א. אֵין אָדָם מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת וְעוֹלָה לוֹ לְנִזְרוֹ וּלְצָרַעְתּוֹ. וְתִגְלַחַת צָרַעַת בִּזְמַן שֶׁהוּא סְפֵק מְצֹרָע אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַנְּזִירוּת.
וּלְפִיכָךְ, מִי שֶׁנָּזַר שָׁנָה אַחַת וְהָיָה בְּכָל הַשָּׁנָה הַזֹּאת סְפֵק מְצֹרָע וּסְפֵק טְמֵא מֵת, אוֹ שֶׁהָיָה בָּהּ סְפֵק מְצֹרָע וּבְסוֹף הַשָּׁנָה נִטְמָא בְּסָפֵק – הֲרֵי זֶה מוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים, וּמַזֶּה בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי, וְאֵינוֹ מְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹת בַּיַּיִן וּלְהִטַּמֵּא בְּמֵת אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע שָׁנִים, וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים; מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת: תִּגְלַחַת טָהֳרָה, וְתִגְלַחַת טֻמְאָה מִסָּפֵק, וּשְׁתֵּי תִּגְלָחוֹת שֶׁמְּגַלֵּחַ הַמְּצֹרָע, שֶׁהֲרֵי הוּא סְפֵק מְצֹרָע.
ב. תִּגְלַחַת רִאשׁוֹנָה מְגַלֵּחַ אוֹתָהּ אַחַר שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, וּמְגַלֵּחַ בָּהּ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו, וּמִטַּהֵר בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וְצִפֳּרִים כִּשְׁאָר הַמְצֹרָעִים: וְאִם אֵינוֹ טְמֵא מֵת וְלֹא מְצֹרָע – הֲרֵי הִיא תִּגְלַחַת טָהֳרָה שֶׁל נְזִירוּתוֹ; וְאִם הוּא מְצֹרָע וַדַּאי בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה – הֲרֵי הִיא תִּגְלַחַת רִאשׁוֹנָה שֶׁל מְצֹרָע.
וְשׁוֹהֶה שָׁנָה אַחֶרֶת כְּמִנְיַן יְמֵי נְזִירוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה שֶׁל מְצֹרָע, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְגַלֵּחַ אַחַר שִׁבְעָה כִּשְׁאָר מְצֹרָעִין, שֶׁמָּא אֵינוֹ מְצֹרָע אֶלָּא טְמֵא מֵת וַדַּאי הָיָה וְשָׁנָה שְׁנִיָּה זוֹ הֲרֵי הוּא בָּהּ נָזִיר שֶׁאָסוּר לְגַלֵּחַ. וּמֵאַחַר שֶׁגִּלַּח שְׁתֵּי תִּגְלָחוֹת אֵלּוּ – שָׁלְמָה טָהֳרַת הַצָּרַעַת, וּמֻתָּר לֶאֱכֹל בַּקֳּדָשִׁים.
וְשׁוֹהֶה שָׁנָה שְׁלִישִׁית וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שְׁלִישִׁית, שֶׁמָּא מְצֹרָע וַדַּאי הָיָה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה וְלֹא הָיָה טְמֵא מֵת, וְשָׁנָה רִאשׁוֹנָה לֹא עָלְתָה לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְמֵי חִלּוּטוֹ, וְשָׁנָה שְׁנִיָּה לֹא עָלְתָה לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְמֵי סָפְרוֹ שֶׁל מְצֹרָע שֶׁבֵּין תִּגְלַחַת רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִשְׁהוֹת שָׁנָה שְׁלִישִׁית בִּנְזִירוּתוֹ, וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שְׁלִישִׁית לִנְזִירוּתוֹ, וְהִיא תִּגְלַחַת טָהֳרָה.
אוֹ שֶׁמָּא טְמֵא מֵת וַדַּאי הָיָה וּמְצֹרָע וַדַּאי, וְאֵין תִּגְלַחַת אַחַת עוֹלָה לִנְזִירוּתוֹ וּלְצָרַעְתּוֹ, וְנִמְצֵאת תִּגְלַחַת רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה תִּגְלַחַת צָרַעַת, וּשְׁלִישִׁית תִּגְלַחַת טֻמְאָה, וְאֵין אַחַת מִשְּׁלֹשׁ הַשָּׁנִים עוֹלָה שֶׁהֲרֵי הַשְּׁלִישִׁית תִּגְלַחַת טֻמְאָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִשְׁהוֹת שָׁנָה רְבִיעִית בִּנְזִירוּת, וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת רְבִיעִית. וּשְׂעָרוֹ בְּכָל תִּגְלַחַת סָפֵק – אָסוּר בַּהֲנָאָה מִסָּפֵק. שְׂעַר נָזִיר שֶׁנִּצְטָרַע – מֻתָּר בַּהֲנָיָה.
ג. וְכֵן אִם נָדַר עֶשֶׂר שָׁנִים נְזִירוּת, וְהָיָה בָּהֶן סְפֵק מְצֹרָע, וְנוֹלַד לוֹ סְפֵק טֻמְאָה בְּסוֹפָן – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ שׁוֹתֶה בַּיַּיִן עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּמְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת, אַחַת בְּסוֹף כָּל עֶשֶׂר שָׁנִים: תִּגְלַחַת רִאשׁוֹנָה לִסְפֵק יְמֵי צָרַעְתּוֹ, שְׁנִיָּה לִסְפֵק יְמֵי סָפְרוֹ שֶׁל מְצֹרָע, שְׁלִישִׁית לִסְפֵק טֻמְאָתוֹ, רְבִיעִית תִּגְלַחַת טָהֳרָה.
ד. וְכֵיצַד מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו? אִם הָיָה עָשִׁיר – כּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, שֶׁמְּצֹרָע עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבַּן עָנִי לֹא יָצָא, וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה בְּתִגְלַחַת רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, וְכָל חַטַּאת עוֹף מֵהֶן לֹא תֵּאָכֵל מִפְּנֵי שֶׁהִיא סָפֵק, וּמֵבִיא בְּתִגְלַחַת רְבִיעִית קָרְבַּן נָזִיר טָהוֹר, שֶׁהוּא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. שָׁלֹשׁ חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמֵּבִיא בִּשְׁלֹשׁ הַתִּגְלָחוֹת: חַטָּאת רִאשׁוֹנָה לִסְפֵק טֻמְאָתוֹ, שְׁנִיָּה לִסְפֵק צָרַעְתּוֹ, שֶׁאֵין הַמְּצֹרָע מֵבִיא קָרְבָּנוֹ אֶלָּא אַחַר תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה, וְכֵן חַטָּאת שְׁלִישִׁית לִסְפֵק טֻמְאָתוֹ, שֶׁאֵין תִּגְלַחַת אַחַת עוֹלָה לְנִזְרוֹ וּלְצָרַעְתּוֹ, וְשֶׁמָּא מְצֹרָע וַדַּאי וְטָמֵא וַדַּאי הָיָה, שֶׁהַתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה לְצָרַעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְתִגְלַחַת שְׁלִישִׁית תִּגְלַחַת טֻמְאָה, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה בַּשְּׁלִישִׁית.
ו. שָׁלֹשׁ עוֹלוֹת בְּהֵמָה שֶׁמֵּבִיא עִמָּהֶן: עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא מַתְנֶה וְאוֹמֵר: 'אִם טָהוֹר אֲנִי – זוֹ מֵחוֹבָתִי, וְאִם טָמֵא אֲנִי – הֲרֵי הִיא נְדָבָה'. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּשְּׁנִיָּה וּבַשְּׁלִישִׁית.
ז. וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה בְּתִגְלַחַת רְבִיעִית, וּמַתְנֶה וְאוֹמֵר: 'אִם טָמֵא הָיִיתִי – עוֹלָה רִאשׁוֹנָה נְדָבָה, וְזוֹ חוֹבָה; וְאִם מֻחְלָט הָיִיתִי – עוֹלָה רִאשׁוֹנָה חוֹבַת מְצֹרָע, וְזוֹ חוֹבַת נְזִירוּת, וּשְׁתַּיִם הָאֶמְצָעִיּוֹת נְדָבָה.
וְאִם טָהוֹר מִטֻּמְאַת מֵת הָיִיתִי וּמְצֹרָע – עוֹלָה רִאשׁוֹנָה חוֹבָה וְכֵן הַשְּׁנִיָּה, אַחַת לְחוֹבַת מְצֹרָע וְאַחַת לְחוֹבַת נְזִירוּת, וּשְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית נְדָבָה, וְהַשְּׁאָר קָרְבַּן טָהֳרָתִי.
וְאִם טָמֵא הָיִיתִי וּמְצֹרָע – עוֹלָה רִאשׁוֹנָה חוֹבַת צָרַעַת, וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית נְדָבָה, וְזֶה קָרְבַּן תִּגְלַחַת טָהֳרָה'.
ח. אֲבָל הָאָשָׁם וְהָעוֹלָה אֵין מְעַכְּבִין, לֹא בְּתִגְלַחַת טֻמְאָה וְלֹא בְּצָרַעַת.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: אִם הוּא מְצֹרָע וַדַּאי, וְלֹא נִטְמָא בְּמֵת – הֲרֵי טָהַר בַּצִּפֳּרִים וְחַטַּאת הָעוֹף הִיא חַטָּאתוֹ, וְלֹא תֵּאָכֵל מִפְּנֵי שֶׁהִיא סָפֵק, וְעוֹלַת בְּהֵמָה שֶׁעִמָּהּ מִקָּרְבַּן תִּגְלַחַת טָהֳרָה, כְּדֵי שֶׁיְּגַלֵּחַ עַל בְּהֵמָה; וְאִם טְמֵא מֵת הוּא – הֲרֵי עוֹלַת בְּהֵמָה נְדָבָה.
וְאִם אֵינוֹ מְצֹרָע, וּטְמֵא מֵת הוּא – חַטַּאת הָעוֹף קָרְבַּן נָזִיר שֶׁנִּטְמָא, וְעוֹלַת בְּהֵמָה נְדָבָה, וַהֲרֵי הֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה בָּאַחֲרוֹנָה. וְאִם אֵינוֹ טְמֵא מֵת וְלֹא מְצֹרָע – עוֹלַת בְּהֵמָה שֶׁהֵבִיא בְּתִגְלַחַת רִאשׁוֹנָה הִיא מֵחוֹבַת תִּגְלַחַת טָהֳרָה, וְחַטַּאת הָעוֹף בָּאָה עַל סָפֵק, וַהֲרֵי לֹא נֶאֱכֶלֶת.
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת? כְּשֶׁהָיָה קָטָן אוֹ אִשָּׁה. אֲבָל הָאִישׁ – אֵינוֹ מְגַלֵּחַ מִסָּפֵק, לֹא תִּגְלַחַת טֻמְאָה וְלֹא תִּגְלַחַת צָרַעַת, שֶׁמָּא טָהוֹר הוּא, וְנִמְצָא מַקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מְגַלֵּחַ אֶלָּא תִּגְלַחַת טָהֳרָה בִּלְבַד, שֶׁאֵין אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת אֵלּוּ לְעַכֵּב, אֶלָּא לְמִצְוָה.
י. נָזִיר שֶׁנִּצְטָרַע וַדַּאי וְנִטְמָא בְּסָפֵק, כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? אַחַר שֶׁיִּטְהַר מִצָּרַעְתּוֹ מַזֶּה בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה, וּמַתְחִיל לִמְנוֹת נְזִירוּתוֹ כֻּלָּהּ, שֶׁהֲרֵי נָפְלוּ הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים בִּסְפֵק טֻמְאָה שֶׁנִּטְמָא, וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה, וְשׁוֹתֶה בַּיַּיִן. וּמֵאַחַר שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן צָרַעַת, אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים.
יא. נִטְמָא וַדַּאי וְהָיָה מְצֹרָע בְּסָפֵק, וְטָהַר מִסְּפֵק צָרַעְתּוֹ – מוֹנֶה יְמֵי נְזִירוּתוֹ שְׁלֵמָה, וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת הַנֶּגַע, שֶׁאֵין תִּגְלַחַת סְפֵק נִגְעוֹ דּוֹחָה נְזִירוּת, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים שֶׁבֵּין תִּגְלַחַת מְצֹרָע הָרִאשׁוֹנָה לְתִגְלַחַת שְׁנִיָּה, וּמְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים אִם הִזָּה בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה שִׁבְעָה אַחֶרֶת לְטֻמְאַת מֵת, וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה, וְאַחַר כָּךְ מוֹנֶה נְזִירוּתוֹ כֻּלָּהּ.
יב. וְכֵן אִם הָיָה טָמֵא וּמְצֹרָע בְּוַדַּאי – לְאַחַר שֶׁיִּטְהַר מִצָּרַעְתּוֹ מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת צָרַעַת הָרִאשׁוֹנָה, וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וּמְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ בַּשְּׁבִיעִי, וְהִיא תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה שֶׁל צָרַעַת, וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בַּשְּׁמִינִי וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים, וְסוֹפֵר שִׁבְעָה וּמְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת טֻמְאָה, וְאַחַר כָּךְ סוֹפֵר יְמֵי נְזִירוּת שְׁלֵמָה, וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה וְשׁוֹתֶה בַּיַּיִן.
יג. וְלָמָּה סוֹפֵר שִׁבְעָה? שֶׁאֵין שִׁבְעַת יְמֵי הַטֻּמְאָה עוֹלִין בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁבֵּין תִּגְלַחַת וְתִגְלַחַת שֶׁל מְצֹרָע.
יד. הָאוֹמֵר: 'הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֶעֱשֶׂה כָּךְ וְכָךְ' אוֹ 'לֹא אֶעֱשֶׂה', וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – הֲרֵי זֶה רָשָׁע, וּנְזִירוּת כֵּן מִנִּדְרֵי רְשָׁעִים הוּא. אֲבָל הַנּוֹדֵר לַיי דֶּרֶךְ קְדֻשָּׁה – הֲרֵי זֶה נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, וַהֲרֵי נֶאֱמַר: "נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ… קָדֹשׁ הוּא לַיי" (במדבר ו,ז-ח), וּשְׁקָלוֹ הַכָּתוּב בַּנְּבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים" (עמוס ב,יא).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
א. אֵין אָדָם מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת וְעוֹלָה לוֹ לְנִזְרוֹ וּלְצָרַעְתּוֹ. הנזיר מגלח תגלחת אחת בסיום ימי נזירותו (לעיל ח,א-ד) והמצורע מגלח שתי תגלחות: אחת כשעולה מטומאת הצרעת, והשנייה לאחר שבעה ימים ('ימי ספרו') בסיום ימי צרעתו (הלכות טומאת צרעת יא,א). ואין אדם יכול לגלח תגלחת אחת שתיחשב גם לתגלחת הנזירות וגם לתגלחת הצרעת מכיוון שהם עניינים שונים במהותם. וְתִגְלַחַת צָרַעַת בִּזְמַן שֶׁהוּא סְפֵק מְצֹרָע אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַנְּזִירוּת. צרעת ודאית תגלחתה דוחה את איסור הגילוח בזמן הנזירות (לעיל ז,טו), אבל ספק צרעת אינו דוחה ולכן אינו יכול לגלח לספק צרעתו בתוך ימי נזירותו.
מִי שֶׁנָּזַר שָׁנָה אַחַת. קיבל על עצמו נזירות לשנה אחת. וּבְסוֹף הַשָּׁנָה נִטְמָא בְּסָפֵק. בספק טומאת מת. הֲרֵי זֶה מוֹנֶה שִׁבְעַת יָמִים וּמַזֶּה בִּשְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. כדינו של הנטהר מטומאת מת (הלכות פרה יא,א). וְאֵינוֹ מְגַלֵּחַ בַּשְּׁבִיעִי. את תגלחת הטומאה הנוהגת כרגיל בנזיר שנטמא, אלא צריך לעשות את סדר התגלחות המבואר בסמוך. אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע שָׁנִים. שרק לאחר ארבע שנים יוצא מכל ספקותיו ומשלים את נזירותו, כפי שיבואר לקמן. וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים. שקודם לכן לא סיים את תהליך ההיטהרות מצרעתו, כפי שיתבאר לקמן, ומוגדר 'מחוסר כפרה' שאסור באכילת קדשים (הלכות טומאת צרעת יא,ב, הלכות מחוסרי כפרה א,א; אבל נזיר מותר באכילת קדשים אף לפני סיום תהליך טהרתו). תִּגְלַחַת טָהֳרָה. שמגלח הנזיר בסיום ימי נזירותו. וְתִגְלַחַת טֻמְאָה מִסָּפֵק. שמגלח הנזיר שנטמא בטומאת מת שהנזיר מגלח עליה (לעיל ז,ב).