א. הָרְשָׁעִים פְּסוּלִין לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס" (שמות כג,א) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד. וַאֲפִלּוּ עֵד כָּשֵׁר שֶׁיָּדַע בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא רָשָׁע, וְאֵין הַדַּיָּנִין מַכִּירִין רִשְׁעוֹ – אָסוּר לוֹ לְהָעִיד עִמּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֵדוּת אֱמֶת, מִפְּנֵי שֶׁמִּצְטָרֵף עִמּוֹ, וְנִמְצָא זֶה הַכָּשֵׁר הֵשִׁית יָדוֹ עִם הָרָשָׁע עַד שֶׁנִּתְקַבְּלָה עֵדוּתוֹ.
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עֵד כָּשֵׁר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּעֵדוּת לַחֲבֵרוֹ, וְיָדַע שֶׁהָעֵד הַשֵּׁנִי שֶׁעִמּוֹ עֵד שֶׁקֶר, שֶׁאָסוּר לוֹ לְהָעִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע" (שם).
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עֵד כָּשֵׁר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּעֵדוּת לַחֲבֵרוֹ, וְיָדַע שֶׁהָעֵד הַשֵּׁנִי שֶׁעִמּוֹ עֵד שֶׁקֶר, שֶׁאָסוּר לוֹ לְהָעִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע" (שם).
ב. אֵי זֶה הוּא רָשָׁע? כָּל מִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מַלְקוּת – הֲרֵי זֶה רָשָׁע וּפָסוּל לְעֵדוּת, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה קָרְאָה לַמְחֻיָּב מַלְקוּת רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע" (דברים כה,ב). וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לַמְחֻיָּב מִיתַת בֵּית דִּין שֶׁהוּא פָּסוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת" (במדבר לה,לא).
ב. עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מַלְקוּת. כפי שמבוארים גדריה בהלכות סנהדרין יח,א-ב. לַמְחֻיָּב מִיתַת בֵּית דִּין. כמפורט בהלכות סנהדרין טו,י-יג. שֶׁהוּא פָּסוּל. לעדות, שכן הוא רשע.
ג. עָבַר עַל עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מַלְקוּת מִן הַתּוֹרָה – הֲרֵי זֶה פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה, וְאִם הָיָה הַחִיּוּב שֶׁבָּהּ מִדִּבְרֵיהֶם – הֲרֵי זֶה פָּסוּל מִדִּבְרֵיהֶם.
כֵּיצַד? אָכַל בְּשַׂר בְּהֵמָה בְּחָלָב, אוֹ שֶׁאָכַל נְבֵלוֹת וּשְׁקָצִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, בֵּין לְתֵאָבוֹן בֵּין לְהַכְעִיס, אוֹ שֶׁחִלֵּל אֶת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁלָּבַשׁ שַׁעַטְנֵז שֶׁהוּא שׁוּעַ אוֹ טָווּי אוֹ נוּז – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה.
אֲבָל אִם אָכַל בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב, אוֹ שֶׁחִלֵּל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אוֹ שֶׁלָּבַשׁ בֶּגֶד צֶמֶר שֶׁאָבַד בּוֹ חוּט שֶׁל פִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְעֵדוּת מִדִּבְרֵיהֶם. וּכְבָר מָנִינוּ כָּל עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מַלְקוּת, וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה דְּבָרִים שֶׁאִסּוּרָן מִן הַתּוֹרָה וּדְבָרִים שֶׁאִסּוּרָן מִדִּבְרֵיהֶם.
כֵּיצַד? אָכַל בְּשַׂר בְּהֵמָה בְּחָלָב, אוֹ שֶׁאָכַל נְבֵלוֹת וּשְׁקָצִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, בֵּין לְתֵאָבוֹן בֵּין לְהַכְעִיס, אוֹ שֶׁחִלֵּל אֶת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁלָּבַשׁ שַׁעַטְנֵז שֶׁהוּא שׁוּעַ אוֹ טָווּי אוֹ נוּז – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה.
אֲבָל אִם אָכַל בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב, אוֹ שֶׁחִלֵּל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, אוֹ שֶׁלָּבַשׁ בֶּגֶד צֶמֶר שֶׁאָבַד בּוֹ חוּט שֶׁל פִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְעֵדוּת מִדִּבְרֵיהֶם. וּכְבָר מָנִינוּ כָּל עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מַלְקוּת, וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה דְּבָרִים שֶׁאִסּוּרָן מִן הַתּוֹרָה וּדְבָרִים שֶׁאִסּוּרָן מִדִּבְרֵיהֶם.
ג. פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה… פָּסוּל מִדִּבְרֵיהֶם. ראה לקמן יא,ו שמבואר החילוק בין הפסול מהתורה לפסול מדברי חכמים.
אָכַל בְּשַׂר בְּהֵמָה בְּחָלָב וכו'. שעל כולם חייבים מלקות מן התורה. בֵּין לְתֵאָבוֹן. לספק את תאוותו. בֵּין לְהַכְעִיס. מתוך זלזול ומרד במצוות ה'. שׁוּעַ. חיבור צמר ופשתן באמצעות עירובם ודחיסתם יחד. טָווּי. חיבור באמצעות טווייתם לחוט אחד. נוּז. חיבור באמצעות אריגתם לאריג אחד.
אָכַל בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב. שאיסורו מדברי חכמים (הלכות מאכלות אסורות ט,ד). שֶׁלָּבַשׁ בֶּגֶד צֶמֶר שֶׁאָבַד בּוֹ חוּט שֶׁל פִּשְׁתָּן. וספק אם הוא נותר שם, ולכן איסורו מדברי חכמים (לח"מ, וראה הלכות כלאיים י,כז). וּכְבָר מָנִינוּ. בהלכות סנהדרין פרק יט.
אָכַל בְּשַׂר בְּהֵמָה בְּחָלָב וכו'. שעל כולם חייבים מלקות מן התורה. בֵּין לְתֵאָבוֹן. לספק את תאוותו. בֵּין לְהַכְעִיס. מתוך זלזול ומרד במצוות ה'. שׁוּעַ. חיבור צמר ופשתן באמצעות עירובם ודחיסתם יחד. טָווּי. חיבור באמצעות טווייתם לחוט אחד. נוּז. חיבור באמצעות אריגתם לאריג אחד.
אָכַל בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב. שאיסורו מדברי חכמים (הלכות מאכלות אסורות ט,ד). שֶׁלָּבַשׁ בֶּגֶד צֶמֶר שֶׁאָבַד בּוֹ חוּט שֶׁל פִּשְׁתָּן. וספק אם הוא נותר שם, ולכן איסורו מדברי חכמים (לח"מ, וראה הלכות כלאיים י,כז). וּכְבָר מָנִינוּ. בהלכות סנהדרין פרק יט.
ד. וְעוֹד יֵשׁ שָׁם רְשָׁעִים שֶׁהֵן פְּסוּלִין לְעֵדוּת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּנֵי תַּשְׁלוּמִין וְאֵינָן בְּנֵי מַלְקוּת; הוֹאִיל וְלוֹקְחִין מָמוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהֶן בְּחָמָס – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יָקוּם עֵד חָמָס" (דברים יט,טז), כְּגוֹן הַגַּנָּבִין וְהַגַּזְלָנִין; אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיר – הֲרֵי הוּא פָּסוּל לְעֵדוּת מֵעֵת שֶׁגָּנַב אוֹ גָּזַל.
וְכֵן עֵד זוֹמֵם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּזַם בְּעֵדוּת מָמוֹן וְשִׁלֵּם – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְכָל הָעֵדֻיּוֹת מִן הַתּוֹרָה. וּמֵאֵימָתַי הוּא נִפְסָל? מֵעֵת שֶׁהֵעִיד בְּבֵית דִּין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּזַם עַל אוֹתָהּ עֵדוּת אֶלָּא אַחַר כַּמָּה יָמִים.
וְכֵן הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית, אֶחָד הַלֹּוֶה וְאֶחָד הַמַּלְוֶה – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין: אִם רִבִּית קְצוּצָה עָשׂוּ – הֲרֵי הֵן פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה; וְאִם אֲבַק רִבִּית עָשׂוּ – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין מִדִּבְרֵיהֶם.
וְכֵן כָּל הָעוֹבֵר עַל גָּזֵל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם – הֲרֵי הוּא פָּסוּל מִדִּבְרֵיהֶם. כֵּיצַד? הַחַמְסָנִין, וְהֵם הַלּוֹקְחִין קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתְנִין הַדָּמִים – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין מִדִּבְרֵיהֶם.
וְכֵן הָרוֹעִים, אֶחָד רוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה וְאֶחָד רוֹעֵי בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁל עַצְמָן – הֲרֵי הֵן פְּסוּלִין, שֶׁחֶזְקָתָן פּוֹשְׁטִין בַּגָּזֵל וּמַנִּיחִין בְּהֶמְתָּן לִרְעוֹת בַּשָּׂדוֹת וּבַפַּרְדֵּסוֹת, וּלְפִיכָךְ סְתָם רוֹעֶה פָּסוּל. וּמְגַדְּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פְּסוּלִין, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּשֵׁרִים. וּמֻתָּר לְגַדֵּל בְּהֵמָה גַּסָּה בְּכָל מָקוֹם.
וְכֵן הַמּוֹכְסִין – סְתָמָן פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן לִקַּח יָתֵר מִדָּבָר הַקָּצוּב לָהֶן בְּדִין הַמַּלְכוּת, וְלוֹקְחִין הַיָּתֵר לְעַצְמָן. אֲבָל גַּבָּאֵי מְנַת הַמֶּלֶךְ – סְתָמָן כְּשֵׁרִים; וְאִם נוֹדַע שֶׁלָּקְחוּ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת יָתֵר מִן הָרָאוּי לָהֶן לִגְבּוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין.
וְכֵן מַפְרִיחֵי יוֹנִים בַּיִּשּׁוּב – פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁגּוֹזְלִין יוֹנִים שֶׁל אֲחֵרִים בְּחִנָּם. וְכֵן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, וְהֵם בְּנֵי אָדָם שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּטֵלִין, וְכֵיוָן שֶׁבָּאָה שְׁבִיעִית פּוֹשְׁטִין זְרוֹעוֹתֵיהֶן וּמַתְחִילִין לִשָּׂא וְלִתֵּן בַּפֵּרוֹת, שֶׁחֶזְקַת אֵלּוּ שֶׁהֵן אוֹסְפִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית וְעוֹשִׂין בָּהֶן סְחוֹרָה.
וְכֵן הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ אֻמָּנוּת אֶלָּא הִיא, הוֹאִיל וְאֵינוֹ עוֹסֵק בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאוֹכֵל מִן הַקֻּבְיָא, שֶׁהוּא אֲבַק גָּזֵל. וְלֹא בְּקֻבְיָא בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּקְלִפֵּי אֱגוֹזִים וּקְלִפֵּי רִמּוֹנִים.
וְכֵן לֹא יוֹנִים בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַמְּמִירִין בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, וְאוֹמְרִין: 'כָּל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ' אוֹ 'כָּל הַנּוֹצֵחַ אֶת חֲבֵרוֹ' – 'יִטֹּל בְּעָלָיו אֶת שְׁנֵיהֶן', וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּשְׂחוֹק זֶה, וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ אֻמָּנוּת אֶלָּא שְׂחוֹק זֶה – הֲרֵי זֶה פָּסוּל. וְכָל אֵלּוּ פְּסוּלִין מִדִּבְרֵיהֶן.
וְכֵן עֵד זוֹמֵם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּזַם בְּעֵדוּת מָמוֹן וְשִׁלֵּם – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְכָל הָעֵדֻיּוֹת מִן הַתּוֹרָה. וּמֵאֵימָתַי הוּא נִפְסָל? מֵעֵת שֶׁהֵעִיד בְּבֵית דִּין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּזַם עַל אוֹתָהּ עֵדוּת אֶלָּא אַחַר כַּמָּה יָמִים.
וְכֵן הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית, אֶחָד הַלֹּוֶה וְאֶחָד הַמַּלְוֶה – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין: אִם רִבִּית קְצוּצָה עָשׂוּ – הֲרֵי הֵן פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה; וְאִם אֲבַק רִבִּית עָשׂוּ – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין מִדִּבְרֵיהֶם.
וְכֵן כָּל הָעוֹבֵר עַל גָּזֵל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם – הֲרֵי הוּא פָּסוּל מִדִּבְרֵיהֶם. כֵּיצַד? הַחַמְסָנִין, וְהֵם הַלּוֹקְחִין קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן הַבְּעָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתְנִין הַדָּמִים – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין מִדִּבְרֵיהֶם.
וְכֵן הָרוֹעִים, אֶחָד רוֹעֵי בְּהֵמָה דַּקָּה וְאֶחָד רוֹעֵי בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁל עַצְמָן – הֲרֵי הֵן פְּסוּלִין, שֶׁחֶזְקָתָן פּוֹשְׁטִין בַּגָּזֵל וּמַנִּיחִין בְּהֶמְתָּן לִרְעוֹת בַּשָּׂדוֹת וּבַפַּרְדֵּסוֹת, וּלְפִיכָךְ סְתָם רוֹעֶה פָּסוּל. וּמְגַדְּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פְּסוּלִין, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּשֵׁרִים. וּמֻתָּר לְגַדֵּל בְּהֵמָה גַּסָּה בְּכָל מָקוֹם.
וְכֵן הַמּוֹכְסִין – סְתָמָן פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן לִקַּח יָתֵר מִדָּבָר הַקָּצוּב לָהֶן בְּדִין הַמַּלְכוּת, וְלוֹקְחִין הַיָּתֵר לְעַצְמָן. אֲבָל גַּבָּאֵי מְנַת הַמֶּלֶךְ – סְתָמָן כְּשֵׁרִים; וְאִם נוֹדַע שֶׁלָּקְחוּ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת יָתֵר מִן הָרָאוּי לָהֶן לִגְבּוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין.
וְכֵן מַפְרִיחֵי יוֹנִים בַּיִּשּׁוּב – פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁגּוֹזְלִין יוֹנִים שֶׁל אֲחֵרִים בְּחִנָּם. וְכֵן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, וְהֵם בְּנֵי אָדָם שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּטֵלִין, וְכֵיוָן שֶׁבָּאָה שְׁבִיעִית פּוֹשְׁטִין זְרוֹעוֹתֵיהֶן וּמַתְחִילִין לִשָּׂא וְלִתֵּן בַּפֵּרוֹת, שֶׁחֶזְקַת אֵלּוּ שֶׁהֵן אוֹסְפִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית וְעוֹשִׂין בָּהֶן סְחוֹרָה.
וְכֵן הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ אֻמָּנוּת אֶלָּא הִיא, הוֹאִיל וְאֵינוֹ עוֹסֵק בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאוֹכֵל מִן הַקֻּבְיָא, שֶׁהוּא אֲבַק גָּזֵל. וְלֹא בְּקֻבְיָא בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּקְלִפֵּי אֱגוֹזִים וּקְלִפֵּי רִמּוֹנִים.
וְכֵן לֹא יוֹנִים בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַמְּמִירִין בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, וְאוֹמְרִין: 'כָּל הַקּוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ' אוֹ 'כָּל הַנּוֹצֵחַ אֶת חֲבֵרוֹ' – 'יִטֹּל בְּעָלָיו אֶת שְׁנֵיהֶן', וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּשְׂחוֹק זֶה, וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ אֻמָּנוּת אֶלָּא שְׂחוֹק זֶה – הֲרֵי זֶה פָּסוּל. וְכָל אֵלּוּ פְּסוּלִין מִדִּבְרֵיהֶן.
ד. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּנֵי תַּשְׁלוּמִין וְאֵינָן בְּנֵי מַלְקוּת. אף שאינם נענשים במלקות, אלא רק משלמים ממון. הוֹאִיל וְלוֹקְחִין מָמוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהֶן בְּחָמָס. ברשעות ועוול. הַגַּנָּבִין. הגונבים בסתר. וְהַגַּזְלָנִין. החוטפים בכוח בגלוי. אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיר. שאינו חוזר לכשרותו אלא כשיוברר ששב בתשובה שלמה (לקמן יב,ד).
עֵד זוֹמֵם. שהוברר בעדים שהעיד שקר, ונענש במה שרצה לעשות בעדותו (לקמן יח,א). אַף עַל פִּי שֶׁהוּזַם בְּעֵדוּת מָמוֹן. לא רק עד הזומם לחייב את הנתבע מיתה או מלקות נפסל לעדות, שהרי הוא רשע שעונשו מיתה או מלקות, אלא גם המעיד בשקר לחייב את הנתבע ממון נפסל לעדות. וְשִׁלֵּם. אפילו ענשוהו ושילם את הממון שזמם לחייב, מכל מקום אינו חוזר לכשרותו אלא כשיוברר ששב בתשובה שלמה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּזַם עַל אוֹתָהּ עֵדוּת אֶלָּא אַחַר כַּמָּה יָמִים. שפסולו הוא מעת שהעיד שקר, ואפילו אם הדבר התברר בזמן מאוחר יותר.
אֶחָד הַלֹּוֶה וְאֶחָד הַמַּלְוֶה שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. שאיסור הלוואה בריבית הוא גם על הלווה וגם על המלווה (הלכות מלווה ולווה ד,ב). רִבִּית קְצוּצָה. שקבעוה מראש בשעת ההלוואה, ואסורה מהתורה (שם ו,א). אֲבַק רִבִּית. ריבית שאסורה מדברי חכמים.בְּהֵמָה דַּקָּה. קטנה, כגון כבשים. בְּהֵמָה גַּסָּה. גדולה, כגון שוורים. שֶׁל עַצְמָן. אבל הרועה בהמות של אחרים אינו פסול, שאינו חוטא להניחן לרעות בשדות אחרים כשהוא עצמו אינו מרוויח מכך. וּמְגַדְּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פְּסוּלִין. אף על פי שאינם רועים אותן בשדות אלא רק מגדלים אותן בחצרותיהם פסולים, שאסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל סמוך לשדות וכרמים מפני שהיא בורחת ורועה בשדות אחרים (הלכות נזקי ממון ה,א-ב).
הַמּוֹכְסִין. שקנו מהמלך את זכות גביית המסים באותו מקום. מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן לִקַּח יָתֵר מִדָּבָר הַקָּצוּב לָהֶן בְּדִין הַמַּלְכוּת. מכיוון שהכסף הולך לכיסם (ראה גם הלכות גזלה ה,ט). גַּבָּאֵי מְנַת הַמֶּלֶךְ. האחראים מטעם המלך לגבות את מסיו. סְתָמָן כְּשֵׁרִים. הואיל ושכרם קבוע, חזקתם שאינם גובים יותר מהמכס הקצוב (ראה גם שם הל' יא-יב).
מַפְרִיחֵי יוֹנִים. מפריחים יונים מאולפים כדי שיביאו אתם יונים משובכים של אחרים (הלכות גזלה ו,ז). בַּיִּשּׁוּב. בתוך היישוב שבו מצויים שובכים של אחרים. אבל במקום מדבר והפקר, מותר. שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּטֵלִין וְכֵיוָן שֶׁבָּאָה שְׁבִיעִית וכו'. שסוחרים בפירות רק בשנת השמיטה, ומשום כך חזקתם שעוברים על איסור מסחר בפירות שביעית. אבל אם הם תמיד סוחרים בפירות, יש לתלות שמדובר ביבול משנים קודמות.
הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא. משחק משחקי הימורים. בְּחֶזְקַת שֶׁאוֹכֵל מִן הַקֻּבְיָא. אף אם לא ראינו שמשחק על כסף, מכל מקום חזקה עליו שהוא אכן מהמר על כסף (כס"מ). ויש מפרשים שאף המשחק על כסף אינו נחשב לגזלן גמור לפסלו לעדות, ורק אם הוא פגום ביותר שאין לו אומנות אחרת ומתפרנס מהימורים, נפסל לעדות (לח"מ). שֶׁהוּא אֲבַק גָּזֵל. שהמרוויח בהימורים כסף מחברו, נחשב לאבק גזל בידו (הלכות גזלה ו,י).
לֹא יוֹנִים בִּלְבַד אָמְרוּ. לא רק המהמר בתחרות יונים נפסל (כס"מ, וראה הלכות גזלה ו,י). הַמְּמִירִין. מהמרים.
עֵד זוֹמֵם. שהוברר בעדים שהעיד שקר, ונענש במה שרצה לעשות בעדותו (לקמן יח,א). אַף עַל פִּי שֶׁהוּזַם בְּעֵדוּת מָמוֹן. לא רק עד הזומם לחייב את הנתבע מיתה או מלקות נפסל לעדות, שהרי הוא רשע שעונשו מיתה או מלקות, אלא גם המעיד בשקר לחייב את הנתבע ממון נפסל לעדות. וְשִׁלֵּם. אפילו ענשוהו ושילם את הממון שזמם לחייב, מכל מקום אינו חוזר לכשרותו אלא כשיוברר ששב בתשובה שלמה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּזַם עַל אוֹתָהּ עֵדוּת אֶלָּא אַחַר כַּמָּה יָמִים. שפסולו הוא מעת שהעיד שקר, ואפילו אם הדבר התברר בזמן מאוחר יותר.
אֶחָד הַלֹּוֶה וְאֶחָד הַמַּלְוֶה שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. שאיסור הלוואה בריבית הוא גם על הלווה וגם על המלווה (הלכות מלווה ולווה ד,ב). רִבִּית קְצוּצָה. שקבעוה מראש בשעת ההלוואה, ואסורה מהתורה (שם ו,א). אֲבַק רִבִּית. ריבית שאסורה מדברי חכמים.בְּהֵמָה דַּקָּה. קטנה, כגון כבשים. בְּהֵמָה גַּסָּה. גדולה, כגון שוורים. שֶׁל עַצְמָן. אבל הרועה בהמות של אחרים אינו פסול, שאינו חוטא להניחן לרעות בשדות אחרים כשהוא עצמו אינו מרוויח מכך. וּמְגַדְּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פְּסוּלִין. אף על פי שאינם רועים אותן בשדות אלא רק מגדלים אותן בחצרותיהם פסולים, שאסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל סמוך לשדות וכרמים מפני שהיא בורחת ורועה בשדות אחרים (הלכות נזקי ממון ה,א-ב).
הַמּוֹכְסִין. שקנו מהמלך את זכות גביית המסים באותו מקום. מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן לִקַּח יָתֵר מִדָּבָר הַקָּצוּב לָהֶן בְּדִין הַמַּלְכוּת. מכיוון שהכסף הולך לכיסם (ראה גם הלכות גזלה ה,ט). גַּבָּאֵי מְנַת הַמֶּלֶךְ. האחראים מטעם המלך לגבות את מסיו. סְתָמָן כְּשֵׁרִים. הואיל ושכרם קבוע, חזקתם שאינם גובים יותר מהמכס הקצוב (ראה גם שם הל' יא-יב).
מַפְרִיחֵי יוֹנִים. מפריחים יונים מאולפים כדי שיביאו אתם יונים משובכים של אחרים (הלכות גזלה ו,ז). בַּיִּשּׁוּב. בתוך היישוב שבו מצויים שובכים של אחרים. אבל במקום מדבר והפקר, מותר. שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּטֵלִין וְכֵיוָן שֶׁבָּאָה שְׁבִיעִית וכו'. שסוחרים בפירות רק בשנת השמיטה, ומשום כך חזקתם שעוברים על איסור מסחר בפירות שביעית. אבל אם הם תמיד סוחרים בפירות, יש לתלות שמדובר ביבול משנים קודמות.
הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא. משחק משחקי הימורים. בְּחֶזְקַת שֶׁאוֹכֵל מִן הַקֻּבְיָא. אף אם לא ראינו שמשחק על כסף, מכל מקום חזקה עליו שהוא אכן מהמר על כסף (כס"מ). ויש מפרשים שאף המשחק על כסף אינו נחשב לגזלן גמור לפסלו לעדות, ורק אם הוא פגום ביותר שאין לו אומנות אחרת ומתפרנס מהימורים, נפסל לעדות (לח"מ). שֶׁהוּא אֲבַק גָּזֵל. שהמרוויח בהימורים כסף מחברו, נחשב לאבק גזל בידו (הלכות גזלה ו,י).
לֹא יוֹנִים בִּלְבַד אָמְרוּ. לא רק המהמר בתחרות יונים נפסל (כס"מ, וראה הלכות גזלה ו,י). הַמְּמִירִין. מהמרים.
ה. אָרִיס שֶׁלָּקַח דָּבָר מוּעָט מִן הַפֵּרוֹת שֶׁבִּכְּרוּ בִּימֵי נִיסָן וִימֵי תִּשְׁרֵי קֹדֶם שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלָּקַח שֶׁלֹּא מִדַּעַת בַּעַל הַשָּׂדֶה – אֵינוֹ גַּנָּב, וְכָשֵׁר לְעֵדוּת, שֶׁאֵין בַּעַל הַשָּׂדֶה מַקְפִּיד עַל זֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. אָרִיס. פועל שמעבד את השדה תמורת חלק מהיבול. שֶׁלָּקַח דָּבָר מוּעָט וכו'. הורה לעצמו היתר ליטול מעט פירות בשעת העבודה, אף שאינו זכאי להם.
וְיָדַע שֶׁהָעֵד הַשֵּׁנִי שֶׁעִמּוֹ עֵד שֶׁקֶר. שיודע שהעד השני כלל לא ראה את המעשה, וכאשר מעיד שראהו הריהו מעיד שקר (ראה לקמן יז,א).