[א] כֵּיצַד סֵדֶר לְבִישַׁת הַבְּגָדִים? לוֹבֵשׁ הַמִּכְנָסַיִם תְּחִלָּה, וְחוֹגֵר אֶת הַמִּכְנָסַיִם לְמַעְלָה מִטַּבּוּרוֹ מֵעַל מָתְנָיו, וְאַחַר כָּךְ לוֹבֵשׁ הַכְּתֹנֶת, וְאַחַר כָּךְ חוֹגֵר אֶת הָאַבְנֵט כְּנֶגֶד אַצִּילֵי יָדָיו, וּמַקִּיפוֹ כֶּרֶךְ עַל כֶּרֶךְ עַד שֶׁגּוֹמֵר וְקוֹשֵׁר. [ב] וְעַל הָאַבְנֵט מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: "לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע" (יחזקאל מד,יח) – בְּמָקוֹם שֶׁמְּזִיעִין, וְכָךְ קִבֵּל יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל מִפִּי הַנְּבִיאִים, וְתִרְגֵּם: 'עַל לְבַבְהוֹן יֵיסְרוּן'. וְאַחַר כָּךְ צוֹנֵף בַּמִּצְנֶפֶת כְּמִין כּוֹבַע.

א. כְּנֶגֶד אַצִּילֵי יָדָיו. מתחת לבית השחי.
ב. בַּקַּבָּלָה. בדברי הנביאים. לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע בְּמָקוֹם שֶׁמְּזִיעִין. מקום המתניים, כפי שתרגם שם יונתן: "לא ייסרון על חרציהון (מתניהם)". וְכָךְ קִבֵּל יוֹנָתָן וכו'. וכתב תוספת בתרגום לבאר את המקום המדויק של החגירה. עַל לְבַבְהוֹן יֵיסְרוּן. תרגום: "על לבם יחגרו". וְאַחַר כָּךְ צוֹנֵף בַּמִּצְנֶפֶת כְּמִין כּוֹבַע. עוטף אותו בצורה של כובע (לעיל ח,ב).

[ג] כֹּהֵן גָּדוֹל – אַחַר שֶׁחוֹגֵר בָּאַבְנֵט לוֹבֵשׁ הַמְּעִיל, וְעַל הַמְּעִיל הָאֵפוֹד וְהַחֹשֶׁן, וְחוֹגֵר בְּחֵשֶׁב הָאֵפוֹד עַל הַמְּעִיל מִתַּחַת הַחֹשֶׁן, וּלְפִיכָךְ נִקְרָא "מְעִיל הָאֵפוֹד" (שמות כח,לא; כט,ה; לט,כב) – מְעִיל שֶׁחוֹגְרוֹ הָאֵפוֹד. וְאַחַר כָּךְ צוֹנֵף בַּמִּצְנֶפֶת, וְקוֹשֵׁר הַצִּיץ לְמַעְלָה מִן הַמִּצְנֶפֶת. וּשְׂעָרוֹ הָיָה נִרְאֶה בֵּין צִיץ לַמִּצְנֶפֶת, וְשָׁם הָיָה מַנִּיחַ תְּפִלִּין, בֵּין צִיץ לַמִּצְנֶפֶת.

ג. וּשְׂעָרוֹ הָיָה נִרְאֶה בֵּין צִיץ לַמִּצְנֶפֶת. המצנפת הייתה מונחת למעלה בראש והציץ היה מונח על המצח, ובאמצע היה מקום ובו שער גלוי.

[ד] מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בְּגָדִים אֵלּוּ וְלִהְיוֹת הַכֹּהֵן עוֹבֵד בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ" וכו' (שמות כח,ב), "וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת" (שם כט,ח).
וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּפָחוֹת מִשְּׁמוֹנָה בְּגָדִים אֵלּוּ אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּפָחוֹת מֵאַרְבָּעָה בְּגָדִים אֵלּוּ, הוּא הַנִּקְרָא מְחֻסַּר בְּגָדִים, וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם כְּזָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וכו' וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה" (שמות כט,ט): בִּזְמַן שֶׁבִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם – כְּהֻנָּתָם עֲלֵיהֶם; אֵין בִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם – אֵין כְּהֻנָּתָם עֲלֵיהֶם, אֶלָּא הֲרֵי הֵם כְּזָרִים, וְנֶאֱמַר: "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" (במדבר א,נא ועוד).

ד. כְּזָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ. כאדם שאינו כהן שעבד במקדש (הלכות ביאת מקדש ט,א-ב).

[ה] כְּשֵׁם שֶׁמְּחֻסַּר בְּגָדִים חַיָּב מִיתָה וּפוֹסֵל הָעֲבוֹדָה, כָּךְ הַיָּתֵר בְּגָדִים, כְּגוֹן שֶׁלָּבַשׁ שְׁתֵּי כֻּתֳּנוֹת אוֹ שְׁנֵי אַבְנֵטִים, אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁלָּבַשׁ בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל וְעוֹבֵד – הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל הָעֲבוֹדָה וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

[ו] נֶאֱמַר בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה: "עַל בְּשָׂרוֹ… וּלְבֵשָׁם" (ויקרא טז,ד) – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַבְּגָדִים. אֲפִלּוּ נִימָה אַחַת אוֹ עָפָר אוֹ כִּנָּה מֵתָה אִם הָיְתָה בֵּין בְּשָׂרוֹ לַבֶּגֶד – הֲרֵי זוֹ חֲצִיצָה, וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. לְפִיכָךְ אֵין הַכֹּהֵן יָכוֹל לַעֲבֹד בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁהֲרֵי חוֹצֶצֶת, אֲבָל שֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת, וְאִם רָצָה לְהַנִּיחָם בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה – מַנִּיחַ.

ו. נִימָה אַחַת. שערה אחת. שֶׁהֲרֵי חוֹצֶצֶת. התפילה של יד מונחת בבשר היד בין הכתף למרפק (הלכות תפילין ד,ב), ואילו היו מניחים אותה הייתה חוצצת בין היד לשרוול הכתונת. אֲבָל שֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת. את התפילה של ראש מניחים במקום התחלת צמיחת השערות (שם ד,א), והמצנפת מונחת למעלה ממקום זה (לעיל ה"ב).

[ז] וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹבֵשׁ שֶׁלֹּא יְהֵא אָבָק בֵּין בִּגְדוֹ לִבְשָׂרוֹ, וְלֹא כִּנָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בַּחַיִּים, וְשֶׁלֹּא תִּכָּנֵס הָרוּחַ בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה בֵּין בְּשָׂרוֹ לְבִגְדוֹ עַד שֶׁיִּתְרַחֵק הַבֶּגֶד מֵעָלָיו, וְלֹא יַכְנִיס יָדוֹ תַּחַת חֲלוּקוֹ לָחֹךְ, וְלֹא יֵצֵא שְׂעָרוֹ מִן הַבֶּגֶד, וְלֹא יִהְיֶה בַּבֶּגֶד נִימָה מְדֻלְדֶּלֶת. וְאִם הָיָה שָׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה.

ז. לָחֹךְ. לחכך ולגרד. נִימָה מְדֻלְדֶּלֶת. חוט מחוטי הבגד שאינו ארוג כראוי בבגד.

[ח] כָּרַךְ עַל בְּשָׂרוֹ בֶּגֶד שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים, כְּגוֹן שֶׁכְּרָכוֹ עַל אֶצְבָּעוֹ אוֹ עַל עֲקֵבוֹ: אִם הָיָה בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת – הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ וּפוֹסֵל; פָּחוֹת מִכָּאן – אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְאִם הָיָה צִלְצוּל קָטָן, הוֹאִיל וְהוּא חָשׁוּב בֶּגֶד בִּפְנֵי עַצְמוֹ – הֲרֵי זֶה פּוֹסֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ.

ח. הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ וּפוֹסֵל. נחשב בגד זה כייתור בגדים ופוסל את העבודה (כס"מ, ריק"ו). צִלְצוּל קָטָן. סרט קטן.

[ט] כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ – מֻתָּר לִכְרֹךְ עָלֶיהָ גֶּמִי בְּשַׁבָּת אוֹ בֶּגֶד שֶׁאֵין בּוֹ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, וְעוֹבֵד. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא דָּם – אָסוּר. וְהוּא שֶׁלֹּא יָחֹץ הַגֶּמִי אוֹ הַבֶּגֶד בֵּין בְּשָׂרוֹ לַכְּלִי בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה.

ט. גֶּמִי. תחבושת העשויה מגומא. מֻתָּר לִכְרֹךְ עָלֶיהָ גֶּמִי בְּשַׁבָּת וכו'. בשבת אסור לכרוך גמי לצורך רפואה (הלכות שבת כא,כה). אמנם לכהן התירו לכרוך גמי לצורך עבודה, אך לא התירו לו כשמהדק ומתכוון להוציא דם שזה כבר אינו לצורך העבודה (רש"י עירובין קג,ב עיי"ש). וְהוּא שֶׁלֹּא יָחֹץ… בֵּין בְּשָׂרוֹ לַכְּלִי בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה. שאסור לעבוד כשיש חציצה בין היד לכלי השרת שבהם עובדים (הלכות ביאת מקדש ה,יז).

[י] עָשׂוּ בְּבַיִת שֵׁנִי אוּרִים וְתֻמִּים כְּדֵי לְהַשְׁלִים שְׁמוֹנָה בְּגָדִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ נִשְׁאָלִין בָּהֶן. וּמִפְּנֵי מָה לֹא הָיוּ שׁוֹאֲלִין בָּהֶן? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְכָל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו – אֵין נִשְׁאָלִין בּוֹ.

י. עָשׂוּ בְּבַיִת שֵׁנִי אוּרִים וְתֻמִּים. קבעו את האבנים בחושן וכתבו עליהן את שמות בני ישראל (לעיל ט,ו-ז). וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ נִשְׁאָלִין בָּהֶן. ראה גם הלכות בית הבחירה ד,א.

[יא] וְכֵיצַד שׁוֹאֲלִין? עוֹמֵד הַכֹּהֵן וּפָנָיו לִפְנֵי הָאָרוֹן, וְהַשּׁוֹאֵל מֵאֲחוֹרָיו, פָּנָיו לַאֲחוֹרֵי הַכֹּהֵן, וְאוֹמֵר הַשּׁוֹאֵל: 'אֶעֱלֶה אוֹ לֹא אֶעֱלֶה?'. וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בְּקוֹל רָם, וְלֹא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, אֶלָּא בְּקוֹל נָמוּךְ, כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ.
וּמִיָּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לוֹבֶשֶׁת אֶת הַכֹּהֵן, וּמַבִּיט בַּחֹשֶׁן, וְרוֹאֶה בּוֹ בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה 'עֲלֵה' אוֹ 'לֹא תַּעֲלֶה' בְּאוֹתִיּוֹת שֶׁבּוֹלְטוֹת מִן הַחֹשֶׁן כְּנֶגֶד פָּנָיו, וְהַכֹּהֵן מְשִׁיבוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: 'עֲלֵה' אוֹ 'לֹא תַּעֲלֶה'.

יא. אֶלָּא בְּקוֹל נָמוּךְ כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. הנשמע באוזנו בלבד (הלכות תפילה ה,ט).

[יב] אֵין שׁוֹאֲלִין עַל שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד, וְאִם שָׁאַל – מְשִׁיבִין אוֹתוֹ עַל הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. וְאֵין נִשְׁאָלִין בָּהֶן לְהֶדְיוֹט, אֶלָּא לַמֶּלֶךְ אוֹ לְבֵית דִּין אוֹ לְמִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד" וכו' (במדבר כז,כא): "הוּא" – זֶה מֶלֶךְ, "וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אוֹ מִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בִּשְׁאֵלָתוֹ זוֹ, "וְכָל הָעֵדָה" – אֵלּוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל.

יב. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד. הפסוק מדבר על יהושע בן נון, מנהיג ישראל הנחשב מלך. ובהמשך נאמר: "ושאל לו במשפט האורים… הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה". מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. ראה לעיל א,ז. בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. סנהדרין היושבת במקדש ומונה שבעים ואחד דיינים (הלכות סנהדרין א,ג).

[יג] זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בְּדִבְרֵי נְבִיאִים שֶׁכֹּהֲנִים רַבִּים הָיוּ חוֹגְרִין אֵפוֹד בַּד – לֹא הָיוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, שֶׁאֵין הָאֵפוֹד שֶׁל כֹּהֵן בַּד. אַף הַלְוִיִּם הָיוּ חוֹגְרִין אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא לֵוִי הָיָה, וְנֶאֱמַר בּוֹ: "נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד" (שמואל א ב,יח). אֶלָּא אֵפוֹד זֶה הָיוּ חוֹגְרִין אוֹתוֹ בְּנֵי הַנְּבִיאִים וּמִי שֶׁהוּא רָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לְהוֹדִיעַ כִּי הִגִּיעַ זֶה לְמַעֲלַת כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמְּדַבֵּר עַל פִּי הָאֵפוֹד וְהַחֹשֶׁן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

יג. שֶׁאֵין הָאֵפוֹד שֶׁל כֹּהֵן בַּד. אין האפוד של הכהן הגדול עשוי בד (פשתן) אלא תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש שזורים בזהב. בְּנֵי הַנְּבִיאִים. המבקשים להתנבא ומתנהגים באופן שראוי שתשרה עליהם רוח הקודש (הלכות יסודי התורה ז,ה).

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן.