פרק י', הלכות שכירות, ספר משפטים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, בֵּין שֶׁהִלְוָהוּ מָעוֹת בֵּין שֶׁהִלְוָהוּ פֵּרוֹת, בֵּין שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ בֵּין שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ אַחַר שֶׁהִלְוָהוּ – הֲרֵי זֶה שׁוֹמֵר שָׂכָר.
לְפִיכָךְ, אִם אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אוֹ נִגְנַב – חַיָּב בְּדָמָיו. וְאִם נֶאֱנַס הַמַּשְׁכּוֹן, כְּגוֹן שֶׁנִּלְקַח בְּלִסְטֵיס מְזֻיָּן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשְּׁאָר אֳנָסִין – יִשָּׁבַע שֶׁנֶּאֱנַס, וִישַׁלֵּם בַּעַל הַמַּשְׁכּוֹן אֶת חוֹבוֹ עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה.
א. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן. מלווה שקיבל משכון מהלווה כערבון על ההלוואה. הֲרֵי זֶה שׁוֹמֵר שָׂכָר. משום שיש לו הנאה בשעבוד המשכון להלוואה (ר"י מיגאש שבועות מג,ב).
בְּלִסְטֵיס מְזֻיָּן. שודד חמוש. יִשָּׁבַע שֶׁנֶּאֱנַס. כדין שומר שכר (כדלעיל א,ב).
ב. כָּל הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לְךָ' – הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים. אָמַר לוֹ: 'שְׁמֹר לִי הַיּוֹם וְאֶשְׁמֹר לְךָ לְמָחָר', 'הַשְׁאִילֵנִי הַיּוֹם וְאַשְׁאִילְךָ לְמָחָר', 'שְׁמֹר לִי הַיּוֹם וְאַשְׁאִילְךָ לְמָחָר', 'הַשְׁאִילֵנִי הַיּוֹם וְאֶשְׁמֹר לְךָ לְמָחָר' – כֻּלָּן נַעֲשׂוּ שׁוֹמְרֵי שָׂכָר זֶה לָזֶה.
ב. שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לְךָ. שכל אחד ישמור את החפץ של חברו, בתמורה לכך שהשני ישמור על החפץ שלו. ומקבלים עליהם את השמירה באותו הזמן. הֲרֵי זוֹ שְׁמִירָה בַּבְּעָלִים. שבזמן קבלת הפיקדון כל אחד מהם קיבל על עצמו את מלאכת שמירת החפץ עבור השני, והשומר ששאל או שכר את הבעלים יחד עם הפיקדון שלהם פטור אף במקרה שהחפץ אבד בפשיעה (ראה לעיל א,ג). אָמַר לוֹ שְׁמֹר לִי הַיּוֹם וְאֶשְׁמֹר לְךָ לְמָחָר וכו'. מכיוון שאין הבעלים עוסקים במלאכת השמירה עבור השומר בעת שהוא מתחיל את שמירת החפץ עבורם, אין זו שמירה בבעלים, וכל אחד מהם נחשב שומר שכר. כֻּלָּן נַעֲשׂוּ שׁוֹמְרֵי שָׂכָר זֶה לָזֶה. ואף השואל שבדרך כלל חייב באונסים מפני שנהנה מהדבר ללא תמורה, במקרה זה דינו כשומר שכר שפטור מן האונסים מכיוון שבתמורה לשאלה הוא שומר לחברו או משאיל לו.
ג. כָּל הָאֻמָּנִין – שׁוֹמְרֵי שָׂכָר. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ: 'טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת', אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: 'גְּמַרְתִּיו' וְלֹא לָקְחוּ הַבְּעָלִים אֶת הַכְּלִי – הֲרֵי הָאֻמָּן שׁוֹמֵר חִנָּם. אֲבָל אִם אָמַר הָאֻמָּן: 'הָבֵא מָעוֹת וְטֹל אֶת שֶׁלְּךָ' – עֲדַיִן הוּא נוֹשֵׂא שָׂכָר כְּשֶׁהָיָה.
ג. כָּל הָאֻמָּנִין. בעלי מלאכה הלוקחים לביתם חומרי גלם של הבעלים להכין מהם כלים או לעבד אותם עבורם. שׁוֹמְרֵי שָׂכָר. אף שאינם מקבלים שכר עבור שמירת החפץ, הרי הם מקבלים שכר עבור עבודתם ונהנים מהחזקת החפץ אצלם ולכן מוגדרים כשומרי שכר. הֲרֵי הָאֻמָּן שׁוֹמֵר חִנָּם. שכאשר סיים האומן את מלאכתו כבר אינו נחשב כמקבל הנאה מהחזקת החפץ. הָבֵא מָעוֹת וְטֹל אֶת שֶׁלְּךָ וכו'. מכיוון שהקדים בדבריו את הבאת המעות לנתינת החפץ לבעליו משמע שהוא מעכב את החפץ בידו כמשכון שישלם לו והנאה זו מחשיבה אותו כשומר שכר.
ד. נָתַן לָאֻמָּנִין לְתַקֵּן, וְקִלְקְלוּ – חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. כֵּיצַד? נָתַן לֶחָרָשׁ שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל לִקְבֹּעַ בָּהֶן מַסְמֵר, וּשְׁבָרָן, אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצִים לַעֲשׂוֹת מֵהֶן שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, וְעָשָׂה מֵהֶן שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, וְנִשְׁבְּרוּ אַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ – מְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי תֵּבָה שִׁדָּה וּמִגְדָּל, שֶׁאֵין הָאֻמָּן קוֹנֶה שֶׁבַח הַכְּלִי.
נָתַן צֶמֶר לַצַּבָּע, וְהִקְדִיחַתּוּ יוֹרָה – נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ. צְבָעוֹ כָּעוּר, אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ לְצָבְעוֹ אָדֹם וּצְבָעוֹ שָׁחֹר, שָׁחֹר וּצְבָעוֹ אָדֹם; נָתַן עֵצִים לֶחָרָשׁ לַעֲשׂוֹת מֵהֶן כִּסֵּא נָאֶה, וְעָשָׂהוּ כִּסֵּא רַע אוֹ סַפְסָל: אִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַהוֹצָאָה – נוֹתֵן לוֹ בַּעַל הַכְּלִי אֶת הַהוֹצָאָה; וְאִם הַהוֹצָאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח – נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח בִּלְבַד.
אָמַר בַּעַל הַכְּלִי: 'אֵינִי רוֹצֶה בְּתַקָּנָה זוֹ, אֶלָּא תֵּן לִי דְּמֵי הַצֶּמֶר' אוֹ 'דְּמֵי הָעֵצִים' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְכֵן אִם אָמַר הָאֻמָּן: 'הֵא לְךָ דְּמֵי צַמְרְךָ' אוֹ 'דְּמֵי עֵצֶיךָ' 'וָלֵךְ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁאֵין הָאֻמָּן קוֹנֶה בְּשֶׁבַח כְּלִי שֶׁעָשָׂה.
ד. לֶחָרָשׁ. נגר. שִׁדָּה. מין ארון נמוך עם רגליים. תֵּבָה. ארגז נייח. וּמִגְדָּל. ארון קיר. שֶׁאֵין הָאֻמָּן קוֹנֶה שֶׁבַח הַכְּלִי. כאשר האומן קיבל חומרי גלם ועשה מהם כלי, אף שעליית הערך של הכלי נבעה ממעשהו של האומן, השבח אינו שייך לו אלא לבעלים. ולכן אם שבר את הכלי שעשה חייב לשלם לבעלים את דמי הכלי ולא את דמי חומרי הגלם.
וְהִקְדִיחַתּוּ יוֹרָה. הרתיח יותר מדי את הסיר שמבשל בו את הצמר עם הצבע ונשרף הצמר והתקלקל. צְבָעוֹ כָּעוּר. שהצבע לא נקלט היטב ואין מראהו יפה אף אם הוא באותו גוון שביקש (פה"מ בבא קמא ט,ד). אִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַהוֹצָאָה וכו'. משום ששינה האומן מדעת בעל הבית אין בעל החפץ משלם לו את שכרו. אך על מנת למנוע הפסד מהאומן תיקנו חכמים שתהיה יד האומן על התחתונה וישלם לו בעל החפץ את הערך הנמוך מבין ההוצאה או השבח. כגון שהיה הבגד קודם צביעתו שווה דינר, ואחר צביעתו שווה דינר ומחצה, והוצאות הצבָּע היו רבע דינר, משלם לו רבע דינר ולא יותר. ואם הוצאות הצבָּע היו שלושת רבעי דינר, משלם לו חצי דינר שהם דמי השבח בלבד (שם).
אֵינִי רוֹצֶה בְּתַקָּנָה זוֹ. שאינו רוצה לקחת את הכלי ולשלם את השבח או את ההוצאה, אלא רצונו לקבל את דמי חומרי הגלם שנתן. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אם האומן אינו מסכים לכך, משום שתקנה זו היא גם לטובת האומן (ראה פה"מ שם). אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁאֵין הָאֻמָּן קוֹנֶה בְּשֶׁבַח כְּלִי שֶׁעָשָׂה. ואינו יכול לטעון שמחמת עבודתו הכלי כעת שייך לו משום שהשבח שייך לבעל החפץ ולא לאומן.
ה. הַמּוֹלִיךְ חִטָּיו לַטָּחוֹן, וְלֹא לְתָתָן, וַעֲשָׂיָן סֻבִּין אוֹ מֻרְסָן; נָתַן קֶמַח לַנַּחְתּוֹם, וְעָשָׂהוּ פַּת נִפּוּלִים; בְּהֵמָה לַטַּבָּח, וְנִבְּלָהּ – חַיָּבִין לְשַׁלֵּם דָּמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹשְׂאֵי שָׂכָר. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה טַבָּח מֻמְחֶה וְשָׁחַט בְּחִנָּם – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם; וְאִם אֵינוֹ מֻמְחֶה – אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּחִנָּם, חַיָּב לְשַׁלֵּם.
וְכֵן הַמַּרְאֶה דִּינָר לַשֻּׁלְחָנִי וְאָמַר לוֹ: 'יָפֶה', וְנִמְצָא רַע: אִם בְּשָׂכָר רָאָהוּ – חַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּקִי וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְלַמֵּד; וְאִם בְּחִנָּם רָאָהוּ – פָּטוּר; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְלַמֵּד. וְאִם אֵינוֹ בָּקִי – חַיָּב לְשַׁלֵּם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּחִנָּם; וְהוּא שֶׁיֹּאמַר לַשֻּׁלְחָנִי: 'עָלֶיךָ אֲנִי סוֹמֵךְ', אוֹ שֶׁהָיוּ הַדְּבָרִים מַרְאִין שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עַל רְאִיָּתוֹ וְלֹא יַרְאֶה לַאֲחֵרִים.
טַבָּח שֶׁעָשָׂה בְּחִנָּם וְנִבֵּל, וְכֵן שֻׁלְחָנִי שֶׁאָמַר 'יָפֶה' וְנִמְצָא רַע, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – עֲלֵיהֶן לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהֵן מֻמְחִין; וְאִם לֹא הֵבִיאוּ רְאָיָה – מְשַׁלְּמִין.
ה. וְלֹא לְתָתָן וַעֲשָׂיָן סֻבִּין אוֹ מֻרְסָן. לא שראם הטוחן במים לפני הטחינה כפי שהיה צריך לעשות כדי שתעלה הטחינה יפה, ובמקום קמח דק ומנופה יצא הקמח גס וגרוע. לַנַּחְתּוֹם. אופה. פַּת נִפּוּלִים. פת שלא נאפתה כל צרכה וכשנוטלים אותה נשברת ונופלת. לַטַּבָּח. לשוחט. וְנִבְּלָהּ. עשה אותה נבלה בשחיטתו. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹשְׂאֵי שָׂכָר. ככל האומנים המקבלים שכר על עבודתם. ושומר שכר אינו נפטר אלא באונס גדול, ומקרים אלו אינם מוגדרים כאונס גדול שכן היה על האומן לדקדק בעבודתו. אִם הָיָה טַבָּח מֻמְחֶה וְשָׁחַט בְּחִנָּם פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. כאשר שחט בחינם דינו כשומר חינם שחייב רק בפשיעה. ומכיוון שהטבח מומחה, אין התקלה שאירעה לו נחשבת כפשיעה, ופטור עליה. וְאִם אֵינוֹ מֻמְחֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּחִנָּם חַיָּב לְשַׁלֵּם. מכיוון שאינו מומחה, נחשבת התקלה כפשיעה ששומר חינם חייב בה.
הַמַּרְאֶה דִּינָר לַשֻּׁלְחָנִי. מראה מטבע לחלפן שפורט מטבעות לברר אם המטבע טוב, ואם כן יקבלו מחברו. וְנִמְצָא רַע. התברר שלא ניתן לסחור בו. אִם בְּשָׂכָר רָאָהוּ חַיָּב לְשַׁלֵּם. שדינו כשומר שכר, בדומה לדין האומנים שנזכרו. וְהוּא שֶׁיֹּאמַר לַשֻּׁלְחָנִי וכו'. שולחני שאינו בקי חייב רק אם בעל המטבע אמר לו בפירוש שהוא מסתמך עליו, או שהיה ניכר שסומך עליו גם אם לא אמר זאת בפירוש.
עֲלֵיהֶן לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהֵן מֻמְחִין. כדי להיפטר מתשלום במקרה שעשו בחינם.
ו. מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּהְיֶה הַנּוֹטֵעַ אִילָנוֹת נוֹטֵל חֲצִי הַשֶּׁבַח וּבַעַל הַקַּרְקַע חֵצִי, וְנָטַע וְהִשְׁבִּיחַ וְנָטַע וְהִפְסִיד – מְחַשְּׁבִין לוֹ חֲצִי הַשֶּׁבַח שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וּמְנַכִּין מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁהִפְסִיד, וְנוֹטֵל הַשְּׁאָר. וַאֲפִלּוּ הִתְנָה עַל עַצְמוֹ שֶׁאִם הִפְסִיד לֹא יִטֹּל כְּלוּם – הֲרֵי זוֹ אַסְמַכְתָּא, וְאֵין מְנַכִּין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁהִפְסִיד.
הָיָה מִנְהָגָם שֶׁיִּטֹּל הַנּוֹטֵעַ מֶחֱצָה וּבַעַל הַקַּרְקַע מֶחֱצָה, וְכָךְ הָיָה מִנְהָגָם שֶׁיִּטֹּל הָאָרִיס שְׁלִישׁ: אִם נָטַע הַנּוֹטֵעַ וְהִשְׁבִּיחַ, וְרָצָה לְהִסְתַּלֵּק, שֶׁנִּמְצָא בַּעַל הַקַּרְקַע צָרִיךְ לְהוֹרִיד לָהּ אָרִיס – הֲרֵי בַּעַל הַקַּרְקַע מוֹרִיד עָרִיס, וְיִטֹּל בַּעַל הַקַּרְקַע חֶצְיוֹ וְלֹא יַפְסִיד מֵחֶלְקוֹ כְּלוּם, וְיִטֹּל הָאָרִיס שְׁלִישׁ, וְהַשְּׁתוּת הַנִּשְׁאָר יִהְיֶה שֶׁל נוֹטֵעַ, שֶׁהֲרֵי סִלֵּק עַצְמוֹ בִּרְצוֹנוֹ.
ו. שֶׁיִּהְיֶה הַנּוֹטֵעַ אִילָנוֹת נוֹטֵל חֲצִי הַשֶּׁבַח וּבַעַל הַקַּרְקַע חֵצִי. שהקבלן נוטע ומטפל בנטיעות עבור בעל השדה ומתחלק עמו ברווחים בשווה. וְנָטַע וְהִשְׁבִּיחַ וְנָטַע וְהִפְסִיד. חלק ממה שנטע הוציא פירות והשביח וחלק לא הוציא פירות והפסיד, והשבח גבוה מההפסד. מְחַשְּׁבִין לוֹ חֲצִי הַשֶּׁבַח שֶׁיֵּשׁ לוֹ וּמְנַכִּין מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁהִפְסִיד. מנכים מחלקו ברווח הנטיעות שעלו יפה את ההפסד של הנטיעות שלא עלו יפה, כך שבעל השדה מקבל חצי מהרווח שהיה אמור לצאת מהנטיעות אילו עלו כולם יפה. וַאֲפִלּוּ הִתְנָה עַל עַצְמוֹ שֶׁאִם הִפְסִיד לֹא יִטֹּל כְּלוּם. הנוטע התנה שאם הנטיעות לא יעלו יפה לא ייקח כלום לחלקו. הֲרֵי זוֹ אַסְמַכְתָּא. התחייבות שאין לה תוקף ואין חובה לקיימה משום שהיא מותנית בתנאי עתידי (אבל במקרה הראשון אינו נחשב אסמכתא מכיוון שמנכים ממנו את ההפסד שגרם – והשווה לעיל ח,יג).
וְכָךְ הָיָה מִנְהָגָם שֶׁיִּטֹּל הָאָרִיס שְׁלִישׁ. כמו כן נהגו באותו מקום שאריס מעבד שדה נטועה תמורת שליש מהיבול. וְרָצָה לְהִסְתַּלֵּק. לעזוב את קבלנותו מרצון. צָרִיךְ לְהוֹרִיד לָהּ אָרִיס. שיטפל בנטיעות במקום הנוטע. וְיִטֹּל בַּעַל הַקַּרְקַע חֶצְיוֹ. כפי שהיה אמור לקבל בתחילה. וְיִטֹּל הָאָרִיס שְׁלִישׁ וְהַשְּׁתוּת הַנִּשְׁאָר יִהְיֶה שֶׁל נוֹטֵעַ. משלמים לאריס שליש מתוך החצי שהיה אמור הנוטע לקבל והשישית הנותרת ('שתות') ניתנת לנוטע. כגון שהיה היבול שווה שנים עשר דינרים: בעל השדה נוטל שישה דינרים, והאריס נוטל ארבעה דינרים שהם שליש מסך היבול, והנוטע נוטל שני דינרים שהם שישית מסך היבול. שֶׁהֲרֵי סִלֵּק עַצְמוֹ בִּרְצוֹנוֹ. הנוטע רצה להסתלק ולכן מנכים מחלקו את מה שמקבל האריס.
ז. הַנּוֹטֵעַ אִילָנוֹת לִבְנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהִפְסִיד, וְכֵן הַטַּבָּח שֶׁל בְּנֵי הָעִיר שֶׁנִּבֵּל הַבְּהֵמוֹת, וְהַמַּקִּיז דָּם שֶׁחָבַל, וְהַסּוֹפֵר שֶׁטָּעָה בִּשְׁטָרוֹת, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁפָּשַׁע בַּתִּינוֹקוֹת וְלֹא לִמֵּד אוֹ לִמֵּד בְּטָעוּת, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הָאֻמָּנִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזֹר הַהֶפְסֵד שֶׁהִפְסִידוּ – מְסַלְּקִין אוֹתָן בְּלֹא הַתְרָאָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמֻתְרִין וְעוֹמְדִין עַד שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בִּמְלַאכְתָּן, הוֹאִיל וְהֶעֱמִידוּ אוֹתָן הַצִּבּוּר עֲלֵיהֶם.

ז. הַנּוֹטֵעַ אִילָנוֹת לִבְנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהִפְסִיד. שמונה על ידי בני העיר לעסוק בנטיעה ונטיעותיו אינן גדלות כראוי, ונמצא שהפסיד את הנטיעות וכן את רווח הפירות שהיו אמורות הנטיעות להוציא. וְכֵן הַטַּבָּח שֶׁל בְּנֵי הָעִיר שֶׁנִּבֵּל הַבְּהֵמוֹת. שוחט שמונה על ידי בני העיר ופעמים רבות מתנבלות הבהמות בשחיטתו. ואף שמשלם את דמי הבהמה, פעמים שנצרך אדם לבשר להגיש לאורחיו ומשאינו מוצא בהמה אחרת הוא מתבייש, ופעמים שיש צורך בהרבה בשר ומחמת השוחט אינו בנמצא (מ"מ). וְהַמַּקִּיז דָּם. לרפואה. שֶׁחָבַל. שגרם לחבלה אגב מלאכתו. וְהַסּוֹפֵר שֶׁטָּעָה בִּשְׁטָרוֹת. כתב שטרות בחוסר דיוק וגרם להפסד ממון. וְלֹא לִמֵּד. והתבטלו התלמידים מלימודם. לִמֵּד בְּטָעוּת. לימד באופן משובש, ושיבוש שנקלט אצל ילדים מתקבע וקשה לתקנו. מְסַלְּקִין אוֹתָן. מהמינוי שלהם. מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמֻתְרִין וְעוֹמְדִין עַד שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בִּמְלַאכְתָּן. הם מוזהרים מראש להקפיד במלאכתם, ולכן אין צורך להזהירם פעם נוספת לפני סילוקם.

תקציר הפרק 

🤔 ההלכה שארגוני המורים לא יאהבו
בימינו, כדי לפטר מורה שעבודתו "לקויה מטעמים פדגוגיים", נדרש תהליך ארוך הכולל דיונים בוועדת הפיקוח, אזהרה ועוד, ונוסף על כך חל איסור לפטר מורה במרוצת שנת הלימודים. חכמינו ז"ל היו פחות נדיבים: "מלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא לימד", והתבטלו התלמידים מלימודם, "או לימד בטעות" והטעה את תלמידיו בלימודיהם – "מסלקין אותן בלא התראה, מפני שהן כמֻתְרין ועומדין עד שישתדלו במלאכתן, הואילו והעמידו אותן הציבור עליהם" (הלכה ז) 🧰

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכירות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מוסך שהודיע שהרכב תוקן ויבוא לשלם ולקחתו, התמהמה הבעלים ונגנב הרכב – המוסך אחראי?

2.שוחט שעובד במשחטה והטריף בהמה – חייב לשלם דמיה?

3.רופא ממשלתי שפצע בטעות מטופל – מותר לפטרו ללא התראה מוקדמת?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן