פרק י', הלכות טוען ונטען, ספר משפטים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁאֵינָהּ שְׁמוּרָה, אֶלָּא מְהַלֶּכֶת בְּכָל מָקוֹם וְרוֹעָה – אֵינָהּ בְּחֶזְקַת זֶה שֶׁתְּפָסָהּ, מֵאַחַר שֶׁהִיא יְדוּעָה לַבְּעָלִים. כֵּיצַד? הֵבִיא הַתּוֹבֵעַ עֵדִים שֶׁהַבְּהֵמָה הַזֹּאת יְדוּעָה לוֹ, וְזֶה הַתּוֹפֵס טוֹעֵן: 'אַתָּה נְתַתָּהּ לִי' אוֹ 'מְכַרְתָּהּ לִי' – אֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁאֵין הֱיוֹתָהּ תַּחַת יָדוֹ רְאָיָה, שֶׁהֲרֵי הִיא הָלְכָה מֵעַצְמָהּ וְנִכְנְסָה בִּרְשׁוּתוֹ. לְפִיכָךְ, אִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה – תַּחֲזֹר הַבְּהֵמָה לִבְעָלֶיהָ, וְיִשָּׁבַע הֶסֵּת עַל טַעֲנַת זֶה.
א. יְדוּעָה לַבְּעָלִים. ידועה כשייכת לאדם אחר. שֶׁאֵין הֱיוֹתָהּ תַּחַת יָדוֹ רְאָיָה. שלא כשאר המיטלטלין שהם בחזקת מי שהם תחת ידו (לעיל ח,א).
ב. הָיְתָה הַבְּהֵמָה שְׁמוּרָה אוֹ מְסוּרָה לְרוֹעֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא זֶה עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ – הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת זֶה שֶׁהִיא תַּחַת יָדוֹ. וְאִם טָעַן: 'אַתָּה מְכַרְתָּהּ לִי' אוֹ 'נְתַתָּהּ לִי' – יִשָּׁבַע הַתּוֹפֵס הֶסֵּת שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ וְיִפָּטֵר.
ב. שְׁמוּרָה אוֹ מְסוּרָה לְרוֹעֶה. שהבעלים או הרועה אינם מניחים לה ללכת לבדה. הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת זֶה שֶׁהִיא תַּחַת יָדוֹ. מאחר שאינה הולכת באופן חופשי דינה ככל מיטלטלין.
ג. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁתָּפַס בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ שֶׁהָיְתָה שְׁמוּרָה אוֹ בְּיַד רוֹעֶה, וְהַבְּעָלִים טוֹעֲנִין: 'הִיא יָצָאת מֵעַצְמָהּ וּבָאָה אֶצְלְךָ' אוֹ 'פִּקָּדוֹן הִיא בְּיָדְךָ' אוֹ 'שְׁאוּלָה הִיא לְךָ', וְהַתּוֹפֵס אוֹמֵר: 'כֵּן הוּא, אֵינָהּ שֶׁלִּי, אֲבָל אַתָּה חַיָּב לִי כָּךְ וְכָךְ' אוֹ 'אַתָּה מִשְׁכַּנְתָּהּ בְּיָדִי עַל כָּךְ וְכָךְ' אוֹ 'הִזִּיקָה אוֹתִי נֶזֶק שֶׁאַתָּה חַיָּב עַל יָדָהּ כָּךְ וְכָךְ' – יָכוֹל לִטְעֹן עַד כְּדֵי דָּמֶיהָ, מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר 'לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי', וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְיִטֹּל.
ג. יָכוֹל לִטְעֹן עַד כְּדֵי דָּמֶיהָ וכו'. כדלעיל ח,ב.
ד. וְכֵן הָעֲבָדִים שֶׁיְּכוֹלִין לְהַלֵּךְ – אֵינָן בְּחֶזְקַת זֶה שֶׁהֵן תַּחַת יָדוֹ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהֵבִיא הַטּוֹעֵן עֵדִים שֶׁזֶּה יָדוּעַ שֶׁהוּא עַבְדּוֹ, וְהַלָּה טוֹעֵן: 'אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי' אוֹ 'אַתָּה נְתַתּוֹ לִי בְּמַתָּנָה' – אֵינוֹ נֶאֱמָן, וְיַחֲזֹר הָעֶבֶד לִבְעָלָיו, וְיִשָּׁבַע הַטּוֹעֵן שֶׁלֹּא מָכַר וְלֹא נָתַן. הֵבִיא זֶה הַנִּטְעָן שֶׁתָּפַס הָעֶבֶד עֵדִים שֶׁיֵּשׁ לְזֶה הָעֶבֶד אֶצְלוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת מִיּוֹם לְיוֹם, וְהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעֲבָדִים מְשַׁמְּשִׁין אֶת רַבָּן, הוֹאִיל וְלֹא מִחָה בּוֹ בְּכָל אֵלּוּ הַשָּׁנִים – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וּמַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּיָדוֹ אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה. אֲבָל עֶבֶד קָטָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ עַל רַגְלָיו מִפְּנֵי קַטְנוּתוֹ – הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין, וְכָל מִי שֶׁיִּהְיֶה בִּרְשׁוּתוֹ, הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ, וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
ד. הֵבִיא זֶה הַנִּטְעָן… עֵדִים שֶׁיֵּשׁ לְזֶה הָעֶבֶד אֶצְלוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת. שנמצא אצלו העבד שלוש שנים. הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. כדין קרקעות שהן בחזקת המחזיק בהן במשך שלוש שנים (לקמן יא,ב, יב,א).
ה. הַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: 'בֶּגֶד זֶה' אוֹ 'בְּהֵמָה זוֹ' אוֹ 'עֶבֶד זֶה' 'שֶׁבְּיָדְךָ – שֶׁלִּי הוּא, וּגְזַלְתּוֹ מִמֶּנִּי' אוֹ 'הִפְקַדְתִּיו אֶצְלְךָ' אוֹ 'שָׂכוּר הוּא לְךָ' אוֹ 'שָׁאוּל', וְהַנִּטְעָן אוֹמֵר: 'לֹא כִי, אֶלָּא זֶה מָמוֹנִי וִירֻשָּׁתִי', וְהֵבִיא הַטּוֹעֵן עֵדִים וְהֵעִידוּ שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁזֶּה הַחֵפֶץ אוֹ הָעֶבֶד אוֹ הַבְּהֵמָה יָדוּעַ שֶׁהוּא הָיָה לָזֶה; חָזַר הַנִּטְעָן וְאָמַר: 'כֵּן הָיָה שֶׁלְּךָ, אֲבָל אַתָּה נְתַתּוֹ לִי', 'אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי', 'וְזֶה שֶׁאָמַרְתִּי יְרֻשָּׁתִי, לֹא שֶׁיָּרַשְׁתִּי מֵאֲבוֹתַי, אֶלָּא שֶׁהוּא שֶׁלִּי כְּאִלּוּ יְרַשְׁתִּיו' – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת, שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁיֵּשׁ לַטּוֹעֵן לַחֲזֹר וְלִטְעֹן דָּבָר הַנִּשְׁמָע.
ה. אֶלָּא שֶׁהוּא שֶׁלִּי כְּאִלּוּ יְרַשְׁתִּיו. תוקף הבעלות שלי הוא כמו בעלות מכוח ירושה. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל ז,ח. שֶׁיֵּשׁ לַטּוֹעֵן לַחֲזֹר וְלִטְעֹן דָּבָר הַנִּשְׁמָע. הנתבע יכול לחזור ולטעון טענה חדשה אם היא יכולה להיות משתמעת מתוך הטענה הראשונה שטען.
ו. סְפִינָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם נֶחֱלָקִין עָלֶיהָ, זֶה אוֹמֵר: 'כֻּלָּהּ שֶׁלִּי' וְזֶה אוֹמֵר: 'כֻּלָּהּ שֶׁלִּי', וּבָאוּ לְבֵית דִּין וְאָמַר הָאֶחָד: 'תִּפְסוּהָ עַד שֶׁאָבִיא עֵדִים' – אֵין תּוֹפְסִין. וְאִם תְּפָסוּהָ בֵּית דִּין, וְהָלַךְ וְלֹא מָצָא עֵדִים, וְאָמַר: 'הַנִּיחוּהָ בֵּינֵינוּ וְכָל הַמִּתְגַּבֵּר יִטֹּל, כְּשֶׁהָיָה דִּינָהּ מִקֹּדֶם' – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, וְאֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ בֵּית דִּין מִתַּחַת יָדָן עַד שֶׁיָּבֹאוּ עֵדִים אוֹ עַד שֶׁיּוֹדוּ זֶה לָזֶה אוֹ יַחְלְקוּ בִּרְצוֹנָם וּבִשְׁבוּעָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. סְפִינָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וכו'. שניהם אינם מחזיקים בה בפועל ואין לאחד מהם ראיה שהיא שלו, ומבקש האחד מבית דין שלא יאפשרו לחברו להשתלט עליה עד שיביא עדים. אֵין תּוֹפְסִין. לכתחילה בית הדין אינו מתערב בעניין ומי שיתגבר ויתפוס יזכה בה (כדלקמן טו,ד). אוֹ יַחְלְקוּ בִּרְצוֹנָם וּבִשְׁבוּעָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ט,ז.

תקציר הפרק 

🤔 מי הזיז את החתול שלי? חתולים, בניגוד לכלבים, ידועים כיצורים כפויי טובה, וסליחה מכל בעלי החתולים באשר הם. תן לחתול אוכל והוא ינטוש את הבית הקודם שלו ויתחיל לבקר אצלך. האם כשחתול נוטש את בית השכן לטובת קערת החלב ששמתי לו, הוא הופך לשלי? לרמב"ם יש תשובה ברורה: "בהמה או חיה שאינה שמורה, אלא מהלכת בכל מקום ורועה – אינה בחזקת זה שתפסה, מאחר שהיא ידועה לבעלים", ואפילו אם התופס את החיה יטען שבעליה המקוריים נתן או מכר לו אותה, אין שומעים לו, "שהרי היא הלכה מעצמה ונכנסה ברשותו" (הלכה א). מיאו! 🐈

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טוען ונטען ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן