פרק י', הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָה וְהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן – חַיָּב, כְּגוֹן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִים וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין וְקִשְׁרֵי רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִין הָרַצְעָנִין בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל הַקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָה וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן – פָּטוּר. וְקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָה וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן – מֻתָּר לְקָשְׁרוֹ לְכַתְּחִלָּה.
א. קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָה. קבוע, שלא נועד להתרה. מַעֲשֵׂה אֻמָּן. קשר המיוחד לבעלי מקצוע. הַגַּמָּלִים. מנהיגי הגמלים. הָרַצְעָנִין. סנדלרים. בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן. בשעת יצירת הסנדל, ולא נועדו להתרה. וְקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָה וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן מֻתָּר לְקָשְׁרוֹ לְכַתְּחִלָּה. שאינו בכלל מלאכת יצירה, ואף לא דומה לה.
ב. כֵּיצַד? נִפְסְקָה לוֹ רְצוּעָה וּקְשָׁרָהּ, נִפְסַק הַחֶבֶל וּקְשָׁרוֹ, אוֹ שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בִּדְלִי, אוֹ שֶׁקָּשַׁר רֶסֶן בְּהֵמָה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַקְּשָׁרִים שֶׁהֵן מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט וְכָל אָדָם קוֹשֵׁר אוֹתָן לְקַיָּמָה. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָה, אִם קְשָׁרוֹ קֶשֶׁר אֻמָּן – הֲרֵי זֶה אָסוּר.
ב. נִפְסְקָה. נחתכה. מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט. אדם פשוט, שאינו בעל מקצוע.
ג. קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מַפְתְּחֵי הֶחָלוּק אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים, וְחוּטֵי שְׂבָכָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָפוּי, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִין אוֹתָן עַל הָרֶגֶל בִּשְׁעַת מַלְבּוּשׁ, וְנוֹדוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא הַבָּשָׂר וְלֹא תַּתִּיר הַקֶּשֶׁר. וְקוֹשְׁרִין דְּלִי בִּמְשִׁיחָה אוֹ בְּאַבְנֵט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אֲבָל לֹא בְּחֶבֶל. וְקוֹשְׁרִין לִפְנֵי בְּהֵמָה אוֹ בְּרַגְלָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִשָּׁם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי אִסָּרוֹת. וְחֶבֶל שֶׁהָיָה קָשׁוּר בַּפָּרָה – קוֹשְׁרוֹ בָּאֵבוּס; הָיָה קָשׁוּר בָּאֵבוּס – קוֹשְׁרוֹ בַּפָּרָה. אֲבָל לֹא יָבִיא חֶבֶל מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְקוֹשְׁרוֹ בַּפָּרָה וּבָאֵבוּס. וְאִם הָיָה חֶבֶל גַּרְדִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ – הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְקוֹשֵׁר בַּפָּרָה וּבָאֵבוּס. מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ הַקְּשָׁרִים מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הֵן וְאֵינָן שֶׁל קַיָּמָה, אֶלָּא פַּעַם קוֹשֵׁר וּפַעַם מַתִּיר, וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לִקְשֹׁר אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה. חוֹתָלוֹת שֶׁל תְּמָרִים וְשֶׁל גְּרוֹגָרוֹת – מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ, וְנוֹטֵל וְאוֹכֵל.
ג. מַפְתְּחֵי הֶחָלוּק. קצוות חלוקה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים. למרות שייתכן שתפתח רק אחד מהם לבסוף כשתרצה לפשוט את החלוק. וְחוּטֵי שְׂבָכָה. שרוכים המהדקים את הכיסוי לראש. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָפוּי. ואין הכרח לפתוח את הקשר בכדי להסיר את הכיסוי. שְׁתֵּי אָזְנַיִם. שני פתחים להוצאת הנוזלים, ואין הכרח לפתוח את שני הקשרים. אַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא הַבָּשָׂר וְלֹא תַּתִּיר הַקֶּשֶׁר. ובכל אלה מותר לקשור לכתחילה, אף שעלול להסתבר לבסוף שהקשר קבוע, מכיוון שבשעת הקשירה אינו קשר של קיימא (ר"י קאפח). בִּמְשִׁיחָה. רצועת בד שיכולה לשמש כאִמרה לבגד (ראה פה"מ כלים יז,יג). בְּאַבְנֵט. חגורה. וְקוֹשְׁרִין דְּלִי בִּמְשִׁיחָה אוֹ בְּאַבְנֵט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. שמכיוון שצריך להשתמש בהם לא ישאירם קשורים בדלי. אֲבָל לֹא בְּחֶבֶל. שלגביו יש חשש שישאירו קשור לדלי ונמצא קושר קשר של קיימא. וְקוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה. חבל ברוחב הפתח. שְׁנֵי אִסָּרוֹת. שני חבלים, וכשמשחרר את הבהמה אינו צריך להתיר אלא אחד מהם. וְחֶבֶל שֶׁהָיָה קָשׁוּר בַּפָּרָה קוֹשְׁרוֹ בָּאֵבוּס. שמכיון שלקחו מן הפרה לא ישאירו באבוס וכן להפך. בָּאֵבוּס. כלי למספוא המונח לפני הבהמה. אֲבָל לֹא יָבִיא חֶבֶל מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְקוֹשְׁרוֹ בַּפָּרָה וּבָאֵבוּס. שעשוי להישאר שם באופן קבוע. חֶבֶל גַּרְדִּי. חבל של אורגים, שאז אין חשש שישאיר את הפרה קשורה בחבל כזה. שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ. בהגבלות של כלי שמלאכתו לאיסור, ככל כלי האריגה (ראה לקמן כו,א). ויש שפירשו כל דין זה בעניין איסור מוקצה, ולא בדין קשירה: שחבל שלא היה מיועד מבעוד יום הוא מוקצה ואסור לטלטלו, אך אם היה קשור מבעוד יום אינו מוקצה, וכן חבל של גרדי (ראה מ"מ). חוֹתָלוֹת שֶׁל תְּמָרִים וְשֶׁל גְּרוֹגָרוֹת. סלים הקלועים מענפי דקל, ובהם פירות. מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ. מותר להתיר את הקשר הסוגר, וכן לפרק את הקליעה או לחתוך את הכלי בכדי להוציא את האוכל שבתוכם (ראה עוד לקמן כג,ב).
ד. כָּל שֶׁרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה – מֻתָּר לִקְשֹׁר אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. לְפִיכָךְ, אִם נִפְסְקָה רְצוּעַת סַנְדָּלוֹ בְּכַרְמְלִית – נוֹטֵל גֶּמִי לַח הָרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, וְכוֹרֵךְ עָלָיו וְקוֹשֵׁר הַגֶּמִי. נִשְׁמְטָה לוֹ רְצוּעַת מִנְעָל וְסַנְדָּל אוֹ שֶׁנִּשְׁמַט רֹב הָרֶגֶל – מֻתָּר לְהַחֲזִיר הָרְצוּעוֹת לִמְקוֹמָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר.
ד. כָּל שֶׁרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מֻתָּר לִקְשֹׁר אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. שאין זה קשר המתקיים (ראה פה"מ שבת כד,ה). נִפְסְקָה רְצוּעַת סַנְדָּלוֹ בְּכַרְמְלִית. שהוא מקום האסור בטלטול (ראה לקמן יד,ד, יד,יא), ורוצה להביאו לביתו. נִשְׁמְטָה לוֹ רְצוּעַת מִנְעָל וְסַנְדָּל. נשלפה מחיבורה לסנדל. רֹב הָרֶגֶל. הסוליה.
ה. הָעֲנִיבָה מֻתֶּרֶת, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בִּקְשִׁירָה. לְפִיכָךְ, הַחֶבֶל שֶׁנִּפְסַק – מְקַבֵּץ שְׁנֵי קְצוֹתָיו, וְכוֹרֵךְ עָלָיו מְשִׁיחָה וְעוֹנֵב עֲנִיבָה.
ה. הָעֲנִיבָה. קשר לולאה, שניתן לפתחו בקלות על אף שהוא הדוק. לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בִּקְשִׁירָה. ולכן לא גזרו חכמים לאסרה. מְקַבֵּץ שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְכוֹרֵךְ עָלָיו מְשִׁיחָה וְעוֹנֵב עֲנִיבָה. מניח את הקצוות זה על זה וכורך על שניהם רצועה המחזיקה אותם יחד, ועונב כדי שלא תיפרם הכריכה.
ו. מֻתָּר לִקְשֹׁר קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָה לִדְבַר מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁיִּקְשֹׁר לִמְדֹּד שִׁעוּר מִשִּׁעוּרֵי תּוֹרָה. נִימַת כִּנּוֹר שֶׁנִּפְסְקָה – קוֹשְׁרִין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְלֹא יִקְשֹׁר נִימָה לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ בַּמִּקְדָּשׁ.
ו. כְּגוֹן שֶׁיִּקְשֹׁר לִמְדֹּד שִׁעוּר מִשִּׁעוּרֵי תּוֹרָה. כגון לצורך מדידת מקווה (ראה לקמן כד,ה). נִימַת כִּנּוֹר שֶׁנִּפְסְקָה. מיתר שנקרע. קוֹשְׁרִין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ. שאינו קשר של קיימא. ואף שהוא קשר אומן, התירו זאת במקרה זה מפני שלא גזרו איסורי שבות במקדש (לקמן כא,כז). וְלֹא יִקְשֹׁר נִימָא לְכַתְּחִלָּה. מיתר חדש בכינור במקום זה שנקרע, שהוא קשר קבוע (ראה יד"פ).
ז. כָּל קֶשֶׁר שֶׁחַיָּבִין עַל קִשְׁרוֹ – כָּךְ חַיָּבִין עַל הֶתֵּרוֹ. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁהַקּוֹשֵׁר אוֹתוֹ פָּטוּר – כָּךְ הַמַּתִּיר אוֹתוֹ פָּטוּר. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁמֻּתָּר לְקָשְׁרוֹ – כָּךְ מֻתָּר לְהַתִּירוֹ.
ז. כָּךְ חַיָּבִין עַל הֶתֵּרוֹ. על התרת קשר מסוג כזה.
ח. הַפּוֹתֵל חֲבָלִים מִן הַהוּצִין וּמִן הַחֵלֶף אוֹ מִחוּטֵי צֶמֶר אוֹ מִחוּטֵי פִּשְׁתָּן אוֹ חוּטֵי שֵׂעָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת קוֹשֵׁר, וְחַיָּב. וְשִׁעוּרוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הַחֶבֶל בִּפְתִילָתוֹ בְּלֹא קְשִׁירָה, שֶׁנִּמְצֵאת מְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֵן הַמַּפְרִיד אֶת הַפְּתִיל – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַתִּיר, וְחַיָּב; וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל בִּלְבַד. וְשִׁעוּרוֹ כְּשִׁעוּר הַפּוֹתֵל.
ח. הַפּוֹתֵל. שוזר. הַהוּצִין. עלי דקלים. הַחֵלֶף. חילף החולות, אשר ממנו נהגו לקלוע סלים וחבלים. הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת קוֹשֵׁר. שתכלית הקשירה היא חיבור חוטים ליחידה אחת (וראה לעיל ט,טו). וְשִׁעוּרוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הַחֶבֶל בִּפְתִילָתוֹ בְּלֹא קְשִׁירָה. שיעור החיוב הוא ביצירת חבל שיהיה יציב ולא יתפרק. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל בִּלְבַד. אלא שיתכוון גם לתיקון בפעולה זו.
ט. הַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת – חַיָּב; וְהוּא שֶׁקָּשַׁר רָאשֵׁי הַחוּט מִכָּאן וּמִכָּאן כְּדֵי שֶׁתַּעֲמֹד הַתְּפִירָה וְלֹא תִּשָּׁמֵט. אֲבָל אִם תָּפַר יָתֵר עַל שְׁתֵּי תְּפִירוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָשַׁר – חַיָּב, שֶׁהֲרֵי מִתְקַיֶּמֶת הַתְּפִירָה. וְהַמּוֹתֵחַ חוּט שֶׁל תְּפִירָה בְּשַׁבָּת – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצָּרְכֵי הַתְּפִירָה.
ט. שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. שתי תחיבות המחט בבגד. וְהַמּוֹתֵחַ חוּט שֶׁל תְּפִירָה בְּשַׁבָּת. כדי להדק את התפירה וליישרה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצָּרְכֵי הַתְּפִירָה. שלב במלאכת התפירה (ראה לעיל ט,יא).
י. הַקּוֹרֵעַ כְּדֵי לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת – חַיָּב. אֲבָל הַקּוֹרֵעַ לְהַפְסָדָה – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ אוֹ עַל מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לִקְרֹעַ עָלָיו – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁמְּיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ בְּדָבָר זֶה וְיָנוּחַ יִצְרוֹ, וְהוֹאִיל וַחֲמָתוֹ שׁוֹכֶכֶת בְּדָבָר זֶה – הֲרֵי הוּא כִּמְתַקֵּן, וְחַיָּב. וְהַפּוֹתֵחַ בֵּית הַצַּוָּאר בְּשַׁבָּת – חַיָּב.
י. הַקּוֹרֵעַ כְּדֵי לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. קרע באורך שתי תפירות, במטרה לתפור שם שתי תפירות (לאיסורי שבות של מלאכת קורע ראה לקמן כב,כד). הַקּוֹרֵעַ לְהַפְסָדָה. להשחתת הבגד, ולא במטרה לתפרו. בַּחֲמָתוֹ. בכעסו. אוֹ עַל מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לִקְרֹעַ עָלָיו. קריעה של אבל על אחד מקרובי משפחתו (ראה הלכות אבל פרק ח, שם ב,א). שֶׁמְּיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ בְּדָבָר זֶה וְיָנוּחַ יִצְרוֹ. שהוא דבר של תועלת, ולפיכך אינו מקלקל בלבד (ראה לעיל ח,ח ולקמן יב,א). וְהַפּוֹתֵחַ בֵּית הַצַּוָּאר בְּשַׁבָּת. עושה פתח בבגד חדש להכנסת הראש, שהוא קורע על מנת לתקן.
יא. הַמְדַבֵּק נְיָרוֹת אוֹ עוֹרוֹת בְּקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת תּוֹפֵר, וְחַיָּב. וְכֵן הַמְפָרֵק נְיָרוֹת דְּבוּקִין אוֹ עוֹרוֹת דְּבוּקִין וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל בִּלְבַד – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת קוֹרֵעַ.
יא. בְּקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים. דבק שנהגו להשתמש בו לשם כך. הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת תּוֹפֵר. שתכליתה של התפירה היא חיבור יריעות. וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל בִּלְבַד. אלא גם לתיקון כלשהו.
יב. הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא – חַיָּב. הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע בַּבַּיִת, כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל תֵּל אוֹ מִלֵּא גַּיְא – הֲרֵי זֶה בּוֹנֶה, וְחַיָּב. אֶחָד נָתַן אֶת הָאֶבֶן וְאֶחָד נָתַן אֶת הַטִּיט – הַנּוֹתֵן אֶת הַטִּיט חַיָּב. וּבַנִּדְבָּךְ הָעֶלְיוֹן, אֲפִלּוּ הֶעֱלָה אֶת הָאֶבֶן וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי הַטִּיט – חַיָּב, שֶׁהֲרֵי אֵין מַנִּיחִין עָלֶיהָ טִיט אַחֵר. וְהַבּוֹנֶה עַל גַּבֵּי כֵּלִים – פָּטוּר.
יב. הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע בַּבַּיִת. מיישר את הרצפה בתוך בית (לעניין שדה ראה לעיל ח,א). שֶׁהִשְׁפִּיל תֵּל אוֹ מִלֵּא גַּיְא. הנמיך מקום מוגבה, או אטם מקום שקוע. הַנּוֹתֵן אֶת הַטִּיט חַיָּב. שאין האבן מתקיימת בבניין בלא שתודבק בטיט סביבותיה. וּבַנִּדְבָּךְ הָעֶלְיוֹן. שורת האבנים העליונה. שֶׁהֲרֵי אֵין מַנִּיחִין עָלֶיהָ טִיט. ולכן די בהנחה לקיום הפעולה. וְהַבּוֹנֶה עַל גַּבֵּי כֵּלִים פָּטוּר. שאין זה אופן הבנייה הרגיל, ואינו מתקיים.
יג. הָעוֹשֶׂה אֹהֶל קָבוּעַ – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה, וְחַיָּב. וְכֵן הָעוֹשֶׂה כְּלֵי אֲדָמָה, כְּגוֹן תַּנּוּר וְחָבִית, קֹדֶם שֶׁיִּשָּׂרְפוּ – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה, וְחַיָּב. וְכֵן הַמְגַבֵּן אֶת הַגְּבִינָּה – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה, וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּגַבֵּן כַּגְּרוֹגֶרֶת. הַמַּכְנִיס יַד הַקַּרְדֹּם בְּתוֹךְ הָעַיִן שֶׁלּוֹ – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ. וְכֵן כָּל הַתּוֹקֵעַ עֵץ בְּעֵץ, בֵּין שֶׁתָּקַע בְּמַסְמֵר בֵּין שֶׁתָּקַע בָּעֵץ עַצְמוֹ עַד שֶׁנִּתְאַחֵד – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה, וְחַיָּב.
יג. אֹהֶל קָבוּעַ. שיתקיים לאורך זמן (לאיסורי בונה משום שבות ראה לקמן כב,כה-לג). הָעוֹשֶׂה כְּלֵי אֲדָמָה כְּגוֹן תַּנּוּר וְחָבִית. יוצר כלים גדולים בחמר. קֹדֶם שֶׁיִּשָּׂרְפוּ. שהשרפה באש אחר היצירה אסורה משום מבשל (לעיל ט,ו). וְכֵן הַמְגַבֵּן אֶת הַגְּבִינָּה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה. "שכל המקבץ חלק אל חלק ודיבק הכל עד שייעשו גוף אחד הרי זה דומה לבניין" (לעיל ז,ו). הַמַּכְנִיס יַד הַקַּרְדֹּם בְּתוֹךְ הָעַיִן שֶׁלּוֹ. מחבר את הקת של הגרזן ללהב. הַתּוֹקֵעַ עֵץ בְּעֵץ. מחבר אותם זה לזה.
יד. הָעוֹשֶׂה נֶקֶב כָּל שֶׁהוּא בְּלוּל שֶׁל תַּרְנְגֹלִין כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לָהֶן הָאוֹר – חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. הַמַּחֲזִיר דֶּלֶת שֶׁל בּוֹר וְשֶׁל דּוּת וְשֶׁל יָצִיעַ – חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה.
יד. בְּלוּל שֶׁל תַּרְנְגֹלִין. שהוא כעין קופסה המחוברת לקרקע, ויש לנקבה כדי שיוכלו התרנגולים לשכון בתוכה. חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. שכך היא דרך בניינו של הלול (ולקמן כג,א כתב שחייב משום מכה בפטיש, וראה במפרשים שחילקו בין הנקבים ויישבו באופנים שונים). דֶּלֶת שֶׁל בּוֹר וְשֶׁל דּוּת וְשֶׁל יָצִיעַ. שהן דלתות המחוברות לקרקע וקבועות בחזקה.
טו. הַסּוֹתֵר כָּל שֶׁהוּא – חַיָּב, וְהוּא שֶׁיִּסְתֹּר עַל מְנָת לִבְנוֹת; אֲבָל אִם סָתַר דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה – פָּטוּר. הַסּוֹתֵר אֹהֶל קָבוּעַ אוֹ שֶׁפֵּרֵק עֵץ תָּקוּעַ – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת סוֹתֵר, וְחַיָּב; וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְתַקֵּן.
טו. הַסּוֹתֵר. מפרק דבר בנוי. שֶׁיִּסְתֹּר עַל מְנָת לִבְנוֹת. שנמצא מקלקל על מנת לתקן (ראה לעיל א,יח). דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה. באופן של הריסה, שהוא מקלקל (שם הי"ז).
טז. הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ הַכָּיָה אַחַת – חַיָּב. וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁהוּא גְּמַר מְלָאכָה – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַכֶּה בְּפַטִּישׁ, וְחַיָּב. כֵּיצַד? הַמְנַפֵּחַ בִּכְלִי זְכוּכִית, וְהַצָּר בַּכְּלִי צוּרָה, אֲפִלּוּ מִקְצָת הַצּוּרָה, וְהַמְגָרֵד כָּל שֶׁהוּא, וְהָעוֹשֶׂה נֶקֶב כָּל שֶׁהוּא בֵּין בְּעֵץ בֵּין בְּבִנְיָן בֵּין בְּמַתֶּכֶת בֵּין בְּכֵלִים – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַכֶּה בְּפַטִּישׁ, וְחַיָּב. וְכָל פֶּתַח שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא – אֵין חַיָּבִין עַל עֲשִׂיָּתוֹ.
טז. הַכָּיָה אַחַת. מכה אחת לצורך תיקון דבר. גְּמַר מְלָאכָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. שבגמר מלאכת הכנת כלי מתכות וכיוצא בזה נעשה שימוש בהכאת פטיש. הַמְנַפֵּחַ בִּכְלִי זְכוּכִית. שהוא מלאכת עיבודו, כמו הכאה במתכת. צוּרָה. לקישוט. וְהַמְגָרֵד כָּל שֶׁהוּא. לתיקון הכלי. וְכָל פֶּתַח שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא וכו'. שאין הוא בכלל מלאכת עשיית הכלי (וראה לקמן כג,א שגזרו לאסור כל נקב).
יז. הַמֵּפִישׂ שְׁחִין בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרוֹפְאִין עוֹשִׂין, שֶׁהֵן מִתְכַּוְּנִין בָּרְפוּאָה לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה – הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ, שֶׁזּוֹ הִיא מְלֶאכֶת הָרוֹפֵא. וְאִם הֱפִישָׂהּ לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה הַלֵּחָה שֶׁבָּהּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
יז. הַמֵּפִישׂ שְׁחִין. מנקב פצע שיש בו מוגלה. כְּדֵי לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה. מעוניין ליצור פתח גדול. שֶׁזּוֹ הִיא מְלֶאכֶת הָרוֹפֵא. ולכן נחשב לפתח שיש בו חשיבות. הַלֵּחָה. המוגלה.
יח. הַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן כָּל שֶׁהוּא – חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. וְהַמְצַדֵּד אֶת הָאֶבֶן בִּיסוֹד הַבִּנְיָן וְתִקְּנָהּ בְּיָדוֹ וְהוֹשִׁיבָהּ בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהּ – חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. הַלּוֹקֵט יַבֹּלֶת שֶׁעַל הַבְּגָדִים בְּיָדוֹ, כְּגוֹן אֵלּוּ הַיַּבֹּלוֹת שֶׁבִּכְלֵי צֶמֶר – חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ; וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן. אֲבָל אִם הֱסִירָן דֶּרֶךְ עֵסֶק – הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַמְנַעֵר טַלִּית חֲדָשָׁה שְׁחֹרָה כְּדֵי לְנָאוֹתָהּ וּלְהָסִיר הַצִּהוּב הַלָּבָן הַנִּתְלֶה בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִין עוֹשִׂין – חַיָּב חַטָּאת; וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד – מֻתָּר.
יח. הַמְסַתֵּת… חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. שהיא מלאכת תיקון האבן. וְהַמְצַדֵּד. מסיט לצדדים ליישבה היטב בקרקע. חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. שאף זו מלאכה של תיקון. יַבֹּלֶת שֶׁעַל הַבְּגָדִים. חוטים דקים שנדבקו על הבגד במהלך האריגה, ופעולה זו היא תיקון הבגד. וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן. שמציאותם מפריעה לו, ומשום כך מסיר אותם. דֶּרֶךְ עֵסֶק. באופן סתמי. הַצִּהוּב הַלָּבָן הַנִּתְלֶה בָּהּ. סיבי צמר לבנים דקים, הנראים מבריקים על פני הבגד הכהה.
יט. הַצָּד דָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ מִינוֹ לָצוּד אוֹתוֹ – חַיָּב, כְּגוֹן חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים; וְהוּא שֶׁיָּצוּד אוֹתָן לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צִידָה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁרָדַף אַחַר צְבִי עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְבַיִת אוֹ לְגִנָּה אוֹ לְחָצֵר וְנָעַל עָלָיו, אוֹ שֶׁהִפְרִיחַ אֶת הָעוֹף עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְמִגְדָּל וְנָעַל עָלָיו, אוֹ שֶׁשָּׁלָה דָּג מִן הַיָּם בְּתוֹךְ סֵפֶל שֶׁל מַיִם – הֲרֵי זֶה חַיָּב. אֲבָל אִם הִפְרִיחַ צִפּוֹר לְבַיִת וְנָעַל עָלָיו, אוֹ שֶׁהִבְרִיחַ דָּג וַעֲקָרוֹ מִן הַיָּם לִבְרֵכָה שֶׁל מַיִם, אוֹ שֶׁרָדַף אַחַר צְבִי עַד שֶׁנִּכְנַס לִטְרַקְלִין רָחָב וְנָעַל עָלָיו – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁאֵין זוֹ צִידָה גְּמוּרָה, שֶׁאִם יָבֹא לְקַחְתּוֹ צָרִיךְ לִרְדֹּף אַחֲרָיו וְלָצוּד אוֹתוֹ מִשָּׁם. לְפִיכָךְ, הַצָּד אֲרִי – אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לַכִּפָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא נֶאֱסָר בָּהּ.
יט. שֶׁדֶּרֶךְ מִינוֹ לָצוּד אוֹתוֹ. שרגילים בני אדם לצוד את אותו המין לשימושם. לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צִידָה. למתחם שמתוכו אפשר לקחתו בקלות. לְמִגְדָּל. ארון. אִם הִפְרִיחַ צִפּוֹר לְבַיִת וְנָעַל עָלָיו. והציפור יכולה להישמט מפינה לפינה, וקשה לתפוס אותה אף בתוך הבית. לִטְרַקְלִין רָחָב. אולם גדול. לַכִּפָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא נֶאֱסָר בָּהּ. לכלוב מיוחד לאריות, שבלא כן אי אפשר להשתלט עליו.
כ. כָּל מָקוֹם שֶׁאִם יָרוּץ בּוֹ יַגִּיעַ לַחַיָּה בִּשְׁחִיָּה אַחַת, אוֹ שֶׁהָיוּ הַכְּתָלִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה עַד שֶׁיִּפֹּל צֵל שְׁנֵיהֶם לָאֶמְצַע כְּאֶחָד – הֲרֵי זֶה מָקוֹם קָטָן, וְאִם הִבְרִיחַ הַצְּבִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְתוֹכוֹ – חַיָּב. וּמָקוֹם שֶׁהוּא גָּדוֹל מִזֶּה, הַמַּבְרִיחַ חַיָּה לְתוֹכוֹ – פָּטוּר.
כ. בִּשְׁחִיָּה אַחַת. התכופפות אחת. עַד שֶׁיִּפֹּל צֵל שְׁנֵיהֶם לָאֶמְצַע כְּאֶחָד. צל כל כותל מגיע לאמצע המרחק בין הכתלים (ומדובר בכתלים בגובה של ארבע אמות (ריטב"א שבת קו,ב, וראה לח"מ).
כא. אֶחָד שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה וְאֶחָד שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שֶׁיֵּשׁ לְמִינָן צִידָה, הַצָּד אֶחָד מִכֻּלָּן, בֵּין לְצֹרֶךְ בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֶלָּא לְשַׂחֵק בָּהֶן – חַיָּב, הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן לָצוּד וְצָד, שֶׁהַמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ. הַצָּד אֶת הַיָּשֵׁן וְאֶת הַסּוּמָא – חַיָּב.
כא. שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. ראה לעיל ח,ט. שֶׁיֵּשׁ לְמִינָן צִידָה. שדרך בני אדם לצוד אותם לשימוש. בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֶלָּא לְשַׂחֵק בָּהֶן. שהיא צידה שלא על מנת להשתמש בגוף הניצוד אלא לתועלת אחרת, ומוגדרת כמלאכה שאין צריך לגופה (ראה לעיל א,ז). הַצָּד אֶת הַיָּשֵׁן וְאֶת הַסּוּמָא חַיָּב. שבכדי לצוד אותם יש צורך במאמץ, ולפיכך לא נחשבים כניצודים מכבר, שפטור על צידתם (השווה לקמן הכ"ד).
כב. הַמְשַׁלֵּחַ כְּלָבִים כְּדֵי שֶׁיָּצוּדוּ צְבָיִים וְאַרְנָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּבָרַח הַצְּבִי מִפְּנֵי הַכֶּלֶב וְהָיָה הוּא רוֹדֵף אַחַר הַצְּבִי, אוֹ שֶׁעָמַד בְּפָנָיו וְהִבְהִילוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ הַכֶּלֶב וּתְפָשׂוֹ – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת צָד, וְחַיָּב. וְכֵן הָעוֹשֶׂה כַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ בָּעוֹפוֹת.
כב. וְהָיָה הוּא רוֹדֵף אַחַר הַצְּבִי. האדם המשלח את הכלבים.
כג. צְבִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו – חַיָּב. נְעָלוּהוּ שְׁנַיִם – פְּטוּרִין. וְאִם אֵין אֶחָד יָכוֹל לִנְעֹל אוֹתוֹ וּנְעָלוּהוּ שְׁנַיִם – חַיָּבִין. יָשַׁב אֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ, וְיָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּב. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן וּמִלְּאָהוּ, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ – הָרִאשׁוֹן חַיָּב, וְהַשֵּׁנִי לֹא עָשָׂה כְּלוּם, וּמֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמוֹ עַד הָעֶרֶב וְלוֹקֵחַ הַצְּבִי. לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְנוֹעֵל בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ, שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם. נִכְנְסָה לוֹ צִפּוֹר תַּחַת כְּנָפָיו – יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרָהּ עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ, וּמֻתָּר.
כג. נְעָלוּהוּ שְׁנַיִם פְּטוּרִין. כדין שניים שעשו מלאכה אחת (לעיל א,טו). וְיָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ הַשֵּׁנִי חַיָּב. שהשני הוא שחסם בגופו את הפתח. וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ. באופן זה שכאשר יקום הראשון, יישאר הפתח חסום. הָרִאשׁוֹן חַיָּב. על שחסם את הפתח בפני הצבי ובכך צד אותו. וּמֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמוֹ עַד הָעֶרֶב וְלוֹקֵחַ הַצְּבִי. שאין פעולתו אסורה, שהצבי ניצוד עוד לפני שבא. לְנוֹעֵל בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וכו'. ולא ידע שהיה שם צבי, ונעל את הבית בתום לב, שבוודאי לא עשה דבר אסור ואינו צריך לפתוח את הדלת. נִכְנְסָה לוֹ צִפּוֹר תַּחַת כְּנָפָיו. נכלאה בעצמה בתוך בגדיו. יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרָהּ עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ וּמֻתָּר. רשאי שלא לקום ממקומו עד צאת השבת כדי שהציפור לא תברח, ואינו נחשב כצד, שהציפור ניצודה מאיליה.
כד. הַצָּד צְבִי זָקֵן אוֹ חִגֵּר אוֹ חוֹלֶה אוֹ קָטָן – פָּטוּר. הַמְפָרֵק בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף מִן הַמְּצוּדָה – פָּטוּר. הַצָּד חַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, כְּגוֹן אַוָּזִין וְתַרְנְגֹלִין וְיוֹנֵי עֲלִיָּה – פָּטוּר. הַצָּד דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ צִידָה, כְּגוֹן חֲגָבִים חֲזִיזִין צְרָעִין וְיַתּוּשִׁין וּפַרְעוֹשִׁין וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
כד. זָקֵן אוֹ חִגֵּר אוֹ חוֹלֶה אוֹ קָטָן פָּטוּר. שהם נחשבים כניצודים ועומדים. הַמְפָרֵק. משחרר מהמצודה. בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. שניצודו כבר. הַצָּד חַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ… פָּטוּר. שאין צידה אלא בחיות בר ולא בחיות מבויתות. חֲזִיזִין. ממיני הצרצרים. צְרָעִין. צרעות.
כה. רְמָשִׂים הַמַּזִּיקִין, כְּגוֹן נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְמִיתִין, הוֹאִיל וְנוֹשְׁכִין – מֻתָּר לָצוּד אוֹתָן בְּשַׁבָּת; וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהִנָּצֵל מִנְּשִׁיכָתָן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? כּוֹפֶה כְּלִי עֲלֵיהֶן אוֹ מַקִּיף עֲלֵיהֶן אוֹ קוֹשְׁרָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ.
כה. הוֹאִיל וְנוֹשְׁכִין מֻתָּר לָצוּד אוֹתָן בְּשַׁבָּת. שהותר לצוד כדי למנוע נזק זה (וראה עוד לקמן יא,ד). וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהִנָּצֵל מִנְּשִׁיכָתָן. שהצידה תיעשה על מנת כן דווקא (וראה לעיל הכ"א).

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק י

מלאכות קושר+צד
הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן – חייב. אם הקשר אינו של קיימא וגם אינו מעשה אומן – מותר לכתחילה, ואם אינו אומן או אינו של קיימא – פטור אבל אסור. אותם דינים נכונים גם לגבי המתיר את הקשר (המתיר קשר של קיימא ואומן חייב, מותר להתיר קשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן, ואם יש אחד התנאים – פטור אבל אסור).
תופר שתי תפירות או קורע ע"מ לתפור שתי תפירות חייב. וכן המדביק ניירות בדבק חייב משום תופר והמפרידם חייב משום קורע.
🏡 המשווה קרקע בבית, העושה אהל קבוע או יוצר כלי חדש חייב משום בונה. סותר על מנת לבנות חייב. העושה דבר שהוא גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש.
🗑הצד דבר שדרכו להיות ניצוד חייב משום צד, בתנאי שיצוד למקום שאינו צריך צידה נוספת. אבל הצד זבובים וכדומה, וכן הצד דברים שאינם יכולים לברוח (כגון צבי חולה) פטור. ומותר לצוד נחשים ועקרבים כדי שלא יזיקו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר להדביק מדבקות בשבת?

2.ראה נחש שאינו ארסי בשבת -מותר להניח עליו קופסא?

3.התלכלכה לו החליפה השחורה באבק-מותר לו לנער אותה?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן