פרק כ"א, הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַבָּא עַל עֶרְוָה מִכָּל הָעֲרָיוֹת דֶּרֶךְ אֵבָרִים, אוֹ שֶׁחִבֵּק וְנִשֵּׁק דֶּרֶךְ תַּאֲוָה וְנֶהֱנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת" (ויקרא יח,ל), וְנֶאֱמַר: "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (שם יח,ו), כְּלוֹמַר לֹא תִּקְרְבוּ לִדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה.
א. עֶרְוָה מִכָּל הָעֲרָיוֹת. האסורות באיסור כרת (לפירוטן ראה לעיל א,ד-ז ובמניין המצווות שבתחילת קובץ ההלכות). הַבָּא… דֶּרֶךְ אֵבָרִים. ששכב עמה והתחכך באיבריה האחרים, אך לא בא עליה באופן שנחשב ביאה (ראה לעיל א,י). וְנֶהֱנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר. במגע עם האישה האסורה. לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שאף מעשים אלו אסורים באיסור לאו. לֹא תִּקְרְבוּ לִדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה. התורה אסרה אף את המעשים המביאים לידי בעילת ערווה.
ב. וְהָעוֹשֶׂה דָּבָר מֵחֻקּוֹת אֵלּוּ – הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת.
וְאָסוּר לְאָדָם לִקְרֹץ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו אוֹ לִרְמֹז בְּעֵינָיו לְאַחַת מִן הָעֲרָיוֹת, וְכֵן לִשְׂחֹק עִמָּהּ אוֹ לְהָקֵל רֹאשׁ. וַאֲפִלּוּ לְהָרִיחַ הַבְּשָׂמִים שֶׁעָלֶיהָ אוֹ לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ אָסוּר. וּמַכִּין הַמִּתְכַּוֵּן לְדָבָר זֶה מַכַּת מַרְדּוּת. וְהַמִּסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה וְנִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת – כְּמִי שֶׁנִּסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף. וַאֲפִלּוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל הָעֶרְוָה אוֹ לִרְאוֹת שְׂעָרָהּ אָסוּר.
ב. חָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת. ולוקה על עברה זו (ראה הלכות סנהדרין יט,ד), ומשום כך גם נפסל לעדות, שעבר עברה שיש בה מלקות (הלכות עדות י,ב).
לִקְרֹץ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו. לסמן ולרמוז. לִשְׂחֹק. לצחוק. לְהָקֵל רֹאשׁ. לעסוק בענייני שטות. וּמַכִּין הַמִּתְכַּוֵּן לְדָבָר זֶה מַכַּת מַרְדּוּת. שיש בכך קרבה יתירה לאיסורי ערווה החמורה. בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף. מקום הערווה. וַאֲפִלּוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל הָעֶרְוָה אוֹ לִרְאוֹת שְׂעָרָהּ אָסוּר. שאף אלה מביאים לידי הנאה.
ג. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲסוּרִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. וּמֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַפְּנוּיָה וּלְבָדְקָהּ, בֵּין בְּתוּלָה בֵּין בְּעוּלָה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אִם הִיא נָאָה בְּעֵינָיו יִשָּׂאֶנָּה, וְאֵין בָּזֶה צַד אִסּוּר; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל לֹא יִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ זְנוּת. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה" (איוב לא,א).
ג. אֲסוּרִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. גם באיסורים שאינם חיובי כרת (ראה הלכות אישות א,ז). בִּפְנֵי הַפְּנוּיָה וּלְבָדְקָהּ. אם היא מוצאת חן בעיניו כדי שיישאנה. אֶלָּא רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. לבדוק את האישה קודם הנישואין, אם מוצאת חן בעיניו, כדי שלא תתגנה עליו אחרי הנישואין (ראה גם הלכות אישות ג,יט). דֶּרֶךְ זְנוּת. שלא לשם נישואין. בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. ומשבח זה למדים כי ההסתכלות בפנויה היא התנהגות פסולה.
ד. וּמֻתָּר לְאָדָם לְהַבִּיט לְאִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא נִדָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֶרְוָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאַת לֵב בִּרְאִיָּתָהּ, הוֹאִיל וְהִיא מֻתֶּרֶת לוֹ לְאַחַר זְמַן – אֵינוֹ בָּא בָּזֶה לִדְבַר מִכְשׁוֹל. אֲבָל לֹא יִשְׂחַק וְלֹא יָקֵל רֹאשׁ עִמָּהּ, שֶׁמָּא יַרְגִּיל לִדְבַר עֲבֵרָה.
ד. לְהַבִּיט לְאִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא נִדָּה. להתבונן בה בזמן שהיא אסורה עליו. הוֹאִיל וְהִיא מֻתֶּרֶת לוֹ לְאַחַר זְמַן וכו'. כאשר תיטהר, ולכן יש פחות חשש שיבואו לידי עברה. אֲבָל לֹא יִשְׂחַק… שֶׁמָּא יַרְגִּיל לִדְבַר עֲבֵרָה. שאם יתנהגו בקלות דעת, עלולים לבוא לידי ביאה בזמן האיסור.
ה. אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִשָּׁה כְּלָל, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, בֵּין שִׁפְחָה בֵּין מְשֻׁחְרֶרֶת, שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר. בְּאֵיזֶה שִׁמּוּשׁ אָמְרוּ? כְּגוֹן רְחִיצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְהַצָּעַת הַמִּטָּה בְּפָנָיו וּמְזִיגַת הַכּוֹס, שֶׁאֵין עוֹשָׂה לָאִישׁ דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא אִשְׁתּוֹ בִּלְבַד. וְאֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.
ה. לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִשָּׁה. לשירות אישי. מְשֻׁחְרֶרֶת. שפחה ששוחררה והתגיירה. שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר. של עברה וזנות בעקבות השירות. שֶׁאֵין עוֹשָׂה לָאִישׁ דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא אִשְׁתּוֹ בִּלְבַד. שאלו מן המלאכות שאישה עושה לבעלה (הלכות אישות כא,ג).
ו. הַמְחַבֵּק אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁאֵין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁנִּשֵּׁק מֵהֶן אַחַת, כְּגוֹן אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה וַאֲחוֹת אִמּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה כְּלָל – הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה בְּיוֹתֵר, וְדָבָר זֶה אִסּוּר הוּא, וּמַעֲשֵׂה טִפְּשִׁים הוּא; שֶׁאֵין קְרֵבִין לְעֶרְוָה כְּלָל, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, חוּץ מֵהָאֵם לִבְנָהּ וְהָאָב לְבִתּוֹ.
ו. שֶׁאֵין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ עֲלֵיהֶן. אינו חושש שיבוא לידי עברה עקב המגע איתן. הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה בְּיוֹתֵר. שיש בו משום קרבה אסורה לעריות.
ז. כֵּיצַד? מֻתָּר הָאָב לְחַבֵּק בִּתּוֹ וּלְנַשְּׁקָהּ וְתִישַׁן עִמּוֹ בְּקֵרוּב בָּשָׂר, וְכֵן הָאֵם עִם בְּנָהּ, כָּל זְמַן שֶׁהֵן קְטַנִּים. הִגְדִּילוּ, וְנַעֲשָׂה הַבֵּן גָּדוֹל וְהַבַּת גְּדוֹלָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ "שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ" (יחזקאל טז,ז) – זֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ. וְאִם הָיְתָה בּוֹשָׁה לַעֲמֹד עֲרֻמָּה בִּפְנֵי אָבִיהָ אוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת, וְכֵן אִם הָיְתָה הָאֵם בּוֹשָׁה לַעֲמֹד בִּפְנֵי בְּנָהּ עֲרֻמָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן קְטַנִּים, מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְהִכָּלֵם מֵהֶן – אֵין יְשֵׁנִין עִמָּהֶן אֶלָּא בִּכְסוּתָן.
ז. וְתִישַׁן עִמּוֹ בְּקֵרוּב בָּשָׂר. מותרים לישון יחדיו בלא הפסק בגד. כָּל זְמַן שֶׁהֵן קְטַנִּים… שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ. עד שיגיעו לשלב מוקדם של התבגרות גופנית (ראה גם הלכות קריאת שמע ג,יט). זֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ. כל אחד צריך להיות מכוסה בבגד משלו. בּוֹשָׁה לַעֲמֹד עֲרֻמָּה בִּפְנֵי אָבִיהָ. אף שלא הגיעה להתבגרות. אוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת. והיא אשת איש. לְהִכָּלֵם. להתבייש.
ח. נָשִׁים הַמְסוֹלְלוֹת זוֹ בָּזוֹ – אָסוּר, וּמִמַּעֲשֵׂה מִצְרַיִם הוּא שֶׁהֻזְהַרְנוּ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם" וכו' (ויקרא יח,ג). וְאָמְרוּ חֲכָמִים: וּמֶה הָיוּ עוֹשִׂין? אִישׁ נוֹשֵׂא אִישׁ, וְאִשָּׁה נוֹשְׂאָה אִשָּׁה, וְאִשָּׁה נִשֵּׂאת לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים.
אַף עַל פִּי שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה אָסוּר – אֵין מַלְקִין עָלָיו, שֶׁאֵין לוֹ לָאו מְיֻחָד, וַהֲרֵי אֵין שָׁם בִּיאָה כְּלָל; לְפִיכָךְ אֵין נֶאֱסָרוֹת לִכְהֻנָּה מִשּׁוּם זְנוּת, וְלֹא תֵּאָסֵר אִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ בָּזֶה, שֶׁאֵין כָּאן זְנוּת. וְרָאוּי לְהַכּוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת, הוֹאִיל וְעָשׂוּ אִסּוּר. וְיֵשׁ לָאִישׁ לְהַקְפִּיד עַל אִשְׁתּוֹ בְּדָבָר זֶה, וְלִמְנֹעַ הַנָּשִׁים הַיְדוּעוֹת בְּכָךְ מִלְּהִכָּנֵס לָהּ וּמִלָּצֵאת הִיא אֲלֵיהֶן.
ח. הַמְסוֹלְלוֹת זוֹ בָּזוֹ. מתחככות זו בזו כדרך תשמיש.
שֶׁאֵין לוֹ לָאו מְיֻחָד. שהמעשה לא נאסר במפורש, אלא נכלל בגדר 'כמעשה ארץ מצרים'. אֵין שָׁם בִּיאָה כְּלָל. אין מעשה של ביאה בהתנהגות זו. אֵין נֶאֱסָרוֹת לִכְהֻנָּה מִשּׁוּם זְנוּת. שאין זנות אלא בביאה (ראה לעיל יח,ג). וְיֵשׁ לָאִישׁ לְהַקְפִּיד עַל אִשְׁתּוֹ בְּדָבָר זֶה. ראוי לאדם לשמור את אשתו מהתנהגות כזו.
ט. אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֻתֶּרֶת הִיא לוֹ. וּלְפִיכָךְ כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ, עוֹשֶׂה: בּוֹעֵל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, וּמְנַשֵּׁק בְּכָל אֵבֶר שֶׁיִּרְצֶה, וּבָא עָלֶיהָ בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ בֵּין דֶּרֶךְ אֵבָרִים. וְאַף עַל פִּי כֵן, מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁלֹּא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ לְכָךְ, וְשֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת, וְלֹא יָסוּר מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם וּמִנְהָגוֹ, שֶׁאֵין דָּבָר זֶה אֶלָּא כְּדֵי לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת.
ט. מַה שֶּׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ עוֹשֶׂה. שמצד הדין אין הגבלות בהתנהגותם. וְשֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. כלומר ינהג בדרך מכובדת הראויה לעם קדוש. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת. ה,ד-ה. וְלֹא יָסוּר מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם וּמִנְהָגוֹ וכו'. שראוי לבעול רק כדרכה, שהוא דרך פרייה ורבייה.
י. אָסוּר לְאָדָם לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר. הֲרֵי שֶׁהָיְתָה לֵילֵי שַׁבָּת, וְלֹא הָיָה לוֹ בַּיִת אַחֵר, וְהָיָה הַנֵּר דּוֹלֵק – הֲרֵי זֶה לֹא יְשַׁמֵּשׁ כְּלָל. וְכֵן אָסוּר לְיִשְׂרְאֵלִי לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם, שֶׁעַזּוּת פָּנִים הִיא. וְאִם הָיָה תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁאֵינוֹ בָּא לְהִמָּשֵׁךְ בְּכָךְ – הֲרֵי זֶה מַאֲפִיל בְּטַלִּיתוֹ, וּמְשַׁמֵּשׁ. וְאֵין נִזְקָקִין לְדָבָר זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי צֹרֶךְ גָּדוֹל. וְדֶרֶךְ קְדֻשָּׁה לְשַׁמֵּשׁ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה.
י. לְאוֹר הַנֵּר. שיש בדבר משום חוסר צניעות. וְלֹא הָיָה לוֹ בַּיִת אַחֵר. חדר אחר בלא נר. שֶׁעַזּוּת פָּנִים הִיא. חוצפה. שֶׁאֵינוֹ בָּא לְהִמָּשֵׁךְ בְּכָךְ. שאינו עלול להתרגל במעשים אלו. מַאֲפִיל בְּטַלִּיתוֹ. מחשיך באמצעות הבגד.
יא. אֵין דַּעַת חֲכָמִים נוֹחָה עַל מִי שֶׁהוּא מַרְבֶּה בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וְיִהְיֶה מָצוּי אֵצֶל אִשְׁתּוֹ תָּמִיד כְּתַרְנְגֹלִין, וּפָגוּם הוּא עַד מְאֹד, וּמַעֲשֵׂה בּוּרִים. אֶלָּא כָּל הַמְמַעֵט בְּתַשְׁמִישׁ – מְשֻׁבָּח, וְהוּא שֶׁלֹּא יְבַטֵּל עוֹנָה אֶלָּא מִדַּעַת אִשְׁתּוֹ. וְלֹא תִּקְּנוּ בָּרִאשׁוֹנָה לְבַעֲלֵי קְרָאִין שֶׁלֹּא יִקְרְאוּ בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּטְבֹּלוּ, אֶלָּא כְּדֵי לְמַעֵט בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
יא. וּמַעֲשֵׂה בּוּרִים. מנהג טיפשים (לפירוט המגרעות שבכך ראה הלכות דעות ד,יט). וְהוּא שֶׁלֹּא יְבַטֵּל עוֹנָה אֶלָּא מִדַּעַת אִשְׁתּוֹ. שאין לבעל להפר את המחויבות שלו לאשתו לעניין עונתה, אלא בהסכמתה (ראה הלכות אישות טו,א). וְלֹא תִּקְּנוּ בָּרִאשׁוֹנָה לְבַעֲלֵי קְרָאִין וכו'. הסיבה שבגללה חכמים תיקנו בתחילה טבילה לבעלי קרי לפני העיסוק בתורה ובתפילה, הייתה בכדי לגרום למיעוט תשמיש (הלכות קריאת שמע ד,ח, הלכות תפילה ד,ד). ואמנם תקנה זו בוטלה, אך העיקרון שמחמתו נוסדה עודנו נכון.
יב. וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְשַׁמֵּשׁ אָדָם מִטָּתוֹ וְלִבּוֹ מְחַשֵּׁב בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְלֹא יִבְעֹל מִתּוֹךְ שִׁכְרוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂנְאָה, וְלֹא יָבֹא עָלֶיהָ בְּעַל כָּרְחָהּ וְהִיא יְרֵאָה מִמֶּנּוּ, וְלֹא כְּשֶׁיִּהְיֶה אֶחָד מֵהֶן מְנֻדֶּה, וְלֹא יָבֹא עָלֶיהָ אַחַר שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לְגָרְשָׁהּ. וְאִם עָשָׂה כֵּן – הַבָּנִים אֵינָן הֲגוּנִים, אֶלָּא מֵהֶן עַזֵּי פָּנִים וּמֵהֶם מוֹרְדִין וּפוֹשְׁעִין.
יב. וְלִבּוֹ מְחַשֵּׁב בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת וכו'. שהדברים הללו מגונים ביותר. בְּעַל כָּרְחָהּ. שלא מרצונה. שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לְגָרְשָׁהּ. שהחליט להתגרש ממנה. הַבָּנִים אֵינָן הֲגוּנִים. הילדים שיוולדו מזיווג זה עלולים להיות פגומים.
יג. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים, שֶׁכָּל אִשָּׁה חֲצוּפָה שֶׁהִיא תּוֹבַעַת תַּשְׁמִישׁ בְּפִיהָ, אוֹ הַמְפַתֶּה אִשָּׁה לְשֵׁם נִשּׂוּאִין, אוֹ הַמִּתְכַּוֵּן לָבֹא עַל רָחֵל אִשְׁתּוֹ וּבָא עַל לֵאָה אִשְׁתּוֹ, וּמִי שֶׁלֹּא שָׁהָת אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַהֲרֵי הַבֵּן סָפֵק – כָּל אֵלּוּ הַבָּנִים הַיִּלּוֹדִים מֵהֶן הֵן הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים שֶׁיִּסּוּרֵי הַגָּלוּת בּוֹרְרִין אוֹתָן.
יג. שֶׁהִיא תּוֹבַעַת תַּשְׁמִישׁ בְּפִיהָ. שדורשת תשמיש בפירוש, ולא בדרך רמיזה. הַמְפַתֶּה אִשָּׁה לְשֵׁם נִשּׂוּאִין. ובא עליה בטרם נישאו. שֶׁלֹּא שָׁהָת אַחַר בַּעְלָהּ. שלאחר שנתגרשה או נתאלמנה לא המתינה קודם שתינשא לאחֵר פרק זמן המספיק להבחנה מיהו אביו של העובר (ראה הלכות גירושין יא,יח). הַבָּנִים הַיִּלּוֹדִים מֵהֶן הֵן הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים. שאף מזיווגים אלה נולדים בנים פגומים. שֶׁיִּסּוּרֵי הַגָּלוּת בּוֹרְרִין אוֹתָן. מאבדים ומוציאים אותם מכלל ישראל.
יד. וְאָסוּר לְאָדָם שֶׁיָּבֹא עַל אִשְׁתּוֹ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת אוֹ בַּגַּנּוֹת וּבַפַּרְדְּסִים, אֶלָּא בְּבֵית דִּירָה, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּזְנוּת וְיַרְגִּילוּ עַצְמָן לִידֵי זְנוּת. וְהַבּוֹעֵל אִשְׁתּוֹ בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ – מַכִּין אוֹתוֹ מַרְדּוּת. וְכֵן הַמְקַדֵּשׁ בְּבִיאָה, וְהַמְקַדֵּשׁ בַּשּׁוּק, וְהַמְקַדֵּשׁ בְּלֹא שִׁדּוּךְ – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
יד. בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת אוֹ בַּגַּנּוֹת וּבַפַּרְדְּסִים. במקומות ציבוריים (לפחיתות המעשה ראה הלכות סנהדרין כד,ד). וְהַמְקַדֵּשׁ בְּלֹא שִׁדּוּךְ. בלא הסכמה מוקדמת, שהדברים הללו דומים לזנות (הלכות אישות ג,כא-כב).
טו. אַכְסְנַאי אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ.
וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמִים עַל הָאִישׁ שֶׁיָּדוּר בְּבֵית חָמִיו, שֶׁזּוֹ עַזּוּת פָּנִים הִיא, וְלֹא יִכָּנֵס עִמּוֹ לַמֶּרְחָץ.
טו. אַכְסְנַאי. אורח.
שֶׁיָּדוּר בְּבֵית חָמִיו שֶׁזּוֹ עַזּוּת פָּנִים הִיא. שדבר זה אינו בגדר הצניעות.
טז. וְכֵן לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ עִם אָבִיו וְלֹא עִם בַּעַל אֲחוֹתוֹ וְלֹא עִם תַּלְמִידוֹ. וְאִם הָיָה צָרִיךְ לְתַלְמִידוֹ – מֻתָּר לְהִכָּנֵס עִמּוֹ. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שְׁנֵי אַחִים כְּאֶחָד לַמֶּרְחָץ.
טז. וְכֵן לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ עִם אָבִיו וכו'. וכל זה משום צניעות, וכן משום דרך כבוד (ולעניין כבוד רבו ראה גם הלכות תלמוד תורה ה,ו).
יז. לֹא יְהַלְּכוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּעֵי רֹאשׁ בַּשּׁוּק, אַחַת פְּנוּיָה וְאַחַת אֵשֶׁת אִישׁ. וְלֹא תֵּלֵךְ אִשָּׁה בַּשּׁוּק וּבְנָהּ אַחֲרֶיהָ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְפְּסוּ בְּנָהּ וְתֵלֵךְ אַחֲרָיו לְהַחֲזִירוֹ, וְיִתְעוֹלְלוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים שֶׁתְּפָסוּהוּ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק.
יז. פְּרוּעֵי רֹאשׁ בַּשּׁוּק. בלא כיסוי לראשן התואם את מנהג מקומן (ראה הלכות אישות כד,יב, יג,יא). וְלֹא תֵּלֵךְ אִשָּׁה בַּשּׁוּק וּבְנָהּ אַחֲרֶיהָ. בלא השגחה עליו. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְפְּסוּ בְּנָהּ. שכך היה מעשה, ולכן גזרו על כך.
יח. אָסוּר לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְהַבְטָלָה. לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה אָדָם דָּשׁ מִבִּפְנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ, וְלֹא יִשָּׂא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְוָלָד. אֲבָל אֵלּוּ שֶׁמְּנָאֲפִין בַּיָּד וּמוֹצִיאִין שִׁכְבַת זֶרַע – לֹא דַּי לָהֶם שֶׁהוּא אִסּוּר גָּדוֹל, אֶלָּא שֶׁהָעוֹשֶׂה זֶה בְּנִדּוּי הוּא יוֹשֵׁב, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיהו א,טו), וּכְאִלּוּ הָרְגוּ נֶפֶשׁ.
יח. דָּשׁ מִבִּפְנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ. משמש עם האישה ופולט את הזרע מחוץ לגופה. וְלֹא יִשָּׂא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְוָלָד. שמבטל בכך מצוות פרייה ורבייה (הלכות אישות טו,ז; וראה שם ג,יט). שֶׁמְּנָאֲפִין בַּיָּד. מעשי אוננות. שֶׁהָעוֹשֶׂה זֶה בְּנִדּוּי הוּא יוֹשֵׁב. גזירת הפרדה מישראל לעניינים שונים (ראה הלכות תלמוד תורה ז,ד). וּכְאִלּוּ הָרְגוּ נֶפֶשׁ. שאותו הזרע ראוי היה להיות ולד.
יט. וְכֵן אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּקַשֶּׁה עַצְמוֹ לְדַעַת אוֹ יָבִיא עַצְמוֹ לִידֵי הִרְהוּר. אֶלָּא אִם יָבֹא לוֹ הִרְהוּר – יַסִּיעַ לִבּוֹ מִדִּבְרֵי הֲבַאי וְהַשְׁחָתָה וְיִפְנֶה לְדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהִיא "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן" (משלי ה,יט). לְפִיכָךְ אָסוּר לְאָדָם לִישַׁן עַל עָרְפּוֹ וּפָנָיו לְמַעְלָה, עַד שֶׁיִּטֶּה מְעַט, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי קִשּׁוּי.
יט. שֶׁיְּקַשֶּׁה עַצְמוֹ לְדַעַת. יגרום בכוונה לקישוי איבר המין, ומנדים את האדם על כך (הלכות תלמוד תורה ו,יד). הִרְהוּר. מחשבת זנות. יַסִּיעַ לִבּוֹ מִדִּבְרֵי הֲבַאי וְהַשְׁחָתָה. יעביר את מחשבתו מהעניינים הללו, שהם דברי שטות, לדברי תורה. עַל עָרְפּוֹ… עַד שֶׁיִּטֶּה מְעַט. כשהוא שוכב על גבו, אלא צריך לפנות מעט הצידה (ראה גם הלכות דעות ד,ה).
כ. וְלֹא יִסְתַּכֵּל בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בְּשָׁעָה שֶׁמִּזְדַּקְּקִין זָכָר לִנְקֵבָה. וּמֻתָּר לְמַרְבִּיעֵי בְּהֵמָה לְהַכְנִיס כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן עֲסֵקִין בִּמְלַאכְתָּן וְלֹא יָבֹאוּ לִידֵי הִרְהוּר.
כ. שֶׁמִּזְדַּקְּקִין. שמזדווגים. לְהַכְנִיס כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת. הכנסת אבר הזכרות לערוות הנקבה.
כא. וְכֵן אָסוּר לְאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת עַל הַכְּבוּסָה. וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהוּא מַכִּירָהּ אָסוּר, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר.
כא. בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת עַל הַכְּבוּסָה. בזמן שהן מכבסות, וחלק מגופן חשוף. בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהוּא מַכִּירָהּ. בגדים צבעוניים, אף כאשר הם פרושים ואינה לובשת אותם, משום שכשרואה אותם נזכר בה ומתגרה.
כב. מִי שֶׁפָּגַע בְּאִשָּׁה בַּשּׁוּק – אָסוּר לוֹ לְהַלֵּךְ אַחֲרֶיהָ, אֶלָּא רָץ וּמְסַלְּקָהּ לִצְדָדָיו אוֹ לַאֲחוֹרָיו. וְכָל הַמְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק אַחֲרֵי אִשָּׁה – הֲרֵי זֶה מִקַּלֵּי עַמֵּי הָאָרֶץ. וְלֹא יַעֲבֹר אָדָם עַל פֶּתַח אִשָּׁה זוֹנָה עַד שֶׁיַּרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ" (משלי ה,ח, ושם: וְאַל).
כב. מִי שֶׁפָּגַע בְּאִשָּׁה בַּשּׁוּק. שדרך הילוכו נזדמנה אישה, ומהלכת לפניו. רָץ וּמְסַלְּקָהּ לִצְדָדָיו. עוקף אותה באופן שתהלך בצדדיו או מאחוריו. הֲרֵי זֶה מִקַּלֵּי עַמֵּי הָאָרֶץ. התנהגות פחותה ובזויה.
כג. וְאָסוּר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בִּמְבוּשָׁיו, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר. וַאֲפִלּוּ מִתַּחַת טִבּוּרוֹ לֹא יַכְנִיס אָדָם יָדוֹ, שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר. וְאִם הִשְׁתִּין מַיִם – לֹא יֶאֱחֹז בָּאַמָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הִרְהוּר; וְאִם הָיָה נָשׂוּי – מֻתָּר. וּבֵין נָשׂוּי וּבֵין שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי – לֹא יוֹשִׁיט יָדוֹ לָאַמָּה כְּלָל, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לִנְקָבָיו.
כג. לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בִּמְבוּשָׁיו. לגעת באשכים. וַאֲפִלּוּ מִתַּחַת טִבּוּרוֹ. מן הטבור ומטה. לֹא יֶאֱחֹז בָּאַמָּה שֶׁלּוֹ. שלא יחזיק באיבר המין.
כד. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים, הִתְפָּאֵר אֶחָד מֵהֶן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִסְתַּכֵּל בַּמִּילָה שֶׁלּוֹ, וּמֵהֶן מִי שֶׁהִתְפָּאֵר שֶׁלֹּא הִתְבּוֹנֵן מֵעוֹלָם בְּצוּרַת אִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ פּוֹנֶה מִדִּבְרֵי הֲבַאי לְדִבְרֵי הָאֱמֶת, שֶׁהֵן אוֹחֲזוֹת לְבַב הַקְּדוֹשִׁים.
כד. שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִסְתַּכֵּל בַּמִּילָה שֶׁלּוֹ. שלא התבונן בערוות עצמו. שֶׁהֵן אוֹחֲזוֹת לְבַב הַקְּדוֹשִׁים. שדברי התורה מושכים את לב החכמים הקדושים, ולא דברי הבל.
כה. מִצְוַת חֲכָמִים לְהַשִּׂיא אָדָם בָּנָיו וּבְנוֹתָיו סָמוּךְ לְפִרְקָן, שֶׁאִם יַנִּיחֵן – יָבֹאוּ לִידֵי זְנוּת אוֹ הִרְהוּר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא" (איוב ה,כד). וְאָסוּר לְהַשִּׂיא אִשָּׁה לְקָטָן, כְּמוֹ זְנוּת הִיא.
כה. סָמוּךְ לְפִרְקָן. סמוך להתבגרותם. שֶׁאִם יַנִּיחֵן יָבֹאוּ לִידֵי זְנוּת אוֹ הִרְהוּר. שאם לא יטרח להשיאם, עלולים לבוא לידי עברה. וְאָסוּר לְהַשִּׂיא אִשָּׁה לְקָטָן כְּמוֹ זְנוּת הִיא. שאין לקטן נישואין, ואפילו מדברי חכמים (הלכות אישות ג,יט).
כו. וְאֵין הָאִישׁ רַשַּׁאי לֵישֵׁב בְּלֹא אִשָּׁה, וְלֹא יִשָּׂא עֲקָרָה וּזְקֵנָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְוָלָד. וּרְשׁוּת לָאִשָּׁה שֶׁלֹּא תִּנָּשֵׂא לְעוֹלָם אוֹ תִּנָּשֵׂא לְמִי שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד אוֹ לְסָרִיס. וְלֹא יִשָּׂא בָּחוּר זְקֵנָה, וְלֹא יִשָּׂא זָקֵן יַלְדָּה, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לִזְנוּת.
כו. לֵישֵׁב בְּלֹא אִשָּׁה. לשהות כשאינו נשוי. וְלֹא יִשָּׂא עֲקָרָה וּזְקֵנָה וכו'. משום מצוות פרייה ורבייה (ראה הלכות אישות טו,ז). שֶׁלֹּא תִּנָּשֵׂא לְעוֹלָם אוֹ תִּנָּשֵׂא לְמִי שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד אוֹ לְסָרִיס. אדם שאינו יכול להוליד, משום שאינה מצווה על פרייה ורבייה (שם טו,ב). שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לִזְנוּת. שאין בני הזוג מתאימים זה לזה, ומזנים עם אחרים.
כז. וְכֵן מִי שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין – לֹא תָּדוּר עִמּוֹ בֶּחָצֵר, שֶׁמָּא יָבֹאוּ לִידֵי זְנוּת. וְאִם הָיָה כֹּהֵן – לֹא תָּדוּר עִמּוֹ בַּמָּבוֹי; וּכְפָר קָטָן נִדּוֹן כְּמָבוֹי. הָיָה לָהּ מִלְוָה עִמּוֹ – עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְתָבְעוֹ. וּגְרוּשָׁה שֶׁבָּאָה עִם הַמְגָרֵשׁ לַדִּין – מְנַדִּין אוֹתָן אוֹ מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת. וְאִם נִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין – מֻתֶּרֶת לְתָבְעוֹ בַּדִּין וְלָדוּר עִמּוֹ. וְאִם הָיָה לִבּוֹ גַּס בָּהּ – אַף מִן הָאֵרוּסִין אָסוּר. וּמִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי? הִיא נִדְחֵית מִפָּנָיו; וְאִם הָיְתָה הֶחָצֵר שֶׁלָּהּ – הוּא נִדְחֶה מִפָּנֶיהָ.
כז. מִי שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין. שכבר חיו יחד, ורגילים זה בזו. לֹא תָּדוּר עִמּוֹ בֶּחָצֵר. בבית שיש לו חצר משותפת עם ביתו. בַּמָּבוֹי. באותו רחוב. וּכְפָר קָטָן נִדּוֹן כְּמָבוֹי. נחשב כמבוי, לעניין איסור זה. עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְתָבְעוֹ. ואינה תובעת בעצמה, שלא יהיה ביניהם כל קשר. וְאִם נִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין מֻתֶּרֶת וכו'. שאינם רגילים זה בזה, ואין חשש לעברה. לִבּוֹ גַּס בָּהּ. רגיל בקרבתה. וּמִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי. מי מהם צריך לשנות את מקום מגוריו בעקבות הגירושין.
כח. אָסוּר לְאָדָם לִשָּׂא אִשָּׁה וְדַעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה" וכו' (משלי ג,כט). וְאִם הוֹדִיעָהּ בַּתְּחִלָּה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָהּ לְיָמִים – מֻתָּר.
כח. לִשָּׂא אִשָּׁה וְדַעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ. שכבר בזמן הנישואין הוא מתכוון לכך (ראה גם הלכות גירושין י,כא). שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָהּ לְיָמִים. שרוצה בנישואין רק למשך פרק זמן מסוים.
כט. וְלֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה בִּמְדִינָה זֹאת וְאִשָּׁה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, שֶׁמָּא יַאֲרִיכוּ הַיָּמִים וְנִמְצָא בֵּן נוֹשֵׂא אֲחוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ וַאֲחוֹת אָבִיו וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְאִם הָיָה גָּדוֹל שֶׁשְּׁמוֹ יָדוּעַ, וַהֲרֵי זַרְעוֹ מְפֻרְסָמִין וִידוּעִין – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
כט. יַאֲרִיכוּ הַיָּמִים. יעבור זמן רב. וְנִמְצָא בֵּן נוֹשֵׂא אֲחוֹתוֹ וכו'. שאינם יודעים שהם בני אב אחד.
ל. לֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה לֹא מִמִּשְׁפַּחַת מְצֹרָעִים וְלֹא מִמִּשְׁפַּחַת נִכְפִּין; וְהוּא שֶׁהֻחְזְקוּ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים שֶׁיָּבֹאוּ בְּנֵיהֶם כָּךְ.
ל. מְצֹרָעִים. שיש בהם נגעים בעור כעין צרעת. נִכְפִּין. חולים במחלת הנפילה (אפילפסיה).
לא. אִשָּׁה שֶׁנִּשֵּׂאת לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים וּמֵתוּ – לַשְּׁלִישִׁי לֹא תִּנָּשֵׂא. וְאִם נִשֵּׂאת – לֹא תֵּצֵא. וַאֲפִלּוּ נִתְקַדְּשָׁה – יִכְנֹס.
לֹא יִשָּׂא יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ כֹּהֶנֶת, שֶׁזֶּה כְּמוֹ חִלּוּל לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. וְאִם נָשָׂא – אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין זִוּוּגָן עוֹלֶה יָפֶה, אֶלָּא מֵת בְּלֹא בָּנִים, אוֹ מֵת הוּא אוֹ מֵתָה הִיא בִּמְהֵרָה, אוֹ קְטָטָה תִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם. אֲבָל תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁנָּשָׂא כֹּהֶנֶת – הֲרֵי זֶה נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, הֲרֵי תּוֹרָה וּכְהֻנָּה כְּאֶחָד.
לא. לַשְּׁלִישִׁי לֹא תִּנָּשֵׂא. שהוחזקה שבעליה מתים. וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא וכו'. שאין מדובר באיסור של ממש, אלא בהרחקה.
יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ. שאינו יודע מקרא ומשנה (ראה הלכות עדות יא,א-ב). אֵין זִוּוּגָן עוֹלֶה יָפֶה. שהחיבור לא יצליח.
לב. לֹא יִשָּׂא אָדָם בַּת עַם הָאָרֶץ, שֶׁאִם מֵת אוֹ גּוֹלֶה – בָּנָיו עַמֵּי הָאָרֶץ יִהְיוּ, שֶׁאֵין אִמָּן יוֹדַעַת כֶּתֶר הַתּוֹרָה. וְלֹא יַשִּׂיא בִּתּוֹ לְעַם הָאָרֶץ, שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן בִּתּוֹ לְעַם הָאָרֶץ – כְּמִי שֶׁכְּפָתָהּ וּנְתָנָהּ לִפְנֵי הָאֲרִי: מַכֶּה וּבוֹעֵל, וְאֵין לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים. וּלְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חֲכָמִים, וְכֵן יַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חֲכָמִים, שֶׁאֵין דָּבָר מְגֻנֶּה וְלֹא מְרִיבָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חֲכָמִים.
לב. בַּת עַם הָאָרֶץ. מי שהיא ממשפחת עמי הארצות, ואף היא כזו. שֶׁאִם מֵת אוֹ גּוֹלֶה וכו'. שלא יוכל לחנכם בעצמו, וחינוכם יהיה מוטל על האישה. וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חֲכָמִים וכו'. שיכולה לחנך את בניו כהוגן.

תקציר הפרק 

פרק כא הלכות איסורי ביאה

הרחקות מאיסורי עריות וההנהגה הראויה בין איש לאשתו

כל הבא על ערווה מן העריות אף ללא ביאה כגון שחיבק ונישק דרך תאווה הרי זה לוקה מן התורה מדין האיסור לא להתקרב לדברים המביאים לידי גילוי ערווה. ואותו אדם מוגדר 'חשוד על העריות' (נפסל לעדות וכו')

ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו, לאחת מן העריות; וכן לשחק עימה, או להקל ראש. ואפילו להריח בשמים שעליה, או להביט ביופייה–אסור; ומכין המתכוון לדבר זה, מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות–דומה למסתכל במקומות הצנועים לאשה. ; ואפילו לשמוע קול הערווה, או לראות שיערה–אסור.

מותר להסתכל בפני הפנויה על מנת לבדוק לקראת נישואים אם נאה בעיניו ואין בזה צד איסור.ולא עוד, אלא ראוי לעשות כן!
מותר לאדם להביט באשתו כשהיא נידה, ואף על פי שהיא ערווה, ואף על פי שיש לו הנאת לב בראייתה.
מותר האב לחבק בתו, ולנשקה וכן האם עם בנה כשהם קטנים.

אשתו של אדם, מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה כמפורט בפרק.

לשון הרמב"ם על 'אוננות':
אסור להוציא שכבת זרע לבטלה; לפיכך לא יהיה אדם 'דש מבפנים וזורה מבחוץ'… אבל אלו שמנאפין ביד, ומוציאין שכבת זרע–לא דיי שהוא איסור גדול, אלא שעושה זה בנידוי הוא יושב; ועליהם נאמר "ידיכם, דמים מלאו" (ישעיהו א,טו), וכאילו הרגו נפש וכן אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת, או יביא עצמו לידי הרהור; אלא אם יבוא לו הרהור–יסיע ליבו מדברי הבאי והשחתה, ויפנה לדברי תורה…לא יסתכל בבהמה חיה ועוף, בשעה שמזדקקין זכר לנקבה…

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר להתבונן בפנויה למטרת נישואין?

2.האם מותר לנשק לדודתו?

3.הדרך נכונה להתמודד עם תאוות העריות היא להגביר את אהבת התורה?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן