פרק כ"ג, הלכות טומאת מת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל, מַצִּילִין עַל כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן, בֵּין אֳכָלִים בֵּין מַשְׁקִין בֵּין בְּגָדִים וּכְלֵי שֶׁטֶף. זֶה הוּא דִּין תּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁכְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל אֵינוֹ מַצִּיל אֶלָּא עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַמַּשְׁקִין וְעַל כְּלֵי חֶרֶשׂ אֲחֵרִים שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹכוֹ, אֲבָל אִם הָיָה בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף כְּלֵי שֶׁטֶף אוֹ בְּגָדִים – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.
וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל עַל הַכֹּל כִּשְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִין? מִפְּנֵי שֶׁשְּׁאָר הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּלָל, וּכְלִי חֶרֶשׂ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וּכְלִי טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ, וְכָל כְּלֵי עַמֵּי הָאָרֶץ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
וְלָמָּה לֹא אָמְרוּ כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁל עַם הָאָרֶץ לֹא יַצִּיל עַל הַכֹּל, וְשֶׁל חָבֵר יַצִּיל עַל הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הוּא טָהוֹר? מִפְּנֵי שֶׁאֵין עַם הָאָרֶץ טָמֵא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, וְיֹאמַר: הוֹאִיל וּכְלִי חֶרֶשׂ מַצִּיל עַל הַכֹּל, אֶחָד אֲנִי וְאֶחָד הֶחָבֵר, וּלְפִיכָךְ הִשְׁווּ וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל עַל הַכֹּל.
וְלָמָּה אָמְרוּ מַצִּיל עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַמַּשְׁקִין וְעַל כְּלֵי חֶרֶשׂ? מִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה – טְמֵאִים הֵם עַל גַּב עַם הָאָרֶץ בֵּין קֹדֶם שֶׁיִּהְיוּ בְּאֹהֶל הַמֵּת בֵּין אַחַר שֶׁהָיוּ שָׁם תַּחַת צָמִיד פָּתִיל, וּלְעוֹלָם לֹא יִשְׁאַל הֶחָבֵר מֵעַם הָאָרֶץ לֹא אֳכָלִין וְלֹא מַשְׁקִין וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁהֵן טְמֵאִים, וַהֲרֵי אֵין לָהֶם טָהֳרָה לְעוֹלָם וְלֹא יָבֹא בָּהֶן לִידֵי תַּקָּלָה.
אֲבָל כְּלֵי שֶׁטֶף – שׁוֹאֵל אוֹתָם הֶחָבֵר מֵעַם הָאָרֶץ וּמַטְבִּילָן מִפְּנֵי מַגַּע עַם הָאָרֶץ, וּמַעֲרִיב שִׁמְשָׁן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בִּטְהָרוֹת. לְפִיכָךְ חָשׁוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ כְּלִי שֶׁטֶף שֶׁכְּבָר הָיָה תַּחַת צָמִיד פָּתִיל בִּכְלִי חֶרֶשׂ שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי עַם הָאָרֶץ הַזֶּה מְדַמֶּה שֶׁנִּצַּל, וַהֲרֵי הוּא טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְיַטְבִּילוֹ הֶחָבֵר, וְיַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּטְהָרוֹת וְיָבֹא לִידֵי תַּקָּלָה. וּמִפְּנֵי זֶה גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל כְּלִי שֶׁטֶף שֶׁבְּתוֹכוֹ.
א. כָּל הַכֵּלִים הַמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל. כלי חרס, וכן הכלים שאין מקבלים טומאה (ראה לעיל כא,א). וּכְלֵי שֶׁטֶף. כלים שיש להם טהרה במקווה (למעט כלי חרס).
כִּשְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִין. ששאר הכלים שאינם מקבלים טומאה שמצילים בצמיד פתיל, מצילים גם על כלי השטף והבגדים שבתוכם. וּכְלִי חֶרֶשׂ מְקַבֵּל טֻמְאָה. כאשר הוא פתוח. וּכְלִי טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. ואם הקיפו אותו בצמיד פתיל אינו מציל. וְכָל כְּלֵי עַמֵּי הָאָרֶץ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. לפי שאין הם בקיאים וזהירים בדיני טומאה וטהרה. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות מטמאי משכב ומושב י,א.
שֶׁל עַם הָאָרֶץ לֹא יַצִּיל עַל הַכֹּל. הואיל וכליו בחזקת טומאה. חָבֵר. אדם הנזהר בטומאות וטהרות.
טְמֵאִים הֵם עַל גַּב עַם הָאָרֶץ. נחשבים טמאים הואיל והם בחזקתו.
וּמַעֲרִיב שִׁמְשָׁן. ממתין עד שיגיע הערב לאחר טבילתם ויטהרו. וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּטְהָרוֹת וְיָבֹא לִידֵי תַּקָּלָה. שהרי הוא צריך הזאת מי חטאת בשלישי ובשביעי ואין הוא נטהר על ידי טבילה והערב שמש. וּמִפְּנֵי זֶה גָּזְרוּ וכו'. וכעת אין חשש לתקלה, שאין עם הארץ מדמה שכלי שטף ניצל בצמיד פתיל על ידי כלי חרס, ולפיכך אם אומר שהכלי טהור מטומאת מת הוא נאמן (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב יא,יב שעם הארץ נאמן על טומאת מת).
ב. אָדָם שֶׁהָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הֶחָבִית, וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל – טָהוֹר, וַאֲפִלּוּ עֲשָׂיָהּ גּוֹלֵל לַקֶּבֶר. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל הָאָדָם שֶׁהוּא תַּחַת צָמִיד פָּתִיל בִּכְלִי חֶרֶשׂ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בְּרֹב הָעִתִּים, לֹא גָּזְרוּ בּוֹ.
ב. וַאֲפִלּוּ עֲשָׂיָהּ גּוֹלֵל לַקֶּבֶר. שאף על פי שהנוגע בה טמא טומאת שבעה, היא עצמה ומה שבתוכה טהורים (לעיל ו,ד).
ג. כְּלֵי חֶרֶשׂ שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּאֵפֶר הַפָּרָה אוֹ בְּקָדָשִׁים – עַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרָתָן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִזְהָרִים בָּהֶן הַרְבֵּה, וּלְפִיכָךְ יַצִּילוּ עַל הַכֹּל בְּצָמִיד פָּתִיל אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל חֶרֶשׂ.
ג. שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּאֵפֶר הַפָּרָה. לקדש את מי החטאת ולהזותם. אוֹ בְּקָדָשִׁים. כגון לתת בהם נסכים וכדומה. עַמֵּי הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרָתָן. ראה גם הלכות פרה יג,יב, הלכות מטמאי משכב ומושב יא,א.
ד. אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה, וְטֻמְאָה בַּבַּיִת, וּקְדֵרָה נְתוּנָה עַל פִּי אֲרֻבָּה וּנְקוּבָה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה – הַקְּדֵרָה טְמֵאָה וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. הָיְתָה שְׁלֵמָה – כָּל שֶׁבָּעֲלִיָּה מֵאֳכָלִים וּמַשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶשׂ טָהוֹר, אֲבָל הָאָדָם וּכְלֵי שֶׁטֶף שֶׁבָּעֲלִיָּה טְמֵאִים, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶשׂ חוֹצֵץ אֶלָּא עַל הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין וּכְלֵי חֶרֶשׂ, וְכָל שֶׁבַּעֲלִיָּה זוֹ הַטְּהוֹרָה – כְּאִלּוּ הוּא תַּחַת צָמִיד פָּתִיל בִּכְלִי חֶרֶשׂ. וְטִמְּאוּ אֶת הָאָדָם שֶׁבַּעֲלִיָּה זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה בַּעֲלִיָּה זוֹ כְּלִי מַתֶּכֶת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מָלֵא מַשְׁקִין – הַכְּלִי טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִים. הָיָה בָּהּ אִשָּׁה לָשָׁה בַּעֲרֵבָה שֶׁל עֵץ – הָאִשָּׁה וְהָעֲרֵבָה טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַבָּצֵק טָהוֹר כָּל זְמַן שֶׁהִיא עוֹסֶקֶת בּוֹ. פֵּרְשָׁה וְחָזְרָה וְנָגְעָה בּוֹ – טִמְּאַתּוּ. וְכֵן אִם פִּנָּה הַבָּצֵק אוֹ הַמַּשְׁקִין לִכְלִי אַחֵר מִכְּלֵי שֶׁטֶף שֶׁבָּעֲלִיָּה – נִטְמְאוּ בְּמַגַּע הַכְּלִי הָאַחֵר.
הָיָה עַל פִּי אֲרֻבָּה זוֹ שְׁאָר כֵּלִים הַמַּצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל, שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּלְפִיכָךְ אֵין מַגַּע עַם הָאָרֶץ מְטַמְּאָן, אוֹ שֶׁהָיָה כְּלִי חֶרֶשׂ הַטָּהוֹר לְפָרָה אֲדֻמָּה אוֹ לְקֹדֶשׁ, שֶׁהַכֹּל נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרָתָן – הֲרֵי זֶה מַצִּיל עַל כָּל מַה שֶּׁבָּעֲלִיָּה.
הָיָה אֹהֶל נָטוּי בָּעֲלִיָּה, וּמִקְצָתוֹ מְרֻדָּד עַל הָאֲרֻבָּה שֶׁבֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה – הֲרֵי זֶה מַצִּיל, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין גַּגּוֹ עַל הָאֲרֻבָּה, שֶׁהָאֹהֶל מַצִּיל בְּכִסּוּי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. אֲרֻבָּה. פתח בתקרה. וּקְדֵרָה. העשויה מחרס. וּנְקוּבָה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. וקדרה היא כלי העשוי גם למשקה, ולפיכך בנקב בשיעור זה אינה מצילה מדין צמיד פתיל (לעיל כב,ג). וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. שהקדרה הנקובה אמנם לא מצילה מדין צמיד פתיל, אך כעת היא מצילה מדין חציצה באוהל המת (ראה תוי"ט כלים ט,ח; ואף על פי שהקדרה נטמאה ואין כלי טמא חוצץ, כיוון שלא הייתה טמאה מלפני כן הרי שלעניין העלייה היא נחשבת עדיין טהורה וחוצצת כדין כלי חרס שאינו מקבל טומאה מגבו). הָיְתָה שְׁלֵמָה… כְּאִלּוּ הוּא תַּחַת צָמִיד פָּתִיל בִּכְלִי חֶרֶשׂ. מכיוון שהקדרה שלמה הרי שהיא מצילה מדין צמיד פתיל (ולא מדין חציצה באוהל), ולפיכך היא מצילה רק על דברים שמציל עליהם כלי חרס בצמיד פתיל. מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי. שדרכו של אדם להיות בעלייה.
בַּעֲרֵבָה. קערה גדולה. פֵּרְשָׁה וְחָזְרָה וְנָגְעָה בּוֹ טִמְּאַתּוּ. שכעת הבצק נטמא במגע טמא מת.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל כא,א. וּלְפִיכָךְ אֵין מַגַּע עַם הָאָרֶץ מְטַמְּאָן. ואין חשש לתקלה שנזכרה לעיל ה"א.
וּמִקְצָתוֹ מְרֻדָּד עַל הָאֲרֻבָּה. ששיפולי האוהל פרושים על פתח הארובה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין גַּגּוֹ עַל הָאֲרֻבָּה. שגג האוהל אינו מכוון כנגד פתח הארובה כך שאין שיעור פותח טפח בין הפתח לבין יריעת האוהל. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל כא,א.

תקציר הפרק 

פרק כ"ג הלכות טומאת מת

על מה מציל צמיד פתיל

למרות שמהתורה, כל דבר הנמצא בצמיד פתיל (כלים אטומים לגמרי אשר אינם מקבלים טומאה מגבם) ניצול מהטומאה, גזרו חכמים שאם הצמיד פתיל הינו כלי חרס והוא מוקף בכלי המקבל טומאה, הריהו טמא.

חבר
במהלך ספר טהרה נשמע את המושג "חבר" הרבה פעמים.
חבר זהו כינוי לאדם הנזהר בטומאות וטהרות. (וגם מעשרות). בדר"כ ה"חברים" הינם תלמידי חכמים.
בפירוש המשנה (דמאי פרק ב משנה ג) הרמב"ם אומר: "מפני שחברותם זה לזה היא החברות האמתית, מפני שהיא לשם שמיים "

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מדין תורה-האםכלי חרס מציל בגדים מהטומאה?

2.אדם שנמצא בתוך חבית מוקפת צמיד פתיל-טהור?

3.עמי ארצות לא נאמנים על טומאה וטהרה כלל?

תשובות

1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן