פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. חַיָּבִין אָנוּ לְהִזָּהֵר בְּמִצְוַת צְדָקָה יָתֵר מִכָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁהַצְּדָקָה סִימָן לְצַדִּיקֵי זֶרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה" וכו' (בראשית יח,יט). וְאֵין כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל מִתְכּוֹנֵן וְדַת הָאֱמֶת עוֹמֶדֶת אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי" (ישעיהו נד,יד). וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (שם א,כז).
א. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה. המשך הפסוק: "את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. מלכות ישראל. מִתְכּוֹנֵן. מתבסס. וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. הגולים מציון ישובו אליה על ידי צדקה.
ב. וּלְעוֹלָם אֵין אָדָם מַעֲנִי מִן הַצְּדָקָה, וְאֵין דָּבָר רַע וְלֹא הֶזֵּק נִגְלָל בִּשְׁבִיל הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם" וכו' (שם לב,יז).
כָּל הַמְרַחֵם – מְרַחֲמִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ" (דברים יג,יח). וְכָל מִי שֶׁהוּא אַכְזָרִי וְאֵינוֹ מְרַחֵם – יָחוּשׁ לְיִחוּסוֹ, שֶׁאֵין הָאַכְזָרִיּוּת מְצוּיָה אֶלָּא בַּגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ" (ירמיהו ו,כג).
כָּל יִשְׂרָאֵל וְהַנִּלְוֶה אֲלֵיהֶם – כְּאַחִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנִים אַתֶּם לַיי אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד,א). אִם לֹא יְרַחֵם הָאָח עַל אָחִיו, מִי יְרַחֵם עָלָיו? וּלְמִי עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶם, הֲלַגּוֹיִם שֶׁשּׂוֹנְאִין אוֹתָן וְרוֹדְפִין אַחֲרֵיהֶן? הָא אֵין עֵינֵיהֶם תְּלוּיוֹת אֶלָּא לַאֲחֵיהֶם.
ב. מַעֲנִי. נעשה עני. נִגְלָל. נגרם.
שֶׁאֵין הָאַכְזָרִיּוּת מְצוּיָה אֶלָּא בַּגּוֹיִם. ראה גם הלכות איסורי ביאה יט,יז.
וְהַנִּלְוֶה אֲלֵיהֶם. הגרים.
ג. כָּל הַמַּעְלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה נִקְרָא בְּלִיַּעַל, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּלִיַּעַל. בַּעֲבוֹדָה זָרָה הוּא אוֹמֵר: "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל" (דברים יג,יד), וּבַמַּעְלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה הוּא אוֹמֵר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל" (שם טו,ט). וְנִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי" (משלי יב,י), וְנִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יי וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (דברים טו,ט). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לְשַׁוְעַת הָעֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע'. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִצַּעֲקָתָן, שֶׁהֲרֵי בְּרִית כְּרוּתָה לָהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" (שמות כב,כו).
ג. בְּלִיַּעַל. בלי עול מלכות שמים (רש"י דברים יג,יד). שֶׁנֶּאֱמַר שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע. אין פסוק כזה במקרא, והציטוט כאן הוא מהפיוט 'נשמת כל חי', לפי נוסח ספרד (אמנם פיוט זה לא נזכר בסדר התפילות לרמב"ם – ראה יד"פ ובהערה של הר"י שילת ברמב"ם מדויק). מִצַּעֲקָתָן. מתפילתם לבורא עולם. שֶׁהֲרֵי בְּרִית כְּרוּתָה לָהֶן. מובטח להם שתפילתם תתקבל.
ד. כָּל הַנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע, אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶלֶף זְהוּבִים – אִבֵּד זְכוּתוֹ אוֹ הִפְסִידָהּ. אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִׂמְחָה, וּמִתְאוֹנֵן עִמּוֹ עַל צָרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן" (איוב ל,כה), וּמְדַבֵּר לוֹ דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים וְנֶחָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן" (שם כט,יג).
ד. אִבֵּד זְכוּתוֹ אוֹ הִפְסִידָהּ. אם נתן בכעס איבד זכותו לגמרי, ואם נתן בעצב הפסיד מזכותו אך לא איבדה לגמרי כדלקמן הי"ד (ש"ך יו"ד רמט ס"ק ט).
ה. שָׁאַל הֶעָנִי מִמְּךָ וְאֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם לִתֵּן לוֹ – פַּיְּסֵהוּ בִּדְבָרִים. וְאָסוּר לִגְעֹר בֶּעָנִי אוֹ לְהַגְבִּיהַּ הַקּוֹל עָלָיו בִּזְעָקָה, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (תהלים נא,יט), וְאוֹמֵר: "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים" (ישעיהו נז,טו). וְאוֹי לְמִי שֶׁהִכְלִים אֶת הֶעָנִי, אוֹי לוֹ, אֶלָּא יִהְיֶה לוֹ כְּאָב, בֵּין בְּרַחֲמִים בֵּין בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים" (איוב כט,טז).
ו. הַכּוֹפֶה אֲחֵרִים לִתֵּן צְדָקָה וּמְעַשֶּׂה אוֹתָן – שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מִשְּׂכַר הַנּוֹתֵן. וְעַל גַּבָּאֵי צְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נֶאֱמַר: "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב,ג).
ו. וּמְעַשֶּׂה אוֹתָן. גורם להם לעשות. שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מִשְּׂכַר הַנּוֹתֵן. שהוא מזכה גם את הנותן וגם את המקבל, וכן מפני שבגביית הצדקה מאחרים מגיעים לבזיונות ועלבונות הכואבים יותר מאשר הוצאת ממון. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים. אלו שגורמים לרבים להיות צדיקים – נחשבים כמאירים כמו כוכבים.
ז. שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּצְּדָקָה זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ: מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה – זוֹ הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ, וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה, אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת, אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא יִשְׁאַל, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה,לה), כְּלוֹמַר הַחֲזֵק בּוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִצְטָרֵךְ.
ז. הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ. עוזר לישראל שמצבו הכלכלי בירידה ('מך'), ומונע ממנו להגיע למצב של קריסה כלכלית. נתינה כזו היא המשובחת ביותר כיוון שההשלכות שלה הן לטווח ארוך והמקבל אינו מתבייש כל כך (וראה הלכות מלווה ולווה א,א). וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה. כדרך שחברים נותנים מתנה זה לזה, שהרי המקבל עדיין אינו עני, וממילא אינו מתבייש כל כך. מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה. מוצא לו עבודה או מעסיק אותו.
ח. פָּחוּת מִזֶּה – הַנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים וְלֹא יֵדַע לְמִי נָתַן, וְלֹא יֵדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח, שֶׁהֲרֵי זוֹ מִצְוָה לִשְׁמָהּ, כְּגוֹן לִשְׁכַּת חֲשָׁיִים שֶׁהָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים נוֹתְנִין בָּהּ בַּחֲשַׁאי, וְהָעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִין מִמֶּנָּה בַּחֲשַׁאי. וְקָרוֹב לָזֶה – הַנּוֹתֵן לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. וְלֹא יִתֵּן אָדָם לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁהַמְמֻנֶּה נֶאֱמָן וְחָכָם וְיוֹדֵעַ לִנְהֹג בָּהּ כַּשּׁוּרָה, כַּחֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן.
ח. לִשְׁכַּת חֲשָׁיִים. לשכה שהתנהלה בחשאיות ובסתר. בְּנֵי טוֹבִים. ממשפחות מכובדות, שמתביישים לקבל צדקה. וְקָרוֹב לָזֶה הַנּוֹתֵן לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. שגם בזה הנותן והמקבל אינם יודעים זה על זה, אך מכל מקום אינו כלשכת חשאים כיוון שהגבאי או הציבור רואים שתרם לקופה (ריק"ו). כַּחֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן. שהיה גבאי צדקה (ראה בבלי ע"ז יז,ב ובמפרשים שם).
ט. פָּחוּת מִזֶּה – שֶׁיֵּדַע הַנּוֹתֵן לְמִי יִתֵּן וְלֹא יֵדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח, כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין בַּסֵּתֶר וּמַשְׁלִיכִין הַמָּעוֹת בְּפִתְחֵי הָעֲנִיִּים. וְכָזֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת, וּמַעֲלָה טוֹבָה הִיא אִם אֵין הַמְמֻנִּים בַּצְּדָקָה נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה.
י. פָּחוּת מִזֶּה – שֶׁיֵּדַע הֶעָנִי מִמִּי נָטַל וְלֹא יֵדַע הַנּוֹתֵן, כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ צוֹרְרִין הַמָּעוֹת בִּסְדִינֵיהֶן וּמַפְשִׁילִין לַאֲחוֹרֵיהֶן וּבָאִין הָעֲנִיִּים וְנוֹטְלִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶן בּוּשָׁה.
י. צוֹרְרִין הַמָּעוֹת. אוגדים יחד כמות של מטבעות. וּמַפְשִׁילִין לַאֲחוֹרֵיהֶן. תולים מאחורי גבם.
יא. פָּחוּת מִזֶּה – שֶׁיִּתֵּן לֶעָנִי בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל.
יא. קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל. לפני שמבקש.
יב. פָּחוּת מִזֶּה – שֶׁיִּתֵּן לוֹ כָּרָאוּי לִתֵּן לוֹ אַחַר שֶׁיִּשְׁאַל.
יג. פָּחוּת מִזֶּה – שֶׁיִּתֵּן לוֹ פָּחוֹת מִן הָרָאוּי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.
יד. פָּחוּת מִזֶּה – שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּעֶצֶב.
טו. גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ נוֹתְנִין פְּרוּטָה לֶעָנִי קֹדֶם כָּל תְּפִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ" (תהלים יז,טו).
טו. בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. על ידי צדקה אזכה לגילוי של פני ה' בתפילה.
טז. הַנּוֹתֵן מְזוֹנוֹת לְבָנָיו וּבְנוֹתָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם כְּדֵי לְלַמֵּד הַזְּכָרִים תּוֹרָה וּלְהַנְהִיג הַבָּנוֹת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְלֹא יִהְיוּ מְבֻזּוֹת, וְכֵן הַנּוֹתֵן מְזוֹנוֹת לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל הַצְּדָקָה. וּצְדָקָה גְּדוֹלָה הִיא, שֶׁהַקָּרוֹב קוֹדֵם. וְכָל הַמַּאֲכִיל וּמַשְׁקֶה עֲנִיִּים וִיתוֹמִים עַל שֻׁלְחָנוֹ – הֲרֵי זֶה קוֹרֵא אֶל יי וְהוּא עוֹנֵהוּ וּמִתְעַנֵּג עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז תִּקְרָא וַיי יַעֲנֶה" וכו' (ישעיהו נח,ט).
טז. לְבָנָיו וּבְנוֹתָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם. מגיל שש ומעלה, שאז צריך להאכילם בתקנת חכמים אך אין כופים על כך (ריק"ו וכס"מ על פי הלכות אישות יב,יד-טו). ויש מפרשים שהכוונה לגדולים ממש שאינו חייב לזונם אף לא מתקנת חכמים (ד"א, יד"פ). שֶׁהַקָּרוֹב קוֹדֵם. כדלעיל ז,יג. וּמִתְעַנֵּג עָלָיו. מתענג על ה' (כנאמר בהמשך הפסוקים: "אז תתענג על ה'" – ישעיהו נח,יד).
יז. צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם עֲנִיִּים וִיתוֹמִים בִּמְקוֹם הָעֲבָדִים. מוּטָב לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֵלּוּ וְיֵהָנוּ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מִנְּכָסָיו, וְלֹא יֵהָנוּ בָּהֶן זֶרַע חָם. שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה עֲבָדִים, בְּכָל יוֹם וָיוֹם מוֹסִיף חֵטְא וְעָוֹן בָּעוֹלָם. וְאִם יִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתוֹ, כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה מוֹסִיף זְכוּת וּמִצְווֹת.
יז. זֶרַע חָם. זרעו של חם בן נח, שנאמר בו "עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית ט,כה). בְּכָל יוֹם וָיוֹם מוֹסִיף חֵטְא וְעָוֹן בָּעוֹלָם. שעבדים רגילים לגזול (משנה אבות ב,ז).
יח. לְעוֹלָם יִדְחֹק אָדָם עַצְמוֹ וְיִתְגַּלְגֵּל בְּצַעַר וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְאַל יַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַצִּבּוּר. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם וּמְכֻבָּד וְהֶעֱנִי – יַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּת, וַאֲפִלּוּ בְּאֻמָּנוּת מְנֻוֶּלֶת וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. מוּטָב לִפְשֹׁט עוֹרוֹת הַנְּבֵלוֹת בַּשּׁוּק וְלֹא לוֹמַר לָעָם: 'חָכָם אֲנִי' וְ'גָדוֹל אֲנִי' וְ'כֹהֵן אֲנִי', 'פַּרְנְסוּנִי'. וּבְכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים.
גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים – הָיוּ מֵהֶן חוֹטְבֵי עֵצִים, וְנוֹשְׂאֵי הַקּוֹרוֹת, וְשׁוֹאֲבֵי הַמַּיִם לַגַּנּוֹת, וְעוֹשִׂין הַבַּרְזֶל וְהַפֶּחָמִין, וְלֹא שָׁאֲלוּ מִן הַצִּבּוּר, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶן כְּשֶׁנָּתְנוּ לָהֶן.
יח. וְיִתְגַּלְגֵּל בְּצַעַר. ינהל את חייו בצמצום רב. עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל. תאכל בשבת מאכלים של יום חול.
וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶן כְּשֶׁנָּתְנוּ לָהֶן. לא הסכימו לקבל עזרה כלכלית אפילו כשאנשים רצו לתת מיזמתם.
יט. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל וּמְרַמֶּה אֶת הָעָם וְנוֹטֵל – אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם" וכו' (ירמיהו יז,ה). וְכָל מִי שֶׁצּוֹרֵךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא אִם כֵּן נָטַל, כְּגוֹן זָקֵן אוֹ חוֹלֶה אוֹ בַּעַל יִסּוּרִין, וּמֵגִיס דַּעְתּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל – הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְאֵין לוֹ בְּצַעֲרוֹ אֶלָּא עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת.
וְכָל מִי שֶׁצָּרַךְ לִטֹּל, וְצִעֵר עַצְמוֹ וְדָחַק אֶת הַשָּׁעָה וְחָיָה חַיֵּי צַעַר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עַל הַצִּבּוּר – אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ. וְעָלָיו וְעַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיי" (ירמיהו יז,ז).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
יט. וּמֵגִיס דַּעְתּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל. אינו מוכן לקבל עזרה בגלל חשיבותו בעיני עצמו. הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. אם ימות או יחלה יותר כתוצאה מכך. וְאֵין לוֹ בְּצַעֲרוֹ אֶלָּא עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת. "שהוא חושב שהוא עושה מצוות וחסידות, ואינו אלא חטא ואשם – לא מצוה" (ריק"ו).
וְדָחַק אֶת הַשָּׁעָה. התייגע בכדי להתקיים באותו הזמן.

תקציר הפרק 

פרק י' הלכות מתנות עניים
פרק אחרון בנושא זה💪🏻

מעלת הצדקה ואופן נתינתה

דברי הרמב"ם (ערוכים) על מעלת הצדקה:

חַיָּבִין אָנוּ לְהִזָּהֵר בְּמִצְוַת צְדָקָה, יָתֵר מִכָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁהַצְּדָקָה סִימָן לְצַדִּיקֵי זֶרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ…וְאֵין כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל מִתְכּוֹנֵן וְדַת הָאֱמֶת עוֹמֶדֶת אֵלָא בִּצְדָקָה…וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֵלָא בִּזְכוּת הַצְּדָקָה… וּלְעוֹלָם אֵין אָדָם מַעְנִי מִן הַצְּדָקָה, וְאֵין דָּבָר רָע וְלֹא הֶזֵּק נִגְלָל בִּשְׁבִיל הַצְּדָקָה… כָּל יִשְׂרָאֵל וְהַנִּלְוֶה אֲלֵיהֶם-כְּאַחִים הֶם..אִם לֹא יְרַחַם הָאָח עַל אָחִיו, מִי יְרַחַם עָלָיו⁉וּלְמִי עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶן, הֲלַגּוֹיִים שֶׁשּׂוֹנְאִין אוֹתָן וְרוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם⁉הַא אֵין עֵינֵיהֶן תְּלוּיוֹת, אֵלָא לַאֲחֵיהֶן❗

🔹 כָּל הַמַּעְלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה נִקְרָא בְּלִיַּעַל,רָשָׁע וחוֹטֶא
🔹 הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לְשַׁוְעַת הָעֲנִיִּים לְפִיכךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִצַּעֲקָתָן שֶׁהֲרֵי בְּרִית כְּרוּתָה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי"
🔷 כָּל הַנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת, וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקָע אַפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶלֶף זְהוּבִים, אִבַּד זְכוּתוֹ אוֹ הִפְסִידָהּ.אֵלָא נוֹתֵן לוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִׂמְחָה, וּמִתְאוֹנֵן עִמּוֹ עַל צָרָתוֹ.

⚖הרמב"ם מאזן את הדברים, וחותם בכך שמצד המקבל ראוי להימנע מקבלת צדקה כאשר אין הכרח:⚖

לְעוֹלָם יִדְחֹק אָדָם עַצְמוֹ, וְיִתְגַּלְגַּל בְּצַעַר, וְאַל יִצְטָרַךְ לַבְּרִיּוֹת, וְאַל יַשְׁלִיךְ אָדָם עַצְמוֹ עַל הַצִּבּוּר וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ, עֲשֵׂה שַׁבָּתְךָ כַּחֹל, וְאַל תִּצְטָרַךְ לַבְּרִיּוֹת.וְאַפִלּוּ הָיָה חָכָם וּמְכֻבָּד, וְהִעְנִי–יַעְסֹק בְּאֻמָּנוּת, וְאַפִלּוּ בְּאֻמָּנוּת מְנֻוֶּלֶת; וְלֹא יִצְטָרַךְ לַבְּרִיּוֹת

🔹 כָּל מִי שְׁאֵינוּ צָרִיךְ לִטֹּל, וּמְרַמֶּה אֶת הָעָם וְנוֹטֵל-אֵינוּ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּצְטָרַךְ לַבְּרִיּות

ולהיפך:

🔹 וְכָל מִי שֶׁצָּרַךְ לִטֹּל, וְצִעַר עַצְמוֹ וְדָחַק אֶת הַשָּׁעָה, וְחָיָה חַיֵּי צַעַר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עַל הַצִּבּוּר-אֵינוּ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּפַרְנַס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ

🔴8 מעלות הצדקה מהגבוה לנמוך:

1⃣נותן לעני אפשרות לפרנס את עצמו על ידי הלוואה/שותפות עסקית וכד'.
2⃣נותן צדקה לעניים, ולא ידע למי נתן, ולא ידע העני ממי לקח.
3⃣שידע הנותן למי ייתן, ולא ידע העני ממי לקח.
4⃣שידע העני ממי נטל, ולא ידע הנותן.
5⃣שייתן לעני בידו, קודם שיבקש העני.
6⃣שייתן לעני כראוי לו, אחר שיבקש העני.
7⃣שייתן לעני פחות מן הראוי לו אך בסבר פנים יפות.
8⃣שייתן לעני , בעצב ( שלא בסבר פנים יפות).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מתנות עניים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.עדיף ללמוד הרבה תורה ולקבל צדקה מאשר ללמוד פחות ולעבוד?

2.עדיף לתת הרבה צדקה בעצב מאשר מעט בשמחה?

3.עדיף לגרום לאחרים לתת צדקה מאשר לתת בעצמו?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן