פרק כ"א, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְבַעְלָהּ. וּמַה הִיא עוֹשָׂה לוֹ? הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה: מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לֶאֱרֹג – אוֹרֶגֶת, לִרְקֹם – רוֹקֶמֶת, לִטְווֹת צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתָּן – טוֹוָה. וְאִם הָיָה דֶּרֶךְ נְשֵׁי הָעִיר לַעֲשׂוֹת כָּל הַמְּלָאכוֹת הָאֵלּוּ – אֵינוֹ כּוֹפָהּ אֶלָּא לִטְווֹת בַּצֶּמֶר בִּלְבַד, שֶׁהַפִּשְׁתָּן מַזִּיק אֶת הַפֶּה וְאֶת הַשְּׂפָתַיִם, וְהַטִּוּוּי הִוא הַמְּלָאכָה הַמְיוּחֶדֶת לַנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ" (שמות לה,כה).
א. וּמַה הִיא עוֹשָׂה לוֹ. אלו מלאכות צריכה האישה לעשות לבעלה. לִטְווֹת צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתָּן. לשזור מהם חוטים. שֶׁהַפִּשְׁתָּן מַזִּיק אֶת הַפֶּה וְאֶת הַשְּׂפָתַיִם. שלצורך טוויה מרטיבים את החוטים ברוק, והפשתן גורם לריח רע בפה, וכן הסיבים עלולים לפצוע את השפתיים.
ב. דָּחֲקָה עַצְמָהּ וְעָשָׂת יָתֵר מִן הָרָאוּי לָהּ – הַמּוֹתָר לַבַּעַל.
הָיָה לָהּ וְלוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה, אֲפִלּוּ הָיוּ לָהֶם כַּמָּה שְׁפָחוֹת – אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת לְבַטָּלָה בְּלֹא מְלָאכָה כְּלָל, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. אֲבָל אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אֶלָּא לְפִי רֹב הַמָּמוֹן מְמַעֶטֶת בַּמְּלָאכָה.
ב. דָּחֲקָה עַצְמָהּ וְעָשָׂת יָתֵר מִן הָרָאוּי לָהּ. טרחה ביותר והפיקה יותר ממה שאמורה לעשות.
זִמָּה. מעשי זנות.
ג. וְהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה מְלָאכָה כְּלָל – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה.
וְכֵן כָּל אִשָּׁה רוֹחֶצֶת לְבַעְלָהּ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמוֹזֶגֶת לוֹ אֶת הַכּוֹס, וּמַצַּעַת לוֹ אֶת הַמִּטָּה, וְעוֹמֶדֶת וּמְשַׁמֶּשֶׁת בִּפְנֵי בַּעְלָהּ, כְּגוֹן שֶׁתִּתֵּן לוֹ מַיִם אוֹ כְּלִי אוֹ תִּטֹּל מִלְּפָנָיו, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֲבָל אֵינָהּ עוֹמֶדֶת וּמְשַׁמֶּשֶׁת בִּפְנֵי אָבִיו אוֹ בִּפְנֵי בְּנוֹ.
ג. וְהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ. אוסר עליה בנדר.
וּמוֹזֶגֶת לוֹ אֶת הַכּוֹס. מכינה לו כוס יין לשתייה. בִּפְנֵי בְּנוֹ. הבן של בעלה.
ד. וּמְלָאכוֹת אֵלּוּ – עוֹשָׂה אוֹתָם הִיא בְּעַצְמָהּ; וַאֲפִלּוּ הָיוּ לָהֶם כַּמָּה שְׁפָחוֹת – אֵין עוֹשָׂה מְלָאכוֹת אֵלּוּ לַבַּעַל אֶלָּא אִשְׁתּוֹ.
ד. עוֹשָׂה אוֹתָם הִיא בְּעַצְמָהּ. שבמעשים הללו יש משום קרבה.
ה. יֵשׁ מְלָאכוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה אוֹתָם לְבַעְלָהּ בִּזְמַן שֶׁהֵן עֲנִיִּים, וְאֵלּוּ הֵן: אוֹפָה אֶת הַפַּת בַּתַּנּוּר, וְעֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה מַשְׁכֶּמֶת וְאוֹפָה כְּדֵי שֶׁהַפַּת תִּהְיֶה מְצוּיָה לָעֲנִיִּים; וּמְבַשֶּׁלֶת אֶת הַתַּבְשִׁילִין, וּמְכַבֶּסֶת בְּגָדִים, וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, וְנוֹתֶנֶת תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ, אֲבָל לֹא לִפְנֵי בְּקָרוֹ, וּמַטְחֶנֶת. כֵּיצַד מַטְחֶנֶת? יוֹשֶׁבֶת בָּרֵחַיִם וּמְשַׁמֶּרֶת אֶת הַקֶּמַח וְאָצָה בַּטּוֹחֶנֶת אוֹ מְחַמֶּרֶת אַחַר הַבְּהֵמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְטְלוּ הָרֵחַיִם. וְאִם הָיָה דַּרְכָּן לִטְחֹן בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד – טוֹחֶנֶת.
ה. וְעֶזְרָא. הסופר, בראשית ימי הבית השני, שתיקן תקנות מרובות בענייני התורה (ראה למשל הלכות תפילה א,ב) וההתנהגות (ראה למשל לקמן כד,יג). וְנוֹתֶנֶת תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ. המשמשת לו לרכיבה. אֲבָל לֹא לִפְנֵי בְּקָרוֹ. המשמש לפרנסת הבית. וְאָצָה בַּטּוֹחֶנֶת. מזרזת את הטוחנת. מְחַמֶּרֶת אַחַר הַבְּהֵמָה. מנהיגה את הבהמה המפעילה את אבני הרחיים. וְאִם הָיָה דַּרְכָּן לִטְחֹן בְּרֵחַיִם שֶׁל יָד. אם מנהגם הוא שבעלת הבית טוחנת את הקמח הנצרך להם בעצמה, ברחיים ביתיות.
ו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּעֲנִיִּים. אֲבָל אִם הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת אוֹ נְכָסִים שֶׁרְאוּיִין לִקְנוֹת מֵהֶן שִׁפְחָה אַחַת, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ מָמוֹן כְּדֵי לִקְנוֹת שִׁפְחָה אַחַת – אֵינָהּ מַטְחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת וְלֹא נוֹתֶנֶת תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ.
הִכְנִיסָה לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, אוֹ נְכָסִים הָרְאוּיִים לִקְנוֹת מֵהֶן שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לִקְנוֹת שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת – אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, אֶלָּא נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ לְשִׁפְחָה לְהָנִיק.
ו. הִכְנִיסָה לוֹ. הביאה בנכסיה בעת הנישואין.
וְאֵינָהּ מְנִיקָה אֶת בְּנָהּ. אינה חייבת להניק.
ז. נִמְצְאוּ כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁכָּל אִשָּׁה עוֹשָׂה אוֹתָן לְבַעְלָהּ – חָמֵשׁ מְלָאכוֹת: טוֹוָה, וְרוֹחֶצֶת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמוֹזֶגֶת אֶת הַכּוֹס, וּמַצַּעַת אֶת הַמִּטָּה, וְעוֹמֶדֶת לְשַׁמֵּשׁ בְּפָנָיו. וְהַמְּלָאכוֹת שֶׁמִּקְצָת הַנָּשִׁים עוֹשׂוֹת אוֹתָן וּמִקְצָתָן אֵינָן עוֹשׂוֹת – שֵׁשׁ מְלָאכוֹת: מַטְחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְבַשֶּׁלֶת, וּמְכַבֶּסֶת, וּמְנִיקָה, וְנוֹתֶנֶת תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ.
ח. כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ – נִדָּה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס וְהַצָּעַת הַמִּטָּה וְהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, גְּזֵרָה מִשּׁוּם הִרְהוּר, שֶׁמָּא יָבֹא לִבְעֹל. לְפִיכָךְ מַצַּעַת מִטָּתוֹ כְּשֶׁהִיא נִדָּה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וּמוֹזֶגֶת הַכּוֹס וְאֵינָהּ נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ בְּיָדוֹ כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד, אֶלָּא מַנַּחַת אוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל הַכְּלִי, וְהוּא נוֹטְלוֹ.
ח. כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ וכו'. להלכה דומה ראה הלכות איסורי ביאה יא,יט.
ט. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁבְרָה כֵּלִים בְּעֵת שֶׁעוֹשָׂה מְלָאכוֹתֶיהָ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ – פְּטוּרָה. וְאֵין זֶה מִן הַדִּין אֶלָּא תַּקָּנָה, שֶׁאִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר כֵּן – אֵין שָׁלוֹם בְּתוֹךְ הַבַּיִת לְעוֹלָם, אֶלָּא נִמְצֵאת נִזְהֶרֶת וְנִמְנַעַת מֵרֹב הַמְּלָאכוֹת, וְנִמְצֵאת קְטָטָה בֵּינֵיהֶם.
ט. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁבְרָה כֵּלִים… פְּטוּרָה. מתשלומים על הנזק שעשתה.
י. כָּל אִשָּׁה שֶׁתִּמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִן הַמְּלָאכוֹת שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לַעֲשׂוֹתָן – כּוֹפִין אוֹתָהּ וְעוֹשָׂה, וַאֲפִלּוּ בְּשׁוֹט. טָעַן הוּא שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה, וְהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁ'אֵינִי נִמְנַעַת מִלַּעֲשׂוֹת' – מוֹשִׁיבִין אִשָּׁה בֵּינֵיהֶם אוֹ שְׁכֵנִים. וְדָבָר זֶה כְּמוֹ שֶׁיִּרְאֶה הַדַּיָּן שֶׁאֶפְשָׁר בַּדָּבָר.
י. מוֹשִׁיבִין אִשָּׁה בֵּינֵיהֶם אוֹ שְׁכֵנִים. שיראו אם האישה ממלאת את חובותיה.
יא. הָאִשָּׁה, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְנִיקָה – פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּמוֹסִיפִין לָהּ בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ יַיִן וּדְבָרִים שֶׁיָּפִין לֶחָלָב. פָּסְקוּ לָהּ מְזוֹנוֹת הָרְאוּיוֹת לָהּ, וַהֲרֵי הִיא מִתְאַוָּה לֶאֱכֹל יָתֵר, אוֹ לֶאֱכֹל מַאֲכָלוֹת אֲחֵרוֹת מִפְּנֵי חֹלִי תַּאֲוָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּבִטְנָהּ – הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלָּהּ כָּל מַה שֶּׁתִּרְצֶה, וְאֵין הַבַּעַל יָכוֹל לְעַכֵּב וְלוֹמַר שֶׁאִם תֹּאכַל יָתֵר מִדַּאי אוֹ תֹּאכַל מַאֲכָל רַע יָמוּת הַוָּלָד, מִפְּנֵי שֶׁצַּעַר גּוּפָהּ קוֹדֵם.
יא. פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ. מפחיתים את כמות העבודה הנדרשת ממנה. שֶׁיָּפִין לֶחָלָב. מועילים לאיכותו.
יב. יָלְדָה תְּאוֹמִים – אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לְהָנִיק שְׁנֵיהֶן, אֶלָּא מְנִיקָה אֶחָד וְשׂוֹכֵר הַבַּעַל מְנִיקָה לַשֵּׁנִי. הֲרֵי שֶׁרָצָת הָאִשָּׁה לְהָנִיק בֶּן חֲבֶרְתָּהּ עִם בְּנָהּ – הַבַּעַל מְעַכֵּב, וְאֵינוֹ מַנִּיחָהּ אֶלָּא לְהָנִיק בְּנוֹ בִּלְבַד.
יג. נָדְרָה שֶׁלֹּא לְהָנִיק אֶת בְּנָהּ – כּוֹפָהּ וּמְנִיקַתּוּ עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ, אֶחָד הַזָּכָר וְאֶחָד הַנְּקֵבָה.
הִיא אוֹמֶרֶת: 'אֲנִי אָנִיק אֶת בְּנִי', וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתָּנִיק אִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְנַוֵּל, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כַּמָּה שְׁפָחוֹת – לָהּ שׁוֹמְעִין, שֶׁצַּעַר הוּא לָהּ לִפְרֹשׁ מִבְּנָהּ.
יג. תִּתְנַוֵּל. תתכער.
יד. הָיְתָה עֲנִיָּה שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לְהָנִיק, וְהָיָה הוּא עָשִׁיר שֶׁרָאוּי שֶׁלֹּא תָּנִיק אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שְׁפָחוֹת – אִם לֹא רָצָת לְהָנִיק, שׂוֹכֵר מְנִיקָה אוֹ קוֹנֶה שִׁפְחָה, מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה עוֹלָה עִם בַּעְלָהּ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת.
יד. שֶׁרָאוּי שֶׁלֹּא תָּנִיק אִשְׁתּוֹ. שיש לו נכסים לשכור שתי שפחות (לעיל ה"ו). שֶׁהָאִשָּׁה עוֹלָה עִם בַּעְלָהּ וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת. לעניין המעמד (ראה גם לעיל יט,יא, יד,כג).
טו. הִיא אוֹמֶרֶת: 'רָאוּי הוּא לִשְׂכֹּר' אוֹ 'לִקְנוֹת שִׁפְחָה', וְהוּא אוֹמֵר: 'אֵינִי רָאוּי' – עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה, וְאֵין כָּאן מָקוֹם לִשְׁבוּעָה.
טו. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה וְאֵין כָּאן מָקוֹם לִשְׁבוּעָה. מפני שהיא רוצה להיפטר מן המחויבות שלה, ואין בכוחה לעשות כך אלא בראיה.
טז. הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה – אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לְהָנִיק, אֶלָּא אִם רָצָת – נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ וּמְנִיקַתּוּ, וְאִם לֹא רָצָת – נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת בְּנוֹ וְהוּא מְטַפֵּל בּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא הֵנִיקָה אוֹתוֹ עַד שֶׁהִכִּירָהּ. אֲבָל אִם הִכִּירָהּ, וַאֲפִלּוּ הָיָה סוּמָא – אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, מִפְּנֵי סַכָּנַת הַוָּלָד, אֶלָּא כּוֹפִין אוֹתָהּ וּמְנִיקָה אוֹתוֹ בְּשָׂכָר עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ.
טז. נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ. כמינקת. שהחובה לזון את הבנים מוטלת על האב (לעיל יב,יד). וַאֲפִלּוּ הָיָה סוּמָא. מפני שהתינוק קשור לאמו אף אם אינו רואה אותה.
יז. הַגְּרוּשָׁה – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְנִיקָה אֶת בְּנוֹ. אֲבָל נוֹתֵן לָהּ יָתֵר עַל שְׂכָרָהּ דְּבָרִים שֶׁהַקָּטָן צָרִיךְ לָהֶן מִכְּסוּת וּמַאֲכָל וּמַשְׁקֶה וְסִיכָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. אֲבָל הַמְעֻבֶּרֶת – אֵין לָהּ כְּלוּם.
שָׁלְמוּ חֳדָשָׁיו וּגְמָלַתּוּ – אִם רָצָת הַמְגֹרֶשֶׁת שֶׁיִּהְיֶה בְּנָהּ אֶצְלָהּ, אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים גְּמוּרוֹת, אֶלָּא כּוֹפִין אֶת אָבִיו וְנוֹתֵן לוֹ מְזוֹנוֹת וְהוּא אֵצֶל אִמּוֹ. וְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים יֵשׁ לָאָב לוֹמַר: 'אִם הוּא אֶצְלִי אֶתֵּן לוֹ מְזוֹנוֹת, וְאִם הוּא אֵצֶל אִמּוֹ אֵינִי נוֹתֵן לוֹ כְּלוּם'. וְהַבַּת אֵצֶל אִמָּהּ לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֵׁשׁ.
יז. וְסִיכָה. בשמן. הַמְעֻבֶּרֶת. גרושתו, שנתעברה לפני שגירש אותה.
שָׁלְמוּ חֳדָשָׁיו. עברו עשרים וארבעה חודשים (כדלעיל הי"ג). אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים גְּמוּרוֹת. לא מפרידים ביניהם, שעד גיל זה הבן כרוך אחרי אמו. יֵשׁ לָאָב. רשאי. אֵינִי נוֹתֵן לוֹ כְּלוּם. שחובת האב לזון את בניו עד גיל שש (לעיל יב,יד).
יח. כֵּיצַד? הָיָה הָאָב רָאוּי לִצְדָקָה – מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָרָאוּי לוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וְזָנִין אוֹתָהּ וְהִיא אֵצֶל אִמָּהּ. וַאֲפִלּוּ נִשֵּׂאת הָאֵם לְאַחֵר – בִּתָּהּ אֶצְלָהּ, וְאָבִיהָ זָן אוֹתָהּ מִשּׁוּם צְדָקָה עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב, וְתִזּוֹן מִנְּכָסָיו אַחַר מוֹתוֹ בִּתְנַאי כְּתֻבָּה וְהִיא אֵצֶל אִמָּהּ. אִם לֹא רָצָת הָאֵם שֶׁיִּהְיוּ בָּנֶיהָ אֶצְלָהּ אַחַר שֶׁגְּמָלַתָּן, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת – הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ, וְנוֹתֶנֶת אוֹתָם לַאֲבִיהֶם אוֹ מַשְׁלֶכֶת אוֹתָם לַקָּהָל אִם אֵין לָהֶם אָב, וְהֵן מְטַפְּלִין בָּהֶן.
יח. כֵּיצַד. מהי חובת המזונות של בת הנמצאת אצל אמה. הָיָה הָאָב רָאוּי לִצְדָקָה. בעל ממון שיכול לתת מכספו לצדקה (ראה לעיל יב,טו). בִּתְנַאי כְּתֻבָּה. שאחד התנאים הוא שייזונו הבנות מנכסיו לאחר מותו (לעיל יב,ב, יט,י). אִם לֹא רָצָת הָאֵם וכו'. שהחובה לזון את הבנים מוטלת על האב ולא עליה (לעיל יב,יד).

תקציר הפרק 

פרק כ"א הלכות אישות

*חיובי האשה לבעלה*

האשה חייבת לעשות לבעלה מגוון מלאכות וביניהם לשמשו (להגיש לו מים וכד'), לבשל ולהניק הילדים ועוד.
גם אשה עשירה שיש ברשותה שפחות תעשה מעט מלאכה מפני הכלל :" בטלה מביאה לידי זימה".

🔹 נדה – אסורה במלאכות של חיבה לבעלה: מזיגת כוס, הצעת מיטה בפניו, רחיצת ידיו ורגליו. אך יכולה להציע מיטה שלא בפניו ולמזוג כוס אך לא להגיש בידו.
🔹אשה ששברה כלים בבית פטורה מכל תשלום למען שלום הבית.
🔹 הנקה – תלויה במצבה ומצב בעלה (כמפורט בפרק).
🔹 גרושה – פטורה מהנקה, והילד ברשותה, ויכולה למוסרו לאביו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מניקה גרושה, שלא רוצה שהילדים יהיו אצלה – האם שומעים לה?

2.אישה ענייה ובנה יונק-האם חייבת לזון אותו?

3.האם לבעל מותר לכפות את אישתו בשוט?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן