פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ בטבת ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ה בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ה, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ד, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ג, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות אישות, ספר נשים
כ״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"א, הלכות אישות, ספר נשים
כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ', הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ט, הלכות אישות, ספר נשים
י״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ח, הלכות אישות, ספר נשים
י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות אישות, ספר נשים
י״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות אישות, ספר נשים
י״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות אישות, ספר נשים
י״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות אישות, ספר נשים
י׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות אישות, ספר נשים
ט׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות אישות, ספר נשים
ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות אישות, ספר נשים
ז׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות אישות, ספר נשים
ו׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות אישות, ספר נשים
ה׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות אישות, ספר נשים
ד׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות אישות, ספר נשים
ג׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות אישות, ספר נשים
ב׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות אישות, ספר נשים
א׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות אישות, ספר נשים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל אִסּוּרִין שֶׁאָמַרְנוּ הֵם בְּמִינֵי נֶפֶשׁ חַיָּה. וְיֵשׁ אִסּוּרִין אֲחֵרִים שֶׁל תּוֹרָה בְּזֶרַע הָאָרֶץ, וְהֵן: הֶחָדָשׁ, וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, וְהָעָרְלָה, וְהַטֶּבֶל.
א. כָּל אִסּוּרִין שֶׁאָמַרְנוּ. בתשעת הפרקים הקודמים. בְּזֶרַע הָאָרֶץ. דברים מן הצומח.

ב. הֶחָדָשׁ כֵּיצַד? כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי תְּבוּאָה בִּלְבַד – אָסוּר לֶאֱכֹל מִן הֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹ קֹדֶם שֶׁיִּקְרַב הָעֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ" (ויקרא כג,יד). וְכָל הָאוֹכֵל כַּזַּיִת חָדָשׁ קֹדֶם הַקְרָבַת הָעֹמֶר – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה; בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ מִקְדָּשׁ – מִשֶּׁיִּקְרַב הָעֹמֶר, הֻתַּר הֶחָדָשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, וְהַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֻתָּרִין אַחַר חֲצוֹת, שֶׁאֵין בֵּית דִּין מִתְעַצְּלִין בּוֹ עַד אַחַר חֲצוֹת; וּבִזְמַן שֶׁאֵין מִקְדָּשׁ – כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. וּבַזְּמַן הַזֶּה, בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים – הֶחָדָשׁ אָסוּר כָּל יוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד לָעֶרֶב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

ב. מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי תְּבוּאָה. חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל. מִן הֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹ. מן היבול החדש של אותה השנה. שֶׁיִּקְרַב הָעֹמֶר. לדיני הקרבת העומר ראה הלכות תמידין ומוספין ז,ג-יג. וְקָלִי. גרגרים קלויים. וְכַרְמֶל. גרגרים לחים. בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת. בעוד בית המקדש קיים. חֲצוֹת. אמצע היום. מִתְעַצְּלִין. מתעכבים. שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים. שנוהגים שני ימים יום טוב, משום ספק התאריך (הלכות קידוש החודש ה,ד-ה). שִׁבְעָה עָשָׂר בְּנִיסָן. היום למחרת, שהוא יום ראשון של חול המועד בארץ.
ג. הָאוֹכֵל לֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל, כַּזַּיִת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד – לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ" (ויקרא כג,יד). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן בְּלָאוִין חֲלוּקִין זֶה מִזֶּה.
ג. מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. מסוגי המאכל הללו. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים.
ד. כָּל תְּבוּאָה שֶׁהִשְׁרִישָׁה קֹדֶם הַקְרָבַת הָעֹמֶר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה אֶלָּא אַחַר שֶׁקָּרַב הָעֹמֶר – מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה מִשֶּׁקָּרַב הָעֹמֶר. וּתְבוּאָה שֶׁהִשְׁרִישָׁה אַחַר שֶׁקָּרַב הָעֹמֶר, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה זְרוּעָה קֹדֶם שֶׁקָּרַב הָעֹמֶר – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַד שֶׁיִּקְרַב הָעֹמֶר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה. וְדִין זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, מִן הַתּוֹרָה.
ד. תְּבוּאָה שֶׁהִשְׁרִישָׁה. הצמיחה שורשים באדמה. שֶׁלֹּא נִגְמְרָה. שלא הושלמה צמיחתה.

ה. תְּבוּאָה שֶׁהִשְׁרִישָׁה אַחַר הָעֹמֶר וּקְצָרָהּ, וְזָרַע מִן הַחִטִּים בַּקַּרְקַע, וְאַחַר כָּךְ קָרַב הָעֹמֶר הַבָּא וַעֲדַיִן הַחִטִּים בַּקַּרְקַע – הֲרֵי אֵלּוּ סָפֵק אִם הִתִּירָן הָעֹמֶר כְּאִלּוּ הָיוּ מֻנָּחִין בַּכַּד, אוֹ לֹא יַתִּיר אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁבָּטְלוּ בַּקַּרְקַע. לְפִיכָךְ אִם לָקַט מֵהֶם וְאָכַל – אֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

וְכֵן שִׁבֹּלֶת שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר, וַעֲקָרָהּ וּשְׁתָלָהּ אַחַר שֶׁקָּרַב הָעֹמֶר וְהוֹסִיפָה – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם תִּהְיֶה אֲסוּרָה מִפְּנֵי הַתּוֹסֶפֶת עַד שֶׁיָּבֹא הָעֹמֶר הַבָּא אוֹ לֹא תִּהְיֶה אֲסוּרָה, שֶׁהֲרֵי הִשְׁרִישָׁה קֹדֶם הָעֹמֶר.

ה. תְּבוּאָה שֶׁהִשְׁרִישָׁה אַחַר הָעֹמֶר וּקְצָרָהּ. ולא התירה העומר. וַעֲדַיִן הַחִטִּים בַּקַּרְקַע. וטרם השרישו. מִפְּנֵי שֶׁבָּטְלוּ בַּקַּרְקַע. ומרגע שנזרעו בקרקע ניתרים רק לאחר שישרישו ויעבור עליהם העומר הבא. לְפִיכָךְ אִם לָקַט מֵהֶם. הוציא את הזרעים מן האדמה.
שִׁבֹּלֶת שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ. שגדלה שליש מגודלה המלא, ונחשבת לתבואה בשלה לכמה עניינים (ראה הלכות תרומות ב,י; הלכות מתנות עניים ב,ז ועוד), ויש להסתפק לגבי התוספת, האם לדונה כתבואה שהותרה ונזרעה ואסורה עד העומר הבא, או שמדובר בהמשך הצמיחה של השיבולת שכבר הותרה. וְהוֹסִיפָה. המשיכה וגדלה.
ו. כִּלְאֵי הַכֶּרֶם כֵּיצַד? מִין מִמִּינֵי תְּבוּאָה אוֹ מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁנִּזְרְעוּ עִם הַגֶּפֶן, בֵּין שֶׁזָּרַע יִשְׂרָאֵל בֵּין שֶׁזָּרַע גּוֹי, בֵּין שֶׁעָלוּ מֵאֵלֵיהֶן בֵּין שֶׁנָּטַע הַגֶּפֶן בְּתוֹךְ הַיָּרָק – שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם" (דברים כב,ט), כְּלוֹמַר פֶּן תִּתְרַחֵק וְתֶאֱסֹר שְׁנֵיהֶן.
ו. שֶׁנִּזְרְעוּ עִם הַגֶּפֶן. יחד עם זרע הגפן, חרצן. שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. הגפן, והזרע האחר שנזרע עמו. כְּלוֹמַר פֶּן תִּתְרַחֵק וְתֶאֱסֹר שְׁנֵיהֶן. שהלשון 'תקדש' שבכתוב היא במשמעות ריחוק.
ז. וְהָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם, בֵּין מִן הַיָּרָק בֵּין מִן הָעֲנָבִים – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. וּשְׁנֵיהֶן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
ז. וּשְׁנֵיהֶן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. שני המינים האסורים מצטרפים להשלים שיעור כזית.
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁנִּזְרְעוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ – כִּלְאֵי הַכֶּרֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּבְהִלְכוֹת כִּלְאַיִם יִתְבָּאֵר אֵי זֶה מִין אָסוּר בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם וְאֵי זֶה מִין אֵינוֹ אָסוּר, וְהֵיאַךְ יֵאָסֵר וּמָתַי יֵאָסֵר, וְאֵי זֶה דָּבָר מְקַדֵּשׁ וְאֵי זֶה דָּבָר אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
ח. וּבְהִלְכוֹת כִּלְאַיִם. פרקים ה-ח.
ט. הָעָרְלָה כֵּיצַד? כָּל הַנּוֹטֵעַ אִילַן מַאֲכָל, כָּל פֵּרוֹת שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ אִילָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִשֶּׁנִּטַּע – הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל" (ויקרא יט,כג). וְכָל הָאוֹכֵל מֵהֶן כַּזַּיִת – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה.
י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּנוֹטֵעַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" וכו' (ויקרא יט,כג, ושם: וְכִי). אֲבָל אִסּוּר עָרְלָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁוַּדַּאי הָעָרְלָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֲסוּרָה, וּסְפֵקָהּ מֻתָּר. וּבְהִלְכוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִתְבָּאֵר דְּבָרִים הָאֲסוּרִין מִשּׁוּם עָרְלָה וּדְבָרִים הַמֻּתָּרִין.
י. אֲבָל אִסּוּר עָרְלָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. שאיננו כלול בפסוק האוסר ערלה, המדבר על ארץ ישראל בלבד. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וכו'. שנמסר במסורת שרק ודאי ערלה אסור, ואילו ספקה מותר. וּבְהִלְכוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִתְבָּאֵר. ט,יג, ופרק י.
יא. סְפֵק עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אָסוּר. אֲבָל בְּסוּרְיָא, וְהִיא אֲרָצוֹת שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד – מֻתָּר. כֵּיצַד? הָיָה כֶּרֶם עָרְלָה וַעֲנָבִים נִמְכָּרוֹת חוּצָה לָהּ, הָיָה יָרָק זָרוּעַ בְּתוֹכוֹ וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ, שֶׁמָּא מִמֶּנּוּ הוּא זֶה שֶׁמָּא מֵאַחֵר: בְּסוּרְיָא – מֻתָּר; וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, אֲפִלּוּ רָאָה הָעֲנָבִים יוֹצְאוֹת מִכֶּרֶם עָרְלָה אוֹ יָרָק יוֹצֵא מִן הַכֶּרֶם – לוֹקֵחַ מֵהֶן. וְהוּא שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתוֹ בּוֹצֵר מִן הָעָרְלָה אוֹ לוֹקֵט הַיָּרָק בְּיָדוֹ.
יא. אֲרָצוֹת שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד. מקומות מצפון לארץ ישראל, באזור הקרוי אף בימינו סוריה, שכיוון שכבשן קודם שהשלים את כיבושה של ארץ ישראל, אינן נחשבות לגמרי כמוה (הלכות תרומות א,ג).
יב. כֶּרֶם שֶׁהוּא סְפֵק עָרְלָה אוֹ סְפֵק כִּלְאַיִם: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אָסוּר, וּבְסוּרְיָא – מֻתָּר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
יב. כֶּרֶם שֶׁהוּא סְפֵק עָרְלָה. שהכרם עצמו הוא בספק, ולא רק הפירות הנמכרים בסמוך אליו, כמו בהלכה הקודמת.
יג. חָבִית יַיִן הַנִּמְצֵאת טְמוּנָה בְּפַרְדֵּס שֶׁל עָרְלָה – מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה, שֶׁאֵין הַגַּנָּב גּוֹנֵב מִמָּקוֹם וְטוֹמֵן בּוֹ. אֲבָל עֲנָבִים הַנִּמְצָאִים טְמוּנִים שָׁם – אֲסוּרִין, שֶׁמָּא מִשָּׁם נִלְקְטוּ וְהִצְנִיעָן שָׁם.
יג. טְמוּנָה. מוחבאת. מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה וכו'. שאין חוששים שהיא מכרם זה ואסורה משום ערלה.
יד. גּוֹי וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין בִּנְטִיעָה: אִם הִתְנוּ מִתְּחִלַּת הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁיִּהְיֶה הַגּוֹי אוֹכֵל שְׁנֵי הָעָרְלָה וְיִשְׂרָאֵל אוֹכֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִשְּׁנֵי הֶתֵּר כְּנֶגֶד שְׁנֵי הָעָרְלָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר; וְאִם לֹא הִתְנוּ מִתְּחִלָּה – אָסוּר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי חֶשְׁבּוֹן. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁיְּחַשֵּׁב כַּמָּה פֵּרוֹת אָכַל הַגּוֹי בִּשְׁנֵי הָעָרְלָה עַד שֶׁיֹּאכַל יִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד אוֹתָן הַפֵּרוֹת, וְאִם הִתְנוּ כָּזֶה – אָסוּר, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּמַחֲלִיף פֵּרוֹת עָרְלָה.
יד. שְׁנֵי הָעָרְלָה. שלוש השנים האסורות. הֲרֵי זֶה מֻתָּר. מכיוון שעל פי התנאי לא היו שותפים מלכתחילה בפירות עד עתה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי חֶשְׁבּוֹן. גם כאשר התנו צריכים לדאוג שלא יגיעו לידי עשיית חשבון ביניהם. כְּמַחֲלִיף פֵּרוֹת עָרְלָה. שקיבל דבר תמורתם, ונהנה מפירות ערלה.
טו. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין דִּין נֶטַע רְבָעִי נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אֶלָּא אוֹכֵל פֵּרוֹת שָׁנָה רְבִיעִית בְּלֹא פִּדְיוֹן כְּלָל, שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא הָעָרְלָה. וְקַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים: וּמַה סּוּרְיָא שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית מִדִּבְרֵיהֶם, אֵינָהּ חַיֶּבֶת בְּנֶטַע רְבָעִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶטַע רְבָעִי נוֹהֵג בָּהּ? אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נוֹהֵג בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וְהוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים שֶׁכֶּרֶם רְבָעִי לְבַדּוֹ פּוֹדִין אוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וְאֵין לְדָבָר זֶה עִקָּר.
טו. נֶטַע רְבָעִי. פירות השנה הרביעית, שדינם להיאכל בירושלים, או לפדותם ולאכול בדמיהם בירושלים (הלכות מעשר שני ט,א-ב). שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא הָעָרְלָה. נוהגת בחוץ לארץ. שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. ט,א. שֶׁכֶּרֶם רְבָעִי לְבַדּוֹ. שרק בכרם נוהג דין נטע רבעי בחוץ לארץ. וְאֵין לְדָבָר זֶה עִקָּר. אין לו בסיס.
טז. פֵּרוֹת שָׁנָה רְבִיעִית כֻּלָּהּ – אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּפָּדוּ. וּבְהִלְכוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִתְבָּאֵר מִשְׁפְּטֵי פִּדְיוֹנָן וְדִין אֲכִילָתָן וּמֵאֵימָתַי מוֹנִין לָעָרְלָה וְלָרְבָעִי.
טז. וּבְהִלְכוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִתְבָּאֵר. פרק ט.
יז. כֵּיצַד פּוֹדִין פֵּרוֹת נֶטַע רְבָעִי בַּזְּמַן הַזֶּה? אַחַר שֶׁאוֹסֵף אוֹתָן, מְבָרֵךְ: 'בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן נֶטַע רְבָעִי', וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת כֻּלָּן וַאֲפִלּוּ בִּפְרוּטָה אַחַת, וְאוֹמֵר: 'הֲרֵי אֵלּוּ פְּדוּיִין בִּפְרוּטָה זוֹ', וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ הַפְּרוּטָה לְיָם הַמֶּלַח, אוֹ מְחַלְּלָן עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה מִפֵּרוֹת אֲחֵרוֹת וְאוֹמֵר: 'הֲרֵי כָּל הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל חִטִּין אֵלּוּ' אוֹ 'עַל שְׂעוֹרִין אֵלּוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְשׂוֹרֵף אוֹתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים, וְאוֹכֵל כָּל הַפֵּרוֹת.
יז. בַּזְּמַן הַזֶּה. שכשאין בית מקדש אין אפשרות לאכלם בירושלים (הלכות מעשר שני ב,א). וַאֲפִלּוּ בִּפְרוּטָה אַחַת. שבזמן הזה מותר לפדות אותם אפילו לא לפי שווים האמיתי (ראה שם ב,ב). וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ הַפְּרוּטָה לְיָם הַמֶּלַח. משליכה לים שתאבד ולא ישתמשו בה אחרים.
יח. הוֹרוּ מִקְצָת גְּאוֹנִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁפָּדָה פֵּרוֹת שָׁנָה רְבִיעִית אוֹ חִלְּלָן – אָסוּר לְאָכְלָן עַד שֶׁתִּכָּנֵס שָׁנָה חֲמִישִׁית. וְדָבָר זֶה אֵין לוֹ עִקָּר. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁזּוֹ שִׁגְגַת הוֹרָאָה, וּפָסוּק הִטְעָם, לְפִי שֶׁכָּתוּב: "וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ" (ויקרא יט,כה), וְאֵין עִנְיַן הַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁבַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית תֹּאכְלוּ פִּרְיוֹ בְּלֹא פִּדְיוֹן כְּכָל חֻלִּין שֶׁבָּעוֹלָם. וְאֵין רָאוּי לָחוּשׁ לְהוֹרָאָה זוֹ.
יח. שֶׁתִּכָּנֵס שָׁנָה חֲמִישִׁית. שתתחיל שנתו הבאה של העץ. שִׁגְגַת הוֹרָאָה. פסיקת הלכה שאינה נכונה. וּפָסוּק הִטְעָם. הטעה אותם הפסוק האמור בעניין, שפירשוהו שלא כראוי. וְאֵין עִנְיַן הַכָּתוּב אֶלָּא שֶׁבַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית תֹּאכְלוּ פִּרְיוֹ. מובנו של הפסוק הוא שאת פירות השנה החמישית אין צריך לפדות כלל, והרי הם חולין גמורים, ולא שיש להמתין עד השנה החמישית לאכול את הפירות. וְאֵין רָאוּי לָחוּשׁ לְהוֹרָאָה זוֹ. אין צורך לחשוש ולהחמיר כדעתם.
יט. הַטֶּבֶל כֵּיצַד? כָּל אֹכֶל שֶׁהוּא חַיָּב לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ מִמֶּנּוּ נִקְרָא טֶבֶל וְאָסוּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיי" (ויקרא כב,טו), כְּלוֹמַר לֹא יִנְהֲגוּ בָּהֶן מִנְהַג חֻלִּין וַעֲדַיִן קָדָשִׁים שֶׁעֲתִידִין לְהִתָּרֵם לֹא הוּרְמוּ.
הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִן הַטֶּבֶל קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר – חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כב,טו-טז).
יט. לֹא יִנְהֲגוּ בָּהֶן מִנְהַג חֻלִּין. לאכלם.
תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. הפרשות מן היבול הניתנות לכהנים (להגדרתן ראה הלכות תרומות ב,א, ג,יב). וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה. שמי שנוהג בטבל מנהג חולין על ידי אכילתו, מביא על עצמו עוון.
כ. אֲבָל הָאוֹכֵל מִדָּבָר שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וַעֲדַיִן לֹא הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מַעַשְׂרוֹת, וַאֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר בּוֹ אֶלָּא מַעְשַׂר עָנִי – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל טֶבֶל וְאֵין בּוֹ מִיתָה, שֶׁאֵין עֲוֹן מִיתָה אֶלָּא בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר.
כ. מַעַשְׂרוֹת. מעשר ראשון שניתן ללוי (ראה הלכות מעשר א,א), מעשר שני שנאכל על ידי הבעלים בירושלים, ולעתים מפרישים מעשר עני במקום המעשר השני (הלכות מעשר שני א,א).
כא. אַזְהָרָה לָאוֹכֵל טֶבֶל שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מִמֶּנּוּ מַעַשְׂרוֹת – בִּכְלַל שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ" וכו' (דברים יב,יז). וּבְהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת יִתְבָּאֵר אֵי זֶה דָּבָר חַיָּב בִּתְרוּמָה וּבְמַעַשְׂרוֹת וְאֵי זֶה דָּבָר פָּטוּר, וְאֵי זֶה דָּבָר הוּא חַיָּב מִן הַתּוֹרָה וְאֵי זֶה הוּא חַיָּב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִטֶּבֶל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אוֹ מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וְעָרְלָה שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
כא. בִּכְלַל שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ. והאיסור על המעשרות כולל טבל, שעדיין לא הופרשו המעשרות ממנו. וּבְהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת. פרקים א-ב. וּמַעַשְׂרוֹת. פרקים א-ב.
כב. הַטֶּבֶל וְהֶחָדָשׁ וְהַהֶקְדֵּשׁ וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וְהַכִּלְאַיִם וְהָעָרְלָה – מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִפֵּרוֹתֵיהֶן אֲסוּרִין כְּמוֹתָן, וְאֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן, חוּץ מִיַּיִן וְשֶׁמֶן שֶׁל עָרְלָה וְיַיִן שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, שֶׁלּוֹקִין עֲלֵיהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁלּוֹקִין עַל הַזֵּיתִים וְעַל הָעֲנָבִים שֶׁלָּהֶן.
כב. וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית. גידולים שגדלו מאליהם בשנה השביעית, ואסרו חכמים לאכלם (הלכות שמיטה ד,ב). מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מִפֵּרוֹתֵיהֶן. מיץ שנסחט מהם. חוּץ מִיַּיִן וְשֶׁמֶן. לפי שהדרך העיקרית בפירות אלה היא להוציא מהן משקין (ראה למשל הלכות תרומות יא,ב).
כג. וְיֵשׁ בַּקֳּדָשִׁים אִסּוּרִין אֲחֵרִים בְּמַאֲכָלוֹת, וְכֻלָּן שֶׁל תּוֹרָה הֵן, כְּגוֹן אִסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ בַּאֲכִילַת תְּרוּמוֹת וּבִכּוּרִים וְחַלָּה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאִסּוּרִין שֶׁיֵּשׁ בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ כְּגוֹן פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא. וְכָל אֶחָד מֵהֶן יִתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
כג. תְּרוּמוֹת. פרקים ו-י. וּבִכּוּרִים. ג,א-ו. וְחַלָּה. הלכות תרומות טו,כ. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הלכות מעשר שני פרקים ב-ג. פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא. הלכות פסולי המוקדשין יח,ו-יג.
כד. וְשִׁעוּר כָּל אֲכִילָה מֵהֶן כַּזַּיִת, בֵּין לְמַלְקוּת בֵּין לְכָרֵת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ אִסּוּר חָמֵץ בְּפֶסַח וְדִינָיו בְּהִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָּה. אֲבָל אִסּוּר אֲכִילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינוֹ אִסּוּר מִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְכֵן אִסּוּר יוֹצֵא מִגֶּפֶן עַל הַנָּזִיר אֵינוֹ שָׁוֶה בַּכֹּל. וּלְפִיכָךְ יִתְבָּאֵר אִסּוּר כָּל אֶחָד מֵהֶן וְשִׁעוּרוֹ וְדִינָיו בִּמְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ.
כד. בְּהִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָּה. פרקים א-ה. אֲכִילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הלכות שביתת עשור פרק ב. אֵינוֹ אִסּוּר מִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שאיסור האכילה הוא על היום, ולא על מין מאכל מסוים. אִסּוּר יוֹצֵא מִגֶּפֶן עַל הַנָּזִיר. שהנזיר נאסר במיני המזון השונים המופקים מן הגפן, ראה הלכות נזירות ה,א-י. אֵינוֹ שָׁוֶה בַּכֹּל. שרק אנשים שקיבלו על עצמם נזירות, נאסרו בו.

תקציר הפרק 

פרק י הלכות מאכלות אסורות
שבוע טוב

איסורי אכילה מהצומח

4 מיני איסורים באים מן הצומח:חָדָשׁ, וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, וְהֶעָרְלָה (ונֶטַע רְבָעִי), וְהַטֶּבֶל.

1⃣ חָדָשׁ: חמשת מיני דגן הצומחים בשנה החדשה אסורים לאכילה עד שיקרב העומר בט"ז בניסן.בין בארץ בין בחוצה לארץ, בין בזמן שבית המקדש קיים ובין אם לא.. ובזמן שאין מקדש -החל מתאריך י"ז ניסן (בחו"ל י"ח) הותרו 'החדשים'.

2⃣ כלאי הכרם :תבואה או ירק שנזרעה עם עץ גפן -בין שזרע ישראל, בין שזרע גוי, בין שעלו מאליהן, בין שנטע הגפן בתוך הירק -שניהם אסורים באכילה ובהניה. בישראל מדאורייתא ובחו"ל מדרבנן.

3⃣ ערלה : פירות היוצאים מן האילן ב3 שנים הראשונות לנטיעתו אסורות. בישראל מדאורייתא ובחו"ל הלכה למשה מסיני. (משמעות הלכתית באה לידי ביטוי בספקות).

נֶטַע רְבָעִי : פירות שנה רביעית מנטיעת האילן, אסור לאכול מהן ( דין זה בארץ ישראל) עד שייפדו בבית המקדש.
ובזמן הזה: אחר שאוסף אותן, מברך "..אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו על פדיון נטע רבעי". ואחר כך פודה את כולן, ואפילו בפרוטה אחת, ואומר הרי אלו פדויין בפרוטה זו וחללן על שווה פרוטה מפירות אחרות, ואומר הרי כל הפירות האלו מחוללין על חיטים אלו או על שעורים אלו וכיוצא בהן; ושורף אותן, כדי שלא יהיו תקלה לאחרים.

4⃣ טֶּבֶל : כל תבואה, פרי או ירק שחייב להפריש מהם תרומות ומעשרות, קודם שיפריש מהם נקראים 'טבל' ואסור לאכול מהם.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בימינו ספירת העומר מתירה את החדש?

2.האם איסורי כלאיים וטבל חלים בחו"ל?

3.מבין איסורי המאכל מן הצומח-האם כלאיים הוא החמור ביותר?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן