פרק כ"ג, הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמַּפָּץ הוּא הַמַּחֲצֶלֶת שֶׁאוֹרְגִין אוֹתָהּ מִן הַחֲבָלִים וּמִן הַסּוּף וְהַגֹּמֶא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵין הַמַּפָּץ בִּכְלַל כֵּלִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן מִתְטַמֵּא הוּא בְּמִדְרָס דִּין תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי רִבָּה הַכָּתוּב "כָּל הַמִּשְׁכָּב" (ויקרא טו,ד ועוד), וְזֶה רָאוּי לְמִשְׁכָּב וְעָשׂוּי לוֹ.
וְכֵן מִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת מִדִּבְרֵיהֶם כְּכָל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁכָּל הַמִּתְטַמֵּא בְּמִדְרָס – מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת.
א. וְאֵין הַמַּפָּץ בִּכְלַל כֵּלִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. שהרי הוא כלי עץ שאין לו בית קיבול (הלכות מקוואות א,ד). וְאַף עַל פִּי כֵן מִתְטַמֵּא הוּא בְּמִדְרָס דִּין תּוֹרָה שֶׁהֲרֵי רִבָּה הַכָּתוּב כָּל הַמִּשְׁכָּב. שכן נאמר: "כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא" (ויקרא טו,ד), ומכאן שכל דבר הראוי למשכב נטמא (וראה הלכות מקוואות שם שמשום שטומאתו אינה מפורשת אלא נלמדת מריבוי אין לו טהרה במקווה אלא בקריעה בלבד).
וְכֵן מִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת מִדִּבְרֵיהֶם כְּכָל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. גם כאשר המפץ אינו ראוי למדרס הריהו נטמא מדברי חכמים אם הוא משמש אדם וכלים כדין פשוטי כלי עץ כמבואר לעיל ד,א. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁכָּל הַמִּתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. כאשר המפץ ראוי למדרס הריהו מקבל טומאה בשאר טומאות מדברי חכמים אף כשאינו משמש אדם וכלים (מקדש דוד טהרות נב).
ב. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַבֶּגֶד מִתְטַמֵּא בְּשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת, וּבִשְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמִדְרָס.
ב. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל כב,א.
ג. הַשַּׂק – שִׁעוּרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים. הָעוֹר – חֲמִשָּׁה טְפָחִים עַל חֲמִשָּׁה טְפָחִים. הַמַּפָּץ – שִׁשָּׁה טְפָחִים עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, בֵּין לְמִדְרָס בֵּין לִשְׁאָר הַטֻּמְאוֹת. וּפָחוֹת מִן הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ – טָהוֹר מִכְּלוּם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקֶרַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁנִּקְרַע בְּלֹא כַּוָּנָה. אֲבָל הַקּוֹצֵץ בְּכַוָּנָה וְקִצֵּעַ אֲפִלּוּ טֶפַח עַל טֶפַח לְמוֹשָׁב, אוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לְמִשְׁכָּב – הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, בֵּין שֶׁהָיָה הַטֶּפַח עַל טֶפַח שֶׁקִּצֵּעַ אוֹ הַשְּׁלֹשָׁה עַל הַשְּׁלֹשָׁה בֶּגֶד אוֹ שַׂק אוֹ עוֹר אוֹ מַפָּץ. וְכֵן הַמְקַצֵּעַ מֵאֶחָד מֵהֶן לַאֲחִיזָה כְּדֵי שֶׁיֹּאחַז בּוֹ בְּיָדוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין קוֹצְצֵי תְּאֵנִים שֶׁלֹּא יֻזְּקוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן – הֲרֵי זֶה טָמֵא בְּכָל שֶׁהוּא, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת טָהוֹר מִכְּלוּם.
ג. הַשַּׂק. אריגה או קליעה משער בהמות (לעיל א,יב). טָהוֹר מִכְּלוּם. אינו מקבל טומאה כלל. ושיעורים אלו הם ביריעות פשוטות. אך אם עשה מהם כלי מיוחד המיועד למדרס מקבלים טומאה גם בפחות מן השיעורים הללו (ראה לקמן כד,ד, וראה גם בהמשך ההלכה).
אֲבָל הַקּוֹצֵץ בְּכַוָּנָה. שרוצה בחתיכה קטנה. טֶפַח עַל טֶפַח לְמוֹשָׁב. כדי לשבת על החתיכה שקצץ. הֲרֵי זֶה טָמֵא בְּכָל שֶׁהוּא. בכל שיעור הגדול משלוש על שלוש אצבעות.
ד. הַמְחַבֵּר שְׁנֵי טְפָחִים מִן הַבֶּגֶד וְטֶפַח מִן הַשַּׂק, שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַמַּפָּץ – הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס. אֲבָל אִם חִבֵּר חֲמִשָּׁה טְפָחִים מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר, אַרְבָּעָה מִן הָעוֹר וְאֶחָד מִן הַשַּׂק, שְׁלֹשָׁה מִן הַשַּׂק וְאֶחָד מִן הַבֶּגֶד – הֲרֵי זֶה טָמֵא מִדְרָס. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהִשְׁלִים שִׁעוּרוֹ בְּחָמוּר מִמֶּנּוּ – טָמֵא; הִשְׁלִימוֹ מִן הַקַּל – טָהוֹר.
ד. הַמְחַבֵּר שְׁנֵי טְפָחִים מִן הַבֶּגֶד וְטֶפַח מִן הַשַּׂק… הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס. שהשלמת שיעור שלושה על שלושה, שבו נטמא הבגד, נעשתה על ידי השק שנטמא רק בארבעה על ארבעה טפחים. אֲבָל אִם חִבֵּר חֲמִשָּׁה טְפָחִים מִן הַמַּפָּץ וְאֶחָד מִן הָעוֹר… הֲרֵי זֶה טָמֵא מִדְרָס. שהשלמת השיעור של שישה על שישה טפחים, שבו נטמא המפץ, נעשתה על ידי העור שמיטמא כבר בחמישה טפחים. כָּל שֶׁהִשְׁלִים שִׁעוּרוֹ בְּחָמוּר מִמֶּנּוּ. שמקבל טומאה בשיעור קטן יותר. הִשְׁלִימוֹ מִן הַקַּל. בדבר שמקבל טומאה בשיעור גדול יותר.
ה. בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה – טְהוֹרִין; וְאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ כְּמַפָּץ.
ה. עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ אוֹתָן. יחתוך את קצותיהן ויישרן. וְאַחַר כָּךְ יִהְיוּ כְּמַפָּץ. אם קיצען סתם נעשה דינם כמפץ ששיעורו שישה על שישה טפחים למדרס. ואם קיצען בכוונה לשבת עליהן, נטמאים גם בטפח על טפח כמבואר לעיל ה"ג (סד"ט כלים רמ"ט,א).
ו. חָלוּק שֶׁל קָטָן אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּשִׁעוּר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְנִמְדָּד כָּפוּל כִּבְרִיָּתוֹ. וְאֵלּוּ נִמְדָּדִין כְּפוּלִין: בְּגָדִים שֶׁמַּלְבִּישִׁין אוֹתָן עַל הָרַגְלַיִם וְעַל הַשּׁוֹקַיִם, וְשֶׁמַּלְבִּישִׁין בָּהֶן אֶת הָרֹאשׁ, וְהַמִּכְנָסַיִם, וְהַכּוֹבַע, וְכִיס שֶׁל פֻּנְדָּה. וּמַטְלִית שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַשָּׂפָה: אִם פְּשׁוּטָה – נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה; וְאִם כְּפוּלָה – נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה.
ו. חָלוּק שֶׁל קָטָן. בגד של תינוק. אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּשִׁעוּר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. אף שהוא בגד שלם, מפני שאינו ראוי למדרס (לעיל כב,א). וְנִמְדָּד כָּפוּל כִּבְרִיָּתוֹ. שטחו נמדד כשהוא תפור, ואין אומרים שיחתוך את התפרים וישטח את הבד ואז ימדוד. וְכִיס שֶׁל פֻּנְדָּה. גופייה או חגורה רחבה שלובשים בצמוד לגוף. וּמַטְלִית שֶׁטְּלָיָהּ עַל הַשָּׂפָה. חתיכה שתפרה לשפת הבגד. אִם פְּשׁוּטָה נִמְדֶּדֶת פְּשׁוּטָה וְאִם כְּפוּלָה נִמְדֶּדֶת כְּפוּלָה. אם תפר את החתיכה כשהיא פשוטה נמדדת כולה, ואם קיפלה ותפרה השטח המקופל נמדד כפי שהוא.
ז. הַבֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה וְנִטְמָא בְּמִדְרָס, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים אֶת כָּל הַבֶּגֶד – הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ מִדְרָס. נִטַּל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ – טָהַר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס, וַהֲרֵי הוּא רִאשׁוֹן כִּכְלִי שֶׁנָּגַע בְּמִדְרָס. נִטַּל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים אֶת כָּל הַבֶּגֶד – כָּל הַבֶּגֶד טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.
וְכֵן בֶּגֶד שֶׁאָרַג בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְנִטְמָא בְּמֵת, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים עָלָיו אֶת כָּל הַבֶּגֶד – הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ טְמֵא מֵת. נִטַּל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ – טָהַר מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טָמֵא מַגַּע טְמֵא מֵת. נִטַּל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים אֶת כָּל הַבֶּגֶד – הַכֹּל טָהוֹר.
וְלָמָּה יִהְיֶה הַכֹּל טָהוֹר? מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ שֶׁנִּתְמַעֲטָה – טְהוֹרָה מִכְּלוּם; אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּתְמַעֲטָה, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהֲרָה מִן הַמִּדְרָס – הֲרֵי הִיא טְמֵאָה בְּכָל הַטֻּמְאוֹת.
ז. הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ מִדְרָס. והוא אב הטומאה, שכולו מחובר לשלושה על שלושה שנטמאו. נִטַּל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ. מחלק הבגד שארג בתחילה ונטמאה. טָהַר מִן הַמִּדְרָס. שהבגד שארג בתחילה נחסר משיעור שלושה על שלושה. אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. והוא ראשון לטומאה, שלטומאת מגע די בשיעור של שלוש אצבעות ככל הטומאות. נִטַּל חוּט אֶחָד מִתְּחִלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִים אֶת כָּל הַבֶּגֶד כָּל הַבֶּגֶד טָמֵא מַגַּע מִדְרָס. שהבגד שחסר משלושה על שלושה נטהר מן המדרס אך רואים אותו כאילו נגע בעצמו וטמא מגע מדרס.
הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ טְמֵא מֵת. והוא אב הטומאה. טָמֵא מַגַּע טְמֵא מֵת. ראשון לטומאה.
ח. מַטְלִית שֶׁהִיא מִדְרָס וּטְלָיָהּ עַל הַקֻּפָּה אוֹ עַל הָעוֹר – נַעֲשָׂה הַכֹּל רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. הִפְרִישׁ אֶת הַמַּטְלִית – הֲרֵי הַקֻּפָּה אוֹ הָעוֹר רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שֶׁנָּגְעוּ בְּמִדְרָס, וְהַמַּטְלִית טְהוֹרָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁטְּלָיָהּ וְהִפְרִישָׁהּ, בָּטְלָה.
טְלָיָהּ עַל הַבֶּגֶד אוֹ עַל הַשַּׂק – נַעֲשָׂה הַכֹּל מִדְרָס, וַהֲרֵי הַכֹּל אַב טֻמְאָה. הִפְרִישָׁהּ – הֲרֵי הַבֶּגֶד אוֹ הַשַּׂק רִאשׁוֹן, שֶׁהֲרֵי נָגַע בְּמִדְרָס, וְהַמַּטְלִית אַב טֻמְאָה כְּשֶׁהָיְתָה, שֶׁאֵינָהּ בְּטֵלָה עַל הָאָרִיג.
תָּפַר הַמַּטְלִית עַל הַבֶּגֶד כְּשֶׁטְּלָיָהּ מֵרוּחַ אַחַת אוֹ מִשְּׁתֵי רוּחוֹת כְּמִין גַּ"ם – אֵינוֹ חִבּוּר, וְלֹא נַעֲשָׂה הַכֹּל אָב, אֶלָּא מַגַּע מִדְרָס בִּלְבַד. תְּפָרָהּ מִשְּׁתֵי רוּחוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ – הֲרֵי הִיא חִבּוּר, וְנַעֲשָׂה הַכֹּל אָב.
ח. מַטְלִית שֶׁהִיא מִדְרָס. שנטמאה במדרס, והיא אב הטומאה שמטמא כלים. וּטְלָיָהּ עַל הַקֻּפָּה. תפרה על סל עץ. נַעֲשָׂה הַכֹּל רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה. הקופה נטמאת ממגע המטלית ונעשית ראשון לטומאה, והמטלית עצמה בטלה מלהיטמא מדרס מפני שהיא טלאי לקופה או לעור וטפלה אליהם. וְהַמַּטְלִית טְהוֹרָה שֶׁכֵּיוָן שֶׁטְּלָיָהּ וְהִפְרִישָׁהּ בָּטְלָה. כאילו קרעה וקלקלה, ובטלה מלהיחשב כבגד.
טְלָיָהּ עַל הַבֶּגֶד אוֹ עַל הַשַּׂק נַעֲשָׂה הַכֹּל מִדְרָס. המטלית אינה בטלה לבגד או לשק מפני שגם הם ממין אריג (פה"מ כלים כח,ו), ודינם כבגד שנטמא מדרס והוסיף עליו שהכול טמא מדרס (לעיל ה"ז).
כְּמִין גַּ"ם. בצורת האות היוונית גמ"א שצורתה: Γ. תְּפָרָהּ מִשְּׁתֵי רוּחוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ הֲרֵי הִיא חִבּוּר. משני צדדים המקבילים זה לזה, שבתפירה כזו המטלית דבוקה לבגד.
ט. שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס, וְאַחַר כָּךְ נֶחֱלַק – טָהַר מִן הַמִּדְרָס, וְאֵין בִּקְרָעִים אֵלּוּ טֻמְאָה כְּלָל, וַהֲרֵי הֵן כְּשִׁבְרֵי כְּלִי שֶׁנִּטְמָא. אֲבָל בֶּגֶד שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס, וְקָרַע מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת – אוֹתוֹ הַקֶּרַע טָהַר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא בְּמַגַּע מִדְרָס, שֶׁבְּעֵת פְּרִישָׁתוֹ מִן הַבֶּגֶד הַגָּדוֹל נִטְמָא בְּמַגָּעוֹ.
ט. שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְאַחַר כָּךְ נֶחֱלַק. ובשני החלקים אין שיעור שלושה על שלושה. וְאֵין בִּקְרָעִים אֵלּוּ טֻמְאָה כְּלָל. שכיוון שקורע את הבגד הרי הוא מבטלו ומטהרו מטומאתו (אבל לעיל ה"ז כשנחסר חוט אחד אין הבגד מתבטל לגמרי אלא רק נחסר משיעור הראוי לקבל מדרס ולכן טמא מגע מדרס – מער"ק). אֲבָל בֶּגֶד שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְקָרַע מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. ונשאר בבגד שיעור שלושה על שלושה, ועדיין הוא טמא מדרס ומטמא במגע את הקרע שפרש מן הבגד.
י. סָדִין שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס, וְאַחַר כָּךְ עָשָׂהוּ פָּרֹכֶת – טָהַר מִן הַמִּדְרָס. וּמֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ מִן הַמִּדְרָס? מִשֶּׁיִּקְשֹׁר בּוֹ הַלּוּלָאוֹת שֶׁהוּא נִתְלֶה בָּהֶן כִּשְׁאָר הַפָּרוֹכוֹת.
י. וְאַחַר כָּךְ עָשָׂהוּ פָּרֹכֶת טָהַר מִן הַמִּדְרָס. נטהר מטומאת המדרס שהייתה בו, שהפרוכת אינה מיועדת למשכב ואינה נטמאת במדרס.
יא. טַלִּית שֶׁהִיא מִדְרָס וְהִטְבִּילָהּ, קֹדֶם שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשָׁהּ הִתְחִיל לִקְרֹעַ מִמֶּנּוּ קֶרַע, כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע בָּהּ רֻבָּהּ – שׁוּב אֵינָהּ חִבּוּר, וְטָהֲרָה כֻּלָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ כְּדֵי מַעְפֹּרֶת שֶׁלֹּא נִקְרַע, שֶׁהֲרֵי הוּא קוֹרֵעַ וְהוֹלֵךְ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּטְבוּלַת יוֹם; כֵּיוָן שֶׁלֹּא חָס עָלֶיהָ לְהַטְבִּילָהּ, כָּךְ לֹא יָחוּס לִקְרֹעַ אֶת כֻּלָּהּ, וּלְפִיכָךְ טָהֲרָה כֻּלָּהּ.
יא. טַלִּית שֶׁהִיא מִדְרָס וְהִטְבִּילָהּ. ואין הטלית נטהרת לגמרי עד הלילה שלאחר הטבילה הנקרא 'הערב שמש' (הלכות שאר אבות הטומאות י,א). קֹדֶם שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשָׁהּ הִתְחִיל לִקְרֹעַ מִמֶּנּוּ קֶרַע. שאינו רוצה לחכות עד הלילה, אלא לטהרה מיד על ידי הקריעה. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ כְּדֵי מַעְפֹּרֶת שֶׁלֹּא נִקְרַע. שנשאר מהבגד חתיכה בגודל של מטפחת שראויה להיטמא. שֶׁהֲרֵי הוּא קוֹרֵעַ וְהוֹלֵךְ. שסופו לקרוע את כל הטלית ולכן טהורה כבר משעה שקרע את רובה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא חָס עָלֶיהָ לְהַטְבִּילָהּ כָּךְ לֹא יָחוּס לִקְרֹעַ אֶת כֻּלָּהּ. שאין חוששים שמא לא יקרע את כל הטלית שהרי הטבילה במים לשם טהרה ולא חשש לקלקול הטלית.

תקציר הפרק 

פרק כג הלכות *כלים*

*​שיעור טומאת מדרס בבגדים שונים וטהרתה​*​
בגד המיוחד למדרס – לשכיבה או שיבה, מקבל טומאה אף בשיעור קטן מג' טפחים.
כיוצא בו, בגד שנחתך בכוונה לשימוש בשיעור מסוים, מקבל טומאה, ובלבד ששיעורו מעל ג' על ג' אצבעות שהוא השיעור המינימלי לטומאה.
לשאר יריעות פשוטות, שאינם מיוחדות למדרס, שיעורים שונים לטומאה.
כל המטמא במדרס – מטמא בשאר טומאות.
ירידה מטומאת מדרס לשאר טומאות, נעשית על ידי פרימה של חוטי הבגד עד שיעמוד על שיעור קטן מג' על ג' טפחים. ועם התמעט מג' על ג' אצבעות, טהור לגמרי.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כל המתטמא במדרס מתטמא בשאר טומאות?

2.בגד של 3X3 אצבעות שנקרע מבגד טמא מדרס-טהור?

3.בגד 3X3 שנקרע טהור, אבל נטמא במגע מדרס?

תשובות
1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן