פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל שֶׁהוּא חַיָּב בָּעָרְלָה – יֵשׁ לוֹ רְבָעִי, וְכָל שֶׁפָּטוּר מִן הָעָרְלָה – אֵינוֹ חַיָּב בָּרְבָעִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל, וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים" (ויקרא יט,כג-כד).
א. כָּל שֶׁהוּא חַיָּב בָּעָרְלָה יֵשׁ לוֹ רְבָעִי. כל עץ שחייב בערלה נוהג בו רבעי (אמנם בעץ עצמו יש חלקים שחייבים בערלה ופטורים מרבעי כדלעיל ט,יג). עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. פירות ערלה אסורים באכילה, וכן אסורים בהנאה (לפירוט איסורים אלו ראה הלכות מאכלות אסורות י,ט-יד ולקמן הל' כ-כא).
ב. הַנּוֹטֵעַ אִילַן מַאֲכָל וְדַעְתּוֹ עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה סְיָג לַגִּנָּה, אוֹ שֶׁנְּטָעוֹ לְקוֹרַת הָאִילָן, לֹא לְפֵרוֹתָיו – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. נְטָעוֹ לִסְיָג וְחָזַר וְחָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכָל, אוֹ שֶׁנְּטָעוֹ לְמַאֲכָל וְחָזַר וְחָשַׁב עָלָיו לִסְיָג, כֵּיוָן שֶׁעֵרֵב בּוֹ מַחֲשֶׁבֶת חִיּוּב – חַיָּב. נְטָעוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִסְיָג, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ לְמַאֲכָל – אֵין לוֹ רְבָעִי, שֶׁכָּל שֶׁאֵין לוֹ עָרְלָה, אֵין לוֹ רְבָעִי.
ב. סְיָג. גדר. שֶׁנְּטָעוֹ לְקוֹרַת הָאִילָן. על מנת לכרות את עציו לצורך בניין וכדומה. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. שאינו נחשב עץ מאכל (ונאמר בתורה לגבי ערלה: "ונטעתם כל עץ מאכל" – ויקרא יט,כג). וְחָזַר וְחָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכָל. לפני שעברו שנות ערלה. חַיָּב. ומניין שנות ערלה מתחיל משעת הנטיעה. נְטָעוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִסְיָג וּמִכָּאן וָאֵילָךְ לְמַאֲכָל. אם חשב עליו למאכל רק לאחר שעברו שנות ערלה.
ג. נָטַע אִילָן וְחָשַׁב שֶׁיִּהְיֶה הַצַּד הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ לְמַאֲכָל וְהַחִיצוֹן לִסְיָג, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַצַּד הַתַּחְתּוֹן לְמַאֲכָל וְהָעֶלְיוֹן לִסְיָג: זֶה שֶׁחָשַׁב עָלָיו לְמַאֲכָל – חַיָּב בָּעָרְלָה, וְזֶה שֶׁחָשַׁב עָלָיו לִסְיָג אוֹ לְעֵצִים – פָּטוּר, שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בְּדַעְתּוֹ שֶׁל נוֹטֵעַ. וְהַצָּלָף חַיָּב בָּעָרְלָה. , וְהָאֲבִיּוֹנוֹת בִּלְבַד, אֲבָל הַקַּפְרִיסִין מֻתָּרוֹת.
ג. וְהַצָּלָף. שיח קוצני רב שנתי. וְהָאֲבִיּוֹנוֹת. פירות הצלף. הַקַּפְרִיסִין מֻתָּרוֹת. חלק יבש בצלף שדומה לעצים ועלים, וניתן לאכלו (פה"מ מעשרות ד,ו). הקפריסין אינן נחשבות פרי (ראה הלכות ברכות ח,ו, הלכות תרומות ב,ד), ומשום כך אין נאסרות משום ערלה (וכדלעיל ט,יג).
ד. הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ – חַיָּב בָּעָרְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּנְטַעְתֶּם… לָכֶם"(ויקרא יט,כג) – אֲפִלּוּ לָרַבִּים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ – פָּטוּר.
ד. הַנּוֹטֵעַ לָרַבִּים. לצורך רבים, שכל מי שרוצה יאכל מהפירות. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ פָּטוּר. כיוון שבמשנה (מעשר שני א,ב) נחלקו בדין נוטע לרבים, וכלל נקוט בידינו בדיני ערלה (בבלי ברכות לו,א) שבחוץ לארץ הלכה כדברי המקל (ערוה"ש יו"ד רצד,מג).
ה. הַנּוֹטֵעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַנּוֹטֵעַ בִּסְפִינָה, וְהָעוֹלֶה מֵאֵלָיו בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְהַנָּכְרִי שֶׁנָּטַע בֵּין לְיִשְׂרָאֵל בֵּין לְעַצְמוֹ, וְהַגַּזְלָן שֶׁנָּטַע – חַיָּבִין בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי.
ה. וְהַנּוֹטֵעַ בִּסְפִינָה. שיש בה עפר (לטעם החיוב בספינה ראה לקמן ה"ח). וְהָעוֹלֶה מֵאֵלָיו. הצומח מעצמו. וְהַגַּזְלָן שֶׁנָּטַע. בקרקע גזולה או בקרקע חברו שלא ברשות. חַיָּבִין בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי. כיוון שנטיעות אלו משמשות לאכילה.
ו. הָעוֹלֶה מֵאֵלָיו בִּמְקוֹם חֳרָשִׁין – פָּטוּר. אֲפִלּוּ הַנּוֹטֵעַ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יִשּׁוּב – פָּטוּר, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹשֶׂה כְּדֵי טִפּוּל שֶׁמִּטַּפֵּל בְּפֵרוֹתָיו עַד שֶׁמְּבִיאָן לַיִּשּׁוּב. אֲבָל אִם הָיָה עוֹשֶׂה כְּדֵי טִפּוּלוֹ – חַיָּב בָּעָרְלָה.
ו. הָעוֹלֶה מֵאֵלָיו בִּמְקוֹם חֳרָשִׁין. ביערות. פָּטוּר. כיוון שאינו משמש לאכילה. שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹשֶׂה כְּדֵי טִפּוּל וכו'. שמניב מעט פירות, ולא משתלם לטרוח ולהביאם לישוב.
ז. הַנּוֹטֵעַ לְמִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁנָּטַע אֶתְרֹג לַלּוּלָב אוֹ זַיִת לַמְּנוֹרָה – חַיָּב בָּעָרְלָה. הִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ נָטַע – פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. נָטַע וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ – חַיָּב בָּעָרְלָה.
ז. הַנּוֹטֵעַ לְמִצְוָה… חַיָּב בָּעָרְלָה. אף שאין כוונתו לאכילה, חייב בערלה כיוון שנוטע לצורך שימוש בפרי עצמו (ירושלמי ערלה א,א). הִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ נָטַע פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. שנאמר "שלש שנים יהיה לכם ערלים" (ויקרא יט,כג), והקדש (נכסי המקדש) אינו בכלל "לכם" (ריק"ו). נָטַע וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ חַיָּב בָּעָרְלָה. שבשעת הנטיעה התחייב, וההקדש אינו מפקיע את החיוב (רדב"ז).
ח. הַנּוֹטֵעַ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב – חַיָּב בָּעָרְלָה; אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כָּאָרֶץ לַזְּרָעִים, הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ לָאִילָנוֹת.
ח. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כָּאָרֶץ לַזְּרָעִים. ראה הלכות כלאיים א,ב, הלכות תרומות ה,טו. הֲרֵי הוּא כָּאָרֶץ לָאִילָנוֹת. כיוון שלאילן יש שורשים חזקים שמסוגלים לבקוע את העציץ (ירושלמי ערלה א,ב, ויש מפרשים בירושלמי שלשורשי האילן יש כוח יניקה תקיף, והם יונקים מהקרקע גם ללא בקיעת העציץ – ראה מנחת שלמה א,עא).
ט. וְאִילָן שֶׁנְּטָעוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת – חַיָּב בָּעָרְלָה.
זֶה שֶׁנָּטְעוּ גּוֹיִם עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ אֲבוֹתֵינוּ לָאָרֶץ – פָּטוּר. אֲבָל מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ – אַף מַה שֶּׁנָּטְעוּ גּוֹיִם חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם" (ויקרא יט,כג) – מִשְּׁעַת בִּיאָה.
ט. וְאִילָן שֶׁנְּטָעוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת חַיָּב בָּעָרְלָה. שלגבי ערלה נאמר בתורה "וכי תבואו אל הארץ" (ויקרא יט,כג), ובית בכלל ארץ (בניגוד למעשרות שנאמר בהם "שדה", ובית אינו בכלל שדה – הלכות מעשר א,י).
מִשְּׁעַת בִּיאָה. אף שעדיין לא כבשו את הארץ.
י. וְגוֹי שֶׁהִרְכִּיב אִילַן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי אִילַן סְרָק – חַיָּב בָּעָרְלָה. וְיֵשׁ לַנָּכְרִי נֶטַע רְבָעִי, שֶׁאִם בָּא לִנְהֹג בְּמִצְוָה זוֹ, הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ כְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
י. וְגוֹי שֶׁהִרְכִּיב וכו'. נעץ ענף תלוש של אילן מאכל בתוך אילן סרק על מנת שיתאחה בו ויצמח (פעולה זו אסורה מדין כלאיים הן לישראל והן לגוי – ראה הלכות כלאיים א,ה, והלכות מלכים י,ו – ונראה שנקטו בגוי מכיוון שיותר מצוי שהוא יעשה איסור זה). חַיָּב בָּעָרְלָה. כדין נטיעה חדשה (וראה עוד לקמן הי"ד ובפסקים ושיטות שם). וְיֵשׁ לַנָּכְרִי נֶטַע רְבָעִי וכו'. נכרי שעשה מצווה שאינו מחויב בה מקבל על כך שכר, ולכן יש תוקף למעשיו וחלה קדושה על פירותיו (פה"מ תרומות ג,ט; וראה עוד הלכות מלכים י,ט-י).
יא. אֶחָד הַנּוֹטֵעַ גַּרְעִנָה אוֹ יִחוּר מִן הָאִילָן, אוֹ שֶׁעָקַר אֶת כָּל הָאִילָן מִמָּקוֹם וּנְטָעוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר – הֲרֵי זֶה חַיָּב בָּעָרְלָה, וּמוֹנֶה מִשְּׁעַת נְטִיעָתוֹ.
זִעְזַע אֶת הָאִילָן וְלֹא עֲקָרוֹ, וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא סְבִיבוֹתָיו בְּעָפָר: אִם יָכוֹל לִחְיוֹת אִלּוּ לֹא מִלֵּא סְבִיבוֹתָיו – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, וְאִם לָאו – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁעָקַר וְנָטַע, וְחַיָּב.
יא. גַּרְעִנָה. גרעין. [הערה: ייתכן שהרמב"ם קרא מילה זו באופן אחר, ראה פה"מ יומא ח,א.] יִחוּר. ענף. אוֹ שֶׁעָקַר אֶת כָּל הָאִילָן וכו'. אם עקר אילן זקן, ונטעו שנית – צריך למנות שוב שנות ערלה, אלא אם כן עשה זאת באופנים המבוארים לקמן.
זִעְזַע אֶת הָאִילָן וְלֹא עֲקָרוֹ. שהקשר בין השורשים לאדמה התרופף, אך לא התנתק לגמרי. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁעָקַר וְנָטַע. שנתינת העפר החדש החזירה את האילן לחיים, ונחשבת נטיעה חדשה.
יב. וְכֵן אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִשְׁאַר מִמֶּנּוּ בָּאָרֶץ שֹׁרֶשׁ אֶחָד, אֲפִלּוּ כַּמַּחַט שֶׁמְּלַפְּפִין עָלֶיהָ הָרוֹקְמִין אֶת הַשָּׁנִי, וְהֶחֱזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ וּנְטָעוֹ – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִחְיוֹת.
נֶעֱקַר כֻּלּוֹ וְנֶעֶקְרָה הַסֶּלַע שֶׁשָּׁרָשָׁיו בָּהּ עִמּוֹ, וְחָזַר וּנְטָעוֹ כְּמָה שֶׁהוּא בְּכָל הָאֲדָמָה שֶׁסְּבִיבוֹת שָׁרָשָׁיו: אִם הָיָה יָכוֹל לִחְיוֹת מֵאוֹתָהּ אֲדָמָה אִלּוּ לֹא נְטָעוֹ – הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא נֶעֱקַר; וְאִם לָאו – חַיָּב.
יב. וְנִשְׁאַר מִמֶּנּוּ בָּאָרֶץ שֹׁרֶשׁ אֶחָד. שמחובר היטב (ושאר השורשים התנתקו לגמרי). אֲפִלּוּ כַּמַּחַט וכו'. אפילו שורש דק כמו מחט. הַשָּׁנִי. חוט משי (על פי פה"מ כלים יג,ו, ערלה א,ד).
הַסֶּלַע. גוש עפר שדבוק לשורשים (פה"מ ערלה א,ג). וְחָזַר וּנְטָעוֹ כְּמָה שֶׁהוּא וכו'. מבלי להוסיף עפר. מֵאוֹתָהּ אֲדָמָה. מגוש העפר.
יג. אִילָן שֶׁקְּצָצוֹ מֵעִם הָאָרֶץ, וְהֶחֱלִיף – חַיָּב בָּעָרְלָה, וּמוֹנִין לוֹ מִשְּׁעַת קְצִיצָה.
יג. מֵעִם הָאָרֶץ. צמוד לקרקע. וְהֶחֱלִיף. צמח מחדש.
יד. אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב – חַיָּב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁחָתַךְ בַּד אֶחָד מִן הָאִילָן וְהִבְרִיכוֹ בָּאָרֶץ אוֹ הִרְכִּיבוֹ בְּאִילָן אַחֵר. אֲבָל אִם מָתַח בַּד אֶחָד מִן הָאִילָן הַזָּקֵן וְהִבְרִיכוֹ בָּאָרֶץ אוֹ הִרְכִּיבוֹ בְּאִילָן אַחֵר, וְעִקַּר הַבַּד מְעֹרֶה בָּאִילָן הַזָּקֵן – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
יד. הַמַּבְרִיךְ. מכופף ענף מן האילן וטומנו בארץ כדי שיצמח ממנו אילן נוסף. הַמַּרְכִּיב. ראה לעיל ה"י בביאור. בַּד. ענף. וְעִקַּר הַבַּד מְעֹרֶה בָּאִילָן הַזָּקֵן שורש הענף נשאר מחובר לאילן שממנו נמשך. הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שאין זו נטיעה חדשה.
טו. גָּדַל זֶה הַיֶּלֶד שֶׁהִבְרִיךְ וְעָשָׂה פֵּרוֹת, וְאַחַר כָּךְ נִפְסַק עִקָּרוֹ שֶׁהָיָה מְעֹרֶה בָּאִילָן הַזָּקֵן – מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסַק, וְאוֹתָן הַפֵּרוֹת מֻתָּרִין, מִפְּנֵי שֶׁגָּדְלוּ בְּהֶתֵּר. וְאִם הִנִּיחָן אַחַר שֶׁנִּפְסַק הָעִקָּר עַד שֶׁהוֹסִיפוּ בְּמָאתַיִם – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין.
טו. גָּדַל זֶה הַיֶּלֶד וכו'. אם ניתק את הענף המוברך ('הילד') לאחר שצמחו עליו פירות. מוֹנֶה. שנות ערלה. עַד שֶׁהוֹסִיפוּ בְּמָאתַיִם. שגדלו בחצי אחוז לאחר הניתוק מהאילן הזקן (ובהלכות כלאיים ה,כב התבאר כיצד משערים זאת). הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. כדין פירות שיש בהם תערובת ערלה, שאם הערלה חצי אחוז מהתערובת הכול נאסר (הלכות מאכלות אסורות טו,יד).
טז. יַלְדָּה שֶׁסִּבְּכָה בִּזְקֵנָה, וְהָיוּ פֵּרוֹת בַּיַּלְדָּה, אֲפִלּוּ הוֹסִיפוּ מָאתַיִם – הֲרֵי אוֹתָן הַפֵּרוֹת שֶׁל יַלְדָּה אֲסוּרִין, שֶׁאֵין גִּדּוּלֵי הֶתֵּר מַעֲלִין אֶת הָעִקָּר הָאָסוּר.
טז. יַלְדָּה שֶׁסִּבְּכָה בִּזְקֵנָה. נטיעת ערלה שהסתבכה באילן זקן, ובמשך הזמן נוצרה ביניהם כעין הרכבה, שהנטיעה יונקת מהאילן. אֲפִלּוּ הוֹסִיפוּ מָאתַיִם. אפילו אם פירות הערלה גדלו בעקבות היניקה מהאילן הזקן עד כדי כך שגודלם המקורי (לפני ההרכבה) הוא פחות מחצי אחוז מגודלם הנוכחי. שֶׁאֵין גִּדּוּלֵי הֶתֵּר מַעֲלִין אֶת הָעִקָּר הָאָסוּר. בדרך כלל ערלה בטלה בתערובת אם יש בה פחות מחצי אחוז של התערובת, אך במקרה שהתערובת נוצרה בעקבות צמיחה – אין כוח בתוספת הצמיחה לבטל את הפרי המקורי.
יז. אִילָן שֶׁהִבְרִיךְ מִמֶּנּוּ בַּד בָּאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ נֶעֱקַר הָאִילָן כֻּלּוֹ, וַהֲרֵי הוּא חָיֶה מִן הַבַּד שֶׁהֻבְרַךְ בָּאָרֶץ – נַעֲשָׂה אוֹתוֹ אִילָן כְּאִלּוּ עַתָּה נִטַּע, וְחַיָּב בָּעָרְלָה. וּמוֹנֶה לָאִילָן וּלְמַה שֶּׁצָּמַח מִן הַהַבְרָכָה מִשָּׁעָה שֶׁנֶּעֱקַר.
יז. נַעֲשָׂה אוֹתוֹ אִילָן כְּאִלּוּ עַתָּה נִטַּע וכו'. צריך להתחיל למנות שנות ערלה לענף המוברך, כיוון שעכשיו מתחיל לינוק מהקרקע באופן עצמאי (כדין הברכה שנפסקה, לעיל הט"ו). וגם האילן כולו נעשה טפל לענף המוברך ואסור משום ערלה יחד אתו, שהרי יונק באמצעותו.
יח. הֲרֵי שֶׁהִבְרִיךְ בַּד בָּאָרֶץ וְצָמַח, וְהִבְרִיךְ בַּד אַחֵר מִמַּה שֶּׁצָּמַח בָּאָרֶץ, וְצָמַח, וְחָזַר וְהִבְרִיךְ מִן הַשְּׁלִישִׁי, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה מְעֹרִין זֶה בָּזֶה, הוֹאִיל וְלֹא נִפְסְקוּ מִן הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן – הַכֹּל מֻתָּר. וְאִם נִפְסַק עִקָּר הָרִאשׁוֹן – מוֹנֶה לַכֹּל מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסַק.
יח. הַכֹּל מֻתָּר. אינו צריך למנות שנות ערלה להברכות, כדין הברכה שמחוברת לאילן המקורי (לעיל הי"ד). וְאִם נִפְסַק עִקָּר הָרִאשׁוֹן. אם ההברכה הראשונה התנתקה מהאילן המקורי. מוֹנֶה לַכֹּל מִשָּׁעָה שֶׁנִּפְסַק. שכל ההברכות נגררות אחר הראשונה ומתחייבות בערלה יחד אתה.
יט. וְאִילָן הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּזַע – חַיָּב בָּעָרְלָה; מִן הַשָּׁרָשִׁין – פָּטוּר מִן הָעָרְלָה.
יַלְדָּה פְּחוּתָה מִטֶּפַח – חַיֶּבֶת בָּעָרְלָה כָּל שְׁנוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּנְטִיעָה בַּת שְׁנָתָהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּנְטִיעָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, אוֹ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב. אֲבָל אִם הָיָה הַכֶּרֶם כֻּלּוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח – הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ קוֹל, וּמוֹנִין לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִין לִשְׁאָר הָאִילָנוֹת.
יט. מִן הַגֶּזַע חַיָּב בָּעָרְלָה מִן הַשָּׁרָשִׁין פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. ברוב כתה"י והדפוסים של הרמב"ם הגרסה הפוכה: "מן הגזע פטור מן הערלה, מן השורשים חייב בערלה". ופירושו שכאשר צומח האילן מן הגזע פטור בערלה מכיוון שנחשב כמו ענף של האילן הזקן, ואילו כאשר יוצא מן השורשים, נחשב כאילן בפני עצמו וחייב בערלה. ונוסח הפנים כאן מבוסס על כ"י שהוגה מכ"י שהוגה על פי כתב יד קודשו של הרמב"ם, וכן הוא בתוספתא ערלה (א,ד) בדפוס ובכתבי היד. אמנם גרסה זו קשה להבנה מצד הסברה, ובנוסף בברייתא המקבילה בבבלי (ב"מ קיט,א) הגרסה הפוכה (ומשום כך מפרשי התוספתא הגיהו והפכו את הגרסה). ואולי יש לפרש שאם האיחוי עם האילן הזקן הוא מן השורשים הרי זה נחשב אותו אילן ופטור מן הערלה, ואם צומח משהו חדש מן הגזע הרי זה כאילן אחר שהרי אין דרך ענף חדש לצאת מן הגזע אלא מתחילת אזור ההתפצלות של הענפים (רמב"ם מדויק לר"י שילת ע"פ פני משה לירושלמי ערלה א,ד).
פְּחוּתָה מִטֶּפַח. בגובהה. חַיֶּבֶת בָּעָרְלָה כָּל שְׁנוֹתֶיהָ. מדברי חכמים. שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב. ארבע נטיעות בשתי שורות מקבילות, ומחוץ לשורות נטיעה חמישית כנגד הרווח שבין השורות (ראה הלכות כלאיים ז,ז איור א). הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ קוֹל. מתפרסם בציבור שכרם זה שונה משאר הכרמים, ואנשים לא יחשדו שפירותיו ערלה.
כ. נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל עָרְלָה, וְאֵין נוֹטְעִין אֱגוֹז שֶׁל עָרְלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פְּרִי, וּפֵרוֹת עָרְלָה אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת. וְאִם עָבַר וְנָטַע אֱגוֹז שֶׁל עָרְלָה – הֲרֵי הַצּוֹמֵחַ מֻתָּר כִּשְׁאָר הָאִילָנוֹת.
כ. נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל עָרְלָה. מותר לחתוך ענף מאילן ערלה ולנטעו, שענפי ערלה מותרים בהנאה (פה"מ ערלה א,ט). בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת. מאכלות אסורות י,ט. הַצּוֹמֵחַ מֻתָּר. כמבואר בהלכה הבאה.
כא. וְכֵן אֵין מַרְכִּיבִין כַּפְנִיּוֹת שֶׁל עָרְלָה בִּדְקָלִים, מִפְּנֵי שֶׁהַכַּפְנִיּוֹת כַּפְּרִי. עָבַר וְהִרְכִּיב – מֻתָּר, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גּוֹרְמִין, אֶחָד אָסוּר וְאֶחָד מֻתָּר – הֲרֵי זֶה הַנִּגְרָם מִשְּׁנֵיהֶם מֻתָּר. לְפִיכָךְ, זֶה הַצּוֹמֵחַ מִפֵּרוֹת עָרְלָה – מֻתָּר, שֶׁהֲרֵי גָּרַם לוֹ לִצְמֹחַ הַפְּרִי הָאָסוּר וְהָאָרֶץ הַמֻּתֶּרֶת.
כא. כַּפְנִיּוֹת שֶׁל עָרְלָה. אשכולות תמרים בתחילת צמיחתם (פה"מ שם). הַנִּגְרָם מִשְּׁנֵיהֶם מֻתָּר. ראה גם הלכות עבודה זרה ז,יד.

תקציר הפרק 

פרק י' הלכות מעשר שני ונטע רבעי

החיוב בערלה ונטע רבעי

בפרק זה מממשיך הרמב"ם לעסוק בדיני ערלה ונטע ברבעי ובו שלושה נושאים: החייבים והפטורים בנטע רבעי ובערלה.חישוב שנות ערלה במקרים חריגים.הברכה, הרכבה באילן נמוך ובגדולי ערלה.
בכללות -נטע רבעי תלוי בחיוב ערלה, חיוב ערלה – הינו בנטיעה חדשה למאכל (כמפורט בפרק).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעשר שני ונטע רבעי ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם יש דין ערלה לפסיפלורה ששתולה לשם גדר חיה?

2.כיצד ניתן להעביר עצים ממקום למקום בלא שיתחייבו בערלה?

3.זרע זרעי פרי ערלה, האם פרי העץ שצמח מהם מותר באכילה?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן