פרק כ"ד, הלכות טומאת מת, ספר טהרה
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בַּיִת שֶׁחִלְּקוֹ בְּקַנְקַנִּים טְהוֹרוֹת מִן הָאָרֶץ עַד הַקּוֹרוֹת, וְטֻמְאָה בְּחֶצְיוֹ הָאֶחָד: אִם הָיָה פִּי הַקַּנְקַנִּים כְּלַפֵּי הַטָּהֳרָה – הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילוֹת; וְאִם הָיוּ כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה – אֵינָן מַצִּילוֹת. טָחַן בַּטִּיט, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ – רוֹאִין: אִם יָכוֹל הַטִּיט לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מַצִּיל; וְאִם לָאו – אֵינוֹ מַצִּיל, וַהֲרֵי הַכֹּל אֹהֶל אֶחָד.
א. בַּיִת שֶׁחִלְּקוֹ בְּקַנְקַנִּים טְהוֹרוֹת. בנה בתוכו מחיצה מקנקנים טהורים העשויים חרס. מִן הָאָרֶץ עַד הַקּוֹרוֹת. מהרצפה ועד התקרה. אִם הָיָה פִּי הַקַּנְקַנִּים כְּלַפֵּי הַטָּהֳרָה הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילוֹת. שכלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו (וכדלעיל טו,ד, טז,ה). טָחַן בַּטִּיט בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ. טח עליהםן טיט (במקרה שפי הקנקנים כלפי הטומאה) כנגד פיהם או כנגד שוליהםן. אִם יָכוֹל הַטִּיט לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ מַצִּיל. ראה גם לעיל טו,ב. וְאִם לָאו אֵינוֹ מַצִּיל. שכאשר אין הטיט עומד בפני עצמו נמצא שהקנקנים הם עיקר המחיצה והם אינם חוצצים בפני הטומאה כשפניהם כלפיה. וַהֲרֵי הַכֹּל אֹהֶל אֶחָד. כל הבית נחשב כאוהל אחד כאילו אין בו מחיצה.
ב. בַּיִת שֶׁחִלְּקוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת: אִם חִלְּקוֹ מִן הַצְּדָדִין אוֹ מִכְּלַפֵּי הַקּוֹרוֹת וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה בַּבַּיִת – כֵּלִים שֶׁבֵּין הַמְּחִצָּה וּבֵין הַכֹּתֶל אוֹ שֶׁבֵּין הַמְּחִצָּה וּבֵין הַקּוֹרוֹת טְהוֹרִין.
הָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּין מְחִצָּה לַכֹּתֶל אוֹ בֵּין מְחִצָּה לַקּוֹרוֹת – כֵּלִים שֶׁבַּבַּיִת טְמֵאִים, שֶׁאֵין הַמְּחִצָּה מוֹנַעַת הַטֻּמְאָה שֶׁלֹּא תֵּצֵא וּתְטַמֵּא, כָּעִנְיָן שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּאֹהֶל שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת.
הָיוּ הַכֵּלִים בְּתוֹךְ עֹבִי הַמְּחִצָּה עַצְמָהּ, בֵּין שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה לִפְנִים מִן הַמְּחִצָּה אוֹ שֶׁהָיְתָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת: אִם הָיָה מְקוֹם הַכֵּלִים טֶפַח עַל טֶפַח – טְמֵאִים, וְאִם לָאו – טְהוֹרִים. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כֵּיצַד דִּין הַבַּיִת אִם חִלְּקוֹ מִכְּלַפֵּי אַרְצוֹ.
ב. אוֹ בִּירִיעוֹת. החוצצות בפני הטומאה (ראה לעיל יג,ג). אִם חִלְּקוֹ מִן הַצְּדָדִין אוֹ מִכְּלַפֵּי הַקּוֹרוֹת. אם המחיצה בנויה בסמוך לקיר או לתקרה. כֵּלִים שֶׁבֵּין הַמְּחִצָּה… טְהוֹרִין. שהמחיצה מצילה על הטהורים שלא ייטמאו.
כָּעִנְיָן שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּאֹהֶל שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת. לעיל כ,א.
בְּתוֹךְ עֹבִי הַמְּחִצָּה עַצְמָהּ. כגון שיש חור קטן במחיצה והכלים מונחים בו (חזו"א אהלות יג,ד). אִם הָיָה מְקוֹם הַכֵּלִים טֶפַח עַל טֶפַח טְמֵאִים וכו'. כדין חלון שבין בית לבית שהטומאה עוברת בו רק כאשר יש בו פותח טפח (לעיל יד,א). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל כ,ו.
ג. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא תֶּבֶן, וְאֵין בֵּינוֹ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח: טֻמְאָה בִּפְנִים, בֵּין בְּתוֹךְ הַתֶּבֶן בֵּין שֶׁהָיְתָה בֵּין תֶּבֶן לַקּוֹרוֹת – כָּל הַכֵּלִים שֶׁכְּנֶגֶד יְצִיאַת הַטֻּמְאָה בְּמִלּוּאוֹ שֶׁל פֶּתַח טְמֵאִים. הָיְתָה טֻמְאָה חוּץ לַתֶּבֶן בְּמִלּוּאוֹ שֶׁל פֶּתַח, כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים: אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח – טְהוֹרִין; וְאִם לָאו – טְמֵאִין. וְאִם יֵשׁ בֵּין תֶּבֶן לַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִים, שֶׁאֵין הַתֶּבֶן חוֹצֵץ, מִפְּנֵי שֶׁסְּתָם תֶּבֶן דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ.
ג. כָּל הַכֵּלִים שֶׁכְּנֶגֶד יְצִיאַת הַטֻּמְאָה בְּמִלּוּאוֹ שֶׁל פֶּתַח טְמֵאִים. שהטומאה שבתוך התבן יוצאת מהבית דרך הפתח כך שכל הכלים הנמצאים שם נטמאים. אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח טְהוֹרִין וְאִם לָאו טְמֵאִין. מכיוון שאין בין התבן לקורות פותח טפח נמצא שאין אוהל הבית מאהיל על הכלים שבתוך התבן, ולפיכך הם טהורים כאשר יש במקומם חלל טפח על טפח המחשיבם כמקום לעצמו. אך כאשר אין במקומם חלל טפח, טמאים אף שאין אוהל על גביהם, בדומה לכלים הנמצאים בכותל שגג הבית סמוך עליו (ראה לקמן ה"ה בביאור). וְאִם יֵשׁ בֵּין תֶּבֶן לַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאִים. שמכיוון שיש פותח טפח בין התבן לתקרה נמצא שאוהל הבית מאהיל על הכלים שבתוך התבן, ואין התבן חוצץ.
ד. כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים, וְטֻמְאָה בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל: בַּיִת הַקָּרוֹב לַטֻּמְאָה – טָמֵא, וְהַקָּרוֹב לַטָּהֳרָה – טָהוֹר; הָיְתָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים. הָיְתָה טֻמְאָה בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי הַבָּתִּים וְהַכֵּלִים בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל: מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה – טְמֵאִים, מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה – טְהוֹרִים; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – הֲרֵי הֵן טְמֵאִים.
וְכֵן מַעֲזִיבָה שֶׁבֵּין הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַמַּעֲזִיבָה: מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּן – הַבַּיִת טָמֵא וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה, מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָה – הָעֲלִיָּה טְמֵאָה וְהַבַּיִת טָהוֹר; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. הָיְתָה טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶם וְכֵלִים בְּתוֹךְ הַמַּעֲזִיבָה: מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה – טְמֵאִים, וּמֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה – טְהוֹרִים; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – הֲרֵי הֵן טְמֵאִים.
הָיְתָה הַמַּעֲזִיבָה לָאֲוִיר, וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ: מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּה – הַבַּיִת טָמֵא, וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי פָּשְׁטָה הַטֻּמְאָה בְּכָל הַבַּיִת; הָיְתָה הַטֻּמְאָה מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָה – הַבַּיִת טָהוֹר, וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – הַבַּיִת טָמֵא, וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָה כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם.
ד. בַּיִת הַקָּרוֹב לַטֻּמְאָה טָמֵא. וכל מה שבתוכו נטמא בטומאת אוהל.
מַעֲזִיבָה. שכבת הטיט והאבנים שעל גבי תקרת העץ (וראה לקמן ה"ח).
הָיְתָה הַמַּעֲזִיבָה לָאֲוִיר. שאין על הבית עלייה. אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָהוֹר שֶׁהֲרֵי פָּשְׁטָה הַטֻּמְאָה בְּכָל הַבַּיִת. שהטומאה נחשבת כאילו היא בתוך הבית כך שהוא חוצץ בפניה. שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. מכיוון שאי אפשר לדייק במכוון את נקודת האמצע, יש להניח שהטומאה קרובה יותר לאחד מן הצדדים ולפיכך לא ניתן לטהר אף אחד מהם בוודאות.
ה. וְכֵן כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת – יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. כֵּיצַד? כֹּתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר, וְגַג הַבַּיִת סָמוּךְ לַכֹּתֶל וְאֵינוֹ מֻרְכָּב עַל הַכֹּתֶל, וְטֻמְאָה רְצוּצָה בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל: הָיְתָה מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים – הַבַּיִת טָמֵא, וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָן עַל רֹאשׁ הַכֹּתֶל טָהוֹר, כְּעוֹמֵד עַל גַּג הַבַּיִת.
הָיְתָה מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ – הַבַּיִת טָהוֹר, וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָן כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא, שֶׁהֲרֵי לֹא פָּשְׁטָה טֻמְאָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת. הָיְתָה הַטֻּמְאָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – הַבַּיִת טָמֵא, וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָן טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי פָּשְׁטָה טֻמְאָה בַּבַּיִת.
נָטַל מֵהַכֹּתֶל מִבִּפְנִים אוֹ שֶׁהוֹסִיף בַּכֹּתֶל מִבַּחוּץ, עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַטֻּמְאָה מֵחֲצִי כֹּתֶל וְלִפְנִים – הַבַּיִת טָמֵא. נָטַל מִבַּחוּץ אוֹ שֶׁהוֹסִיף בְּעֹבִי הַכֹּתֶל מִבִּפְנִים, עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַטֻּמְאָה מֵחֲצִי כֹּתֶל וְלַחוּץ – הַבַּיִת טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה נְתוּנָה עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל, אֲפִלּוּ מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים – הַבַּיִת טָהוֹר.
ה. כֹּתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר. שאין עליו גג. וְאֵינוֹ מֻרְכָּב עַל הַכֹּתֶל. שבמקרה שהגג מורכב על הכותל הרי שהכותל כולו נידון כחלק מן הבית (כדלעיל ז,ז).
מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה הַבַּיִת טָמֵא וְהָעוֹמֵד מִלְּמַעְלָן טָהוֹר שֶׁהֲרֵי פָּשְׁטָה טֻמְאָה בַּבַּיִת. ואף על פי שבמקרים הקודמים במחצה למחצה הכול טמא, כאן לא ניתן לומר זאת הואיל והטומאה המתפשטת הצדה אל עבר הבית אינה יכולה גם לבקוע כלפי מעלה באותה שעה (ראה ח"ד אהלות ז,ח, מים טהורים אהלות ו,ד חרד"נ ב).
אֲפִלּוּ מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים הַבַּיִת טָהוֹר. הואיל והכותל גלוי לאוויר.
ו. בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל – יִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. כֵּיצַד? הַחוֹפֵר שְׁנֵי כּוּכִים אוֹ שְׁתֵּי מְעָרוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ, עַד שֶׁנִּמְצְאוּ שְׁנֵי בָּתִּים חֲפוּרִים בַּקַּרְקַע, וְנַעֲשָׂה בֵּינֵיהֶן כֹּתֶל הַמַּבְדִּיל בֵּין שְׁנֵיהֶן, וְהָיְתָה טֻמְאָה בַּבָּתִּים וְכֵלִים בַּכֹּתֶל, אִם יֵשׁ עֲלֵיהֶן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם – טְהוֹרִין. הָיְתָה טֻמְאָה בְּכֹתֶל זֶה וְכֵלִים בַּבָּתִּים, אִם יֵשׁ עָלֶיהָ כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם – טְהוֹרִים.
הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכֹּתֶל בִּנְיָן נִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, וְכֹתֶל הַסֶּלַע אוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה מִגּוּשׁ הָאָרֶץ כְּשֶׁיַּחְפֹּר מִכָּאן וּמִכָּאן נִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם.
ו. בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל. בית תת קרקעי או חצוב בסלע שחפירתו היא שיצרה את הכותל. כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. עובי כלשהו.
הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכֹּתֶל בִּנְיָן נִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה וְכֹתֶל הַסֶּלַע… נִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. ובטעם הדבר נראה לומר שכותל כזה שנוצר על ידי החפירה מצדדיו, אינו נחשב ככותל אלא כקרקע עולם החוצצת בפני הטומאה (ראה תפא"י אהלות ו,ו).
ז. כֹּתֶל שֶׁחֲצִי עָבְיוֹ בִּנְיָן וְחֶצְיוֹ סֶלַע – נִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה.
ז. שֶׁחֲצִי עָבְיוֹ בִּנְיָן וְחֶצְיוֹ סֶלַע. כגון שהיה הסלע דק ובנה אצלו בניין. נִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. ככותל המשמש את הבית.
ח. טֻמְאָה שֶׁהָיְתָה בֵּין קוֹרוֹת הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אֵין תַּחְתֶּיהָ אֶלָּא כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם – הַבַּיִת טָהוֹר, וְרוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא רְצוּצָה בָּאָרֶץ, וּמְטַמְּאָהּ כְּנֶגְדָּהּ בִּלְבַד. וְאִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ טֶפַח עַל טֶפַח – הַכֹּל טָמֵא. וְכֵן אִם הָיְתָה נִרְאָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הַבַּיִת טָמֵא.
שְׁנֵי פְּתָחִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְטֻמְאָה בַּכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם: אִם נִרְאֵית שֶׁהִיא לְתוֹךְ אֶחָד מֵהֶן – הוּא טָמֵא וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר; וְאִם לָאו – נִדּוֹנִין מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה.
ח. בֵּין קוֹרוֹת הַבַּיִת. בין קורות העץ של התקרה המונחות מתחת לשכבת המעזיבה. וְרוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא רְצוּצָה בָּאָרֶץ וּמְטַמְּאָהּ כְּנֶגְדָּהּ בִּלְבַד. מכיוון שדרך שכבת הקורות להיות אטומה כקרקע, הטומאה שבתוכה נחשבת כרצוצה. וזאת בניגוד לשכבת המעזיבה שאף שנמצאת מעל לקורות מכיוון שאינה אטומה כל כך נחשבת חלק מהבניין ונידונת מחצה למחצה (לעיל ה"ד; כס"מ וראה פה"מ אהלות ו,ה). וְאִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ טֶפַח עַל טֶפַח הַכֹּל טָמֵא. שכאשר יש חלל טפח במקום הטומאה הוא נחשב כקבר סתום המטמא מכל סביביו (לעיל ז,ד) ולפיכך הכול טמא (הבית, וכן העלייה שעל גביו אם יש שם). וְכֵן אִם הָיְתָה נִרְאֶה בְּתוֹךְ הַבַּיִת. שהתקרה שמתחת לטומאה שקופה (פה"מ אהלות ו,ה), או שאין תחתיה כקליפת השום (ר"ש ורא"ש שם, כס"מ).
שְׁנֵי פְּתָחִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה. כגון פתח של בית ופתח של עלייה. אִם נִרְאֵית שֶׁהִיא לְתוֹךְ אֶחָד מֵהֶן. שהיא נמצאת במקום הנראה שייך יותר לאחד מן הפתחים אף על פי שבפועל היא קרובה יותר לשני. וְאִם לָאו נִדּוֹנִין מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. הולכים אחר מיקום הטומאה, שאם הוא בחצי הקרוב יותר לאחד מהן הוא טמא וחברו טהור.

תקציר הפרק 

פרק כ"ד הלכות טומאת מת

מחיצות וכתלים של הבית

מחיצה בבית:
הכללים:
1.דרך הטומאה לצאת ולא להיכנס[טומאה "יוצאת" ולא נכנסת" (לבית וכד)].
2.כלי חרס נטמא רק מתוכו ולא מגבו (טומאה בתוכו ללא נגיעה בו –הכלי טמא)
3. כלי שהטומאה חדרה אליו אינו חוצץ מפניה.
4.מחיצה חוצצת רק אם אין דעתו לפנותה.
5.דין כותל בבניין נקבע לפי קירבתו לעומת זאת דין כותל בין מערות נקבע לפי מחיצה דקה ככל שתהא.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קיר משותף ובתוכו טומאה-שני הבתים טמאים בשווה?

2.אסם המלא עד לגגו תבואה ובתוכה טומאה-כל הכלים שבאסם טמאים?

3.בית הטפל לקיר-מחיצה כקליפת השום מצילה בו?

תשובות

1-לא 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן