פרק י', הלכות מקוואות, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים כֵּיצַד? מִקְוֶה שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָפְלוּ לְתוֹכוֹ מַיִם שְׁאוּבִין אוֹ לֹא נָפְלוּ, וַאֲפִלּוּ יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁנָּפְלוּ, סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין אוֹ לֹא הָיָה בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין, וַאֲפִלּוּ יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין, סָפֵק שֶׁהָיָה בַּמִּקְוֶה שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק שֶׁלֹּא הָיָה – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
א. סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים. כמובא בהלכות שאר אבות הטומאות יד,א.
ב. שְׁנֵי מִקְווֹת, אֶחָד יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ, נָפְלוּ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין לְאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זֶה מֵהֶן נָפְלוּ – סְפֵקוֹ טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּמֶּה יִתְלֶה. הָיוּ שְׁנֵיהֶן פְּחוּתִין מֵאַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפְלוּ לְאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה הוּא – כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן פָּסוּל, שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה יִתְלֶה: אִם לָזֶה נָפְלוּ – נִפְסַל, וְאִם לָזֶה נָפְלוּ – נִפְסַל.
ב. סְפֵקוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּמֶּה יִתְלֶה. יש אפשרות לתלות שהשאובים נפלו למקווה השלם ונפילתם לא גרמה פסול כלל, ואם כן מחמת הספק המקווה החסר נשאר בכשרותו. שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה יִתְלֶה אִם לָזֶה נָפְלוּ נִפְסַל וכו'. מכיוון ששני המקוואות באותו המעמד ואין עדיפות לתלות שהמים השאובים נפלו לאחד מהם, לכן שניהם פסולים.
ג. מִקְוֶה שֶׁהִנִּיחוֹ רֵיקָן וּבָא וּמְצָאוֹ מָלֵא – כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין לְמִקְוֶה זֶה.
ג. מִקְוֶה שֶׁהִנִּיחוֹ רֵיקָן. מקווה כשר שרוקנוהו ממימיו. לְמִקְוֶה זֶה. למקווה המוחזק בכשרות.
ד. צִנּוֹר שֶׁהָיָה מְקַלֵּחַ לַמִּקְוֶה וְהַמַּכְתֶּשֶׁת נְתוּנָה בְּצִדּוֹ, סָפֵק מִן הַצִּנּוֹר לַמִּקְוֶה סָפֵק מִן הַמַּכְתֶּשֶׁת לַמִּקְוֶה – הֲרֵי זֶה פָּסוּל, מִפְּנֵי שֶׁהַפְּסוּל מוֹכִיחַ. וְאִם יֵשׁ בַּמִּקְוֶה רֻבּוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין הוּא, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ שָׁם מִקְוֶה כָּשֵׁר קָבוּעַ.
ד. וְהַמַּכְתֶּשֶׁת. כלי כתישה. סָפֵק מִן הַצִּנּוֹר לַמִּקְוֶה סָפֵק מִן הַמַּכְתֶּשֶׁת לַמִּקְוֶה. ספק אם המים נפלו ישירות מן הצינור למקווה או עברו קודם בתוך המכתשת. שֶׁהַפְּסוּל מוֹכִיחַ. שהרי המכתשת נתונה בצדו. וְאִם יֵשׁ בַּמִּקְוֶה רֻבּוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים. שהיו בו רוב ארבעים סאה מים כשרים לפני שנפלו לתוכו מן הצינור שהמכתשת בצדו. הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין הוּא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ שָׁם מִקְוֶה כָּשֵׁר קָבוּעַ. מכיוון שהיו במקווה רוב של מים כשרים, הרי הוא כמקווה המוחזק בכשרות (אף שאין בו ארבעים סאה) וספק המים השאובים אינם פוסלים אותו. שכן אף על פי שאיסור שאובים מדברי חכמים וספק חכמים להקל, מכל מקום הטובל במקווה יש לו חזקת טומאה (כדלקמן ה"ו), ולכן ניתן להוציאו מחזקתו רק כאשר הספק הוא לגבי מקווה המוחזק ככשר (ח"ד מקוואות ב,א).
ה. כָּל הַמִּקְווֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּאֶרֶץ הָעַמִּים פְּסוּלִין, שֶׁחֶזְקָתָן שְׁאוּבִין. וְכָל הַמִּקְווֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּמְּדִינוֹת לִפְנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ – בְּחֶזְקַת פְּסוּלִין, שֶׁאַנְשֵׁי הַמְּדִינָה מְכַבְּסִין בָּהֶן וּמַטִּילִין לְתוֹכָן מַיִם שְׁאוּבִין תָּמִיד. וְכָל הַמִּקְווֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוּץ לַמַּפְתֵּחַ – בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, שֶׁחֶזְקָתָן מִן הַגְּשָׁמִים.
ה. הַמִּקְווֹת הַנִּמְצָאוֹת. שכשרותם אינה ידועה. בַּמְּדִינוֹת. בערים. לִפְנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ. בצד הפנימי של שער העיר. שֶׁאַנְשֵׁי הַמְּדִינָה מְכַבְּסִין בָּהֶן וּמַטִּילִין לְתוֹכָן מַיִם שְׁאוּבִין תָּמִיד. יש לחוש שמא כיבסו במקווה את בגדיהם ועשאוהו מים שאובים, או שמתחילתו היה מלא במים שאובים (פה"מ מקוואות ח,א).
ו. הַטָּמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל, וַאֲפִלּוּ טָבַל, סָפֵק יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק שֶׁאֵין בּוֹ; שְׁנֵי מִקְווֹת, אֶחָד יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד אֵין בּוֹ, וְטָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן טָבַל – סְפֵקוֹ טָמֵא, לְפִי שֶׁהַטָּמֵא בְּחֶזְקָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּבַל כָּרָאוּי.
וְכֵן מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר, בֵּין שֶׁהָיָה הַמִּקְוֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ טְמֵאוֹת, עַד שֶׁיִּוָּדַע זְמַן שֶׁנִּמְדַּד בּוֹ וְהָיָה שָׁלֵם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה הַטְּבִילָה מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה. אֲבָל אִם טָבַל מִטֻּמְאָה קַלָּה, כְּגוֹן שֶׁאָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, אוֹ בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין, אוֹ נָפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, הוֹאִיל וְעִקַּר דְּבָרִים אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם – הֲרֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם טָבַל אוֹ לֹא טָבַל אוֹ שֶׁנִּמְצָא הַמִּקְוֶה חָסֵר לְאַחַר זְמַן וְכַיּוֹצֵא בִּסְפֵקוֹת אֵלּוּ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
ו. שֶׁהַטָּמֵא בְּחֶזְקָתוֹ. נשאר במצבו הנוכחי.
בֵּין שֶׁהָיָה הַמִּקְוֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וכו'. לגבי ספק טומאה יש חילוק בין רשות הרבים שבה מקילים לרשות היחיד שבה מחמירים (הלכות שאר אבות הטומאות טו,ח). אבל בהלכה שלנו מדובר על ספק טהרה, כלומר ספק אם הטמא נטהר, ובזה אין חילוק (פה"מ מקוואות ב,ב). כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו וכו'. כל הדברים שמוחזקים כטהורים על סמך הטבילה במקווה זה במשך הזמן שעבר מהמדידה הקודמת שבה נמצא המקווה שלם, הרי הם טמאים.
מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה. שנטמא מאב הטומאה (מן התורה או מדברי סופרים – ראה הלכות שאר אבות הטומאות טו,א). אֲבָל אִם טָבַל מִטֻּמְאָה קַלָּה כְּגוֹן שֶׁאָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים וכו'. טומאות אלו הן ולדי טומאות מדברי סופרים (ראה שם ח,י; ט,א). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שם טו,א.
ז. שְׁנֵי מִקְווֹת, אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל, וְטָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה וְעָשָׂה טְהָרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ תְּלוּיוֹת. טָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת – הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת כְּשֶׁהָיוּ, וְהַשְּׁנִיּוֹת טְהוֹרוֹת. וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בָּאֵלּוּ – רִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וּשְׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ. וְכֵן אִם נִטְמָא בָּאֶמְצַע טֻמְאָה קַלָּה שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְטָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת.
אֲבָל אִם טָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן מִטֻּמְאָה קַלָּה וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וְנִטְמָא טֻמְאָה חֲמוּרָה וְטָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת – הָרִאשׁוֹנוֹת טְהוֹרוֹת, וְהַשְּׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת. וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בָּאֵלּוּ – רִאשׁוֹנוֹת יִשָּׂרְפוּ, וְהַשְּׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת כְּשֶׁהָיוּ.
הָיָה בְּאֶחָד מֵהֶן אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד כֻּלּוֹ שָׁאוּב, וְטָבְלוּ בָּהֶן שְׁנַיִם, אֶחָד מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה וְאֶחָד מִטֻּמְאָה קַלָּה, וְעָשׂוּ טְהָרוֹת – הַטּוֹבֵל מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה טַהֲרוֹתָיו תְּלוּיוֹת, וְהַטּוֹבֵל מִן הַקַּלָּה טַהֲרוֹתָיו טְהוֹרוֹת.
הָיָה אֶחָד טָמֵא וְיָרַד לִטְבֹּל וְהַשֵּׁנִי יָרַד לְהָקֵר – זֶה שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בְּאֶחָד מֵהֶן טַהֲרוֹתָיו תְּלוּיוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְזֶה שֶׁיָּרַד לְהָקֵר טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה, שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִים הוּא שֶׁמָּא בַּשָּׁאוּב טָבַל כְּשֶׁהֵקֵר וְנִתְטַמֵּא.
ז. וְאֶחָד פָּסוּל. שנפסל בנפילת שלושה לוגים מים שאובים (מרכה"מ). וְעָשָׂה טְהָרוֹת. התעסק בתרומה טהורה. הֲרֵי אֵלּוּ תְּלוּיוֹת. טמאות מספק, שהרי יש כאן ספק בטבילה מטומאה חמורה (כדלעיל ה"ו). ודינן שאינן נאכלות שמא הן טמאות, ואינן נשרפות שמא הן טהורות ואסור לשרוף תרומה טהורה. וְהַשְּׁנִיּוֹת טְהוֹרוֹת. שהרי לפני נגיעתו בהן טבל בשני המקוואות ובוודאי נטהר. וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בָּאֵלּוּ. אם הטהרות הראשונות נגעו בשניות. רִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וּשְׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ. הטהרות השניות בוודאי נטמאו: שאם הטבילה הראשונה הייתה במקווה הפסול הרי הטהרות הראשונות נטמאו בטומאה חמורה ומטמאות את השניות בנגיעתן, ואם הטבילה השנייה הייתה במקווה הפסול הרי הטובל בא ראשו ורובו במים שאובים וטמא בטומאה קלה ומטמא את הטהרות השניות בנגיעתו (ראה הלכות שאר אבות הטומאות ט,א). אבל הראשונות תלויות כשהיו מפני שהמגע בשניות אינו משנה את מעמדן, שאף אם הטבילה השנייה היתה במקווה הפסול הרי השניות נטמאו בטומאה קלה ונחשבות שלישי לטומאה (ראה שם), ואינן מטמאות את הראשונות (כס"מ בשם ר"ש מקוואות ב,ב). וְכֵן אִם נִטְמָא בָּאֶמְצַע וכו'. גם במקרה זה הראשונות תלויות בכל אופן, והשניות טהורות מספק אם לא נגעו בראשונות. שכן אם הטבילה השנייה הייתה במקווה הכשר הרי השניות טהורות, ואם הטבילה השנייה הייתה במקווה הפסול הרי השניות נטמאו מהטומאה הקלה של האדם, ובספק טומאה קלה יש להקל כמובא בהלכה הקודמת (אך אם השניות נגעו בראשונות, השניות טמאות בכל מקרה או מפני שנטמאו מהטומאה הקלה של האדם או שנטמאו מחמת נגיעתן בראשונות).
הָרִאשׁוֹנוֹת טְהוֹרוֹת. שאם הטבילה הראשונה הייתה במקווה הכשר הרי הן טהורות, ואם היתה במקווה הפסול הרי הן טמאות טומאה קלה, וספק טומאה קלה להקל. וְהַשְּׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת. שאם הטבילה השניה היתה במקווה הכשר הרי הן טהורות, ואם היתה במקווה הפסול הרי הן טמאות טומאה חמורה. רִאשׁוֹנוֹת יִשָּׂרְפוּ וְהַשְּׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת כְּשֶׁהָיוּ. שהראשונות בוודאי טמאות (או בטומאה קלה או מחמת נגיעתן בשניות), אבל השניות ספק טמאות.
הַטּוֹבֵל מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה טַהֲרוֹתָיו תְּלוּיוֹת וכו'. שכשיש ספק אם הטבילה הייתה כשרה או לא, מחמירים בטומאה חמורה ומקילים בטומאה קלה (כדלעיל ה"ו).
הָיָה אֶחָד טָמֵא. בטומאה חמורה. לְהָקֵר. להצטנן להנאתו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בפסקה הקודמת. וְזֶה שֶׁיָּרַד לְהָקֵר טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. ואין אומרים שנטמא בספק שמא בא ראשו ורובו במים שאובים. שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִים שֶׁמָּא בַּשָּׁאוּב טָבַל כְּשֶׁהֵקֵר וְנִתְטַמֵּא. ספק אם נטמא מחמת שבא במים שאובים או שמא טבל במקווה כשר ולא נטמא כלל, ודינו כדלעיל סוף ה"ו.
ח. שְׁנֵי מִקְווֹת שֶׁל עֶשְׂרִים עֶשְׂרִים סְאָה, אֶחָד שָׁאוּב וְאֶחָד כָּשֵׁר, הֵקֵר בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טְהָרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת; הֵקֵר בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ יִשָּׂרְפוּ, שֶׁהֲרֵי וַדַּאי בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ח. שֶׁל עֶשְׂרִים עֶשְׂרִים סְאָה. בכל אחד מהם עשרים סאה. הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. מחמת הספק. הֲרֵי אֵלּוּ יִשָּׂרְפוּ וכו'. שאף אם הטבילה השנייה היתה במקווה הכשר, הרי אין בו ארבעים סאה, ונמצא שהטובל לא נטהר מהטבילה הראשונה במקווה השאוב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שאר אבות הטומאות ט,א, שגזרו על כך טומאה.

תקציר הפרק 

פרק י הלכות מקוות
*ספקות*
הכלל: סתם ספקות במקווה, לחומרא. מלבד ספק מים שאובים שאינו מוכח.
ולכן רק מקוואות הנמצאות בארץ ישראל מחוץ לעיר, בחזקת כשרות. (כי חזקה עליהם שלא כבסו בהן בגדים)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מקוואות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ספק בטבילה – טהור מטומאה מדרבנן?

2.מקוה שהניחו ריקן, ובא ומצאו מלא האם כשר?

3.בחו"ל אסור לטבול במקוה?

תשובות

1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן