א. הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה, בֵּין כֻּלָּן בֵּין מִקְצָתָן, אוֹ הַכֹּוֶה אֶת הַמִּחְיָה כֻּלָּהּ אוֹ מִקְצָתָהּ, אוֹ הַקּוֹצֵץ אֶת הַנֶּגַע כֻּלּוֹ מִבְּשָׂרוֹ אוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הַבַּיִת, בֵּין קֹדֶם שֶׁיָּבֹא לַכֹּהֵן בֵּין בְּתוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ בְּתוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הֶפְטֵר – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ" (דברים כד,ח) – לֹא שֶׁיִּתְלֹשׁ אוֹ יָקֹץ.
אֲבָל אֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיּוֹעִילוּ מַעֲשָׂיו, וְאִם לֹא הוֹעִילוּ – אֵינוֹ לוֹקֶה. כֵּיצַד? הָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שָׁלֹשׁ שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת וְתָלַשׁ אַחַת, כָּוָה מִקְצָת הַמִּחְיָה וְנִשְׁאַר מִמֶּנָּה כָּעֲדָשָׁה – אֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי הוּא טָמֵא כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
וְכֵן הַמְגַלֵּחַ אֶת הַנֶּתֶק – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ" (ויקרא יג,לג); וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּגַלֵּחַ כָּל הַנֶּתֶק בְּתַעַר. וּמֻתָּר לַמְּצֹרָע לִשָּׂא בְּמוֹט עַל כְּתֵפוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַצָּרַעַת וְלִקְשֹׁר הַסִּיב עַל רַגְלוֹ, וְאִם הָלְכוּ סִימָנֵי טֻמְאָה – יֵלְכוּ; וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְכָךְ.
ב. הַתּוֹלֵשׁ סִימָנֵי טֻמְאָה אוֹ שֶׁכָּוָה אֶת הַמִּחְיָה עַד שֶׁלֹּא בָּא אֵצֶל כֹּהֵן – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְכֵן אִם עָשָׂה כֵּן בִּימֵי הֶסְגֵּר – הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְאַחַר יְמֵי הֶסְגֵּר. וְאִם תְּלָשָׁן אַחַר שֶׁהֻחְלַט בָּהֶן – הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה, וְאֵין לוֹ טָהֳרָה עַד שֶׁתִּפְרַח הַצָּרַעַת בְּכֻלּוֹ אוֹ עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכַּגְּרִיס.
ג. מִי שֶׁנִּקְצְצָה בַּהַרְתּוֹ כֻּלָּהּ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה – טָהוֹר. קְצָצָהּ בְּכַוָּנָה: אִם קָצַץ כָּל הַבָּשָׂר הַחַי הַמַּקִּיף אוֹתָהּ, אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה – אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית; קְצָצָהּ בְּצִמְצוּם – אֵין לוֹ טָהֳרָה עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ.
ד. הַתּוֹלֵשׁ שַׂעֲרָה לְבָנָה אַחַת וְנָשְׁרָה הַשְּׁנִיָּה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיוּ שָׁלֹשׁ, תָּלַשׁ שְׁתַּיִם וְנָשְׁרָה אַחַת – הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ. הָיְתָה בּוֹ מִחְיָה כָּעֲדָשָׁה, כָּוָה חֶצְיָהּ וְהָלַךְ חֶצְיָהּ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיְתָה יְתֵרָה מִכָּעֲדָשָׁה, כָּוָה הַמּוֹתָר וְהָלַךְ כָּעֲדָשָׁה – הֲרֵי זֶה טָהוֹר. כָּוָה כָּעֲדָשָׁה וְהָלַךְ הַמּוֹתָר – הֲרֵי זֶה טָמֵא.
ה. מִי שֶׁהָיְתָה בַּהֶרֶת בְּעָרְלָתוֹ – יָמוּל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ; שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה דּוֹחָה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה בְּכָל מָקוֹם. וְאִם מָל, וְהָלַךְ בְּעוֹר הָעָרְלָה סִימָן שֶׁהָיָה מֻחְלָט בּוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּקָרְבַּן מְצֹרָע.
ו. מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיִּהְיֶה הַמְּצֹרָע הַמֻּחְלָט מְכֻסֵּה רֹאשׁ כָּל יְמֵי חֲלוּטוֹ, וְעוֹטֶה עַל שָׂפָם כְּאָבֵל, וּפוֹרֵם בְּגָדָיו, וּמוֹדִיעַ הָעוֹבְרִים עָלָיו שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע" וכו' (ויקרא יג,מה). אֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּצְטָרַע – פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם, שֶׁעֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְאָסוּר בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם כָּל יְמֵי חֲלוּטוֹ כְּאָבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" (ויקרא יג,מה) – שֶׁיִּהְיוּ שְׂפָתָיו דְּבוּקוֹת; אֲבָל קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְדוֹרֵשׁ. וְאָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס כָּל יְמֵי חֲלוּטוֹ. וְנוֹהֵג בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר בִּרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְזוֹקֵף אֶת מִטָּתוֹ כִּשְׁאָר הָעָם.
ז. דִּין הַמְּצֹרָע שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מוֹשָׁב לְבַדּוֹ חוּץ לָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא יג,מו). וְדָבָר זֶה בַּעֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד.
ח. הַמְּצֹרַעַת אֵינָהּ פּוֹרַעַת וְאֵינָהּ פּוֹרֶמֶת וְלֹא עוֹטָה עַל שָׂפָם, אֲבָל יוֹשֶׁבֶת הִיא חוּץ לָעִיר וּמוֹדִיעָה לַאֲחֵרִים שֶׁהִיא טְמֵאָה. וְלֹא הַמְּצֹרָעִין בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַמְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם חַיָּבִין לְהוֹדִיעַ לַכֹּל שֶׁהֵן טְמֵאִים, כְּדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" (ויקרא יג,מה) – הַטָּמֵא מוֹדִיעַ שֶׁהוּא טָמֵא.
ט. וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרָגִינָס – פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם וְעוֹטֶה עַל שָׂפָם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק.
י. אֶחָד מְצֹרָע מֻסְגָּר וְאֶחָד מְצֹרָע מֻחְלָט לְעִנְיַן טֻמְאָה, וְאֵין בֵּין מְצֹרָע מֻסְגָּר לִמְצֹרָע מֻחְלָט אֶלָּא פְּרִיעָה וּפְרִימָה וְתִגְלַחַת וְצִפֳּרִים: שֶׁהַטָּהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר, פָּטוּר מִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַצִּפֳּרִים; וְהַטָּהוֹר מִתּוֹךְ הֶחְלֵט, חַיָּב בְּתִגְלַחַת וְצִפֳּרִים. אֲבָל טֻמְאַת שְׁנֵיהֶם שָׁוָה לְכָל דָּבָר.
יא. הַמְּצֹרָע – אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע, וּכְלֵי חֶרֶשׂ בָּאֲוִיר, וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַשָּׂא, וּמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֲפִלּוּ תַּחַת הָאֶבֶן כְּזָב וּכְזָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר" (ויקרא יג,ו; יג,לד) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁטָּהַר מִלְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְאֶחָד הַמֻּחְלָט וְאֶחָד הַמֻּסְגָּר בְּכָל אֵלּוּ.
יב. חֻמְרָא יְתֵרָה יֵשׁ בַּמְּצֹרָע, שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּבִיאָתוֹ לַבַּיִת, בֵּין בִּימֵי הֶחְלֵט בֵּין בִּימֵי הֶסְגֵּר. כֵּיצַד? נִכְנַס לַבַּיִת – נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע בָּהֶם, וְנַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא יג,מו) – מַה הוּא טָמֵא, אַף מוֹשָׁבוֹ טָמֵא.
הָיָה עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן, וְעָבַר אָדָם טָהוֹר תַּחַת הָאִילָן – נִטְמָא. הָיָה הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן, וְעָבַר הַמְּצֹרָע תַּחְתָּיו – לֹא טִמְּאָהוּ. וְאִם עָמַד – נִטְמָא, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה לוֹ מוֹשָׁב. סָפֵק עָמַד סָפֵק לֹא עָמַד – טָהוֹר. הִכְנִיס הַמְּצֹרָע רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַבַּיִת – נִטְמָא כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ.
נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת – עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, רְחָבָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, וְנִכְנָס רִאשׁוֹן וְיוֹצֵא אַחֲרוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מוֹשָׁבוֹ לְבַדּוֹ, וְלֹא יַעֲמֹד עִם הָעָם בְּעִרְבּוּב וִיטַמֵּא אוֹתָן.
שֶׁהֲרֵי הוּא טָמֵא כְּשֶׁהָיָה. שעדיין יש בנגע סימן טומאה. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
וְכֵן הַמְגַלֵּחַ אֶת הַנֶּתֶק. שמגלח את השער הצהוב מן הנתק וכך מבטל את סימני הטומאה (מרכה"מ, וראה ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה שז). ויש מפרשים שהכוונה היא שמגלח את השערות הסמוכות לנתק שבכגון כך הפשיון אינו ניכר (ראב"ד, וראה לעיל ח,ג). וְלִקְשֹׁר הַסִּיב עַל רַגְלוֹ. השרוך שמשתמש בו לקשירת הנעל על רגלו המנוגעת (רש"י שבת קלג,א).