פרק כ"ב, הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. רְדִיַּת הַפַּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְלָאכָה – אָסְרוּ אוֹתָהּ חֲכָמִים, שֶׁמָּא יָבֹא לֶאֱפוֹת. הַמַּדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר מִבְּעוֹד יוֹם וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם – מַצִּיל מִמֶּנּוּ מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: 'בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם'. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָרְדִיָּה אֵינָהּ מְלָאכָה – כְּשֶׁהוּא רוֹדֶה וּמַצִּיל, לֹא יִרְדֶּה בְּמַרְדֶּה אֶלָּא בְּסַכִּין, כְּדֵי לְשַׁנּוֹת.
א. רְדִיַּת הַפַּת. הוצאתה מן התנור אחר האפייה. שֶׁמָּא יָבֹא לֶאֱפוֹת. לאיסור אפייה ראה לעיל ט,א. מַצִּיל מִמֶּנּוּ מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. שמותר לו להוציא מן התנור כדי סעודות השבת (ראה גם לעיל ג,יח). וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. ואף כל אחד מן האחרים רשאי להציל מזון שלוש סעודות (וראה לקמן כג,כד).
ב. מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ חֲכָמִים לְהִכָּנֵס בַּמֶּרְחָץ בְּשַׁבָּת? מִפְּנֵי הַבַּלָּנִין שֶׁהָיוּ מְחִמִּין חַמִּין בְּשַׁבָּת וְאוֹמְרִין: מֵעֶרֶב שַׁבָּת הוּחַמּוּ. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ לְהָזִיעַ. וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין, אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו – מֻתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחַמֵּי הָאוּר, גְּזֵרָה מִשּׁוּם מֶרְחָץ. אֲבָל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מֻתָּר לְהִשְׁתַּטֵּף בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ. וְאָסוּר לִרְחֹץ בְּמַיִם חַמִּין שֶׁל מְעָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַמְּעָרוֹת יֵשׁ בָּהֶן הֶבֶל וְיָבֹא לִידֵי זֵעָה, ונִמְצֵאת כַּמֶּרְחָץ.
ב. הַבַּלָּנִין. מפעילי המרחצאות. וַאֲפִלּוּ לְהָזִיעַ. מהאדים שבמרחץ, בלא לרחוץ בו. שֶׁלֹּא יִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין. שלא להתרחץ במים חמים. בְּחַמֵּי הָאוּר. שחוממו באש. אֲבָל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לְהִשְׁתַּטֵּף בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ. שחמים באופן טבעי, ואין טעם לגזרה בהם.
ג. מִתְחַמֵּם אָדָם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, וְיוֹצֵא וּמִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּצוֹנִין. אֲבָל אֵינוֹ מִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּצוֹנִין וּבָא וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְשִׁיר מַיִם שֶׁעָלָיו, ונִמְצָא כְּרוֹחֵץ כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין. הַמֵּבִיא סִלּוֹן שֶׁל צוֹנִין בְּתוֹךְ מַיִם חַמִּין, אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ חַמֵּי טְבֶרְיָה – הֲרֵי אֵלּוּ כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה.
ג. בְּצוֹנִין. צוננים, מים קרים. מִפְּנֵי שֶׁמַּפְשִׁיר מַיִם שֶׁעָלָיו. מחמם אותם מעט. הַמֵּבִיא סִלּוֹן שֶׁל צוֹנִין בְּתוֹךְ מַיִם חַמִּין. צינור של מים קרים שהועבר בתוך מאגר מים חמים, על מנת שיתחממו המים הקרים שבצינור. אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ חַמֵּי טְבֶרְיָה. שאין איסור תורה לבשל בהם בשבת (לעיל ט,ג).
ד. מֵבִיא אָדָם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וּמַנִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן. וְכֵן מַנִּיחַ פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה כְּדֵי שֶׁיִּפְשַׁר, לֹא שֶׁיֵּחַם. וְסָךְ אָדָם יָדוֹ בַּמַּיִם אוֹ בַּשֶּׁמֶן וּמְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יֵחַמּוּ הַמַּיִם שֶׁעַל יָדוֹ עַד שֶׁתְּהֵא כְּרֵסוֹ שֶׁל תִּינוֹק נִכְוֵית בָּהֶן. וּמְחַמֵּם בֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי מֵעָיו בְּשַׁבָּת.
ד. קִיתוֹן. כד. וְהוּא שֶׁלֹּא יֵחַמּוּ… עַד שֶׁתְּהֵא כְּרֵסוֹ שֶׁל תִּינוֹק נִכְוֵית בָּהֶן. ששיעור חימום כזה נחשב כבישול. וּמְחַמֵּם בֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי מֵעָיו בְּשַׁבָּת. שאין זה בכלל בישול ואינו דומה לו.
ה. אַמְבָּטִי שֶׁל מֶרְחָץ שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם חַמִּין – אֵין נוֹתְנִין לָהּ מַיִם צוֹנִין, שֶׁהֲרֵי מְחַמְּמָן הַרְבֵּה. וְכֵן לֹא יִתֵּן לְתוֹכָהּ פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְבַשְּׁלוֹ. אֲבָל נוֹתֵן הוּא מַיִם חַמִּין לְתוֹךְ אַמְבָּטִי שֶׁל צוֹנִין.
ה. אַמְבָּטִי שֶׁל מֶרְחָץ וכו'. שיש בה כמות מרובה של מים (ומשום שחומה רב גזרו בה אף שאינה כלי ראשון – יד"פ, וראה הלכה הבאה). אֲבָל נוֹתֵן הוּא מַיִם חַמִּין לְתוֹךְ אַמְבָּטִי שֶׁל צוֹנִין. לפי שהמים הקרים מרובים.
ו. מֵחַם שֶׁפִּנָּה מִמֶּנּוּ מַיִם – מֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם צוֹנִין כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. וּמֻתָּר לִיצֹק מַיִם חַמִּין לְתוֹךְ מַיִם צוֹנִין אוֹ צוֹנִין לְתוֹךְ הַחַמִּין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחַמְּמָן הַרְבֵּה. וְכֵן קְדֵרָה רוֹתַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרִידָהּ מֵעַל הָאֵשׁ – לֹא יִתֵּן לְתוֹכָהּ תְּבָלִין. אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹכָהּ מֶלַח, שֶׁהַמֶּלַח אֵינוֹ מִתְבַּשֵּׁל אֶלָּא עַל גַּבֵּי אֵשׁ גְּדוֹלָה. וְאִם הָיָה צָק הַתַּבְשִׁיל מִקְּדֵרָה לִקְעָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹתֵחַ בַּקְּעָרָה – מֻתָּר לוֹ לִתֵּן לְתוֹךְ הַקְּעָרָה תְּבָלִין, שֶׁכְּלִי שֵׁנִי אֵינוֹ מְבַשֵּׁל.
ו. מֵחַם שֶׁפִּנָּה מִמֶּנּוּ מַיִם. שרוקנו אותו מן המים, ודפנות הכלי עודן חמות. מֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם צוֹנִין כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. שהמים רק יופשרו ולא יגיעו לכדי בישול. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן. בכלי שהתבשלו בו. וְכֵן קְדֵרָה רוֹתַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרִידָהּ מֵעַל הָאֵשׁ לֹא יִתֵּן לְתוֹכָהּ תְּבָלִין. שיש דברים המתבשלים בכלי ראשון אף לאחר שהורידוהו מהאש. צָק הַתַּבְשִׁיל מִקְּדֵרָה לִקְעָרָה. העביר את התבשיל מן הסיר שהתבשל בו לקערה.
ז. אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בֵּין בְּפוֹשְׁרִין בֵּין בְּצוֹנִין, אֲבָל שׁוֹרֶה אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַחֹמֶץ. וְאִם שָׁתָה יוֹם חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי – הֲרֵי זֶה שׁוֹרֶה בְּשַׁבָּת בְּצוֹנִין וּמַנִּיחוֹ בַּחַמָּה עַד שֶׁיֵּחַם, ושׁוֹתֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה אִם פָּסַק מִלִּשְׁתּוֹת.
ז. הַחִלְתִּית. צמח חריף המשמש כתבלין וכתרופה. אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בֵּין בְּפוֹשְׁרִין בֵּין בְּצוֹנִין. שזהו גמר מלאכת הכנתה, ודומה למלאכת הבישול. אֲבָל שׁוֹרֶה אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַחֹמֶץ. שאין נוהגים כך בחול, ולכן אינו דומה לבישול (אורה ושמחה). וְאִם שָׁתָה יוֹם חֲמִישִׁי וְשִׁשִּׁי וכו'. שכבר התחיל ברפואה זו, התירו לו לשרות ולחמם בשינוי מפני הסכנה. וּמַנִּיחוֹ בַּחַמָּה עַד שֶׁיֵּחַם. שלא אסרו חימום בחמה בשבת (לקמן ה"ט).
ח. דָּבָר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל קֹדֶם הַשַּׁבָּת אוֹ נִשְׁרָה בְּחַמִּין מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עַכְשָׁיו צוֹנֵן – מֻתָּר לִשְׁרוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת. וְדָבָר שֶׁהוּא צוֹנֵן מֵעִקָּרוֹ וְלֹא בָּא בְּחַמִּין מֵעוֹלָם – מְדִיחִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת אִם לֹא הָיְתָה הֲדָחָתוֹ גְּמַר מְלַאכְתּוֹ, אֲבָל אֵין שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין.
ח. מֻתָּר לִשְׁרוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת. לפי שאין בישול מן התורה בדבר מבושל (ראה לעיל ט,ג). מְדִיחִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת וכו'. שוטפים אותו במים חמים, שאין זה בישול. אִם לֹא הָיְתָה הֲדָחָתוֹ גְּמַר מְלַאכְתּוֹ. שיש דברים המוכשרים לאכילה בהדחתם במים החמים בלבד, ולכן נחשבת לגמר מלאכה הדומה לבישול, ואסורה.
ט. מֻתָּר לְהָחֵם בַּחַמָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהָחֵם בְּתוֹלֶדֶת חַמָּה, שֶׁאֵינוֹ בָּא לִטְעוֹת מֵחַמָּה לְאֵשׁ. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִתֵּן מַיִם צוֹנִין בַּשֶּׁמֶשׁ כְּדֵי שֶׁיֵּחַמּוּ, וְכֵן נוֹתְנִין מַיִם יָפִים לְתוֹךְ מַיִם רָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצֹּנוּ, וְנוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה שָׁמוּר.
ט. אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהָחֵם בְּתוֹלֶדֶת חַמָּה. לעיל ט,ג. שֶׁאֵינוֹ בָּא לִטְעוֹת מֵחַמָּה לְאֵשׁ. שאין חשש שהמחמם בחמה יטעה לחשוב שמותר לחמם אף באש. וְכֵן נוֹתְנִין מַיִם יָפִים לְתוֹךְ מַיִם רָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצֹּנוּ. לקרר מי שתייה בתוך מים קרים שאינם ראויים לשתייה. וְנוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה שָׁמוּר. בקרירות הבור.
י. מְעָרֵב אָדָם מַיִם וּמֶלַח וְשֶׁמֶן וְטוֹבֵל בּוֹ פִּתּוֹ אוֹ נוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל, וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה מְעַט. אֲבָל הַרְבֵּה – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹשֶׂה מְלָאכָה מִמְּלֶאכֶת הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה מֵי מֶלַח עַזִּין, וְהֵן שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי מֶלַח וּשְׁלִישׁ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹשֶׂה מֻרְיָס. וּמֻתָּר לִמְלֹחַ בֵּיצָה, אֲבָל צְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכוֹבֵשׁ כְּבָשִׁין בְּשַׁבָּת, וְהַכּוֹבֵשׁ אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְבַשֵּׁל. וּמֻתָּר לְטַפֵּל צְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּמֶלַח, וְאוֹכֵל.
י. מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹשֶׂה מְלָאכָה מִמְּלֶאכֶת הַתַּבְשִׁיל. שמכין תיבול כחלק מתהליך הבישול. וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה מֵי מֶלַח עַזִּין. חזקים ומרוכזים. מֻרְיָס. ציר מלוח. וּמֻתָּר לִמְלֹחַ בֵּיצָה. לפזר על גבה מלח ולהניחה למשך זמן. אֲבָל צְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר וכו'. לפי שדרך לכבוש ירקות. וְהַכּוֹבֵשׁ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְבַשֵּׁל. שאף היא פעולה המכשירה את המזון לאכילה. וּמֻתָּר לְטַפֵּל צְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּמֶלַח. להטבילו במלח, שאין זה דומה לכובש כבשים.
יא. מֻתָּר לְעָרֵב יַיִן וּדְבַשׁ וּפִלְפְּלִין בְּשַׁבָּת לְאָכְלָן. אֲבָל יַיִן וּמַיִם וְשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן – אָסוּר, שֶׁאֵין זֶה רָאוּי לַאֲכִילַת בְּרִיאִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יא. מֻתָּר לְעָרֵב יַיִן וּדְבַשׁ וּפִלְפְּלִין בְּשַׁבָּת לְאָכְלָן. להכין תערובת זו לשתייה, שכן דרך בריאים לשתותה. אֲבָל יַיִן וּמַיִם וְשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן אָסוּר שֶׁאֵין זֶה רָאוּי לַאֲכִילַת בְּרִיאִים. שהוא משקה המיוחד לרפואה, ואסור לשתותו וכן לערבו בשבת (ראה לעיל כא,כ-כא).
יב. חַרְדָּל שֶׁלָּשׁוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת – לְמָחָר מְמַחוֹ בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ דְּבַשׁ; וְלֹא יִטְרֹף, אֶלָּא מְעָרֵב. שַׁחֲלַיִם שֶׁטְּרָפָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת – לְמָחָר נוֹתֵן לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן וְחֹמֶץ וּתְבָלִין; וְלֹא יִטְרֹף, אֶלָּא מְעָרֵב. שׁוּם שֶׁרִסְּקוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת – לְמָחָר נוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הַגְּרִיסִין; וְלֹא יִשְׁחֹק, אֶלָּא מְעָרֵב.
יב. לְמָחָר מְמַחוֹ. מסיר מן התערובת את החלק הגרוע (ראה גם לעיל ח,יד). וְלֹא יִטְרֹף. לא יערבבו בכוח. שַׁחֲלַיִם. מין צמח המשמש לאכילה או לתבלין (מין השחליים הנאכל כיום נקרא 'שחליים תרבותיים'). וְלֹא יִשְׁחֹק. לא יטחן אותם יחד.
יג. הַנּוֹטֵל שֵׂעָר מִגּוּף הָאָדָם – חַיָּב מִשּׁוּם גּוֹזֵז. לְפִיכָךְ אָסוּר לִרְחֹץ אֶת הַיָּדַיִם בְּדָבָר שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וַדַּאי, כְּגוֹן אַהֲלָא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וּמֻתָּר לָחֹף אֶת הַיָּדַיִם בַּעֲפַר לְבֹנָה וַעֲפַר פִּלְפְּלִין וַעֲפַר יַאסְמִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יַשִּׁיר שֵׂעָר שֶׁעַל יָדוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן. עֵרֵב דָּבָר שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וַדַּאי עִם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַשִּׁיר וַדַּאי: אִם הָיָה הָרֹב מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַשִּׁיר – מֻתָּר לָחֹף בּוֹ; וְאִם לָאו – אָסוּר.
יג. הַנּוֹטֵל שֵׂעָר מִגּוּף הָאָדָם חַיָּב מִשּׁוּם גּוֹזֵז. כמובא לעיל ט,ח. לְפִיכָךְ אָסוּר לִרְחֹץ אֶת הַיָּדַיִם בְּדָבָר שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וַדַּאי. ואף שאינו מתכוון להשרת השיער אסור, שהרי ידוע שאי אפשר שלא תיעשה אותה המלאכה (ראה לעיל א,ו). וּמֻתָּר לָחֹף אֶת הַיָּדַיִם בַּעֲפַר לְבֹנָה וכו'. חומרי ניקוי ובישום המופקים מצמחים אלה, ובשימוש בהם אין וודאות שהשיער ינשור.
יד. אָסוּר לִרְאוֹת בְּמַרְאָה שֶׁל מַתֶּכֶת בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשִּׁיר בָּהּ נִימִין הַמְדֻלְדָּלִין מִן הַשֵּׂעָר, וַאֲפִלּוּ קְבוּעָה בַּכֹּתֶל. אֲבָל מַרְאָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל מַתֶּכֶת – מֻתָּר לִרְאוֹת בָּהּ, אֲפִלּוּ אֵינָהּ קְבוּעָה.
יד. בְּמַרְאָה שֶׁל מַתֶּכֶת. שבאמצעות קצותיה החדים אפשר לקצוץ שיער. וַאֲפִלּוּ קְבוּעָה בַּכֹּתֶל. שאמנם במצבה זה אי אפשר להשיר בה שערות, אך להלכה אסרו שימוש בכל מראות של מתכת.
טו. הַמְכַבֵּס – חַיָּב מִשּׁוּם מְלַבֵּן. וְהַסּוֹחֵט כְּסוּת – חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֵּס. לְפִיכָךְ אָסוּר לִדְחֹק מַטְלִית אוֹ מוֹךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּפִי הָאֲשִׁישָׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ כְּדֵי לְסָתְמָהּ, שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה. וְאֵין מְקַנְּחִין בִּסְפוֹג, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה, שֶׁלֹּא יִסְחֹט. וְאֵין מְכַסִּין חָבִית שֶׁל מַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּבֶגֶד שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לָהּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחֹט.
טו. הַמְכַבֵּס חַיָּב מִשּׁוּם מְלַבֵּן וְהַסּוֹחֵט כְּסוּת חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֵּס. לעיל ט,יא. בְּפִי הָאֲשִׁישָׁה. בפתח הכד. שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה. בזמן דחיקת המטלית הרטובה. וְאֵין מְקַנְּחִין בִּסְפוֹג. אסור לנגב בו, שבוודאי נסחטים ממנו מים בשעת הניגוב. אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה. שאם יש לו ידית, אין וודאות שייסחטו. בְּבֶגֶד שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לָהּ. בבד שאינו הכיסוי הרגיל שלה, שבו יש חשש שיסחטנו אם יירטב.
טז. נִשְׁבְּרָה לוֹ חָבִית בְּשַׁבָּת – מַצִּיל מִמֶּנָּה מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לַשַּׁבָּת לוֹ וְלָאוֹרְחִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְסַפֵּג בַּיַּיִן אוֹ יְטַפֵּחַ בַּשֶּׁמֶן, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל, שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה. וְכֵיצַד מַצִּיל מִמֶּנָּה? מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ. וְלֹא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלֹט, כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבִיא כְּלִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. נִזְדַּמְּנוּ לוֹ אוֹרְחִים – מֵבִיא מִבֵּיתוֹ כְּלִי אַחֵר וְקוֹלֵט, כְּלִי אַחֵר וּמְצָרְפוֹ לָרִאשׁוֹן; וְלֹא יִקְלֹט וְאַחַר כָּךְ יַזְמִין, אֶלָּא יְזַמֵּן וְאַחַר כָּךְ יִקְלֹט. וְאִם הֶעֱרִים בְּדָבָר זֶה – מֻתָּר.
טז. נִשְׁבְּרָה לוֹ חָבִית בְּשַׁבָּת. ורוצה להעביר את תכולתה לכלים אחרים לפני שתיפסד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְסַפֵּג בַּיַּיִן אוֹ יְטַפֵּחַ בַּשֶּׁמֶן. לא יאסוף את היין או השמן בספוג או במטלית. וְיִקְלֹט. את היין והשמן מן האוויר. וִיצָרֵף. יקרב את הכלי לדופן הכלי הראשון כדי שהיין והשמן ייזלו אליו ממנו (רי"ד שבת קיז,ב). גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבִיא כְּלִי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. שמתוך שהוא בהול להציל, עלול לשכוח ולהביא כלי דרך רשות הרבים (לחשש דומה ראה גם לקמן כג,כ). נִזְדַּמְּנוּ לוֹ אוֹרְחִים. לצורכם הותר לו אף להוסיף כלים. וְאִם הֶעֱרִים בְּדָבָר זֶה. להזמין אורחים שלא התכוון להזמינם, בכדי שיוכל להציל את חביתו. מֻתָּר. שמדובר בהרחקה שמדברי חכמים בלבד (ב"י).
יז. טִיט שֶׁעַל בִּגְדוֹ – מְסַכְסְכוֹ מִבִּפְנִים וְאֵינוֹ מְסַכְסְכוֹ מִבַּחוּץ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְכַבֵּס. וּמֻתָּר לְגָרְדוֹ בַּצִּפֹּרֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יְלַבְּנוֹ. הַמְסַכְסֵךְ אֶת הַסּוּדָר – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלַבְּנוֹ; אֲבָל הֶחָלוּק – מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְרַכְּכוֹ.
יז. מְסַכְסְכוֹ מִבִּפְנִים. משפשף מן הצד הפנימי של הבגד. וְאֵינוֹ מְסַכְסְכוֹ מִבַּחוּץ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְכַבֵּס. שפעולה זו דומה לכיבוס. וּמֻתָּר לְגָרְדוֹ בַּצִּפֹּרֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יְלַבְּנוֹ. שאין זו פעולה חשובה. הַמְסַכְסֵךְ אֶת הַסּוּדָר. משפשפו כדי לצחצחו. אֲבָל הֶחָלוּק מֻתָּר מִפְּנֵי שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְרַכְּכוֹ. שהחלוק הוא בגד תחתון, ואין טעם לייפותו.
יח. מִנְעָל אוֹ סַנְדָּל שֶׁנִּתְלַכְלֵךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה – מֻתָּר לְשַׁכְשְׁכוֹ בַּמַּיִם, אֲבָל לְכַבְּסוֹ אָסוּר. וְאֵין מְגָרְדִין לֹא מִנְעָלִים וְלֹא סַנְדָּלִים, אֲבָל סָכִין וּמְקַנְּחִין אֶת הַיְשָׁנִים. כַּר אוֹ כֶּסֶת שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶן צוֹאָה אוֹ טִנּוּף – מְקַנְּחוֹ בִּסְמַרְטוּט; וְאִם הָיְתָה עַל שֶׁל עוֹר – נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה.
יח. מִנְעָל אוֹ סַנְדָּל. העשויים עור. אֲבָל לְכַבְּסוֹ אָסוּר. לשפשף שני צדיו זה בזה, כדרך שנוהגים בכיבוס. וְאֵין מְגָרְדִין לֹא מִנְעָלִים וְלֹא סַנְדָּלִים. להסיר מהם את הלכלוך, שדומה למחליק את פני העור האסור משום ממחק (לעיל יא,ה). אֲבָל סָכִין וּמְקַנְּחִין אֶת הַיְשָׁנִים. אך לא מנעלים חדשים, משום מעבד (לקמן כג,י). כַּר אוֹ כֶּסֶת שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶן צוֹאָה אוֹ טִנּוּף מְקַנְּחוֹ בִּסְמַרְטוּט. ואסור לשפוך עליה מים, משום כיבוס. וְאִם הָיְתָה עַל שֶׁל עוֹר וכו'. שאין הרטבת כלי עור בכלל כיבוס.
יט. מִי שֶׁנִּתְלַכְלְכָה יָדוֹ בְּטִיט – מְקַנְּחָהּ בִּזְנַב הַסּוּס וּבִזְנַב הַפָּרָה וּבַמַּפָּה הַקָּשָׁה הָעֲשׂוּיָה לֶאֱחֹז בָּהּ הַקּוֹצִים, אֲבָל לֹא בַּמַּפָּה שֶׁמְּקַנְּחִין בָּהּ אֶת הַיָּדַיִם, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל, וְיָבֹא לְכַבֵּס אֶת הַמַּפָּה.
יט. בִּזְנַב הַסּוּס וּבִזְנַב הַפָּרָה. בקווצות שיער שנגזזו מהם. אֲבָל לֹא בַּמַּפָּה שֶׁמְּקַנְּחִין בָּהּ אֶת הַיָּדַיִם וכו'. לא במגבת רגילה, שמא מחמת ריבוי הלכלוך יכבסנה.
כ. מִי שֶׁרָחַץ בַּמַּיִם – מִסְתַּפֵּג בְּלוּנְטִיתוֹ וּמְבִיאָהּ בְּיָדוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִסְחֹט. וְכֵן מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵּלָיו בַּדֶּרֶךְ – מְהַלֵּךְ בָּהֶם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִסְחֹט. וְאָסוּר לוֹ לְשָׁטְחָן, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה: הֲרֵי זֶה כִּבֵּס כְּסוּתוֹ בְּשַׁבָּת וּשְׁטָחָהּ לְיַבְּשָׁהּ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן – אֲפִלּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר.
כ. מִסְתַּפֵּג בְּלוּנְטִיתוֹ. מותר להתנגב במגבת. וְכֵן מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵּלָיו. נפלו בגדיו למים ונרטבו (פה"מ שבת כב,ד). וְאָסוּר לוֹ לְשָׁטְחָן. לפרוס אותם לייבשם. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אֲפִלּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר. במקום שאינו גלוי לאחרים, שלא חילקו חכמים בגזרתם.
כא. שְׁתֵּי מְטַהֲרוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ – נוֹטֵל אֶת הַפְּקָק בִּנְתַּיִם וּמַשִּׁיקָן, וּמַחֲזִיר אֶת הַפְּקָק לִמְקוֹמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי סְחִיטָה, שֶׁהֲרֵי דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּצֵא הַמַּיִם. וּפוֹקְקִין אֶת הַבִּיב בְּסוּדָרִין וּבְכָל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצוּפוּ הַמַּיִם עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַכֵּלִים. אֲבָל אֵין פּוֹקְקִין אֶת הַבִּיב כְּדֵי שֶׁיֵּרְדוּ הַמַּיִם לַבּוֹר, שֶׁמָּא יִסְחֹט בְּעֵת שֶׁדּוֹחֵק, שֶׁהֲרֵי הַפְּקָק שָׁרוּי בַּמַּיִם.
כא. שְׁתֵּי מְטַהֲרוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וכו'. שני מקוואות שבכל אחד אין שיעור ארבעים סאה מים הנדרש להכשר טבילה, ויש ביניהם נקב שמצרפם יחד לשיעור הראוי (ראה הלכות מקוואות ח,ה-ז). הַפְּקָק. העשוי מבד וסותם את הנקב שביניהן. שֶׁהֲרֵי דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּצֵא הַמַּיִם. שאינו מתכוון לסתימה מוחלטת של הנקב שבין המקוואות כי אז ייפסלו מהכשרם (יד"פ ע"פ תוכ"פ). וּפוֹקְקִין אֶת הַבִּיב בְּסוּדָרִין וכו'. להאט את זרימת מי הגשמים אל פתח הביב (מוצא המים מן החצר), כדי שלא ייקוו שם וישובו אל עבר הבית. אֲבָל אֵין פּוֹקְקִין אֶת הַבִּיב כְּדֵי שֶׁיֵּרְדוּ הַמַּיִם לַבּוֹר וכו'. להטות את מי הגשמים שלא יצאו מן החצר דרך הביב, אלא ימלאו את הבור שבחצר, ובמקרה זה רוצה בסתימה מוחלטת (יד"פ).
כב. אָסוּר לְתַקֵּן בֵּית יָד שֶׁל בְּגָדִים וּלְשַׁבְּרָם שְׁבָרִים שְׁבָרִים כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּתַקְּנִין בַּחֹל הַבְּגָדִים כְּשֶׁמְּכַבְּסִין אוֹתָן, וְכֵן אֵין מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בַּחֹל בַּבְּגָדִים כְּשֶׁיְּכַבְּסוּ אוֹתָן. וְאִם לֹא הָיָה לוֹ כְּלִי אַחֵר לְהַחֲלִיפוֹ – מֻתָּר לְקַפְּלוֹ וּלְפָשְׁטוֹ וּלְהִתְכַּסּוֹת בּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְנָאֶה בּוֹ בְּשַׁבָּת; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֶּגֶד חָדָשׁ לָבָן, שֶׁהֲרֵי הוּא מִתְמַעֵךְ וּמִתְלַכְלֵךְ מִיָּד. וּכְשֶׁיְּקַפֵּל – לֹא יְקַפֵּל אֶלָּא אִישׁ אֶחָד, אֲבָל לְקַפֵּל בִּשְׁנַיִם – אָסוּר.
כב. בֵּית יָד. שרוול. וּלְשַׁבְּרָם שְׁבָרִים שְׁבָרִים. לקפלם בקפלים מדויקים. וְכֵן אֵין מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בַּחֹל בַּבְּגָדִים כְּשֶׁיְּכַבְּסוּ אוֹתָן. שהוא קיפול מוקפד. וְאִם לֹא הָיָה לוֹ כְּלִי אַחֵר לְהַחֲלִיפוֹ וכו'. ומתכנן ללבוש את אותו הבגד למחרת, ורוצה לשמור עליו שלא יתקמט. שֶׁהֲרֵי הוּא מִתְמַעֵךְ וּמִתְלַכְלֵךְ מִיָּד. אם לא ידאגו לקפלו. אֲבָל לְקַפֵּל בִּשְׁנַיִם אָסוּר. שהוא קיפול טוב, ודומה לקיפול של חול.
כג. הַצּוֹבֵעַ – מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. לְפִיכָךְ אָסוּר לָאִשָּׁה לְהַעֲבִיר סָרָק עַל פָּנֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּצוֹבַעַת. וְהַתּוֹפֵר – מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. לְפִיכָךְ אָסוּר לְמַלֹּאות הַכַּר וְהַכֶּסֶת הַחֲדָשִׁים בְּמוֹכִין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְפֹּר. אֲבָל מוֹכִין שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַכַּר אוֹ מִן הַכֶּסֶת – מַחֲזִירִין אוֹתָן בְּשַׁבָּת.
כג. הַצּוֹבֵעַ מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. כמובא לעיל ט,יג. לְהַעֲבִיר סָרָק עַל פָּנֶיהָ. להתאפר. וְהַתּוֹפֵר מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. כמובא לעיל י,ט. אָסוּר לְמַלֹּאות הַכַּר וְהַכֶּסֶת הַחֲדָשִׁים בְּמוֹכִין. להכניס פיסות צמר לתוך מזרן או כרית כשממלאם לראשונה, מחשש שיבוא לתפור ולסגור את הפתח.
כד. הַקּוֹרֵעַ – מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁנִּסְתַּבְּכוּ בְּגָדָיו בְּקוֹצִים – מַפְרִישָׁן בְּצִנְעָה וּמִתְמַהְמֵהַּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרַע. וְאִם נִקְרְעוּ – אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן. וּמֻתָּר לִלְבֹּשׁ כֵּלִים חֲדָשִׁים, וְאִם נִקְרְעוּ נִקְרְעוּ. פּוֹצְעִין אֶת הָאֱגוֹז בְּמַטְלִית, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תִּקָּרַע.
כד. הַקּוֹרֵעַ מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. כמובא לעיל י,י. מַפְרִישָׁן בְּצִנְעָה וּמִתְמַהְמֵהַּ. מפרידם בזהירות ובאיטיות. אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן. ראה לעיל א,ו. וּמֻתָּר לִלְבֹּשׁ כֵּלִים חֲדָשִׁים. בגדים חדשים, אף שעלולים להיקרע כשלובשם, אם אינם לפי מידתו. פּוֹצְעִין אֶת הָאֱגוֹז בְּמַטְלִית. מותר לעטוף אגוז במטלית ולהכות עליו עד שיתפצח. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תִּקָּרַע. שאף אם נקרעה, הוא אינו מתכוון לכך.
כה. הַתּוֹקֵעַ – חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. לְפִיכָךְ, כָּל הַדְּלָתוֹת הַמְחֻבָּרוֹת לַקַּרְקַע – לֹא נוֹטְלִין אוֹתָן וְלֹא מַחֲזִירִין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע. אֲבָל דֶּלֶת שִׁדָּה וְתֵבָה וּמִגְדָּל וּשְׁאָר דַּלְתוֹת הַכֵּלִים – נוֹטְלִין וְלֹא מַחֲזִירִין. וְאִם נִשְׁמַט צִיר הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהֶן – דּוֹחֲקִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ; וּבַמִּקְדָּשׁ – מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אֲבָל צִיר הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּשְׁמַט – אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ בְּכָל מָקוֹם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע.
כה. הַתּוֹקֵעַ חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. כמובא לעיל י,יג. לֹא נוֹטְלִין אוֹתָן. שדלתות הבית אסורות בטלטול, מפני שלא הוכנו לטלטול (לקמן כה,ו; ר"י קאפח ויד"פ). וְלֹא מַחֲזִירִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע. שאפשר שיעשה החיבור של אותן הדלתות בחוזק, כדרך תקיעה (ראה לעיל י,יד). אֲבָל דֶּלֶת שִׁדָּה… נוֹטְלִין וְלֹא מַחֲזִירִין. שהדרך להשתמש בדלתות כלים אלו ואין בהן איסור טלטול, אך שייך בהן החשש שמא יתקע. וְאִם נִשְׁמַט צִיר הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהֶן. הצירים הם שני זיזים התקועים בדלת מעליה ומתחתיה, שהתחתון סובב בחור במפתן והעליון בחור במשקוף. כאן מדובר בציר שנעקר מחיבורו לדלת. דּוֹחֲקִין. דוחפים למקומו אם הוסט משם. וּבַמִּקְדָּשׁ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אף אם נפל מן הדלת, שלא גזרו משום שבות במקדש (לעיל כא,כז). אֲבָל צִיר הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּשְׁמַט אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ בְּכָל מָקוֹם. שהציר העליון צריך להיות מחובר היטב למקומו, שאין כובד הדלת מחברו.
כו. אֵין גּוֹדְלִין שְׂעַר הָרֹאשׁ וְאֵין פּוֹקְסִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה. וְאֵין מַחֲזִירִין מְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת וְלֹא כִּסֵּא הַמְפֻצָּל וְלֹא שֻׁלְחָן הַמְפֻצָּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה. וְאִם הֶחֱזִיר – פָּטוּר, שֶׁאֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים. וְאִם הָיָה רָפוּי – מֻתָּר לְהַחֲזִירוֹ. וְאֵין מְתַקְּנִין חֻלְיוֹת שֶׁל שִׁדְרָה שֶׁל קָטָן זוֹ בְּצַד זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה.
כו. אֵין גּוֹדְלִין… וְאֵין פּוֹקְסִין. סוגים שונים של קליעת שיער. וְאֵין מַחֲזִירִין מְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת וְלֹא כִּסֵּא הַמְפֻצָּל וכו'. אסור להרכיב רהיטים העשויים מחוליות העומדות לפירוק ולהרכבה, ומתחברות בהידוק זו לזו. וְאִם הֶחֱזִיר פָּטוּר שֶׁאֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים. בכלים שדרך שימושם בפירוק והרכבה (יד"פ, אורה ושמחה, וראה לעיל י,יג). וְאֵין מְתַקְּנִין חֻלְיוֹת שֶׁל שִׁדְרָה שֶׁל קָטָן זוֹ בְּצַד זוֹ וכו'. אסור ליישר את חוליות הגב של התינוק.
כז. הָעוֹשֶׂה אֹהֶל קָבוּעַ – חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. לְפִיכָךְ אֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי לְכַתְּחִלָּה וְלֹא סוֹתְרִין אֹהֶל עֲרַאי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אוֹ יִסְתֹּר אֹהֶל קָבוּעַ. וְאִם עָשָׂה אוֹ סָתַר אֹהֶל עֲרַאי – פָּטוּר. וּמֻתָּר לְהוֹסִיף אֹהֶל עֲרַאי בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד? טַלִּית שֶׁהָיְתָה פְּרוּסָה עַל הָעַמּוּדִים אוֹ עַל הַכְּתָלִים, וְהָיְתָה כְּרוּכָה קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אִם נִשְׁאַר מִמֶּנָּה גַּג טֶפַח מָתוּחַ – הֲרֵי זֶה מוֹתֵחַ אֶת כֻּלָּהּ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֹהֶל גָּדוֹל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
כז. הָעוֹשֶׂה אֹהֶל קָבוּעַ. המתקיים לאורך זמן. חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. כמובא לעיל י,יג. אֹהֶל עֲרַאי. גג שעשוי לזמן מועט. וּמֻתָּר לְהוֹסִיף אֹהֶל עֲרַאי. להוסיף תוספת עראית לאוהל שהיה עשוי מלפני השבת (ובנוסח אחר כתוב: "להוסיף על אהל עראי"). כְּרוּכָה. מגולגלת.
כח. אֵין תּוֹלִין אֶת הַכִּילָה, שֶׁהֲרֵי נַעֲשֶׂה תַּחְתֶּיהָ אֹהֶל עֲרַאי. וּמֻתָּר לְהַנִּיחַ מִטָּה וְכִסֵּא וּטְרַסְקָל, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּעָשֶׂה תַּחְתֵּיהֶן אֹהֶל, שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ עֲשִׂיַּת אֹהֶל, לֹא קָבוּעַ וְלֹא עֲרַאי.
כח. הַכִּילָה. אריג הנתלה סביב המיטה להגנה מפני זבובים וכיוצא בזה. וּמֻתָּר לְהַנִּיחַ מִטָּה וְכִסֵּא וּטְרַסְקָל וכו'. שהנחתם היא לצורך שימוש על גביהם, ולא לצורך האוהל שתחתיהם. וּטְרַסְקָל. כלי קיבול רחב.
כט. כָּל אֹהֶל מְשֻׁפָּע שֶׁאֵין בְּגַגּוֹ טֶפַח אוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגּוֹ רֹחַב טֶפַח – הֲרֵי זֶה אֹהֶל עֲרַאי, וְהָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת – פָּטוּר. טַלִּית כְּפוּלָה שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ חוּטִין שֶׁהִיא תְּלוּיָה בָּהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ. וְכֵן הַפָּרֹכֶת – מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ.
כט. כָּל אֹהֶל מְשֻׁפָּע שֶׁאֵין בְּגַגּוֹ טֶפַח. יריעות פרוסות שלא יוצרות גג שטוח, אלא משופע. אוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגּוֹ רֹחַב טֶפַח. שאף במרחק שלושה טפחים מתחת לגג אין יריעות האוהל מרוחקות זו מזו טפח. הֲרֵי זֶה אֹהֶל עֲרַאי. אף אם נעשה שיעמוד לאורך זמן. טַלִּית כְּפוּלָה. יריעת בד גדולה התלויה מאמצעה ויוצרת אוהל משופע. מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ. למתוח את היריעות ולהגדיל את שטח האוהל, כדין מוסיף על אוהל עראי. וְכֵן הַפָּרֹכֶת. שאינה עשויה כעין גג אלא כמחיצה.
ל. כִּילַת חֲתָנִים שֶׁאֵין בְּגַגָּהּ טֶפַח, וְאֵין בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְגַגָּהּ רֹחַב טֶפַח, הוֹאִיל וְהִיא מְתֻקֶּנֶת לְכָךְ – מֻתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמֻתָּר לְפָרְקָהּ, וְהוּא שֶׁלֹּא תְּהֵא מְשֻׁלְשֶׁלֶת מֵעַל הַמִּטָּה טֶפַח. פְּקַק הַחַלּוֹן, בִּזְמַן שֶׁהוּא מְתֻקָּן לְכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְאֵינוֹ תָּלוּי – מֻתָּר לִפְקֹק בּוֹ הַחַלּוֹן.
ל. כִּילַת חֲתָנִים. כילה צרה וגבוהה התלויה מעל גבי מוט אחד המכוון כנגד אמצע המיטה. הוֹאִיל וְהִיא מְתֻקֶּנֶת לְכָךְ. מכיוון שהיא מיועדת לשימוש זה, אינו כעושה אוהל עראי לכתחילה. וְהוּא שֶׁלֹּא תְּהֵא מְשֻׁלְשֶׁלֶת מֵעַל הַמִּטָּה טֶפַח. שלא תרד היריעה אנכית גובה טפח, שנחשיב טפח זה כדופן ישרה וממילא נמצא כל השיפוע כגג (ראה הלכות סוכה ד,ז). פְּקַק הַחַלּוֹן בִּזְמַן שֶׁהוּא מְתֻקָּן לְכָךְ. מיועד ומוכן לסתימת פתח החלון. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְאֵינוֹ תָּלוּי וכו'. שאין צורך בחיבור מיוחד של הפקק לחלון, ודי בכך שהוא מיועד לכך, ואין בזה משום עשיית בניין.
לא. כּוֹבַע שֶׁעוֹשִׂין עַל הָרֹאשׁ וְיֵשׁ לוֹ שָׂפָה מֻקֶּפֶת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צֵל כְּמוֹ אֹהֶל עַל לוֹבְשׁוֹ – מֻתָּר לְלָבְשׁוֹ. וְאִם הוֹצִיא מִן הַבְּגָדִים סָבִיב לְרֹאשׁוֹ אוֹ כְּנֶגֶד פָּנָיו כְּמוֹ אֹהֶל, וְהָיָה מְהֻדָּק עַל הָרֹאשׁ, וְהָיְתָה הַשָּׂפָה שֶׁהוֹצִיאָהּ קָשָׁה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ גַּג – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי.
לא. וְיֵשׁ לוֹ שָׂפָה מֻקֶּפֶת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צֵל כְּמוֹ אֹהֶל. שוליים רחבים סביב הכובע. מֻתָּר לְלָבְשׁוֹ. שאין זה אוהל אלא מבנהו הקבוע של הכובע. וְאִם הוֹצִיא מִן הַבְּגָדִים סָבִיב לְרֹאשׁוֹ אוֹ כְּנֶגֶד פָּנָיו כְּמוֹ אֹהֶל וכו'. כרך בגדים על ראשו באופן שחלקם יוצרים מבנה של גג, והוא קשיח, הרי זה אוהל עראי.
לב. הַנּוֹטֶה פָּרֹכֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – צָרִיךְ לְהִזָּהֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטֶה. לְפִיכָךְ, אִם הָיְתָה פָּרֹכֶת גְּדוֹלָה – תּוֹלִין אוֹתָהּ שְׁנַיִם, אֲבָל אֶחָד אָסוּר. וְאִם הָיְתָה כִּילָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּג – אֵין מוֹתְחִין אוֹתָהּ וַאֲפִלּוּ עֲשָׂרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּגְבַּהּ מְעַט מֵעַל הָאָרֶץ וְתֵעָשֶׂה אֹהֶל עֲרַאי.
לב. הַנּוֹטֶה פָּרֹכֶת. תולה מחיצה. שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטֶה. שלא יווצר תחתיו חלל טפח. אִם הָיְתָה פָּרֹכֶת גְּדוֹלָה תּוֹלִין אוֹתָהּ שְׁנַיִם. שכך יוכלו להיזהר בעת התלייה. וְאִם הָיְתָה כִּילָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ גַּג אֵין מוֹתְחִין אוֹתָהּ וַאֲפִלּוּ עֲשָׂרָה וכו'. אם תולים אותה כדרך שתולים פרוכת (ר"י קאפח), שמרוב גודלה לא יוכלו להיזהר אפילו עשרה.
לג. בֶּגֶד שֶׁמְּכַסֶּה בּוֹ פִּי הֶחָבִית – לֹא יְכַסֶּה בּוֹ אֶת כֻּלָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה אֹהֶל, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא מִקְצָת פִּיהָ. הַמְסַנֵּן בִּקְפִיפָה מִצְרִית – לֹא יַגְבִּיהַּ קַרְקָעִית הַקְּפִיפָה מִן הַכְּלִי טֶפַח, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֹהֶל אֲרָעִי.
לג. לֹא יְכַסֶּה בּוֹ אֶת כֻּלָּהּ מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה אֹהֶל. שהבגד פרוס לרוחב חלל החבית ומאהיל עליו (אמנם במכסה עץ או מתכת מותר, שאינו דומה לאוהל – אורה ושמחה). אֲבָל מְכַסֶּה הוּא מִקְצָת פִּיהָ. שאין התכולה מוגנת על ידי כך. הַמְסַנֵּן בִּקְפִיפָה מִצְרִית. שהותר לסנן בה משקים צלולים (ולא במשמרת, לעיל ח,יד, כא,יז). לֹא יַגְבִּיהַּ קַרְקָעִית הַקְּפִיפָה מִן הַכְּלִי טֶפַח. שאף בזה מאהילה הקפיפה על הכלי.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק כב

איסורי דרבנן- המשך

אסרו חכמים לרדות פת מן התנור שמא יבוא לאפות. אסרו חכמים להיכנס למרחץ בשבת גזירה משום הבלנים שהיו מחממים מים בשבת, אבל לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים חמים מותר.
מותר לשרות במים חמים דבר שכבר נתבשל מערב שבת.

🌤מותר לחמם מים בשמש (ולא בתלודת שמש).
אסור להשתמש בספוג שמא יסחוט. וכן אסור לכסות חבית מים בבגד לא ייעודי, שמא יסחוט. אסור לשפשף מבחוץ בגד שהתלכלך, שמא יכבס. מי שנרטבו בגדיו אסור לו לשטחן לייבוש אפילו בתוך ביתו גזירה שמא יאמרו שכיבס בגדיו בשבת.
אסור לאישה להתאפר בשבת, שהיא כצובעת. וכן אסור לגדול שער הראש, שנראה כבונה.
אסור לעשות או לסתור אהל ארעי בשבת, שמא יעשה כן באהל קבע. אבל מותר להוסיף על אהל ארעי בשבת.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מותר להסתכל במראה בשבת?

2.מותר לנקות את השולחן במטלית לחה?

3.התלכלכו ידיו בבוץ – מותר לנגבן במגבת רגילה?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן