פרק כ"ג, הלכות מלוה ולווה, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שִׁטְרֵי חוֹב הַמֻּקְדָּמִין – פְּסוּלִין, שֶׁהֲרֵי טוֹרֵף בָּהֶן לָקוֹחוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין, וּלְפִיכָךְ קָנְסוּ אוֹתָן חֲכָמִים, וְלֹא יִגְבֶּה בִּשְׁטָר מֻקְדָּם אֶלָּא מִבְּנֵי חֹרִין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְרֹף בּוֹ מִזְּמַן רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ.
א. שִׁטְרֵי חוֹב הַמֻּקְדָּמִין. שהתאריך המופיע בשטר מוקדם לזמן שבו חל שעבוד החוב. כגון שההלוואה הייתה בא' בניסן ורשמו בשטר א' באדר. שֶׁהֲרֵי טוֹרֵף בָּהֶן לָקוֹחוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין. שעל סמך השטר יכול לגבות מנכסים שנקנו לאחר התאריך הכתוב בו, אף על פי שנמכרו קודם מועד ההלוואה וכלל לא השתעבדו לחוב. וְלֹא יִגְבֶּה בִּשְׁטָר מֻקְדָּם אֶלָּא מִבְּנֵי חֹרִין. רשאי לגבות רק מנכסים שביד הלווה, ולא מנכסים שמכר או שנתן, אף על פי שיצאו מרשותו אחרי זמן ההלוואה בפועל והם משועבדים להלוואה. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְרֹף בּוֹ מִזְּמַן רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ. שגזרו לפסול שטר זה ולא לגבות על פיו נכסים משועבדים מחשש שיגבו בו נכסים על פי התאריך הרשום בו שקדם לזמן ההלוואה בפועל.
ב. שִׁטְרֵי חוֹב הַמְאֻחָרִין – כְּשֵׁרִים, שֶׁהֲרֵי הוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל בַּעַל הַשְּׁטָר, שֶׁאֵינוֹ טוֹרֵף אֶלָּא מִזְּמַן הַשְּׁטָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּתְבוּ בּוֹ שֶׁהוּא מְאֻחָר, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
ב. שִׁטְרֵי חוֹב הַמְאֻחָרִין. שהתאריך המופיע בשטר מאוחר מהזמן שבו חל שעבוד החוב. שֶׁהֲרֵי הוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל בַּעַל הַשְּׁטָר שֶׁאֵינוֹ טוֹרֵף אֶלָּא מִזְּמַן הַשְּׁטָר. מחמת התאריך המאוחר המלווה עשוי רק להפסיד, בכך שלא יוכל לגבות מנכסים שהשתעבדו להלוואה במועד האמתי שלה. כגון שההלוואה הייתה בא' באדר ונכתב בשטר א' בניסן, אי אפשר לטרוף נכסים שנמכרו ללקוחות מאדר עד ניסן אף שהם משועבדים להלוואה.
ג. שְׁטָר שֶׁכְּתָבוּהוּ בַּיּוֹם, וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה הַסָּמוּךְ לוֹ – פָּסוּל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְדָּם. וְאִם הָיוּ עוֹסְקִין בָּעִנְיָן עַד שֶׁנִּכְנַס הַלַּיְלָה וַחֲתָמוּהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִמֶּנּוּ בַּלַּיְלָה – כָּשֵׁר.

ג. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְדָּם. שבשטר רשום תאריך הכתיבה, והשעבוד התחיל רק לאחר מכן כשחתמו על השטר בלילה. אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִמֶּנּוּ בַּלַּיְלָה. אף שבדרך כלל השעבוד חל מזמן שעשו את הקניין (ראה לקמן ה"ה), מכיוון שעסקו כל הזמן בעניין ומזומנים לחתום יש לכך קול ופרסום כאילו כבר חתמו והשעבוד חל מאז.

ד. שְׁטָר שֶׁזְּמַנּוֹ כָּתוּב בְּשַׁבָּת אוֹ בַּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרֵי – שְׁטָר מְאֻחָר הוּא, וְכָשֵׁר, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא מֻקְדָּם הוּא וּבְאֶחָד בְּשַׁבָּת אוֹ בְּאַחַד עָשָׂר בְּתִשְׁרֵי נִכְתַּב, אֶלָּא מַעֲמִידִין אֶת הַשְּׁטָר עַל חֶזְקָתוֹ, שֶׁדָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵין כּוֹתְבִין בְּשַׁבָּת, וּלְפִיכָךְ אִחֲרוּהוּ.
ד. בְּשַׁבָּת אוֹ בַּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרֵי. שוודאי לא נכתב בשבת או ביום כיפור, אלא ביום אחר, ולא ברור אם נכתב לפני כן וכתבו תאריך מאוחר יותר או שנכתב לאחר מכן והקדימו את התאריך. אֶלָּא מַעֲמִידִין אֶת הַשְּׁטָר עַל חֶזְקָתוֹ. שחזקתו של שטר שהוא כשר עד שיוכח אחרת.
ה. כּוֹתְבִין שְׁטָר לַלֹּוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּלְוֶה עִמּוֹ, וְאֵין כּוֹתְבִין לַמַּלְוֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה הַלֹּוֶה עִמּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קִנְיָן, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁעָה שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ, נִשְׁתַּעְבְּדוּ נְכָסָיו. אֲבָל שְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ קִנְיָן – אֵין כּוֹתְבִין אֲפִלּוּ לַלֹּוֶה, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַמַּלְוֶה עִמּוֹ וְיִתֵּן הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה בְּפָנֵינוּ, שֶׁמָּא יִכְתֹּב עַתָּה לִלְוֹת מִמֶּנּוּ בְּנִיסָן וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ עַד תִּשְׁרֵי, וְנִמְצָא הַמַּלְוֶה טוֹרֵף בִּשְׁטָר זֶה מִנִּיסָן שֶׁלֹּא כַּדִּין, שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעַ לְיָדוֹ עַד תִּשְׁרֵי.
ה. כּוֹתְבִין שְׁטָר לַלֹּוֶה. אם בא לעדים ואמר להם לכתוב שטר שבו יעידו שחייב כסף לפלוני. בִּשְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קִנְיָן. שעדי השטר קונים מידו שהוא חייב (ראה לעיל יא,א). שֶׁהֲרֵי מִשָּׁעָה שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ נִשְׁתַּעְבְּדוּ נְכָסָיו. ונמצא שהזמן שרשום בשטר הוא זמן תחילת השעבוד. אֲבָל שְׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ קִנְיָן. שהשעבוד מתחיל רק בזמן מסירת השטר לידי המלווה. וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ עַד תִּשְׁרֵי. ונכסיו ישתעבדו רק אז, ונמצא שהשטר מוקדם.
ו. עֵדִים שֶׁקָּנוּ מִיַּד הַלֹּוֶה אוֹ הַמּוֹכֵר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְנִתְאַחֲרָה כְּתִיבַת הַשְּׁטָר זְמַן מְרֻבֶּה: אִם יָדְעוּ יוֹם שֶׁקָּנוּ מִמֶּנּוּ בּוֹ – כּוֹתְבִין בַּשְּׁטָר זְמַן הַקִּנְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ זְמַן חֲתִימָתָן, וְאֵין צְרִיכִין לוֹמַר: 'וְנִתְאַחֲרָה כְּתִיבַת יָדֵינוּ עַד יוֹם פְּלוֹנִי'; וְאִם לֹא יָדְעוּ יוֹם שֶׁקָּנוּ בּוֹ – כּוֹתְבִין זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מִשְּׁעַת הַכְּתִיבָה.
וְכֵן מִי שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶן הָעֵדוּת בִּמְדִינָה, וְכָתְבוּ הַשְּׁטָר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת – אֵין מַזְכִּירִין בַּשְּׁטָר מָקוֹם שֶׁנִּמְסְרָה בּוֹ הָעֵדוּת, אֶלָּא מָקוֹם שֶׁכָּתְבוּ בּוֹ חֲתִימַת יָדָן.
ו. עֵדִים שֶׁקָּנוּ מִיַּד הַלֹּוֶה אוֹ הַמּוֹכֵר. והשעבוד או המכר חלים מיד והשטר נכתב כראיה בלבד. כּוֹתְבִין בַּשְּׁטָר זְמַן הַקִּנְיָן. שאז השתעבדו נכסי הלווה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ זְמַן חֲתִימָתָן. שהתאריך שכותבים בשטר אינו זמן החתימה בו. וְאֵין צְרִיכִין לוֹמַר וכו'. אינם צריכים לציין זאת בשטר. וְאִם לֹא יָדְעוּ… כּוֹתְבִין זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מִשְּׁעַת הַכְּתִיבָה. ואין כותבים תאריך משוער של זמן הקניין.
מָקוֹם שֶׁכָּתְבוּ בּוֹ חֲתִימַת יָדָן. שכותבים בשטר שהוא נכתב במקום פלוני שבו חתמו עליו.
ז. שִׁטְרֵי מֶקַח וּמִמְכָּר שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ בִּזְמַנָּן – אֲפִלּוּ הַמְאֻחָרִין פְּסוּלִין, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לִטְרֹף בָּהֶן שֶׁלֹּא כַּדִּין. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁחָזַר הַמּוֹכֵר וְקָנָה הַשָּׂדֶה מִיַּד הַלּוֹקֵחַ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁטָר הַמְאֻחָר, וְיוֹצִיא הַלָּה הַשְּׁטָר הַמְאֻחָר וְיֹאמַר: 'חָזַרְתִּי וּלְקַחְתִּיהָ פַּעַם שְׁנִיָּה מִמְּךָ', וְנִמְצָא טוֹרֵף שֶׁלֹּא כַּדִּין.
וְלָמָּה לֹא נָחוּשׁ כֵּן לִשְׁטַר חוֹב הַמְאֻחָר, שֶׁמָּא יִפְרָעֶנּוּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ וְיִכְתֹּב שׁוֹבֵר, וְיַחֲזֹר וְיוֹצִיא הַשְּׁטָר הַמְאֻחָר וְיִטְרֹף בּוֹ שֶׁלֹּא כַּדִּין? לְפִי שֶׁכָּל הַכּוֹתֵב שְׁטָר מְאֻחָר, תַּקָּנָתוֹ שֶׁיִּכְתֹּב הַשּׁוֹבֵר סְתָם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּצֵא הַשְּׁטָר – יִשְׁבֹּר אוֹתוֹ זֶה הַשּׁוֹבֵר. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן, וְכָתַב הַשּׁוֹבֵר בִּזְמַן הַפֵּרָעוֹן – הוּא הִפְסִיד עַל נַפְשׁוֹ.
ז. שֶׁחָזַר הַמּוֹכֵר וְקָנָה הַשָּׂדֶה מִיַּד הַלּוֹקֵחַ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁטָר הַמְאֻחָר. לאחר שמכר את השדה, קנה אותה המוכר בחזרה, בזמן מוקדם מתאריך הקנייה שמופיע בשטר המאוחר של הקונה. וְיוֹצִיא הַלָּה הַשְּׁטָר הַמְאֻחָר. מכיוון שהתאריך בשטר הקנייה של הקונה מאוחר לזמן שבו קנה המוכר את השדה בחזרה, יכול הקונה לטעון שקנה שוב את השדה ממנו שהרי בשטר הקנייה שלו מופיע תאריך מאוחר מהזמן שבו קנה המוכר את השדה.
שֶׁמָּא יִפְרָעֶנּוּ קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ. שהלווה יפרע את השטר לפני תאריך ההלוואה הכתוב בשטר ההלוואה. שׁוֹבֵר. שטר קבלה המעיד על כך שהחוב נפרע. וְיַחֲזֹר וְיוֹצִיא הַשְּׁטָר הַמְאֻחָר וְיִטְרֹף בּוֹ שֶׁלֹּא כַּדִּין. והשובר לא יועיל שהרי התאריך הכתוב בו מוקדם לזמן ההלוואה הכתוב בשטר. תַּקָּנָתוֹ שֶׁיִּכְתֹּב הַשּׁוֹבֵר סְתָם. יש דרך למנוע גבייה כפולה בכך שיכתוב את השובר ללא תאריך. יִשְׁבֹּר אוֹתוֹ זֶה הַשּׁוֹבֵר. השובר ישמש כהוכחה על פירעון החוב. וְכָתַב הַשּׁוֹבֵר בִּזְמַן הַפֵּרָעוֹן. כתב בו את תאריך הפירעון.
ח. מִי שֶׁמָּכַר שָׂדֵהוּ בְּאֹנֶס, וּמָסַר מוֹדָעָא אוֹ שֶׁקָּדַם וּמָכַר אוֹ נָתַן לְאַחֵר קֹדֶם שֶׁיִּמְכֹּר לָאַנָּס – הֲרֵי הַמָּעוֹת שֶׁל אַנָּס אֵצֶל הַמּוֹכֵר כְּמִלְוָה עַל פֶּה, וְאֵינוֹ טוֹרֵף בִּשְׁטַר מֶכֶר שֶׁבְּיָדוֹ כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דִּין שְׁטָר זֶה שֶׁיִּכָּתֵב, וְלֹא נִכְתַּב אֶלָּא מִפְּנֵי הָאֹנֶס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. וּמָסַר מוֹדָעָא. הודיע מראש לעדים שהמכר שיעשה אינו בהסכמתו, והוא מבטל אותו מראש. וכיוון שכך, האנס לא קנה (ראה הלכות מכירה י,א). אוֹ שֶׁקָּדַם וּמָכַר אוֹ נָתַן לְאַחֵר. והאנס לא קנה. וְאֵינוֹ טוֹרֵף בִּשְׁטַר מֶכֶר שֶׁבְּיָדוֹ כְּלוּם. אם המוכר אינו יכול לשלם בחזרה לאנס את המעות שנתן לו, האנס אינו יכול לגבות באמצעות שטר המכר מנכסים משועבדים של המוכר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין דִּין שְׁטָר זֶה שֶׁיִּכָּתֵב. ואין זה כמכירה בשטר.
ט. אֶפְשָׁר לַטּוֹרֵף שֶׁיִּטְרֹף בְּלֹא שְׁטָר אֶלָּא בְּעֵדוּת עַל פֶּה. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁזֹּאת הָאָרֶץ גְּזוּלָה מֵאָבִיו – הֲרֵי יֵשׁ לוֹ לְהוֹצִיאָהּ בְּעֵדִים אֵלּוּ, וְאֵין כָּאן שְׁטָר. וְכֵן אִם הֵעִידוּ לוֹ שֶׁנִּגְמַר הַדִּין לְאָבִיו לִטְרֹף מִנִּכְסֵי פְּלוֹנִי בְּכָךְ וְכָךְ מִזְּמַן פְּלוֹנִי, וּמֵת אָבִיו וַעֲדַיִן לֹא טָרַף – הֲרֵי הַבֵּן טוֹרֵף בְּעֵדוּת זוֹ.
ט. אֶלָּא בְּעֵדוּת עַל פֶּה. ולא מכוח חוב בשטר. שֶׁנִּגְמַר הַדִּין. נפסק בבית דין.
י. לְפִיכָךְ אֵין כּוֹתְבִין שְׁנֵי שִׁטְרֵי מֶכֶר עַל שָׂדֶה אַחַת, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה הַלּוֹקֵחַ קְנוּנְיָא עִם בַּעַל חוֹב וְיִטְרֹף שֶׁלֹּא כַּדִּין. כֵּיצַד? יָבֹא זֶה וְיִטְרֹף שָׂדֶה זוֹ בְּעֵדוּת שֶׁהֵעִידוּ לוֹ מֵחֲמַת אָבִיו, וְיַחֲזֹר הַלּוֹקֵחַ וְיִטְרֹף בִּשְׁטַר הַמֶּכֶר שֶׁבְּיָדוֹ מִן הַלָּקוֹחוֹת שֶׁלָּקְחוּ אַחֲרָיו, וְיִקְרַע שְׁטַר הַמֶּכֶר שֶׁבְּיָדוֹ.
וְיַחֲזֹר בִּקְנוּנְיָא וְיַעֲמֹד בַּשָּׂדֶה שֶׁנִּטְרְפָה מִמֶּנּוּ, וְיָבֹא הוּא שֶׁטְּרָפָהּ בְּעַצְמוֹ, וְיִטְרֹף אוֹתָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּעֵדוּת עֵדָיו, וְיוֹצִיא הַלָּה שְׁטַר הַמֶּכֶר הַשֵּׁנִי, וְיִטְרֹף בּוֹ לָקוֹחוֹת אֲחֵרִים שֶׁלֹּא כַּדִּין.
אִם כֵּן, מִי שֶׁאָבַד לוֹ שְׁטַר הַמֶּכֶר וְעֵדָיו קַיָּמִין, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִכְתְּבוּ לוֹ שְׁטָר שֵׁנִי, וְיֹאמְרוּ בּוֹ: 'שְׁטָר זֶה אֵין גּוֹבִין בּוֹ לֹא מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וְלֹא כְּתַבְנוּהוּ אֶלָּא לְהַעֲמִיד שָׂדֶה זוֹ בְּיַד פְּלוֹנִי הַלּוֹקֵחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹצִיאָהּ מִיָּדוֹ הַמּוֹכֵר וְלֹא יוֹרְשָׁיו'.
י. לְפִיכָךְ וכו'. מכיוון שיש מקרים שטורפים גם ללא שטר, עולה חשש לתחבולה ורמאות. וְיַחֲזֹר הַלּוֹקֵחַ וְיִטְרֹף בִּשְׁטַר הַמֶּכֶר שֶׁבְּיָדוֹ מִן הַלָּקוֹחוֹת שֶׁלָּקְחוּ אַחֲרָיו. הקונה יגבה כדין באמצעות שטר המכר מאנשים שקנו אחריו שדות מאותו המוכר, שהרי השדות שקנו משועבדות לקונים שלפניהם. וְיִקְרַע שְׁטַר הַמֶּכֶר שֶׁבְּיָדוֹ. כחלק מהליך הטריפה (השווה לעיל כב,יג).
וְיַחֲזֹר בִּקְנוּנְיָא וְיַעֲמֹד בַּשָּׂדֶה שֶׁנִּטְרְפָה מִמֶּנּוּ. לאחר שהקונה טרף כדין באמצעות שטר המכר שבידו מאלו שקנו אחריו, הבן יניח לו לחזור ולהחזיק בקרקע ואז יחזור הבן ויטרוף את השדה מהקונה באמצעות העדים שהקרקע שייכת לאביו, והקונה ישתמש בשטר המכר השני כדי לגבות במרמה מקונים נוספים שקנו מהמוכר אחרי הקונה.
שְׁטָר זֶה אֵין גּוֹבִין בּוֹ וכו'. אין לשטר תוקף לעניין גבייה אלא רק עדות על עצם הקנייה.
יא. בְּשִׁטְרֵי הַחוֹבוֹת אֵינוֹ כֵּן: אַף עַל פִּי שֶׁעֵדָיו קַיָּמִין וְקָנוּ מִיָּדוֹ, וְחָזַר בִּשְׁעָתוֹ וְאָמַר: 'שְׁטָר שֶׁכְּתַבְתֶּם לִי עַתָּה, אָבַד' אוֹ 'נִשְׂרַף' – אֵין כּוֹתְבִין לוֹ שְׁטָר שֵׁנִי, שֶׁמָּא פְּרָעוֹ אוֹ מְחָלוֹ, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַחוֹב לִזְמַן. וְאֵינוֹ גּוֹבֶה בְּעֵדִים אֵלּוּ כְּלוּם, אֶלָּא אִם אָמַר הַלֹּוֶה: 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם', שֶׁזֶּה יֻחְזַק כַּפְרָן בְּעֵדוּתָן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יא. אַף עַל פִּי שֶׁעֵדָיו קַיָּמִין וְקָנוּ מִיָּדוֹ. אף אם עשו קניין על ההלוואה, שאז עדי הקניין יכולים לכתוב שטר על החוב (לעיל יא,א). וְחָזַר בִּשְׁעָתוֹ וְאָמַר שְׁטָר שֶׁכְּתַבְתֶּם לִי עַתָּה אָבַד אוֹ נִשְׂרַף. אפילו אם חזר מיד אחרי הכתיבה ('בשעתו'), ואמר לעדים שהשטר שכתבו לו כעת, נשרף או אבד. אֵין כּוֹתְבִין לוֹ שְׁטָר שֵׁנִי. אפילו בלא אחריות. שֶׁמָּא פְּרָעוֹ אוֹ מְחָלוֹ. שייתכן שהלווה כבר פרע את החוב או שהמלווה מחל לו עליו. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַחוֹב לִזְמַן. אף שחזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו, וכאן המלווה בא מיד לאחר כתיבת השטר, מכיוון שכעת אין שטר בידי המלווה בטלה החזקה וחוששים שמא החוב נפרע או נמחל (ראה לעיל יד,יג). שֶׁזֶּה יֻחְזַק כַּפְרָן בְּעֵדוּתָן. אם הלווה טוען שכלל לא לווה, הרי עדי ההלוואה מכחישים את דבריו. ומכיוון שהוחזק הלווה לשקרן, אינו נאמן לטעון אחר כך שפרע את החוב. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. הלכות טוען ונטען ו,א.
יב. מִי שֶׁבָּלָה שְׁטַר חוֹבוֹ וַהֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ לְהִמָּחֵק – מַעֲמִיד עָלָיו עֵדִים וּבָא לִפְנֵי בֵּית דִּין, וְהֵן עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם. אֲבָל עֵדֵי הַשְּׁטָר עַצְמָן – אֵינָן כּוֹתְבִין לוֹ שְׁטָר אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחַק בִּפְנֵיהֶם, אֲבָל בָּאִין לְבֵית דִּין, וּבֵית דִּין עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם.
יב. מַעֲמִיד עָלָיו עֵדִים. שיעידו על תוכן השטר במקרה שיימחק לפני שיספיק לבוא לבית דין (מ"מ). וְהֵן עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם. כותבים שטר שמאשר את התוכן שהופיע בשטר שבלה (כמבואר לקמן הי"ג). אֲבָל עֵדֵי הַשְּׁטָר עַצְמָן אֵינָן כּוֹתְבִין לוֹ שְׁטָר אַחֵר וכו'. אפילו לאותם העדים שחתמו על השטר הראשון אסור לכתוב שטר חדש על פי מה שזוכרים, אף שיודעים שהשטר הראשון נמחק. אלא באים לבית דין, ומוסרים את עדותם.
יג. כֵּיצַד מְקַיְּמִין שְׁטָר זֶה? כּוֹתְבִין שְׁטָר אַחֵר, וְאוֹמְרִין בּוֹ: 'אָנוּ בֵּית דִּין פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי, הוֹצִיא פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי שְׁטָר מָחוּק לְפָנֵינוּ, זְמַנּוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו'. וְאִם כָּתְבוּ: 'וְהֻזְקַקְנוּ לְעֵדוּתָם שֶׁל עֵדִים, וְנִמְצֵאת מְכֻוֶּנֶת' – גּוֹבֶה בִּשְׁטָר זֶה שֶׁכָּתְבוּ לוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ קִיּוּם אַחֵר. וְאִם לֹא כָּתְבוּ כָּךְ – צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים עַד שֶׁתִּתְקַיֵּם עֵדוּתָן.
יג. וְאִם כָּתְבוּ וְהֻזְקַקְנוּ לְעֵדוּתָם שֶׁל עֵדִים וכו'. אם בית הדין בדקו חתימת העדים ('עדותם של עדים') ומצאו שהיא אמינה ('מכונת'), כותבים הדיינים אישור על אמינות השטר שבלה (ראה הלכות עדות ו,ב). ואם לא בדקו זאת, אלא מאשרים את התוכן שהיה בו בלבד, יש צורך לאמת את העדות לפני שגובים בו.
יד. שְׁטַר חוֹב שֶׁנִּתְקָרַע – כָּשֵׁר. נִמְחַק אוֹ נִטַּשְׁטֵשׁ – אִם רִשּׁוּמוֹ נִכָּר, כָּשֵׁר. נִקְרַע קֶרַע בֵּית דִּין – הֲרֵי זֶה פָּסוּל. אֵי זֶה הוּא קֶרַע בֵּית דִּין? שְׁתִי וָעֵרֶב.
יד. אִם רִשּׁוּמוֹ נִכָּר. ברור מה כתוב בו. נִקְרַע קֶרַע בֵּית דִּין. קרע שנעשה על ידי בית דין כדי שלא יגבו בו. שְׁתִי וָעֵרֶב. לאורך ולרוחב (ראה גם הלכות גירושין ד,טז).
טו. מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ: אִם רָצָה – מַחֲלִיף, וּבֵית דִּין כּוֹתְבִין לוֹ שְׁטָר אַחֵר בִּשְׁאָר הַחוֹב מִזְּמַן רִאשׁוֹן, אֲבָל לֹא עֵדֵי הַשְּׁטָר; וְאִם רָצָה – יִכְתֹּב שׁוֹבֵר.
טו. אִם רָצָה מַחֲלִיף וכו'. מביא את השטר שבידו לבית הדין, והם כותבים לו שטר חדש על יתרת הסכום, וכותבים את התאריך שהיה בשטר הראשון. אֲבָל לֹא עֵדֵי הַשְּׁטָר. עדי השטר הראשון אינם יכולים לכתוב לו מעצמם שטר על יתרת החוב. שׁוֹבֵר. שטר קבלה ללווה על מה שפרע, ושטר החוב יישאר בידי המלווה.
טז. הַבָּא לִפְרֹעַ כָּל חוֹבוֹ, וְאָמַר הַמַּלְוֶה: 'אָבַד לִי הַשְּׁטָר' – הֲרֵי זֶה יִכְתֹּב לוֹ שׁוֹבֵר, וְיִפְרַע כָּל חוֹבוֹ. וְיֵשׁ לַלֹּוֶה לְהַחֲרִים סְתָם עַל מִי שֶׁכּוֹבֵשׁ הַשְּׁטָר וְטוֹעֵן שֶׁאָבַד. וְאִם טָעַן הַלֹּוֶה טַעֲנַת וַדַּאי, וְאָמַר: 'הַשְּׁטָר אֶצְלוֹ, וְעַתָּה הִנִּיחוֹ בְּכִיסוֹ' – הוֹרוּ רַבּוֹתַי שֶׁיִּשָּׁבַע הַמַּלְוֶה הֶסֵּת שֶׁאָבַד הַשְּׁטָר, וְאַחַר כָּךְ יִפְרַע חוֹבוֹ, וְיִכְתֹּב שׁוֹבֵר.
טז. הַבָּא לִפְרֹעַ כָּל חוֹבוֹ. והמלווה צריך לתת לו את השטר או לקרוע אותו. וְיֵשׁ לַלֹּוֶה לְהַחֲרִים סְתָם עַל מִי שֶׁכּוֹבֵשׁ הַשְּׁטָר וְטוֹעֵן שֶׁאָבַד. שהרי הלווה נפסד מכך שאינו מקבל את השטר, שהרי עליו לדאוג לשמור את שוברו. ולכן יכול להטיל חרם בסתם על מי שמסתיר את שטר החוב אצלו וטוען שאבד (ראה לעיל א,ד ובביאור שם).
יז. מִי שֶׁהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב בְּמָנֶה, וְאָמַר: 'עֲשׂוּ לִי מִמֶּנּוּ שְׁנַיִם בַּחֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים' – אֵין עוֹשִׂין לוֹ, שֶׁזְּכוּת לַלֹּוֶה לִהְיוֹת הַכֹּל בִּשְׁטָר אֶחָד, שֶׁאִם יִפְרָעֶנּוּ מִקְצָת, נִמְצָא שְׁטָרוֹ פָּגוּם.
וְכֵן אִם הוֹצִיא שְׁנֵי שְׁטָרוֹת בַּחֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים, וְאָמַר: 'עֲשׂוּ אוֹתָם אֶחָד בְּמֵאָה' – אֵין עוֹשִׂין לוֹ, אֶלָּא עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁזְּכוּת הִיא לַלֹּוֶה לִהְיוֹתָן שְׁנַיִם, שֶׁלֹּא יָכֹף אוֹתוֹ בַּדִּין בְּפַעַם אַחַת לִגְבּוֹת הַכֹּל.

יז. בְּמָנֶה. מאה דינרים. עֲשׂוּ לִי מִמֶּנּוּ שְׁנַיִם בַּחֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים. ביקש שיפצלו את החוב לשני שטרות, כל אחד על חצי מהסכום. שֶׁאִם יִפְרָעֶנּוּ מִקְצָת נִמְצָא שְׁטָרוֹ פָּגוּם. שאם יפרענו חלק מהחוב ולאחר זמן יתבע המלווה את היתרה, יהיה עליו להישבע על תביעתו, שכן בכל מקרה שאין זהות בין הסכום הכתוב בשטר לסכום התביעה אין נפרעים אלא בשבועה (לעיל יד,א).

אֶלָּא עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וכו'. אין מאחדים את השטרות אלא צריך המלווה לעשות קיום על כל שטר בנפרד, שכך נוח יותר ללווה שיהיה כל שטר תביעה נפרדת.

יח. הוֹצִיא שְׁטַר חוֹב בְּמֵאָה, וְאָמַר: 'קִרְעוּהוּ, וְכִתְבוּ לִי שְׁטָר אַחֵר בַּחֲמִשִּׁים' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁמָּא פְּרָעוֹ הַכֹּל וְכָתַב לוֹ שׁוֹבֵר עַל שְׁטָר שֶׁל מֵאָה, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר וְיוֹצִיא קִיּוּם זֶה שֶׁל שְׁטַר חֲמִשִּׁים וְיוֹצִיא הַלֹּוֶה הַשּׁוֹבֵר, יֹאמַר לוֹ: 'זֶה שְׁטָר אַחֵר הוּא'.

יח. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אף על פי שלכאורה זה לטובת הלווה. וְיוֹצִיא הַלֹּוֶה הַשּׁוֹבֵר. על חוב של מאה.

תקציר הפרק 

🤔 שתי וערב על שטר יהודי?!
בעבר למדנו שקיומו של שטר חוב היא הוכחה לכך שגם החוב עצמו עודנו קיים, שהרי ברגע שאדם פורע את חובו הוא מקבל לידיו את השטר ורשאי להשמיד אותו. אכן, לא כל שטר קרוע הוא שטר פסול: שטר שנקרע סתם – כשר וניתן לגבות באמצעותו את החוב; שטר שנמחק או נהיה מטושטש – כשר, אם הכתב ניכר; שטר שנקרע בצורה של "שתי וערב" – פסול, שקריעה זו היא "קרע בית דין" שנעשה לאורכו ורחבו של השטר כדי לסמן שהשטר כבר לא תקף (הלכה יד) ⚔

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלוה ולווה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שטר הלוואה שזמנו בשבת – האם נחשב לשטר מוקדם?

2.שטר מכירה שזמנו בשבת – פסול?

3.מותר לחלק שטר של 100 לשתי שטרות חוב של 50?

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן