פרק י', הלכות תפלה ונשיאת כפים, ספר אהבה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא כִּוֵּן אֶת לִבּוֹ — יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. וְאִם כִּוֵּן לִבּוֹ בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה — שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ. מִי שֶׁטָּעָה בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת — חוֹזֵר לָרֹאשׁ. וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה. וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת — חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ, וּמַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ עַל הַסֵּדֶר. וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם — עַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא חוֹזֵר.
א. יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. ש'כל תפילה שאינה בכוונה — אינה תפילה' (לעיל ד,טו), מפני שהתפילה היא 'עבודה שבלב' ומבוססת על כוונת הלב (לעיל א,א). וְאִם כִּוֵּן לִבּוֹ בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה וכו'. שהיא תחילתה של התפילה, ובה מתואר הקשר בין המתפלל לה'. ועיקר הכוונה היא שיראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה (לעיל ד,טז). מִי שֶׁטָּעָה וכו'. ששלוש הברכות הראשונות נחשבות כיחידה אחת, וכן האחרונות (ראה לעיל א,ד). חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה. הברכה הראשונה מהברכות האחרונות. וּמַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ עַל הַסֵּדֶר. מאותה ברכה ואילך. עַל דֶּרֶךְ זֶה. באותו האופן.
א. מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא כִּוֵּן אֶת לִבּוֹ וכו'. שו"ע או"ח קא,א. יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. והרמ"א כתב שבזמננו לא חוזרים ומתפללים בשל חוסר כוונה, משום שגם בתפילה החוזרת קרוב לוודאי שלא יכוון (ראה לעיל ד,טו, רמב"ם הלכות קריאת שמע ד,א). וכתבו האחרונים שהיודע שלא יצליח לכוון אפילו בברכת אבות, לא יתפלל עד שתתיישב דעתו (משנ"ב). מִי שֶׁטָּעָה בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת חוֹזֵר לָרֹאשׁ. שו"ע או"ח קיד,ו. וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה. שו"ע או"ח קכו,ב.
ב. אֲבָל אִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ — אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ פַּעַם שְׁנִיָּה, מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, וְהִיא שֶׁאִם טָעָה בָּהּ לְעוֹלָם חוֹזֵר כְּמוֹ שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר.
ב. כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ. יחד עם כל הציבור (לעיל ט,ב). מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר. שיצטרכו להמתין לו עד שיסיים את התפילה השנייה. סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה וכו'. שתפילתו בקול רם תיחשב לחזרה לעניין הטעות. וְהִיא שֶׁאִם טָעָה בָּהּ לְעוֹלָם חוֹזֵר. התפילה בקול רם היא זו שחוזר בה שליח הציבור אם טעה (כדלעיל ה"א).
ב. שו"ע או"ח קכו,ד. שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ פַּעַם שְׁנִיָּה מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר. ולדעת השו"ע אם טעה בשלוש הברכות הראשונות, חוזר ומתפלל בלחש (ויש שגורסים כך ברמב"ם, ראה כס"מ). וכתבו האחרונים שאם סיים תפילתו, אף אם טעה בשלוש הברכות הראשונות, אינו חוזר ומתפלל משום טורח ציבור (מג"א, וראה ערוה"ש סעיף ו). סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. ואם טעה בתפילת ערבית שאין בה חזרת הש"ץ, חוזר ומתפלל תפילת לחש, מלבד בתפילת ערבית של שבת מפני שיכול לצאת ידי חובתו בברכת 'מעין שבע' (משנ"ב).
ג. שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְנִבְהַל וְלֹא יָדַע מֵהֵיכָן יַתְחִיל, וְשָׁהָה שָׁעָה — יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו. וְאִם טָעָה בְּבִרְכַּת הַמִּינִים — אֵין מַמְתִּינִין לוֹ, אֶלָּא מִיָּד יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא מִינוּת נִזְרְקָה בּוֹ, וְהוּא שֶׁלֹּא הִתְחִיל בָּהּ. אֲבָל אִם הִתְחִיל בָּהּ — מַמְתִּינִין לוֹ שָׁעָה.
וְלֹא יְהֵא הַשֵּׁנִי סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.  ד וּמֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ הָרִאשׁוֹן, אִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת. אֲבָל אִם טָעָה בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת — מַתְחִיל הַשֵּׁנִי מִן הָרֹאשׁ. וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאַחֲרוֹנוֹת — יַתְחִיל הַשֵּׁנִי מִן הָעֲבוֹדָה.
ג. וְנִבְהַל. התבלבל. וְלֹא יָדַע מֵהֵיכָן יַתְחִיל. ששכח כיצד מתחילה הברכה. וְשָׁהָה שָׁעָה. המתין זמן מה ולא נזכר מה לומר. יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו. אדם אחר יחליף אותו בתפילתו. אֵין מַמְתִּינִין לוֹ. עד שישהה זמן, כדלעיל. שֶׁמָּא מִינוּת נִזְרְקָה בּוֹ. שמא נעשה מין, ומשום כך הוא משתמט מן הברכה לאיבוד המינים (וראה לעיל ב,א). אִם הִתְחִיל בָּהּ מַמְתִּינִין לוֹ שָׁעָה. כדרך שאר טועים, שאם התחיל בה אין בו חשש מינות.
וְלֹא יְהֵא הַשֵּׁנִי סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אלא יסכים להחליף את שליח הציבור מיד.
ג. שו"ע או"ח קכו,א-ב. שֶׁטָּעָה. ודילג בשוגג אחת מכל הברכות (שו"ע). ואם דילג במזיד, מסלקים אותו מלהיות שליח ציבור (משנ"ב). יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו. ואם כשהזכירו לו יודע לחזור למקום שבו דילג, אין מעמידים אחר תחתיו (שו"ע). וְאִם טָעָה בְּבִרְכַּת הַמִּינִים. שדילגה ולא אמרה (שו"ע).
וְלֹא יְהֵא הַשֵּׁנִי סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. שו"ע או"ח נג,יז.
ד. וּמֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל. שליח הציבור השני, שעמד במקום זה שטעה. אֲבָל אִם טָעָה בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת וכו'. שהן כיחידה אחת (כדלעיל ה"א).
ד. שו"ע או"ח קכו,ב.
ה. הָאוֹמֵר: 'אֵינִי יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה מִפְּנֵי שֶׁבְּגָדַי צְבוּעִין' — אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר בְּאוֹתָהּ הַתְּפִלָּה. אָמַר: 'אֵינִי עוֹבֵר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלִי סַנְדָּל' — אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר.
ה. מִפְּנֵי שֶׁבְּגָדַי צְבוּעִין. ורוצה להתפלל בבגדי לבן בלבד, כדרך שהיו עובדים במקדש. אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר בְּאוֹתָהּ הַתְּפִלָּה. שאין מרשים לו להיות שליח ציבור, משום שיש בהקפדה כזו מדרכי המינים. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלִי סַנְדָּל. ורוצה להתפלל יחף, כפי שנהגו במקדש.
ה. שו"ע או"ח נג,יח. לֹא יַעֲבֹר בְּאוֹתָהּ הַתְּפִלָּה. כתב השו"ע שמשום שדרך האפיקורסים להקפיד בדברים אלו, חוששים אנו שמא נכנסה באדם זה אפיקורסות. ואף אם נתן הסבר לסירובו, אינו רשאי להיות שליח ציבור באותה תפילה
(רמ"א).
ו. מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם הִתְפַּלֵּל אוֹ לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ עַל דַּעַת שֶׁהִיא נְדָבָה, שֶׁאִם רָצָה הַיָּחִיד לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם תְּפִלּוֹת נְדָבָה — יִתְפַּלֵּל. מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל — פּוֹסֵק, וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה. וְאִם הָיְתָה תְּפִלַּת עַרְבִית — אֵינוֹ פּוֹסֵק, שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִתְּחִלָּה אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה.
ו. מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק… אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל. שאין מניין התפילות ונוסחן מצווה מן התורה, אלא מדברי חכמים (ראה לעיל א,א), וספק דברי חכמים להקל.
אֶלָּא אִם כֵּן… עַל דַּעַת שֶׁהִיא נְדָבָה. רשאי לחזור ולהתפלל, אם מתכוון שתהיה נדבה. שֶׁאִם רָצָה הַיָּחִיד וכו'. כשם שהיחיד רשאי להביא קרבנות נדבה בכל יום חול (ראה לעיל א,ט-י). וְנִזְכַּר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל פּוֹסֵק. שאינו מחויב באותה התפילה, ואסור לברך ברכה שאינה צריכה (ראה הלכות ברכות א,טו). וְאִם הָיְתָה תְּפִלַּת עַרְבִית וכו'. שהיא תפילת רשות (לעיל א,ו). אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה. שהתכוון מלכתחילה להוסיף תפילה שאינו מחויב בה. ואף שקיבלו ישראל אותה עליהם כחובה, הרי היא מעיקרה רשות (ראה לעיל ג,ו-ז, ו,ז, ט,ט).
ו. שו"ע או"ח קז,א. אֶלָּא אִם כֵּן הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ עַל דַּעַת שֶׁהִיא נְדָבָה. ואין צורך לחדש דבר בתפילה זו (בשונה מתפילת נדבה רגילה, ראה לעיל א,ט), משום שעצם חזרת התפילה לצאת בה ידי חובה מספק, נחשבת כחידוש (שו"ע). וכתבו האחרונים שעליו להתנות קודם תפילתו שאם לא התפלל תהיה זו תפילת חובה, ואם התפלל תהיה תפילת נדבה. ונחלקו אם הדין כן גם במסופק אם התפלל ערבית (משנ"ב). וְאִם הָיְתָה תְּפִלַּת עַרְבִית אֵינוֹ פּוֹסֵק. ולדעת השו"ע אף בתפילת ערבית פוסק משום שהתקבלה בעם ישראל כתפילת חובה.
ז. מִי שֶׁטָּעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חוֹל בְּשַׁבָּת — לֹא יָצָא. וְאִם נִזְכַּר וְהוּא בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה — גּוֹמֵר בְּרָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ, וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמַעֲרִיב אוֹ בְּשַׁחֲרִית וּבְמִנְחָה. אֲבָל בְּמוּסָף — פּוֹסֵק וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה. וְכֵן אִם הִשְׁלִים תְּפִלָּה שֶׁל חוֹל עַל דַּעַת שֶׁהִיא מוּסָף — חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל מוּסָף, אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד יוֹם טוֹב אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
ז. בְּמוּסָף פּוֹסֵק וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה וכו'. שאין ברכות הבקשה קשורות לתפילת מוסף כלל.
ז. שו"ע או"ח רסח,ב, רסח,ד. מִי שֶׁטָּעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת לֹא יָצָא. וכתב השו"ע שאם הזכיר של שבת בתוך תפילתו, אף אם לא עשה זאת בברכה נפרדת, יצא ידי חובתו. והוסיף (סעיף יג) שבתפילת ערבית, אם שמע משליח הציבור את כל ברכת 'מעין שבע', יצא (משום שביסודה היא תפילת רשות הקלו בה — משנ"ב). והוסיפו שעליו לומר מילה במילה עם השליח ציבור מתחילת הברכה ועד סופה, ושלכתחילה עדיף שלא לעשות כן (משנ"ב). וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת. וכשטעה והחליף תפילת שבת אחת באחרת, יצא ידי חובתו ואינו חוזר ומתפלל. ויש אומרים שאם החליף מוסף באחרת או אחרת במוסף, לא יצא ידי חובתו (שו"ע סעיף ו). וכן הסכימו רוב האחרונים (ראה כה"ח). וְאִם נִזְכַּר וְהוּא בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה. וכן אם סיים את תפילתו אך עדיין לא עקר את רגליו, חוזר לברכה האמצעית של תפילת שבת (שו"ע סעיף ה; וראה לקמן ה"ט). גּוֹמֵר בְּרָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ. וכתב השו"ע (סעיף ג) שאם כבר התחיל ואמר תיבת 'אתה': אם חשב שהוא יום חול עליו לגמור את הברכה, אך אם ידע שהוא שבת והתחיל תיבת 'אתה' מתוך הרגל לשונו, אינו צריך לסיים את הברכה אלא מתפלל של שבת (וראה מג"א). ויש הסוברים שאף אם אמר 'אתה חונן' או תיבות נוספות, כל שידע שהוא שבת, מפסיק ומתפלל של שבת (ערוה"ש; וראה בה"ל). אֲבָל בְּמוּסָף פּוֹסֵק וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה. והשו"ע כתב שאף בתפילת מוסף גומר את הברכה שהתחיל בה, והזכיר את דעת הרמב"ם. וכתבו האחרונים שלמעשה יש להפסיק אפילו באמצע ברכה, משום 'ספק ברכות להקל' (משנ"ב, כה"ח).
ח. מִי שֶׁטָּעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְלֹא אָמַר 'מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם' וְלֹא 'מוֹרִיד הַטַּל' — חוֹזֵר לָרֹאשׁ. וְאִם הִזְכִּיר הַטַּל — אֵינוֹ חוֹזֵר. וְאִם טָעָה בִּימוֹת הַחַמָּה וְאָמַר 'מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם' — חוֹזֵר לָרֹאשׁ. וְאִם לֹא הִזְכִּיר טַל — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, שֶׁאֵין הַטַּל נֶעְצָר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ בַּקָּשָׁה.
ח. חוֹזֵר לָרֹאשׁ. שטעה בכך שלא הזכיר גבורות ה' בנתינת הגשם, בזמן הראוי לירידת הגשם (ראה לעיל ב,טו). וצריך לחזור לראש התפילה משום שטעה באחת משלוש הראשונות (לעיל ה"א). וְאִם הִזְכִּיר הַטַּל אֵינוֹ חוֹזֵר. שהזכיר גבורתו של ה', הנותן מים לעולם. וְאִם טָעָה בִּימוֹת הַחַמָּה… חוֹזֵר לָרֹאשׁ. שהגשם בימות החמה הוא סימן קללה. שֶׁאֵין הַטַּל נֶעְצָר וְאֵינוֹ צָרִיךְ בַּקָּשָׁה. שהזכרת הגבורה היא מעין בקשה, ולפיכך אין בהשמטת הטל משום טעות גמורה.
ח. שו"ע או"ח קיד,ג-ה. וְלֹא אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם וְלֹא מוֹרִיד הַטַּל חוֹזֵר לָרֹאשׁ. דווקא אם התחיל ברכת 'אתה קדוש', אך אם נזכר קודם שסיים ברכת מחיה המתים ואפילו אם סיים את הברכה ועדיין לא התחיל ברכת 'אתה קדוש', אומרו במקום שנזכר וממשיך את התפילה (שו"ע סעיף ו). וְאִם טָעָה בִּימוֹת הַחַמָּה וְאָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם חוֹזֵר לָרֹאשׁ. דווקא כשסיים את הברכה, אך אם לא סיים את הברכה חוזר לראש ברכת 'אתה גיבור' (שו"ע). ונחלקו האחרונים כשאמר 'ברוך אתה ה' אם רשאי לסיים 'למדני חוקיך' ולחזור לראש הברכה או שעליו לסיים ולחזור לראש התפילה (משנ"ב). וְאִם טָעָה בִּימוֹת הַחַמָּה וְאָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם. והמסופק אם אמר 'מוריד הגשם' בימות החמה: בתוך שלושים יום מיום טוב ראשון של פסח דינו כמי שלא הזכיר וחוזר ומתפלל, ולאחר שלושים יום מניחים שכבר התרגל לומר 'מוריד הטל', ואינו חוזר. ויכול לומר את הנוסח מ'אתה גיבור' עד 'מוריד הטל' תשעים פעמים (כמספר הפעמים שמזכיר במשך שלושים יום), ואז אף אם הסתפק בתוך שלושים יום, אינו חוזר (שו"ע סעיפים ח-ט). וכתבו האחרונים שהדין דומה לגבי המסופק אם שאל טל ומטר בברכת השנים (מג"א). וְאִם לֹא הִזְכִּיר טַל. כתב הרמ"א שמנהג בני אשכנז לא להזכיר כלל 'מוריד הטל' אף לא בימות החמה (רמ"א). וכיום התפשט המנהג לאומרו אף בקרב רבים מקהילות האשכנזים. וְאִם לֹא הִזְכִּיר טַל אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וכן אם לא הזכיר בימות הגשמים 'משיב הרוח' (נוסח שנהוג לאומרו קודם 'מוריד הגשם' — ראה סדר התפילות, יז) או אם אמרו בימות החמה אינו חוזר (שו"ע).
ט. מִי שֶׁשָּׁכַח הַשְּׁאֵלָה מִבִּרְכַּת הַשָּׁנִים: אִם נִזְכַּר קֹדֶם 'שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה' — שׁוֹאֵל אֶת הַגְּשָׁמִים בְּ'שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה'; וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁבֵּרֵךְ 'שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה' — חוֹזֵר לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים; וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל תְּפִלָּתוֹ — חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שְׁנִיָּה.
ט. שֶׁשָּׁכַח הַשְּׁאֵלָה מִבִּרְכַּת הַשָּׁנִים. לא הזכיר את בקשת הגשמים בחורף (לעיל ב,טז). שׁוֹאֵל אֶת הַגְּשָׁמִים בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. שבברכה זו רשאי לבקש כל צרכיו (לעיל ו,ג, וראה ב,יז). חוֹזֵר לְבִרְכַּת הַשָּׁנִים. שהיא מקומה של בקשה זו. חוזר וּמִתְפַּלֵּל שְׁנִיָּה. משום שטעה בעניין חשוב.
ט. שו"ע או"ח קיז,ד-ה. שֶׁשָּׁכַח הַשְּׁאֵלָה מִבִּרְכַּת הַשָּׁנִים. ואם טעה ושאל מטר בימות החמה: כשלא עקר רגליו, חוזר לתחילת 'ברכת השנים'; וכשעקר רגליו, חוזר לראש (שו"ע סעיף ג). וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁבֵּרֵךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. והשו"ע כתב שאם עוד לא התחיל ברכת 'רצה', יאמר שם 'ותן טל ומטר' וימשיך תפילתו. והאחרונים כתבו שאם נזכר לאחר אמירת 'ברוך אתה ה" יסיים 'למדני חוקיך' ויאמר 'ותן טל ומטר' ואחר כך ימשיך 'כי אתה שומע תפילת…' (משנ"ב). וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל תְּפִלָּתוֹ. אף אם לא עקר רגליו, נחשב כהשלים תפילתו וחוזר לראש. והרגיל לומר תחנונים אחר תפילתו (כגון 'אלהי נצור'), סיום תפילתו תלוי בסיום התחנונים (שו"ע). והאחרונים כתבו שהרגיל לומר אחרי התחנונים פסוק 'יהיו לרצון', אמירה זו נחשבת כסיום תפילתו וחוזר לראש
(משנ"ב).
י. טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר 'יַעֲלֶה וְיָבֹא': אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה וּמַזְכִּיר; וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ — חוֹזֵר לָרֹאשׁ; וְאִם הָיָה רָגִיל לוֹמַר דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ, וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר רַגְלָיו — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה.
י. יַעֲלֶה וְיָבֹא. התוספת המיוחדת למועדים, שהיא בקשה להיזכר לפני ה' בימים אלו. נאמרת בברכת 'עבודה' (לעיל ב,י-יא). דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים אַחַר תְּפִלָּתוֹ וכו'. תוספות של בקשות אחר סיום התפילה, שיכול אדם להאריך בהן (לעיל ו,ב).
יא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אוֹ בְּשַׁחֲרִית וּמִנְחָה שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. אֲבָל עַרְבִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אִם לֹא הִזְכִּיר — אֵינוֹ חוֹזֵר.
יא. עַרְבִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ… אֵינוֹ חוֹזֵר. שאין מקדשים את החודש בלילה (ראה הלכות קידוש החדש ב,ח).
י-יא. שו"ע או"ח תכב,א. טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבֹא. והמסופק אם הזכיר, אינו צריך לחזור (רמ"א). והאחרונים כתבו שחוזר ומתפלל (משנ"ב) ויש שכתבו שיתפלל בתורת נדבה (כה"ח). אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה. והשו"ע הוסיף שאם נזכר לפני שהתחיל 'מודים', אומר שם 'יעלה ויבוא'. וכתבו האחרונים שאם אמר 'ברוך אתה ה" ונזכר לפני שסיים 'המחזיר שכינתו לציון', יאמר 'למדני חוקיך' ואחר כך 'יעלה ויבוא', וימשיך 'ותחזינה עינינו' (משנ"ב). וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לָרֹאשׁ. נחלקו האחרונים בדין הנזכר אחר שהתפלל מוסף, אם עליו לחזור ולהתפלל שחרית עם 'יעלה ויבוא' (משנ"ב).
יב. כָּל מָקוֹם שֶׁחוֹזֵר הַיָּחִיד וּמִתְפַּלֵּל, שְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אִם טָעָה כְּמוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאִם שָׁכַח שְׁלִיחַ צִבּוּר וְלֹא הִזְכִּיר 'יַעֲלֶה וְיָבֹא' עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ — אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, שֶׁהֲרֵי תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו שֶׁהוּא מַזְכִּיר בָּהּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
יב. חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אִם טָעָה כְּמוֹתוֹ. בטעות דומה, ואין הבדל בדיניהם. מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר. שיצטרכו להמתין עד שיתפלל שנית מן ההתחלה. תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין לְפָנָיו. ובעת הצורך די בהזכרה זו.
יב. שו"ע או"ח קכו,ג. חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ. והוא הדין שחרית של חול המועד (אחרונים). וכתב הרמ"א שכן הדין בשליח ציבור שטעה והתפלל שחרית של חול בשבת או ביום טוב, שאינו חוזר ומתפלל תפילת שבת אלא סומך על תפילת המוסף. וכתבו האחרונים שיש חולקים וסוברים שבשבת ויום טוב עליו לחזור ולהתפלל שחרית אף אם השלים תפילתו (כה"ח). עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ. ואם נזכר קודם שהשלים תפילתו, חוזר לרצה ואין בכך טורח ציבור (שו"ע).
יג. עֲשֶׂרֶת הַיָּמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים: טָעָה וְחָתַם בָּהֶם בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית 'הָאֵל הַקָּדוֹשׁ' — חוֹזֵר לָרֹאשׁ; טָעָה וְחָתַם בְּאַחַת עֶשְׂרֵה 'אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט' — חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה וְחוֹתֵם בָּהּ: 'הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט', וּמִתְפַּלֵּל וְהוֹלֵךְ עַל הַסֵּדֶר. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ — חוֹזֵר לָרֹאשׁ, אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד צִבּוּר.
יג. עֲשֶׂרֶת הַיָּמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. שבהם מוסיפים הוספות מיוחדות בנוסח התפילה (ראה לעיל ב,יח-יט). וְחָתַם… הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. במקום 'המלך הקדוש'. חוֹזֵר לָרֹאשׁ. כדין הטועה בשלוש ראשונות.
חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַבְּרָכָה. כדין הטועה בברכה מן האמצעיות.
יג. שו"ע או"ח תקפב,א, קיח,א. טָעָה וְחָתַם… הָאֵל הַקָּדוֹשׁ חוֹזֵר לָרֹאשׁ. אם נזכר 'תוך כדי דיבור' (שיעור אמירת המילים 'שלום עליך רבי'), עליו לתקן את עצמו ואינו צריך לחזור. וכן בנוגע ל'המלך המשפט' (שו"ע סעיף ב). טָעָה וְחָתַם בְּאַחַת עֶשְׂרֵה אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט וכו'. השו"ע פסק כדעת הרמב"ם, והרמ"א כתב שמכיוון שהזכיר תיבת 'מלך' באמירת 'מלך אוהב צדקה ומשפט', אינו צריך לחזור. למעשה, בקהילות האשכנזים נוהגים כפסק הרמ"א, ובקהילות הספרדים יש הנוהגים כדעת הרמ"א (בא"ח נצבים,יט, כה"ח) ויש הנוהגים כדעת השו"ע (יחווה דעת א,נז).
יד. טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר הַבְדָּלָה בְּ'חוֹנֵן הַדַּעַת': מַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר 'עַל הַנִּסִּים' בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים וַ'עֲנֵנוּ' בִּתְפִלַּת תַּעֲנִית — אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, אֶחָד יָחִיד וְאֶחָד צִבּוּר. וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר רַגְלָיו, אוֹמֵר: 'עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ וכו' כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי' וכו'.
יד. הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת. במוצאי שבת או מוצאי יום טוב (לעיל ב,יב). מַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר. שהרי מבדיל אחר כך על כוס יין (ראה הלכות שבת כט,ו). שֶׁלֹּא הִזְכִּיר עַל הַנִּסִּים בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים. בברכת 'הודיה' (לעיל ב,יג) וַעֲנֵנוּ בִּתְפִלַּת תַּעֲנִית. שהיחיד אומרה בברכת 'שומע תפילה' ושליח הציבור בין 'גואל' ל'רופא' (לעיל ב,יד). אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל. שהן תוספות שאינן עיקריות. וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר רַגְלָיו. יכול לצרף את תפילת 'עננו' לתחנונים שאחר התפילה. יִהְיוּ לְרָצוֹן וכו'. הוא הפסוק החותם את התפילה (לעיל ב,ט).
יד. טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת. שו"ע או"ח רצד,א-ב. מַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ. ויש מי שכתב שיכול לאומרו לאחר 'יהיו לרצון' (ערוה"ש). וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר. כתב השו"ע שהטעם הוא מפני שממילא יבדיל אחר כך על הכוס, ולכן אם סבור שלא יהיה לו כוס להבדיל עליו עד למחר, יחזור ויתפלל. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר. כתב השו"ע שאם טעם משהו קודם שהבדיל על הכוס, צריך לחזור ולהתפלל ולומר הבדלה ב'חונן הדעת'. מִי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר עַל הַנִּסִּים בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים. שו"ע או"ח תרפב,א, תרצג,ב. וַעֲנֵנוּ בִּתְפִלַּת תַּעֲנִית. שו"ע או"ח תקנז,א.
טו. שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת —
יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל שַׁבָּת. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב. שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב — מִתְפַּלֵּל בְּמוֹצָאֵיהֶן עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל חֹל, מַבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מַבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה. וְאִם הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶם אוֹ לֹא הִבְדִּיל בְּאַחַת מֵהֶם — יָצָא. אֲבָל אִם לֹא הִבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְהִבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה — חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית, מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה לֹא עָלְתָה לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּימָהּ לַתְּפִלָּה שֶׁהִיא תְּפִלַּת עַרְבִית. וְכָל הַמִּתְפַּלֵּל שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת, אֲפִלּוּ שַׁחֲרִית וּמוּסָף — לֹא יִתְפַּלֵּל זוֹ אַחַר זוֹ, אֶלָּא יִשְׁהֶה בֵּין תְּפִלָּה לִתְפִלָּה כְּדֵי שֶׁתִּתְחוֹנֵן דַּעְתּוֹ עָלָיו.
טו. יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל שַׁבָּת. ואף שתפילת ההשלמה שונה מן התפילה ששכח (לעניין תפילת התשלומים ראה לעיל ג,ח-י). וְכֵן בְּיוֹם טוֹב. אם לא התפלל מנחה בערב יום טוב, יתפלל ערבית שתיים של יום טוב. מַבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מַבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה. שהראשונה היא התפילה שבזמנה, ואחריה מתפלל את תפילת התשלומים (לעיל ג,ח). וְאִם הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶם אוֹ לֹא הִבְדִּיל בְּאַחַת מֵהֶם יָצָא. שאין פגם בהבדלה יתירה, ואף אם לא הבדיל כלל יצא (לעיל הי"ד). מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּימָהּ לַתְּפִלָּה שֶׁהִיא תְּפִלַּת עַרְבִית. שההבדלה היא סימן לכך שהשנייה דווקא היא תפילת ערבית. אֲפִלּוּ שַׁחֲרִית וּמוּסָף. שבדרך כלל מתפללים אותן זו אחר זו (ראה לעיל ט,יג). כְּדֵי שֶׁתִּתְחוֹנֵן דַּעְתּוֹ עָלָיו. שיעור זמן שתתיישב דעתו ויוכל להתחנן כראוי (ראה לעיל ד,טז).
טו. שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל וכו'. שו"ע או"ח קח,ט-י. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב. וכן כששכח להתפלל מנחה בערב ראש חודש (רמ"א). שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב. ואם התפלל בשבת תפילת מנחה של חול, או שלא הזכיר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש, חוזר ומתפלל ערבית שתיים אחת לשם חובה והשניה לתשלומים אך משום שיש מחלוקת בדין זה, מתפלל אותה בתורת נדבה, ומתנה קודם תפילתו שאם הוא חייב בה תהיה חובה, ואם אינו חייב תהיה נדבה, ואף על פי כן אינו צריך לחדש בה דבר (שו"ע סעיף יא ואחרונים). אֲבָל אִם לֹא הִבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְהִבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלִישִׁית. וכתבו האחרונים שדווקא אם לא כיוון בלבו כלום הדין כן, אך אם כיוון שהתפילה הראשונה היא תפילת החובה והשניה היא תפילת התשלומין, אף אם הבדיל בשניה ולא בראשונה, או שהזכיר של ראש חודש בשניה ולא בראשונה, אינו חוזר ומתפלל (משנ"ב). וְכָל הַמִּתְפַּלֵּל שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת וכו'. שו"ע או"ח קה,א. אֶלָּא יִשְׁהֶה בֵּין תְּפִלָּה לִתְפִלָּה. שיעור הליכת ארבע אמות (שו"ע). ולכתחילה יפסיק בין תפילה לתפילה באמירת 'אשרי', כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה (שו"ע קח,ב, רמ"א ואחרונים). ויש אומרים שאין לומר 'אשרי' בלילה, ובמקרה זה, ישהה שיעור ארבע אמות (משנ"ב).
טז. אָסוּר לוֹ לַמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר שֶׁיַּקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִילַּת הַצִּבּוּר. הַנִּכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין בְּלַחַשׁ: אִם יָכוֹל לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְ'קָדוֹשׁ' — יִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו — יַמְתִּין עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, וְיִתְפַּלֵּל עִמּוֹ בְּלַחַשׁ מִלָּה בְּמִלָּה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה, עוֹנֶה הַקְּדֻשָּׁה עִם הַצִּבּוּר, וּמִתְפַּלֵּל שְׁאָר הַתְּפִלָּה לְעַצְמוֹ. וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם שְׁלִיחַ צִבּוּר וְהִגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה — לֹא יַפְסִיק וְלֹא יַעֲנֶה קְדֻשָּׁה עִמָּהֶן. וְכֵן לֹא יַעֲנֶה 'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּה מְבָרַךְ' וְהוּא בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר הַבְּרָכוֹת.
טז. אָסוּר לוֹ לַמִּתְפַּלֵּל וכו'. אלא צריך להתפלל יחד עם הציבור (וראה עוד לעיל ו,ב). לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר. את תפילת העמידה.
עוֹנֶה הַקְּדֻשָּׁה עִם הַצִּבּוּר וּמִתְפַּלֵּל שְׁאָר הַתְּפִלָּה לְעַצְמוֹ. בלא להתחשב בקצב שליח הציבור. לֹא יַפְסִיק וכו'. שאין להפסיק בתפילה לשום עניין (ראה לעיל ו,ט), ואפילו לא לדברים שבקדושה. צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר הַבְּרָכוֹת. שאין מפסיקים את התפילה בכדי לענות על ברכות אחרות.
טז. אָסוּר לוֹ לַמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר וכו'. שו"ע או"ח צ,י. אָסוּר לוֹ לַמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר שֶׁיַּקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר. אלא אם כן כשימתין לציבור יעבור זמן תפילה (שו"ע). וכתבו האחרונים שאף במקרה זה, עדיף שיצא מבית הכנסת ויתפלל בביתו (משנ"ב). והרמ"א הוסיף שאף לצורך לימוד תורה לא יקדים תפילתו לתפילת הציבור. הַנִּכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין בְּלַחַשׁ וכו'. שו"ע או"ח קט,א-ב. הַנִּכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין. וכשהציבור נמצאים בפסוקי דזמרה, ידלג על פרקים מפסוקי דזמרה ובלבד שיאמר 'ברוך שאמר' 'אשרי' ו'ישתבח' (שו"ע ורמ"א או"ח נב,א, וראה שם סדרי העדיפויות לגבי שאר המזמורים). ואם לא יספיק להגיע לתפילת הציבור, דעת השו"ע שידלג אף על קטעים אלו ויתחיל מברכות קריאת שמע כדי שיתפלל עם הציבור ולאחר תפילתו ישלים את כל פסוקי דזמרא מלבד ברכות 'ברוך שאמר' ו'ישתבח'. ויש אחרונים שכתבו שעל קטעים אלו אין לדלג, אף אם יפסיד תפילה בציבור (משנ"ב). ולשיטת המקובלים אין מדלגים בסדר התפילה כלל אף אם יפסיד בשל כך תפילה בציבור (כה"ח). אִם יָכוֹל לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְקָדוֹשׁ. השו"ע והרמ"א הוסיפו קטעי תפילה נוספים הנאמרים בציבור שעל המאחר לתפילה להשתתף בהם, ויאמוד בדעתו: אם ביכולתו לסיים את תפילתו עד שיגיעו הציבור לקטעים אלו, יתפלל; ואם לאו עליו להמתין (בתנאי שלא יעבור זמן תפילה). ואלו הם: 'יהא שמיה רבא', כריעה ב'מודים', אמן של 'האל הקדוש' ו'שומע תפילה'. וכתבו האחרונים שלמעשה המנהג להמתין רק לקדושה (ערוה"ש סעיף ד). יַמְתִּין עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם וְיִתְפַּלֵּל עִמּוֹ בְּלַחַשׁ מִלָּה בְּמִלָּה. והרמ"א כתב שאין לעשות כן לכתחילה, אלא ימתין לקדושה ואחר כך יתפלל. והאחרונים כתבו שיכול לכתחילה להתפלל עם שליח הציבור (משנ"ב, ערוה"ש סעיף יב, כה"ח). עוֹנֶה הַקְּדֻשָּׁה עִם הַצִּבּוּר. כתב השו"ע (סעיף ג) שיחיד שהגיע ל'קדושה' של שמונה עשרה, והציבור נמצאים בקדושת 'ובא לציון', או שנמצא ב'קדושה' של שחרית והציבור נמצאים ב'קדושה' של מוסף, אינו עונה עמהם, משום שאין הקדושות שוות. והרמ"א כתב שקדושות שחרית ומוסף שוות ויכול לענות עם הציבור. וּמִתְפַּלֵּל שְׁאָר הַתְּפִלָּה לְעַצְמוֹ. והשו"ע הוסיף שבמקרה זה יתאים את עצמו לקצב השליח ציבור ויאמר עימו מילה במילה ברכת 'האל הקדוש' ו'שומע תפילה' ו'מודים', או לכל הפחות כשמגיע השליח ציבור ל'מודים' יגיע ל'הטוב שמך ולך נאה להודות' כדי שיוכל לכרוע עימו. וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם שְׁלִיחַ צִבּוּר וְהִגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדֻשָּׁה וכו'. שו"ע או"ח קד,ז. לֹא יַפְסִיק וְלֹא יַעֲנֶה קְדֻשָּׁה עִמָּהֶן וְכֵן לֹא יַעֲנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּה מְבָרַךְ. אלא ישתוק ויכוון למה שאומר השליח ציבור, כדי שיצא ידי חובה מדין 'שומע כעונה' (שו"ע). וכתבו האחרונים שהוא הדין ב'ברכו'. ולאחר 'יהיו לרצון' הראשון (ראה לעיל ב,ט) יכול לענות קדושה וקדיש וברכו (שו"ע). לֹא יַעֲנֶה… וְהוּא בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה. וכן הדין בפסוקי 'שמע ישראל' ו'ברוך שם כבוד מלכותו' (שו"ע סו,א) ובין 'ה' אלהיכם' ל'אמת ויציב' (שם סעיף ה; וראה רמב"ם הלכות קריאת שמע ב,יז). וכתב עוד השו"ע שבשאר פסוקי קריאת שמע ובברכותיה מפסיק אפילו באמצע פסוק לעניית קדיש וקדושה וברכו ואמירת 'מודים אנחנו לך' של מודים דרבנן. והרמ"א הוסיף שיענה גם 'אמן' של ברכות 'האל הקדוש' ו'שומע תפילה' (וראה באחרונים שהוסיפו פרטים בנושא). ולגבי הפסקה בפסוקי דזמרה כתבו האחרונים שמותר להפסיק לעניית אמן של ברכות, אמן של קדיש עד 'דאמירן בעלמא', ברכו, קדושה, מודים דרבנן, ואין מפסיקים לעניית 'ברוך הוא וברוך שמו' (משנ"ב נא,ח, ערוה"ש נא,ו, כה"ח נא,יא, נא,כא-כג). יש אחרונים שכתבו שההפסקה בכל מקומות אלו אינה חובה אלא רשות, בפרט אם הדבר מפריע לכוונת המתפלל, מלבד קדושה ומודים בהם חייב לעמוד כדי שלא יראה כפורש מן הציבור (ציץ אליעזר יא,ג, הליכות שלמה ו,יב).

תקציר הפרק 

פרק י הלכות תפילה

טעויות בתפילה

🔹 מי שהתפלל ולא כיוון ליבו בברכה ראשונה בתפילת עמידה לא יצא ידי חובה וחוזר ומתפלל.
🔹 טעויות בתפילה:
טעה ב3⃣ ברכות אחרונות או ראשונות חוזר לתחילתן↪, ובאמצעיות חוזר לתחילת הברכה.
🤔 מי שלא זוכר אם התפלל לא חוזר להתפלל אא"כ בתנאי נדבה.
🔹 מי שטעה והתפלל של חול בשבת וסיים את התפילה, או שאמר מוריד הגשם בימות החמה, לא שאל גשמים בימות הגשמים, לא אמר יעלה ויבוא (חוץ מערבית של ר"ח), לא אמר המלך הקדוש או המלך המשפט- חוזר לראש התפילה↪.
🔹 מי שטעה ואמר מוריד הטל בימות הגשמים, או שלא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, או על הניסים ועננו- אינו חוזר ומתפלל.
שכח ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שתי תפילות של חול ומבדיל בראשונה, ואם הבדיל בשנייה ולא בראשונה- חוזר ומתפלל תפילה שלישית.
🔹 מי שאיחר לתפילה, אם יספיק לסיים תפילתו עד שיגיע הש"ץ לקדושה יתחיל ואם לא יתחיל יחד עם הש"ץ.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. שליח ציבור שטעה – באיזה מקרה מעבירים אותו מיד ואין ממתינין לו?

א- כשטעה בשלוש ברכות ראשונות.
ב- כשטעה בברכת המינים, ולא התחיל בה.
ג- כשטעה בשלוש ברכות אחרונות.

[פרק י', הלכה ג']

2. לא הזכיר יעלה ויבוא – באיזה מקרה אינו חוזר?

א- כשנזכר קודם שעקר רגליו.
ב- בחולו של מועד.
ג- בערבית של ראש חודש.

[פרק י', הלכה י"א]

3. כמה זמן יש להמתין בין תפילה לתפילה?

א- כדי שתתחונן דעתו.
ב- כדי הילוך ד' אמות.
ג- כדי אמירת מזמור "תהלה לדוד".

[פרק י', הלכה ט"ו]

 

תשובות:

1-ב 2-ג 3-א

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן