פרק י', הלכות רוצח ושמירת הנפש, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין דִּין עֶגְלָה עֲרוּפָה נוֹהֵג אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.
א. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. בצדו המזרחי של הירדן, ארץ סיחון ועוג, נחלת ראובן, גד וחצי מנשה.
ב. עֶגְלָה עֲרוּפָה – בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – פְּסוּלָה. וְאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן אִם הָיְתָה טְרֵפָה – פְּסוּלָה, 'כַּפָּרָה' נֶאֱמַר בָּהּ כְּקָדָשִׁים.
ב. בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת. בשנתה הראשונה והשנייה. וְאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּהּ וְאַף עַל פִּי כֵן אִם הָיְתָה טְרֵפָה פְּסוּלָה וכו'. העגלה הערופה אינה בהמת קדשים, אך יחד עם זאת הבאתה נועדה לכפר על דם ההרוג ונאמר בה לשון כפרה (דברים כא,ח). ולכן שלא כבהמת קדשים שפסולה אם יש בה מום – מום אינו פוסל בעגלה. אמנם אם היא טרפה היא פסולה כבהמת קדשים. טְרֵפָה. שיש בה מכה או פגם שבגללם היא נוטה למות (לפירוט הטרפות ראה הלכות שחיטה פרקים ה-י).
ג. כָּל הָעֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת אֶת הָעֶגְלָה כְּמוֹ שֶׁפּוֹסְלִין בְּפָרָה אֲדֻמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל" (דברים כא,ג). וְלָמָּה נֶאֱמַר "עֹל", מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ", שֶׁהוּא כּוֹלֵל הָעֹל עִם שְׁאָר עֲבוֹדוֹת? שֶׁהָעֹל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת מְלָאכָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה, כֵּיוָן שֶׁמָּשְׁכָה בָּעֹל טֶפַח – נִפְסְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָרַשׁ בָּהּ וְלֹא עָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה. וּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵינָן פּוֹסְלִין אֶלָּא עַד שְׁעַת מְלָאכָה.
ג. כָּל הָעֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת אֶת הָעֶגְלָה כְּמוֹ שֶׁפּוֹסְלִין בְּפָרָה אֲדֻמָּה. העגלה שעורפים והפרה האדומה שעושים כדי להשתמש באפרה לטהרת טומאת מת כשרות רק אם לא נעשתה בהן עבודה כל שהיא (ראה הלכות פרה א,ז). שֶׁהָעֹל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת מְלָאכָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. העול הוא מוט המונח על עורף הפרה ובאמצעותו היא מושכת מחרשה או עגלה המחוברים לאחורי העול. וכאשר קשר עליה את העול הריהי נפסלת אף אם לא חרש בה (שם). וּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵינָן פּוֹסְלִין אֶלָּא עַד שְׁעַת מְלָאכָה. כגון כשהכניסה לדוש במקום שבו דשות הבהמות את התבואה, אינה נפסלת אלא רק כאשר תדוש בפועל (שם).
ד. כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא לְצָרְכָּהּ, כְּגוֹן שֶׁפָּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים – אֵינוֹ פּוֹסְלָהּ; וְכָל שֶׁהוּא שֶׁלֹּא לְצָרְכָּהּ, כְּגוֹן שֶׁפָּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ לְנָשְׂאָהּ – פְּסוּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה.
ד. לְנָשְׂאָהּ. שתישא העגלה את הטלית. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה. א,ז.
ה. אֵין עוֹרְפִין אֶת הָעֶגְלָה אֶלָּא בַּיּוֹם, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ 'כַּפָּרָה' כְּקָדָשִׁים, וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה. וְאֵין עוֹרְפִין שְׁתֵּי עֶגְלוֹת כְּאַחַת, שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְווֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת.
ה. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ כַּפָּרָה כְּקָדָשִׁים. ושחיטת קדשים נעשית רק ביום (הלכות מעשה הקרבנות ד,א). שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְווֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת. ראה גם הלכות טומאת צרעת יא,ו, הלכות עבדים ג,ט.
ו. עֶגְלָה עֲרוּפָה אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה, וְנִקְבֶּרֶת בִּמְקוֹם עֲרִיפָתָהּ. וּמִשֶּׁתֵּרֵד לַנַּחַל תֵּאָסֵר בַּהֲנָיָה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶעֶרְפָה, וְאִם מֵתָה אוֹ נִשְׁחֲטָה אַחַר יְרִידָתָהּ – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה, וְתִקָּבֵר.
ו. וְנִקְבֶּרֶת בִּמְקוֹם עֲרִיפָתָהּ. ראה גם הלכות פסולי המוקדשין יט,יא. מֵתָה אוֹ נִשְׁחֲטָה אַחַר יְרִידָתָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה. אף שלבסוף לא נערפה, כיוון שירדה לנחל אסורה בהנאה.
ז. נִמְצְאוּ עֵדֶיהָ זוֹמְמִין – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁאָמַר עֵד אֶחָד: 'רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג', וּבָאוּ שְׁנַיִם וְהִכְחִישׁוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: 'לֹא רָאִיתָה', וְהִפְרִישׁוּ אֶת הָעֶגְלָה וְהוֹרִידוּהָ לַנַּחַל לְעָרְפָהּ עַל פִּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ הוּזְמוּ הַשְּׁנַיִם – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה.
ז. נִמְצְאוּ עֵדֶיהָ זוֹמְמִין. התברר שהעדים שעל פי דבריהם יש לערוף את העגלה היו עדי שקר. הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָיָה. שהתברר למפרע שלא היו חייבים כלל להביא עגלה, ולכן הירידה לנחל לא אוסרת את העגלה בהנאה במקרה זה.
ח. נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא תֵּעָרֵף הָעֶגְלָה – תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר. נִמְצָא אַחַר שֶׁנֶּעֶרְפָה – תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁעַל הַסָּפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּתָהּ, כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא הָרוֹצֵחַ אַחַר עֲרִיפָתָהּ – הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ" (דברים כא,ט).
ח. נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא תֵּעָרֵף הָעֶגְלָה תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר. מציאת ההורג מבטלת את חיוב הבאת העגלה, ולכן גם אם מצאוהו לאחר שירדה העגלה לנחל, העגלה מותרת בהנאה ויכולה לחזור לעדר. ואף אם כבר ירדה לנחל ונאסרה בהנאה, כשמצאו את ההרוג התברר שהקדשתה הייתה בטעות והיא מותרת למפרע (מאירי קידושין נז,א, כס"מ). שֶׁעַל הַסָּפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּתָהּ כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ. הסיבה שעורפים את העגלה היא מפני שלא ידוע מי ההורג. ולכן כאשר בשעת עריפת העגלה עדיין לא נודע מיהו ההורג, כיפרה העגלה על הספק וחוסר הידיעה שהיה אז וחלו עליה דיני עגלה ערופה, ואף אם יימצא ההורג אחר כך יישארו עליה דיני עגלה ערופה (קבורה במקומה, איסור הנאה). וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא הָרוֹצֵחַ אַחַר עֲרִיפָתָהּ הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג. כשאר רוצחים. שאף שהעריפה מכפרת לאנשי העיר, היא אינה מכפרת לרוצח עצמו.
ט. הַנַּחַל שֶׁנֶּעֶרְפָה בּוֹ הָעֶגְלָה אָסוּר בִּזְרִיעָה וַעֲבוֹדָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ" (דברים כא,ד). וְכָל הָעוֹבֵד שָׁם עֲבוֹדָה בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע, כְּגוֹן שֶׁחָרַשׁ אוֹ חָפַר אוֹ זָרַע אוֹ נָטַע וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ – לוֹקֶה. וּמֻתָּר לִסְרֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָרַג שָׁם בֶּגֶד אוֹ תְּפָרוֹ, שֶׁאֵינָהּ מְלָאכָה בְּגוּף הַקַּרְקַע. לְכָךְ נֶאֱמַר: "לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ" (שם) – מַה זְּרִיעָה בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע, אַף כָּל עֲבוֹדָה שֶׁנֶּאֶסְרָה שָׁם אֵינָהּ אֶלָּא בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע.
ט. וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים. לסתת.
י. אַנְשֵׁי עִיר קְרוֹבָה שֶׁנִּתְאַחֲרוּ וְלֹא הֵבִיאוּ עֶגְלָה עֲרוּפָה – כּוֹפִין אוֹתָן וּמְבִיאִין, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, שֶׁחַיָּבֵי עֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר הַכִּפּוּרִים.
י. שֶׁחַיָּבֵי עֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר הַכִּפּוּרִים. ואין דינם כמי שיש לו ספק אם חטא והתחייב באשם תלוי, שיום הכיפורים מכפר לו על ספקו (הלכות שגגות ג,ט).

תקציר הפרק 

🤔 איך עגלה ערופה קשורה להצבעה בבחירות?
כל אדם בישראל זכאי להצביע בבחירות לכנסת, ובלבד שהגיע לגיל 18 ביום הבחירות. רגע, ואם מדובר בנער שהוא כמעט בן 18, נניח בן 18 פחות יום? – הוא לא יוכל להצביע. כן, יום אחד הוא מה שמפריד בינו ובין ההשפעה על עתידה של המדינה. מדוע? כי צריך להציב גבול, אחרת לא יהיה לדבר סוף. בדומה לכך דין עגלה ערופה – שחייבת להיות בת שנתיים או פחות, "אבל אם הייתה בת שתי שנים ויום אחד – פסולה" (הלכה א) 🐄

🤷‍ מתנה אחת או שתיים?
מי לא רוצה לקבל מתנות ליום ההולדת, ט"ו באב או יום הנישואין? אבל מה קורה כאשר הימים הללו מתלכדים, למשל אצל זוג שנישא בט"ו באב? – אם נסתמך על ההלכה המופיעה בפרקנו, כנראה שנצטרך לתת (או לקבל) שתי מתנות: "אין עורפין שתי עגלות כאחת, שאין עושין מצוות חבילות חבילות" (הלכה ה), שכן כל מצווה והכבוד הראוי לה. מכאן שגם יום הנישואין וגם ט"ו באב ראויים כל אחד למתנה בפני עצמו. עוקבותינו, אל תשכחו לשתף את הבעלים בחידוש 😊

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות רוצח ושמירת הנפש ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.נמצא הרוצח קודם שערפו את העגלה- האם מותרת בהנאה?

2.האם מותר לבנות בית על מקום עריפת העגלה?

3.מי שלא הביא עגלה ערופה – אחרי שנה פטור מלהביא?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן