פרק כ"ג, הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מַקְנֶה אָדָם הַגּוּף לְפֵרוֹתָיו, בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה בֵּין בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, וְאֵין זֶה מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הַגּוּף מָצוּי וְהֻקְנָה לַפֵּרוֹת. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְשׂוֹכֵר בַּיִת אוֹ שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא הִקְנָה לוֹ הַגּוּף אֶלָּא הֲנָיַת הַגּוּף.
א. מַקְנֶה אָדָם הַגּוּף לְפֵרוֹתָיו. אדם שרוצה להקנות לחברו תוצרת עתידית של נכס מסוים, יכול להקנות לו את גוף הנכס לעניין הפירות שלו ובאופן זה אינו נחשב מקנה דבר שלא בא לעולם (לעיל כב,א). הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְשׂוֹכֵר בַּיִת וכו'. מכירת גוף לפירותיו דומה להשכרת בית או שדה, שאף בהם אינו מוכר את גוף הדבר אלא את הזכות ליהנות ממנו בשימוש בו או בפירותיו (וראה לקמן ה"ח ההבדל בין שני הקניינים הללו).
ב. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן שָׂדֶה לְפֵרוֹתֶיהָ, בֵּין לִזְמַן קָצוּב בֵּין כָּל יְמֵי חַיָּיו שֶׁל מוֹכֵר אוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ, וְהוּא הַדִּין לְמוֹכֵר אוֹ נוֹתֵן אִילָן לְפֵרוֹתָיו אוֹ רָחֵל לְגִזָּתָהּ אוֹ בְּהֵמָה וְשִׁפְחָה לְוַלְדּוֹתֶיהָ אוֹ עֶבֶד לְמַעֲשֵׂה יָדָיו – בַּכֹּל מִמְכָּרוֹ אוֹ מַתְּנָתוֹ קַיָּמִין.
ג. מָכַר עַבְדּוֹ לִקְנָס, שֶׁאִם יֻגַּח וְיָמוּת יִהְיֶה הַקְּנָס שֶׁל לוֹקֵחַ – הֲרֵי זֶה סָפֵק; לְפִיכָךְ לֹא קָנָה, וְאִם תָּפַס הַקְּנָס – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.
ג. מָכַר עַבְדּוֹ לִקְנָס וכו'. מכר את העבד רק לעניין הזכות לקבל את הקנס במקרה שהעבד מת על ידי שור מועד שנגח אותו, שבעל השור חייב לשלם שלושים שקלים לבעל העבד (הלכות נזקי ממון יא,א). הֲרֵי זֶה סָפֵק. שמקרה זה שונה מפירות היוצאים מאליהם מן העץ מפני שהקנס אינו יוצא מגוף העבד או מפני שלא ברור שיהיה קנס. לְפִיכָךְ לֹא קָנָה וכו'. כדין ספק בממון (ראה לעיל ג,א).
ד. מָכַר אִילָן לָזֶה וּפֵרוֹתָיו לְאַחֵר – לֹא שִׁיֵּר מְקוֹם הַפֵּרוֹת, וְאֵין לָאַחֵר כְּלוּם. אֲבָל אִם מָכַר אִילָן וְשִׁיֵּר פֵּרוֹתָיו לְעַצְמוֹ – הֲרֵי שִׁיֵּר מְקוֹם הַפֵּרוֹת; אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ, לְגַבֵּי עַצְמוֹ בְּעַיִן יָפָה מְשַׁיֵּר.
ד. מָכַר אִילָן לָזֶה וּפֵרוֹתָיו לְאַחֵר. הקנה את האילן לאדם אחד, ואת הפירות לאדם אחר. לֹא שִׁיֵּר מְקוֹם הַפֵּרוֹת וְאֵין לָאַחֵר כְּלוּם. יש להניח שהמוכר מכר לראשון את כל גוף האילן ולא השאיר לשני את המקום שבו צומחים הפירות, ונמצא שהשני קנה פירות שלא באו לעולם ואינו מקבל כלום, והפירות שיצמחו שייכים לקונה הראשון. לְגַבֵּי עַצְמוֹ בְּעַיִן יָפָה מְשַׁיֵּר. ומשום כך בוודאי הניח לעצמו גם את מקום צמיחת הפירות, ואין ללוקח אלא הגזע לכשייבש.
ה. הַמּוֹכֵר גּוּף הַקַּרְקַע לִזְמַן קָצוּב – הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ הַלּוֹקֵחַ בַּגּוּף כְּחֶפְצוֹ וְאוֹכֵל הַפֵּרוֹת כָּל זְמַן הַמְּכִירָה, וּבַסּוֹף תַּחֲזֹר לִבְעָלֶיהָ.
ה. הַמּוֹכֵר גּוּף הַקַּרְקַע לִזְמַן קָצוּב. מכירה גמורה הכוללת גוף ופירות לכל עניין, אלא שקבעו ביניהם תאריך מסוים שבו המכירה פוקעת.
ו. וּמַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין הַמּוֹכֵר קַרְקַע לִזְמַן קָצוּב וּבֵין הַמַּקְנֶה אוֹתָהּ לְפֵרוֹתֶיהָ? שֶׁהַקּוֹנֶה לְפֵרוֹת – אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹת צוּרַת הַקַּרְקַע, וְלֹא יִבְנֶה וְלֹא יַהֲרֹס; אֲבָל הַקּוֹנֶה לִזְמַן קָצוּב – הֲרֵי הוּא בּוֹנֶה אוֹ הוֹרֵס וְעוֹשֶׂה בְּכָל זְמַנּוֹ הַקָּצוּב כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה הַקּוֹנֶה קִנְיַן עוֹלָם לְעוֹלָם.
ז. וּמַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין הַמּוֹכֵר שָׂדֶה זוֹ לְפֵרוֹתֶיהָ וּבֵין הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת שָׂדֶה זוֹ לַחֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא קָנָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ? שֶׁהַמּוֹכֵר פֵּרוֹת הַשָּׂדֶה – אֵין לַלּוֹקֵחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשָׂדֶה זוֹ כְּלָל, אֲפִלּוּ לְהִכָּנֵס בָּהּ, אֶלָּא בִּשְׁעַת הוֹצָאַת הַפֵּרוֹת, וְיֵשׁ לְבַעַל הַשָּׂדֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּחֶפְצוֹ. אֲבָל הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לְפֵרוֹתֶיהָ – אֵין בַּעַל הַשָּׂדֶה יָכוֹל לְהִכָּנֵס לָהּ אֶלָּא מִדַּעַת הַלּוֹקֵחַ, וְיֵשׁ לַלּוֹקֵחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּחֶפְצוֹ.
ז. הַמּוֹכֵר שָׂדֶה זוֹ לְפֵרוֹתֶיהָ. שקנה אף את הפירות העתידים לצמוח בה. הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת שָׂדֶה זוֹ לַחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא קָנָה. מפני שלא ניתן להקנות דבר שלא בא לעולם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל כב,א-ב. אֵין לַלּוֹקֵחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשָׂדֶה זוֹ כְּלָל… אֶלָּא בִּשְׁעַת הוֹצָאַת הַפֵּרוֹת. שאין לו זכות כלל בשדה, ואף אם היה זוכה בפירות לא היה רשאי להיכנס לשדה אלא בזמן הוצאתם. וְיֵשׁ לְבַעַל הַשָּׂדֶה. בעל השדה רשאי. וְיֵשׁ לַלּוֹקֵחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּחֶפְצוֹ. רשאי להשתמש בגוף הקרקע כרצונו, כגון פעולות חקלאיות כבהלכה הבאה, אך אינו רשאי לשנות צורת הקרקע כבהלכה הקודמת.
ח. וּמַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין קוֹנֶה שָׂדֶה זוֹ לְפֵרוֹתֶיהָ וּבֵין הַשּׂוֹכֵר שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ? שֶׁהַקּוֹנֶה שָׂדֶה לְפֵרוֹתֶיהָ – יֵשׁ לוֹ לְזָרְעָהּ אוֹ לְנָטְעָהּ כָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה אוֹ לְהוֹבִירָהּ; וְהַשּׂוֹכֵר אֵינוֹ כֵּן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן שְׂכִירוּת. וְאֵין הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר, וְכָל הַקּוֹנֶה מַקְנֶה לַאֲחֵרִים כָּל שֶׁקָּנָה.
ח. אוֹ לְהוֹבִירָהּ. להשאירה בורה ולא מעובדת. וְהַשּׂוֹכֵר אֵינוֹ כֵּן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן שְׂכִירוּת. השוכר אינו רשאי לשנות מן המקובל או ממה שהתנה עמו המשכיר, כמבואר בהלכות שכירות פרק ח. וְאֵין הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר. לאחרים, מפני שאינו בעלים (ראה הלכות שכירות א,ד). וְכָל הַקּוֹנֶה מַקְנֶה לַאֲחֵרִים כָּל שֶׁקָּנָה. אדם שקנה דבר מסוים, כגון שדה לפירותיה, רשאי להקנות לאחר את כל זכויותיו.
ט. הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ וּפֵרוֹת כַּוֶּרֶת לַחֲבֵרוֹ – קָנָה, וְאֵין זֶה מוֹכֵר דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מוֹכֵר יוֹנִים שֶׁיִּוָּלְדוּ אוֹ דְּבַשׁ שֶׁיָּבֹא לַכַּוֶּרֶת, אֶלָּא מוֹכֵר הַשּׁוֹבָךְ לְפֵרוֹתָיו וְהַכַּוֶּרֶת לְדִבְשָׁהּ, שֶׁהֲרֵי הוּא כַּשּׂוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בְּכָל מַה שֶּׁיָּצוּד בָּהּ, כָּךְ זֶה הִקְנָה לוֹ שׁוֹבָךְ זֶה לְפֵרוֹתָיו כְּמִי שֶׁמָּכַר אִילָן לַפֵּרוֹת. וְדִין כֻּלָּם כְּדִין הַשּׂוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בְּכָל הֲנָיוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ט. קָנָה וְאֵין זֶה מוֹכֵר דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. אפילו אם לא אמר בפירוש שמוכר השובך או הכוורת לפירותיהם. אֶלָּא מוֹכֵר הַשּׁוֹבָךְ לְפֵרוֹתָיו וְהַכַּוֶּרֶת לְדִבְשָׁהּ. יש להניח שהתכוון למכור את גוף השובך והכוורת לצורך הפירות, לפי שהערך העצמי של שובך וכוורת אינו גדול והם טפלים ליונים ולדבש (כס"מ בפירושו השני). שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בְּכָל מַה שֶּׁיָּצוּד בָּהּ. הדגים שיבואו לאמה. וְדִין כֻּלָּם. הקונים גוף הדבר לפירותיו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"א.
י. הַבֵּיצִים וְהָאֶפְרוֹחִים עַצְמָן שֶׁיֵּשׁ בַּשּׁוֹבָךְ – לֹא קָנָה אוֹתָן בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָּרְחוּ. וְדָבָר זֶה גְּזֵרַת חֲכָמִים הִיא, וּמִשּׁוּם "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב,ו) נָגְעוּ בָּהּ.
לְפִיכָךְ, הָרוֹצֶה לְהַקְנוֹת אֶפְרוֹחִים אֵלּוּ לַחֲבֵרוֹ – מְטַפֵּחַ עַל הַשּׁוֹבָךְ עַד שֶׁיִּפְרְחוּ וְיַגְבִּיהוּ מֵעַל הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ יַקְנֶה אוֹתָן לַחֲבֵרוֹ בְּקִנְיָן אוֹ עַל גַּב הַקַּרְקַע אוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁהַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בָּהֶן.
י. לֹא קָנָה אוֹתָן בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָּרְחוּ. אדם שיש ברשותו שובך ששייך לו לכל עניין, אינו קונה את הביצים והאפרוחים שנולדים בשובך כל זמן שאינם יכולים לעוף, שזהו הזמן ששייכת בהם מצוות שילוח הקן (ראה הלכות שחיטה יג,ט). וְדָבָר זֶה גְּזֵרַת חֲכָמִים הִיא וכו'. ראה גם הלכות שחיטה יג,יח. וּמִשּׁוּם לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים נָגְעוּ בָּהּ. שמא ייקח האם בעודה רובצת על האפרוחים או הביצים.
מְטַפֵּחַ עַל הַשּׁוֹבָךְ. מכה בידו. עַד שֶׁיִּפְרְחוּ וְיַגְבִּיהוּ מֵעַל הָאָרֶץ. שהאפרוחים יעופו קצת, ומכיוון שהגביהו מחמתו בעל השובך זוכה בהם בקניין הגבהה, ויכול להקנותם לחברו (ראה ריטב"א חולין קמא,ב). וְאַחַר כָּךְ יַקְנֶה אוֹתָן לַחֲבֵרוֹ בְּקִנְיָן. קניין סודר (לעיל ה,ה). אוֹ עַל גַּב הַקַּרְקַע. לעיל ג,ח-ט.
יא. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ – אֵינוֹ יָכוֹל לִטֹּל כָּל הַגּוֹזָלוֹת שֶׁיִּוָּלְדוּ בּוֹ מֵעַתָּה, מִפְּנֵי שֶׁהָאִמָּהוֹת בּוֹרְחוֹת, וְנִמְצָא שֶׁהֶחֱרִיב אֶת הַשּׁוֹבָךְ, אֶלָּא מַנִּיחַ מֵהֶן כְּדֵי לְיַשֵּׁב הַשּׁוֹבָךְ.
יא. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ. שקנה השובך לפירותיו (כדלעיל ה"ט). מִפְּנֵי שֶׁהָאִמָּהוֹת בּוֹרְחוֹת. הזכר והנקבה מייסדי השובך בורחים מחמת הבדידות. וְנִמְצָא שֶׁהֶחֱרִיב אֶת הַשּׁוֹבָךְ. והרי המוכר התכוון למכור רק את הגוזלות העתידים להיוולד ולא את השובך עצמו.
יב. וְכַמָּה מַנִּיחַ? אִם הָיוּ בּוֹ אִמָּהוֹת וּבָנוֹת בְּעֵת מְכִירַת הַפֵּרוֹת – מַנִּיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיּוֹלִידוּ הָאִמָּהוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּצְטַוְּתוּ הָאִמָּהוֹת עִם הַבְּרֵכָה הָרִאשׁוֹנָה וְעִם הַבָּנוֹת שֶׁעִמָּהֶן, וּמַנִּיחַ מִמַּה שֶּׁיּוֹלִידוּ הַבָּנוֹת שְׁתֵּי בְּרֵכוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּצְטַוְּתוּ הַבָּנוֹת עִם שְׁתֵּי הַבְּרֵכוֹת שֶׁהוֹלִידוּ; וְכָל הַנּוֹלָד מֵאַחַר שְׁתֵּי בְּרֵכוֹת שֶׁל בָּנוֹת וְהַבְּרֵכָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל אִמָּהוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.
יב. וְכַמָּה מַנִּיחַ וכו'. דרך היונים להוליד מספר פעמים בשנה, זוג גוזלים בכל פעם, בדרך כלל זכר ונקבה. ועל מנת שזוג ההורים יישאר בשובך הוא זקוק לשני זוגות של צאצאים שנשארים עמו. אִם הָיוּ בּוֹ אִמָּהוֹת וּבָנוֹת בְּעֵת מְכִירַת הַפֵּרוֹת. אם היה בשובך זוג הורים וזוג צאצאים, שאינם נכללים במכירה. מַנִּיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיּוֹלִידוּ הָאִמָּהוֹת כְּדֵי שֶׁיִּצְטַוְּתוּ וכו'. הקונה משאיר למוכר את הזוג הראשון שיולידו זוג ההורים, ונמצא שיש להורים שני זוגות צאצאים אתם בשובך. וּמַנִּיחַ מִמַּה שֶּׁיּוֹלִידוּ הַבָּנוֹת שְׁתֵּי בְּרֵכוֹת וכו'. משאיר למוכר שני זוגות שיולידו זוג הצאצאים שהיו בשובך לפני המכירה, על מנת להבטיח את הישארותם בשובך.
יג. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת כַּוֶּרֶת מֵחֲבֵרוֹ – נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה נְחִילִים זֶה אַחַר זֶה, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ נוֹטֵל נְחִיל וּמַנִּיחַ נְחִיל, כְּדֵי לְיַשֵּׁב הַכַּוֶּרֶת.
יג. נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה נְחִילִים וכו'. בתקופת הקיץ, כאשר הכוורת מלאה דבש, בדרך כלל יוצאים ממנה נחילים אחדים של אלפי דבורים בכל נחיל. מקובל לקחת מן הכוורת רק שלושה נחילים בשנה, או מעט יותר משלושה (במקרה שיוצאים ממנה נחילים רבים), ואחר כך דואגים שיישארו בה דבורים על מנת להבטיח את המשך פעילות הכוורת בשנה הבאה.
יד. הַלּוֹקֵחַ חַלּוֹת דְּבַשׁ – מַנִּיחַ בַּכַּוֶּרֶת שְׁתֵּי חַלּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְרְחוּ הַדְּבוֹרִים וְיֵלְכוּ לָהֶן.
יד. מַנִּיחַ בַּכַּוֶּרֶת שְׁתֵּי חַלּוֹת. לצורך קיום הדבורים בחורף, שזהו המינימום הנדרש למזונם עד לחידוש מלאי הדבש בקיץ.
טו. הַלּוֹקֵחַ זֵיתִים מֵחֲבֵרוֹ לָקֹץ – מַנִּיחַ מִן הָאִילָן סָמוּךְ לָאָרֶץ שְׁתֵּי גְּרוֹפִיּוֹת, וְקוֹצֵץ. לָקַח בְּתוּלַת שִׁקְמָה – מַגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְקוֹצֵץ. סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה – שְׁנֵי טְפָחִים. וּבִשְׁאָר הָאִילָנוֹת מַגְבִּיהַּ טֶפַח. וְקוֹצֵץ בַּקָּנִים וּבַגְּפָנִים מִן הַפְּקָק וּלְמַעְלָה. בַּדְּקָלִים וּבָאֲרָזִים – חוֹפֵר וּמְשָׁרֵשׁ, לְפִי שֶׁאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף.

טו. הַלּוֹקֵחַ זֵיתִים מֵחֲבֵרוֹ לָקֹץ. עצי זית, שהקונה קוצץ אותם לצורך שימוש בענפיהם. שְׁתֵּי גְּרוֹפִיּוֹת. ייחורים, ענפים שנוטעים אותם. בְּתוּלַת שִׁקְמָה. תאנה מדברית שלא נקצצה עדיין. סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה. שכבר נקצץ פעם ושורשיו חזקים. מִן הַפְּקָק וּלְמַעְלָה. שבענף היוצא בגפן וכן בקנה יש כעין קשרים ובהם ניצני התחדשות של הענף, ומותר לקצוץ מן הקשר הקרוב ליציאת הענף ומעלה (מאירי בבא קמא פא,א). חוֹפֵר וּמְשָׁרֵשׁ. עוקר את השורש. לְפִי שֶׁאֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף. אינו חוזר וצומח לאחר קציצה, וממילא אין טעם להשאיר מהגזע כלל.

תקציר הפרק 

🤔 כמה עולה החור של הדונאט?
"בוא ונתחלק חצי חצי בדונאט", הציע ילד אחד לחברו, "אתה תקבל את החור שבאמצע ואני אקבל את הבצק שמסביב"… לעסקה כזו אף אחד לא יסכים, אך מה בנוגע לעסקה החקלאית הבאה: קונה אחד יקבל את עצי המטע וקונה אחר יקבל את הפירות, נשמעת עסקה סבירה, לא? – מתברר שמי שיסכים לה, יפסיד, שכן במקרה כזה המוכר "לא שייר מקום הפירות, ואין לאחר כלום" (הלכה ד), שכן כל גוף העץ שייך לקונה הראשון, כולל מקום צמיחת הפירות, ומכאן שהקונה השני קנה פירות שלא באו לעולם ואינו מקבל כלום, וממילא הפירות יהיו שייכים לקונה הראשון. במילים אחרות: הוא קנה את החור של הדונאט… 🍩

🤷‍ גם עצי סרק יכולים לתת פירות
המילה "פרי" מתייחדת לאותם חלקי צמח אכילים המתאפיינים לרוב בצבע מושך וטעם משובב לב, אך יש לה גם משמעות מושאלת של "דבר היוצא מדבר", למשל בפסוק "תנו לה מפרי ידיה", וגם בהלכה. לפיכך, עצי סרק, כוורת דבורים ושובך יונים יכולים לתת "פירות": ענפים להסקה, חלות דבש, ביצים ואפרוחים. אכן, כשאדם רוכש את פירותיו העתידיים של אחד מהנכסים הנזכרים הוא מחויב להגביל את כמות ה"פירות" שהוא לוקח לכזו שלא תחריב את העץ, הכוורת או השובך (הלכות יא-טו).

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מכר קרקע לפירות- האם הקונה יכול לחפור בה בורות?

2.האם רשאי השוכר להשכיר את הדירה לאחרים?

3.מכר שובך בתוספת תשלום על היונים שיוולדו בעתיד- האם קנה?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן