א. "לֹא תִקַּח שֹׁחַד" (דברים טז,יט, ושם: וְלֹא): אֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְעַוֵּת אֶת הַדִּין, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב אָסוּר, וְעוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל "אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד" (שם כז,כה), וְחַיָּב לְהַחֲזִיר הַשֹּׁחַד כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ הַנּוֹתֵן.
ב. וּכְשֵׁם שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, כָּךְ הַנּוֹתֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד).
ג. כָּל דַּיָּן שֶׁיּוֹשֵׁב וּמְגַדֵּל מַעֲלָתוֹ כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְחַזָּנָיו וּלְסוֹפְרָיו – הֲרֵי זֶה בִּכְלַל הַנּוֹטִים אַחֲרֵי הַבֶּצַע; וְכֵן עָשׂוּ בְּנֵי שְׁמוּאֵל, וּלְכָךְ נֶאֱמַר בָּהֶן: "וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד" (שמואל א ח,ג).
וְלֹא שֹׁחַד מָמוֹן בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֹׁחַד דְּבָרִים. וּמַעֲשֶׂה בְּדַיָּן שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּדוּגִית קְטַנָּה לַעֲבֹר בַּנָּהָר, וּפָשַׁט אֶחָד יָדוֹ וְסִיְּעוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ, וְהָיָה לוֹ דִּין, וְאָמַר לוֹ הַדַּיָּן: 'הֲרֵינִי פָּסוּל לְךָ לַדִּין'. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֶעֱבִיר אֶבְרָה שֶׁל עוֹף מֵעַל רְדִיד הַדַּיָּן, וְאֶחָד כִּסָּה רֹק מִלִּפְנֵי הַדַּיָּן, וְאָמַר לוֹ: 'הֲרֵינִי פָּסוּל לְךָ לַדִּין'.
וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהֵבִיא מַתָּנָה אַחַת מִמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה לְדַיָּן כֹּהֵן, וְאָמַר לוֹ: 'פָּסוּל אֲנִי לְךָ לַדִּין'. וּמַעֲשֶׂה בְּאָרִיס אֶחָד שֶׁל דַּיָּן שֶׁהָיָה מֵבִיא לוֹ תְּאֵנִים מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, פַּעַם אַחַת הִקְדִּים וְהֵבִיא בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ דִּין, וְאָמַר לוֹ הַדַּיָּן: 'הֲרֵינִי פָּסוּל לְךָ לַדִּין'; אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּאֵנִים מִשֶּׁל דַּיָּן, הוֹאִיל וֶהֱבִיאָן שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ – נִפְסַל לוֹ לַדִּין.
ד. כָּל דַּיָּן שֶׁשּׁוֹאֵל שְׁאֵלָה – פָּסוּל לַדִּין לָזֶה שֶׁהִשְׁאִילוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הָיָה לַדַּיָּן לְהַשְׁאִיל. אֲבָל הָיָה לוֹ לְהַשְׁאִיל – כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי גַּם זֶה שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ.
ה. כָּל דַּיָּן שֶׁנָּטַל שְׂכָרוֹ לָדוּן – דִּינָיו בְּטֵלִים, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׂכָר הַנִּכָּר. אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, וּבָאוּ לְפָנָיו שְׁנַיִם לַדִּין, וְאָמַר לָהֶם: 'תְּנוּ לִי מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה תַּחְתַּי עַד שֶׁאָדוּן לָכֶם, אוֹ תְּנוּ לִי שְׂכַר בְּטִילָתִי' – הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר נִכָּר שֶׁהוּא שְׂכַר הַבַּטָּלָה בִּלְבַד בְּלֹא יוֹתֵר, וְיִטֹּל מִשְּׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה זֶה בִּפְנֵי זֶה – כְּגוֹן זֶה מֻתָּר.
ו. אָסוּר לַדַּיָּן לָדוּן לְמִי שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹשְׁבִינוֹ וְלֹא רֵעוֹ אֲשֶׁר כְּנַפְשׁוֹ, וְלֹא לְמִי שֶׁשּׂוֹנְאֵהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹיֵב לוֹ וּמְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ. אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שְׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִין שָׁוִין בְּעֵינֵי הַדַּיָּן וּבְלִבּוֹ. וְאִם לֹא הָיָה מַכִּיר אֶת אֶחָד מֵהֶן וְלֹא מַעֲשָׂיו – אֵין לְךָ דִּין צֶדֶק כָּמוֹהוּ.
ז. וְכָל שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁשּׂוֹנְאִין זֶה אֶת זֶה – אֲסוּרִין לֵישֵׁב בַּדִּין זֶה עִם זֶה, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לִיצִיאַת הַמִּשְׁפָּט מְעֻקָּל; מִפְּנֵי הַשִּׂנְאָה שֶׁבֵּינֵיהֶן, דַּעַת כָּל אֶחָד נוֹטָה לִסְתֹּר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ.
ח. לְעוֹלָם יִרְאֶה דַּיָּן עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ עַל צַוָּארוֹ וְגֵיהִנָּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו, וְיֵדַע אֶת מָה הוּא דָּן, וְלִפְנֵי מִי הוּא דָּן, וּמִי עָתִיד לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ אִם נָטָה מִקַּו הָאֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהלים פב,א), וְאוֹמֵר: "רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי אִם לַיי" (דברי הימים ב יט,ו, ושם: כִּי לַיי).
ט. כָּל דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ – גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל דַּיָּן שֶׁנּוֹטֵל מָמוֹן מִזֶּה וְנוֹתְנוֹ לָזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (משלי כב,כג).
וְכָל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת – כְּאִלּוּ תִּקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְגוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּשְׁרֶה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהלים פב,א). וְשֶׁמָּא יֹאמַר הַדַּיָּן: 'מַה לִּי וְלַצָּרָה הַזֹּאת?', תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּט" (דברי הימים ב יט,ו) – אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת.
י. לְעוֹלָם יִהְיוּ בַּעֲלֵי הַדִּין לְפָנֶיךָ כִּרְשָׁעִים, וּבְחֶזְקַת שֶׁכָּל אֶחָד טוֹעֵן שֶׁקֶר, וְדוּן לְפִי מַה שֶּׁתִּרְאֶה מִן הַדְּבָרִים. וּכְשֶׁיִּפָּטְרוּ מִלְּפָנֶיךָ יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּצַדִּיקִים, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין, וְדוּן כָּל אֶחָד מֵהֶן בְּלִבְּךָ לְכַף זְכוּת.
