר שהמושג "בית הפרס" מגיע מלשון 'פריסה ושיטוח' –כמו מפה. או: כמו הפסוק : הלא פרוס לרעב לחמך". היום נלמד עוד על דיני בית הפרס.

🔹המקרה -יהודי חרש שדה שבבעלותו, שהיה בה קבר ודאי.
🔹הדין -השטח שנחרש בטווח מאה על מאה אמה נעשה בית הפרס, ומטמא במגע ומשא.
🔹הטיהור -במעמד שני תלמידי חכמים אוסף את כל העפר שאפשר, ומסנן אותו. או שמרצף באבנים יציבות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הגודל המירבי של בית הפרס הוא 100X100?

2.חרש שדה שאינה שלו-עשאה בית הפרס?

3.בית הפרס שפינה ממנו ג' טפחים אדמה-טהור?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן