פרק כ"ג, הלכות סנהדרין, ספר שופטים
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. "לֹא תִקַּח שֹׁחַד" (דברים טז,יט, ושם: וְלֹא): אֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְעַוֵּת אֶת הַדִּין, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב אָסוּר, וְעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל "אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד" (שם כז,כה), וְחַיָּב לְהַחֲזִיר הַשֹּׁחַד כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ הַנּוֹתֵן.
א. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְעַוֵּת אֶת הַדִּין. ליטול ממון על מנת לדון שלא כראוי. אֶלָּא אֲפִלּוּ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב אָסוּר. אפילו אם הדיין שלוקח את השוחד איננו מתכוון להטות את הדין לטובת הנותן אלא לדון דין אמת.
ב. וּכְשֵׁם שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, כָּךְ הַנּוֹתֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד).
ב. וּכְשֵׁם שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה כָּךְ הַנּוֹתֵן. שהנותן מכשיל את הדיין הלוקח באיסור שוחד. שֶׁנֶּאֱמַר וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל. ומכאן נלמד איסור להכשיל אנשים בעברה (ראה הלכות רוצח יב,יד).
ג. כָּל דַּיָּן שֶׁיּוֹשֵׁב וּמְגַדֵּל מַעֲלָתוֹ כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְחַזָּנָיו וּלְסוֹפְרָיו – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל הַנּוֹטִים אַחֲרֵי הַבֶּצַע; וְכֵן עָשׂוּ בְּנֵי שְׁמוּאֵל, וּלְכָךְ נֶאֱמַר בָּהֶן: "וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד" (שמואל א ח,ג).
וְלֹא שֹׁחַד מָמוֹן בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֹׁחַד דְּבָרִים. וּמַעֲשֶׂה בְּדַיָּן שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּדוּגִית קְטַנָּה לַעֲבֹר בַּנָּהָר, וּפָשַׁט אֶחָד יָדוֹ וְסִיְּעוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ, וְהָיָה לוֹ דִּין, וְאָמַר לוֹ הַדַּיָּן: 'הֲרֵינִי פָּסוּל לְךָ לַדִּין'. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֶעֱבִיר אֶבְרָה שֶׁל עוֹף מֵעַל רְדִיד הַדַּיָּן, וְאֶחָד כִּסָּה רֹק מִלִּפְנֵי הַדַּיָּן, וְאָמַר לוֹ: 'הֲרֵינִי פָּסוּל לְךָ לַדִּין'.
וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֵבִיא מַתָּנָה אַחַת מִמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה לְדַיָּן כֹּהֵן, וְאָמַר לוֹ: 'פָּסוּל אֲנִי לְךָ לַדִּין'. וּמַעֲשֶׂה בְּאָרִיס אֶחָד שֶׁל דַּיָּן שֶׁהָיָה מֵבִיא לוֹ תְּאֵנִים מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, פַּעַם אַחַת הִקְדִּים וְהֵבִיא בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ דִּין, וְאָמַר לוֹ הַדַּיָּן: 'הֲרֵינִי פָּסוּל לְךָ לַדִּין'; אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּאֵנִים מִשֶּׁל דַּיָּן, הוֹאִיל וֶהֱבִיאָן שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ – נִפְסַל לוֹ לַדִּין.
ג. כָּל דַּיָּן שֶׁיּוֹשֵׁב וּמְגַדֵּל מַעֲלָתוֹ כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְחַזָּנָיו וּלְסוֹפְרָיו. דואג להרבות חשיבותו, שעל ידי כך ייתנו לשמשיו ולסופרי הדיינים בדינים שלו ממון רב. הַנּוֹטִים אַחֲרֵי הַבֶּצַע. תרים אחר ממון, אף שאין בזה שוחד גמור.
שֹׁחַד דְּבָרִים. כגון שמהנים אותו בדיבורים או באופן אחר שאינו ממוני. בְּדוּגִית. ספינה קטנה שצדים בה דגים. וְהָיָה לוֹ דִּין. שהיה רוצה שדיין זה ידון לו בו. הֲרֵינִי פָּסוּל לְךָ לַדִּין. מחמת הסיוע שסייע לו. אֶבְרָה. נוצה. רְדִיד. סוג של כיסוי ראש.בְּאָרִיס. אדם העובד בשדה הבעלים ומתחלק עמו בפירות. הִקְדִּים וְהֵבִיא בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ דִּין. שביום זה היה בית הדין יושב לדון ורצה לדון אצלו. ואמר לו שמכיוון שממילא היה צריך להגיע אליו לדין, הביא את הפירות שלו (ראה בבלי כתובות קה,ב).

ד. כָּל דַּיָּן שֶׁשּׁוֹאֵל שְׁאֵלָה – פָּסוּל לַדִּין לָזֶה שֶׁהִשְׁאִילוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיָה לַדַּיָּן לְהַשְׁאִיל. אֲבָל הָיָה לוֹ לְהַשְׁאִיל – כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי גַּם זֶה שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ.
ד. שֶׁשּׁוֹאֵל שְׁאֵלָה. לוקח דברים בהשאלה. בְּשֶׁלֹּא הָיָה לַדַּיָּן לְהַשְׁאִיל. דברים משלו לאחרים.
ה. כָּל דַּיָּן שֶׁנָּטַל שְׂכָרוֹ לָדוּן – דִּינָיו בְּטֵלִים, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׂכָר הַנִּכָּר. אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, וּבָאוּ לְפָנָיו שְׁנַיִם לַדִּין, וְאָמַר לָהֶם: 'תְּנוּ לִי מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה תַּחְתַּי עַד שֶׁאָדוּן לָכֶם, אוֹ תְּנוּ לִי שְׂכַר בְּטִילָתִי' – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר נִכָּר שֶׁהוּא שְׂכַר הַבַּטָּלָה בִּלְבַד בְּלֹא יוֹתֵר, וְיִטֹּל מִשְּׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה זֶה בִּפְנֵי זֶה – כְּגוֹן זֶה מֻתָּר.

ה. שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׂכָר הַנִּכָּר. שלא יהיה ניכר שמקבלו כשכר כדי לדון, אלא יקבל את השכר מחמת שמתבטל ממלאכתו. תְּנוּ לִי מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה תַּחְתַּי עַד שֶׁאָדוּן לָכֶם. שכרו לי מחליף. שְׂכַר הַבַּטָּלָה בִּלְבַד. ראה פסקים ושיטות.

ו. אָסוּר לַדַּיָּן לָדוּן לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹשְׁבִינוֹ וְלֹא רֵעוֹ אֲשֶׁר כְּנַפְשׁוֹ, וְלֹא לְמִי שֶׁשּׂוֹנְאֵהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹיֵב לוֹ וּמְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ. אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שְׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִין שָׁוִין בְּעֵינֵי הַדַּיָּן וּבְלִבּוֹ. וְאִם לֹא הָיָה מַכִּיר אֶת אֶחָד מֵהֶן וְלֹא מַעֲשָׂיו – אֵין לְךָ דִּין צֶדֶק כָּמוֹהוּ.
ו. אָסוּר לַדַּיָּן לָדוּן לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ… וְלֹא לְמִי שֶׁשּׂוֹנְאֵהוּ. אף על פי שכשר להעיד עליהם (הלכות עדות טז,ו). שׁוֹשְׁבִינוֹ. מחבריו הקרובים ביותר כגון הנמצאים עמו בימי חתונתו (פה"מ סנהדרין ג,ה). וְאִם לֹא הָיָה מַכִּיר אֶת אֶחָד מֵהֶן. שאיננו מכיר את שניהם.
ז. וְכָל שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁשּׂוֹנְאִין זֶה אֶת זֶה – אֲסוּרִין לֵישֵׁב בַּדִּין זֶה עִם זֶה, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לִיצִיאַת הַמִּשְׁפָּט מְעֻקָּל; מִפְּנֵי הַשִּׂנְאָה שֶׁבֵּינֵיהֶן, דַּעַת כָּל אֶחָד נוֹטָה לִסְתֹּר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ.
ח. לְעוֹלָם יִרְאֶה דַּיָּן עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ עַל צַוָּארוֹ וְגֵיהִנָּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו, וְיֵדַע אֶת מָה הוּא דָּן, וְלִפְנֵי מִי הוּא דָּן, וּמִי עָתִיד לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ אִם נָטָה מִקַּו הָאֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהלים פב,א), וְאוֹמֵר: "רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי אִם לַיי" (דברי הימים ב יט,ו, ושם: כִּי לַיי).
ח. חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ עַל צַוָּארוֹ וְגֵיהִנָּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו. שאם יסטה מקו הדין ייענש. אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל וְאוֹמֵר רְאוּ וכו'. ומכאן שהדיין דן את דין ה', ועומד לפניו בשעת הדין והוא עתיד להיפרע ממנו אם יטה את הדין.
ט. כָּל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ – גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל דַּיָּן שֶׁנּוֹטֵל מָמוֹן מִזֶּה וְנוֹתְנוֹ לָזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (משלי כב,כג).
וְכָל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת – כְּאִלּוּ תִּקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְגוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּשְׁרֶה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהלים פב,א). וְשֶׁמָּא יֹאמַר הַדַּיָּן: 'מַה לִּי וְלַצָּרָה הַזֹּאת?', תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט" (דברי הימים ב יט,ו) – אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת.
ט. וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. ייטול את נפש הדיינים הנוטלים ממון שלא כדין.
וְשֶׁמָּא יֹאמַר הַדַּיָּן מַה לִּי וְלַצָּרָה הַזֹּאת. וירצה להימנע מלדון מחשש שמא לא ידון כראוי. וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת. ה' יהיה עם הדיין שדן על פי מה שנראה לו, ולכן אין לדיין שמתכוון לדון על פי האמת לחשוש.
י. לְעוֹלָם יִהְיוּ בַּעֲלֵי הַדִּין לְפָנֶיךָ כִּרְשָׁעִים, וּבְחֶזְקַת שֶׁכָּל אֶחָד טוֹעֵן שֶׁקֶר, וְדוּן לְפִי מַה שֶּׁתִּרְאֶה מִן הַדְּבָרִים. וּכְשֶׁיִּפָּטְרוּ מִלְּפָנֶיךָ יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּצַדִּיקִים, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין, וְדוּן כָּל אֶחָד מֵהֶן בְּלִבְּךָ לְכַף זְכוּת.
י. לְעוֹלָם יִהְיוּ בַּעֲלֵי הַדִּין לְפָנֶיךָ כִּרְשָׁעִים. צריך לברר ביסודיות את טענות הצדדים ולהתייחס אל שני הצדדים בחשדנות כאילו שניהם מוחזקים לשקר. ולא יסתמך על טענותיהם אפילו אם אחד מהם מוחזק שקרן והשני כשר (ראה לעיל כ,ה). כְּצַדִּיקִים שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין. מכיוון שהסכימו לקיים את פסק הדין, אף החייב בדין נחשב צדיק.

תקציר הפרק 

🤔 כך תטיילו לגיהינום ובחזרה
אם תחפשו את פתח הגיהינום על מפת העולם, לא תמצאו אותו (מלבד אולי שער הגיהינום של דרווזה בטורקמניסטן, אבל זה כבר סיפור ליום אחר), אבל חכמינו ז"ל אמרו שלגיהינום יש כמה פתחים בעולמנו: "אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים". יש המוסיפים גם פתח ליד טבריה (בגלל חמי טבריה) ועוד פתח ליד בבית שאן (כי נורא חם שם בקיץ)… אבל מלבד פתחים אלו, יש עוד פתחים זמניים לגיהינום, שנפתחים לפי הצורך. כיצד? – "לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת על צווארו וגיהינום פתוחה לו מתחתיו", כדי שידון דין אמת לאמיתו ואם יסטה מן האמת – ייענש, "וידע את מה הוא דן ולפני מי הוא דן, ומי עתיד להיפרע ממנו אם נטה מקו האמת" (הלכה ח). אז אם ממש מתחשק לכם לקפוץ לביקור קצר לגיהינום וחזרה, אתם יכולים פשוט להתמנות לדיינים… 🔥

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.לדיין הממונה מטעם הציבור – מותר לקחת שכר?

2.דיין שאסור לו לקבל שכר וקיבל – האם מבטלים את כל דיניו למפרע?

3.שכר בטלה מחושב לפי תעריף לשכת האבטלה?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן