פרק כ"ב, הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כַּמָּה שִׁעוּר הַבֶּגֶד לְהִתְטַמֵּא? שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמִדְרָס, שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מְכֻוָּנוֹת עִם הַמְּלָל לְטֻמְאַת הַמֵּת אוֹ לִשְׁאָר טֻמְאוֹת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּבִגְדֵי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים. אֲבָל בְּגָדִים שֶׁל שְׁאָר מִינִין – אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּל הַטֻּמְאוֹת אֶלָּא אִם הָיָה בָּהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יָתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ בֶגֶד" (ויקרא יא,לב), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְרַבּוֹת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בִּשְׁאָר בְּגָדִים לַטֻּמְאָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּקְרָעִים הַבָּאִים מִן הַבְּגָדִים. אֲבָל הָאוֹרֵג בֶּגֶד בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס, שֶׁאֵין מְקַבֵּל אוֹתָהּ אֶלָּא הָרָאוּי לְמִדְרָס.
א. כַּמָּה שִׁעוּר הַבֶּגֶד לְהִתְטַמֵּא. מדובר כאן בחתיכות בד שנקרעו מן הבגד (כפי שמבואר בהמשך ההלכה), והן נטמאות כאשר הן ראויות לשימוש כלשהו. שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמִדְרָס. שבשיעור זה ראוי לשבת עליו. ומדרס הוא טומאה שמקבל כלי מחמת שהזב ישב, שכב או רכב עליו (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ז,א). מְכֻוָּנוֹת. נמדדות בדיוק. עִם הַמְּלָל. החוטים היוצאים מקצות הבגד. לְטֻמְאַת הַמֵּת אוֹ לִשְׁאָר טֻמְאוֹת. שבשיעור זה ראוי לשימושים שונים כגון לשמש כטלאי לבגד, אך לא למדרס.
מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש הכתובים.
בִּקְרָעִים הַבָּאִים מִן הַבְּגָדִים. בגד שנקרע ונשאר ממנו בד בגודל מסוים. אֲבָל הָאוֹרֵג בֶּגֶד בִּפְנֵי עַצְמוֹ כָּל שֶׁהוּא. בגד שלם, כגון אבנט שאין ברוחבו שלוש אצבעות. שֶׁאֵין מְקַבֵּל אוֹתָהּ אֶלָּא הָרָאוּי לְמִדְרָס. העשוי לשבת או לשכב עליו, ובגד הקטן משלושה על שלושה טפחים אינו ראוי לכך (וראה לקמן כג,ג שיש מקרים שמקבל טומאת מדרס אף בפחות מכך).
ב. הַבְּגָדִים הֶעָבִים בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן הַלְּבָדִים וְהַנְּמָטִים הַקָּשִׁים, אוֹ הַבְּגָדִים הָרַכִּים בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן בִּגְדֵי פִּשְׁתָּן שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהַבָּשָׂר נִרְאֶה מִתַּחְתָּן – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּקֶּרַע שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בֵּין לַמִּדְרָס בֵּין לִשְׁאָר טֻמְאוֹת.
ב. וְהַנְּמָטִים. סדינים ושמיכות. אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בַּקֶּרַע שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. שחתיכת בד עבה או דקה מאוד אינה ראויה לשימוש בגודל קטן, עד שיהיה בה שיעור שלושה טפחים.
ג. כָּל הַקְּלִיעוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה בַּבְּגָדִים, אֶחָד הַקּוֹלֵעַ חוּטִין וְעָשָׂה אוֹתָן פִּיף אוֹ הָאוֹרֵג אוֹתָן וְעָשָׂה אוֹתָן אַבְנֵט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, חוּץ מִקְּלִיעָה שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ הַצַּמָּרִין לִקְשֹׁר בָּהּ הַצֶּמֶר, שֶׁהִיא טְהוֹרָה. הַקֶּלַע שֶׁבֵּית קִבּוּל אֶבֶן שֶׁבָּהּ אָרִיג אוֹ עוֹר – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. נִפְסַק בֵּית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ – טְהוֹרָה. נִפְסַק בֵּית הַפָּקִיעַ שֶׁלָּהּ בִּלְבַד – עֲדַיִן הִיא בְּטֻמְאָתָהּ.
הַמִּכְמָרוֹת וְהָרְשָׁתוֹת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְהַחֵרֶם מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי הַזּוּטוֹ, מִפְּנֵי שֶׁעֵינֵי אוֹתָהּ הַסְּבָכָה דַּקִּין בְּיוֹתֵר, וַהֲרֵי הִיא כְּבֶגֶד.
הָעוֹשֶׂה בֶּגֶד מִן הַחֵרֶם – טָהוֹר; מִן הַזּוּטוֹ – מִתְטַמֵּא.

ג. פִּיף. סרט, שרוך. לִקְשֹׁר בָּהּ הַצֶּמֶר. חבילות הצמר העומדות למכירה. שֶׁהִיא טְהוֹרָה. שאינה נחשבת לכלי אלא היא משמשת כחוט וחבל (פה"מ עדויות ג,ד). הַקֶּלַע. שיורים בו אבנים. בֵּית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ. לולאה בקצה הקלע שאליה מכניסים את האצבע כאשר מסובבים את הקלע. טְהוֹרָה. מפני שאי אפשר לירות בקלע ובטל מתשמישו. בֵּית הַפָּקִיעַ. הקצה השני של הקלע שאותו אוחזים ביד בזמן הסיבוב ומשחררים אותו כשיורה את האבן. עֲדַיִן הִיא בְּטֻמְאָתָהּ. מפני שאפשר להשתמש בקלע גם באופן זה.

וְהַחֵרֶם. רשת שנקביה גדולים. מְקַבֵּל טֻמְאָה מִפְּנֵי הַזּוּטוֹ. חלק בתחתית הרשת שארוג בצפיפות. מִפְּנֵי שֶׁעֵינֵי אוֹתָהּ הַסְּבָכָה דַּקִּין בְּיוֹתֵר וַהֲרֵי הִיא כְּבֶגֶד. החורים בזוטו של החרם קטנים ביותר ודינו כבגד.
הָעוֹשֶׂה בֶּגֶד מִן הַחֵרֶם טָהוֹר. החרם אינו ראוי לבגד מפני שיש בו חורים גדולים והבשר נראה דרכם.

ד. עָשָׂה חָלוּק מִן הַמַּשְׁמֶרֶת, אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה – מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ד. הַמַּשְׁמֶרֶת. מסננת. אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה מְקַבֵּל טֻמְאָה. כדין שיירי בגדים.
ה. מַשְׁמֶרֶת שֶׁל יַיִן שֶׁבָּלָת: אִם מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ רִאשׁוֹנָה – טְמֵאָה; וְאִם לָאו – טְהוֹרָה.
ה. שֶׁבָּלָת. נתבלתה. אִם מְשַׁמֶּשֶׁת מֵעֵין מְלַאכְתָּהּ רִאשׁוֹנָה טְמֵאָה. אם עדיין משמשת לסינון יין. וְאִם לָאו טְהוֹרָה. כדין שברי כלים, ואין דינה כבגד ששיעורו שלוש על שלוש (ערוה"ש רכד,טז).
ו. מִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים הַמְצֻיָּרוֹת – אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מְשַׁמְּשֵׁי אָדָם, שֶׁהֲרֵי צִיּוּרָן מֵעִיד עֲלֵיהֶן שֶׁלְּסֵפֶר נַעֲשׂוּ; וְשֶׁאֵינָן מְצֻיָּרוֹת – מִתְטַמְּאוֹת בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס, מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ: 'עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ', כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן טֻמְאַת מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב.
ו. מִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים הַמְצֻיָּרוֹת. מטפחות שעוטפות ספרי תורה והן צבועות או רקומות. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מְשַׁמְּשֵׁי אָדָם. ראה לעיל ד,א. וְשֶׁאֵינָן מְצֻיָּרוֹת מִתְטַמְּאוֹת בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. שהן משמשות למלאכות אחרות. חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס. שבטומאת מדרס נטמאים רק דברים המיוחדים לשכיבה ולישיבה אך לא כלים המיועדים למלאכה אחרת. מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנו. שהמטפחת מיועדת למלאכה ולא לישיבה, ואם ישב עליה הזב יאמרו לו לעמוד כדי להשתמש במטפחת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן טֻמְאַת מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. הלכות מטמאי משכב ומושב ז,ח.
ז. וְכֶסֶת הַסַּבָּלִים שֶׁמַּנִּיחִין עַל כִּתְפֵיהֶן מִפְּנֵי הַמּוֹט – מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וּמַשְׁמֶרֶת שֶׁל יַיִן – אֵין מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס.
ז. וְכֶסֶת הַסַּבָּלִים. כרית שמניחים הסבלים על כתפם לריפוד. מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. שהסבל יושב עליה כאשר הוא נח מעבודתו (תפא"י כלים כח,ט), ומתחילה נעשתה גם לשם כך. וּמַשְׁמֶרֶת שֶׁל יַיִן אֵין מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס. שאין רגילים לשבת עליה מפני השמרים המלכלכים את הבגדים (ר"ש ותפא"י שם).
ח. בֶּגֶד שֶׁחָשַׁב עָלָיו לְצוּרוֹת – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה; בִּטֵּל מַחֲשַׁבְתּוֹ – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁעָשָׂה מִטְפָּחוֹת לְחַפּוֹת בָּהֶן כְּתָלִים וְעַמּוּדִים – אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה.
ח. בֶּגֶד שֶׁחָשַׁב עָלָיו לְצוּרוֹת. שמתחילת עשייתו לא היה הבגד מיועד ללבישה אלא לעשות בו ציור שיעתיקו ויתלמדו ממנו הרוקמים. אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. שאינו ממשמשי אדם (לקמן כז,יב). בִּטֵּל מַחֲשַׁבְתּוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. שכל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה (לעיל ח,י). לְחַפּוֹת בָּהֶן כְּתָלִים וְעַמּוּדִים אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה. שאינם משמשי אדם (ח"ד כלים ב"מ ה,ט).
ט. חָלוּק שֶׁהוּא עָשׂוּי כִּשְׂבָכָה כְּדֵי לְשַׂחֵק בּוֹ לְשׁוֹתֵי שֵׁכָר – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ט. חָלוּק שֶׁהוּא עָשׂוּי כִּשְׂבָכָה. כרשת שהבשר נראה דרכה. כְּדֵי לְשַׂחֵק בּוֹ לְשׁוֹתֵי שֵׁכָר. במופעי בידור שיש בהם פריצות (פה"מ כלים כח,ט). אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. שאינו ראוי ללבישה.
י. כֻּפָּח שֶׁנְּתָנוֹ עַל הַסֵּפֶר – טָהַר מִלְּקַבֵּל טֻמְאַת מִדְרָס, אֲבָל מִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת.
י. כֻּפָּח. מצנפת. שֶׁנְּתָנוֹ עַל הַסֵּפֶר. שישמש כמטפחת ספרים. טָהַר מִלְּקַבֵּל טֻמְאַת מִדְרָס אֲבָל מִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. כדין מטפחות הספרים שאינן מצוירות (לעיל ה"ו).
יא. הָעוֹשֶׂה אִסְפְּלָנִית, בֵּין עַל הַבֶּגֶד בֵּין עַל הָעוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כַּשִּׁעוּר – טְהוֹרִים. עָשָׂה עֲלֵיהֶן מְלֻגְמָא: עַל הַבֶּגֶד – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי נִתְלַכְלֵךְ וְאֵינוֹ רָאוּי; וְעַל הָעוֹר – מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְקַנֵּחַ וְרָאוּי לְמִשְׁכָּב.
יא. הָעוֹשֶׂה אִסְפְּלָנִית. רטייה, נותן על הבגד חומר כגון שמן או דונג ונותנו על העור לרפואה. טְהוֹרִים. שהם מתלכלכים ומתקלקלים. עָשָׂה עֲלֵיהֶן מְלֻגְמָא. רטייה מחומרים שאינם שומניים כגון קמח ותאנים מרוסקות (פה"מ כלים כח,ג).
יב. מֵאֵימָתַי יְקַבֵּל הַבֶּגֶד טֻמְאָה? מִשֶּׁיֶּאֱרֹג בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. וְכָל הַכֵּלִים הַנֶּאֱרָגִים בְּמַחַט, כְּגוֹן הַכִּיס וְאַנְפַּלְיָא – אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן.
יב. מֵאֵימָתַי יְקַבֵּל הַבֶּגֶד טֻמְאָה. כשמכין חתיכות בד או בגד ללא צורה מיוחדת כגון טלית. מִשֶּׁיֶּאֱרֹג בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. אף על פי שלא נגמרה מלאכתו (שהרי בגד שלם מקבל טומאה אף כשהוא קטן משלוש על שלוש כדלעיל ה"א). הַנֶּאֱרָגִים בְּמַחַט. נסרגים. וְאַנְפַּלְיָא. גרב. אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. שבאריג סתם רגילים להשתמש בגדלים שונים לפי הצורך והשיעור הקטן ביותר שיש לו חשיבות הוא שלוש על שלוש, אבל דבר שסורגים אותו מיועד לשימוש המסוים שלשמו נסרג.
יג. וְכָל הַכֵּלִים הַנַּעֲשִׂין עַל גַּבֵּי מַחַט, כְּגוֹן מְצוּדָה, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מְלַאכְתָּן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה.
יג. הַנַּעֲשִׂין עַל גַּבֵּי מַחַט. כלים שתהליך הכנתם כולל אריגה באמצעות מחט. כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מְלַאכְתָּן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. אף שצורת עשייתם דומה לבגדים, אין דינם כבגד לעניין גמר מלאכה, אלא מקבלים טומאה כאשר נעשה בהם בית קיבול בדומה לשאר הכלים (לעיל ה,א).
יד. סְבָכָה שֶׁמַּנִּיחִין הַבָּנוֹת בְּרָאשֵׁיהֶן: אִם הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ מִפִּיהָ – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּגְמֹר קַרְקַרְתָּהּ; וְאִם הִתְחִיל בָּהּ מִקַּרְקַרְתָּהּ – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת פִּיהָ. וְשָׁבִיס שֶׁלָּהּ מְקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַחוּטִין שֶׁלָּהּ חִבּוּר לָהּ לְהִתְטַמֵּא וּלְטַמֵּא.
יד. סְבָכָה. מטפחת. מִפִּיהָ. קצה הסבכה, הנקשר סביב הראש. קַרְקַרְתָּהּ. אמצע הסבכה, החלק המונח על הקודקוד. וְשָׁבִיס שֶׁלָּהּ. תכשיט עשוי מזהב או מבד מוזהב המחובר לסבכה, והוא מקבל טומאה כדין תכשיט גם כשאינו מחובר לסבכה. וְהַחוּטִין שֶׁלָּהּ. חוטים היוצאים מהסבכה שבהם קושרים אותה לראש.
טו. וּשְׂבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה, אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת רֹב הַשֵּׂעָר שֶׁל רֹאשׁ – טְהוֹרָה.
טז. חָלוּק שֶׁל בֶּגֶד אוֹ שֶׁל לֶבֶד אוֹ שֶׁל נְיָר – מֵאֵימָתַי הוּא גְּמַר מְלַאכְתָּהּ? מִשֶּׁיִּפְתַּח אֶת פִּיו, הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ. וְאִם נִטְמָא הֶחָלוּק – מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ? מִשֶּׁיִּבְלֶה וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ רִאשׁוֹנָה. נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רֻבּוֹ מִלְּמַעְלָה – עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ; רֻבּוֹ מִלְּמַטָּה – טָהוֹר. וְאִם נִקְרַע מִבֵּית פִּיו – טָהוֹר.
טז. חָלוּק שֶׁל בֶּגֶד. שעשוי מבד טווי וארוג. לֶבֶד. בד שאינו טווי וארוג העשוי מסיבים דחוסים. מִשֶּׁיִּפְתַּח אֶת פִּיו. הפתח שבו מכניסים את הראש והצוואר. הַגָּדוֹל לְפִי גָּדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ. לפי גודל החלוק באופן שיתאים לאדם שלמידתו נתפר החלוק. מִשֶּׁיִּבְלֶה וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מֵעֵין מְלַאכְתּוֹ רִאשׁוֹנָה. ללבישה ואף על פי שיש בו שלושה על שלושה וראוי לקבל טומאה כדין קרעי בגדים, הריהו נטהר מהטומאה שהייתה עליו (חזו"א כלים ל,ח, לב,יא). נִשְׁתַּיֵּר בּוֹ רֻבּוֹ מִלְּמַעְלָה עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. שהכתפיים מחזיקות אותו ואפשר ללבשו. רֻבּוֹ מִלְּמַטָּה טָהוֹר. שאי אפשר ללבשו (השווה לעיל יא,י). וְאִם נִקְרַע מִבֵּית פִּיו. פתח הצוואר. טָהוֹר. שאינו ראוי ללבישה.
יז. הָעוֹשֶׂה חֲגוֹר מִצִּדּוֹ שֶׁל בֶּגֶד וּמִצִּדּוֹ שֶׁל סָדִין – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּמְלֹל שִׂפְתוֹתָיו. עָשָׂהוּ מֵאֶמְצַע הַבֶּגֶד וּמֵאֶמְצַע הַסָּדִין – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּמְלֹל מִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי.
יז. הָעוֹשֶׂה חֲגוֹר מִצִּדּוֹ שֶׁל בֶּגֶד. חתך רצועה מקצה הבגד כדי לעשות ממנה חגורה. עַד שֶׁיִּמְלֹל שִׂפְתוֹתָיו. שיקפל מעט ויתפור את הצד שנחתך מן הבגד כדי שהחוטים לא יבלטו ממנו. עָשָׂהוּ מֵאֶמְצַע הַבֶּגֶד וּמֵאֶמְצַע הַסָּדִין. חתך את הרצועה מאמצע הבגד ויש חוטים בולטים משני צדי החגור מפני שהוא חתוך משני הצדדים. אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּמְלֹל מִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי. שיתפור את שני צדי הרצועה.
יח. חֲגוֹר שֶׁבָּלוּ צְדָדָיו וְאֶמְצָעִיתוֹ קַיֶּמֶת – טָמֵא.
יח. חֲגוֹר שֶׁבָּלוּ צְדָדָיו וְאֶמְצָעִיתוֹ קַיֶּמֶת טָמֵא. אף שהצדדים נפרמו הוא נשאר בטומאתו עד שייפרם לגמרי.
יט. שָׂפָה שֶׁפֵּרְשָׁה מִן הַבֶּגֶד, וְהִתְקִינָהּ לַחֲגוֹר בָּהּ אֶת מָתְנָיו – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּאַבְנֵט.
יט. שָׂפָה. מעין חגורה קטנה שתופרים בשפת הבגד. וְהִתְקִינָהּ לַחֲגוֹר בָּהּ אֶת מָתְנָיו מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. אף בלא תפירה.
כ. טַלִּית שֶׁל עָנִי שֶׁבָּלָת: אִם הָיוּ רֹב שִׂפְתוֹתֶיהָ קַיָּמוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בָּארִי – הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה; אֵין שִׂפְתוֹתֶיהָ קַיָּמוֹת: אִם יֵשׁ בָּהּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת חָזָק וּבָארִי – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה; וְאִם לָאו – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן שְׁאָר בִּגְדֵי עֲנִיִּים.
כ. טַלִּית שֶׁל עָנִי שֶׁבָּלָת. שבלתה, והעני אינו משליך את בגדיו אף שהם בלויים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בָּארִי. שאין בה שלוש על שלוש אצבעות רצופות ללא קרע (ח"ד כלים ב"ב ו,ג), ויש מפרשים שאין בה שלוש על שלוש אצבעות של בד חזק (ערוה"ש רכו,ג). וְכֵן שְׁאָר בִּגְדֵי עֲנִיִּים. אבל בגדי עשירים בלויים אינם מקבלים טומאה, שהם אינם משתמשים בהם (שם רכו,ה).
כא. מַטְלִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה. וְאִם חָשַׁב עֲלֵיהֶן וֶהֱכִינָן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֱכִינוֹ.
כא. מַטְלִיּוֹת. חתיכות של בגדים בלויים. שֶׁאֵין בָּהֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה וכו'. וחתיכות מבגד שלם מקבלות טומאה אף בלא הכנה כמבואר לעיל ה"א (חזו"א כלים כח,יז, וראה משנה אחרונה כלים כח,ב שחילק בין ההלכות באופן אחר).
כב. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁהִתְקִינוֹ לִפְקֹק בּוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ וּלְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵרָה וּלְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת הָרֵחַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ: אִם הִשְׁלִיכוֹ בָּאַשְׁפָּה – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה; תְּלָאוֹ בְּבִגְדוֹ אוֹ הִנִּיחוֹ אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִנִּיחוֹ בְּתוֹךְ בְּגָדָיו, וַעֲדַיִן חָשׁוּב הוּא אֶצְלוֹ, וּמְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מִדְרָס, שֶׁהֲרֵי הוּא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים.
כב. לִפְקֹק בּוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ. לסתום בו סדקים בקירות בית המרחץ שלא יצאו ממנו האדים ויתקרר. וּלְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵרָה. לאחוז בקדרה כשהיא חמה. וּלְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת הָרֵחַיִם. מאבק ומשיירי הקמח. אִם הִשְׁלִיכוֹ בָּאַשְׁפָּה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. שביטלו לגמרי (וכמבואר לקמן הכ"ו). תְּלָאוֹ בְּבִגְדוֹ… הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִנִּיחוֹ בְּתוֹךְ בְּגָדָיו וַעֲדַיִן חָשׁוּב הוּא אֶצְלוֹ. אף על פי שהתקינו לתשמיש שאינו חשוב, מקומו של הבגד מראה שבכוונתו לשמרו ולא ביטלו עדיין.
כג. שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בָּאַשְׁפָּה: אִם הָיָה בָּארִי כְּדֵי לִצְרֹר בּוֹ רֹבַע הַקַּב מֶלַח גַּס וְלֹא יִקָּרַע – הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס; וְאִם לָאו – אֵינוֹ מִתְטַמֵּא. אֲבָל אִם הָיָה בַּבַּיִת, אִם הָיָה בָּארִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִצְרֹר בּוֹ מֶלַח, אוֹ שֶׁהָיָה צוֹרֵר מֶלַח וְלֹא הָיָה בָּארִי – הֲרֵי זֶה טָמֵא מִדְרָס.
כג. אִם הָיָה בָּארִי כְּדֵי לִצְרֹר בּוֹ רֹבַע הַקַּב מֶלַח גַּס. אם הבגד שלם (בריא) וגם חזק דיו כדי שאפשר לצרור בו רבע קב (כ-300 סמ"ק) מלח גס שקורע את הבגד יותר ממלח דק (פה"מ כלים כז,יא). אֲבָל אִם הָיָה בַּבַּיִת. שלא השליכו לאשפה ומראה בכך שמחשיבו כבגד. אִם הָיָה בָּארִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִצְרֹר בּוֹ מֶלַח. שהיה שלם אך חלש ונקרע מחמת המלח. אוֹ שֶׁהָיָה צוֹרֵר מֶלַח וְלֹא הָיָה בָּארִי. שהבד חזק ויכול לצרור מלח אך אינו שלם ויש בו קרעים.
כד. שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּקְרַע, וְלֹא הֻבְדְּלוּ הַקְּרָעִים: אִם נוֹתְנוֹ עַל הַכִּסֵּא וּכְשֶׁיֵּשֵׁב עָלָיו יִגַּע בְּשָׂרוֹ בַּכִּסֵּא – הֲרֵי זֶה טָהוֹר; וְאִם לֹא יִגַּע – הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס.
כד. שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּקְרַע וְלֹא הֻבְדְּלוּ הַקְּרָעִים. לא נקרעו לכל אורכם ועדיין החלקים מחוברים זה לזה. נוֹתְנוֹ עַל הַכִּסֵּא וּכְשֶׁיֵּשֵׁב עָלָיו יִגַּע בְּשָׂרוֹ בַּכִּסֵּא הֲרֵי זֶה טָהוֹר. מן המדרס, שאי אפשר להשתמש בו לישיבה (פה"מ כלים כז,יב).
כה. שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁנִּמְהָה מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד, אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָּהּ קֶשֶׁר אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה.
כה. שֶׁנִּמְהָה. התבלה, נחלש. אוֹ שֶׁנִּמְצָא בָּהּ קֶשֶׁר. באחד מן החוטים. אוֹ שְׁנֵי חוּטִין מַתְאִימִין. שנחסר חוט אחד מחוטי הערב וחוטי הערב שמשני צדיו נצמדו זה לזה. הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. שבחתיכה קטנה שכזו גם חיסרון קטן גורם לה לאבד את חשיבותה (חזו"א כלים לג,ב).
כו. שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁהִשְׁלִיכָהּ עַל הָאַשְׁפָּה – טְהוֹרָה. הֶחֱזִירָהּ – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. לְעוֹלָם הַשְׁלָכָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ וְהַחְזָרָתָהּ מְטַמְּאַתָּה, חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה, שֶׁאֲפִלּוּ הָיְתָה עַל הָאַשְׁפָּה – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה.
כו. חוּץ מִשֶּׁל אַרְגָּמָן וְשֶׁל זְהוֹרִית טוֹבָה. צמר צבוע בצבעים יקרים.
כז. שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁנְּתָנָהּ בְּכַדּוּר, אוֹ שֶׁעֲשָׂיָהּ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמָהּ – טְהוֹרָה. אֲבָל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁנְּתָנוֹ בְּכַדּוּר – הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה, וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. עָשָׂהוּ כַּדּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ – אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, שֶׁהֲרֵי הַתֶּפֶר מְמַעֲטוֹ מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה.
כז. שֶׁנְּתָנָהּ בְּכַדּוּר. כמילוי. אוֹ שֶׁעֲשָׂיָהּ כַּדּוּר. מילא אותה במוך ותפר מסביב. טְהוֹרָה. שביטלה מחשיבותה ואינו עומד להחזירה. אֲבָל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁנְּתָנוֹ בְּכַדּוּר הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה שהבד שמור בתוך הכדור ואולי יוציא אותו וישתמש בו (ר"ש כלים כח,א). וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. אם ישב הזב על הכדור. שֶׁהֲרֵי הַתֶּפֶר מְמַעֲטוֹ מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה. שמניח את קצוות הבד זה על זה ותופר, וכך מתמעט שטח הבד.

תקציר הפרק 

פרק ​כב הלכות​ *כ​​ל​ים*

שבוע אחרון של הלכות כלים…
*​טומאת בגדים ובדים*

הכלל הוא שכל בגד שלם המשמש את האדם ככלי, מקבל טומאה אף בשיעור כלשהוא.
קרעי בגדים מקבלים טומאת מדרס אם הם לפחות 3 על 3 טפחים, כשיעור בד לשבת עליו.
לעומת זאת, לבגדי צמר ופשתן די בשיעור של 3 על 3 אצבעות ביחס לשאר טומאות כגון טומאת מת וכדומה. בגדים משאר מינים דינם כבטומאת מדרס – ג' טפחים.

מדרס= זב/זבה/יולדת/נדה שכוב/ה על חפץ המיועד למשכב או למושב – כמו מיטה המיועדת לשכיבה או כיסא המיועד לישיבה, ובאופן דומה – "מרכב" – חפץ המיועד לרכיבה. החפץ נהפך להיות *טמא מדרס*, ורמת טומאתו מוגדרת כאב הטומאה הראוי לטמא אדם או כלים טהורים בנגיעתם בו בלבד.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קרע מבגד ובגד בזמן אריגתו-שיעורם להיטמא שווה?

2.כל בגד נטמא גם במגע וגם במדרס?

3.האם בגד שאינו לשימוש אדם מקבל טומאה?

תשובות

1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן