א. סֵדֶר גְּבִיַּת הַחוֹב כָּךְ הִיא: כְּשֶׁיָּבִיא הַמַּלְוֶה שְׁטָרוֹ לְבֵית דִּין וְיִתְקַיֵּם, אוֹמְרִין לַלֹּוֶה: 'שַׁלֵּם'. וְאֵין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו תְּחִלָּה עַד שֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ. וְאִם טָעָה הַדַּיָּן וְהוֹרִיד הַמַּלְוֶה לְנִכְסֵי לֹוֶה קֹדֶם שֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ – מְסַלְּקִין אוֹתוֹ.
אָמַר הַלֹּוֶה: 'הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם, קִבְעוּ לִי זְמַן כְּדֵי שֶׁאֶלְוֶה מֵאַחֵר אוֹ אֲמַשְׁכֵּן אוֹ אֶמְכֹּר, וְאָבִיא הַמָּעוֹת' – קוֹבְעִין לוֹ זְמַן שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן מַשְׁכּוֹן, שֶׁאִלּוּ הָיוּ שָׁם מִטַּלְטְלִין, מִיָּד הָיוּ בֵּית דִּין גּוֹבִין מֵהֶן. וְאִם רָצָה הַמַּלְוֶה לְהַחֲרִים עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת אוֹ מִטַּלְטְלִין וּמַפְלִיג אוֹתוֹ בִּדְבָרִים – הֲרֵי זֶה מַחֲרִים. וְאֵין מְחַיְּבִין אֶת הַלֹּוֶה לְהָבִיא עָרֵב עַד שֶׁיִּתֵּן.
שָׁלְמוּ הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם וְלֹא הֵבִיא – בֵּית דִּין כּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא עַל נְכָסָיו. וְכֵן אִם אָמַר בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁתְּבָעוֹ: 'אֵינִי מְשַׁלֵּם' – כּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא עַל נְכָסָיו מִיָּד, וְאֵין קוֹבְעִין לוֹ זְמַן. וְכֵן אִם אֵין שָׁם שְׁטָר, אֶלָּא מִלְוָה עַל פֶּה אוֹ שֶׁהוֹדָה – כּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא עַל נְכָסִים בְּנֵי חֹרִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
ב. טָעַן וְאָמַר: 'שְׁטָר זֶה שֶׁנִּתְקַיֵּם בִּפְנֵיכֶם מְזֻיָּף הוּא, וַאֲנִי אָבִיא רְאָיָה וַאֲבַטְּלֶנּוּ, וְעֵדַי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְהֵם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי': אִם נִרְאָה לַדַּיָּנִין שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו – קוֹבְעִין לוֹ זְמַן לְהָבִיא עֵדָיו; וְאִם נִרְאָה לָהֶם שֶׁאֵינוֹ בָּא אֶלָּא בַּעֲלִילוֹת דְּבָרִים וּבִטְעָנוֹת שֶׁל דֹּפִי – אוֹמְרִין לוֹ: 'שַׁלֵּם, וְאַחַר כָּךְ אִם יֵשׁ לְךָ רְאָיָה – יַחֲזִיר'. וְאִם הָיָה הַמַּלְוֶה אַלָּם, וְשֶׁמָּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר מִיָּדוֹ – מַנִּיחִין עַל יְדֵי שָׁלִישׁ.
ג. קָבְעוּ לוֹ זְמַן לְהָבִיא רְאָיָה וּלְבַטֵּל הַשְּׁטָר, וְהִגִּיעַ הַזְּמַן וְלֹא בָּא – מַמְתִּינִין לוֹ שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. לֹא בָּא – כּוֹתְבִין עָלָיו פְּתִיחָא וּמְשַׁמְּתִין אוֹתוֹ, וּמַמְתִּינִין לוֹ וְהוּא בְּנִדּוּיוֹ תִּשְׁעִים יוֹם.
שְׁלֹשִׁים רִאשׁוֹנִים – שֶׁמָּא הוּא טוֹרֵחַ לִלְווֹת מָעוֹת; אֶמְצָעִיִּים – שֶׁמָּא הוּא טוֹרֵחַ לִמְכֹּר; אַחֲרוֹנִים – שֶׁמָּא הַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ טוֹרֵחַ לְהָבִיא מָעוֹת. שָׁלְמוּ הַתִּשְׁעִים יוֹם וְלֹא בָּא – בֵּית דִּין כּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא עַל נְכָסָיו, וּמַתִּירִין לוֹ נִדּוּיוֹ.
ד. אֵין כּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא עַל נְכָסָיו עַד שֶׁשּׁוֹלְחִין וּמוֹדִיעִין לוֹ; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לְבֵית דִּין מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים אוֹ פָּחוֹת. יָתֵר עַל זֶה – אֵין צְרִיכִין לְהוֹדִיעוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה כָּל הַתִּשְׁעִים יוֹם נִשְׁמָט וְאוֹמֵר: 'עַתָּה אָבֹא וְאָבִיא רְאָיָה', 'עַתָּה אָבִיא רְאָיָה וַאֲבַטֵּל הַשְּׁטָר'. אֲבָל אָמַר: 'אֵינִי בָּא לְבֵית דִּין' – מִיָּד כּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא עַל נְכָסָיו, בֵּין עַל הַקַּרְקָעוֹת בֵּין עַל הַמִּטַּלְטְלִין. וְכֵן אִם הָיָה הַשְּׁטָר עַל הַפִּקָּדוֹן – אֵין מַמְתִּינִין לוֹ תִּשְׁעִים יוֹם, אֶלָּא כּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא עַל נְכָסָיו מִיָּד.
ה. זֶה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאִם לֹא בָּא בְּסוֹף הַתִּשְׁעִים כּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא עַל נְכָסָיו – עַל הַקַּרְקָעוֹת. אֲבָל הַמִּטַּלְטְלִין, אֲפִלּוּ אַחַר תִּשְׁעִים, כָּל זְמַן שֶׁהוּא אוֹמֵר: 'עַתָּה אָבִיא רְאָיָה וַאֲבַטֵּל הַשְּׁטָר' – אֵין מוֹרִידִין הַמַּלְוֶה לַמִּטַּלְטְלִין, שֶׁמָּא יֹאכַל אוֹתָם, וְיָבִיא זֶה רְאָיָה וִיבַטֵּל הַשְּׁטָר, וְלֹא יִמְצָא מַה יִּטֹּל. וַאֲפִלּוּ הָיָה לַמַּלְוֶה קַרְקַע – שֶׁמָּא תַּכְסִיף אוֹ תִּשְׁתַּדֵּף.
ו. כֵּיצַד כּוֹתְבִין הָאַדְרַכְתָּא? אִם לִנְכָסִים בְּנֵי חֹרִין הוֹרִידוּהוּ – אוֹמְרִין: 'אִישׁ פְּלוֹנִי נִתְחַיֵּב לִפְלוֹנִי בַּדִּין כָּךְ וְכָךְ, וְלֹא נָתַן לוֹ מֵעַצְמוֹ, וְכָתַבְנוּ לוֹ אַדְרַכְתָּא זוֹ עַל שָׂדֶה פְּלוֹנִית שֶׁלּוֹ'.
וְאַחַר כָּךְ שָׁמִין לוֹ שְׁלֹשָׁה מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה כְּנֶגֶד חוֹבוֹ, וּמַכְרִיזִין עָלֶיהָ כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ עַד שֶׁיִּפְסְקוּ הַמּוֹסִיפִין, וּמוֹרִידִין אוֹתוֹ בְּחוֹבוֹ לַחֵלֶק שֶׁשָּׁמוּ אוֹתוֹ, וְקוֹרְעִין שְׁטַר הַחוֹב אִם הָיָה שָׁם שְׁטָר.
וְאִם לֹא הָיוּ לוֹ נְכָסִים בְּנֵי חֹרִין – כּוֹתְבִין הָאַדְרַכְתָּא כָּךְ: 'אִישׁ פְּלוֹנִי נִתְחַיֵּב לִפְלוֹנִי כָּךְ בִּשְׁטַר חוֹב שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, וְלֹא נָתַן לוֹ חוֹבוֹ, וְלֹא מָצִינוּ לוֹ נְכָסִים בְּנֵי חֹרִין, וּכְבָר קְרַעְנוּהוּ לַשְּׁטָר שֶׁהָיָה לוֹ עָלָיו, וְנָתַנּוּ רְשׁוּת לִפְלוֹנִי לִדְרֹשׁ וְלַחֲקֹר וְלִהְיוֹת יָדוֹ נְטוּיָה עַל כָּל נְכָסִים שֶׁיִּמְצָא לוֹ; וְכָל קַרְקָעוֹת שֶׁמָּכַר מִזְּמַן פְּלוֹנִי וָהָלְאָה – יֵשׁ לוֹ לְהִפָּרַע וְלִגְבּוֹת חוֹבוֹ מִן הַכֹּל'.
ז. וְאַחַר שֶׁכּוֹתְבִין אַדְרַכְתָּא זוֹ, הוֹלֵךְ הַמַּלְוֶה וּמְחַפֵּשׂ: אִם מָצָא לוֹ נְכָסִים בְּנֵי חֹרִין – שָׁמִין לוֹ מֵהֶן; מָצָא לוֹ נְכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים מֵאַחַר זְמַן שְׁטָרוֹ – טוֹרֵף מֵהֶן, וְקוֹרְעִין שְׁטַר הָאַדְרַכְתָּא, וְכוֹתְבִין לוֹ שְׁטַר הַטִּרְפָּא.
ח. כֵּיצַד כּוֹתְבִין? 'אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי זָכָה בַּדִּין לִטְרֹף בְּחוֹב שֶׁפְּלוֹנִי חַיָּב לוֹ שֶׁהוּא כָּךְ וְכָךְ, מִשָּׂדֶה פְּלוֹנִית שֶׁלְּקָחָהּ פְּלוֹנִי בְּכָךְ וְכָךְ מִזְּמַן פְּלוֹנִי, וּכְבָר קָרַעְנוּ הָאַדְרַכְתָּא שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ, וְהִרְשִׁינוּהוּ לִטְרֹף מִזֶּה בְּכָךְ וְכָךְ'.
ט. וְאַחַר שֶׁכּוֹתְבִין הַטִּרְפָּא לַטּוֹרֵף, מוֹרִידִין שְׁלֹשָׁה בְּקִיאִין לְאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה, וְשָׁמִין לוֹ מִמֶּנָּה כְּשִׁעוּר חוֹבוֹ כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ מִן הַקֶּרֶן וַחֲצִי הַשֶּׁבַח, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
וּמַכְרִיזִין עָלֶיהָ שְׁלֹשִׁים יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכְרִיזִין עַל נִכְסֵי יְתוֹמִים.
י. וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעִין אֶת הַלֹּוֶה שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם, בְּתַקָּנַת גְּאוֹנִים, אִם הָיָה הַלֹּוֶה עִמָּנוּ בַּמְּדִינָה. וּמַשְׁבִּיעִין אֶת הַטּוֹרֵף בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא נִפְרַע חוֹב זֶה וְלֹא מְחָלוֹ וְלֹא מְכָרוֹ לְאַחֵר. וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ לְנִכְסֵי הַלּוֹקֵחַ בַּשּׁוּמָא שֶׁלּוֹ.
וְכוֹתְבִין לוֹ הוֹרָדָה.
יא. כֵּיצַד כּוֹתְבִין? 'אַחַר שֶׁשַּׁמְנוּ לִפְלוֹנִי בַּשּׁוּמָא שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ, וְהִכְרַזְנוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם כָּרָאוּי, וְהִשְׁבַּעְנוּ אֶת זֶה הַטּוֹרֵף וְאֶת שֶׁעָלָיו הַחוֹב, הוֹרַדְנוּהוּ לְשָׂדֶה פְּלוֹנִית לִהְיוֹת מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ כָּל אָדָם בְּקִנְיָנוֹ'.
יב. וּמֵאֵימָתַי אוֹכֵל הַטּוֹרֵף פֵּרוֹת שָׂדֶה זוֹ? מִשֶּׁיִּפְסְקוּ הַהַכְרָזָה.
יג. כָּל אַדְרַכְתָּא שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהּ: 'קְרַעְנוּהוּ לִשְׁטַר הַהַלְוָאָה' – אֵינָהּ הַדְרָכָה; וְכָל טִרְפָּא שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהּ: 'קְרַעְנוּהָא לָאַדְרַכְתָּא' – אֵינָהּ טִרְפָּא; וְכָל שׁוּמָא שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהּ: 'קְרַעְנוּהָ לַטִּרְפָּא' – אֵינָהּ שׁוּמָה.
יד. שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּרְדוּ לָשׁוּם, אֶחָד אוֹמֵר בְּמָנֶה וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין בְּמָאתַיִם, אוֹ אֶחָד אוֹמֵר בְּמָאתַיִם וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין בְּמָנֶה – בָּטֵל יָחִיד בְּמִעוּטוֹ. אֶחָד אוֹמֵר בְּמָנֶה וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁמוֹנִים וְאֶחָד אוֹמֵר בְּמֵאָה וְעֶשְׂרִים – נִדּוֹן בְּמָנֶה. אֶחָד אוֹמֵר בְּמֵאָה וְאֶחָד אוֹמֵר בְּתִשְׁעִים וְאֶחָד אוֹמֵר בְּמֵאָה וּשְׁלֹשִׁים – נִדּוֹן בְּמֵאָה וַעֲשָׂרָה. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ לְעוֹלָם שָׁמִין בֵּינֵיהֶן.
טו. בֵּית דִּין שֶׁשָּׁמוּ לַטּוֹרֵף בְּנִכְסֵי לוֹקֵחַ, וְטָעוּ בְּכָל שֶׁהוּא – מִכְרָן בָּטֵל, שֶׁהֲרֵי הֵן כְּשָׁלִיחַ לַטּוֹרֵף וְלַלּוֹקֵחַ, וְיֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת לְתַקֵּן אֲבָל לֹא לְעַוֵּת, כְּשָׁלִיחַ. וְכָל הַמּוֹרִים, כָּזֶה הוֹרוּ.
טז. בֵּית דִּין שֶׁשָּׁמוּ לְבַעַל חוֹב, בֵּין בְּנִכְסֵי לֹוֶה בֵּין בִּמְשֻׁעְבָּדִין שֶׁבְּיַד הַלּוֹקֵחַ, וּלְאַחַר זְמַן הִשִּׂיגָה יָדוֹ שֶׁל לֹוֶה אוֹ שֶׁל נִטְרָף אוֹ יוֹרְשֵׁיהֶן, וְהֵבִיאוּ לְבַעַל חוֹב אֶת מְעוֹתָיו – מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מֵאוֹתָהּ הַקַּרְקַע, שֶׁהַשּׁוּמָא חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים לְעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" וכו' (דברים ו,יח).
יז. קַרְקַע שֶׁשָּׁמוּ אוֹתָהּ לְבַעַל חוֹב, וְאַחַר כָּךְ שָׁמוּהָא בֵּית דִּין לְבַעַל חוֹב שֶׁל זֶה הַמַּלְוֶה – הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת; לֹא יִהְיֶה כֹּחוֹ גָּדוֹל מִכֹּחַ בַּעַל חוֹב הָרִאשׁוֹן.
מְכָרָהּ בַּעַל חוֹב, אוֹ נְתָנָהּ בְּמַתָּנָה, אוֹ שֶׁשָּׁמָהּ לְבַעַל חוֹבוֹ מִדַּעְתּוֹ, אוֹ שֶׁמֵּת וְהוֹרִישָׁהּ – אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. שָׁמוּ קַרְקַע לָאִשָּׁה וְנִשֵּׂאת, אוֹ שֶׁשָּׁמוּ מִמֶּנָּה וְנִשֵּׂאת – בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ כְּלוֹקֵחַ הוּא, וְלֹא מַחֲזִיר וְלֹא מַחֲזִירִין לוֹ.
אוֹ אֲמַשְׁכֵּן אוֹ אֶמְכֹּר. מהקרקעות שיש בידו. אבל ממיטלטלין גובים מיד (ויש שכתבו שגם במיטלטלין אם התרצה המלווה שלא לגבות ונתן לו רשות למכרם ולשלם מדמיהם, נותנים לו שלושים יום – יד"פ ע"פ שו"ת הרי"ף סי' קה וסי' רעא). שֶׁאִלּוּ הָיוּ שָׁם מִטַּלְטְלִין מִיָּד הָיוּ בֵּית דִּין גּוֹבִין מֵהֶן. וממילא אין אפשרות שיהיו ביד הלווה מיטלטלין כדי ליתנם כמשכון למלווה. וְאִם רָצָה הַמַּלְוֶה לְהַחֲרִים עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת אוֹ מִטַּלְטְלִין. המלווה רשאי להטיל חרם בלשון כללית על מי שיש לו אפשרות לשלם מעות או מיטלטלין ודוחה אותו בדברים (ראה לעיל א,ד).
אַדְרַכְתָּא. שטר שבו בית דין מייפה את כוחו של התובע לגבות מנכסי הנתבע. 'אדרכתא' מלשון רדיפה, וכמו בלשון הכתוב "הרדיפֻהו מנוחה הדריכֻהו" (שופטים כ,מג, ולקמן הי"ג היא מכונה 'הדרכה'). וְאֵין קוֹבְעִין לוֹ זְמַן. אין נותנים לו שלושים יום, שהרי אמר שלא ישלם ואין טעם לתת לו זמן. מִלְוָה עַל פֶּה אוֹ שֶׁהוֹדָה. שהלווהו בפני עדים או הודה בפניהם שחייב לו כסף. ובמקרים אלו מוגדר החוב כמלווה בעל פה (לעיל יא,א), וגובים אותו רק מנכסים בני חורין.