פרק כ"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאִשָּׁה שֶׁהִתְנָת עַל בַּעְלָהּ לְבַטֵּל זְכוּת מִדְּבָרִים שֶׁזּוֹכֶה בָּהֶן הַבַּעַל: אִם כָּתַב לָהּ וְעוֹדָהּ אֲרוּסָה קֹדֶם הַנִּשּׂוּאִין – אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְנוֹת מִיָּדוֹ, אֶלָּא כָּל שֶׁכָּתַב לָהּ קַיָּם; וְאִם כָּתַב לָהּ אַחַר נִשּׂוּאִין – צָרִיךְ לִקְנוֹת מִיָּדוֹ.
א. זְכוּת מִדְּבָרִים שֶׁזּוֹכֶה בָּהֶן הַבַּעַל. מעשה ידיה, מציאתה, פירות כל נכסיה, ירושתה (ראה לעיל יב,ג). כָּתַב לָהּ. בשטר, שמבטל את זכויותיו. אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְנוֹת מִיָּדוֹ. אין צורך במעשה קניין המקבע את ההתחייבות, מפני שעדיין לא זכה באותם הדברים. וְאִם כָּתַב לָהּ אַחַר נִשּׂוּאִין צָרִיךְ לִקְנוֹת מִיָּדוֹ. משום שהזכויות כבר ניתנו לבעל מעת הנישואין, וצריך מעשה קניין כדי לוותר עליהן.
ב. הִתְנָה עִמָּהּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ דִּין וּדְבָרִים בִּנְכָסֶיהָ, אִם מָכְרָה וְנָתְנָה – מִכְרָהּ קַיָּם וּמַתְּנָתָהּ קַיֶּמֶת, אֲבָל אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן כָּל זְמַן שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתָהּ. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה שֶׁאֵין לוֹ דִּין וּדְבָרִים בִּנְכָסֶיהָ – הֲרֵי סִלֵּק עַצְמוֹ מִגּוּף הַקַּרְקַע, וְאֵין לוֹ בִּנְכָסֶיהָ פֵּרוֹת לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ עִרְעֵר עַל קִנְיָנוֹ וְאָמַר: 'לֹא עָלָה בְּדַּעְתִּי שֶׁאֵין לִי פֵּרוֹת מִפְּנֵי קִנְיָן זֶה, אֶלָּא שֶׁאִם מָכְרָה מִכְרָהּ קַיָּם, שֶׁאֵין אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה בְּלֹא נְכָסִים' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא כְּבָר סִלֵּק עַצְמוֹ מִגּוּף הַקַּרְקַע.
ב. שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ דִּין וּדְבָרִים בִּנְכָסֶיהָ. ויתר על זכותו בנכסיה. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ וכו'. מאחר שנתן תוקף נוסף לוויתור, בזה הוא מסיר את זכותו מגוף הקרקע. הֲרֵי סִלֵּק עַצְמוֹ מִגּוּף הַקַּרְקַע. אף אם לא מכרה אותה. לֹא עָלָה בְּדַּעְתִּי שֶׁאֵין לִי פֵּרוֹת מִפְּנֵי קִנְיָן זֶה וכו'. שטוען שהתכוון רק לוותר על זכותו למניעת המכירה, ולא על זכותו בפירות.
ג. הִתְנָה עִמָּהּ שֶׁלֹּא יֹאכַל פֵּרוֹת נְכָסֶיהָ – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן, אֲבָל מוֹכְרִין אֶת הַפֵּרוֹת וְלוֹקְחִין בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ, שֶׁלֹּא סִלֵּק עַצְמוֹ אֶלָּא מִפֵּרוֹת נְכָסִים אֵלּוּ בִּלְבַד.
ג. שֶׁלֹּא סִלֵּק עַצְמוֹ אֶלָּא מִפֵּרוֹת נְכָסִים אֵלּוּ בִּלְבַד. אך לא ויתר על זכותו בפירות היוצאים מאותם פירות, ולפיכך יש לשמור את ערך הפירות הראשונים כאילו היו קרן נכסי מלוג בעצמם (כדלעיל כב,כא).
ד. הִתְנָה שֶׁלֹּא יֹאכַל פֵּרוֹת נְכָסֶיהָ, וְלֹא פֵּרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן – לוֹקְחִין הַפֵּרוֹת וְקוֹנִין בָּהֶן קַרְקַע, וְלוֹקְחִין פֵּרוֹת קַרְקַע זוֹ וְקוֹנִין בָּהֶן קַרְקַע שְׁנִיָּה, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵן פֵּרֵי פֵּרֵי פֵּרוֹת. וְכֵן הַדָּבָר תָּמִיד, עַד שֶׁיַּתְנֶה עִמָּהּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ לֹא פֵּרוֹת וְלֹא פֵּרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. אֲבָל אִם מֵתָה – יִירַשׁ הַכֹּל.
ד. פֵּרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן. הרווחים שבאו מן הרווחים. אִם מֵתָה יִירַשׁ הַכֹּל. שלא ויתר על זכות זו, אלא על אכילת הפירות.
ה. הִתְנָה עִמָּהּ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה – הֲרֵי זֶה לֹא יִירָשֶׁנָּה, אֲבָל אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְכֵן אִם הִתְנָה שֶׁיִּירַשׁ מִקְצָת נְכָסֶיהָ, וְכֵן אִם הִתְנָה שֶׁאִם מֵתָה בְּלֹא בָּנִים יַחְזְרוּ נְכָסִים לְבֵית אָבִיהָ – הַכֹּל קַיָּם.
ה. יַחְזְרוּ נְכָסִים. הנדוניה שהביאה בנישואיה מבית אביה.
ו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהִתְנָה עִמָּהּ קֹדֶם שֶׁתִּנָּשֵׂא, שֶׁהַנַּחֲלָה הַבָּאָה לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ – מַתְנֶה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה קֹדֶם שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לוֹ. אֲבָל אִם הִתְנָה עִמָּהּ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת – תְּנָאוֹ בָּטֵל, וְיִירָשֶׁנָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ו. שֶׁלֹּא מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. אלא מירושת אחרים. קֹדֶם שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לוֹ. לפני שתינתן לו הזכות העקרונית לרשת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,ט.
ז. הִתְנָה עִמָּהּ אַחַר נִשּׂוּאִין שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ דִּין וּדְבָרִים בִּנְכָסֶיהָ, וְלֹא בְּפֵרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם בְּחַיֶּיהָ וּבְמוֹתָהּ – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת כְּלָל. אֲבָל אִם מֵתָה – יִירָשֶׁנָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. הִתְנָה עִמָּהּ אַחַר נִשּׂוּאִין. וקנו מידו, כדלעיל ה"א.
ח. הַבַּעַל שֶׁהוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי מְלוֹג, בֵּין שֶׁהוֹצִיא מְעַט וְאוֹכֵל פֵּרוֹת הַרְבֵּה, בֵּין שֶׁהוֹצִיא הַרְבֵּה וְאוֹכֵל פֵּרוֹת מְעַט, אֲפִלּוּ אָכַל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת דֶּרֶךְ כָּבוֹד אוֹ שֶׁאָכַל דִּינָר אֶחָד אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ כָּבוֹד, וַאֲפִלּוּ לֹא לָקַח בַּפֵּרוֹת מַה שֶּׁהוֹצִיא אֶלָּא חֲבִילָה שֶׁל זְמוֹרוֹת – מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל אָכַל.
ח. שֶׁהוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי מְלוֹג. השקיע כסף בהשבחת הנכסים, שגופם אינו קנוי לו אלא פירותיהם בלבד. אֲפִלּוּ אָכַל גְּרוֹגֶרֶת דֶּרֶךְ כָּבוֹד. גם אם אכל תאנה מיובשת, בדרך מכובדת ולא בדרך ארעית. שֶׁאָכַל דִּינָר אֶחָד. מאכל בשווי דינר. זְמוֹרוֹת. ענפים. מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא וּמַה שֶּׁאָכַל אָכַל. ואינו יכול לתבוע החזר הוצאותיו.
ט. וְכֵן אִם נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים בְּמָקוֹם רָחוֹק, וְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן הוֹצָאוֹת עַד שֶׁהֱבִיאָן אוֹ עַד שֶׁהוֹצִיאָן מִיַּד מִי שֶׁהָיוּ אֶצְלוֹ, וְלָקַח בָּהֶן קַרְקַע וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ כַּשִּׁעוּר – מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל אָכַל.
הוֹצִיא וְלֹא אָכַל, אוֹ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר – שָׁמִין כַּמָּה הִשְׁבִּיחַ, וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ כַּמָּה הוֹצִיא: אִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַהוֹצָאָה – יִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כַּמָּה הוֹצִיא, וְנוֹטֵל הַהוֹצָאָה; וְאִם הַהוֹצָאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח – אֵין לוֹ מִן הַהוֹצָאָה אֶלָּא כְּשִׁעוּר הַשֶּׁבַח, וּבִשְׁבוּעָה.
ט. נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים בְּמָקוֹם רָחוֹק וכו'. ירשה כסף במקום אחר, וצריך להוציא כסף כדי להביאו. וְלָקַח בָּהֶן קַרְקַע וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ. כדין כספים של נכסי מלוג (ראה לעיל כב,כא).
פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר. המבואר בהלכה הקודמת. שָׁמִין כַּמָּה הִשְׁבִּיחַ. בית הדין מעריכים את התוספת לערך הנכס. בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. שאוחז ספר תורה.
י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְגָרֵשׁ. אֲבָל הָאִשָּׁה שֶׁמָּרְדָה עַל בַּעְלָהּ, אֲפִלּוּ אָכַל הַרְבֵּה – שָׁמִין לוֹ כַּמָּה אָכַל, וּפוֹחֲתִין אוֹתוֹ מִמַּה שֶּׁרָאוּי לִתֵּן לוֹ מִן הַהוֹצָאָה אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע, וְנוֹטְלוֹ, שֶׁלֹּא הִקְנָה לָהּ כְּדֵי שֶׁתִּטֹּל וְתֵצֵא מֵעַצְמָהּ.
וְכֵן הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ קְטַנָּה וּמֵאֲנָה – רוֹאִין כַּמָּה אָכַל וְכַמָּה הוֹצִיא וְכַמָּה הִשְׁבִּיחַ, וְשָׁמִין לוֹ כְּעָרִיס, שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּת יָרַד.
י. הָאִשָּׁה שֶׁמָּרְדָה עַל בַּעְלָהּ. סרבה לחיות עם בעלה, ויוצאת בלא כתובה (ראה לעיל יד,ח-ט). שָׁמִין לוֹ… וְנוֹטְלוֹ. שמקבל את יתרת הוצאותיו.
וּמֵאֲנָה. ועל ידי כך פקעו נישואיה (ראה לעיל ד,ח). וְשָׁמִין לוֹ כְּעָרִיס. כפועל המקבל שדה לעבד אותה תמורת אחוז מסוים מן היבול. ותיקנו חכמים שיטול לפי השקעתו, כדי שלא יפסיד את הנכסים, ביודעו שהיא עלולה למאן (בבלי כתובות פ,א).
יא. מִנְהָגוֹת רַבּוֹת יֵשׁ בַּנְּדוּנְיָא: יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּכְתְּבוּ בַּכְּתֻבָּה הַנְּדוּנְיָא בְּיָתֵר עַל דָּמֶיהָ בִּשְׁלִישׁ אוֹ בַּחֲמִישׁ אוֹ בְּמֶחֱצָה, כְּגוֹן שֶׁתִּהְיֶה הַנְּדוּנְיָא מֵאָה, וְכוֹתְבִין שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּפְנֵי הָעָם, וּכְשֶׁתָּבֹא לִגְבּוֹת – לֹא תִּגְבֶּה אֶלָּא הַמֵּאָה.
וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִכְתֹּב בְּפָחוֹת, וְאִם פָּסְקָה לְהוֹצִיא לוֹ בְּמֵאָה כֵּלִים – נוֹתֶנֶת שָׁוֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אוֹ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים, וְכוֹתְבִין שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִכְתֹּב שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּתֵּן הָאִישׁ מָעוֹת לְפִי הַנְּדוּנְיָא דָּבָר קָצוּב שֶׁתִּתְקַשֵּׁט בּוֹ הַכַּלָּה וְתִקְנֶה בּוֹ בְּשָׂמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁיַּכְנִיס הָאִישׁ שׁוּם מִשֶּׁלּוֹ לָאִשָּׁה, יִצְטָרֵף לִנְדוּנְיָתָהּ לְהִתְנָאוֹת בּוֹ.
יא. מִנְהָגוֹת רַבּוֹת יֵשׁ בַּנְּדוּנְיָא. נהגו בדרכים שונות באופן כתיבת הנדוניה בשטר הכתובה. בַּחֲמִישׁ. חמישית. כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּפְנֵי הָעָם. השומעים שניתנה נדוניה בסכום נכבד.
פָּסְקָה לְהוֹצִיא לוֹ בְּמֵאָה כֵּלִים. התחייבה לתת לו כלים בשווי מאה דינרים. שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. הסכום המדויק שהביאה. לְפִי הַנְּדוּנְיָא דָּבָר קָצוּב. ביחס קבוע לערך הנדוניה. שׁוּם מִשֶּׁלּוֹ לָאִשָּׁה וכו'. תוספת של הבעל על נכסי האישה.
יב. הַנּוֹשֵׂא סְתָם – כּוֹתֵב וְנוֹתֵן כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. וְכֵן הִיא שֶׁפָּסְקָה לְהַכְנִיס – נוֹתֶנֶת כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. וּכְשֶׁתָּבֹא לִגְבּוֹת כְּתֻבָּה – מַגְבִּין לָהּ מַה שֶּׁבַּכְּתֻבָּה כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. וּבְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מִנְהַג הַמְּדִינָה עִקָּר גָּדוֹל, וְעַל פִּיו דָּנִין. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ מִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל הַמְּדִינָה.
יב. הַנּוֹשֵׂא סְתָם. שלא התנה תנאי מיוחד. כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. הכללים המקובלים באותו מקום. פָּשׁוּט בְּכָל הַמְּדִינָה. נפוץ ומקובל שם.
יג. אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶן שִׁדּוּכִין, וְאָמַר לָהּ: 'כַּמָּה אַתְּ מַכְנֶסֶת לִי?', 'כָּךְ וְכָךְ', וְאָמְרָה לוֹ: 'וְכַמָּה אַתָּה נוֹתֵן לִי אוֹ כּוֹתֵב לִי?', 'כָּךְ וְכָךְ'; וְכֵן הָאָב שֶׁפָּסַק עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ: 'כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ?', 'כָּךְ וְכָךְ', 'וְכַמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ?', 'כָּךְ וְכָךְ', וְעָמְדוּ וְקִדְּשׁוּ – קָנוּ אוֹתָן הַדְּבָרִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה בֵּינֵיהֶן קִנְיָן מִיָּדָם. וְאֵלּוּ הֵן הַדְּבָרִים שֶׁנִּקְנִין בַּאֲמִירָה.
יג. שִׁדּוּכִין. הסכמה ביניהם מראש על הנישואין. עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ. בשביל בנו ובתו. הַדְּבָרִים שֶׁנִּקְנִין בַּאֲמִירָה. אף בלא מעשה קניין, כדלקמן.
יד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁפָּסַק הָאָב לְבִתּוֹ, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, וּפָסַק הָאָב הָאַחֵר לִבְנוֹ, וּבְנִשּׂוּאִים רִאשׁוֹנִים, שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ, וּמֵרֹב שִׂמְחָתוֹ בַּנִּשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים גָּמַר וּמַקְנֶה לוֹ בַּאֲמִירָה. אֲבָל אָח שֶׁפָּסַק לַאֲחוֹתוֹ אוֹ אִשָּׁה שֶׁפָּסְקָה לְבִתָּהּ, וְכֵן שְׁאָר קְרוֹבִים, אוֹ הָאָב שֶׁפָּסַק לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ בְּנִשּׂוּאִים שְׁנִיִּים – לֹא קָנוּ אוֹתָן הַדְּבָרִים עַד שֶׁיִּקְנוּ מִידֵי הַפּוֹסֵק שֶׁנָּתַן כָּךְ וְכָךְ.
יד. עַד שֶׁיִּקְנוּ מִידֵי הַפּוֹסֵק שֶׁנָּתַן כָּךְ וְכָךְ. שבמקרה זה לא תחול ההתחייבות אלא אם כן יערכו עליה מעשה קניין.
טו. הָאָב שֶׁפָּסַק עַל יְדֵי בִּתּוֹ – לֹא קָנָת הַבַּת הַמַּתָּנָה עַד שֶׁיִּכְנֹס אוֹתָהּ בַּעְלָהּ, וְכֵן הַבֵּן לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּכְנֹס, שֶׁכָּל הַפּוֹסֵק – אֵינוֹ פּוֹסֵק אֶלָּא עַל מְנָת לִכְנֹס. לְפִיכָךְ, הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס, וְנָפְלָה לִפְנֵי אָחִיו לְיִבּוּם – יָכוֹל הָאָב לוֹמַר לַיָּבָם: 'לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִתֵּן, לְךָ אֵינִי רוֹצֶה לִתֵּן', וַאֲפִלּוּ הָיָה הָרִאשׁוֹן עַם הָאָרֶץ וְהַשֵּׁנִי חָכָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבַּת רוֹצָה בּוֹ.
טו. קָנָת. קנתה. שֶׁיִּכְנֹס אוֹתָהּ בַּעְלָהּ. יכניסה לחופה, יישאנה.
טז. הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וְהָלַךְ הָאָב לִמְדִינָה אַחֶרֶת – יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר לַבַּעַל: 'אֲנִי לֹא פָּסַקְתִּי עַל עַצְמִי, מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת? אוֹ כְּנֹס בְּלֹא נְדוּנְיָא, אוֹ פָּטְרֵנִי בְּגֵט'. אֲבָל אִם פָּסְקָה הִיא עַל עַצְמָהּ, וְלֹא הִגִּיעָה יָדָהּ – הֲרֵי זוֹ יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתִּמְצָא מַה שֶּׁפָּסְקָה אוֹ עַד שֶׁתָּמוּת.
וְלָמָּה לֹא תִּפְטֹר עַצְמָהּ בְּמַרְדּוּת? שֶׁהַמּוֹרֶדֶת כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה – הַבַּעַל רוֹצֶה לְכָנְסָהּ וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה, אֲבָל זוֹ – אֵין הַבַּעַל רוֹצֶה בָּהּ עַד שֶׁתִּתֵּן הַנְּדוּנְיָא שֶׁפָּסְקָה, וְהִיא רוֹצָה בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ: 'או כְּנֹס אוֹ פְּטֹר'. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּגְדוֹלָה. אֲבָל קְטַנָּה שֶׁפָּסְקָה עַל עַצְמָהּ – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן גֵּט, אוֹ יִכְנֹס בְּלֹא נְדוּנְיָא.
טז. וְהָלַךְ הָאָב לִמְדִינָה אַחֶרֶת. בלי שקיים את מה שפסק. וְלֹא הִגִּיעָה יָדָהּ. לא היה לה די כסף. יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתִּמְצָא וכו'. מחכה מבלי שתינשא לו עד שתשיג את הכסף שהבטיחה, ואין הבעל חייב לגרשה.
וְלָמָּה לֹא תִּפְטֹר עַצְמָהּ בְּמַרְדּוּת. שהרי יש דין שהמורדת על בעלה ואינה רוצה לחיות איתו, מחייבים את הבעל לגרשה (לעיל יד,ח), ומדוע לא ידונו אותה כמורדת? וְהִיא רוֹצָה בּוֹ וכו'. ומטענתה מוכח שלא מרדה בו. אֲבָל קְטַנָּה וכו'. שאין בתנאיה ממש.
יז. הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה זָן אֶת בִּתָּהּ כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים – חַיָּב לְזוּנָהּ אוֹתָן שָׁנִים שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ; וְהוּא שֶׁיַּתְנוּ עַל דָּבָר זֶה בִּשְׁעַת קִדּוּשִׁין. אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת קִדּוּשִׁין – עַד שֶׁיִּקְנוּ מִיָּדוֹ אוֹ שֶׁיִּכְתֹּב בִּשְׁטָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מִקָּח וּמִמְכָּר.
נִתְגָּרְשָׁה בְּתוֹךְ הַשָּׁנִים שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לָזוּן אֶת בִּתָּהּ, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וּפָסְקָה עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה זָן אֶת אוֹתָהּ הַבַּת כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים – לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן: 'אִם תָּבֹא לְבֵיתִי אֲזוּנֶנָּה', אֶלָּא מוֹלִיךְ מְזוֹנוֹתֶיהָ לַמָּקוֹם שֶׁהִיא שָׁם אִמָּהּ. וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם: 'הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד', אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת.
יז. שֶׁיִּהְיֶה זָן אֶת בִּתָּהּ וכו'. מפרנס את הבת שיש לה מנישואין קודמים, למשך פרק זמן קצוב. וְהוּא שֶׁיַּתְנוּ עַל דָּבָר זֶה בִּשְׁעַת קִדּוּשִׁין. שאז די באמירה כדי להעיד על גמירוּת הדעת, בדומה למה שנתבאר לעיל הל' יג-יד. בְּהִלְכוֹת מִקָּח וּמִמְכָּר. הלכות מכירה יא,טו-יז.
וּפָסְקָה עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה זָן אֶת אוֹתָהּ הַבַּת כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים. שגם עם הבעל הבא התנתה שיפרנס את הבת, ונמצא שיש לאותה הבת שניים שהתחייבו לפרנס אותה. מוֹלִיךְ מְזוֹנוֹתֶיהָ לַמָּקוֹם שֶׁהִיא שָׁם אִמָּהּ. מביא את המזונות אליה. אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. שהרי כל אחד מהם התחייב לפרנסה שלמה.
יח. נִשֵּׂאת הַבַּת בְּתוֹךְ זְמַן זֶה – הַבַּעַל חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, וּבַעֲלֵי אִמָּהּ שְׁנֵיהֶם כָּל אֶחָד מֵהֶן נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. מֵתוּ אֵלּוּ שֶׁפָּסְקוּ לָזוּן אוֹתָהּ: אִם קָנוּ מִיָּדָן, אוֹ שֶׁחִיֵּב עַצְמוֹ בִּשְׁטָר – הֲרֵי זוֹ כְּבַעֲלַת חוֹב בִּשְׁטָר, וְטוֹרֶפֶת מְזוֹנוֹתֶיהָ מִנִּכְסֵיהֶן הַמְשֻׁעְבָּדִין עַד סוֹף הַזְּמַן שֶׁפָּסְקוּ; וְאִם פָּסְקוּ בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשִׁין וְלֹא הָיָה שָׁם קִנְיָן – הֲרֵי הֵן דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לְהִכָּתֵב, וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ.
יח. אִם קָנוּ מִיָּדָן. שהוסיפו ועשו קניין על האמירה, וסתם קניין לכתיבה עומד (הלכות מלווה ולווה יא,א), והרי חייב את עצמו בשטר. מִנִּכְסֵיהֶן הַמְשֻׁעְבָּדִין. שנמכרו לאחרים, וגובים מהם חובות שיש עליהם שטר. דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לְהִכָּתֵב. אין כותבים אותם בשטר כדי שיוכלו לגבותם מנכסים משועבדים, שזו התחייבות שתוקפה פחוּת (ראה הלכות זכייה ומתנה ו,יז).

תקציר הפרק 

פרק כ"ג הלכות אישות

*הסדרים ממוניים*

🔹מחילת זכויותיו של הגבר –אפשרית. ומוחל ירושתה של האשה רק קודם הנישואין.
🔹 אם הבעל 'הוציא ואכל' –מה שעשה, עשה. חוץ ממורדת וכדומה.
🔹 תנאי הנדוניה – כמנהג המדינה, או כפי שסיכמו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם צריך לערוך קבלת קניין על הסכם שאין לו דין ודברים בנכסיה?

2.כתב בכתובה סכום גבוה כמנהג המקום – האם גובים את כולו?

3.מי שמיאנה אישתו – זכאי להחזר הוצאות על נכסי מלוג?

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן