פרק כ"ב, הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִם עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת, בֵּין זְקֵנָה בֵּין יַלְדָּה, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לְגַלּוֹת עֶרְוָה; חוּץ מִן הָאֵם עִם בְּנָהּ, וְהָאָב עִם בִּתּוֹ, וְהַבַּעַל עִם אִשְׁתּוֹ נִדָּה. וְחָתָן שֶׁפֵּרְשָׂה אִשְׁתּוֹ נִדָּה קֹדֶם שֶׁיִּבְעֹל – אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ, אֶלָּא הוּא יָשֵׁן בֵּין הָאֲנָשִׁים וְהִיא יְשֵׁנָה בֵּין הַנָּשִׁים. וְאִם בָּא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ נִטְמֵאת – מֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ.
א. לְהִתְיַחֵד. לשהות יחד לבדם. עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת. האסורות באיסור כרת (לפירוטן ראה לעיל א,ד-ז ובמניין המצווות שבתחילת קובץ ההלכות). בֵּין זְקֵנָה בֵּין יַלְדָּה. בין אם היא מבוגרת ובין אם צעירה. גּוֹרֵם לְגַלּוֹת עֶרְוָה. עלול להביא לידי ביאה אסורה. וְהַבַּעַל עִם אִשְׁתּוֹ נִדָּה. משום שהיא מותרת לו לאחר זמן (ראה לעיל כא,ד). שֶׁפֵּרְשָׂה אִשְׁתּוֹ נִדָּה. ראתה דם ונטמאה. אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ. שחוששים שמא יבוא עליה, שעדיין לא נח יצרו. אֶלָּא הוּא יָשֵׁן בֵּין הָאֲנָשִׁים וְהִיא יְשֵׁנָה בֵּין הַנָּשִׁים. שכך משמרים אותם שלא ישמשו (ראה גם הלכות אבל יא,ח).
ב. לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל מִשְׁכַּב זְכוּר וְעַל הַבְּהֵמָה, לְפִיכָךְ אֵין אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהֶן. וְאִם נִתְרַחֵק אֲפִלּוּ מִיִּחוּד זְכוּר וּבְהֵמָה – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מַרְחִיקִין הַבְּהֵמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְיַחֲדוּ עִמָּהּ. וְאִסּוּר יִחוּד עֲרָיוֹת מִפִּי הַקַּבָּלָה.
ב. אֵין אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהֶן. אף שמדובר באיסורי ערווה. מִפִּי הַקַּבָּלָה. מסורת הלכתית.
ג. כְּשֶׁאֵרַע מַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וְתָמָר, גָּזַר דָּוִד וּבֵית דִּינוֹ עַל יִחוּד פְּנוּיָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה, בִּכְלַל יִחוּד עֲרָיוֹת. וְשַׁמַּאי וְהִלֵּל גָּזְרוּ עַל יִחוּד גּוֹיִם. נִמְצָא כָּל הַמִּתְיַחֵד עִם אִשָּׁה שֶׁאָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ, בֵּין יִשְׂרְאֵלִית בֵּין גּוֹיָה – מַכִּין אֶת שְׁנֵיהֶן מַכַּת מַרְדּוּת, הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, וּמַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן; חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ, אִם נִתְיַחֵד – אֵין לוֹקִין, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עָלֶיהָ שֶׁזִּנָּת, וְנִמְצְאוּ מוֹצִיאִין לַעַז עַל הַבָּנִים שֶׁהֵן מַמְזֵרִין.
ג. מַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וְתָמָר. שאנס אותה אחרי שהתייחדו (ראה שמואל ב פרק יג). וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה. שאין בביאה על הפנויה איסור עריות. יִחוּד גּוֹיִם. עם בנות הגויים, שאף בהן אין איסור מיתה (ראה לעיל יב,ז-ח). מַכַּת מַרְדּוּת. שעברו על דברי חכמים. וּמַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן. שהם לוקים משום ייחוד בלבד. אֵין לוֹקִין שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עָלֶיהָ וכו'. שאם ילקו, יחשדו שמדובר בעונש על זנות, ולא על ייחוד.
ד. כָּל אִשָּׁה שֶׁאָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ, אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִתְיַחֵד, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ. אֲבָל לֹא תִּתְיַחֵד יִשְׂרְאֵלִית עִם הַגּוֹי אַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל גּוֹי מְשַׁמַּרְתּוֹ, וְאֵין לָהֶם בּוּשָׁה.
ד. מֻתָּר לְהִתְיַחֵד מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ. שבנוכחותה בעלה נמנע מלבעול אחרות. וְאֵין לָהֶם בּוּשָׁה. לבעול אחרת גם בנוכחות אשתו.
ה. וְכֵן אֵין מוֹסְרִין תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל לְגוֹי לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת, מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּדִין עַל מִשְׁכַּב זְכוּר. וְאֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָיוֹת שֶׁל גּוֹיִם, וַאֲפִלּוּ זְכָרִים אֵצֶל זְכָרִים וּנְקֵבוֹת אֵצֶל נְקֵבוֹת.
ה. תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל. ילד יהודי. מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּדִין עַל מִשְׁכַּב זְכוּר. ועלולים לשדל את הילד לכך. בְּפֻנְדְּקָיוֹת. מלונות. זְכָרִים אֵצֶל זְכָרִים וכו'. שאין הבדל מהו מינה של הבהמה.
ו. וְאֵין מוֹסְרִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף לְרוֹעֶה גּוֹי, אֲפִלּוּ זְכָרִים לְזָכָר וּנְקֵבוֹת לִנְקֵבָה, מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּדִין עַל הַרְבָּעַת בְּהֵמָה, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהֵן אֲסוּרִין בִּזְכוּר וּבְהֵמָה, וְנֶאֱמַר: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד).
ו. שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּדִין עַל הַרְבָּעַת בְּהֵמָה. והעמדת בהמה שם עשויה לגרום להם לעבור עברה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהֵן אֲסוּרִין בִּזְכוּר וּבְהֵמָה. לעיל יד,י. וְנֶאֱמַר וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל. שאסור לגרום לאדם אחר לעבור עברה (ראה הלכות רוצח יב,יד).
ז. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מוֹסְרִים בְּהֵמָה נְקֵבָה לְגוֹיָה? מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת נוֹאֲפִים, וּכְשֶׁיָּבֹא הַנּוֹאֵף לִשְׁכַּב עִם גּוֹיָה זוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמְצָאֶנָּה וְיִשְׁכַּב עִם הַבְּהֵמָה, אוֹ אֲפִלּוּ יִמְצָאֶנָּה יִשְׁכַּב עִם הַבְּהֵמָה.
ז. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מוֹסְרִים בְּהֵמָה נְקֵבָה לְגוֹיָה. והלא אין אפשרות שתבוא עליה, או תביא את הבהמה על עצמה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת נוֹאֲפִים. ויש להניח שבקרבתה מצוי גבר.
ח. לֹא תִּתְיַחֵד אִשָּׁה אַחַת אֲפִלּוּ עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה, עַד שֶׁתִּהְיֶה שָׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן. וְכֵן לֹא יִתְיַחֵד אִישׁ אֶחָד אֲפִלּוּ עִם נָשִׁים הַרְבֵּה. אֲנָשִׁים הַרְבֵּה עִם נָשִׁים הַרְבֵּה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לְיִחוּד. הָיוּ הָאֲנָשִׁים מִבַּחוּץ וְהַנָּשִׁים מִבִּפְנִים, אוֹ הָאֲנָשִׁים מִבִּפְנִים וְהַנָּשִׁים מִבַּחוּץ, וּפֵרְשָׁה אִשָּׁה לְבֵין הָאֲנָשִׁים אוֹ אִישׁ לְבֵין הַנָּשִׁים – אֲסוּרִין מִשּׁוּם יִחוּד.
אֲפִלּוּ אִישׁ שֶׁעִסְקוֹ וּמְלַאכְתּוֹ עִם הַנָּשִׁים – אָסוּר לוֹ לְהִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִתְעַסֵּק עִמָּהֶן וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, אוֹ יִפָּנֶה לִמְלָאכָה אַחֶרֶת.
ח. אֲפִלּוּ עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה. שעלולים לחפות זה על זה. הָיוּ הָאֲנָשִׁים מִבַּחוּץ וכו'. אלו בחדר חיצוני ואלו בחדר פנימי. אֲסוּרִין מִשּׁוּם יִחוּד. שהם במקומות מופרדים, ולא נחשב כנשים הרבה עם אנשים הרבה.
אֲפִלּוּ אִישׁ שֶׁעִסְקוֹ וּמְלַאכְתּוֹ עִם הַנָּשִׁים וכו'. ואין מתירים לו להתייחד משום צורך פרנסתו. וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. שהיא משמרתו (לעיל ה"ד). יִפָּנֶה לִמְלָאכָה אַחֶרֶת. יעסוק במקצוע אחר.
ט. מֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי יְבָמוֹת, אוֹ עִם שְׁתֵּי צָרוֹת, אוֹ עִם אִשָּׁה וַחֲמוֹתָהּ, אוֹ עִם אִשָּׁה וּבַת בַּעְלָהּ, אוֹ עִם אִשָּׁה וּבַת חֲמוֹתָהּ; מִפְּנֵי שֶׁשּׂוֹנְאוֹת זוֹ אֶת זוֹ – אֵין מְחַפּוֹת זוֹ עַל זוֹ. וְכֵן מֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִם אִשָּׁה וְתִינֹקֶת קְטַנָּה עִמָּהּ שֶׁיּוֹדַעַת טַעַם בִּיאָה וְאֵינָהּ מוֹסֶרֶת עַצְמָהּ לְבִיאָה, שֶׁאֵינָהּ מְזַנָּה בְּפָנֶיהָ, שֶׁהֲרֵי זוֹ מְגַלָּה אֶת סוֹדָהּ.
ט. שְׁתֵּי יְבָמוֹת. שתי נשים הנשואות לשני אחים. צָרוֹת. שתי נשים הנשואות לאותו אדם. מִפְּנֵי שֶׁשּׂוֹנְאוֹת זוֹ וכו'. שמקובל שבקרבה כזו קיימת שנאה בין הנשים (ראה הלכות גירושין יב,טז ועוד). וְתִינֹקֶת קְטַנָּה עִמָּהּ שֶׁיּוֹדַעַת טַעַם בִּיאָה וכו'. ילדה שהיא גדולה מספיק להבין מה עניינה של ביאה, אך עדיין אין בה יצר להתפתות.
י. תִּינֹקֶת מִבַּת שָׁלֹשׁ וּלְמַטָּה וְתִינוֹק מִבֶּן תֵּשַׁע וּלְמַטָּה – מֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהֶן, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא עַל יִחוּד אִשָּׁה הָרְאוּיָה לְבִיאָה וְאִישׁ הָרָאוּי לְבִיאָה.
י. תִּינֹקֶת מִבַּת שָׁלֹשׁ וּלְמַטָּה וכו'. שבגילים אלה עדיין אינם ראויים לביאה (ראה לעיל א,יג).
יא. וְאַנְדְּרָגִינָס אֵינוֹ מִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. וְאִם נִתְיַחֵד – אֵין מַכִּין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. אֲבָל הָאִישׁ מִתְיַחֵד עִם הָאַנְדְּרָגִינָס וְהַטֻּמְטוּם.
יא. וְאַנְדְּרָגִינָס. בעל איברי מין זכריים ונקביים. אֵינוֹ מִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. שדינו כזכר לעניין זה (וראה לעיל א,טו). אֲבָל הָאִישׁ מִתְיַחֵד עִם הָאַנְדְּרָגִינָס וְהַטֻּמְטוּם. שדינם כזכרים המותרים בייחוד (לעיל ה"ב). וְהַטֻּמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים ומינו אינו ברור (הלכות אישות ב,כה).
יב. אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ בָּעִיר – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְיִחוּד, מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת בַּעְלָהּ עָלֶיהָ. וְאִם הָיָה זֶה גַּס בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁגָּדְלָה עִמּוֹ אוֹ שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָתוֹ – לֹא יִתְיַחֵד עִמָּהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּעְלָהּ בָּעִיר. וְכֵן כָּל הַמִּתְיַחֵד עִם אִשָּׁה וְהָיָה הַפֶּתַח פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים – אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם יִחוּד.
יב. אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְיִחוּד וכו'. מותרת להתייחד עם אדם, שהרי אין חשש שתזנה. וְאִם הָיָה זֶה. שהיא מתייחדת עמו. גַּס בָּהּ. רגיל בה ולא מתבייש ממנה. אֵין חוֹשְׁשִׁין מִשּׁוּם יִחוּד. שאין חשש שיגיעו לכדי עברה, שנוכחות הרבים מונעת זאת.
יג. מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה – לֹא יְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאִמּוֹת הַבָּנִים בָּאוֹת לְבֵית הַסּוֹפֵר לִבְנֵיהֶם, וְנִמְצָא מִתְגָּרֶה בַּנָּשִׁים. וְכֵן אִשָּׁה לֹא תְּלַמֵּד קְטַנִּים, מִפְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁהֵן בָּאִין בִּגְלַל בְּנֵיהֶם, וְנִמְצְאוּ מִתְיַחֲדִין עִמָּהּ. וְאֵין הַמְלַמֵּד צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ שְׁרוּיָה עִמּוֹ בְּבֵית הַסּוֹפֵר, אֶלָּא הִיא בְּבֵיתָהּ וְהוּא מְלַמֵּד בִּמְקוֹמוֹ.
יג. לֹא יְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. לא יהיה מורה לילדים (ראה גם הלכות תלמוד תורה ב,ד). וְנִמְצָא מִתְגָּרֶה בַּנָּשִׁים. שנוצרת ביניהם קרבת הדעת. וְאֵין הַמְלַמֵּד צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ שְׁרוּיָה עִמּוֹ בְּבֵית הַסּוֹפֵר. בשונה ממי שעסקו ומלאכתו עם הנשים (לעיל ה"ח).
יד. תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ הַנָּשִׁים מְסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אִישׁ שָׁם, מִשּׁוּם יִחוּד.
יד. מְסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ. משוחחות בקול. בְּבֵית הַכִּסֵּא. שהיה בזמנו מקום ציבורי בלי מחיצות. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אִישׁ שָׁם. שידע שנשים מצויות שם ולא ייכנס.
טו. אֵין מְמַנִּין אָדָם נֶאֱמָן וְכָשֵׁר לִהְיוֹת שׁוֹמֵר חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹמֵד בַּחוּץ, שֶׁאֵין אַפִּטְרוֹפּוֹס לָעֲרָיוֹת. וְאָסוּר לְאָדָם לְמַנּוֹת אַפִּטְרוֹפּוֹס עַל בֵּיתוֹ, שֶׁלֹּא יַנְהִיג אִשְׁתּוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה.
טו. אֵין מְמַנִּין אָדָם נֶאֱמָן וְכָשֵׁר. אפילו אם הוא מוכר כאדם כשר. שֶׁאֵין אַפִּטְרוֹפּוֹס לָעֲרָיוֹת. שלא תיתכן שמירה מוחלטת מפני איסור ערווה. אַפִּטְרוֹפּוֹס. ממונה ואחראי. יַנְהִיג. יביא אותה.
טז. אָסוּר לְתַלְמִיד חֲכָמִים לִשְׁכֹּן בְּחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַלְמָנָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְיַחֵד עִמָּהּ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. וְכֵן אַלְמָנָה אֲסוּרָה לְגַדֵּל כֶּלֶב, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. וְלֹא תִּקְנֶה אִשָּׁה עֲבָדִים זְכָרִים, אֲפִלּוּ קְטַנִּים, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד.
טז. לְתַלְמִיד חֲכָמִים. שעליו להתרחק מן החשד בענייני צניעות. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. שיחשדו בו עם אותה האישה. אֲסוּרָה לְגַדֵּל כֶּלֶב מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. שיחשדו שנרבעת לו.
יז. אֵין דּוֹרְשִׁין בְּסִתְרֵי עֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁהָאֶחָד טָרוּד בִּשְׁאֵלַת הָרַב, וְהַשְּׁנַיִם נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין זֶה עִם זֶה וְאֵין דַּעְתָּן פְּנוּיָה לִשְׁמֹעַ, וּלְפִי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל עֲרָיוֹת, אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ דָּבָר שֶׁשָּׁמַע, מוֹרֶה לְהָקֵל. לְפִיכָךְ אֵין דּוֹרְשִׁין אֶלָּא לִשְׁנַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מְפַנֶּה לִבּוֹ, וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּשְׁמַע מִן הָרַב.
יז. בְּסִתְרֵי עֲרָיוֹת. גדרי ביאה האסורה. שֶׁהָאֶחָד טָרוּד בִּשְׁאֵלַת הָרַב וכו'. שבעוד האחד מתדיין עם הרב, האחרים דנים זה עם זה, ואינם מקשיבים לדברי הרב. מוֹרֶה לְהָקֵל. מתוך נטיית הלב, ובלי שיש לו על מה לסמוך. הָאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מְפַנֶּה לִבּוֹ וכו'. שאין לו אדם אחר לדון עמו.
יח. אֵין לְךָ דָּבָר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֶׁהוּא קָשֶׁה לְרֹב הָעָם, אֶלָּא לִפְרֹשׁ מִן הָעֲרָיוֹת וְהַבִּיאוֹת הָאֲסוּרוֹת. אָמְרוּ חֲכָמִים: בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הָעֲרָיוֹת, בָּכוּ וְקִבְּלוּ מִצְוָה זוֹ בְּתַרְעֹמֶת וּבִבְכִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו" (במדבר יא,י) – עַל עִסְקֵי מִשְׁפָּחוֹת.
יח. בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הָעֲרָיוֹת. בזמן שקיבלו את התורה, ונצטוו באיסורים הללו. עַל עִסְקֵי מִשְׁפָּחוֹת. דהיינו איסורי ערווה וביאות אסורות.
יט. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: גָּזֵל וַעֲרָיוֹת – נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמַּדְתָּן. וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא קָהָל בְּכָל זְמַן וּזְמַן שֶׁאֵין בָּהֶן פְּרוּצִין בַּעֲרָיוֹת וּבְבִיאוֹת אֲסוּרוֹת. אָמְרוּ חֲכָמִים: רֹב בְּגָזֵל, וּמִעוּט בַּעֲרָיוֹת, וְהַכֹּל בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע.
יט. רֹב בְּגָזֵל. שרבים מן הציבור נכשלים בעוון גזל. וּמִעוּט בַּעֲרָיוֹת. אף שיש בכל זמן פרוצים בעריות, אין אלו אלא מיעוט הציבור ולא רובם. וְהַכֹּל בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע. שבעוון זה, של דיבור העשוי לגרום לשיחה ברעתו של מישהו, כולם נכשלים (להגדרת אבק לשון הרע ראה הלכות דעות ז,ד).
כ. לְפִיכָךְ רָאוּי לוֹ לָאָדָם לִיכוֹף יִצְרוֹ בְּדָבָר זֶה, וּלְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה וּבְמַחֲשָׁבָה טְהוֹרָה וּבְדַעַת נְכוֹנָה כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהֶן. וְיִזָּהֵר מִן הַיִּחוּד, שֶׁהוּא הַגּוֹרֵם הַגָּדוֹל. גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ אוֹמְרִין לְתַלְמִידֵיהֶם: 'הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי בִּתִּי', 'הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי כַּלָּתִי', כְּדֵי לְלַמֵּד לַתַּלְמִידִים שֶׁלֹּא יִתְבַּיְּשׁוּ מִדָּבָר זֶה וְיִתְרַחֲקוּ מִן הַיִּחוּד.
כ. וּלְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה. להתרגל לזהירות שהיא מעבר למה שמחויב. הִזָּהֲרוּ בִּי וכו'. עזרו לי שלא אתייחד אתן.
כא. וְכֵן יִנְהֹג לְהִתְרַחֵק מִן הַשְּׂחוֹק וּמִן הַשִּׁכְרוּת וּמִדִּבְרֵי עֲגָבִים, שֶׁאֵלּוּ גּוֹרְמִין גְּדוֹלִים הֵן, וְהֵן מַעֲלוֹת שֶׁל עֲרָיוֹת. וְלֹא יֵשֵׁב בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁמִּנְהָג זֶה גּוֹרֵם לְטָהֳרָה גְּדוֹלָה. יְתֵרָה מִכָּל זֹאת אָמְרוּ: יְפַנֶּה עַצְמוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה, וְיַרְחִיב דַּעְתּוֹ בַּחָכְמָה, שֶׁאֵין מַחֲשֶׁבֶת עֲרָיוֹת מִתְגַּבֶּרֶת אֶלָּא בְּלֵב פָּנוּי מִן הַחָכְמָה. וּבַחָכְמָה הוּא אוֹמֵר: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד" (משלי ה,יט).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
כא. וּמִדִּבְרֵי עֲגָבִים. דיבורים של חשק ופריצות. מַעֲלוֹת שֶׁל עֲרָיוֹת. מביאים לאיסור עריות. שֶׁמִּנְהָג זֶה גּוֹרֵם לְטָהֳרָה. שיש בכך תועלת להינצל מן העבירות.

תקציר הפרק 

פרק כ"ב הלכות איסורי ביאה
פרק אחרון בנושא זה🎉

*ייחוד*

מהתורה, אסור להתייחד עם ערווה מן העריות, בין זקנה בין ילדה–שדבר זה גורם לגלות ערווה: חוץ מהאם עם בנה, והאב עם בתו, והבעל עם אשתו נידה.
דוד המלך ובית דינו גזרו על איסור ייחוד פנויה. הלל ומשאי גזרו על ייחוד עם גויים.
כל אישה שאסור להתייחד עימה–אם הייתה אשתו עימו–הרי זה מותר להתייחד, מפני שאשתו משמרתו למעט ייחוד עם גויים.
לא תתייחד אישה אחת, אפילו עם אנשים הרבה–עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם, וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה*.
ילדה מבת 3 שנים ומטה, וילד מבן 9 שנים ומטה–מותר להתייחד עימהן.

*הרמ"א פסק שיש אומרים שמותר לאשה להתייחד עם 2 אנשים כשרים (ביום) וכן שיש מתירים לאיש להתייחד עם 3 נשים ומעלה.

חיזוק הרמב"ם לסיכום הלכות איסורי ביאה:
*אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם, אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות,אמרו חכמים, בשעה שנצטוו ישראל על העריות, בכו וקיבלו מצווה זו בתרעומת ובבכייה,ואמרו חכמים, גזל ועריות, נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן, שאין בהן פרוצין בעריות ובביאות אסורות…לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להינצל מהן; וייזהר מן הייחוד, שהוא הגורם הגדול…יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה–שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה*

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אשה שמגיע לביתה טכנאי – צריכה לקרוא לבעלה?

2.האם פתיחת דלת לרשות היחיד מאפשרת יחוד?

3.איסור יחוד בפנויה הוא מדרבנן?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן