א. מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אַמָּה, וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה, מִפְּנֵי נוֹי הָעִיר. וְכָל אִילָן הַנִּמְצָא קָרוֹב לָעִיר בְּפָחוֹת מִזֶּה – קוֹצְצִין אוֹתוֹ. וְאִם הָאִילָן קָדַם – נוֹתְנִין לוֹ בְּנֵי הָעִיר אֶת דָּמָיו. אִם הָיָה הַדָּבָר סָפֵק, וְלֹא נוֹדַע אֵי זֶה מֵהֶן קָדַם – אֵין לוֹ לְבַעַל הָאִילָן דָּמִים, אֶלָּא נוֹטֵל עֵצָיו וְהוֹלֵךְ.
א. וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה. שענפיהם מרובים ומתפשטים למרחק גדול. מִפְּנֵי נוֹי הָעִיר. שנוי הוא לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה. [הערה: המילה נוי נכתבת ומנוקדת על ידי הרמב"ם בפה"מ: נוֹאִי.] וְאִם הָאִילָן קָדַם נוֹתְנִין לוֹ בְּנֵי הָעִיר אֶת דָּמָיו. קוצצו איש מאנשי העיר ואחר כך מקבץ דמיו מאנשי העיר ומשלם לבעל האילן (פה"מ בבא בתרא ב,ז). אֵין לוֹ לְבַעַל הָאִילָן דָּמִים. שאת האילן יש לקצוץ על כל פנים, בין קדם האילן בין קדמה העיר, וכיוון שנקצץ לגבי הדמים אומרים לו 'הבא ראיה שהאילן קדם וטול דמים' (שם).
ב. מַרְחִיק גֹּרֶן קְבוּעָה מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹלִיךְ הָרוּחַ הַתֶּבֶן בְּעֵת שֶׁזּוֹרֶה וְיַזִּיק לִבְנֵי הָעִיר. וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קְבוּעָה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַתֶּבֶן לִנְטִיעוֹת חֲבֵרוֹ אוֹ לְנִירוֹ.
ב. גֹּרֶן קְבוּעָה. גורן שזורים בה בכלי המיוחד לזרייה, ומכיוון שזורק את התבואה לגובה התבן עף למרחוק (מ"מ, כס"מ ע"פ בבלי בבא בתרא כד,ב) ויש מפרשים שמדובר בגורן שזורים בה באופן קבוע, אבל בזרייה ארעית אין צורך להרחיק (סמ"ע). כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַתֶּבֶן לִנְטִיעוֹת חֲבֵרוֹ. שהתבן חודר לנטיעות ומייבשן ומקלקלן. לְנִירוֹ. שדה חרושה לפני זריעתה.
ג. מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת וְאֶת הַבֻּרְסְקִי מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה.
ג. הַבֻּרְסְקִי. מקום עיבוד עורות.
ד. וְאֵין עוֹשִׂין בֻּרְסְקִי אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית חַמָּה, וּמְמַעֶטֶת הֶזֵּק רֵיחַ עִבּוּד הָעוֹרוֹת.
ה. מִי שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת מִשְׁרָה שֶׁל פִּשְׁתָּן בְּצַד יָרָק שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהֲרֵי מֵי הַמִּשְׁרָה נִבְלָעִין בָּאָרֶץ וְהוֹלְכִין וּמַפְסִידִין הַיָּרָק, אוֹ שֶׁנָּטַע כְּרִישִׁין קָרוֹב מִן הַבְּצָלִים שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁהֵן מְפִיגִין טַעְמָן, אוֹ שֶׁנָּטַע חַרְדָּל בְּצַד כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים, שֶׁהֲרֵי הַדְּבוֹרִים אוֹכְלִים הֶעָלִים וּמַפְסִידִין הַדְּבַשׁ – בְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק, וְעַל הַנִּזָּק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ אִם יִרְצֶה עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ הַנֶּזֶק, שֶׁזֶּה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הוּא עוֹשֶׂה, וְהַנֶּזֶק בָּא לַחֲבֵרוֹ מֵאֵלָיו.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ מַרְחִיק? בְּשֶׁהָיָה הַנֶּזֶק בָּא מֵאֵלָיו אַחַר שֶׁיִּפְסְקוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל מַזִּיק. אֲבָל אִם הָיוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל זֶה שֶׁעוֹשֶׂה בִּרְשׁוּתוֹ מַזִּיקִין אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתוֹ – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁמַּזִּיק בְּיָדוֹ. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְמִי שֶׁעָמַד בִּרְשׁוּתוֹ וְיָרָה חִצִּים לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, וְאָמַר: 'בִּרְשׁוּתִי אֲנִי עוֹשֶׂה', שֶׁמּוֹנְעִין אוֹתוֹ.
וְכֵן כָּל הַהַרְחָקוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה בְּעִנְיָן זֶה, אִם לֹא הִרְחִיקָן – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִזִּיק בְּחִצָּיו. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִשְׁרָה מִן הַיָּרָק וּכְרִישִׁים מִן הַבְּצָלִים וְחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יָתֵר מְעַט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶזֵּק בַּיָּדַיִם. אֲבָל לְהַרְחִיק עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַנֶּזֶק מֵאֵלָיו – אֵינוֹ צָרִיךְ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ מַרְחִיק? בְּשֶׁהָיָה הַנֶּזֶק בָּא מֵאֵלָיו אַחַר שֶׁיִּפְסְקוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל מַזִּיק. אֲבָל אִם הָיוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל זֶה שֶׁעוֹשֶׂה בִּרְשׁוּתוֹ מַזִּיקִין אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתוֹ – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁמַּזִּיק בְּיָדוֹ. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְמִי שֶׁעָמַד בִּרְשׁוּתוֹ וְיָרָה חִצִּים לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, וְאָמַר: 'בִּרְשׁוּתִי אֲנִי עוֹשֶׂה', שֶׁמּוֹנְעִין אוֹתוֹ.
וְכֵן כָּל הַהַרְחָקוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה בְּעִנְיָן זֶה, אִם לֹא הִרְחִיקָן – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִזִּיק בְּחִצָּיו. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִשְׁרָה מִן הַיָּרָק וּכְרִישִׁים מִן הַבְּצָלִים וְחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יָתֵר מְעַט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶזֵּק בַּיָּדַיִם. אֲבָל לְהַרְחִיק עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַנֶּזֶק מֵאֵלָיו – אֵינוֹ צָרִיךְ.
ה. מִשְׁרָה שֶׁל פִּשְׁתָּן. מים ששורים בהם פשתן. כְּרִישִׁין. כרתי. שֶׁהֵן מְפִיגִין טַעְמָן. ממעטים את חריפות הבצל. שֶׁהֲרֵי הַדְּבוֹרִים אוֹכְלִים הֶעָלִים וּמַפְסִידִין הַדְּבַשׁ. שאכילת החרדל נותנת חריפות וחדות בדבש ומקלקלת אותו. וְהַנֶּזֶק בָּא לַחֲבֵרוֹ מֵאֵלָיו. ולא מידי המניח.
וְכֵן כָּל הַהַרְחָקוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה בְּעִנְיָן זֶה. בפרק זה ובפרק הקודם. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִזִּיק בְּחִצָּיו. כאדם הזורק חץ ומזיק על ידו, שפעולה זו מיוחסת לאדם ונקרא מזיק.
ו. בַּעַל עֲלִיָּה שֶׁהָיָה שׁוֹפֵךְ מַיִם וְהֵם יוֹרְדִין עַל הַדָּר בַּבַּיִת לְמַטָּה: אִם הָיְתָה שָׁם מַעֲזִיבָה שֶׁהַמַּיִם כָּלִין בָּהּ בְּעֵת שְׁפִיכָה, וְאַחַר שֶׁיִּפְסֹק הָעֶלְיוֹן מִלִּשְׁפֹּךְ יִבָּלְעוּ הַמַּיִם וְיֵרְדוּ וִינַטְּפוּ עַל הַתַּחְתּוֹן – צָרִיךְ הַתַּחְתּוֹן לְתַקֵּן וּלְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַנֶּזֶק; וְאִם אֵין שָׁם מַעֲזִיבָה, אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׁפֹּךְ יֵרְדוּ הַמַּיִם מִיָּד – הֲרֵי זֶה כְּמַזִּיק בְּחִצָּיו, וְהָעֶלְיוֹן מְתַקֵּן אוֹ יִמָּנַע מִלִּשְׁפֹּךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. בַּעַל עֲלִיָּה שֶׁהָיָה שׁוֹפֵךְ מַיִם. על רצפת העלייה. מַעֲזִיבָה שֶׁהַמַּיִם כָּלִין בָּהּ בְּעֵת שְׁפִיכָה. שכבת טיט שהמים נספגים בה.
ז. מִי שֶׁהָיָה לוֹ בּוֹר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וּבָא חֲבֵרוֹ וְנָטַע אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ קָרוֹב לְבוֹר חֲבֵרוֹ – אֵין בַּעַל הַבּוֹר יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו וְלוֹמַר לוֹ: 'הֲרֵי שָׁרְשֵׁי הָאִילָן נִכְנָסִין לַבּוֹר שֶׁלִּי וּמַפְסִידִין אוֹתוֹ', שֶׁזֶּה נֶזֶק הַבָּא מֵאֵלָיו הוּא לְאַחַר זְמַן, וּבְעֵת שֶׁנָּטַע אֵינוֹ מַזִּיקוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, כָּךְ זֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ.
וְכֵן רְאוּבֵן שֶׁחָפַר בּוֹר, וְיָרַד וּמָצָא שָׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ – קוֹצֵץ וְחוֹפֵר, וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ. וְאִם הָיָה קָרוֹב לְאִילַן שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה – הַשָּׁרָשִׁין שֶׁל שִׁמְעוֹן, וְקוֹצְצָן וְנוֹתְנָן לוֹ. וְאִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְפֹּר בּוֹר, וְיָצְאוּ הַשָּׁרָשִׁין שֶׁל שִׁמְעוֹן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ – הֲרֵי זֶה מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵשָׁה; וְכָל שֹׁרֶשׁ שֶׁיִּמְצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – קוֹצְצוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִיבַשׁ הָאִילָן שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הוּא חוֹפֵר.
וְכֵן רְאוּבֵן שֶׁחָפַר בּוֹר, וְיָרַד וּמָצָא שָׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ – קוֹצֵץ וְחוֹפֵר, וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ. וְאִם הָיָה קָרוֹב לְאִילַן שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה – הַשָּׁרָשִׁין שֶׁל שִׁמְעוֹן, וְקוֹצְצָן וְנוֹתְנָן לוֹ. וְאִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְפֹּר בּוֹר, וְיָצְאוּ הַשָּׁרָשִׁין שֶׁל שִׁמְעוֹן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ – הֲרֵי זֶה מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵשָׁה; וְכָל שֹׁרֶשׁ שֶׁיִּמְצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – קוֹצְצוֹ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִיבַשׁ הָאִילָן שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הוּא חוֹפֵר.
ז. בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הַשָּׁרָשִׁין שֶׁל שִׁמְעוֹן. שעד מרחק זה השורשים יונקים מהקרקע של שמעון. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵשָׁה. שהמחרשה מגיעה לעומק שלושה טפחים.
ח. מִי שֶׁהָיְתָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ נְטוּעָה גְּפָנִים אוֹ שְׁאָר אִילָנוֹת, וּבָא הוּא לִנְטֹעַ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ גְּפָנִים בְּצַד גְּפָנִים אוֹ אִילָנוֹת בְּצַד אִילָנוֹת – צָרִיךְ לְהַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ יַרְחִיק בֵּין גְּפָנִים לִגְפָנִים שְׁתֵּי אַמּוֹת. וּבֵין גְּפָנִים לִשְׁאָר אִילָנוֹת אוֹ בֵּין אִילָנוֹת לְאִילָנוֹת – אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכָל מָקוֹם. הָיָה גָּדֵר בֵּינְתַּיִם – זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר בְּכָל מָקוֹם.
מִי שֶׁהָיָה אִילַן חֲבֵרוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ – קוֹצֵץ מְלֹא מַרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה. וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה – קוֹצֵץ כָּל הַנּוֹטֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֶּצֶר. וְכֵן אִם הָיָה נוֹטֶה עַל בֵּית הַשְּׁלָהִין שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ עַל בֵּית הָאִילָן – קוֹצֵץ אֶת כָּל הַנּוֹטֶה, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֶּצֶר.
מִי שֶׁהָיָה אִילַן חֲבֵרוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ – קוֹצֵץ מְלֹא מַרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה. וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה – קוֹצֵץ כָּל הַנּוֹטֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֶּצֶר. וְכֵן אִם הָיָה נוֹטֶה עַל בֵּית הַשְּׁלָהִין שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ עַל בֵּית הָאִילָן – קוֹצֵץ אֶת כָּל הַנּוֹטֶה, עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֶּצֶר.
ח. צָרִיךְ לְהַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת. כדי עבודת השדה, שכשיחרוש את אילנותיו לא יצטרך להכניס מחרשתו לתוך שדה חברו. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שאדמתה שמנה והשורשים מתפשטים למרחק רב יותר (פה"מ בבא בתרא ב,יב).
אִילַן חֲבֵרוֹ נוֹטֶה. ענפי האילן התפשטו לתוך שדה חברו. מְלֹא מַרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה. קוצץ את הענפים עד גובה של מקל העץ שמנהיגים בו את הבקר בזמן החריש כשהוא עומד על גבי המחרשה, כדי שלא יעכבו אותו ענפי האילנות בחרישתו (פה"מ בבא בתרא ב,יג). וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה. שיש להם צל מרובה ומזיק לשדה. קוֹצֵץ כָּל הַנּוֹטֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֶּצֶר. קוצץ את כל הענפים הנוטים מעבר לגבול שבין השדות. בֵּית הַשְּׁלָהִין. שדה הזקוקה להשקיה. קוֹצֵץ אֶת כָּל הַנּוֹטֶה. שצל האילנות מזיק לשדה השלחין ולאילנות מפני שהוא מונע מהם את הטל (שם).
אִילַן חֲבֵרוֹ נוֹטֶה. ענפי האילן התפשטו לתוך שדה חברו. מְלֹא מַרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה. קוצץ את הענפים עד גובה של מקל העץ שמנהיגים בו את הבקר בזמן החריש כשהוא עומד על גבי המחרשה, כדי שלא יעכבו אותו ענפי האילנות בחרישתו (פה"מ בבא בתרא ב,יג). וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה. שיש להם צל מרובה ומזיק לשדה. קוֹצֵץ כָּל הַנּוֹטֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֶּצֶר. קוצץ את כל הענפים הנוטים מעבר לגבול שבין השדות. בֵּית הַשְּׁלָהִין. שדה הזקוקה להשקיה. קוֹצֵץ אֶת כָּל הַנּוֹטֶה. שצל האילנות מזיק לשדה השלחין ולאילנות מפני שהוא מונע מהם את הטל (שם).