פרק י', הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁאֲנָסוּהוּ עַד שֶׁמָּכַר וְלָקַח אֶת דְּמֵי הַמֶּקַח, אֲפִלּוּ תָּלוּהוּ עַד שֶׁמָּכַר – מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין בֵּין בְּקַרְקָעוֹת, שֶׁמִּפְּנֵי אָנְסוֹ גָּמַר וּמַקְנֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָקַח הַדָּמִים בִּפְנֵי עֵדִים.
לְפִיכָךְ, אִם מָסַר מוֹדָעָא קֹדֶם שֶׁיִּמְכֹּר, וְאָמַר לִשְׁנֵי עֵדִים: 'דְּעוּ שֶׁזֶּה שֶׁאֲנִי מוֹכֵר חֵפֶץ פְּלוֹנִי' אוֹ 'שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי', 'מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אָנוּס' – הֲרֵי הַמִּמְכָּר בָּטֵל, וַאֲפִלּוּ הֶחֱזִיק כַּמָּה שָׁנִים – מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ, וּמַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים.
א. אֲפִלּוּ תָּלוּהוּ. כדי לייסרו שיסכים למכור. שֶׁמִּפְּנֵי אָנְסוֹ גָּמַר וּמַקְנֶה. הסכים לגמרי להקנות בגלל האונס, בתמורה לקבלת הכסף. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָקַח הַדָּמִים בִּפְנֵי עֵדִים. שלא ראו עדים את העברת הכסף אלא שהודה שקיבל כסף, ומכך יודעים שבסופו של דבר התרצה למכור.
מָסַר מוֹדָעָא. הודעה שהמכר ייעשה שלא בהסכמתו, והוא מבטל אותו מראש. מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ. מיד הקונה, שהחזקת כמה שנים בקרקע אינה מוכיחה בעלות למי שהוחזק כגזלן של השדה (הלכות טוען ונטען יג,יא).
ב. וּצְרִיכִין הָעֵדִים לֵידַע שֶׁהוּא מוֹכֵר מִפְּנֵי הָאֹנֶס וְשֶׁהוּא אָנוּס וַדַּאי, לֹא שֶׁיִּסְמְכוּ עַל פִּיו. וְכָל מוֹדָעָא שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהּ: 'וְאָנוּ הָעֵדִים יָדַעְנוּ שֶׁפְּלוֹנִי זֶה אָנוּס הָיָה' – אֵינָהּ מוֹדָעָא.
ב. וּצְרִיכִין הָעֵדִים לֵידַע שֶׁהוּא מוֹכֵר מִפְּנֵי הָאֹנֶס וכו'. שיכירו את פרטי המקרה, וידעו שבאמת הוכרח למכור.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוֹכֵר אוֹ בְּעוֹשֶׂה פְּשָׁרָה. אֲבָל בְּמַתָּנָה אוֹ בִּמְחִילָה, אִם מָסַר מוֹדָעָא קֹדֶם הַמַּתָּנָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אָנוּס – הֲרֵי הַמַּתָּנָה בְּטֵלָה, שֶׁאֵין הוֹלְכִין בַּמַּתָּנָה אֶלָּא אַחַר גִּלּוּי דַּעַת הַנּוֹתֵן, שֶׁאִם אֵינוֹ רוֹצֶה בְּכָל לִבּוֹ לְהַקְנוֹת – לֹא קָנָה הַמְקַבֵּל הַמַּתָּנָה. וְהַמְּחִילָה – מַתָּנָה הִיא.
ג. בְּעוֹשֶׂה פְּשָׁרָה. תובע שנאלץ לעשות פשרה עם הנתבע בבית דין, ולפני שעשו עמו את הפשרה מסר מודעא בפני עדים שעושה זאת בניגוד לרצונו (ראה ר"י מיגאש בבא בתרא מ,א, שו"ת הרמב"ם רנ). בִּמְחִילָה. ויתור על חוב. שֶׁאֵין הוֹלְכִין בַּמַּתָּנָה אֶלָּא אַחַר גִּלּוּי דַּעַת הַנּוֹתֵן וכו'. נתינת מתנה מתבססת על רצון חופשי ומוחלט של הנותן, שהרי הוא לא מקבל תמורה, ואם אין רצון גמור המתנה בטלה (ראה גם הלכות זכייה ומתנה ה,ד).
ד. אֶחָד הָאוֹנֵס אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֶׁהִכָּהוּ אוֹ תָּלָהוּ עַד שֶׁמָּכַר, אוֹ שֶׁהִפְחִידוֹ בְּדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ בֵּין בְּיַד גּוֹיִם בֵּין בְּיָדוֹ – הֲרֵי זֶה אֹנֶס. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר פַּרְדֵּס מֵחֲבֵרוֹ לְעֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא הָיָה שְׁטָר בְּיַד הַמַּשְׂכִּיר, וְאַחַר שֶׁאֲכָלוֹ הַשּׂוֹכֵר שָׁלֹשׁ שָׁנִים אָמַר לוֹ: 'אִם לֹא תִּמְכְּרֶנּוּ לִי, אֶכְבֹּשׁ שְׁטַר שְׂכִירוּתוֹ וְאֶטְעֹן שֶׁהוּא לָקוּחַ בְּיָדִי', וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁזֶּה אֹנֶס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
לְפִיכָךְ אִם תְּבָעוֹ הַמַּשְׂכִּיר בְּבֵית דִּין, וְכָפַר בּוֹ וְטָעַן שֶׁהַפַּרְדֵּס לוֹ, וְאַחַר כָּךְ מָסַר הַמַּשְׂכִּיר מוֹדָעָא, וְאַחַר כָּךְ מָכַר לַשּׂוֹכֵר שֶׁכָּפַר בּוֹ – הֲרֵי הַמִּמְכָּר בָּטֵל, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁהוּא אָנוּס, וְהֵם הָעֵדִים שֶׁכָּפַר בּוֹ בְּבֵית דִּין בִּפְנֵיהֶם וְהֵם עֵדֵי הַמּוֹדָעָא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. שֶׁהִפְחִידוֹ בְּדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ. איים עליו בדבר שיכול האונס לעשותו. וְלֹא הָיָה שְׁטָר בְּיַד הַמַּשְׂכִּיר. שכתוב בו שהפרדס מושכר למחזיק ושמוכיח את בעלותו של המשכיר על השדה. שֶׁאֲכָלוֹ הַשּׂוֹכֵר. החזיק בפרדס ואכל פירותיו. אֶכְבֹּשׁ שְׁטַר שְׂכִירוּתוֹ. אחביא את שטר השכירות הנמצא בידי. וְאֶטְעֹן שֶׁהוּא לָקוּחַ בְּיָדִי. שהמחזיק בקרקע שלוש שנים יכול לטעון שקנה אותה אף שאין בידו שטר בעלות (ראה הלכות טוען ונטען יא,ב).
וְטָעַן שֶׁהַפַּרְדֵּס לוֹ. השוכר טען שהפרדס שייך לו. וְאַחַר כָּךְ מָסַר הַמַּשְׂכִּיר מוֹדָעָא. בפני אותם העדים שראו שהשוכר כפר בו בבית דין שהמכירה שימכור לשוכר היא רק מפני שאיים עליו. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁהוּא אָנוּס וכו'. יש צורך שעדי המודעא ידעו שהמוכר אנוס בדבר (לעיל ה"ב), ומכיוון שעדי המודעה יודעים שהשוכר כפר בו וטען שהפרדס שלו, הרי זה מוכיח שהמכירה נעשית באונס.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בָּאוֹנֵס, שֶׁהֲרֵי הוּא חַמְסָן, מִפְּנֵי שֶׁכּוֹפֶה אֶת הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ. אֲבָל הַגּוֹזֵל וְהֻחְזַק גַּזְלָן, וְאַחַר כָּךְ לָקַח שָׂדֶה שֶׁגָּזַל – אֵין הַמּוֹכֵר צָרִיךְ לִמְסֹר מוֹדָעָא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שהמכירה לא בטלה עד שימסור המוכר מודעא. אֵין הַמּוֹכֵר צָרִיךְ לִמְסֹר מוֹדָעָא. כיוון שידוע שזה גזלה ממנו, יש להניח שמכרה לו מפני הפחד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה. ט,טז.
ו. עֵדֵי הַמּוֹדָעָא יֵשׁ לָהֶן לַחְתֹּם הֵן עַצְמָן בְּאוֹתוֹ הַמִּמְכָּר שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶם הַמּוֹדָעָא עָלָיו, וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ אָמַר לָהֶם בִּפְנֵי הָאַנָּס: 'בִּרְצוֹנִי מָכַרְתִּי בְּלֹא אֹנֶס' – הֲרֵי הַמּוֹדָעָא קַיֶּמֶת; כְּשֵׁם שֶׁאֲנָסוֹ עַד שֶׁיִּמְכֹּר בְּלֹא רָצוֹן, כָּךְ אֲנָסוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר: 'בִּרְצוֹנִי אֲנִי מוֹכֵר'.
ו. יֵשׁ לָהֶן. רשאים. בְּאוֹתוֹ הַמִּמְכָּר. בשטר המכירה. וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אין זה גורע מתוקף המודעא. והוא הדין אם העידו בעל פה שנמסרה להם מודעא על שטר המכירה שעליו חתמו (ראה הלכות עדות ג,ח).
ז. וְכֵן אִם הוֹדָה בִּפְנֵיהֶם שֶׁלָּקַח הַדָּמִים, אַחַר שֶׁמָּסַר מוֹדָעָא עַל כָּךְ – אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר כְּלוּם, שֶׁהָאַנָּס אֲנָסוֹ עַד שֶׁיּוֹדֶה, וְהָעֵדִים כְּבָר יָדְעוּ שֶׁהוּא אָנוּס. אֲבָל אִם מָנָה הַדָּמִים בִּפְנֵיהֶם – חַיָּב לְהַחֲזִיר.
ז. וְכֵן אִם הוֹדָה בִּפְנֵיהֶם וכו'. ראה גם הלכות גזלה ט,יד-טו. אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר כְּלוּם. אם טוען שהודאתו הייתה מתוך אילוץ, ובפועל לא קיבל כסף. כְּבָר יָדְעוּ שֶׁהוּא אָנוּס. משעה שמסר להם המודעא. מָנָה הַדָּמִים בִּפְנֵיהֶם. ראו בעיניהם שקיבל כסף מהאנס.
ח. הֵעִידוּ עָלָיו עֵדֵי הַמִּמְכָּר שֶׁבִּטֵּל הַמּוֹדָעָא – הֲרֵי הַמּוֹדָעָא בְּטֵלָה. וְאִם אָמַר לְעֵדֵי הַמּוֹדָעָא: 'הֱיוּ יוֹדְעִים שֶׁכָּל קִנְיָן שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ לְבַטֵּל הַמּוֹדָעָא וּמוֹדָעָא דְּמוֹדָעָא, שֶׁהַכֹּל בָּטֵל, וְאֵינִי אוֹמֵר כָּךְ אֶלָּא מִפְּנֵי הָאֹנֶס שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים, וְאֵין בְּדַעְתִּי לְהַקְנוֹת לְזֶה הָאַנָּס לְעוֹלָם' – הֲרֵי הַמִּמְכָּר בָּטֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ לְבַטֵּל הַמּוֹדָעָא עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ח. וְאִם אָמַר לְעֵדֵי הַמּוֹדָעָא וכו'. כשם שאפשר למסור מודעא על עצם המכירה, שמודיע שהמכירה שימכור אינה לרצונו, כך אפשר למסור מודעא על ביטול המודעא הראשונה, שמודיע שהביטול שיבטל אינו לרצונו, שכן אינו רוצה להקנות לאנס זה לעולם, וזהו 'מודעא דמודעא' שלמעשה מחזקת את המודעא הראשונה וקובעת שאינה בטלה לעולם וממילא המקח בטל. שֶׁכָּל קִנְיָן שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ לְבַטֵּל הַמּוֹדָעָא וּמוֹדָעָא דְּמוֹדָעָא. אם אסכים להגביה סודר כקניין על כך שאני מבטל את המודעא או את המודעא דמודעא. עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,יב-יג, שעושים קניין כדי להודיע שהדבר נעשה בגמירות הדעת.

תקציר הפרק 

🤔 פיצוי יהודי ארצות ערב על רכושם שמכרו?
לאחרונה ציינו בישראל את יום השנה לגירוש ויציאת יהודי ארצות ערב ואיראן. רבות דובר על פיצוי יוצאי ארצות אלו על הרכוש שנגזל מהם והם נאלצו להשאיר מאחור (שערכו המשוער עומד על 20-15 מיליארד דולר), אך מה דינו של הרכוש שהיהודים נאלצו למכור מחמת לחץ השלטונות? – פרקנו דן בנושא: "מי שאנסוהו עד שמכר ולקח את דמי המכר, אפילו תלוהו [עינו אותו] עד שמכר – ממכרו ממכר" (הלכה א), אכן, אם מסר לפני המכירה הודעה לעדים שהמכירה בניגוד לרצונו ורק מחמת הכפייה והלחץ, המכירה בטלה וביום מן הימים יוכל האדם לקבל בחזרה את רכושו (ב-ג). שנזכה! 💰

🤷‍ מחילה זו מתנה
"המחילה מתנה היא", קובע הרמב"ם בהלכה ג', ומשמעות הדבר היא שוויתור על חוב הוא מעין מתנה שמעניק בעל החוב לחייב, וכמו כל מתנה מכל סוג שהיא, גם המחילה על החוב מתבססת על רצונו החופשי של המוחל בלבד. לכן, אם בעל חוב מסר הודעה קודם מחילת החוב שהוא אינו מוחל מרצונו המלא ובכל ליבו, המחילה לא מועילה והחוב קיים. מלבד ההקשר ההלכתי, לדעת למחול זו באמת מתנה שלא כולם זוכים לה… 💪🏼

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חזקה היא שאונס במכירה הוא רק הגורם למכירה ברצון?

2.מודעה על אונס חייבת לכלול עדות שאכן המכר היה באונס?

3.מודעה על ביטול מתנה מועילה אף בלא טענת אונס?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן