פרק י', הלכות סנהדרין, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֶחָד מִן הַדַּיָּנִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁהָיָה מִן הַמְזַכִּין אוֹ מִן הַמְחַיְּבִין לֹא מִפְּנֵי שֶׁאָמַר דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ, אֶלָּא נָטָה אַחַר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "לֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת" (שמות כג,ב, ושם: וְלֹא); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אָמְרוּ, שֶׁלֹּא תֹּאמַר בִּשְׁעַת מִנְיָן: 'דַּיִּי שֶׁאֶהְיֶה כְּאִישׁ פְּלוֹנִי', אֶלָּא אֱמֹר מַה שֶּׁבְּפָנֶיךָ.
א. לֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת. פסוק זה נדרש לכך שאין לדיין לחייב או לזכות במשפט מפני שנסמך ונוטה אחרי הרבים או הגדולים מבלי שבחן את הדבר בעצמו לפי דעתו (סה"מ לא תעשה רפג).
ב. וּבִכְלַל לָאו זֶה, שֶׁלֹּא יַחֲזֹר הַמְלַמֵּד זְכוּת בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לְלַמֵּד חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן. אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין, יֵשׁ לַמְלַמֵּד זְכוּת לַחֲזֹר וּלְהִמָּנוֹת עִם הַמְחַיְּבִין.
ב. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת. שכאשר אתה מטה את דבריך לכיוון אחר, לא תטה אותם לצד המחייבים. בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן. שחלק מהדיינים מציגים טיעונים לזכות וחלק מציגים טיעונים לחובה, ודנים ביניהם על הטענות השונות. בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין. כאשר הדיינים צריכים לומר את מסקנתם הסופית, ייתכן שגם מי שלימד זכות בשעת המשא ומתן השתכנע מהדיונים שיש לחייב, ולכן הוא יכול לשנות דעתו ולפסוק כדעת המחייבים.
ג. תַּלְמִיד שֶׁהָיָה מְזַכֶּה, וּמֵת – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מְזַכֶּה בִּמְקוֹמוֹ.
ג. תַּלְמִיד שֶׁהָיָה מְזַכֶּה וכו'. התלמידים היושבים לפני הדיינים מצטרפים לדיוני הדיינים כשיש להם זכות ללמד (לקמן ה"ח), ואם אחד מהם מת לאחר שלימד זכות ממשיכים להתייחס לזכות שלימד ולדון בו כאילו התלמיד עדיין ביניהם ומלמד זכות.
ד. אָמַר אֶחָד: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד זְכוּת', וְנִשְׁתַּתֵּק אוֹ מֵת קֹדֶם שֶׁיְּלַמֵּד זְכוּת וְיֹאמַר מֵאֵי זֶה טַעַם מְזַכֶּה – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאֵינוֹ.
ד. וְנִשְׁתַּתֵּק אוֹ מֵת קֹדֶם שֶׁיְּלַמֵּד זְכוּת… הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. כיוון שלא אמר עדיין מהי הזכות אין להתחשב בדבריו.
ה. שְׁנַיִם שֶׁאָמְרוּ טַעַם אֶחָד, אֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת – אֵין נִמְנִין אֶלָּא בְּאֶחָד.
ה. שְׁנַיִם שֶׁאָמְרוּ טַעַם אֶחָד אֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת אֵין נִמְנִין אֶלָּא בְּאֶחָד. האומר סברה זהה לסברה שאמר אחר, אף על פי שהשני מביא מקור אחר לסברה זו אינו נמנה בנפרד מן הראשון. ונחלקו הפרשנים באיזה מקרה מדובר: יש מפרשים שמדובר בדיינים, שמכיוון שהדיין השני נסמך על דברי הראשון ואינו אומר את דבריו מדעתו, אינו נמנה בנפרד ממנו (קרן אורה סנהדרין לד,א). ויש מפרשים שמדובר בתלמידים המלמדים זכות שמעלים אותם לסנהדרין (לקמן ה"ח), שכאשר התלמיד אומר סברה שכבר נאמרה, אף אם מביא לה מקור חדש, אינו עולה להימנות עם הסנהדרין (מרגליות הים שם אות י, יד"פ).
ו. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה אָמְרוּ, שֶׁאֵין מַתְחִילִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מִן הַגָּדוֹל, שֶׁמָּא יִסְמְכוּ הַשְּׁאָר עַל דַּעְתּוֹ, וְלֹא יִרְאוּ עַצְמָן כְּדַי לַחֲלֹק עָלָיו, וְלֹא יֹאמַר כָּל אֶחָד דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ.
ו. שֶׁאֵין מַתְחִילִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מִן הַגָּדוֹל. גדול הדיינים, אלא הוא אומר את דבריו בסוף (לקמן יא,ו). וְלֹא יֹאמַר כָּל אֶחָד דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ. כשדעתו הפוכה מדעת הגדול.
ז. וְכֵן אֵין פּוֹתְחִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לְחוֹבָה, אֶלָּא לִזְכוּת. כֵּיצַד? אוֹמְרִין לָזֶה שֶׁחָטָא: 'אִם לֹא עָשִׂיתָה דָּבָר זֶה שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ עָלֶיךָ, אַל תִּירָא מִדִּבְרֵיהֶן'.
ז. אֵין פּוֹתְחִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לְחוֹבָה. בתחילת המשא ומתן של הדיינים.
ח. אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה' – מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד זְכוּת' – מַעֲלִין אוֹתוֹ עִמָּהֶן לַסַּנְהֶדְרִין: אִם יֵשׁ בִּדְבָרָיו מַמָּשׁ – שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם לְעוֹלָם; וְאִם אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו – אֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. אֲפִלּוּ אָמַר הַנִּדּוֹן עַצְמוֹ: 'יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת' – שׁוֹמְעִין לוֹ וְעוֹלֶה לַמִּנְיָן, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו.
ח. אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים… מַעֲלִין אוֹתוֹ עִמָּהֶן לַסַּנְהֶדְרִין. הוא עובר משורות התלמידים למושב הסנהדרין (וראה פסקים ושיטות אם מצטרף למניין). אֲפִלּוּ אָמַר הַנִּדּוֹן עַצְמוֹ… שׁוֹמְעִין לוֹ וְעוֹלֶה לַמִּנְיָן. הנידון מצטרף למניין לעניין זה שמחשיבים את דעתו בשעת המשא ומתן, אך כשגומרים את הדין הוא אינו מצטרף לדיינים (מרכה"מ ויד"פ על פי המבואר לקמן יא,ז-ט, וכן נראית דעת המאירי סנהדרין מב,א). ויש שכתבו שהנידון עצמו מצטרף למזכים כדי להכריע את דינו לזכות, אך הקשו כיצד יכול הנידון לשמש דיין של עצמו (לח"מ, וראה שלל דוד ודבר המשפט שתירצו קושיה זו).
ט. בֵּית דִּין שֶׁטָּעוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, וְחִיְּבוּ אֶת הַפָּטוּר וְגָמְרוּ דִּינוֹ לַהֲרִיגָה, וְנִרְאָה לָהֶם הַטַּעַם שֶׁיִּסְתְּרוּ בּוֹ אֶת דִּינוֹ כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ – סוֹתְרִין, וְחוֹזְרִין וְדָנִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ וּפָטְרוּ אֶת הַמְחֻיָּב הֲרִיגָה – אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁטָּעוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין הַצְּדוֹקִין מוֹדִים בּוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ בְּדָבָר שֶׁהַצְּדוֹקִין מוֹדִים בּוֹ – מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְחוֹבָה.
כֵּיצַד? אָמְרוּ: 'הַבָּא עַל הָעֶרְוָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – פָּטוּר', וּפְטָרוּהוּ – מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וּמְמִיתִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם אָמְרוּ: 'הַמְעָרֶה כְּדַרְכָּהּ – פָּטוּר', וּפְטָרוּהוּ – אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ט. וְנִרְאָה לָהֶם הַטַּעַם שֶׁיִּסְתְּרוּ בּוֹ אֶת דִּינוֹ כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ. נראה להם שיש סיבה שלפיה ניתן לזכותו.
בְּדָבָר שֶׁאֵין הַצְּדוֹקִין מוֹדִים בּוֹ וכו'. הצדוקים מסכימים רק לדברים המפורשים בפסוקי התורה. ואם טעו בית הדין בדבר מפורש כל כך שאפילו הצדוקים מסכימים שהוא טעות, מחזירים את הדין אף אם זה לחובה.
הַבָּא עַל הָעֶרְוָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. בא על אחת מאיסורי עריות מאחוריה. ולפי הדין חייב מיתה אף על ביאה באופן זה (הלכות איסורי ביאה א,י). מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וּמְמִיתִין אוֹתוֹ. שדין זה נלמד מן הפסוק עצמו (ראה שם ג,טו). הַמְעָרֶה כְּדַרְכָּהּ. שהכניס רק את קצה האיבר ולא את כולו. ולפי הדין המערה חייב מיתה אף על פי שלא גמר את ביאתו (שם א,י), אך דבר זה אינו מפורש בפסוקים והצדוקים אינם מודים בו.

תקציר הפרק 

🤔 תרבות הסמוך הישראלית
מכירים את זה? "סמוך עליי", הוא אומר לכם בביטחון מוחלט, "זה יסתדר". שעתיים אחרי, כשאתם תקועים בסוף העולם בלי דלק ובלי שקל, הביטחון העצמי של החבר נראה כבר פחות מרשים, ואתם לומדים שיש מצבים שאדם צריך לסמוך רק על עצמו. כלל דומה יש גם בהלכות דיינים, ולא משנה אם הם נתקעו פעם בהרי אילת בגלל חבר או לא: כאשר דיין דן דיני נפשות אסור לו להסתמך על דעת דיינים אחרים, אלא עליו לחשוב באופן עצמאי ולהביע את דעתו האישית – בלי להתחשב בשאלה מה דעת הדיינים האחרים ואם הם מחייבים את הנאשם או מזכים אותו (הלכה א) 🏜️

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר לדיין לפסוק על סמך דעת חברו?

2.מותר לדיין שפסק לזכות לשנות את דעתו רגע לפני פסק הדין?

3.דיין שרצה ללמד זכות ומת- נחשב כאילו לימד עליו זכות?

 

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן