פרק י', הלכות מלוה ולווה, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לַמּוֹכֵר לִפְסֹק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק, כָּךְ מֻתָּר לִלְוֹת סְתָם הַפֵּרוֹת וּפוֹרְעִין אוֹתָם סְתָם, בְּלֹא קְבִיעַת זְמַן, עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק.
כֵּיצַד? הָיָה הַשַּׁעַר קָבוּעַ וְיָדוּעַ לִשְׁנֵיהֶן, וְלָוָה מֵחֲבֵרוֹ עֶשֶׂר סְאִין – חַיָּב לְהַחֲזִיר לוֹ עֶשֶׂר סְאִין, אַף עַל פִּי שֶׁהוּקְרוּ הַחִטִּין, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁלָּוָה מִמֶּנּוּ הָיָה הַשַּׁעַר יָדוּעַ, וְאִלּוּ רָצָה הָיָה קוֹנֶה וּמַחֲזִיר לוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא קָבַע לוֹ זְמַן.
א. כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לַמּוֹכֵר וכו'. כמבואר לעיל ט,א. כָּךְ מֻתָּר לִלְוֹת סְתָם הַפֵּרוֹת וּפוֹרְעִין אוֹתָם סְתָם בְּלֹא קְבִיעַת זְמַן עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק. בדומה למוכר, שיכול לפסוק על הפירות לאחר שנקבע השער, מותר גם ללוות פירות לאחר שנקבע השער. אך בשונה ממכירה, הלוואת פירות תמורת פירות מותרת רק אם לא קבעו זמן מסוים לפירעון.
אַף עַל פִּי שֶׁהוּקְרוּ הַחִטִּין. ועל פי ערכן הכספי נמצא שהחזיר יותר ממה שלווה. וְאִלּוּ רָצָה הָיָה קוֹנֶה וּמַחֲזִיר לוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא קָבַע לוֹ זְמַן. מכיוון שהיה יכול לפרוע לו מיד סאה אחרת באותה עלות, אין בכך ריבית.
ב. הָיָה לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁלָּוָה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִלְוֹת סְתָם בְּלֹא קְבִיעַת זְמַן, וּפוֹרֵעַ סְתָם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא הַשַּׁעַר. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה לוֹ סְאָה אַחַת – לֹוֶה עָלֶיהָ כַּמָּה סְאִין, הָיְתָה לוֹ טִפָּה אַחַת שֶׁל שֶׁמֶן אוֹ יַיִן – לֹוֶה עָלֶיהָ כַּמָּה גַּרְבֵי יַיִן וְשֶׁמֶן.
לֹא הָיָה לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין כְּלוּם, וְלֹא נִקְבַּע שַׁעַר הַשּׁוּק עֲדַיִן אוֹ שֶׁלֹּא יָדְעוּ בַּשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק – הֲרֵי זֶה אָסוּר לִלְוֹת סְאָה בִּסְאָה. וְכֵן בִּשְׁאָר הַפֵּרוֹת – לֹא יִלְוֶה אוֹתָן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָן דָּמִים. וְאִם לָוָה וְלֹא עָשָׂה אוֹתָן דָּמִים, וְהוּזְלוּ – מַחֲזִיר לוֹ פֵּרוֹת כַּמִּדָּה שֶׁלָּוָה מִמֶּנּוּ אוֹ בְּמִשְׁקָל. וְאִם הוּקְרוּ – נוֹטֵל דָּמִים שֶׁהָיוּ שָׁוִין בִּשְׁעַת הַהַלְוָאָה.
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין אוֹ שֶׁהָיָה הַשַּׁעַר קָבוּעַ בַּשּׁוּק – הֲרֵי זֶה אָסוּר לִלְוֹת פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת עַד זְמַן קָבוּעַ, אֶלָּא לֹוֶה סְתָם וּפוֹרֵעַ בְּאֵי זֶה זְמַן שֶׁיִּפְרַע.
ב. הָיָה לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁלָּוָה וכו'. אפשרות נוספת להיתר בהלוואת פירות תמורת פירות היא כשיש כבר ללווה מאותו סוג של פירות, שאז מותר אפילו אם לא יצא השער, ובתנאי שלא קבע לו זמן. גַּרְבֵי יַיִן וְשֶׁמֶן. חביות יין או שמן.
אוֹ שֶׁלֹּא יָדְעוּ בַּשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק. המלווה והלווה, אף על פי שיצא השער. עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָן דָּמִים. ילווה לו על מנת שיפרע לו כסף לפי ערכם הנוכחי. וְאִם הוּקְרוּ נוֹטֵל דָּמִים שֶׁהָיוּ שָׁוִין בִּשְׁעַת הַהַלְוָאָה. ואסור להחזיר פירות במידה שנתן לו, משום ריבית, שהרי הפירות שווים כעת יותר ממה שהיו שווים בשעת ההלוואה.

ג. לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: 'הַלְוֵנִי כּוֹר חִטִּין וַאֲנִי מַחֲזִיר לְךָ כּוֹר לַגֹּרֶן'. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ: 'הַלְוֵנִי עַד שֶׁיָּבֹא בְּנִי' אוֹ 'עַד שֶׁאֶמְצָא הַמַּפְתֵּחַ'.

ג. לֹא יֹאמַר וכו'. מפני שקבע לו זמן לפירעון. לַגֹּרֶן. גמר הקציר. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ וכו'. מכיוון שאין זה נחשב לקביעת זמן.
ד. לָוָה פֵּרוֹת עַד זְמַן קָבוּעַ: אִם הוּזְלוּ – מַחֲזִיר לוֹ פֵּרוֹת בַּזְּמַן שֶׁקָּבַע; וְאִם הוּקְרוּ – נוֹתֵן לוֹ דָּמִים שֶׁהָיוּ שָׁוִין בִּשְׁעַת הַהַלְוָאָה.
ד. לָוָה פֵּרוֹת עַד זְמַן קָבוּעַ. ויש בהלוואה זו איסור. אִם הוּזְלוּ מַחֲזִיר לוֹ פֵּרוֹת בַּזְּמַן שֶׁקָּבַע. למרות שההלוואה הייתה באיסור, מכיוון שאינו מוסיף לו. נוֹתֵן לוֹ דָּמִים שֶׁהָיוּ שָׁוִין בִּשְׁעַת הַהַלְוָאָה. כדי שלא יעבור על איסור ריבית אם ייתן לו פירות ששווים יותר.
ה. מַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו חִטִּין בְּחִטִּין לְזֶרַע, בֵּין קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד הֶעָרִיס לַשָּׂדֶה בֵּין אַחַר שֶׁיָּרַד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּתֵּן הָאָרִיס אֶת הַזֶּרַע, שֶׁהֲרֵי בְּיַד בַּעַל הַקַּרְקַע לְסַלְּקוֹ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נָתַן. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ בַּעַל הַקַּרְקַע לִתֵּן אֶת הַזֶּרַע, אִם עֲדַיִן לֹא יָרַד הֶעָרִיס – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהַלְוֹתוֹ חִטִּין בְּחִטִּין, שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ לְסַלְּקוֹ.
נִמְצָא, בְּעֵת שֶׁיֵּרֵד לַשָּׂדֶה – יֵרֵד עַל דַּעַת שֶׁיַּחֲזִיר חִטִּים שֶׁהִלְוָהוּ. אֲבָל אַחַר שֶׁיָּרַד לַשָּׂדֶה, הוֹאִיל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ – הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם, וְאָסוּר לְהַלְוֹתוֹ חִטִּין בְּחִטִּין לְזֶרַע, אֲבָל מַלְוֵהוּ סְתָם עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק.
ה. מַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו חִטִּין בְּחִטִּין לְזֶרַע. מותר לאדם להלוות חיטים לצורך הזריעה, לאריסים שמעבדים את שדהו תמורת חלק יחסי מהתבואה, ויפרעו לו לאחר הקציר. ואף שבאופן זה הרי הוא קובע זמן לפירעון, הדבר מותר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים וכו'. ההיתר להלוות חיטים בחיטים לזרע הוא רק במקרה שבזמן ההלוואה היה יכול בעל הקרקע לסלק את האריס מן השדה ולפטרו, ומן הטעם שיבואר בפסקה הבאה. בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּתֵּן הָאָרִיס אֶת הַזֶּרַע וכו'. אם המנהג באותו המקום שהאריס מספק את הזרעים, וכל עוד הוא לא הביא זרעים יכול בעל הקרקע לסלקו. אִם עֲדַיִן לֹא יָרַד הֶעָרִיס. רק אם לא ירד לשדה והתחיל לעבוד בה.
נִמְצָא בְּעֵת שֶׁיֵּרֵד לַשָּׂדֶה יֵרֵד עַל דַּעַת שֶׁיַּחֲזִיר חִטִּים שֶׁהִלְוָהוּ. מכיוון שההלוואה נעשתה קודם שקיבל האריס לידיו את השדה באריסות (כל עוד הבעלים יכולים לסלקו), נמצא שכאשר הוא יורד לשדה ומתחייב לתת לבעלים את חלקם ביבול הרי הוא מכליל בזה את החיטים שצריך להחזיר להם, ונמצא שהחזרתן אינה נראית כהחזר הלוואה אלא כחלקם של הבעלים בתבואה שצמחה. לְזֶרַע. על מנת שיזרע אותם ויפרע לו לאחר הקציר, שיש בכך קביעת זמן לפירעון. סְתָם. ללא קביעת זמן לפירעון.
ו. מִי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָעוֹת, וְאָמַר לוֹ: 'תֵּן לִי אֶת מְעוֹתַי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִקַּח בָּהֶן חִטִּים', אָמַר לוֹ: 'צֵא וַעֲשֵׂה אוֹתָן עָלַי כַּשַּׁעַר שֶׁל עַכְשָׁיו, וְיִהְיֶה לְךָ אֶצְלִי חִטִּין בְּהַלְוָאָה': אִם יֵשׁ לוֹ חִטִּין כְּשִׁעוּר מְעוֹתָיו – מֻתָּר; וְאִם אֵין לוֹ אוֹתוֹ הַמִּין – הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמֻּתָּר לִפְסֹק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם מֵאוֹתוֹ הַמִּין, אֶלָּא בְּנוֹתֵן מְעוֹתָיו לִקְנוֹת בָּהֶן; אֲבָל הָרוֹצֶה לְהַעֲמִיד הַלְוָאָתוֹ עַל גַּב הַפֵּרוֹת – אָסוּר, עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ פֵּרוֹת.
הָיוּ לַלֹּוֶה חִטִּין, וְעָשָׂה הַלְוָאָתוֹ עָלָיו חִטִּין, וּבָא אַחַר זְמַן וְאָמַר לוֹ: 'תֵּן לִי חִטַּי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְמָכְרָן וְלִקַּח בִּדְמֵיהֶן יַיִן', אָמַר לוֹ: 'צֵא וַעֲשֵׂה אוֹתָן עָלַי יַיִן כַּשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק עַתָּה': אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְנַעֲשָׂת הַלְוָאָתוֹ אֶצְלוֹ יַיִן; וְאִם אֵין לוֹ יַיִן – אָסוּר.
הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ, וְעָבַר וְהֶחֱזִיר הַהַלְוָאָה פֵּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנָה פֵּרוֹת אַחַר כָּךְ – אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לוֹ פֵּרוֹת, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת שֶׁהִלְוָהוּ.
ו. צֵא וַעֲשֵׂה אוֹתָן עָלַי כַּשַּׁעַר שֶׁל עַכְשָׁיו וכו'. תחשב את כמות החיטה שניתן לקנות בסכום החוב, ואהיה חייב לפרוע לך כמות כזו של חיטה. אִם יֵשׁ לוֹ חִטִּין כְּשִׁעוּר מְעוֹתָיו. אם יש לחייב חיטים בכמות ששווה למעות שחייב לחברו. שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁמֻּתָּר לִפְסֹק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק וכו'. אף על פי שמותר לפסוק על הפירות אם נקבע השער או שיש לו מעט מאותה סחורה (לעיל ט,א), במקרה זה שאספקת הפירות היא תחליף להחזר הלוואה לא ניתן להסתמך על כך שהשער נקבע, אלא צריך שיהיו לו חיטים ויהיה בהן די כדי לפרוע את כל החוב.
הָיוּ לַלֹּוֶה חִטִּין וכו'. גם אם ממיר את אספקת החיטים באספקת יין, יש לכך עדיין דין של חוב ואין היתר אלא אם כן יש לו יין.
הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ וכו'. אם לא היו לו פירות ובכל זאת היסב באיסור את החוב הממוני לחוב של פירות, אינו חייב לפרוע לו בפירות גם אם יהיו לו אחר כך פירות (שאף על פי שסיכמו ביניהם מותר לחזור בו ואין בזה 'מי שפרע', שהרי הקביעה נעשתה באיסור ריבית – או"ש).

תקציר הפרק 

🤔 לפעמים מספיקה רק טיפה קטנה אחת של שמן…
מה אפשר לעשות עם טיפה של שמן? כלום, לכאורה. היא לא תעזור לכם לשמן תבנית של עוגה או לטגן שניצלים ובוודאי שלא תעזור לכם להכין דג מרוקאי שמלידה שוחה בשמן ופפריקה… אז למה טובה טיפה אחת? – להציל אתכם מאיסור ריבית, באופן הבא: מותר לאדם ללוות מחברו פירות תמורת פירות, וזאת בתנאי שנקבע שער המחירים של הפירות בשוק ובתנאי שלא נקבע זמן הפירעון של ההלוואה. כך, גם במקרה שמחיר הפירות התייקר בין מועד ההלוואה למועד הפירעון, אין בכך ריבית מכיוון שהלווה היה יכול להחזיר את הפירות למלווה גם לפני עליית השערים. אכן, אם לא נקבע שער מחירים לפירות, ניתן ללוות רק פירות ומוצריהם שיש ללווה מהם לפחות מעט, עד שגם אם "הייתה לו טיפה אחת של שמן או יין – לווה עליה כמה גרבי [חביות] יין ושמן" (הלכות א-ב). אז… שימו שמן! 🥘

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלוה ולווה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.לקח משכנו 5 ביצים והתייקרו – האם יכול להשיב לו 5 ביצים?

2.לקח משכנו 5 ביצים עד לשבת והתייקרו – יכול להשיב לו 5 ביצים?

3.האם מותר להמיר חוב במוצר שלא נמצא ברשות הלווה?

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן