א. בֶּן נֹחַ שֶׁשָּׁגַג בְּאַחַת מִמִּצְווֹתָיו – פָּטוּר מִכְּלוּם, חוּץ מֵרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה, שֶׁאִם הֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם – אֵינוֹ נֶהֱרָג עָלָיו, וְאֵין לוֹ עִיר מִקְלָט, אֲבָל בָּתֵּי דִּינֵיהֶם אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁשָּׁגַג בְּאַחַת מִמִּצְווֹתָיו בְּלֹא כַּוָּנָה, כְּגוֹן שֶׁבָּעַל אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְדִמָּה שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ אוֹ פְּנוּיָה. אֲבָל אִם יָדַע שֶׁהִיא אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְלֹא יָדַע שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו, אֶלָּא עָלָה עַל לִבּוֹ שֶׁדָּבָר זֶה מֻתָּר לוֹ, וְכֵן אִם הָרַג וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁאָסוּר לַהֲרֹג – הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד, וְנֶהֱרָג; וְלֹא תֵּחָשֵׁב זוֹ לָהֶם שְׁגָגָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִלְמֹד וְלֹא לָמַד.

ב. בֶּן נֹחַ שֶׁאֲנָסוֹ אַנָּס לַעֲבֹר עַל אַחַת מִמִּצְווֹתָיו – מֻתָּר לוֹ לַעֲבֹר. אֲפִלּוּ נֶאֱנַס לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה – עוֹבֵד, לְפִי שֶׁאֵינָן מְצֻוִּין עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. וּלְעוֹלָם אֵין עוֹנְשִׁין מֵהֶן לֹא קָטָן וְלֹא חֵרֵשׁ וְלֹא שׁוֹטֶה, לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי מִצְווֹת.

ג. בֶּן נֹחַ שֶׁנִּתְגַּיֵּר וּמָל וְטָבַל, וְאַחַר כָּךְ רָצָה לַחֲזֹר מֵאַחֲרֵי יי וְלִהְיוֹת גֵּר תּוֹשָׁב בִּלְבַד כְּשֶׁהָיָה מִקֹּדֶם – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא יִהְיֶה כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר, אוֹ יֵהָרֵג. וְאִם הָיָה קָטָן כְּשֶׁהִטְבִּילוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין – יָכוֹל לִמְחוֹת בְּשָׁעָה שֶׁיַּגְדִּיל, וְיִהְיֶה גֵּר תּוֹשָׁב בִּלְבַד. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא מִחָה בִּשְׁעָתוֹ – שׁוּב אֵינוֹ מְמַחֶה, אֶלָּא הֲרֵי הוּא גֵּר צֶדֶק. לְפִיכָךְ, אִם בָּא לִקְטַנָּה שֶׁהִטְבִּילוּהָ בֵּית דִּין כֶּסֶף כְּתֻבָּתָהּ, אוֹ קְנַס אוֹנֵס אוֹ מְפַתֶּה – יִהְיֶה הַכֹּל תַּחַת יַד בֵּית דִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְלֹא תְּמַחֶה בַּגֵּרוּת, שֶׁמָּא תִּטֹּל וְתַגְדִּיל וּתְמַחֶה, וְנִמְצֵאת זֹאת אוֹכֶלֶת בְּגַיּוּתָהּ מָעוֹת שֶׁאֵין לָהּ זְכוּת בָּהֶן אֶלָּא בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל.

ד. בֶּן נֹחַ שֶׁבֵּרֵךְ אֶת הַשֵּׁם, אוֹ שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁהָרַג חֲבֵרוֹ, וְנִתְגַּיֵּר – פָּטוּר. הָרַג בֶּן יִשְׂרָאֵל, אוֹ שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל, וְנִתְגַּיֵּר – חַיָּב; וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ עַל בֶּן יִשְׂרָאֵל, וְחוֹנְקִין אוֹתוֹ עַל אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעַל, שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה דִּינוֹ.

ה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל מִיתוֹת בְּנֵי נֹחַ בְּסַיִף, אֶלָּא אִם בָּעַל אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה מְאֹרָסָה – יִסָּקֵל; וְאִם בְּעָלָהּ אַחַר שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה קֹדֶם שֶׁתִּבָּעֵל – יֵחָנֵק.

ו. מִפִּי הַקַּבָּלָה שֶׁבְּנֵי נֹחַ אֲסוּרִין בְּהַרְבָּעַת בְּהֵמָה וּבְהַרְכָּבַת אִילָן בִּלְבַד, וְאֵין נֶהֱרָגִין עֲלֵיהֶן. וְגוֹי שֶׁהִכָּה יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ חָבַל בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה – אֵינוֹ נֶהֱרָג.

ז. הַמִּילָה – נִצְטַוָּה בָּהּ אַבְרָהָם וְזַרְעוֹ בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (בראשית יז,ט); יָצָא זַרְעוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (שם כא,יב); יָצָא עֵשָׂו, שֶׁהֲרֵי יִצְחָק אָמַר לְיַעֲקֹב: "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ" (שם כח,ד), מִכְּלָל שֶׁהוּא לְבַדּוֹ זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הַמַּחֲזִיק בְּדָתוֹ וְדַרְכּוֹ הַיְשָׁרָה, וְהֵם הַמְחֻיָּבִין בַּמִּילָה.

ח. אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁבְּנֵי קְטוּרָה, שֶׁהֵם זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁבָּא אַחֲרֵי יִשְׁמָעֵאל וְיִצְחָק, חַיָּבִין בַּמִּילָה. וְהוֹאִיל וְנִתְעָרְבוּ הַיּוֹם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּבְנֵי קְטוּרָה – יִתְחַיְּבוּ הַכֹּל בְּמִילָה בַּשְּׁמִינִי, וְאֵין נֶהֱרָגִין עָלֶיהָ.

ט. גּוֹי שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה – חַיָּב מִיתָה. לֹא יַעֲסֹק אֶלָּא בְּשֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁלָּהֶן בִּלְבַד. וְכֵן גּוֹי שֶׁשָּׁבַת, אֲפִלּוּ בְּיוֹם מִימוֹת הַחֹל, אִם עָשָׂה אוֹתוֹ לְעַצְמוֹ כְּמוֹ שַׁבָּת – חַיָּב מִיתָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם עָשָׂה מוֹעֵד לְעַצְמוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: אֵין מַנִּיחִין אוֹתָן לְחַדֵּשׁ דָּת וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת לְעַצְמָן, אֶלָּא אוֹ יִהְיֶה גֵּר צֶדֶק וִיקַבֵּל כָּל הַמִּצְווֹת, אוֹ יַעֲמֹד בְּתוֹרָתוֹ וְלֹא יוֹסִיף וְלֹא יִגְרַע. וְאִם עָסַק בַּתּוֹרָה, אוֹ שָׁבַת, אוֹ חִדֵּשׁ דָּבָר – מַכִּין אוֹתוֹ וְעוֹנְשִׁין אוֹתוֹ, וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה עַל זֶה, אֲבָל אֵינוֹ נֶהֱרָג.

י. בֶּן נֹחַ שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה מִשְּׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר – אֵין מוֹנְעִין אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ כְּהִלְכָתָהּ. וְאִם הֵבִיא עוֹלָה – מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ. נָתַן צְדָקָה – מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, וְיֵרָאֶה לִי שֶׁנּוֹתְנִין אוֹתָהּ לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, הוֹאִיל וְהוּא נִזּוֹן מִיִּשְׂרָאֵל, וּמִצְוָה עֲלֵיהֶם לְחַיּוֹתוֹ. אֲבָל הַגּוֹי שֶׁנָּתַן צְדָקָה – מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לַעֲנִיֵּי גּוֹיִם.

יא. חַיָּבִין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיד שׁוֹפְטִים לְאֵלּוּ הַגֵּרִים הַתּוֹשָׁבִים, לָדוּן לָהֶם עַל פִּי מִשְׁפָּטִים אֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁחֵת הָעוֹלָם. אִם רָאוּ בֵּית דִּין שֶׁיַּעֲמִידוּ שׁוֹפְטֵיהֶם מֵהֶן – מַעֲמִידִין, וְאִם רָאוּ שֶׁיַּעֲמִידוּ לָהֶן מִיִּשְׂרָאֵל – יַעֲמִידוּ.

יב. שְׁנֵי גּוֹיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל, וְרָצוּ שְׁנֵיהֶם – דָּנִין לָהֶן דִּין תּוֹרָה. הָאֶחָד רוֹצֶה וְהָאֶחָד אֵינוֹ רוֹצֶה – אֵין כּוֹפִין אוֹתָן לָדוּן אֶלָּא בְּדִינֵיהֶן. הָיָה יִשְׂרָאֵל וְגוֹי: אִם יֵשׁ זְכוּת לַיִּשְׂרָאֵל בְּדִינֵיהֶם – דָּנִין לוֹ בְּדִינֵיהֶם, וְאוֹמְרִין לוֹ: 'כָּךְ דִּינֵיכֶם'; וְאִם יֵשׁ זְכוּת לַיִּשְׂרָאֵל בְּדִינֵינוּ – דָּנִין לוֹ דִּין תּוֹרָה, וְאוֹמְרִין לוֹ: 'כָּךְ דִּינֵנוּ'. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין כָּךְ לְגֵר תּוֹשָׁב, אֶלָּא לְעוֹלָם דָּנִין לוֹ בְּדִינֵיהֶם. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁנּוֹהֲגִין עִם גֵּר תּוֹשָׁב בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וּגְמִילוּת חֲסָדִים כְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי אָנוּ מְצֻוִּין לְהַחֲיוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ" (דברים יד,כא). וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין כּוֹפְלִין לָהֶם שָׁלוֹם – בַּגּוֹיִם, לֹא בְּגֵר תּוֹשָׁב. אֲפִלּוּ הַגּוֹיִם – צִוּוּ חֲכָמִים לְבַקֵּר חוֹלֵיהֶן, וְלִקְבֹּר מְתֵיהֶם עִם מֵתֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְפַרְנֵס עֲנִיֵּיהֶם בִּכְלַל עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. הֲרֵי נֶאֱמַר: "טוֹב יי לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה,ט), וְנֶאֱמַר: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג,יז).