פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת וְלֹא יִהְיוּ פֵּרוֹתָיו דְּמַאי – צָרִיךְ לִהְיוֹת מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל, וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר, וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ. וְצָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו דְּבָרִים אֵלּוּ בָּרַבִּים. וּכְשֶׁיָּבֹאוּ עֵדִים נֶאֱמָנִים שֶׁקִּבֵּל דְּבָרִים אֵלּוּ בָּרַבִּים וְשֶׁהוּא רָגִיל בָּהֶן תָּמִיד – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן עַל פֵּרוֹתָיו לוֹמַר: 'מְעֻשָּׂרִין הֵן'.
א. אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל. בין משלו ובין משל עם הארץ. וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר. משלו. וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ. קונה מעם הארץ על מנת למכור (רדב"ז). וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ. מיזמתו (ואם הוא מוכרח להתארח מפריש ממה שאוכל כפי שהתבאר לעיל ט,ז ולקמן הל' ו-ז -ערוה"ש קי,א). בָּרַבִּים. בפני שלושה.
ב. כָּל תַּלְמִיד חֲכָמִים נֶאֱמָן לְעוֹלָם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו. וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וַעֲבָדָיו וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חֲכָמִים – הֲרֵי הֵן כְּתַלְמִיד חֲכָמִים, וְנֶאֱמָנִים. תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ פֵּרוֹת, אֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם כְּנָסָן – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מְתֻקָּנִין.
ב. נֶאֱמָן לְעוֹלָם. ואינו צריך לקבל בפני שלושה (פה"מ דמאי ב,ג). וּבְנֵי בֵּיתוֹ. אנשים הגרים בבית בקביעות כגון משרת או בן מאומץ (ד"א). אֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם כְּנָסָן. שמת באותו היום שהכניס הפירות לביתו. הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מְתֻקָּנִין. שחזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו (ריק"ו).
ג. בַּת עַם הָאָרֶץ אוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר, וְעַבְדּוֹ שֶׁנִּמְכַּר לְחָבֵר – צְרִיכִין לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן כַּתְּחִלָּה. וּבַת חָבֵר אוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְעַם הָאָרֶץ, וְעַבְדּוֹ שֶׁנִּמְכַּר לְעַם הָאָרֶץ – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן, וְנֶאֱמָנִין, עַד שֶׁיֵּחָשְׁדוּ.
בְּנוֹ אוֹ עַבְדּוֹ שֶׁל חָבֵר שֶׁהָיוּ לְמוּדִין אֵצֶל עַם הָאָרֶץ – צְרִיכִין לְקַבֵּל. בְּנוֹ אוֹ עַבְדּוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ שֶׁהֵן לְמוּדִין אֵצֶל חָבֵר: כָּל זְמַן שֶׁהֵן אֵצֶל הֶחָבֵר – הֲרֵי הֵן כֶּחָבֵר; יָצְאוּ – הֲרֵי הֵן כְּעַם הָאָרֶץ.
ג. אִשְׁתּוֹ. שנתאלמנה או נתגרשה. כַּתְּחִלָּה. בשעת הנישואין או המכירה. עַד שֶׁיֵּחָשְׁדוּ. עד שיתגלה שאינם נאמנים.
לְמוּדִין. רגילים להימצא בביתו. צְרִיכִין לְקַבֵּל. מפני שהם רגילים אצל עם הארץ מגיל צעיר חוששים שהושפעו ממנו. אבל אשתו ובתו של חבר שנישאו לעם הארץ או עבד גדול של חבר שנמכר לעם הארץ כבר התרגלו להתנהג כחברים (יד"פ).
ד. מִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן, וְהָיָה אֶחָד מִבָּנָיו אוֹ מֵעֲבָדָיו נֶאֱמָן, אוֹ אֶחָד מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ – לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ וְאוֹכְלִין עַל פִּיהֶן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְדָבָר.
ד. וְהָיָה אֶחָד מִבָּנָיו אוֹ מֵעֲבָדָיו נֶאֱמָן. שקיבל על עצמו להיות נאמן. לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ. מהאב. וְאוֹכְלִין עַל פִּיהֶן. על פי העבד או הבן הנאמנים כאשר הם מעידים שהפירות מתוקנים.
ה. הָיָה הוּא נֶאֱמָן וְאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת – לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ, וְאֵין מִתְאָרְחִין אֶצְלוֹ. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ נֶאֱמֶנֶת וְהוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן – מִתְאָרְחִין אֶצְלוֹ, וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ. וְתָבֹא מְאֵרָה לְמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ נֶאֱמֶנֶת וְהוּא אֵינוֹ נֶאֱמָן.
ה. הָיָה הוּא נֶאֱמָן וְאִשְׁתּוֹ אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ. שוודאי עישר מה שהוא מוכר. וְאֵין מִתְאָרְחִין אֶצְלוֹ. שאשתו חשודה להגיש אוכל שאינו מתוקן. וְתָבֹא מְאֵרָה. לשון קללה.
ו. לֹא יְשַׁמֵּשׁ חָבֵר לֹא בְּמִשְׁתֵּה עַם הָאָרֶץ וְלֹא בִּסְעוּדָתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַכֹּל מְעֻשָּׂר וּמְתֻקָּן מִתַּחַת יָדוֹ. לְפִיכָךְ, הָרוֹאֶה חָבֵר מְשַׁמֵּשׁ בְּמִשְׁתֵּה עַם הָאָרֶץ אוֹ בִּסְעוּדָתוֹ – הֲרֵי הַכֹּל בְּחֶזְקַת מְעֻשָּׂר. רָאוּהוּ מֵסֵב עִם עַמֵּי הָאָרֶץ – אֵין הַסְּעוּדָה בְּחֶזְקַת מְעֻשֶּׂרֶת, שֶׁמָּא הֶחָבֵר עַל הַתְּנָאִין שֶׁבְּלִבּוֹ הוּא סוֹמֵךְ.
ו. לֹא יְשַׁמֵּשׁ. יעבוד כשמש (מלצר). אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַכֹּל מְעֻשָּׂר וּמְתֻקָּן מִתַּחַת יָדוֹ. שאסור להגיש דמאי לאחרים מפני שמכשילם באיסור. רָאוּהוּ מֵסֵב. משתתף בסעודה. אֵין הַסְּעוּדָה בְּחֶזְקַת מְעֻשֶּׂרֶת. שאין החבר חייב לתקן את האוכל המוגש לשאר הסועדים. שֶׁמָּא הֶחָבֵר עַל הַתְּנָאִין שֶׁבְּלִבּוֹ הוּא סוֹמֵךְ. שייתכן שהחבר התנה מלפני הסעודה להפריש מעשר ממה שיאכל בסעודה (ראה לעיל ט,ז-יא).
ז. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם סוֹעֵד אֵצֶל עַם הָאָרֶץ וְסוֹמֵךְ עַל תְּנָאוֹ, כָּךְ הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת מַתְנֶה עַל בְּנוֹ, וַאֲפִלּוּ הָיָה בְּנוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת מַתְנֶה עַל אַחֵר חוּץ מִבְּנוֹ, וַאֲפִלּוּ הָיָה עִמּוֹ בַּמִּשְׁתֶּה. לְפִיכָךְ, בֶּן חָבֵר שֶׁהָיָה מֵסֵב בְּמִשְׁתֵּה עַם הָאָרֶץ – אֵין הַסְּעוּדָה בְּחֶזְקַת מְעֻשֶּׂרֶת, שֶׁמָּא אָבִיו הִתְנָה עָלָיו.
ז. וַאֲפִלּוּ הָיָה עִמּוֹ בַּמִּשְׁתֶּה. באותה סעודה. שאין לחבר אחריות על מה שאוכל עם הארץ.
ח. עַם הָאָרֶץ שֶׁנָּתַן מָעָה לְחָבֵר, וְאָמַר לוֹ: 'קַח לִי אֲגֻדַּת יָרָק אַחַת' אוֹ 'גְּלֻסְקָה אַחַת' – לוֹקֵחַ לוֹ סְתָם, וּפָטוּר מִלְּעַשֵּׂר. וְאִם הֶחֱלִיף אֶת הַמָּעָה – חַיָּב לְעַשֵּׂר וְאַחַר כָּךְ יָבִיא לוֹ. וְאִם פֵּרֵשׁ הֶחָבֵר וְלֹא לָקַח סְתָם, אֶלָּא אָמַר לַחֶנְוָנִי: 'אֲגֻדָּה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ מִמְּךָ, לַחֲבֵרִי אֲנִי קוֹנֶה אוֹתָהּ, וְזוֹ לְעַצְמִי אֲנִי קוֹנֶה אוֹתָהּ': זוֹ שֶׁלָּקַח לְעַצְמוֹ – חַיָּב לְעַשֵּׂר אוֹתָהּ, וְזוֹ שֶׁלָּקַח לַחֲבֵרוֹ – אֵינוֹ חַיָּב לְעַשֵּׂר אוֹתָהּ. וְאִם נִתְעָרְבוּ, אֲפִלּוּ נִתְעָרְבָה אַחַת שֶׁלּוֹ בְּמֵאָה שֶׁל חֲבֵרוֹ – מְתַקֵּן הַכֹּל דְּמַאי, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן לַחֲבֵרוֹ שֶׁשְּׁלָחוֹ לִקַּח לוֹ.
ח. גְּלֻסְקָה. לחם מתובל מעשה אומן (פה"מ דמאי ו,יב). לוֹקֵחַ לוֹ סְתָם וּפָטוּר מִלְּעַשֵּׂר. שאינו אלא שליח של עם הארץ. וְאִם הֶחֱלִיף אֶת הַמָּעָה. קנה מכספו שלו, ובתמורה לקח את המטבע של עם הארץ. חַיָּב לְעַשֵּׂר. שאז נחשב כאילו מכר את הדמאי לעם הארץ וצריך לעשר את שהוא מוכר (לעיל ה"א). וְאִם פֵּרֵשׁ הֶחָבֵר וכו'. במקרה שהחליף את המעה. וְזוֹ שֶׁלָּקַח לַחֲבֵרוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְעַשֵּׂר אוֹתָהּ. שכיוון שאמר למוכר שאגודה זו היא בשביל עם הארץ הרי המוכר מקנה אותה על ידו ישירות לעם הארץ, והחבר אינו נחשב כמוכר דמאי בעצמו אלא כשליח (ר"י קאפח). וְאִם נִתְעָרְבוּ… מְתַקֵּן הַכֹּל דְּמַאי. שמא ייתן לעם הארץ את האגודה שלקח לעצמו ונתחייב כבר לעשר אותה (ואין האגודה בטלה ברוב מפני שאפשר לתקן את התערובת ולהתירה באכילה על ידי שיפריש ממנה מעשרות, ודבר שיש לו מתירים אינו בטל – הלכות מאכלות אסורות טו,י).
ט. חֲמִשָּׁה שֶׁאָמְרוּ לְאֶחָד: 'צֵא וְהָבִיא לָנוּ חָמֵשׁ אֲגֻדּוֹת שֶׁל יָרָק', וְהֵבִיא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ – חֲבֵרִים שֶׁבָּהֶן אֵין צְרִיכִין לְעַשֵּׂר אֶלָּא עַל חֶלְקָן בִּלְבַד. הֵבִיא לָהֶן בְּעִרְבּוּב – חֲבֵרִין שֶׁבָּהֶן צְרִיכִין לְעַשֵּׂר עַל הַכֹּל.
ט. וְהֵבִיא לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. נתן לכל אחד מהחמישה את חלקו בפני עצמו. חֲבֵרִים שֶׁבָּהֶן אֵין צְרִיכִין לְעַשֵּׂר אֶלָּא עַל חֶלְקָן בִּלְבַד. שאין להם אחריות על חלקם של עמי הארץ. הֵבִיא לָהֶן בְּעִרְבּוּב. הביא להם ביחד את כל אגודות הירק באופן שכל אחד צריך לקחת בעצמו את חלקו. חֲבֵרִין שֶׁבָּהֶן צְרִיכִין לְעַשֵּׂר עַל הַכֹּל. שאם יחלקו ביניהם את הירק הרי זה כאילו החבר נותן משלו לעם הארץ ואסור לחבר לתת דמאי משלו לעם הארץ אלא אם כן עישר (כס"מ).
י. עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר: 'צֵא וְלַקֵּט לִי תְּאֵנִים מִתְּאֵנָתִי' – אוֹכֵל מֵהֶן הֶחָבֵר עֲרַאי וּמְעַשְּׂרָן דְּמַאי. וְאִם אָמַר הֶחָבֵר לְעַם הָאָרֶץ לְלַקֵּט לוֹ, וְשָׁמַע חָבֵר אַחֵר – הֲרֵי הֶחָבֵר הָאַחֵר אוֹכֵל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר, שֶׁאֵין הֶחָבֵר מוֹצִיא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן מִתַּחַת יָדוֹ, וְחֶזְקָתוֹ שֶׁהִפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מִמָּקוֹם אַחֵר. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ חֲבֵרִים לִתְרֹם שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף, כְּדֵי לְסַלֵּק הַמִּכְשׁוֹל מִלִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ – תּוֹרְמִין.
י. צֵא וְלַקֵּט לִי. לקט עבורי. אוֹכֵל מֵהֶן הֶחָבֵר עֲרַאי. אכילת עראי, ואינו מפריש תרומות ומעשרות שעדיין לא נקבעו למעשר (לעיל ג,א, ה,ה-ו). וּמְעַשְּׂרָן דְּמַאי. אם רוצה לאכול מהם אכילת קבע מעשר מהן דמאי כדין המתארח אצל עם הארץ. מפני שליקט את הפירות עבור עם הארץ ועמי הארץ נזהרים בתרומה גדולה, ולכן מניחים שעם הארץ הפריש עליהם תרומה גדולה ממקום אחר (רדב"ז, וראה תוכ"פ מעשרות עמ' 680). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ חֲבֵרִים לִתְרֹם שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף. שאסור לכתחילה להפריש תרומה מפירות שאינם סמוכים זה לזה (הלכות תרומות ג,יז-כ). כְּדֵי לְסַלֵּק הַמִּכְשׁוֹל מִלִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ תּוֹרְמִין. שבדיעבד חלה התרומה (שם). ומוטב להפריש באופן כזה כדי להציל את עם הארץ מאכילת טבל (תוספתא מעשרות ב,ה בבלי עירובין לב,א).
יא. מֻתָּר לְהַאֲכִיל אֶת הָעֲנִיִּים וְאֶת הָאוֹרְחִים דְּמַאי, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָן. וְהֶעָנִי עַצְמוֹ וְהָאוֹרֵחַ, אִם רָצָה לְתַקֵּן – מְתַקֵּן.
יא. מֻתָּר לְהַאֲכִיל וכו'. התירו לעניים ולאורחים לאכול דמאי כדי להקל על נותני הצדקה והמארחים שיוכלו להשתמש בדמאי לצורך הצדקה והאירוח (פה"מ דמאי ג,א). וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָן. שנתנו להם דמאי, כדי שאם ירצו להחמיר יתקנו את הפירות בעצמם.
יב. גַּבָּאֵי צְדָקָה גּוֹבִין סְתָם מִכָּל אָדָם וּמְחַלְּקִין סְתָם, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן – יְתַקֵּן.
יב. גּוֹבִין סְתָם מִכָּל אָדָם. ואינם גובים בנפרד מעמי הארץ עבור עניים עמי הארץ ומהחברים עבור עניים חברים שאם יגבו בנפרד ייעלבו עמי הארץ וימעטו בצדקה (ירושלמי דמאי ג,א).
יג. רוֹפֵא חָבֵר שֶׁהָיָה מַאֲכִיל לְחוֹלֶה עַם הָאָרֶץ מִפֵּרוֹת עַם הָאָרֶץ – נוֹתֵן לְתוֹךְ יָדוֹ אֲבָל לֹא לְתוֹךְ פִּיו. וְאִם הָיָה הַדְּמַאי שֶׁל רוֹפֵא – וַאֲפִלּוּ לְתוֹךְ יָדוֹ לֹא יִתֵּן. וְכֵן אִם יָדַע שֶׁהוּא טֶבֶל וַדַּאי – אֲפִלּוּ לְתוֹךְ יָדוֹ אָסוּר.
יג. וְאִם הָיָה הַדְּמַאי שֶׁל רוֹפֵא וַאֲפִלּוּ לְתוֹךְ יָדוֹ לֹא יִתֵּן. שאין חבר מאכיל דבר שאינו מתוקן (כס"מ).

תקציר הפרק 

פרק י הלכות מעשר

הנאמן על המעשרות

בפרק הקודם למדנו שחכמים תיקנו שפירותיהן של עמי הארץ ספק, ורק 'אנשים נאמנים כשרים' נאמנים על המעשרות ופירותיהן בחזקת מעושרים. בפרקנו מבאר הרמב"ם מי הוא הנאמן על המעשרות, ומה הן החובות המיוחדות של הנאמן על המעשרות. בסוף הפרק מבוארים מצבים חריגים שבהם התירו לאכול דמאי (לעניים ולאורחים וכו')

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעשר ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם תלמידי חכמים נאמנים על הדמאי ?

2.האם מותר לתת לגבאי צדקה – דמאי כמות שהוא?

3.תלמיד חכם שאכל אצל עם הארץ, האם זו עדות שהאוכל כשר?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן