[א] בְּיוֹם צוֹם הַכִּפּוּרִים מַקְרִיבִין מוּסָף כְּמוֹ מוּסַף רֹאשׁ הַשָּׁנָה, פַּר וְאַיִל, וְאַיִל זֶה הוּא הַנִּקְרָא אֵיל הָעָם, וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים, כֻּלָּן עוֹלוֹת, וּשְׂעִיר חַטָּאת, וְהוּא נֶאֱכָל לָעֶרֶב. [ב] וְעוֹד מַקְרִיבִין הַצִּבּוּר שְׂעִיר חַטָּאת, וְהוּא נִשְׂרָף, שֶׁבֶּן זוּגוֹ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

א. וְאַיִל זֶה הוּא הַנִּקְרָא אֵיל הָעָם. שכן הוא הובא מהציבור, ובנוסף היה הכהן הגדול מביא איל אחר לעולה (הלכות עבודת יום הכיפורים א,א). וְהוּא נֶאֱכָל לָעֶרֶב. במוצאי הצום.
ב. וְעוֹד מַקְרִיבִין הַצִּבּוּר שְׂעִיר חַטָּאת וְהוּא נִשְׂרָף וכו'. ובנוסף היה הכהן הגדול מביא עוד פר לחטאת משל עצמו (שם).

[ג] בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת מַקְרִיבִין מוּסַף הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים, כֻּלָּן עוֹלוֹת, וּשְׂעִיר חַטָּאת נֶאֱכֶלֶת. וְכֵן בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי הֶחָג מַקְרִיבִין שְׁנֵי אֵילִים וְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים וּשְׂעִיר חַטָּאת, [ד] אֲבָל הַפָּרִים פּוֹחֲתִין אֶחָד אֶחָד בְּכָל יוֹם: מַקְרִיבִין בַּשֵּׁנִי שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים, וּבַשְּׁלִישִׁי אַחַד עָשָׂר פָּרִים, עַד שֶׁיִּמָּצֵא קָרְבַּן שְׁבִיעִי פָּרִים שִׁבְעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים אַרְבָּעָה עָשָׂר, הַכֹּל עוֹלוֹת, וּשְׂעִיר חַטָּאת.

[ה] בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת מַקְרִיבִין מוּסַף הַיּוֹם פַּר וְאַיִל וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים, כֻּלָּם עוֹלוֹת, וּשְׂעִיר חַטָּאת. וְזֶה מוּסָף בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

ה. וְזֶה מוּסָף בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אף ששמיני עצרת סמוך לסוכות, הוא אינו נחשב ליום נוסף של סוכות אלא ליום טוב עצמאי, ומספר הקרבנות שלו אינו תואם את מוספי חג הסוכות (וראה גם לקמן הי"ג לעניין חלוקת העבודה בין המשמרות).

[ו] כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג מְנַסְּכִין אֶת הַמַּיִם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְעִם נִסּוּךְ הַיַּיִן שֶׁל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה מְנַסֵּךְ הַמַּיִם לְבַדּוֹ. [ז] וְאִם עֵרָה הַמַּיִם לְתוֹךְ הַיַּיִן אוֹ הַיַּיִן לְתוֹךְ הַמַּיִם, וְנִסֵּךְ שְׁנֵיהֶן מִכְּלִי אֶחָד – יָצָא. וְאִם הִקְדִּים נִסּוּךְ הַמַּיִם לַזֶּבַח, אֲפִלּוּ נִסְּכָן בַּלַּיְלָה – יָצָא. וּבְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית הָיָה מְנַסֵּךְ, לְמַעְלָה מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ, וְהַכֹּל יוֹרֵד לַשִּׁיתִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין? צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין הָיָה מְמַלֵּא אוֹתָהּ מִן הַשִּׁילוֹחַ. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. עָלָה לַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ, וְנוֹתֵן הַמַּיִם מִן הַצְּלוֹחִית לְתוֹךְ הַסֵּפֶל שֶׁהָיָה שָׁם. וּשְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם, מַעֲרָבִי הָיָה בּוֹ הַמַּיִם, וּמִזְרָחִי הָיָה בּוֹ הַיַּיִן שֶׁל נֶסֶךְ. וּמְנֻקָּבִין הָיוּ כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, וְשֶׁל מַיִם הָיָה נֶקֶב שֶׁלּוֹ דַּק מִשֶּׁל יַיִן, כְּדֵי שֶׁיִּכְלֶה הַמַּיִם עִם הַיַּיִן כְּאֶחָד.

ו. הָיָה מְנַסֵּךְ הַמַּיִם לְבַדּוֹ. היה מנסך את המים בפני עצמם בלי לערבבם עם היין.
ז. וְנִסֵּךְ שְׁנֵיהֶן מִכְּלִי אֶחָד. כשהם מעורבים. לַזֶּבַח. לקרבן התמיד. וּבְקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית הָיָה מְנַסֵּךְ לְמַעְלָה. ראה גם הלכות מעשה הקרבנות ז,י. וְהַכֹּל יוֹרֵד לַשִּׁיתִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. המים היו יורדים מלמעלה לנקבים שביסוד (הלכות מעשה הקרבנות ב,א).
צְלוֹחִית. קנקן. הַשִּׁילוֹחַ. מעיין השילוח שנמצא מדרום להר הבית. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם. מהשערים הדרומיים של העזרה (ראה צורת העזרה בהלכות בית הבחירה סוף פרק ה). תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. ראה גם הלכות כלי המקדש ז,ו. וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ. מכיוון שהניסוך היה בקרן דרומית מערבית משמאל לכבש (שהיה בדרום המזבח), העולה לנסך (בשונה משאר העולים למזבח) היה פונה בראש הכבש שמאלה (הלכות מעשה הקרבנות ז,יא). וּמְנֻקָּבִין הָיוּ כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין. בתחתית הספלים היו בליטות ובהם נקבים ליציאת היין והמים. וְשֶׁל מַיִם הָיָה נֶקֶב שֶׁלּוֹ דַּק מִשֶּׁל יַיִן. בשני הניסוכים היה מנסך שלושה לוגין, וכדי שהניסוך יסתיים בבת אחת היה הנקב של המים (היוצאים מהר יותר) קטן משל היין.

[ח] זֶה שֶׁמְּנַסֵּךְ הַמַּיִם הָיוּ אוֹמְרִין לוֹ: 'הַגְבַּהּ יָדְךָ!', שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ עַל רַגְלָיו, וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן, שֶׁאָמְרוּ מִין הוּא, שֶׁהֵן אוֹמְרִין שֶׁאֵין מְנַסְּכִין מַיִם.

ח. הַגְבַּהּ יָדְךָ. כדי שיראו כולם שהוא מנסך לתוך הספלים. שֶׁאָמְרוּ מִין הוּא שֶׁהֵן אוֹמְרִין שֶׁאֵין מְנַסְּכִין מַיִם. מכיוון שניסוך המים אינו מפורש בתורה אלא הוא הלכה למשה מסיני (לעיל ה"ו), המינים הכופרים בתורה שבעל פה סברו שאין לנסך מים.

[ט] וּכְמַעֲשֵׂהוּ בַּחֹל כֵּן מַעֲשֵׂהוּ בְּשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת חָבִית שֶׁל זָהָב, וְאֵינָהּ מִכְּלֵי הַשָּׁרֵת, וּמַנִּיחָהּ בַּלִּשְׁכָּה, וּלְמָחָר מְמַלֵּא מִמֶּנָּה. [י] אִם נִשְׁפְּכָה אוֹ נִתְגַּלְּתָה – מְמַלֵּא מִן הַכִּיּוֹר וּמְנַסֵּךְ.

ט. וְאֵינָהּ מִכְּלֵי הַשָּׁרֵת. שלא יחשבו שהמים הללו מקודשים לצורך קידוש ידיים ורגליים וישתמשו בהם לכך (פה"מ סוכה ד,ט).
י. נִתְגַּלְּתָה. הוסר כיסוי החבית, ומשקה שהיה בכלי ללא כיסוי ויש חשש שמא נחש הטיל לתוכו ארס, פסול למזבח (הלכות איסורי מזבח ו,י).

[יא] בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי הֶחָג הָיוּ אוֹמְרִין שִׁירָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ עַל מוּסַף הַיּוֹם: בָּרִאשׁוֹן מִימֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד הָיוּ אוֹמְרִין: "הָבוּ לַיי בְּנֵי אֵלִים" (תהלים כט,א), בַּשֵּׁנִי: "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים" (שם נ,טז), בַּשְּׁלִישִׁי: "מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים" (שם צד,טז), בָּרְבִיעִי: "בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם" (שם צד,ח), בַּחֲמִישִׁי: "הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ" (שם פא,ז), בַּשִּׁשִּׁי: "יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ" (שם פב,ה). וְאִם חָל שַׁבָּת לִהְיוֹת בְּאֶחָד מֵהֶן – 'יִמּוֹטוּ' יִדָּחֶה.

יא. בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִימֵי הֶחָג הָיוּ אוֹמְרִין שִׁירָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ עַל מוּסַף הַיּוֹם. בניסוך היין של קרבן מוסף היו אומרים שירה (לעיל ו,ח-ט). בסוכות היו אומרים בכל יום שיר מיוחד לאותו יום. וְאִם חָל שַׁבָּת לִהְיוֹת בְּאֶחָד מֵהֶן יִמּוֹטוּ יִדָּחֶה. ואם שבת יוצאת באחד מימי חול המועד, במוסף שבאותו יום שרים שיר של שבת (ראה לעיל ו,י בפסקים ושיטות), ולאחר השבת ממשיכים את סדר השירים מהמקום שבו פסקו, באופן שהמזמור של יום שישי של חול המועד נדחה ולא נאמר.

[יב] כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, וְכֻלָּן עוֹבְדִין בְּשָׁוֶה בָּרְגָלִים. וּבְחַג הַסֻּכּוֹת הָיָה כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב פַּר אֶחָד אוֹ אַיִל אֶחָד אוֹ שְׂעִיר הַחַטָּאת. אֲבָל הַכְּבָשִׂים – יֵשׁ מִשְׁמָר שֶׁמַּקְרִיב מֵהֶן שְׁנֵי כְּבָשִׂים, וְיֵשׁ מִשְׁמָר שֶׁמַּקְרִיב כֶּבֶשׂ אֶחָד.
כֵּיצַד? יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר, כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב בְּהֵמָה אַחַת מֵהֶן. נִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת: שִׁשָּׁה מִשְׁמָרוֹת מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וּשְׁנֵי מִשְׁמָרוֹת מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד.
בַּשֵּׁנִי הָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר, כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב אֶחָד. נִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לְתִשְׁעָה מִשְׁמָרוֹת: חֲמִשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְאַרְבָּעָה מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד.
בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ שָׁם אַחַד עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר, כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב אֶחָד. נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לַעֲשָׂרָה מִשְׁמָרוֹת: אַרְבָּעָה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְשִׁשָּׁה מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד.
בָּרְבִיעִי הָיוּ שָׁם עֲשָׂרָה פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר, כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב אֶחָד. נִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לְאַחַד עָשָׂר מִשְׁמָר: שְׁלֹשָׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וּשְׁמוֹנָה מַקְרִיבִים אֶחָד אֶחָד.
בַּחֲמִישִׁי הָיוּ שָׁם תִּשְׁעָה פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר, כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב אֶחָד. נִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁנֵים עָשָׂר מִשְׁמָר: שְׁנֵי מִשְׁמָרוֹת מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וַעֲשָׂרָה מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד.
בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ שָׁם שְׁמוֹנָה פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר, כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב אֶחָד. נִשְׁאֲרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִשְׁמָר: מִשְׁמָר אֶחָד מֵהֶן מַקְרִיב שְׁנַיִם, וּשְׁנֵים עָשָׂר מִשְׁמָר מַקְרִיבִין אֶחָד אֶחָד.
בַּשְּׁבִיעִי הָיוּ שָׁם שִׁבְעָה פָּרִים וּשְׁנֵי אֵילִים וְשָׂעִיר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים, כְּמִנְיַן הַמִּשְׁמָרוֹת. נִמְצָא כָּל מִשְׁמָר מַקְרִיב בְּהֵמָה אַחַת. [יג] וְכָל מִי שֶׁהָיָה מַקְרִיב פַּר הַיּוֹם לֹא הָיָה מַקְרִיב פַּר לְמָחָר, אֶלָּא חוֹזְרִים חֲלִילָה. וּבַשְּׁמִינִי חוֹזְרִים לְפַיֵּס כֻּלָּן כְּאֶחָד כִּשְׁאָר הָרְגָלִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יב. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים וְכֻלָּן עוֹבְדִין בְּשָׁוֶה בָּרְגָלִים. הלכות כלי המקדש ד,ג-ו
יג. וְכָל מִי שֶׁהָיָה מַקְרִיב פַּר הַיּוֹם לֹא הָיָה מַקְרִיב פַּר לְמָחָר. כדי שכל המשמרות יקריבו פרים. וּבַשְּׁמִינִי חוֹזְרִים לְפַיֵּס כֻּלָּן כְּאֶחָד כִּשְׁאָר הָרְגָלִים. שקרבנות שמיני עצרת אינם שייכים לקרבנות חג הסוכות (לעיל ה"ה), ולכן לא התחשבו בחלוקת העבודה של ימי הסוכות, אלא עשו פיס חדש בין המשמרות. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שכל המשמרות שוות ברגלים (לעיל הי"ב, הלכות כלי המקדש ד,ד).

[יד] בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, הָיָה שָׁם מִנְחַת נְסָכִים שֶׁל מוּסָפִין וְשֶׁל תְּמִידִין אֶחָד וְשִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, וְלֹא הָיוּ מְעָרְבִין אוֹתָם. [טו] וּלְעוֹלָם אֵין מְעָרְבִין נְסָכִים, אֶלָּא נִסְכֵּי הַפָּרִים לְבַדָּן, וְנִסְכֵּי אֵילִים לְבַדָּן, וְנִסְכֵּי כְּבָשִׂים לְבַדָּן, בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד.

יד. הָיָה שָׁם מִנְחַת נְסָכִים שֶׁל מוּסָפִין וְשֶׁל תְּמִידִין אֶחָד וְשִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן. לכל העולות שהקריבו ביום זה: תמידים, מוסף שבת ומוסף החג.
טו. וּלְעוֹלָם אֵין מְעָרְבִין נְסָכִים וכו'. לא מערבים את הסולת והיין של הנסכים של הקרבנות ממינים שונים. אבל מאותו המין מערבים (מרכה"מ, וראה לקמן הי"ז ואילך).

[טז] וְכֵן הַחֲלָבִים שֶׁל קָרְבָּנוֹת, בֵּין קָרְבְּנוֹת צִבּוּר בֵּין קָרְבְּנוֹת יָחִיד – אֵין מְעָרְבִין אוֹתָן זֶה בָּזֶה, אֶלָּא מַקְטִירִין אֵמוּרֵי כָּל קָרְבָּן וְקָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמָן. וְאִם נִתְעָרְבוּ – מַקְטִירִין הַכֹּל כְּאֶחָד.

[יז] מְנָחוֹת שֶׁל נְסָכִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ זוֹ בָּזוֹ אַחַר שֶׁנִּבְלְלָה כָּל מִין וָמִין בִּפְנֵי עַצְמוֹ – כְּשֵׁרוֹת. [יח] וְכֵיוָן שֶׁנִּבְלְלוּ הַמְּנָחוֹת וְנִתְעָרֵב שַׁמְנָן וְסָלְתָּן – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְעָרֵב יַיִן שֶׁלָּהֶן לְכַתְּחִלָּה. וְכֵן אִם הִקְטִיר מְנָחוֹת שֶׁל נְסָכִים כָּל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְעָרֵב הַיַּיִן שֶׁלָּהֶן.

יז. מְנָחוֹת שֶׁל נְסָכִים. ממינים שונים (כבשים, אילים, פרים). אַחַר שֶׁנִּבְלְלָה כָּל מִין וָמִין בִּפְנֵי עַצְמו כְּשֵׁרוֹת. ואם נתערבו קודם הבלילה: אם נתערבו מנחות פרים ואילים – המנחות כשרות, ואם נתערבו מנחות פרים או אילים במנחות כבשים – המנחות פסולות (שכן במנחת כבשים יחס הסולת והשמן הוא שלושה לוגים לעישרון, ובמנחות פרים ואילים היחס הוא שני לוגים לעישרון; מרכה"מ, ליקו"ה מנחות פט,ב). וכל זה במנחות של מינים שונים אבל מנחות של אותו המין מותר לערב אף לכתחילה (לעיל הט"ו).
יח. וְכֵיוָן שֶׁנִּבְלְלוּ הַמְּנָחוֹת… מֻתָּר לְעָרֵב יַיִן שֶׁלָּהֶן לְכַתְּחִלָּה. כשהמנחות נפרדות אסור לכתחילה לערב את היין שלהם שמא יערב את הסולת (בבלי מנחות פט,ב). ולאחר שהתערבו המנחות או הוקטרו, מותר לערב רק יין של פרים ביין של אילים (שגם אם סולתן התערבה לפני הבלילה אינם נפסלים) אבל לא יין של פרים או אילים בכבשים (לקמן הי"ט).

[יט] כְּשֶׁמְּעָרְבִין הַיַּיִן שֶׁל נְסָכִים, יֵשׁ לוֹ לְעָרֵב יֵין נְסָכִים שֶׁל אֶמֶשׁ בְּשֶׁל יוֹם, וְשֶׁל יָחִיד בְּשֶׁל צִבּוּר. וּכְשֶׁמְּעָרֵב – מְעָרֵב נִסְכֵּי פָּרִים בְּיֵין נִסְכֵּי אֵילִים, בְּיֵין נִסְכֵּי כְּבָשִׂים, אֲבָל אֵין מְעָרְבִין יֵין נִסְכֵּי כְּבָשִׂים בְּיֵין נִסְכֵּי פָּרִים וְאֵילִים. [כ] וּלְעוֹלָם אֵין מְעָרְבִין הַיַּיִן לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּתְעָרְבָה הַסֹּלֶת אוֹ אַחַר שֶׁהִקְטִירָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יט. יֵין נְסָכִים שֶׁל אֶמֶשׁ. שכן מותר להביא מנחת נסכים אפילו כמה ימים לאחר הקרבת הקרבן (הלכות מעשה הקרבנות ב,יב). בְּיֵין נִסְכֵּי כְּבָשִׂים. מערב יין של נסכי כבשים ביין של נסכי כבשים (ראה ריק"ו וכס"מ שהגיהו: "יין נסכי כבשים ביין נסכי כבשים", אך גם ללא ההגהה מתפרשת ההלכה באופן זה אלא שהלשון קצרה, וכן הוא במשנה מנחות ט,ד לפי נוסח הרמב"ם). אֲבָל אֵין מְעָרְבִין יֵין נִסְכֵּי כְּבָשִׂים בְּיֵין נִסְכֵּי פָּרִים וְאֵילִים. אפילו לאחר שהוקרבו או התערבו מנחותיהם.
כ. וּלְעוֹלָם אֵין מְעָרְבִין הַיַּיִן לְכַתְּחִלָּה וכו'. יין של פרים ביין של אילים (וכן יין כבשים של אמש או של יחיד ביין כבשים של היום או של יחיד – ריק"ו). אבל יין קרבנות שונים מאותו מין מערבים אפילו לכתחילה (ראה לעיל הט"ו). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הי"ח.

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן