פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שבועות, ספר הפלאה
כ׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ט באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שבועות, ספר הפלאה
י״ח באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט״ו באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ד באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״ב באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שחיטה, ספר קדושה
י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ח׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ז׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ו׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שחיטה, ספר קדושה
ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ב׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
א׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ל׳ בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ט בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ח בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ז בשבט ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ו בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ה בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
כ״ד בשבט ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. זָר שֶׁאָכַל תְּרוּמָה בִּשְׁגָגָה – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ. אֲפִלּוּ יָדַע שֶׁהִיא תְּרוּמָה וְשֶׁהוּא מֻזְהָר עָלֶיהָ, אֲבָל לֹא יָדַע אִם חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה אִם לָאו – הֲרֵי זוֹ שְׁגָגָה, וּמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ.
א. זָר. מי שאסור באכילת תרומה. קֶרֶן. שווי התרומה שאכל. וְחֹמֶשׁ. ומוסיף עוד רבע משווי התרומה שהוא חמישית מכלל התשלום הסופי (לקמן הכ"ו ופה"מ תרומות ו,א). אֲבָל לֹא יָדַע אִם חַיָּב עָלֶיהָ מִיתָה. מיתה בידי שמים על אכילה במזיד (לעיל ו,ו). הֲרֵי זוֹ שְׁגָגָה. שאינו נחשב למזיד עד שידע גם מה עונשה (ראה הלכות שגגות ב,ב).
ב. אֶחָד הָאוֹכֵל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, וְאֶחָד הַשּׁוֹתֶה דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִשְׁתּוֹת, וְאֶחָד הַסָּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב,טו) – לְרַבּוֹת אֶת הַסָּךְ. וְאֶחָד הָאוֹכֵל תְּרוּמָה טְמֵאָה בִּשְׁגָגָה, וְאֶחָד הָאוֹכֵל טְהוֹרָה – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ.
אֵינוֹ חַיָּב בַּחֹמֶשׁ עַד שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (ויקרא כב,יד), וְאֵין אֲכִילָה פְּחוּתָה מִכַּזַּיִת. וּכְשֵׁם שֶׁאֲכִילַת תְּרוּמָה בְּכַזַּיִת, כָּךְ שְׁתִיָּתָהּ בְּכַזַּיִת.
ב. שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל. שאם אין דרך לאכלו פטור מחומש ומשלם רק קרן, וכן לגבי שתייה וסיכה (ראה לקמן הל' ז-ח, יא). הַסָּךְ. על עורו נוזל שהופק מתרומה כגון שמן. שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יְחַלְּלוּ… לְרַבּוֹת אֶת הַסָּךְ. איסור זה נאמר לאחר איסור אכילת תרומה לזר, וחכמים למדו שבא להוסיף גם סיכת תרומה.
אֵינוֹ חַיָּב בַּחֹמֶשׁ עַד שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת. אבל קרן חייב גם על פחות. שֶׁנֶּאֱמַר. לגבי חיוב חומש.
ג. אָכַל וְחָזַר וְאָכַל, שָׁתָה וְחָזַר וְשָׁתָה, אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת אֲכִילָה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף אֲכִילָה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס, וּמִתְּחִלַּת שְׁתִיָּה רִאשׁוֹנָה עַד סוֹף שְׁתִיָּה אַחֲרוֹנָה כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית – הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְכַזַּיִת.
ג. כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס. זמן אכילת חצי כיכר לחם, ששיעורו שלוש ביצים (ראה הלכות מאכלות אסורות יד,ח-ט). כְּדֵי שְׁתִיַּת רְבִיעִית. רביעית לוג. הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְכַזַּיִת. שאם אכל או שתה כזית בתוך זמן זה דינה כאכילה או שתייה אחת וחייב עליה, ואם בזמן ארוך יותר, דינן כשתי אכילות או שתיות שאין בכל אחת כזית.
ד. הַתְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר בֵּין שֶׁל דְּמַאי בֵּין שֶׁל וַדַּאי, וְהַחַלָּה וְהַבִּכּוּרִים – כֻּלָּן מִצְטָרְפִין לְכַזַּיִת לְחַיֵּב עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחֹמֶשׁ, שֶׁכֻּלָּן נִקְרְאוּ תְּרוּמָה. וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁאֵין חַיָּבִין חֹמֶשׁ עַל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, כְּמוֹ שֶׁאֵין חַיָּבִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אִם לֹא יִתְחַיֵּב עָלֶיהָ חֹמֶשׁ, יְזַלְזְלוּ בּוֹ.
ד. וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר… שֶׁל דְּמַאי. שהופרש מיבול שחייב בהפרשה מספק (הלכות מעשר ט,א). לְחַיֵּב עֲלֵיהֶן מִיתָה. פרט זה אינו מתייחס לתרומת מעשר של דמאי, שהרי אינו מן התורה (ריק"ו כס"מ). שֶׁכֻּלָּן נִקְרְאוּ תְּרוּמָה. בתורה (ראה במדבר טו,יט, דברים יב,יז). כְּמוֹ שֶׁאֵין חַיָּבִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. כשמחללים מעשר שני יש להוסיף חמישית מערכו, ובפירות דמאי חכמים פטרו אותו מכך, מחשש שאם יחייבו אותו בחומש יאכל בלי פדיון כלל (ירושלמי דמאי א,ב). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות מעשר שני ה,ד. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים וכו'. באכילת תרומת דמאי סברו חכמים להפך, שדווקא אם יפטרו אותו מחומש יבואו לזלזל בו. יְזַלְזְלוּ בּוֹ. ולא יתייחסו לתרומת דמאי כקודש (ירושלמי שם).
ה. אָכַל תְּרוּמָה בְּמֵזִיד: אִם הִתְרוּ בּוֹ – לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם; וְאִם לֹא הִתְרוּ בּוֹ: אִם הָיְתָה טְהוֹרָה – מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ; וְאִם הָיְתָה טְמֵאָה – מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לְהַסָּקָה. לְפִיכָךְ, אִם אָכַל תְּרוּמַת תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁנִּטְמְאוּ – פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין, שֶׁהֲרֵי אֵינָן רְאוּיִין לְהַסָּקָה.
ה. אִם הִתְרוּ בּוֹ. הזהירוהו קודם האכילה שאסור לאכול ושייענש אם יאכל. לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. שאין מתחייבים גם במלקות וגם בתשלום, ראה לעיל ו,ו. וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. שחיוב חומש נאמר רק לגבי אכילה בשוגג (ויקרא כב,יד). מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים. כפי ששווים בתור חומר בעירה. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לְהַסָּקָה. כדין תרומה טמאה (לקמן יב,א) ולפי זה נקבע שווייה.
ו. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה חָמֵץ בַּפֶּסַח, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה – פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין. אֲפִלּוּ הִפְרִישָׁהּ כְּשֶׁהִיא מַצָּה וְהֶחֱמִיצָה – פָּטוּר. וַאֲפִלּוּ דְּמֵי עֵצִים אֵינוֹ מְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְהַסָּקָה; מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה – אֵין לָהּ דָּמִים.
ו. תְּרוּמָה חָמֵץ. תרומה שהיא חמץ, כגון שאכל בפסח לחם שהוכן מתרומת חיטים. אֲפִלּוּ הִפְרִישָׁהּ כְּשֶׁהִיא מַצָּה. לפני ההחמצה. שאם הפריש לאחר שהחמיצה אין תוקף להפרשה ואינה תרומה (רדב"ז). שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְהַסָּקָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה אֵין לָהּ דָּמִים. חמץ נאסר גם בהנאה ואסור אפילו להסיק בו (ראה הלכות חמץ ומצה ג,יא), וממילא כשאכל אותה הייתה חסרת ערך ואינו צריך לשלם.
ז. אֲבָל הַשּׁוֹגֵג וְאָכַל תְּרוּמָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אוֹ שֶׁאָכַל תְּרוּמָה נְקוּרָה, וְהַשּׁוֹתֶה יֵין תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה, וְהַסָּךְ יַיִן וָשֶׁמֶן כְּאֶחָד, אוֹ שֶׁשָּׁתָה שֶׁמֶן וְחֹמֶץ כְּאֶחָד, אוֹ שֶׁכָּסַס אֶת הַחִטִּין, אוֹ גָּמַע אֶת הַחֹמֶץ – הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ.
ז. הַשּׁוֹגֵג וְאָכַל תְּרוּמָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אף שעל אכילה ביום הכיפורים חייב כרת אין זו עילה לפטרו מתשלום, שרק חיוב מיתה בבית דין פוטר מתשלום (גם בשוגג, ראה הלכות נערה בתולה א,יא-יד). אוֹ שֶׁאָכַל תְּרוּמָה נְקוּרָה. פירות תרומה שנוקרו על ידי בעלי חיים, ואסורים באכילה מחשש לסכנה ויש להשליכם (ראה לקמן יב,יג). ואף שאינם עומדים לאכילה, חייב לשלם קרן וחומש. וְהַשּׁוֹתֶה יֵין תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה. שגם הוא אסור מחמת הסכנה ויש לשפכו (שם). וְהַסָּךְ יַיִן וָשֶׁמֶן כְּאֶחָד. אף שאין דרך בני אדם לסוך ביין, אך מכיוון שדרך בני אדם לסוך בשמן, חייב גם על היין (רדב"ז). אוֹ שֶׁשָּׁתָה שֶׁמֶן וְחֹמֶץ כְּאֶחָד. אף שאין דרך בני אדם לשתות שמן, אך מכיוון שדרך בני אדם לשתות חומץ חייב גם על השמן (ערוה"ש עט,יט). אוֹ שֶׁכָּסַס אֶת הַחִטִּין אוֹ גָּמַע אֶת הַחֹמֶץ. אכל גרעיני חיטה כשהם חיים או שתה חומץ. שאף שאין זו דרך האכילה המקובלת, יש שאוכלים כך.
ח. הָיָה שָׂבֵעַ וְקָץ בִּמְזוֹנוֹ, וְהוֹסִיף עַל שָׂבְעוֹ בַּאֲכִילַת תְּרוּמָה – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יֹאכַל" (ויקרא כב,יד), לֹא שֶׁיַּזִּיק עַצְמוֹ. וְכֵן הַכּוֹסֵס אֶת הַשְּׂעוֹרִים – פָּטוּר מִן הַחֹמֶשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהִזִּיק עַצְמוֹ.
ח. וְקָץ בִּמְזוֹנוֹ. אינו רוצה לאכול עוד. לֹא שֶׁיַּזִּיק עַצְמוֹ. ואכילה באופן כזה נחשבת כאילו אכל אוכלים שאינם ראויים לאכילה (ראה הלכות שביתת עשור ב,ז). הַשְּׂעוֹרִים. שהם מאכל בהמה.
ט. זָר שֶׁבָּלַע שֵׁזָפִין שֶׁל תְּרוּמָה וֶהֱקִיאָן, וּבָא אַחֵר וַאֲכָלָן גַּם הוּא בִּשְׁגָגָה – הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וְהַשֵּׁנִי מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים לָרִאשׁוֹן.
ט. שֵׁזָפִין. שיזף תרבותי שפירותיו קטנים וצורתם עגלגלה או מאורכת. וֶהֱקִיאָן. שלמים. וְהַשֵּׁנִי מְשַׁלֵּם דְּמֵי עֵצִים. מכיוון שלאחר ההקאה היו ראויים להסקה ולא לאכילה. לָרִאשׁוֹן. שמאחר שהראשון נהנה מאכילת השזיפים והתחייב בדמיהם, הרי הם שלו.
י. הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה – הֲרֵי הֵן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּשׁוֹגְגִין, וְהוּא מְשַׁלֵּם לָהֶן דְּמֵי סְעוּדָתָן, שֶׁדְּמֵי הַחֻלִּין יְתֵרִין מִדְּמֵי תְּרוּמָה שֶׁאָכְלוּ; שֶׁדָּבָר הָאָסוּר, נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם חָתָה מִמֶּנּוּ.
י. הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה. ולא ידעו שהיא תרומה. וְהוּא מְשַׁלֵּם לָהֶן. אם היה חייב להאכילם (מלא"ש תרומות ו,ג). דְּמֵי סְעוּדָתָן וכו'. מכיוון שאדם מתרחק מאכילת איסור ואינו נהנה מאכילתו, כאילו לא האכילם, וחייב לשלם להם את דמי הסעודה, ומשלם להם לפי שווי פירות חולין שהיה אמור להאכילם שהם יקרים יותר מפירות תרומה (רדב"ז, וראה בריק"ו וערוה"ש עט,כג).
יא. הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו הַקְּטַנִּים, וְאֶת עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, וְהָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וְהָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְנָזִיר שֶׁשָּׁגַג וְשָׁתָה יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה, וְהַשּׁוֹתֶה שֶׁמֶן, וְהַסָּךְ אֶת הַיַּיִן – כָּל אֵלּוּ מְשַׁלְּמִין אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָן מְשַׁלְּמִין אֶת הַחֹמֶשׁ.
יא. הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו הַקְּטַנִּים. שאינם מצווים שלא לאכול תרומה. ואביהם משלם בשבילם, שהרי גרם לנזק לכהן. ואולם, מפני שלא הוא אכל את התרומה בעצמו, אינו משלם אלא את הקרן ולא את החומש. וְאֶת עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים. עבדים כנענים. ואף עבד גדול פטור מכיוון שנכסיו שייכים לאדונו ואין לו ממה לשלם. ולפיכך משלם בעל הבית, אך את הקרן בלבד. וְהָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ. שחיובה מדרבנן (לעיל א,ו). וְהָאוֹכֵל אוֹ הַשּׁוֹתֶה פָּחוֹת מִכַּזַּיִת. שאינו בכלל חיוב חומש (לעיל ה"ב). וְנָזִיר שֶׁשָּׁגַג וְשָׁתָה יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה. מכיוון שאסור בשתיית יין אינה נחשבת לשתייה (ראה מפרשים שהסבירו את החילוק בין הדין כאן לדין האוכל ביום הכיפורים האמור לעיל ה"ז). וְהַשּׁוֹתֶה שֶׁמֶן. שהשתייה מזיקה לו (בבלי ברכות לה,ב). וְהַסָּךְ אֶת הַיַּיִן. שאין דרך בני אדם בכך.
יב. בַּת כֹּהֵן שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה, וְאַחַר כָּךְ אָכְלָה תְּרוּמָה – מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחֹמֶשׁ.
הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, וְאָמְרוּ לָהּ: 'מֵת בַּעְלִיךְ' אוֹ 'גֵּרְשִׁיךְ', וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל, וְאָמְרוּ לוֹ: 'מֵת רַבְּךָ, וְהִנִּיחַ יוֹרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכִיל', אוֹ שֶׁ'מְּכָרְךָ לְיִשְׂרָאֵל' אוֹ 'נְתָנְךָ לוֹ' אוֹ 'שִׁחְרֶרְךָ', וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה – הֲרֵי אֵלּוּ מְשַׁלְּמִין אֶת הַקֶּרֶן בִּלְבַד. וְאִם הָיְתָה תְּרוּמַת חָמֵץ וְהָיָה עֶרֶב הַפֶּסַח – הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם; מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנָּהּ בָּהוּל, נֶחְפְּזוּ לֶאֱכֹל וְלֹא בָּדְקוּ.
וְכֻלָּן שֶׁהָיְתָה תְּרוּמָה לְתוֹךְ פִּיהֶן כְּשֶׁיָּדְעוּ שֶׁהֵן אֲסוּרִין לֶאֱכֹל – הֲרֵי אֵלּוּ יִפְלֹטוּ.
יב. בַּת כֹּהֵן שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל. ולא שבה לבית אביה. אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה. שנבעלה למי שאסור לה (לעיל ו,ז). מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן. מכיוון שאכלה משל הכהנים. וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחֹמֶשׁ. מכיוון שאינה לגמרי זרה (פה"מ תרומות ז,ב ע"פ הספרא).
הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. אשת כהן. הָעֶבֶד. עבד של כהן. וְהִנִּיחַ יוֹרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכִיל. היורש שזכה בעבד אינו מאלו שעבדיהם אוכלים תרומה, כגון שהיה חלל. אוֹ נְתָנְךָ לוֹ. נתן אותך לישראל במתנה. שִׁחְרֶרְךָ. ונעשה אדון לעצמו, והריהו כגר שאינו כהן. וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה. שהוא חלל ואין דינו ככהן. הֲרֵי אֵלּוּ מְשַׁלְּמִין אֶת הַקֶּרֶן בִּלְבַד. ופטורים מהחומש מפני שהיו מוחזקים כמותרים בתרומה בזמן שאכלו, וחייבים את הקרן מכיוון שאכלו משל הכהנים. מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנָּהּ בָּהוּל. שיש לאכלה לפני שתיאסר. נֶחְפְּזוּ לֶאֱכֹל וְלֹא בָּדְקוּ. ופטורים גם מהקרן מפני שזה אונס גמור (ערוה"ש עט,כז).
הֲרֵי אֵלּוּ יִפְלֹטוּ. יפלטו אותה מפיהם.
יג. הָיָה אוֹכֵל, וְאָמְרוּ לוֹ: 'נִטְמֵאתָ' אוֹ 'נִטְמֵאת הַתְּרוּמָה', 'טָמֵא הָיִיתָה' אוֹ 'טְמֵאָה הָיְתָה הַתְּרוּמָה', אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֶבֶל אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, אוֹ שֶׁטָּעַם טַעַם פִּשְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו – הֲרֵי אֵלּוּ יִפְלֹטוּ.
יג. נִטְמֵאתָ אוֹ נִטְמֵאת הַתְּרוּמָה. עכשיו. טָמֵא הָיִיתָה אוֹ טְמֵאָה הָיְתָה הַתְּרוּמָה. לפני שהתחלת לאכול. אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֶבֶל וכו'. דינים אלו שייכים בכל אדם שהיה אוכל ונודע לו שהכניס לפיו דבר האסור באכילה. אוֹ שֶׁטָּעַם טַעַם פִּשְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו. כאן מדובר בכהן שאכל תרומה והרגיש בפיו טעם של פשפש. והתירו לו לפלוט את האוכל שבפיו, בגלל המיאוס שגורם לו טעם הפשפש ולא חששו להפסד התרומה (ע"פ פה"מ תרומות ח,ב).
יד. שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין, שֶׁנָּפְלָה תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זוֹ נָפְלָה – הֲרֵינִי אוֹמֵר לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה, אָכַל זָר אֶת אַחַת מֵהֶן – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, וְהַשְּׁנִיָּה נוֹהֵג בָּהּ כִּתְרוּמָה.
אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה – אַף הוּא פָּטוּר. אָכַל אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן – מְשַׁלֵּם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן; אִם מֵזִיד – קֶרֶן, וְאִם שׁוֹגֵג – קֶרֶן וְחֹמֶשׁ.
יד. קֻפּוֹת. סלים. הֲרֵינִי אוֹמֵר לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. ניתן להקל ולהניח שהתרומה נפלה לקופה שבה התרומה ומעמדן לא השתנה (בתרומה דרבנן דווקא, ראה לקמן יג,יד). וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה. אם יש שתי קופות, של חולין ותרומה, ואין ידוע איזו קופה של התרומה, ואכל מאחת מהן. שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. ואי אפשר לחייב בתשלום מספק. וְהַשְּׁנִיָּה. הקופה השנייה שלא אכל ממנה. נוֹהֵג בָּהּ כִּתְרוּמָה. יש להחמיר בה מספק.
אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה אַף הוּא פָּטוּר. שגם מבחינתו יש לטעון המוציא מחברו עליו הראיה, שמא הקופה שאכל ממנה היא החולין. אָכַל אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן. שוודאי חייב לשלם והספק הוא איזו מן השתיים. מְשַׁלֵּם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. ולא לפי הגדולה, שאין ראיה שאכל מהגדולה.
טו. הָאוֹכֵל אֶת הַחֹמֶשׁ בִּשְׁגָגָה – הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו חֻמְשׁוֹ, שֶׁהַחֹמֶשׁ כַּקֶּרֶן לְכָל דָּבָר. וְכֵן מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ עַד לְעוֹלָם.
כָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ – הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין כַּתְּרוּמָה לְכָל דָּבָר, אֶלָּא שֶׁאִם נִזְרְעוּ, גִּדּוּלֵיהֶן חֻלִּין, וְאִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, אֵינוֹ מוֹחֵל. וְכָל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן – הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, וְאִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל.
טו. הָאוֹכֵל אֶת הַחֹמֶשׁ. שהתחייב בו מכיוון שאכל תרומה, והחומש מתקדש כתרומה. הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו חֻמְשׁוֹ. צריך לשלם את החומש ולהוסיף עליו חמישית ממנו.
הֲרֵי הַתַּשְׁלוּמִין כַּתְּרוּמָה לְכָל דָּבָר. האוכל תרומה משלם לכהן פירות שהופרשו מהם תרומות ומעשרות (לקמן הי"ח). ובמקרים שצריך לשלם קרן וחומש דין הפירות כתרומה (שמותרים באכילה רק לכהן וכן שאר דיני תרומה) מכיוון שהתשלום נקרא בתורה 'קדש' (פה"מ תרומות ז,א). אֶלָּא שֶׁאִם נִזְרְעוּ גִּדּוּלֵיהֶן חֻלִּין. מה שצומח מפירות התרומה שזרע נחשב חולין, וזאת בניגוד לתרומה רגילה שגידוליה אסורים לזרים מדרבנן (לקמן יא,כא). וְכָל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. בלבד, ופטור מחומש.
טז. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכְלָה תְּרוּמָה וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת לְכֹהֵן: אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה – מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ; וְאִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה – מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן לַבְּעָלִים וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ, שֶׁכָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, מְשַׁלֵּם הַקֶּרֶן לַבְּעָלִים וְהַחֹמֶשׁ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה.
טז. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכְלָה תְּרוּמָה. והתחייבה בקרן וחומש. וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת לְכֹהֵן. ודינה ככהנת שניתן לשלם לה קרן וחומש. אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה. אם אכלה תרומה שעדיין לא ניתנה לכהן מסוים. מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ. מפרישה פירות חולין מתוקנים, ונוטלתן לעצמה ונעשים תרומה (כמבואר בהלכה הבאה).
יז. לֹא הִסְפִּיקָה לְשַׁלֵּם עַד שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת לְעַצְמָהּ, וַהֲרֵי הִיא כְּמִי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת לְכֹהֵן מֵעוֹלָם.
יז. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בין שאכלה תרומה שזכה בה כהן, ובין שאכלה תרומה שלא זכה בה כהן.
יח. כָּל הָאוֹכֵל תְּרוּמָה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מִן הַחֻלִּין הַמְתֻקָּנִין שֶׁהוֹצִיאוּ מֵהֶן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. וּמְשַׁלְּמִין מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה וּמִן הַהֶפְקֵר; וּמִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְּלָה תְּרוּמָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, אִם הִקְדִּים הַמַּעֲשֵׂר לַתְּרוּמָה. וּמְשַׁלְּמִין מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְדּוּ שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. וּמְשַׁלְּמִין מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן. אֲבָל אֵין מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא כב,יד) – כַּקֹּדֶשׁ שֶׁאָכַל.
יח. בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא מִן הַחֻלִּין הַמְתֻקָּנִין. חייב לשלם בפירות ואינו יכול לשלם כסף, אלא שבמזיד הפירות אינם נעשים קודש, ויכול הכהן למחול על התשלום (לעיל הט"ו וראה מל"מ). וּמְשַׁלְּמִין מִן הַלֶּקֶט וכו'. שפטורים מתרומה ומתחילה הם חולין מתוקנים (לעיל ב,י-יא). וּמִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ. תרומת מעשר שלו. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְּלָה תְּרוּמָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִם הִקְדִּים הַמַּעֲשֵׂר לַתְּרוּמָה. אם הקדים להפריש מעשר ראשון מן השיבולים לפני שהפריש מהם תרומה גדולה, שבאופן זה נפטר מחיוב תרומה גדולה (לעיל ג,יג, כס"מ; וראה רעק"א למשנה תרומות ו,ה). אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְדּוּ שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. כגון מעשר שני שנפדה על חתיכת כסף שאינה מטבע או הקדש שנפדה על גבי קרקע (פה"מ תרומות ו,ה, כס"מ; ומפרשי המשנה הקשו על הסבר זה שכן באופן זה אין כלל תוקף לפדיון, ולכן פירשו שמדובר שנפדו באופן שהפדיון חל, אך מבלי לתת את החומש). וּמְשַׁלְּמִין מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן. מפירות שנה זו על אכילת תרומה שהופרשה מפירות שנים קודמות. אֲבָל אֵין מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. ממין אחר של פרי.
יט. הָאוֹכֵל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית – יַמְתִּין לַקִּשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וִישַׁלֵּם מֵהֶן, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁלֵּם חוֹבוֹ מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
יט. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות שמיטה ו,י.
כ. אָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה – מְשַׁלֵּם חֻלִּין, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין. אָכַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה – מְשַׁלֵּם חֻלִּין טְהוֹרִין. וְאִם שִׁלֵּם חֻלִּין טְמֵאִין, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד – תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין, וְיַחֲזֹר וִישַׁלֵּם מִן הַטְּהוֹרִין.
כ. תַּשְׁלוּמָיו תַּשְׁלוּמִין. ודינם כתרומה (לעיל הט"ו). וְיַחֲזֹר וִישַׁלֵּם מִן הַטְּהוֹרִין. משום קנס (בבלי גיטין נד,א).
כא. אָכַל תְּרוּמַת חָבֵר – מְשַׁלֵּם לוֹ. אָכַל תְּרוּמַת עַם הָאָרֶץ – מְשַׁלֵּם לְחָבֵר, וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ דָּמֶיהָ וְנוֹתְנָן לְעַם הָאָרֶץ שֶׁאָכַל תְּרוּמָתוֹ, שֶׁאֵין מוֹסְרִין טְהָרוֹת לְעַם הָאָרֶץ.
כא. תְּרוּמַת חָבֵר. תרומה ששייכת לכהן המקפיד על דיני טומאה וטהרה. שֶׁאֵין מוֹסְרִין טְהָרוֹת לְעַם הָאָרֶץ. מכיוון שמה שמשלם נעשה כתרומה ולא נותנים תרומה טהורה לעם הארץ, ראה לעיל ו,ב.
כב. גָּזַל תְּרוּמָה מֵאֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן וַאֲכָלָהּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אֲבִי אִמּוֹ – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לְעַצְמוֹ, אֶלָּא מְשַׁלֵּם לְיוֹרֵשׁ אַחֵר מִשְּׁאָר הַשֵּׁבֶט. וְכֵן אִם נָפְלָה לוֹ תְּרוּמָה מֵאֲבִי אִמּוֹ וַאֲכָלָהּ, וּבַעַל חוֹב שֶׁגָּבָה תְּרוּמָה בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ, וַאֲכָלוּהָ – מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְכֹהֵן חָבֵר, וְהֶחָבֵר נוֹתֵן לָהֶן דָּמִים שֶׁהָיוּ מוֹכְרִין בָּהּ אוֹתָהּ הַתְּרוּמָה שֶׁאָכְלוּ.
כב. מֵאֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן. שסבו כהן אבל הוא עצמו אינו בן כהן. וַאֲכָלָהּ… אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לְעַצְמוֹ. כיוון שאכל התרומה בשוגג, ונתחייב בתשלומים לכהן, אינו יכול לשלם לעצמו אף לאחר שירש סבו מכיוון שלא נעשה כהן (השווה לעיל הט"ז). אֶלָּא מְשַׁלֵּם לְיוֹרֵשׁ אַחֵר מִשְּׁאָר הַשֵּׁבֶט. משלם ליורש אחר של אבי אמו בתנאי שהוא כהן, ואינו יכול לתת לכל כהן, מכיוון שצריך להחזיר הגזלה ליורשי סבו. נָפְלָה לוֹ. בירושה, ואף שהיא שייכת לו מבחינה ממונית, אינו יכול לאכלה (ראה הלכות אישות ה,ו). וְהֶחָבֵר נוֹתֵן לָהֶן דָּמִים. מכיוון שהייתה שייכת להם מבחינה ממונית אלא שלא יכלו לאכלה בעצמם. דָּמִים שֶׁהָיוּ מוֹכְרִין בָּהּ אוֹתָהּ הַתְּרוּמָה שֶׁאָכְלוּ. ששוויים נמוך מפירות חולין מכיוון שנאכלים רק לכהנים וצריכים להיאכל בטהרה, והם מכונים גם 'דמי תרומה'.
כג. הַגּוֹנֵב תְּרוּמָה וְלֹא אֲכָלָהּ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל לַבְּעָלִים. וְיֵשׁ לוֹ לְשַׁלֵּם מִדְּמֵי תְּרוּמָה. גְּנָבָהּ וַאֲכָלָהּ – מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קְרָנִין וְחֹמֶשׁ: קֶרֶן וְחֹמֶשׁ מִן הַחֻלִּין, וְקֶרֶן אֲפִלּוּ מִדְּמֵי תְּרוּמָה.
כג. מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל לַבְּעָלִים. כדין גנב (הלכות גנבה ד,א). וְיֵשׁ לוֹ לְשַׁלֵּם מִדְּמֵי תְּרוּמָה. את הכפל (השווה לעיל הי"ח). וַאֲכָלָהּ. בשוגג. מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קְרָנִין וְחֹמֶשׁ. קרן וחומש על האכילה ועוד קרן בתור כפל. קֶרֶן וְחֹמֶשׁ מִן הַחֻלִּין. מכיוון שמשלם על אכילת תרומה. וְקֶרֶן אֲפִלּוּ מִדְּמֵי תְּרוּמָה. מכיוון שמשלם כפל על הגנבה ולא על האכילה.
כד. הָיְתָה הַתְּרוּמָה הֶקְדֵּשׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת וּגְנָבָהּ וַאֲכָלָהּ – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, שֶׁאֵין בַּהֶקְדֵּשׁ תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ, אֲבָל מְשַׁלֵּם קֶרֶן וּשְׁנֵי חֳמָשִׁין: חֹמֶשׁ מִשּׁוּם אוֹכֵל תְּרוּמָה, וְחֹמֶשׁ מִשּׁוּם שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. וּלְמִי מְשַׁלֵּם? אִם הָיָה בָּהּ כַּזַּיִת, וְאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – מְשַׁלֵּם לַכֹּהֲנִים; וְאִם יֵשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּזַּיִת בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ – מְשַׁלֵּם לַהֶקְדֵּשׁ.
כד. הָיְתָה הַתְּרוּמָה הֶקְדֵּשׁ כגון שהכהן הקדיש את התרומה (פה"מ תרומות ו,ד). לְבֶדֶק הַבַּיִת. לתיקון בית המקדש. שֶׁאֵין בַּהֶקְדֵּשׁ תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. אלא רק בגונב מחברו. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות גנבה ב,א. אֲבָל מְשַׁלֵּם קֶרֶן וּשְׁנֵי חֳמָשִׁין. להקדש, שהוא הבעלים של התרומה. וְחֹמֶשׁ מִשּׁוּם שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. אם נהנה מהקדש בשוגג מוסיף חומש משום שמעל בהקדש (הלכות מעילה א,ג). אִם הָיָה בָּהּ כַּזַּיִת וכו'. תשלום על תרומה תלוי באכילת כזית ולא בשווי מסוים (לעיל ה"ב), ואילו תשלום על מעילה תלוי בכך שמעל בשווה פרוטה (הלכות מעילה שם). וְאִם יֵשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה… מְשַׁלֵּם לַהֶקְדֵּשׁ. משלם את הקרן ושני החומשין להקדש, את הקרן מכיוון שהתרומה שייכת להקדש וגם החומש שמשלם על אכילת תרומה נמשך אחריו (ירושלמי תרומות ו,ב וראה יד"פ).
כה. וּמִפְּנֵי מָה חָל אִסּוּר הֶקְדֵּשׁ עַל הַתְּרוּמָה? מִפְּנֵי שֶׁהַתְּרוּמָה אֲסוּרָה לְזָר וּמֻתֶּרֶת לַכֹּהֵן. הִקְדִּישָׁהּ – נֶאֶסְרָה עַל הַכֹּהֵן, לְפִיכָךְ נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר אַף עַל יִשְׂרָאֵל, עַל דֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת וְאִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת.
כה. וּמִפְּנֵי מָה חָל אִסּוּר הֶקְדֵּשׁ עַל הַתְּרוּמָה. שהרי הכלל הוא שאיסור אינו יכול לחול על איסור קודם, ואילו כאן איסור מעילה חל על איסור אכילת תרומה שקדם לו. לְפִיכָךְ נוֹסַף בָּהּ אִסּוּר אַף עַל יִשְׂרָאֵל. מכיוון שהאיסור השני אינו חופף לראשון אלא מוסיף עליו הוא יכול לחול עליו, וישראל יהיה חייב עליה משום שניהם. עַל דֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת. איסורי ביאה יז,ח. וְאִסּוּרֵי מַאֲכָלוֹת. מאכלות אסורות יד,יח.
כו. הַגּוֹזֵל תְּרוּמָה וַאֲכָלָהּ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ אֶחָד, שֶׁהַחֹמֶשׁ שֶׁחַיָּב בּוֹ מִשּׁוּם תְּרוּמָה – יָצָא בּוֹ יְדֵי גְּזֵלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא כב,יד) – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בַּחֹמֶשׁ שֶׁל קֹדֶשׁ בִּלְבַד. גְּזָלָהּ וְהֶאֱכִילָהּ לְאַחֵר – הָאוֹכֵל מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ.
כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, אִם אָכַל שָׁוֶה אַרְבָּעָה – מְשַׁלֵּם שָׁוֶה חֲמִשָּׁה מִמִּין שֶׁאָכַל. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ קֶרֶן וּשְׁנֵי חֳמָשִׁין, אָכַל שָׁוֶה אַרְבָּעָה – מְשַׁלֵּם שָׁוֶה שִׁשָּׁה. וּמָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שְׁנֵי קְרָנִין וְחֹמֶשׁ, אָכַל שָׁוֶה אַרְבָּעָה – מְשַׁלֵּם שָׁוֶה תִּשְׁעָה. וּלְעוֹלָם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא לְפִי דָּמִים שֶׁהָיְתָה שָׁוָה בִּשְׁעַת אֲכִילָה, בֵּין שֶׁהוּזְלָה בִּשְׁעַת תַּשְׁלוּמִין בֵּין שֶׁהוּקְרָה.
כו. הַגּוֹזֵל תְּרוּמָה וַאֲכָלָהּ וכו'. גזלן שנשבע לשקר שלא גזל חייב להשיב את הגזלה ולהוסיף חומש (הלכות שבועות א,ח-ט), ואם גזל תרומה ואכלה ונשבע עליה חייב מעיקר הדין חומש נוסף על אכילת תרומה, אבל חכמים למדו מהכתוב שחייב רק חומש אחד. אֶת הַקֹּדֶשׁ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בַּחֹמֶשׁ שֶׁל קֹדֶשׁ בִּלְבַד. החומש שחייב על אכילת תרומה שנקראת 'קדש', ואינו משלם עמו חומש אחר (ערוה"ש פ,יח).
כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וכו'. ראה גם הלכות ערכין וחרמין ד,ה. אִם אָכַל שָׁוֶה אַרְבָּעָה מְשַׁלֵּם שָׁוֶה חֲמִשָּׁה מִמִּין שֶׁאָכַל. שהחומש שמוסיף הוא רבע מהקרן ונקרא חומש מאחר שהוא חמישית מהתשלום הסופי לאחר חישוב הקרן והחומש. מְשַׁלֵּם שָׁוֶה שִׁשָּׁה. כל חומש מחשבים בנפרד והוא חמישית יחד עם הקרן.

תקציר הפרק 

פרק י' הלכות תרומות

זר שאכל תרומה (חיוב תשלומין)

לאחר שלדמנו אתמול דיני המותרים והאסורים באכילת תרומה, לומדים היום את דיני תשלומים שמתחייב האוכל תרומה באיסור. תחילה לומדים את עונשו של זר האוכל תרומה בשגגה ובזדון, לאחר מכן מבאר באריכות איזו אכילה מחייבת בתשלומים, מעמד התשלומים, אופן התשלום ומקרים שבהם התשלומים משתלבים עם תשלומים נוספים.

חילוקי התשלומים:
💰קרן -בכל שימוש, לפי שווי הדבר (כמפורט בפרק).
💰קרן+חומש – יהודי בר דעת שאכל כזית בשוגג, בדרך אכילה.
💰פטור מתשלום -באונס או ספק.

פרטי התשלום:
💰למי -הקרן לבעליו, והחומש לאיזה כהן שירצה.
💰מה -מכל חולין טהורים שהופרשו או שפטורים מהפרשה, וכן טמאים על תרומה טמאה.

🕵‍♂ גנב משלם כפל לבעלים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות תרומות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אכל אכילה המזיקה לגוף, צריך לשלם חומש?

2.האם שיעור החיוב על אכילת ושתיית תרומה שווה?

3.אכל תרומה האסורה בהנאה -האם משלם עליה?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן