פרק כ"ב, הלכות טומאת מת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שׁוּלֵי הַמְּחָצִין וְשׁוּלֵי קַרְקְרוֹת כֵּלִים, וְדָפְנוֹתֵיהֶן מֵאֲחוֹרֵיהֶן – אֵין מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת. קִרְסְמָן וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָן כֵּלִים – מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל, שֶׁאֵין מַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל אֶלָּא כֵּלִים.
א. שׁוּלֵי הַמְּחָצִין. תחתיהם של כלי חרס גדולים שיש להם בית קיבול המשמש לאחיזה (פה"מ כלים ב,ב). וְשׁוּלֵי קַרְקְרוֹת כֵּלִים. קצוות הכלים שקרקעיתם מחודדת (שם). וְדָפְנוֹתֵיהֶן מֵאֲחוֹרֵיהֶן. דפנות הכלים שיש להם שקע בצדם האחורי. קִרְסְמָן וְשָׁפָן. החליק ושייף אותם.
ב. כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנָּתַן בּוֹ טִיט עַד חֶצְיוֹ – לֹא בִּטְּלוֹ. וְאִם הִשְׁקִיעַ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים – מַצִּיל.
ב. וְאִם הִשְׁקִיעַ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים מַצִּיל. כאשר הוא מוקף צמיד פתיל (כס"מ).
ג. כְּלִי חֶרֶשׂ מַצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל עַד שֶׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא רִמּוֹן. וּבַגָּדוֹל – עַד שֶׁיִּפָּחֵת רֻבּוֹ. כֵּיצַד? כְּלִי גָּדוֹל שֶׁנִּפְחַת חֶצְיוֹ וְהִקִּיפוֹ צָמִיד פָּתִיל, וְסָתַם מְקוֹם הַפְּחָת בְּצָמִיד פָּתִיל – הֲרֵי זֶה מַצִּיל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כְּלִי לְעִנְיַן טֻמְאָה.
אֲבָל כְּלִי הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁהָיָה נָקוּב אוֹ סָדוּק וְלֹא סָתַם הַנֶּקֶב – נִטְמָא וְאֵינוֹ מַצִּיל. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב? אִם הָיָה כְּלִי הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים – שִׁעוּרוֹ בְּמוֹצִיא זֵיתִים. הָיָה עָשׂוּי לְמַשְׁקֶה – שִׁעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ – מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, וּמִשֶּׁיִּנָּקֵב בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵינוֹ מַצִּיל, עַד שֶׁיִּסְתֹּם הַנֶּקֶב אוֹ יְמַעֲטֶנּוּ.
ג. עַד שֶׁיִּנָּקֵב בְּמוֹצִיא רִמּוֹן וּבַגָּדוֹל עַד שֶׁיִּפָּחֵת רֻבּוֹ. שמשיעור זה ואילך אין הכלי מציל יותר אפילו כאשר סתם את הנקב (פה"מ כלים ט,ח). בְּמוֹצִיא רִמּוֹן. שיהיה בו נקב בגודל שיכול לצאת דרכו רימון מן הכלי (לשיעור זה ראה הלכות כלים ו,ב). אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כְּלִי לְעִנְיַן טֻמְאָה. ששיעור הנקב בכלי חרס לעניין טומאה הוא לכל היותר מוציא זיתים (ראה הלכות כלים יט,ב).
וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב וכו'. ראה גם הלכות כלים יד,ט, יט,א. שִׁעוּרוֹ בְּמוֹצִיא זֵיתִים. נקב שיכול לצאת דרכו זית. שִׁעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. שאם יונח הכלי בתוך משקה, הוא יחדור לכלי דרך נקב זה.
ד. תַּנּוּר שֶׁהָיְתָה סְרִידָה עַל פִּיו וּמֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן בְּאֹהֶל הַמֵּת, וְנִסְדַּק הַתַּנּוּר: אִם הָיָה הַסֶּדֶק מְלֹא פִּי מַרְדֵּעַ, שֶׁהוּא הֶקֵּף טֶפַח – נִטְמָא הַתַּנּוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּרְדֵּעַ יָכוֹל לְהִכָּנֵס בַּסֶּדֶק אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּמוֹתוֹ בְּשָׁוֶה; פָּחוֹת מִכָּאן – הַתַּנּוּר טָהוֹר. נִסְדְּקָה הַסְּרִידָה שֶׁעַל פִּיו כִּמְלֹא פִּי מַרְדֵּעַ נִכְנָס – הֲרֵי זֶה טָמֵא; פָּחוֹת מִכָּאן – נִצָּל בְּצָמִיד פָּתִיל. הָיָה הַסֶּדֶק עָגֹל – אֵין רוֹאִין אוֹתוֹ אָרֹךְ, אֶלָּא שִׁעוּרוֹ מְלֹא פִּי מַרְדֵּעַ נִכְנָס.
ד. סְרִידָה. כיסוי התנור. מְלֹא פִּי מַרְדֵּעַ. בגודל השווה לעוביו של מלמד הבקר שמשמש להנהגת הבהמה (ואולי גם שימש לצורך חתיית האש בתנור ולכן שיערו בו, תפא"י כלים ט,ז). הָיָה הַסֶּדֶק עָגֹל וכו'. אם הסדק עשוי בצורה שאין המרדע יכול להיכנס בו, אף על פי ששיעור ההיקף של הסדק שווה לזה של המרדע, אין התנור טמא כל עוד אין המרדע יכול להיכנס בו בפועל (והמפרשים התקשו בהבנת המציאות המדוברת כאן שכן צורתו של המרדע היא עגולה, והסבירו באופנים שונים).
ה. תַּנּוּר הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁנִּקַּב נֶקֶב בְּעֵינוֹ שֶׁל תַּנּוּר הַטּוּחָה: אִם הָיָה הַנֶּקֶב מְלֹא כּוּשׁ נִכְנָס וְיוֹצֵא כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק – הֲרֵי זֶה נִטְמָא; וְאִם הָיָה הַנֶּקֶב פָּחוֹת מִזֶּה – נִצָּל.
ה. בְּעֵינוֹ שֶׁל תַּנּוּר הַטּוּחָה. בפתח הצדדי שלו שדרכו מבעירים את העצים שהוא סתום בטיט. מְלֹא כּוּשׁ נִכְנָס וְיוֹצֵא כְּשֶׁהוּא דּוֹלֵק. שאפשר להכניס ולהוציא בנקב קיסם ברווח שאם הוא דולק לא יכבה בשל כך.
ו. נִקַּב הַתַּנּוּר מִצִּדּוֹ – שִׁעוּרוֹ מְלֹא כּוּשׁ נִכְנָס וְיוֹצֵא שֶׁלֹּא דּוֹלֵק.
וְכֵן מְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁנִּקְּבָה – שִׁעוּרָהּ כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס מִיצָה שְׁנִיָּה שֶׁל שִׁיפוֹן בַּנֶּקֶב. וַחֲצָבִים גְּדוֹלִים שֶׁנִּקְּבוּ – שִׁעוּרָן כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס מִיצָה שְׁנִיָּה שֶׁל קָנֶה. פָּחוֹת מִכָּאן – טְהוֹרִין.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיַיִן. אֲבָל נַעֲשׂוּ לִשְׁאָר הַמַּשְׁקִין, אֲפִלּוּ נִקְּבוּ בְּכָל שֶׁהֵן – נִטְמְאוּ, וְאֵין הַצָּמִיד פָּתִיל מוֹעִיל לָהֶן עַד שֶׁיִּסְתֹּם הַנֶּקֶב. וְאַף בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיַיִן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁנִּקְּבוּ שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם, אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ בִּידֵי אָדָם – אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִים, וְאֵינָן נִצָּלִין עַד שֶׁיִּסְתֹּם הַנֶּקֶב.
ו. מִיצָה שְׁנִיָּה שֶׁל שִׁיפוֹן. הפרק השני בגבעול השיפון, שהוא דק יותר מהפרק הראשון הסמוך לקרקע (פה"מ כלים ט,ח). וַחֲצָבִים. כדים. קָנֶה. צמח הקנה המצוי.
בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיַיִן. שחביות וחצבים של יין דרכם להיות נקובים לצורך יציאת האוויר, ולפיכך צריך שהחור יהיה גדול מספיק לתועלת זו. אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ בִּידֵי אָדָם אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן טְמֵאִים. מכיוון שהנקב נעשה במכוון על ידי האדם, נחשב אף בשיעור קטן יותר.
ז. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּמְנִיקִית שֶׁל חֶרֶשׂ בְּתוֹכָהּ, וְהֶחָבִית מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּאֹהֶל הַמֵּת – הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִים וְהַמְּנִיקִית טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁקְּצָתָהּ הָאַחַת בְּתוֹךְ הֶחָבִית הַמֻּקֶּפֶת וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי פָּתוּחַ לְאֹהֶל הַמֵּת וְאֵינוֹ סָתוּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲקֻמָּה, אֵין הֶעָקֹם כְּסָתוּם.
ז. וּמְנִיקִית. צינורית כפופה העוברת דרך נקב שבדופן החבית ועשויה למצוץ ממנה (פה"מ כלים ט,ב, וראה הלכות מאכלות אסורות יב,יא). הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִים. שאף על פי שיש בחבית נקב, הרי המניקית סותמת אותו. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲקֻמָּה אֵין הֶעָקֹם כְּסָתוּם. אף על פי שהמניקית עקומה כך שהקצה שבתוך החבית אינו פתוח לאוהל המת, אין היא נחשבת ככלי סתום בשל כך, הואיל והקצה השני שלה פתוח לאוהל המת מכל מקום.
ח. חָבִית הַמֻּקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל שֶׁנִּקְּבָה מִצִּדָּהּ וְסָתְמוּ שְׁמָרִים אֶת הַנֶּקֶב – תַּצִּיל. אָגַף חֲצִי הַנֶּקֶב וְסָתַם חֶצְיוֹ – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הִצִּיל אִם לֹא הִצִּיל. סָתַם אֶת הַנֶּקֶב בִּזְמוֹרָה – עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין. סְתָמוֹ בִּשְׁנֵי קִסְמִין – עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין וּבֵין זְמוֹרָה לַחֲבֶרְתָּהּ.
וְכֵן נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי הַתַּנּוּר וּמֵרַח מִן הַצְּדָדִין – הִצִּיל. הָיוּ שְׁנֵי נְסָרִים – עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין וּבֵין נֶסֶר לַחֲבֵרוֹ. חִבֵּר אֶת שְׁנֵי הַנְּסָרִים בְּמַסְמְרִים שֶׁל עֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אוֹ שֶׁלִּפֵּף עֲלֵיהֶן שֻׁגְמִין – אֵינוֹ צָרִיךְ לְמָרֵחַ מִן הָאֶמְצַע.
בַּמֶּה מַקִּיפִין? בְּסִיד וּבְגִפְסִיס, בְּזֶפֶת וּבְשַׁעֲוָה, בְּטִיט וּבְצוֹאָה וּבְחֵמָר וּבְחַרְסִית, וּבְכָל דָּבָר הַמִּתְמָרֵחַ. וְאֵין מַקִּיפִין לֹא בְּבַעַץ וְלֹא בְּעוֹפֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּתִיל וְאֵינוֹ צָמִיד. וּמַקִּיפִין בִּדְבֵלָה שְׁמֵנָה שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרָה, וּבְבָצֵק שֶׁנִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא, שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ.
ח. אָגַף חֲצִי הַנֶּקֶב וְסָתַם חֶצְיוֹ. מרח טיט בחצי מהנקב, ואת החצי השני סתם בשמרים וכדומה. בִּזְמוֹרָה. קיסם.
בְּמַסְמְרִים שֶׁל עֵץ. שאינם מקבלים טומאה. אוֹ שֶׁלִּפֵּף עֲלֵיהֶן שֻׁגְמִין. כרך אותם בקליפות של שעם (פה"מ כלים י,ו).
וּבְגִפְסִיס. גבס. בְּבַעַץ. בדיל (מין מתכת). פָּתִיל וְאֵינוֹ צָמִיד. כיסוי שאינו צמוד היטב. בִּדְבֵלָה שְׁמֵנָה שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרָה. תאנה שלא הוכשרה על ידי משקה לקבל טומאה (ראה הלכות טומאת אוכלין א,א-ב). בְּמֵי פֵּרוֹת. שהם אינם מכשירים לקבל טומאה (שם ה"ג). שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. ראה גם לעיל יג,ד.
ט. מְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁנִּתְחַלְחֲלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת – אֵינָהּ מַצֶּלֶת, שֶׁהֲרֵי נִתְרָעַע הַצָּמִיד. הַכַּדּוּר וְהַפְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי שֶׁנְּתָנָן עַל פִּי הֶחָבִית וּמֵרַח מִן הַצְּדָדִין – לֹא הִצִּיל עַד שֶׁיְּמָרֵחַ עַל כָּל הַכַּדּוּר וְעַל כָּל הַפְּקַעַת מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן. וְכֵן בְּמַטְלִית שֶׁל בֶּגֶד שֶׁקְּשָׁרָהּ עַל פִּי הַכְּלִי. הָיְתָה שֶׁל נְיָר אוֹ שֶׁל עוֹר וּקְשָׁרָהּ בִּמְשִׁיחָה – אִם מֵרַח מִן הַצְּדָדִין, הִצִּיל.
ט. שֶׁנִּתְחַלְחֲלָה. נתרופפה ממקומה מעט. שֶׁנְּתָנָן עַל פִּי הֶחָבִית. שסתם את פי החבית בכדור או פקעת העשויים מחומר הנקרא גומא. לֹא הִצִּיל עַד שֶׁיְּמָרֵחַ עַל כָּל הַכַּדּוּר וְעַל כָּל הַפְּקַעַת מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן. כיוון שהכדור והפקעת אינם אטומים לחלוטין, אין החבית מצילה כל עוד לא מרחו אותם לכל שטחם באחד מן החומרים המקיפים. הָיְתָה שֶׁל נְיָר אוֹ שֶׁל עוֹר. שהם חומרים אטומים. בִּמְשִׁיחָה. חוט. אִם מֵרַח מִן הַצְּדָדִין הִצִּיל. ואין צריך למרח על גביהם.
י. חֵמֶת שֶׁל עוֹר הַדָּג אוֹ הַנְּיָר שֶׁהִלְבִּישׁ בָּהֶן אֶת הֶחָבִית וּצְרָרָהּ מִלְּמַטָּה – הֲרֵי זוֹ מַצֶּלֶת. וְאִם לֹא צְרָרָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרַח מִן הַצְּדָדִין – לֹא הִצִּיל.
י. חֵמֶת שֶׁל עוֹר הַדָּג. שאינה מקבלת טומאה ומצילה באוהל המת (לעיל כא,ב). שֶׁהִלְבִּישׁ בָּהֶן אֶת הֶחָבִית וּצְרָרָהּ מִלְּמַטָּה. שעטף את החבית בחמת או בנייר, וקשר מלמטה.
יא. חָבִית זְפוּתָה שֶׁנִּתְקַלֵּף הַחֶרֶשׂ מִלְּמַעְלָה וְהַזֶּפֶת שֶׁלָּהּ עוֹמֵד, וְנָתַן כִּסּוּי עַל הַזֶּפֶת וּדְחָקוֹ עַד שֶׁדָּבַק בַּזֶּפֶת, וְנִמְצָא הַזֶּפֶת עוֹמֵד בֵּין הַכִּסּוּי וּבֵין קַרְקַע הֶחָבִית – הֲרֵי זֶה מַצִּיל. וְכֵן בִּכְלֵי הַמֻּרְיָס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִדְּבָרִים הַמִּתְמָרְחִין, שֶׁהָיָה הַמִּתְמָרֵחַ בֵּין הַכִּסּוּי וּבֵין הַכְּלִי כְּמוֹ זֵר, הוֹאִיל וְהַכֹּל דְּבוּקִים – הֲרֵי זֶה מַצִּיל.
יא. חָבִית זְפוּתָה. שציפו אותה בזפת מבפנים. שֶׁנִּתְקַלֵּף הַחֶרֶשׂ מִלְּמַעְלָה. החרס התקלף בחלק העליון של החבית, כך שנותרה רק שכבת הזפת. וּדְחָקוֹ עַד שֶׁדָּבַק בַּזֶּפֶת. הצמיד את הכיסוי לזפת עד שנדבק בה. קַרְקַע הֶחָבִית. החלק התחתון של החבית שלא נתקלף. וְכֵן בִּכְלֵי הַמֻּרְיָס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִדְּבָרִים הַמִּתְמָרְחִין. כלים ששמים בהם ציר או מאכלים שומניים אחרים המתדבקים בדפנות הכלי. שֶׁהָיָה הַמִּתְמָרֵחַ בֵּין הַכִּסּוּי וּבֵין הַכְּלִי כְּמוֹ זֵר. שהשומן גלש אל מעל הדפנות והקיף את ראשן, ועל ידי כך הוא מדביק את הכיסוי אליהן.

תקציר הפרק 

פרק כ"ב הלכות טומאת מת

מה נחשב צמיד פתיל?

אתמול למדנו ש'צמיד פתיל' הוא אופן שבוא נשמרת הטומאה ללא שמתפשטת (וכן להיפך)

היום לומדים שבכדי שכלי יציל את הטומאה בצמיד פתיל, עליו להיות כלי. ואין הוא מציל אם נהרס או התמלא וכדומה, בכל כלי לפי ענינו (כמפורט בפרק)

💭💭

האם בעבר שתו עם "קש" כמו הילדים (והמבוגרים) בימינו ? נראה שכן (הלכה ז)

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שיעור הנקב לפסול כלי להציל מהטומאה-תלוי בשימושו?

2.נקב שנעשה על ידי אדם בכוונה-פוסל בשיעור כלשהוא?

3.כלי שחציו בתוך חבית מוקפת וחציו מחוצה לה-חציו טהור וחציו טמא?

תשובות

1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן