א. אֵין כּוֹרְתִין בְּרִית לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה עִמָּהֶם שָׁלוֹם וְנַנִּיחַ אוֹתָם לְעָבְדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית" (דברים ז,ב), אֶלָּא יַחְזְרוּ מֵעֲבוֹדָתָהּ אוֹ יֵהָרְגוּ. וְאָסוּר לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" (שם). לְפִיכָךְ, אִם רָאָה גּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אוֹבֵד אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר – לֹא יַעֲלֶנּוּ. רָאָהוּ לָקוּחַ לַמָּוֶת – לֹא יַצִּילֵנוּ. אֲבָל לְאַבְּדוֹ בְּיָדוֹ אוֹ לְדָחֳפוֹ לַבּוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִמָּנוּ מִלְחָמָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגוֹי. אֲבָל מוֹסְרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין – מִצְוָה לְאַבְּדָן בַּיָּד וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצֵרִין לְיִשְׂרָאֵל וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי יי, כְּיֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי וְתַלְמִידָיו, וְצָדוֹק וּבֵיתוֹס וְתַלְמִידֵיהֶם, שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקַב.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּגוֹי. אֲבָל מוֹסְרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין – מִצְוָה לְאַבְּדָן בַּיָּד וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצֵרִין לְיִשְׂרָאֵל וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי יי, כְּיֵשׁוּעַ הַנּוֹצְרִי וְתַלְמִידָיו, וְצָדוֹק וּבֵיתוֹס וְתַלְמִידֵיהֶם, שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקַב.
ב. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאָסוּר לְרַפֹּאות עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא מֵהֶן אוֹ שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם אֵיבָה – מְרַפֵּא בְּשָׂכָר, אֲבָל בְּחִנָּם אָסוּר. וְגֵר תּוֹשָׁב, הוֹאִיל וְאַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ – מְרַפְּאִין אוֹתוֹ בְּחִנָּם.
ב. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד. מכך שיש איסור להצילם. וְגֵר תּוֹשָׁב. להגדרתו ראה לקמן ה"ו. הוֹאִיל וְאַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ. כפי שנאמר "גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה,לה; וראה גם הלכות שבת ב,יב).
ג. אֵין מוֹכְרִין לָהֶן בָּתִּים וְשָׂדוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִין לָהֶן בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּמַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם שְׁכוּנָה, וְאֵין שְׁכוּנָה פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשָׁה. וְאֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם שָׂדוֹת, וּבְסוּרְיָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם שָׂדוֹת. וּמִפְּנֵי מָה הֶחֱמִירוּ בְּשָׂדֶה? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתַּיִם: מַפְקִיעָהּ מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנוֹתֵן לָהֶם חֲנָיָה בַּקַּרְקַע.
וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם בָּתִּים וְשָׂדוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ אַרְצֵנוּ. ד אַף בְּמָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְהַשְׂכִּיר – לֹא לְבֵית דִּירָה הִתִּירוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכָהּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְנֶאֱמַר: "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ" (דברים ז,כו), אֲבָל מַשְׂכִּיר לָהֶן בָּתִּים לַעֲשׂוֹתָן אוֹצָר. וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶם פֵּרוֹת וּתְבוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע,
אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיָּקֹץ, אוֹ מוֹכֵר לוֹ עַל מְנָת לָקֹץ וְקוֹצֵץ. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מוֹכְרִין לָהֶן? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" (שם ז,ב) – לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנָיָה בַּקַּרְקַע, שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה לָהֶן קַרְקַע – יְשִׁיבָתָן יְשִׁיבַת עֲרַאי הִיא.
וְכֵן אָסוּר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָן, וַאֲפִלּוּ לוֹמַר: 'כַּמָּה נָאֶה
גּוֹי זֶה בְּצוּרָתוֹ', קַל וָחוֹמֶר שֶׁיְּסַפֵּר בְּשֶׁבַח מַעֲשָׂיו אוֹ שֶׁיְּחַבֵּב דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" – לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵן בְּעֵינֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֵם לְהִדָּבֵק עִמּוֹ וְלִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים.
וְאָסוּר לִתֵּן לָהֶן מַתְּנוֹת חִנָּם. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְגֵר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי" (דברים יד,כא) – בִּמְכִירָה, לֹא בִּנְתִינָה.
וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם בָּתִּים וְשָׂדוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ אַרְצֵנוּ. ד אַף בְּמָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְהַשְׂכִּיר – לֹא לְבֵית דִּירָה הִתִּירוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכָהּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְנֶאֱמַר: "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ" (דברים ז,כו), אֲבָל מַשְׂכִּיר לָהֶן בָּתִּים לַעֲשׂוֹתָן אוֹצָר. וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶם פֵּרוֹת וּתְבוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע,
אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיָּקֹץ, אוֹ מוֹכֵר לוֹ עַל מְנָת לָקֹץ וְקוֹצֵץ. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מוֹכְרִין לָהֶן? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" (שם ז,ב) – לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנָיָה בַּקַּרְקַע, שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה לָהֶן קַרְקַע – יְשִׁיבָתָן יְשִׁיבַת עֲרַאי הִיא.
וְכֵן אָסוּר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָן, וַאֲפִלּוּ לוֹמַר: 'כַּמָּה נָאֶה
גּוֹי זֶה בְּצוּרָתוֹ', קַל וָחוֹמֶר שֶׁיְּסַפֵּר בְּשֶׁבַח מַעֲשָׂיו אוֹ שֶׁיְּחַבֵּב דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחָנֵּם" – לֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵן בְּעֵינֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֵם לְהִדָּבֵק עִמּוֹ וְלִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים.
וְאָסוּר לִתֵּן לָהֶן מַתְּנוֹת חִנָּם. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְגֵר תּוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי" (דברים יד,כא) – בִּמְכִירָה, לֹא בִּנְתִינָה.
ג. וּבְסוּרְיָא. הארצות שכבש דוד מחוץ לארץ כנען ומעלתם גדולה משל חוץ לארץ אך אינם במעלת ארץ ישראל (הלכות תרומות א,ג; לפירוט גבולותיה ראה שם א,ט). מַפְקִיעָהּ מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. שכאשר השדה בידי הגוי, הוא זורעה ואינו מפריש מעשרות.
ד. בָּתִּים לַעֲשׂוֹתָן אוֹצָר. שישמשו לאחסון. מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיָּקֹץ אוֹ מוֹכֵר לוֹ עַל מְנָת לָקֹץ וְקוֹצֵץ. ניתן למכרם רק לאחר שקצצם מהקרקע או אם מכרם בתנאי שיקצצם לאחר הקנייה.
אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְגֵר תּוֹשָׁב. שיש מצווה להחיותו כדלעיל ה"ב (וראה גם הלכות זכייה ומתנה ג,יא).
ה. מְפַרְנְסִין עֲנִיֵּי גּוֹיִם עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין מְמַחִין בִּידֵי עֲנִיֵּי גּוֹיִם בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֵידָם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶם 'שָׁלוֹם' לְעוֹלָם. וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל נָכְרִי בְּיוֹם אֵידוֹ לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק – נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ.
ה. מְפַרְנְסִין עֲנִיֵּי גּוֹיִם עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. ראה גם הלכות מתנות עניים ז,ז, הלכות מלכים י,יב; לדינים נוספים משום דרכי שלום ראה הלכות אבל יד,יב). וְאֵין מְמַחִין בִּידֵי עֲנִיֵּי גּוֹיִם וכו'. אין מוחים בידם כשנוטלים לקט שכחה ופאה על אף שמיועדים לעניי ישראל (ראה גם הלכות מתנות עניים א,ט). וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֵידָם. מותרת אמירת שלום לעובד עבודה זרה, ובלבד שלא ייתן שלום באופן שייראה כאילו היהודי שמח עמו באידו. וְאֵין כּוֹפְלִין לָהֶן שָׁלוֹם לְעוֹלָם. אמירת 'שלום שלום' לעובד עבודה זרה אסורה בכל זמן. נוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶד רֹאשׁ. לדין דומה ראה הלכות תעניות ג,ח, ה,יא.
ו. אֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאֻמּוֹת, אוֹ בִּזְמַן שֶׁיַּד הַגּוֹיִם תַּקִּיפָה. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם – אָסוּר לָנוּ לְהַנִּיחַ גּוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בֵּינֵינוּ. אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב יְשִׁיבַת עֲרַאי אוֹ עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לִסְחוֹרָה – לֹא יַעֲבֹר בְּאַרְצֵנוּ, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ" (שמות כג,לג) – אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה. וְאִם קִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְווֹת – הֲרֵי זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּזְמַן הַיּוֹבֵל – אֵין מְקַבְּלִין אֶלָּא גֵּר צֶדֶק בִּלְבַד.
ו. אֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲמוּרִים וכו'. איסורי לא תחנם המפורשים למעלה, אשר מגבילים את יחסי ישראל ונכרים, חלים רק במצב בו ישנם יחסי שכנות ביניהם. אך בזמן שיד ישראל תקיפה, יחסים אלו אינם קיימים כלל, בשל האיסור "לא ישבו בארצך".
שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ. "פן יחטיאו אותך לי". וְאִם קִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְווֹת הֲרֵי זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. ונקרא כך משום שמותר להושיבו בארץ ישראל (הלכות איסורי ביאה יד,ז; להליך קבלתו ראה הלכות מלכים י,י-יא). וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. בזמן שכל יושבי הארץ עליה, וכל שבט יושב במקומו. ומאז גלות שניים וחצי השבטים בטלו היובלות ואין מקבלים גר תושב (הלכות שמיטה ויובל י,ח-ט; וראה גם הלכות מילה א,ו, הלכות שבת כ,יד, הלכות איסורי ביאה יד,ח). גֵּר צֶדֶק. גוי שמתגייר ומקבל עליו כל המצוות של התורה (להליך גיורו ראה שם יד,א-ו).
שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ. "פן יחטיאו אותך לי". וְאִם קִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְווֹת הֲרֵי זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. ונקרא כך משום שמותר להושיבו בארץ ישראל (הלכות איסורי ביאה יד,ז; להליך קבלתו ראה הלכות מלכים י,י-יא). וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. בזמן שכל יושבי הארץ עליה, וכל שבט יושב במקומו. ומאז גלות שניים וחצי השבטים בטלו היובלות ואין מקבלים גר תושב (הלכות שמיטה ויובל י,ח-ט; וראה גם הלכות מילה א,ו, הלכות שבת כ,יד, הלכות איסורי ביאה יד,ח). גֵּר צֶדֶק. גוי שמתגייר ומקבל עליו כל המצוות של התורה (להליך גיורו ראה שם יד,א-ו).
מוֹסְרֵי יִשְׂרָאֵל. מוסר חברו או ממונו ביד גויים (הלכות תשובה ג,יב). וְהַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין. כינויים אלו מתייחסים כאן לכלל הכופרים בעיקרי האמונה (ראה הלכות תשובה ג,ז-ח). מִצְוָה לְאַבְּדָן בַּיָּד וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת. ומותר להרגם גם ללא עדים ודיינים אף בזמן שאין דנים בו דיני נפשות (הלכות חובל ומזיק ח,י, הלכות ממרים ג,ב; וראה גם הלכות עדות יא,י).