א. מִנַּיִן לְצָמִיד פָּתִיל שֶׁמַּצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת? שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא" (במדבר יט,טו), הָא יֵשׁ צָמִיד פָּתִיל עָלָיו – טָהוֹר. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בִּכְלִי חֶרֶשׂ בִּלְבַד, כְּלִי שֶׁאֵינוֹ מִתְטַמֵּא אֶלָּא דֶּרֶךְ פִּתְחוֹ. וּלְפִיכָךְ אִם הָיָה פִּתְחוֹ סָתוּם וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל – הִצִּיל עַל כָּל שֶׁבְּתוֹכוֹ.
קַל וָחֹמֶר לְכָל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁיַּצִּילוּ בְּצָמִיד פָּתִיל, וְהֵן כְּלֵי גְּלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה, וּכְלֵי עַצְמוֹת הַדָּג וְעוֹרוֹ וְעַצְמוֹת הָעוֹף, וּכְלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה, וּנְסָרִים שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן פְּשׁוּטִין וְאֵינָן כֵּלִים, וְגָלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת – כָּל אֵלּוּ מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל.
אִם הַדְּבָרִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי הַמֻּקָּף נִצְּלוּ – קַל וָחֹמֶר לַבְּלוּעִין וְלַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הָאֹהָלִים. מַה בֵּין אֹהָלִים לְכֵלִים שֶׁמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל? שֶׁהַכֵּלִים אֵינָן מַצִּילִין אֶלָּא בְּצָמִיד פָּתִיל, וְהָאֹהָלִים מַצִּילִין בְּכִסּוּי בִּלְבַד.
קַל וָחֹמֶר לְכָל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁיַּצִּילוּ בְּצָמִיד פָּתִיל, וְהֵן כְּלֵי גְּלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה, וּכְלֵי עַצְמוֹת הַדָּג וְעוֹרוֹ וְעַצְמוֹת הָעוֹף, וּכְלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה, וּנְסָרִים שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן פְּשׁוּטִין וְאֵינָן כֵּלִים, וְגָלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת – כָּל אֵלּוּ מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל.
אִם הַדְּבָרִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי הַמֻּקָּף נִצְּלוּ – קַל וָחֹמֶר לַבְּלוּעִין וְלַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הָאֹהָלִים. מַה בֵּין אֹהָלִים לְכֵלִים שֶׁמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל? שֶׁהַכֵּלִים אֵינָן מַצִּילִין אֶלָּא בְּצָמִיד פָּתִיל, וְהָאֹהָלִים מַצִּילִין בְּכִסּוּי בִּלְבַד.
ב. מַשְׁפֵּךְ שֶׁכָּפָהוּ – מַצִּיל בְּכִסּוּי. אַף עַל פִּי שֶׁקְּצָתוֹ נָקוּב נֶקֶב קָטָן – הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם.
ב. מַשְׁפֵּךְ שֶׁכָּפָהוּ. שהפך אותו על פיו כך שהפתח הצר שלו כלפי מעלה. מַצִּיל בְּכִסּוּי. כיוון שכפאו על פיו הרי הוא כאוהל המציל בכיסוי בלבד ואינו צריך צמיד פתיל (וראה לקמן ה"ג). אַף עַל פִּי שֶׁקְּצָתוֹ נָקוּב נֶקֶב קָטָן. שהקצה שלו (הפייה) פתוח ואין עליו כיסוי. הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם. שאין הפייה נחשבת כפתח, הואיל והיא קטנה מאוד ואינה עשוייה להכנסה אלא להוצאה.
ג. כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל, אִם הָיָה בָּהֶן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, וּכְפָאָן עַל פִּיהֶן עַל הָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרַח בְּצָמִיד פָּתִיל מִן הַצְּדָדִין – הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין כָּל מַה שֶּׁתַּחְתֵּיהֶן עַד הַתְּהוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּאֹהֶל, וְהָאֹהֶל מַצִּיל, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַכְּלִי כְּלִי חֶרֶשׂ, שֶׁאֵין אָהֳלֵי כְּלֵי חֶרֶשׂ מַצִּילִין.
כֵּיצַד? חָבִית שֶׁכְּפָיָהּ עַל פִּיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרְחָהּ בְּטִיט מִן הַצְּדָדִין – כָּל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "צָמִיד פָּתִיל עָלָיו" (במדבר יט,טו) – וְלֹא צָמִיד פָּתִיל עַל גַּבּוֹ. הִדְבִּיק פִּיהָ לַכֹּתֶל וּמֵרַח מִן הַצְּדָדִים – מַצֶּלֶת עַל כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ וְעַל כָּל שֶׁכְּנֶגְדָהּ בַּכֹּתֶל. וְאִם לֹא מֵרַח מִן הַצְּדָדִין – אֵינָהּ מַצֶּלֶת, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּיל מִשּׁוּם אֹהֶל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
אֲבָל שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל שֶׁהָיוּ פִּיּוֹתֵיהֶן דְּבוּקוֹת בְּדָפְנֵי הַבַּיִת – מַצִּילִין בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מַצִּילִין מִשּׁוּם אֹהָלִים. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּדֹפֶן הַכְּלִי טֶפַח, שֶׁאֵין הַכֵּלִים מַצִּילִין עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם דֹּפֶן טֶפַח.
הָיָה לַכְּלִי דֹּפֶן חֲצִי טֶפַח וְהָיָה יוֹצֵא מִדֹּפֶן הָאֹהֶל שָׂפָה חֲצִי טֶפַח, וְהִדְבִּיק זֶה לָזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם חָלָל טֶפַח – אֵינוֹ מַצִּיל, עַד שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד.
כֵּיצַד? חָבִית שֶׁכְּפָיָהּ עַל פִּיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרְחָהּ בְּטִיט מִן הַצְּדָדִין – כָּל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "צָמִיד פָּתִיל עָלָיו" (במדבר יט,טו) – וְלֹא צָמִיד פָּתִיל עַל גַּבּוֹ. הִדְבִּיק פִּיהָ לַכֹּתֶל וּמֵרַח מִן הַצְּדָדִים – מַצֶּלֶת עַל כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ וְעַל כָּל שֶׁכְּנֶגְדָהּ בַּכֹּתֶל. וְאִם לֹא מֵרַח מִן הַצְּדָדִין – אֵינָהּ מַצֶּלֶת, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּיל מִשּׁוּם אֹהֶל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
אֲבָל שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל שֶׁהָיוּ פִּיּוֹתֵיהֶן דְּבוּקוֹת בְּדָפְנֵי הַבַּיִת – מַצִּילִין בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מַצִּילִין מִשּׁוּם אֹהָלִים. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּדֹפֶן הַכְּלִי טֶפַח, שֶׁאֵין הַכֵּלִים מַצִּילִין עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם דֹּפֶן טֶפַח.
הָיָה לַכְּלִי דֹּפֶן חֲצִי טֶפַח וְהָיָה יוֹצֵא מִדֹּפֶן הָאֹהֶל שָׂפָה חֲצִי טֶפַח, וְהִדְבִּיק זֶה לָזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם חָלָל טֶפַח – אֵינוֹ מַצִּיל, עַד שֶׁיִּהְיֶה טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד.
ג. שֶׁלֹּא מֵרַח בְּצָמִיד פָּתִיל מִן הַצְּדָדִין. שלא הדביק את הכלי לקרקע באמצעות אחד מן החומרים הנחשבים כצמיד פתיל (המבוארים לקמן כב,ח). מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּאֹהֶל. הואיל ויש בהם שיעור פותח טפח דינם כאוהל המציל אפילו בלא צמיד פתיל ואפילו עד התהום.
חָבִית. העשויה חרס. כָּל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ טָמֵא. שאינה מצילה באוהל המת. הִדְבִּיק פִּיהָ לַכֹּתֶל וּמֵרַח מִן הַצְּדָדִים מַצֶּלֶת עַל כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ. שבמקרה זה הצמיד פתיל נידון כ'עליו' (קרית ספר). וְעַל כָּל שֶׁכְּנֶגְדָהּ בַּכֹּתֶל. שאם יש חלל בכותל כנגד החבית כל מה שבחלל זה ניצל גם כן על ידי החבית (ר"ש כלים י,א). שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּיל מִשּׁוּם אֹהֶל. אלא רק כאשר מוקף צמיד פתיל. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בפסקה הקודמת.
חָבִית. העשויה חרס. כָּל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ טָמֵא. שאינה מצילה באוהל המת. הִדְבִּיק פִּיהָ לַכֹּתֶל וּמֵרַח מִן הַצְּדָדִים מַצֶּלֶת עַל כָּל שֶׁבְּתוֹכָהּ. שבמקרה זה הצמיד פתיל נידון כ'עליו' (קרית ספר). וְעַל כָּל שֶׁכְּנֶגְדָהּ בַּכֹּתֶל. שאם יש חלל בכותל כנגד החבית כל מה שבחלל זה ניצל גם כן על ידי החבית (ר"ש כלים י,א). שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּיל מִשּׁוּם אֹהֶל. אלא רק כאשר מוקף צמיד פתיל. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. בפסקה הקודמת.
ד. כְּשֵׁם שֶׁמַּצִּילִין מִבִּפְנִים עִם דָּפְנוֹת הָאֹהֶל, כָּךְ מַצִּילִין חוּץ לָאֹהֶל אִם סְמָכָן לָאֹהֶל, שֶׁהֲרֵי הָאֹהֶל נַעֲשָׂה כִּסּוּי מִכָּל מָקוֹם. כֵּיצַד? כְּלִי מֵהֶן שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֹּפֶן טֶפַח שֶׁהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת חוּץ לָאֹהֶל, וְסָמַךְ פִּיו לְדֹפֶן הָאֹהֶל, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתָּיו – כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִים. וְאִם הָיָה סָמוּךְ לְכֹתֶל חָצֵר אוֹ לְכֹתֶל גִּנָּה – אֵינוֹ מַצִּיל, לְפִי שֶׁאֵינָן כֹּתֶל אֹהֶל, וּלְפִיכָךְ כֵּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי טְמֵאִים, שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִילוּ עַל הַטֻּמְאָה.
ה. קוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ, וּקְדֵרָה תְּלוּיָה מִן הַקּוֹרָה, וְהָיְתָה הַקּוֹרָה נוֹגַעַת בְּפִי קְדֵרָה כֻּלּוֹ וּמְכַסָּה אוֹתוֹ – כֵּלִים שֶׁבַּקְּדֵרָה טְהוֹרִים, שֶׁהֲרֵי הֻצְּלוּ בְּכִסּוּי הָאֹהֶל לָהֶן. וְאִם לֹא הָיָה פִּי הַקְּדֵרָה מְכֻסֶּה בַּקּוֹרָה, אֶלָּא בֵּינֵיהֶן רֶוַח – כָּל מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה טָמֵא, וְהַקְּדֵרָה עַצְמָהּ טְמֵאָה.
ה. קוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. שהיא מביאה את הטומאה תחת כולה. כֵּלִים שֶׁבַּקְּדֵרָה טְהוֹרִים שֶׁהֲרֵי הֻצְּלוּ בְּכִסּוּי הָאֹהֶל לָהֶן. ואף על פי שאין כלי חרס מציל משום אוהל (לעיל ה"ג), במקרה זה הכלים שבקדרה טהורים מכיוון שהיא צמודה לקורה, ולכן הכלים שבתוכה נחשבים כאילו אינם תחת אוהל המת (חידושי הגר"ח למשנה, אהלות ו,ב; וראה פה"מ אהלות ה,ז).
ו. בּוֹר שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְטֻמְאָה בַּבַּיִת וְכֵלִים בַּבּוֹר, אִם הָיָה מְכֻסֶּה בְּנֶסֶר חָלָק אוֹ בִּכְלִי הַמַּצִּיל שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֹּפֶן טֶפַח – הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁבַּבּוֹר טָהוֹר. הָיָה לַבּוֹר בִּנְיָן סָבִיב לְפִיו גָּבֹהַּ טֶפַח עַל הָאָרֶץ, בֵּין שֶׁכִּסָּהוּ בִּכְלִי הַמַּצִּיל שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֹּפֶן בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ דֹּפֶן – הֲרֵי זֶה הִצִּיל, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ דֹּפֶן טֶפַח מִמָּקוֹם אַחֵר.
ו. בְּנֶסֶר חָלָק. שאין לו דפנות כלל, ולפיכך אינו נחשב לכלי והוא מציל בכל אופן (פה"מ אהלות ה,ו).
ז. חַדּוּת הַבָּנוּי בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וּמְנוֹרָה בְּתוֹכוֹ, וְהַפֶּרַח שֶׁלָּהּ יוֹצֵא וּמְכַסֶּה אֶת פִּי הַחַדּוּת, וְנָתַן כְּלִי הַמַּצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת עַל פִּי הַחַדּוּת וַהֲרֵי הוּא נִשְׁעָן עַל פֶּרַח הַמְּנוֹרָה – רוֹאִין: אִם תִּנָּטֵל הַמְּנוֹרָה וְהַכְּלִי הַמַּצִּיל עוֹמֵד – הֲרֵי זֶה מַצִּיל עַל כָּל שֶׁבַּחַדּוּת, וְכֵלִים שֶׁבֵּין שְׂפַת הַכְּלִי וּשְׂפַת הַחַדּוּת טְהוֹרִים עַד הַתְּהוֹם, וְאַף הַמְּנוֹרָה טְהוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂפַת הַפֶּרַח נִרְאֶה בֵּין הַכִּסּוּי וְהַחַדּוּת; וְאִם לָאו – הַכֹּל טְמֵאִים.
ז. חַדּוּת. ברכה, כעין בור אלא שכתליו גבוהים מעל הקרקע (פה"מ ראש השנה ג,ה ועוד). וְהַפֶּרַח שֶׁלָּהּ יוֹצֵא וּמְכַסֶּה אֶת פִּי הַחַדּוּת. החלק העליון של המנורה, שהוא בצורת צלחת רחבה המכסה את את פתחה של החדות. וְכֵלִים שֶׁבֵּין שְׂפַת הַכְּלִי וּשְׂפַת הַחַדּוּת. כגון שכותל החדות עבה והכלים מונחים על עובי הכותל בין שפתו הפנימית של החדות לבין שפת הכלי המציל. טְהוֹרִים עַד הַתְּהוֹם. שכל הכלים שכנגד הכלי המציל טהורים אפילו כאשר הם נמצאים עמוק בקרקע. וְאִם לָאו הַכֹּל טְמֵאִים. שהאוהל הנשען על הכלים אינו מציל כשם שאינו חוצץ בפני הטומאה (לעיל יב,א).
ח. חַדּוּת הַבָּנוּי בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּכְלִי הַמַּצִּיל נָתוּן עַל פִּיו, וְהָיְתָה טֻמְאָה בֵּין שְׂפַת הַכְּלִי וּשְׂפַת הַחַדּוּת אוֹ בְּתוֹךְ הַחַדּוּת – הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁאֵין הָאֹהֶל שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת מוֹנֵעַ הַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת – כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הַחַדּוּת: אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָם טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח – טְהוֹרִים; וְאִם לָאו – טְמֵאִים. וְאִם הָיוּ כָּתְלֵי הַחַדּוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן חֲשׁוּבִין מִכָּתְלֵי הַבַּיִת, וּכְשֵׁם שֶׁמַּצִּיל הַחַדּוּת בְּתוֹכוֹ כָּךְ מַצִּיל בִּכְתָלָיו.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַתַּנּוּר הַיָּשָׁן הֲרֵי הוּא כְּכָל הַכֵּלִים שֶׁהֵן מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינָן נַעֲשִׂין אֹהָלִים, וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ מַצִּיל עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל, כִּשְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִין. וְכֵן בֵּאַרְנוּ שֶׁהַתַּנּוּר הֶחָדָשׁ אֵינוֹ כַּכֵּלִים לְעִנְיָן זֶה, אֶלָּא נַעֲשֶׂה אֹהֶל, לְפִיכָךְ מַצִּיל עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ בְּכִסּוּי בִּלְבַד בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל, כָּאֹהָלִים. וְכִסּוּי הַתַּנּוּר הוּא נִקְרָא סְרִידָה.
הָיְתָה טֻמְאָה בַּבַּיִת – כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הַחַדּוּת: אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָם טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח – טְהוֹרִים; וְאִם לָאו – טְמֵאִים. וְאִם הָיוּ כָּתְלֵי הַחַדּוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן חֲשׁוּבִין מִכָּתְלֵי הַבַּיִת, וּכְשֵׁם שֶׁמַּצִּיל הַחַדּוּת בְּתוֹכוֹ כָּךְ מַצִּיל בִּכְתָלָיו.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַתַּנּוּר הַיָּשָׁן הֲרֵי הוּא כְּכָל הַכֵּלִים שֶׁהֵן מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְאֵינָן נַעֲשִׂין אֹהָלִים, וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ מַצִּיל עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל, כִּשְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִין. וְכֵן בֵּאַרְנוּ שֶׁהַתַּנּוּר הֶחָדָשׁ אֵינוֹ כַּכֵּלִים לְעִנְיָן זֶה, אֶלָּא נַעֲשֶׂה אֹהֶל, לְפִיכָךְ מַצִּיל עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ בְּכִסּוּי בִּלְבַד בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל, כָּאֹהָלִים. וְכִסּוּי הַתַּנּוּר הוּא נִקְרָא סְרִידָה.
ח. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל כ,א.
כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הַחַדּוּת. נראה שבמקרה זה החדות צמודה לאחד מכותלי הבית, והכלים מונחים בתוך כותל החדות המשותף לכותל הבית. אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָם טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח טְהוֹרִים. הואיל ויש במקומם שיעור אוהל המציל עליהם מן הטומאה. וְאִם לָאו טְמֵאִים. מכיוון שהם נידונים ככלים שבתוך כותל הבית (שכאשר הם בחציו הפנימי הם טמאים, כדלקמן כד,ד-ה; וראה תוספתא אהלות יב,ו). וְאִם הָיוּ כָּתְלֵי הַחַדּוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת. שלחדות יש דופן משל עצמה אף בצד הסמוך לכותל הבית.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל יב,ג. שֶׁהַתַּנּוּר הַיָּשָׁן. שהסיקו בו פעם אחת וכעת הוא מקבל טומאה (ראה הלכות כלים טו,א) וְאֵינָן נַעֲשִׂין אֹהָלִים. כדין שאר כלי חרס (לעיל ה"ג). וְכֵן בֵּאַרְנוּ וכו'. לעיל יב,ג.
כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הַחַדּוּת. נראה שבמקרה זה החדות צמודה לאחד מכותלי הבית, והכלים מונחים בתוך כותל החדות המשותף לכותל הבית. אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָם טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח טְהוֹרִים. הואיל ויש במקומם שיעור אוהל המציל עליהם מן הטומאה. וְאִם לָאו טְמֵאִים. מכיוון שהם נידונים ככלים שבתוך כותל הבית (שכאשר הם בחציו הפנימי הם טמאים, כדלקמן כד,ד-ה; וראה תוספתא אהלות יב,ו). וְאִם הָיוּ כָּתְלֵי הַחַדּוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת. שלחדות יש דופן משל עצמה אף בצד הסמוך לכותל הבית.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל יב,ג. שֶׁהַתַּנּוּר הַיָּשָׁן. שהסיקו בו פעם אחת וכעת הוא מקבל טומאה (ראה הלכות כלים טו,א) וְאֵינָן נַעֲשִׂין אֹהָלִים. כדין שאר כלי חרס (לעיל ה"ג). וְכֵן בֵּאַרְנוּ וכו'. לעיל יב,ג.
ט. תַּנּוּר יָשָׁן בְּתוֹךְ הֶחָדָשׁ, וּסְרִידָה עַל פִּי הֶחָדָשׁ, וַהֲרֵי הַכִּסּוּי נִשְׁעָן עַל פִּי הַתַּנּוּר הַיָּשָׁן – רוֹאִין: אִם כְּשֶׁיִּנָּטֵל הַיָּשָׁן תִּפֹּל הַסְּרִידָה – לֹא הִצִּיל, וְכָל שֶׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא; וְאִם לָאו – הַכֹּל טָהוֹר. הָיָה הֶחָדָשׁ בְּתוֹךְ הַיָּשָׁן, וְהַסְּרִידָה מֻנַּחַת עַל פִּי הַיָּשָׁן, אִם יֵשׁ בֵּין הֶחָדָשׁ וְהַכִּסּוּי פָּחוֹת מִטֶּפַח – הֶחָדָשׁ טָהוֹר, וּכְאִלּוּ הַסְּרִידָה מֻנַּחַת עַל פִּיו.
ט. תַּנּוּר יָשָׁן בְּתוֹךְ הֶחָדָשׁ. והם מונחים באוהל המת. וְאִם לָאו הַכֹּל טָהוֹר. כיוון שהכיסוי נסמך היטב על גבי התנור החדש, הרי שתנור זה נחשב כאוהל מכוסה המציל על כל מה שבתוכו.
י. סְרִידָה שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂפָה, וְהִיא עוֹדֶפֶת עַל פִּי הַתַּנּוּר וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, אֲפִלּוּ הָיְתָה טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ, שֶׁהַכֹּל טָמֵא – הֲרֵי כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר – כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא, וְכָל שֶׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר.
י. וְהִיא עוֹדֶפֶת עַל פִּי הַתַּנּוּר. מונחת על התנור ובולטת מכל צדדיו. וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל. שהסרידה והתנור מחוברים זה לזה בצמיד פתיל. טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ. מונחת תחת החלק העודף של הסרידה או על גביו. שֶׁהַכֹּל טָמֵא. מכיוון שהסרידה מונחת על גבי תנור ישן היא מביאה את הטומאה לכל מה שתחתיה ומעליה ואינה חוצצת בפני הטומאה (ראה לעיל יב,ג). הֲרֵי כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר טָהוֹר. מכיוון שהצמיד פתיל מציל על מה שבתנור הרי הוא מציל על מה שכנגדו. הָיְתָה טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁל תַּנּוּר. מונחת על הסרידה כנגד חלל התנור (וראה ערוה"ש מו,כד שמדובר שהסרידה כפויה על פיה ולפיכך מצלת, כדלקמן הי"א).
יא. קְדֵרָה שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּי הֶחָבִית וּמֵרַח דַּפְנוֹתֶיהָ עִם הֶחָבִית – מַצֶּלֶת עַל כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ וְעַל מַה שֶּׁבֵּינָהּ וּבֵין שִׂפְתוֹת הֶחָבִית. הוֹשִׁיבָהּ עַל פִּי הֶחָבִית כְּדַרְכָּהּ וּמֵרַח – אֵינָהּ מַצֶּלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהַקְּדֵרָה מִתְטַמְּאָה מֵאֲוִירָהּ, וְאֵין כְּלִי טָמֵא מַצִּיל, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יא. קְדֵרָה שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּי הֶחָבִית. הפך את הקדרה כך שפיה כלפי מטה, וכיסה את פתח החבית באמצעותה. ומדובר שהחבית והקדרה הם כלי חרס ומונחים באוהל המת. מַצֶּלֶת עַל כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ. המונח בתוך החבית. וְעַל מַה שֶּׁבֵּינָהּ וּבֵין שִׂפְתוֹת הֶחָבִית. על מה שמונח בין דופן הקדרה הפנימית לבין שפת החבית החיצונית. הוֹשִׁיבָהּ עַל פִּי הֶחָבִית כְּדַרְכָּהּ וּמֵרַח. הדביק את תחתית הקדרה לפי החבית בצמיד פתיל. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
קַל וָחֹמֶר לְכָל הַכֵּלִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שאם כלי חרס המקבל טומאה מציל בצמיד פתיל, כל שכן שכלים שאינם מקבלים טומאה יצילו. כְּלֵי גְּלָלִים… וּכְלִי עֵץ הַבָּא בְּמִדָּה. ראה לעיל ו,א-ב, הלכות כלים א,ב-ג, א,ו. וּנְסָרִים שֶׁל עֵץ שֶׁהֵן פְּשׁוּטִין וְאֵינָן כֵּלִים. שאין להם בית קיבול ואינם משמשים ככלים (ראה הלכות כלים א,י, ד,א). וְגָלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת. כלי מתכות שלא נגמרה מלאכת עשייתן (ראה שם ח,א-ב).
קַל וָחֹמֶר לַבְּלוּעִין. שהם טמונים יותר. וְלַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הָאֹהָלִים. שהם ברשות בפני עצמה. וְהָאֹהָלִים מַצִּילִין בְּכִסּוּי בִּלְבַד. ואפילו בכיסוי שאינו מחובר היטב.