פרק כ"א, הלכות שבת, ספר זמנים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "תִּשְׁבֹּת" (שמות כג,יב; לד,כא) – אֲפִלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְלָאכָה חַיָּב לִשְׁבֹּת מֵהֶן. וּדְבָרִים הַרְבֵּה הֵן שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִשּׁוּם שְׁבוּת: מֵהֶן דְּבָרִים אֲסָרוּם מִפְּנֵי שֶׁהֵן דּוֹמִים לִמְלָאכוֹת, וּמֵהֶן דְּבָרִים אֲסָרוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא מֵהֶן אִסּוּר סְקִילָה. וְאֵלּוּ הֵן:
א. מֵהֶן דְּבָרִים אֲסָרוּם מִפְּנֵי שֶׁהֵן דּוֹמִים לִמְלָאכוֹת. יש צד של דמיון בינם ובין המלאכות האסורות, אף שאינם בכלל המלאכה. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא מֵהֶן אִסּוּר סְקִילָה. שאם ינהג כדרך שנוהג בימות החול, עלול לשכוח שהיום שבת ולעשות מלאכה.
ב. כָּל הַמַּשְׁוֶה גֻּמּוֹת – הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ. לְפִיכָךְ אָסוּר לְהִפָּנוֹת בִּשְׂדֵה הַנִּירָה בְּשַׁבָּת, שֶׁמָּא יַשְׁוֶה הַגֻּמּוֹת. הַמְפַנֶּה אֶת הָאוֹצָר בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לוֹ לִדְבַר מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁיַּכְנִיס בּוֹ אוֹרְחִים אוֹ יִקְבַּע בּוֹ מִדְרָשׁ – לֹא יִגְמֹר אֶת כָּל הָאוֹצָר, שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁווֹת הַגֻּמּוֹת. טִיט שֶׁעַל גַּבֵּי רַגְלוֹ – מְקַנְּחוֹ בַּכֹּתֶל אוֹ בַּקּוֹרָה, אֲבָל לֹא בַּקַּרְקַע, שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁווֹת הַגֻּמּוֹת. לֹא יָרֹק בַּקַּרְקַע וְיָשׁוּף בְּרַגְלוֹ, שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת. וּמֻתָּר לִדְרֹס הָרֹק שֶׁעַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע וְהוֹלֵךְ לְפִי תֻּמּוֹ.
ב. כָּל הַמַּשְׁוֶה גֻּמּוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ. לפי שמתקן את הקרקע (לעיל ח,א). ואם השווה גומות בבית, חייב משום בונה (ראה לעיל י,יב). אָסוּר לְהִפָּנוֹת בִּשְׂדֵה הַנִּירָה. אסור לעשות צרכיו בשדה חרוש, שיש לחשוש בו לתיקון פני הקרקע כשיבוא לכסות צואתו. הַמְפַנֶּה אֶת הָאוֹצָר בְּשַׁבָּת וכו'. שהותר לפנות את התבואה מן המחסן במקרים הללו (לקמן כו,טו), אך לא לרוקנו לגמרי. וְיָשׁוּף. ישפשף. וּמֻתָּר לִדְרֹס הָרֹק שֶׁעַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע וְהוֹלֵךְ לְפִי תֻּמּוֹ. שכשמהלך כדרכו אין לחשוש ליישור פני הקרקע.
ג. נָשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת בֶּאֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֲסוּרוֹת לְשַׂחֵק בָּהֶן בְּשַׁבָּת, שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְהַשְׁווֹת הַגֻּמּוֹת. וְאָסוּר לְכַבֵּד אֶת הַקַּרְקַע, שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָצוּף בַּאֲבָנִים. וּמֻתָּר לְזַלֵּף מַיִם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ. אֵין סָכִין אֶת הַקַּרְקַע, וַאֲפִלּוּ הָיָה רָצוּף בַּאֲבָנִים, וְאֵין נוֹפְחִין אוֹתוֹ, וְאֵין מַדִּיחִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב, קַל וָחֹמֶר בְּשַׁבָּת, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל וְיָבֹא לְהַשְׁווֹת הַגֻּמּוֹת בִּזְמַן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָצוּף.
ג. נָשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת. שנהגו לשחק בכגון זה. ולא הוזכרו ילדים משום שאינם מצווים. שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְהַשְׁווֹת הַגֻּמּוֹת. לצורך המשחק. לְכַבֵּד אֶת הַקַּרְקַע. לטאטא. רָצוּף בַּאֲבָנִים. מרוצף, שבזה אין חשש שישווה גומות. וּמֻתָּר לְזַלֵּף מַיִם עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע וכו'. שכוונתו שלא יעלה האבק, ואינו מכוון ליפות את הקרקע. אֵין סָכִין אֶת הַקַּרְקַע. בשמן. וְאֵין נוֹפְחִין. אסור לנשוף כדי להפריח את האבק. וְאֵין מַדִּיחִין. אסור לשטוף את הרצפה.
ד. חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵי גְּשָׁמִים – מֵבִיא תֶּבֶן וּמְרַדֶּה בָּהּ. וּכְשֶׁהוּא מְרַדֶּה – לֹא יְרַדֶּה לֹא בַּסַּל וְלֹא בַּקֻּפָּה, אֶלָּא בְּשׁוּלֵי הַקֻּפָּה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל וְיָבֹא לְהַשְׁווֹת גֻּמּוֹת.
ד. חָצֵר שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמֵי גְּשָׁמִים וכו'. שיש בה בוץ ומים, וצריך להניח שם תבן כדי לדרוך על משטח יבש. וּמְרַדֶּה. מרדד, משטח. בְּשׁוּלֵי הַקֻּפָּה. תחתית הקופה.
ה. הַמַּשְׁקֶה אֶת הַזְּרָעִים – חַיָּב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. לְפִיכָךְ אָסוּר לִשְׁאֹב מַיִם מִן הַבּוֹר בַּגַּלְגַּל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְמַלֵּא לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה, אִם הָיָה הַבּוֹר שֶׁל גַּלְגַּל בֶּחָצֵר – מֻתָּר לְמַלֹּאות מִמֶּנּוּ בַּגַּלְגַּל.
ה. הַמַּשְׁקֶה אֶת הַזְּרָעִים חַיָּב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. כמובא לעיל ח,ב. אָסוּר לִשְׁאֹב מַיִם מִן הַבּוֹר בַּגַּלְגַּל. המסייע לשאיבתם בקלות. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְמַלֵּא לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ. להשקות את הערוגות שבהן. אִם הָיָה הַבּוֹר שֶׁל גַּלְגַּל בֶּחָצֵר. שאין בה גינה או חורבה או שאין דרך למלא ממנו לגינה או לחורבה.
#איור Z44.jpg. כותרת: שאיבת מים בגלגל#
ו. הַתּוֹלֵשׁ – חַיָּב מִשּׁוּם קוֹצֵר. לְפִיכָךְ אָסוּר לִרְדּוֹת דְּבַשׁ מִכַּוַּרְתּוֹ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּתוֹלֵשׁ. אֵין עוֹלִין בָּאִילָן, בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ, וְאֵין נִתְלִין בָּאִילָן, וְאֵין נִסְמָכִין בָּאִילָן, וְלֹא יַעֲלֶה מִבְּעוֹד יוֹם לֵישֵׁב שָׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כְּלָל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ.
ו. הַתּוֹלֵשׁ חַיָּב מִשּׁוּם קוֹצֵר. כמובא לעיל ח,ג. אָסוּר לִרְדּוֹת דְּבַשׁ מִכַּוַּרְתּוֹ בְּשַׁבָּת. שפעולה זו דומה לקצירה.
ז. פֵּרוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ בְּשַׁבָּת – אָסוּר לְאָכְלָן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְלֹשׁ. הֲדַס הַמְחֻבָּר – מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ, שֶׁאֵין הֲנָיָתוֹ אֶלָּא לְהָרִיחַ בּוֹ, וַהֲרֵי רֵיחוֹ מָצוּי. אֲבָל אֶתְרוֹג וְתַפּוּחַ וְכָל הָרָאוּי לַאֲכִילָה – אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ בִּמְחֻבָּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָקֹץ אוֹתוֹ לְאָכְלוֹ.
ז. הֲדַס הַמְחֻבָּר מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ… וַהֲרֵי רֵיחוֹ מָצוּי. שניתן להריח בו בעודו מחובר, ואין צורך לקצצו.
ח. אִילָן שֶׁהָיוּ שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – אָסוּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן; וְאִם אֵינָן גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה – הֲרֵי הֵן כָּאָרֶץ. הָיוּ בָּאִין מִלְּמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה לְתוֹךְ שְׁלֹשָׁה – מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. הָיוּ גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁצִּדָּן אֶחָד שָׁוֶה לָאָרֶץ אוֹ שֶׁיֵּשׁ חָלָל תַּחְתֵּיהֶן שְׁלֹשָׁה – אָסוּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן.
ח. אִילָן שֶׁהָיוּ שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין… אָסוּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן. לפי שאסור להשתמש באילן (לעיל ה"ו). וְאִם אֵינָן גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה הֲרֵי הֵן כָּאָרֶץ. לפי שעד גובה שלושה טפחים מהקרקע, הכל נחשב כקרקע. הָיוּ בָּאִין מִלְּמַעְלָה מִשְּׁלֹשָׁה לְתוֹךְ שְׁלֹשָׁה. שהיה השורש יוצא מהאילן למעלה משלושה טפחים מהקרקע, ומשתפל אל מקום שגובהו פחות משלושה טפחים. אַף עַל פִּי שֶׁצִּדָּן אֶחָד שָׁוֶה לָאָרֶץ. כגון שהקרקע מתגבהת באותו הצד. אוֹ שֶׁיֵּשׁ חָלָל תַּחְתֵּיהֶן שְׁלֹשָׁה. יש בקע בקרקע שתחת השורש אך מסביב אינם גבוהים משלושה.
#איור Z45.jpg כותרת: היו באים מלמעלה משלושה לתוך שלושה#
ט. אֵין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ זְמוֹרָה לְהַנְהִיגָהּ. וְאֵין נִתְלִין בִּבְהֵמָה, וְלֹא יַעֲלֶה מִבְּעוֹד יוֹם לֵישֵׁב עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת, וְאֵין נִסְמָכִין לְצִדֵּי בְּהֵמָה; וְצִדֵּי צְדָדִין – מֻתָּרִין. עָלָה בָּאִילָן בְּשַׁבָּת: בְּשׁוֹגֵג – מֻתָּר לֵירֵד; בְּמֵזִיד – אָסוּר לֵירֵד. וּבִבְהֵמָה – אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד יֵרֵד, מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. וְכֵן פּוֹרְקִין הַמַּשּׂוֹי מֵעַל הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים.
ט. זְמוֹרָה לְהַנְהִיגָהּ. ענף שישמש כשוט. וְצִדֵּי צְדָדִין מֻתָּרִין. להישען על דבר אחר, הנסמך על הבהמה. עָלָה בָּאִילָן בְּשַׁבָּת… בְּמֵזִיד אָסוּר לֵירֵד. משום קנס, וצריך להישאר שם עד מוצאי שבת.
י. כֵּיצַד? הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ טְעוּנָה שָׁלִיף שֶׁל תְּבוּאָה – מַכְנִיס רֹאשׁוֹ תַּחְתָּיו וּמְסַלְּקוֹ לְצַד אֶחָד, וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו. הָיָה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּבְהֶמְתּוֹ טְעוּנָה – כְּשֶׁיַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת, וְשֶׁאֵינָן נִטָּלִין מַתִּיר הַחֲבָלִים וְהַשַּׂקִּים נוֹפְלִים. הָיוּ בַּשַּׂקִּים דְּבָרִים הַמִּשְׁתַּבְּרִים, אִם הָיוּ שַׂקִּים קְטַנִּים – מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֵּיהֶן, וְהַשַּׂקִּים נוֹפְלִים עַל הַכָּרִים; שֶׁהֲרֵי אִם יִרְצֶה לִשְׁלֹף הַכַּר – שׁוֹלֵף, מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׂקִּים קְטַנִּים וְקַלִּים, וְנִמְצָא שֶׁלֹּא בִּטֵּל כְּלִי. הָיְתָה טְעוּנָה עֲשָׁתוֹת שֶׁל זְכוּכִית – מַתִּיר הַשַּׂקִּים וְהֵן נוֹפְלִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיִּשָּׁבְרוּ, אֵין בְּכָךְ הֶפְסֵד גָּדוֹל, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל לְהַתָּכָה עוֹמֵד, וּלְהֶפְסֵד מוּעָט לֹא חָשְׁשׁוּ. הָיוּ הַשַּׂקִּים גְּדוֹלִים וּמְלֵאִים כְּלֵי זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – פּוֹרֵק בְּנַחַת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַנִּיחֵן שָׁם עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים.
י. כֵּיצַד. פורקים את המשא מעל גבי בהמה מבלי להישען עליה. שָׁלִיף. שק המונח על שני צדי הבהמה. מַכְנִיס רֹאשׁוֹ תַּחְתָּיו וּמְסַלְּקוֹ לְצַד אֶחָד וכו'. דוחק בראשו את אחד הצדדים כלפי גב הבהמה, עד שהכול נופל מהצד השני. הָיָה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּבְהֶמְתּוֹ טְעוּנָה. וצריך לפרוק ממנה את המשא. נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת. מותר לו לקחת את הכלים שאין איסור לטלטלם בשבת (ראה לקמן פרקים כה-כו). וְשֶׁאֵינָן נִטָּלִין. כלים שאסור לטלטלם. שֶׁהֲרֵי אִם יִרְצֶה לִשְׁלֹף הַכַּר שׁוֹלֵף… וְנִמְצָא שֶׁלֹּא בִּטֵּל כְּלִי. שאילו היו השקים גדולים ולא ניתן לשלוף את הכרים תחתיהם, נחשב הדבר לביטול כלי מהיכנו ואסור (ראה לקמן כה,כג). עֲשָׁתוֹת שֶׁל זְכוּכִית. זכוכית גולמית, העומדת להתכה. הָיוּ הַשַּׂקִּים גְּדוֹלִים וּמְלֵאִים כְּלֵי זְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן פּוֹרֵק בְּנַחַת. שבמקרה זה התירו, הואיל ואין דרך אחרת. לֹא יַנִּיחֵן שָׁם עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וכו'. לא ישאיר את המשא על גב הבהמה למשך השבת.
יא. הַמְדַבֵּק פֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ גּוּף אֶחָד – חַיָּב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ לוֹ פֵּרוֹת בַּחֲצֵרוֹ – מְלַקֵּט עַל יָד עַל יָד וְאוֹכֵל, אֲבָל לֹא יִתֵּן לֹא לְתוֹךְ הַסַּל וְלֹא לְתוֹךְ הַקֻּפָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל – שֶׁמָּא יִכְבְּשֵׁם בְּיָדוֹ בְּתוֹךְ הַקֻּפָּה וְיָבֹא לִידֵי עִמּוּר. וְכֵן אֵין מְקַבְּצִין אֶת הַמֶּלַח וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְעַמֵּר.
יא. הַמְדַבֵּק פֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ גּוּף אֶחָד חַיָּב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. כמבואר לעיל ח,ה-ו. שֶׁמָּא יִכְבְּשֵׁם בְּיָדוֹ בְּתוֹךְ הַקֻּפָּה. ידחפם לסל בכוח. וְכֵן אֵין מְקַבְּצִין אֶת הַמֶּלַח. לאסוף אותו מהמקומות שבהם הוא נוצר, אף שאינו מגידולי קרקע ומלאכת עימור לא שייכת בו (שם).
יב. מְפָרֵק – חַיָּב מִשּׁוּם דָּשׁ. וְהַסּוֹחֵט זֵיתִים וַעֲנָבִים – חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. לְפִיכָךְ אָסוּר לִסְחֹט תּוּתִים וְרִמּוֹנִים, הוֹאִיל וּמִקְצָת בְּנֵי אָדָם סוֹחֲטִין אוֹתָן כְּזֵיתִים וַעֲנָבִים, שֶׁמָּא יָבֹא לִסְחֹט זֵיתִים וַעֲנָבִים. אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת, כְּגוֹן פְּרִישִׁים וְתַפּוּחִים וְעֻזְרָרִין – מֻתָּר לְסָחֳטָן בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּנֵי סְחִיטָה.
יב. מְפָרֵק חַיָּב מִשּׁוּם דָּשׁ וכו'. כמובא לעיל ח,ז. תּוּתִים וְרִמּוֹנִים. שסחיטתם של כל הפירות בשבת, מלבד זיתים וענבים, אינה אסורה מן התורה (ראה לעיל ח,י). פְּרִישִׁים. חבושים. וְעֻזְרָרִין. פרי קטן וחמצמץ הדומה לתפוח. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בְּנֵי סְחִיטָה. אינם ראויים לסחיטה.
יג. כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת שֶׁסְּחָטָן: אִם לְרַכֵּךְ גּוּפָן – מֻתָּר; וְאִם לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן – אָסוּר. וְאֵין מְרַסְּקִין אֶת הַשֶּׁלֶג שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו, אֲבָל מְרַסֵּק הוּא לְתוֹךְ הַכּוֹס אוֹ לְתוֹךְ הַקְּעָרָה. הַשּׁוּם וְהַבֹּסֶר וְהַמְּלִילוֹת שֶׁרִסְּקָן מִבְּעוֹד יוֹם: אִם מְחֻסָּרִין דִּיכָה – אָסוּר לוֹ לִגְמֹר דִּיכָתָן בְּשַׁבָּת; וְאִם מְחֻסָּרִין שְׁחִיקָה בַּיָּד – מֻתָּר לוֹ לִגְמֹר שְׁחִיקָתָן בְּשַׁבָּת. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִגְמֹר שְׁחִיקַת הָרִיפוֹת בְּעֵץ הַפָּרוּר בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת אַחַר שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתָהּ מֵעַל הָאֵשׁ.
יג. כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת. מיני מאכל שנכבשו או בושלו, וספחו נוזלים. אִם לְרַכֵּךְ גּוּפָן מֻתָּר. להכין אותם לאכילה מותר, משום שאינו מתכוון בסחיטה זו לצורך המשקה. וְאֵין מְרַסְּקִין אֶת הַשֶּׁלֶג שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו. שדומה לסחיטת פירות. אֲבָל מְרַסֵּק הוּא לְתוֹךְ הַכּוֹס וכו'. להכינו לאכילה. וְהַבֹּסֶר. ענבים שלא הבשילו. וְהַמְּלִילוֹת. שיבולים. אִם מְחֻסָּרִין דִּיכָה. שלא נתרסקו כל צורכם במדוך. לִגְמֹר שְׁחִיקַת הָרִיפוֹת בְּעֵץ הַפָּרוּר. למעך ולפורר את חלקי החיטה הגרוסה באמצעות כף העץ שבוחשים בה בקדרה, שהרי נגרסו כל הצורך מבעוד יום. אַחַר שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתָהּ מֵעַל הָאֵשׁ. שאסור להגיס בקדרה בעודה על גבי האש (לעיל ג,יא).
יד. הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת – מוֹלֵל בְּשִׁנּוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּדָשׁ. הַיּוֹנֵק בְּפִיו – פָּטוּר; וְאִם הָיָה גּוֹנֵחַ – מֻתָּר לוֹ לִינֹק בְּפִיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְפָרֵק כִּלְאַחַר יָד, וּמִשּׁוּם צַעֲרוֹ לֹא גָּזְרוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנָה.
יד. הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת. מפרק שיבולים מקליפתן כדי להוציא את הדגן מתוכן. מוֹלֵל בְּשִׁנּוּי וכו'. מפני שיש איסור תורה בדישת השיבולים כדרכן, ואופן השינוי מבואר לקמן הי"ז. הַיּוֹנֵק בְּפִיו פָּטוּר. כמובא לעיל ח,י, אך אסור מדברי חכמים. וְאִם הָיָה גּוֹנֵחַ. משתעל ומתקשה לנשום, שרפואתו יניקת חלב. מְפָרֵק כִּלְאַחַר יָד. עושה את המלאכה שלא כדרכה.
טו. פֵּרוֹת שֶׁזָּבוּ מֵהֶן מַשְׁקִין בְּשַׁבָּת: אִם זֵיתִים וַעֲנָבִים הֵן – אָסוּר לִשְׁתּוֹת אוֹתָן הַמַּשְׁקִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְכַּוֵּן וְיִסְחֹט אוֹתָן בְּשַׁבָּת; וְאִם תּוּתִים וְרִמּוֹנִים הֵם: אִם הִכְנִיסָן לַאֲכִילָה – מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ מֵהֶן מֻתָּרִין; וְאִם הִכְנִיסָן לְדָרְכָן – מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ מֵהֶן אֲסוּרִין עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת.
טו. שֶׁזָּבוּ. נזלו. אִם זֵיתִים וַעֲנָבִים הֵם וכו'. שאסור מהתורה לסחטם, כמובא לעיל הי"ב. וְאִם תּוּתִים וְרִמּוֹנִים הֵם וכו'. שאסור לסחטם מדברי חכמים. אִם הִכְנִיסָן לַאֲכִילָה. ייעד את אותם הפירות לאכילה. וְאִם הִכְנִיסָן לְדָרְכָן. בכוונה להפיק מהם משקה.
טז. זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין מֵעַצְמָן – מֻתָּרִין. וְכֵן חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן בְּשַׁבָּת מֻתָּרִין, שֶׁאֵין כָּאן מָקוֹם לִגְזֵרָה, שֶׁכְּבָר רִסְּקָן מִבָּעֶרֶב.
טז. וְיָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין מֵעַצְמָן. בשבת.
יז. זוֹרֶה וּבוֹרֵר – מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת הֵן. לְפִיכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִמְלֹל מְלִילוֹת בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו – כְּשֶׁהוּא מְנַפֵּחַ, מְנַפֵּחַ בְּיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ, אֲבָל לֹא בְּקָנוֹן וְלֹא בְּתַמְחוּי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְנַפֶּה בְּנָפָה וּבִכְבָרָה, שֶׁהוּא חַיָּב. וְהַמְשַׁמֵּר שְׁמָרִים – תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר אוֹ מְרַקֵּד הוּא. לְפִיכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְסַנֵּן יַיִן צָלוּל אוֹ מַיִם צְלוּלִין בְּסוּדָרִין אוֹ בִּקְפִיפָה מִצְרִית – לֹא יַעֲשֶׂה גֻּמָּא בַּסּוּדָר, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל וְיָבֹא לְשַׁמֵּר בַּמַּשְׁמֶרֶת. וְכֵן אָסוּר לִתְלוֹת אֶת הַמַּשְׁמֶרֶת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל, שֶׁמָּא יָבֹא לְשַׁמֵּר. וְכֵן הַמְחַבֵּץ – תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר הוּא. לְפִיכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתְנִין שֻׁמְשְׁמִין וֶאֱגוֹזִין לַדְּבַשׁ – לֹא יְחַבֵּץ בְּיָדוֹ.
יז. זוֹרֶה וּבוֹרֵר מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת הֵן. כמובא לעיל ח,יא. אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִמְלֹל וכו'. לעיל הי"ד. מְנַפֵּחַ בְּיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ. יכול לברור כל פעם מעט מהתערובת על ידי שנושף בפיו כדי להפריח את הקליפות שנמצאות בידו. בְּקָנוֹן… בְּתַמְחוּי. מגש או קערה, המשמשים לברירה ומיון (ראה לעיל ח,יב, הלכות יום טוב ג,טו). וְהַמְשַׁמֵּר שְׁמָרִים וכו'. מסנן יין כדי להוציא את השמרים. שֶׁמֻּתָּר לְסַנֵּן יַיִן צָלוּל אוֹ מַיִם צְלוּלִין בְּסוּדָרִין אוֹ בִּקְפִיפָה מִצְרִית. הואיל וראויים לשתייה בלא סינון (לעיל ח,יד). וְיָבֹא לְשַׁמֵּר בַּמַּשְׁמֶרֶת. יין שאינו צלול. הַמְחַבֵּץ. מנער את החלב בכדי להפריד ממנו את החמאה. הַמְחַבֵּץ תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר הוּא. כמובא לעיל ח,יא. לֹא יְחַבֵּץ בְּיָדוֹ. לא יפריד את הגוש שנדבק יחד מתוך הדבש.
יח. הַמְחַתֵּךְ אֶת הַיָּרָק דַּק דַּק כְּדֵי לְבַשְּׁלוֹ – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹחֵן, וְחַיָּב. לְפִיכָךְ אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּטוֹחֵן. אֲבָל מְחַתְּכִין אֶת הַדִּלּוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים, שֶׁאֵין טְחִינָה בְּפֵרוֹת. וּמַתִּירִין אֲלֻמּוֹת שֶׁל עָמִיר לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, וּמְפַסְפֵּס בְּיָדוֹ אֲלֻמּוֹת קְטַנּוֹת, אֲבָל לֹא אֲלֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת, מִפְּנֵי הַטֹּרַח שֶׁבָּהֶן.
יח. הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טוֹחֵן. כמובא לעיל ח,טו. הַשַּׁחַת. תבואה שנקצרה לפני גמר בישולה ומיועדת למאכל בהמה. שֶׁאֵין טְחִינָה בְּפֵרוֹת. בדברים הראויים לאכילה חיים, שכן חיתוכם אינו בכלל עיבוד אלא כדרך אכילתם. וּמַתִּירִין אֲלֻמּוֹת שֶׁל עָמִיר. מפרקים את קשרי החבילות. וּמְפַסְפֵּס בְּיָדוֹ אֲלֻמּוֹת. מפריד את השיבולים, שתוכלנה הבהמות לאכול מהן.
יט. חֲבִילֵי סִיאָה וְאֵזוֹב וְקוֹרָנִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהִכְנִיסָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה – מִסְתַּפֵּק מֵהֶן, וְקוֹטֵם וְאוֹכֵל בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, אֲבָל לֹא בְּיָדוֹ הַרְבֵּה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל וְיָבֹא לָדֹק.
יט. סִיאָה וְאֵזוֹב וְקוֹרָנִית. צמחים ריחניים הראויים גם למאכל אדם (וראה לקמן כו,יח). שֶׁהִכְנִיסָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה. ולפיכך אינם מוקצה (אך אם הכניסם כעצים להסקה אין להשתמש בהם, לקמן כו,יח). לָדֹק. לכתוש, לפורר דק.
כ. הַצָּרִיךְ לָדֹק פִּלְפְּלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לִתֵּן לְתוֹךְ הַמַּאֲכָל בְּשַׁבָּת – הֲרֵי זֶה כּוֹתֵשׁ בְּיַד הַסַּכִּין וּבַקְּעָרָה; אֲבָל בְּמַכְתֶּשֶׁת – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טוֹחֵן. לְפִיכָךְ אָסוּר לַבָּרִיא לְהִתְרַפֹּאות בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁחַק סַמְמָנִין.
כ. הֲרֵי זֶה כּוֹתֵשׁ בְּיַד הַסַּכִּין וּבַקְּעָרָה. שהוא דרך שינוי, ולא במכתשת וכיוצא בזה. יִשְׁחַק סַמְמָנִין. יטחן מיני תרופות.
כא. כֵּיצַד? לֹא יֹאכַל דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מַאֲכַל בְּרִיאִים, כְּגוֹן אֵזוֹבְיוֹן וּפוּאָה, וְלֹא דְּבָרִים הַמְשַׁלְשְׁלִים, כְּגוֹן לַעֲנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. וְכֵן לֹא יִשְׁתֶּה דְּבָרִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַבְּרִיאִים לִשְׁתּוֹתָן, כְּגוֹן מַיִם שֶׁבִּשְּׁלוּ בּוֹ סַמְמָנִין וַעֲשָׂבִים.
כא. לֹא יֹאכַל דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מַאֲכַל בְּרִיאִים. מאכלים שאין אוכלים אותם בדרך כלל, אלא כרפואה. אֵזוֹבְיוֹן וּפוּאָה. צמחים שיש להם סגולות מרפא. לַעֲנָה. צמח מר (המשמש גם כתבלין).
כב. אוֹכֵל אָדָם אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּרִיאִים לְאָכְלָן וְלִשְׁתּוֹתָן, כְּגוֹן הַכֻּסְבָּר וְהַכְּשׁוּת וְהָאֵזוֹב; אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְרַפְּאִין וַאֲכָלָן כְּדֵי לְהִתְרַפּוֹת בָּהֶן – מֻתָּר, הוֹאִיל וְהֵן מַאֲכַל בְּרִיאִים. שָׁתָה חִלְתִּית מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי הוּא שׁוֹתֶה וְהוֹלֵךְ – מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ בַּשַּׁבָּת בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ הַבְּרִיאִים לִשְׁתּוֹת הַחִלְתִּית. וְשׁוֹתִין זֵיתוֹס הַמִּצְרִי בְּכָל מָקוֹם.
כב. הַכֻּסְבָּר וְהַכְּשׁוּת וְהָאֵזוֹב. שמשתמשים בהם כתבלינים. חִלְתִּית. צמח חריף המשמש כתבלין וכתרופה, ושורים אותו במים או בחומץ כדי לשתותו. מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ בַּשַּׁבָּת בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ הַבְּרִיאִים לִשְׁתּוֹת הַחִלְתִּית. שהרי אף היא מאכל בריאים. ומפני שהתחיל ברפואה זו קודם השבת התירו לו גם לעשות פעולות נוספות בהכנת החלתית, מכיוון שעלול להסתכן אם לא ימשיך לשתותה אף בשבת (אורה ושמחה, וראה עוד לקמן כב,ז). וְשׁוֹתִין זֵיתוֹס הַמִּצְרִי. מאכל העשוי ממלח וקמח שעורים וגרגרי חריע הנילושים במים (פה"מ פסחים ג,א) ומועיל לרפואה, אך הוא גם מאכל לבריאים.
כג. וְכֵן שְׁמָנִין שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּרִיאִים לָסוּךְ בָּהֶן – מֻתָּר לָסוּךְ בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה. וְשֶׁאֵין הַבְּרִיאִים סָכִין בָּהֶן – אֲסוּרִין. הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו – לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן, וְלֹא שֶׁמֶן וֶרֶד אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַבְּרִיאִים סָכִין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לָסוּךְ שֶׁמֶן וָמֶלַח בְּכָל מָקוֹם. נִגְּפָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ – צוֹמְתָהּ בְּיַיִן וְאֵינוֹ צוֹמְתָהּ בְּחֹמֶץ; וְאִם הָיָה עָנֹג – אַף בְּיַיִן אָסוּר.
כג. הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ וכו'. שאין דרך הבריאים לסוך בהם. שֶׁמֶן וֶרֶד. שמן המבושם בוורדים, שלרוב משתמשים בו לרפואה בלבד. צוֹמְתָהּ בְּיַיִן. לעצירת הדם. וְאֵינוֹ צוֹמְתָהּ בְּחֹמֶץ. שדרך רפואה בכך. וְאִם הָיָה עָנֹג אַף בְּיַיִן אָסוּר. שגם היין מועיל כרפואה לאדם מעונג.
כד. הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו – לֹא יְגַמַּע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ וְיִפְלֹט, אֲבָל מְגַמֵּעַ הוּא וּבוֹלֵעַ. הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ – לֹא יְעַרְעֲרֶנּוּ בְּשֶׁמֶן, אֲבָל בּוֹלֵעַ הוּא שֶׁמֶן הַרְבֵּה, וְאִם נִתְרַפֵּא נִתְרַפֵּא. אֵין לוֹעֲסִין אֶת הַמַּצְטִכֵּי וְאֵין שָׁפִין אֶת הַשִּׁנַּיִם בְּסַם בְּשַׁבָּת בִּזְמַן שֶׁמִּתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה, וְאִם נִתְכַּוֵּן לְרֵיחַ הַפֶּה – מֻתָּר.
כד. לֹא יְגַמַּע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ וְיִפְלֹט. שניכר בכך שמגרגר את החומץ לרפואת שיניו. הַמַּצְטִכֵּי. שרף של אלת המסטיק, המועיל לרפואה ולריח הפה. וְאֵין שָׁפִין אֶת הַשִּׁנַּיִם בְּסַם בְּשַׁבָּת. תרופה המיוחדת לשיניים.
כה. אֵין נוֹתְנִין יַיִן לְתוֹךְ הָעַיִן, אֲבָל נוֹתֵן הוּא עַל גַּב הָעַיִן. וְרֹק תָּפֵל – אֲפִלּוּ עַל גַּב הָעַיִן אָסוּר. קִלּוֹר שֶׁשָּׁרָה אוֹתוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מַעֲבִירוֹ עַל גַּב עֵינוֹ בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. מִי שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ – לֹא יִכְרֹךְ עָלֶיהָ גֶּמִי כְּדֵי לְרַפֹּאותָהּ, וְלֹא יִדְחָקֶנָּה בְּיָדוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה דָּם.
כה. גַּב הָעַיִן. העפעף. וְרֹק תָּפֵל. של אדם שקם ועדיין לא אכל ולא דיבר הרבה (ראה הלכות איסורי ביאה ט,לח). אֲפִלּוּ עַל גַּב הָעַיִן אָסוּר. שאין משתמשים בו כך אלא לרפואה. קִלּוֹר. תחבושת לעיניים ששורים אותה בתמיסת רפואות, ונראה כרוחץ כשנותנה על גב עיניו. וְלֹא יִדְחָקֶנָּה בְּיָדוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה דָּם. לא ילחץ על הפצע, משום חובל (ראה לעיל ח,ז).
כו. אֵין נוֹתְנִין חַמִּין וְשֶׁמֶן עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה, וְלֹא עַל גַּבֵּי מוֹךְ שֶׁעַל הַמַּכָּה, וְלֹא עַל גַּבֵּי מוֹךְ לִתְּנוֹ עַל הַמַּכָּה בְּשַׁבָּת. אֲבָל נוֹתֵן הוּא חוּץ לַמַּכָּה, וְשׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַמַּכָּה. וְנוֹתְנִין מוֹךְ יָבֵשׁ עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה; וְאִם הָיָה עַתִּיק – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּרְטִיָּה.
כו. חַמִּין. מים חמים. מוֹךְ. חתיכת צמר. וְנוֹתְנִין מוֹךְ יָבֵשׁ עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. כדי שלא ישרטו הבגדים את המכה, ואין בזה משום רפואה. וְאִם הָיָה עַתִּיק אָסוּר. אם היה המוך משומש נחשב כרטייה, שאסור להניחה בשבת על הפצע שמא ימרח (לקמן הכ"ז).
כז. רְטִיָּה שֶׁפֵּרְשָׁה עַל גַּבֵּי כְּלִי – מַחֲזִירִין אוֹתָהּ; וְאִם פֵּרְשָׁה עַל גַּבֵּי קַרְקַע – אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ. וּמַנִּיחִין רְטִיָּה עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה לְכַתְּחִלָּה בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאֵין אִסּוּר שְׁבוּת בַּמִּקְדָּשׁ. וּבְכָל מָקוֹם מְקַנְּחִין פִּי הַמַּכָּה, וְאֵין מְקַנְּחִין אֶת הָרְטִיָּה, שֶׁמָּא יְמַרֵחַ.
כז. רְטִיָּה. תחבושת עם משחה. שֶׁפֵּרְשָׁה עַל גַּבֵּי כְּלִי. שנפלה מגופו אל כלי. מַחֲזִירִין אוֹתָהּ. לפי שהיא כרטייה שהחליקה ממקומה. וְאִם פֵּרְשָׁה עַל גַּבֵּי קַרְקַע אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ. לפי שהדבר דומה למניח רטייה בתחילה בשבת. מְקַנְּחִין פִּי הַמַּכָּה. מנגבים את הפצע. שֶׁמָּא יְמַרֵחַ. את המשחה, והיא פעולה האסורה בשבת (לעיל יא,ו).
כח. סָכִין וּמִתְמַשִּׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת, וְהוּא שֶׁיָּסוּךְ וִימַשְׁמֵשׁ בְּבַת אַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל. וְאֵין מִתְעַמְּלִין בְּשַׁבָּת. אֵי זֶה הוּא מִתְעַמֵּל? זֶה שֶׁדּוֹרְסִין עַל גּוּפוֹ בְּכֹחַ עַד שֶׁיִּיגַע וְיָזִיעַ, אוֹ שֶׁיְּהַלֵּךְ עַד שֶׁיִּיגַע וְיָזִיעַ; שֶׁאָסוּר לְיַגֵּעַ אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיָּזִיעַ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְפוּאָה. וְכֵן אָסוּר לַעֲמֹד בְּקַרְקַע דִּימֹסֶת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁמְּעַמֶּלֶת וּמְרַפְּאָה.
כח. סָכִין וּמִתְמַשִּׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת. מושחים את הבטן בשמן ומעסים. שֶׁיָּסוּךְ וִימַשְׁמֵשׁ בְּבַת אַחַת. שהוא דרך שינוי, שבחול סכים ואחר כך ממשמשים. שֶׁדּוֹרְסִין. מועכים ולוחצים. אָסוּר לַעֲמֹד בְּקַרְקַע דִּימֹסֶת. קרקע של מרחץ מרפא (ואולי הוא מקום שממנו נובעים מים חמים), ואסור לעמוד עליה, אף אם אינו רוחץ ומתעמל שם.
כט. אֵין רוֹחֲצִין בְּמַיִם שֶׁמְּשַׁלְשְׁלִין, וְלֹא בְּטִיט שֶׁטּוֹבְעִין בּוֹ, וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה הַבְּאוּשִׁין, וְלֹא בְּיַם סְדוֹם, וְלֹא בַּמַּיִם הָרָעִים שֶׁבַּיָּם הַגָּדוֹל, מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ צַעַר הֵן, וְכָתוּב: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" (ישעיהו נח,יג). לְפִיכָךְ, אִם לֹא נִשְׁתַּהָה בָּהֶן אֶלָּא עָלָה מִיָּד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִין בְּרֹאשׁוֹ – מֻתָּר.
כט. בְּמֵי הַמִּשְׁרָה הַבְּאוּשִׁין. מים ששורים בהם פשתן, שהם מסריחים. בְּיַם סְדוֹם. ים המלח. אִם לֹא נִשְׁתַּהָה בָּהֶן. אם רחץ ויצא מיד מותר, משום שאין זה צער. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִין בְּרֹאשׁוֹ. פצעים, והם מתרפאים מרחיצה זו.
ל. אֵין מִתְגָּרְדִין בְּמִגְרֶדֶת, וְאִם הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּצוֹאָה אוֹ בְּטִיט – גּוֹרֵד כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. סָכִין וּמְפָרְכִין לָאָדָם לְעַנְּגוֹ, אֲבָל לֹא לַבְּהֵמָה, וְאִם הָיָה לָהּ צַעַר – מֻתָּר לְהָסִיר צַעֲרָהּ בְּסִיכָה וּפֵרוּךְ. בְּהֵמָה שֶׁאָכְלָה כַּרְשִׁינִּין הַרְבֵּה – מְרִיצִין אוֹתָהּ בֶּחָצֵר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְרַפֵּא, וְאִם אֲחָזָהּ דָּם – מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בַּמַּיִם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצְטַנֵּן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁחֹק לָהּ סַמְמָנִין.
ל. סָכִין וּמְפָרְכִין. מושחים בשמן את גלדי הפצעים ומגרדים אותם. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁחֹק לָהּ סַמְמָנִין. שאין חשש כזה ברפואת בהמה.
לא. אֵין מְקִיאִין אֶת הָאֹכֶל בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּסַם, שֶׁמָּא יִשְׁחֹק סַמְמָנִין. אֲבָל לְהַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לְהָקִיא – מֻתָּר. וְאָסוּר לִדְחֹק כְּרֵסוֹ שֶׁל תִּינוֹק כְּדֵי לְהוֹצִיא הָרְאִי שֶׁלּוֹ, שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁקוֹתוֹ סַמְמָנִין הַמְשַׁלְשְׁלִין. וּמֻתָּר לִכְפּוֹת כּוֹס עַל הַטַּבּוּר בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ. וְכֵן מֻתָּר לְחַנֵּק וְלִלְפֹּף אֶת הַקָּטָן, וּלְהַעֲלוֹת אָזְנַיִם בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי, וּלְהַעֲלוֹת אֻנְקְלִי; שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן בְּסַמְמָנִין כְּדֵי לָחוּשׁ לִשְׁחִיקָה, וְיֵשׁ לוֹ צַעַר מֵהֶן.
לא. לְהוֹצִיא הָרְאִי. להוציא את הצואה. וּמֻתָּר לִכְפּוֹת כּוֹס עַל הַטַּבּוּר בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ. להניח כוס חמה הפוכה על הטבור, כדי להעלות את המעיים למקומם. וְכֵן מֻתָּר לְחַנֵּק וְלִלְפֹּף אֶת הַקָּטָן. לכרכו בבגדים כדי ליישב את פרקי אבריו. וּלְהַעֲלוֹת אָזְנַיִם. לסת שנפרקה. וּלְהַעֲלוֹת אֻנְקְלִי. את זיז האנקול, קצהו התחתון של עצם החזה ('מפתח הלב'). אם האונקלי נכפף כלפי פנים הוא עלול ללחוץ על הקיבה. שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן בְּסַמְמָנִין וכו'. ראה גם לעיל ב,י.
לב. הַמְרַקֵּד – מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. לְפִיכָךְ אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בִּכְבָרָה, וְלֹא יַנִּיחַ הַכְּבָרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תֶּבֶן בְּמָקוֹם גָּבֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמֹּץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְרַקֵּד. אֲבָל נוֹטֵל הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה וּמוֹלִיךְ לָאֵבוּס, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּרֵד הַמֹּץ בִּשְׁעַת הוֹלָכָה, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ.
לב. הַמְרַקֵּד מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. כמובא לעיל ח,יא. לְפִיכָךְ אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בִּכְבָרָה. להפרידו מן המוץ.
לג. מְגַבֵּל – חַיָּב מִשּׁוּם לָשׁ. לְפִיכָךְ אֵין מְגַבְּלִין קֶמַח קָלִי הַרְבֵּה, שֶׁמָּא יָבֹא לָלוּשׁ קֶמַח שֶׁאֵינוֹ קָלִי. וּמֻתָּר לְגַבֵּל אֶת הַקָּלִי מְעַט מְעַט. אֲבָל תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ שֶׁקָּלוּ אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ טָחֲנוּ אוֹתָהּ טְחִינָה גַּסָּה, שֶׁהֲרֵי הִיא כְּחוֹל, וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁתִית – מֻתָּר לְגַבֵּל מִמֶּנָּה בְּחֹמֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הַרְבֵּה בְּבַת אַחַת; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רַךְ. אֲבָל קָשֶׁה – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּלָשׁ. וְצָרִיךְ לְשַׁנּוֹת. כֵּיצַד? נוֹתֵן אֶת הַשָּׁתִית וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַחֹמֶץ.
לג. מְגַבֵּל חַיָּב מִשּׁוּם לָשׁ. כמובא לעיל ח,טז. קֶמַח קָלִי. קמח של תבואה שנתייבשה בתנור, שאי אפשר לעשות ממנו עיסה. וּמֻתָּר לְגַבֵּל אֶת הַקָּלִי מְעַט מְעַט. בכמויות קטנות. טְחִינָה גַּסָּה שֶׁהֲרֵי הִיא כְּחוֹל. גרגרים גדולים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רַךְ. בלילה רכה. וְצָרִיךְ לְשַׁנּוֹת. את סדר נתינת המרכיבים מהרגלו בימות החול.
לד. הַמֻּרְסָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְגִבּוּל – אֵין גּוֹבְלִין אוֹתוֹ, שֶׁמָּא יָבֹא לְגַבֵּל הֶעָפָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְנוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַמֻּרְסָן וּמוֹלִיךְ בּוֹ הַתַּרְוָד שְׁתִי וָעֵרֶב, אֲבָל אֵינוֹ מְמָרֵס בְּיָדוֹ, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּלָשׁ. וְאִם לֹא נִתְעָרֵב – מְנַעֲרוֹ מִכְּלִי לִכְלִי עַד שֶׁיִּתְעָרֵב, וְיִתֵּן לִפְנֵי הַתַּרְנְגֹלִין אוֹ לִפְנֵי הַשְּׁוָרִים. וּמֻתָּר לְעָרֵב הַמֻּרְסָן עַל דֶּרֶךְ זוֹ בִּכְלִי אֶחָד, וּמְחַלֵּק אוֹתוֹ בְּכֵלִים הַרְבֵּה, וְנוֹתֵן לִפְנֵי כָּל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה. וּמְעָרֵב בִּכְלִי אֶחָד אֲפִלּוּ כּוֹר וַאֲפִלּוּ כּוֹרַיִם.
לד. הַמֻּרְסָן. סובין גסים. אֵין גּוֹבְלִין אוֹתוֹ. לערבבו במים למאכל בהמה. וְנוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַמֻּרְסָן וּמוֹלִיךְ בּוֹ הַתַּרְוָד וכו'. מותר לשרותו במים ולהניע בו כלי בדרך שינוי, אך לא לערבב כרגיל. אֲפִלּוּ כּוֹר וַאֲפִלּוּ כּוֹרַיִם. כמות גדולה מאוד.
לה. אֵין מַאֲכִילִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מַאֲכִיל בַּחֹל, שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי כְּתִישַׁת קִטְנִיּוֹת אוֹ לִידֵי לִישַׁת קֶמַח וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. כֵּיצַד? לֹא יַאֲכִיל הַגָּמָל בְּשַׁבָּת מַאֲכַל שְׁלֹשָׁה אַרְבָּעָה יָמִים, וְלֹא יַרְבִּיץ עֵגֶל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְיִפְתַּח פִּיו וְיִתֵּן לְתוֹכוֹ כַּרְשִׁינִּין וּמַיִם בְּבַת אַחַת. וְכֵן לֹא יִתֵּן לְתוֹךְ פִּי יוֹנִים וְתַרְנְגֹלִין לְמָקוֹם שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַחֲזִיר. אֲבָל מַאֲכִיל הוּא אֶת הַבְּהֵמָה מֵעוֹמֵד וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ מֵעוֹמֵד, אוֹ נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיהָ מַיִם בִּפְנֵי עַצְמָן וְכַרְשִׁינִּין בִּפְנֵי עַצְמָן בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לְהַחֲזִיר. וְכֵן מַאֲכִיל הָעוֹף בְּיָדוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהַחֲזִיר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּתֵּן לִפְנֵיהֶן וְהֵן אוֹכְלִין.
לה. אֵין מַאֲכִילִין… כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מַאֲכִיל בַּחֹל. באופן ובכמות של ימות החול, שרגיל להאביסם ולפטמם. לְמָקוֹם שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַחֲזִיר. שאינם יכולים לפלוט.
לו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִי שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו עָלָיו, כְּגוֹן בְּהֶמְתּוֹ וְחַיָּתוֹ וְיוֹנֵי הַבַּיִת וְאַוָּזִין וְתַרְנְגֹלִין. אֲבָל מִי שֶׁאֵין מְזוֹנוֹתָיו עָלָיו, כְּגוֹן חֲזִיר וְיוֹנֵי שׁוֹבָךְ וּדְבוֹרִים – לֹא יִתֵּן לִפְנֵיהֶן לֹא מָזוֹן וְלֹא מַיִם. וּמֻתָּר לְאָדָם לְהַעֲמִיד בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים וְהִיא אוֹכֶלֶת, אֲבָל לֹא יַעֲמִיד אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי דָּבָר שֶׁהֻקְצָה. וְעוֹמֵד בְּפָנֶיהָ כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיר פָּנֶיהָ לַדָּבָר הַמֻּקְצֶה וְתֹאכַל מִמֶּנּוּ. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב.
לו. בְּמִי שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו עָלָיו. שהאדם אחראי למזונות אותה החיה. וּמֻתָּר לְאָדָם לְהַעֲמִיד בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים וְהִיא אוֹכֶלֶת. אף שמדובר בעשבים המחוברים לקרקע, ואין חוששים שיתלוש כדי להאכילה. אֲבָל לֹא יַעֲמִיד אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי דָּבָר שֶׁהֻקְצָה. מאכלים מוקצים שאסורים בטלטול מדברי חכמים, ולגביהם חוששים שמא ייטול מהם להאכיל לבהמתו. וְעוֹמֵד בְּפָנֶיהָ כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִיר פָּנֶיהָ לַדָּבָר הַמֻּקְצֶה וְתֹאכַל מִמֶּנּוּ. מותר לכוונה שתאכל משם בעצמה, אם האדם עומד במרחק קצת.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק כא

ב-6 ימים הקרובים נעבור בשנית על מלאכות השבת אך הפעם מזווית אחרת..
התורה ציותה לשבות בשבת, ומכאן למדו חכמים לאסור דברים הדומים למלאכות שבת, או דברים שעלולים לבוא מהן לידי עשיית מלאכה בשבת, וכולם אסורים מדרבנן משום "שבות".

⛔אסור לפנות מחסן או לשחק משחקים על הקרקע (כגון גולות) גזירה שמא ישווה גומות.
⛔אסור לטאטא את הקרקע (שאינה מרוצפת) שמא ישווה גומות.
⛔אסור לעלות על העץ או להשתמש בו גזירה שמא יתלוש ענף.
⛔אסור לרכוב על בהמה או להשתמש בה שמא יתלוש ענף (כדי להנהיגה).
⛔אסור לאכול פירות שנשרו בשבת, או להריח פירות מחוברים לעץ שמא יתלוש.
⛔אסור לסחוט פירות בשבת גם אם רוב בני אדם אינם סוחטים אותם.
⛔אסור לבריא להתרפא בשבת שמא ישחק סממנים.
⛔אסור להאכיל חיות כדרך שעושה בחול, שמא יעשה מלאכה בהכנת האוכל, אלא מניח לפניהם והם אוכלות. ואם אינם חיות שלו אלא חיות בר, אסור להאכילן כלל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.תינוק שכואבת לו הבטן מותר לעסותו בבטנו כדי שיוציא צואה?

2.מותר להריח עץ סרק פרחוני בשבת?

3.מותר לשחק ג'ולים על האדמה בשבת?

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן