א. אֵלּוּ עוֹרוֹת מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס? עוֹר שֶׁחָשַׁב עָלָיו לְשָׁטִיחַ, וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַמִּטּוֹת מִלְּמַעְלָה לִישַׁן עָלָיו, וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַחֲמוֹר תַּחַת הַמַּשּׂוֹי, וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין בָּעֶרֶשׂ תַּחַת הַקָּטָן, וְעוֹר הַכַּר, וְעוֹר הַכֶּסֶת.
וְכֵן עוֹר שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַשֻּׁלְחָן בְּעֵת הָאֲכִילָה כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ עָלָיו הַפֵּרוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִשְׁעָן עָלָיו בְּרַגְלוֹ, וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר הַחַמָּר עָלָיו, וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר נוֹפֵץ הַפִּשְׁתָּן עָלָיו בְּעֵת שֶׁנּוֹפֵץ, וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הַסַּבָּל עַל כְּתֵפוֹ בְּעֵת שֶׁסּוֹבֵל, וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הָרוֹפֵא עַל בִּרְכָּיו בְּעֵת שֶׁמֵּפִיס הַשְּׁחִינִים, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעוֹרוֹת הָאֵלּוּ יוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן.
וְכֵן עוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן שֶׁרִירוֹ יוֹרֵד עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיד אֶת בְּגָדָיו, וְעוֹר שֶׁעָשָׂהוּ לִהְיוֹת נוֹתְנוֹ עַל לִבּוֹ בְּעֵת הַקָּצִיר מִפְּנֵי הַשָּׁרָב, וְעוֹר שֶׁלּוֹפְפִין בּוֹ הַכְּסוּת, וְעוֹר הַתָּפוּר כְּמוֹ תֵּבָה שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הַבְּגָדִים, שֶׁכָּל אֵלּוּ מִתְהַפְּכִין עֲלֵיהֶן וְנִשְׁעָנִין עֲלֵיהֶן.
וְכֵן עוֹר שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַשֻּׁלְחָן בְּעֵת הָאֲכִילָה כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ עָלָיו הַפֵּרוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִשְׁעָן עָלָיו בְּרַגְלוֹ, וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר הַחַמָּר עָלָיו, וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר נוֹפֵץ הַפִּשְׁתָּן עָלָיו בְּעֵת שֶׁנּוֹפֵץ, וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הַסַּבָּל עַל כְּתֵפוֹ בְּעֵת שֶׁסּוֹבֵל, וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הָרוֹפֵא עַל בִּרְכָּיו בְּעֵת שֶׁמֵּפִיס הַשְּׁחִינִים, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעוֹרוֹת הָאֵלּוּ יוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן.
וְכֵן עוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן שֶׁרִירוֹ יוֹרֵד עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיד אֶת בְּגָדָיו, וְעוֹר שֶׁעָשָׂהוּ לִהְיוֹת נוֹתְנוֹ עַל לִבּוֹ בְּעֵת הַקָּצִיר מִפְּנֵי הַשָּׁרָב, וְעוֹר שֶׁלּוֹפְפִין בּוֹ הַכְּסוּת, וְעוֹר הַתָּפוּר כְּמוֹ תֵּבָה שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הַבְּגָדִים, שֶׁכָּל אֵלּוּ מִתְהַפְּכִין עֲלֵיהֶן וְנִשְׁעָנִין עֲלֵיהֶן.
ב. וְכָל הָעוֹרוֹת הַמִּתְטַמְּאוֹת בְּמִדְרָס אֵינָן מִתְטַמְּאִין עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּשִׁעוּר חֲמִשָּׁה טְפָחִים עַל חֲמִשָּׁה טְפָחִים.
וְאֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס? עוֹר שֶׁחוֹגֵר סוֹרֵק הַצֶּמֶר בְּעֵת שֶׁסּוֹרֵק, וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הַצֶּמֶר הַסָּרוּק, וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הָאַרְגָּמָן, וְעוֹר הַתָּפוּר שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָאַרְגָּמָן. וְכֻלָּן מִתְטַמְּאִין בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת.
וְאֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס? עוֹר שֶׁחוֹגֵר סוֹרֵק הַצֶּמֶר בְּעֵת שֶׁסּוֹרֵק, וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הַצֶּמֶר הַסָּרוּק, וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הָאַרְגָּמָן, וְעוֹר הַתָּפוּר שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָאַרְגָּמָן. וְכֻלָּן מִתְטַמְּאִין בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת.
ב. עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּשִׁעוּר חֲמִשָּׁה טְפָחִים עַל חֲמִשָּׁה טְפָחִים. ראה גם לעיל כג,ג.
וְאֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס. מפני שאין רגילים לשבת עליהם (ראה תפא"י כלים כו,ה).
וְאֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס. מפני שאין רגילים לשבת עליהם (ראה תפא"י כלים כו,ה).
ג. עוֹר שֶׁעָשָׂהוּ חִפּוּי לְכֵלִים – טָהוֹר מִכְּלוּם. עָשָׂהוּ חִפּוּי לְמִשְׁקֹלֶת – מְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה, וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס.
ג. עוֹר שֶׁעָשָׂהוּ חִפּוּי לְכֵלִים טָהוֹר מִכְּלוּם. שאין ציפוי הכלים מקבל טומאה (לעיל ד,ד). עָשָׂהוּ חִפּוּי לְמִשְׁקֹלֶת. לשמור שלא תיפגם וייפחת משקלה. מְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. שכאשר שוקלים במשקולת המשקל צריך להיות מדויק ולכן מוציאים אותה מחיפוי העור, ונמצא שהעור הוא כבית קיבול למשקולת (רמב"ם לעם).
ד. עוֹר שֶׁעָשָׂהוּ לַעֲקֵבוֹ וּלְפַרְסָתוֹ: אִם חוֹפֶה אֶת רֹב הָרֶגֶל – מִתְטַמֵּא; וְאִם לָאו – טָהוֹר.
ד. עוֹר שֶׁעָשָׂהוּ לַעֲקֵבוֹ וּלְפַרְסָתוֹ. לעטוף בו את עקבו או את כף הרגל, ואינו מנעל שלם (ח"ד כלים ב"ב ד,ד). אִם חוֹפֶה אֶת רֹב הָרֶגֶל מִתְטַמֵּא. אם העור מכסה את רוב הרגל נטמא במדרס. ואף שנתבאר לעיל ה"ב שעור שאין בו חמישה על חמישה אינו נטמא במדרס ובסתם רגל אין שיעור כזה, לא נאמר כלל זה אלא בעור פשוט שאין לו צורת כלי (ח"ד שם, חזו"א כלים ל,יט).
ה. מִנְעָל שֶׁעַל הָאִמּוּם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא לְבָשׁוֹ אָדָם – הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. מִנְעָל שֶׁעַל הָאִמּוּם… כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ז,א.
ו. כָּל עוֹר הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, וְאֵינוֹ חָסֵר מְלָאכָה – הַמַּחֲשָׁבָה מְטַמְּאַתּוּ, וְאִם חָשַׁב עָלָיו לִהְיוֹת עוֹר שֻׁלְחָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וְאִם הָיָה חָסֵר מְלָאכָה – אֵין הַמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ, חוּץ מִן הָעוֹר שֶׁמְּחַפִּין בּוֹ הַמֶּרְכָּב מִפְּנֵי הָאָבָק, שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעוֹרוֹת בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל עוֹרוֹת הַעַבְּדָן שֶׁסְּתָמָן לִמְכִירָה – אֵין הַמַּחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתַן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה וְיָכִין אוֹתָן לְמִדְרָס.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעוֹרוֹת בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל עוֹרוֹת הַעַבְּדָן שֶׁסְּתָמָן לִמְכִירָה – אֵין הַמַּחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתַן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה וְיָכִין אוֹתָן לְמִדְרָס.
ו. הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. ראוי לשבת או לשכב עליו. וְאֵינוֹ חָסֵר מְלָאכָה. מוכן לצורך השימוש שמתכוון לעשות בו, ואין צורך לעבדו או לחתכו לפי מידה וכדומה. הַמַּחֲשָׁבָה מְטַמְּאַתּוּ. מכשירה אותו לקבל טומאה. שֶׁמְּחַפִּין בּוֹ הַמֶּרְכָּב מִפְּנֵי הָאָבָק. מכסים בו את האוכף שלא יתלכלך. שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. שעשוי לכיסוי בלבד ואין מקפידים על גמר מלאכתו או מידתו המדויקת.
אֵין הַמַּחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתַן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה וְיָכִין אוֹתָן לְמִדְרָס. העורות העומדים למכירה אינם נטמאים כיוון שהם עומדים לצורך הלקוחות ועד שהלוקח לא יעשה בהם מעשה לא נגמרה מלאכתם. וגם אם חשב העבדן להשתמש בהם כמו שהם אין מחשבתו מועילה כיוון שהוא עשוי להימלך ולמכרם (כס"מ).
אֵין הַמַּחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתַן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה וְיָכִין אוֹתָן לְמִדְרָס. העורות העומדים למכירה אינם נטמאים כיוון שהם עומדים לצורך הלקוחות ועד שהלוקח לא יעשה בהם מעשה לא נגמרה מלאכתם. וגם אם חשב העבדן להשתמש בהם כמו שהם אין מחשבתו מועילה כיוון שהוא עשוי להימלך ולמכרם (כס"מ).
ז. אֵין אָדָם מְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִשְׁכָּב אוֹ מֶרְכָּב שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנּוֹגֵעַ בְּמִשְׁכָּבוֹ" (ויקרא טו,ה, ושם: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ). גָּזַל מִשְׁכָּב וְדָרַס עָלָיו בְּלֹא נְגִיעָה – טָהוֹר; וְאִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – טָמֵא. גָּנַב מִשְׁכָּב וְיָשַׁב עָלָיו – הֲרֵי זֶה טָמֵא, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין מִי גְּנָבוֹ. וְאִם נוֹדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
לְפִיכָךְ גַּנָּב שֶׁגָּנַב עוֹר וְחָשַׁב עָלָיו לִשְׁכִיבָה – הַמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. אֲבָל הַגַּזְלָן – אֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ מוֹעֶלֶת אֶלָּא אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים.
לְפִיכָךְ גַּנָּב שֶׁגָּנַב עוֹר וְחָשַׁב עָלָיו לִשְׁכִיבָה – הַמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. אֲבָל הַגַּזְלָן – אֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ מוֹעֶלֶת אֶלָּא אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים.
ז. שֶׁנֶּאֱמַר וְהַנּוֹגֵעַ בְּמִשְׁכָּבוֹ. שדווקא הנוגע במשכבו של הזב מטמא, ומכאן שאין המשכב נטמא במדרס ונעשה אב הטומאה לטמא אדם אלא במשכב השייך לזב (מל"מ, וראה פסקים ושיטות). גָּזַל מִשְׁכָּב וְדָרַס עָלָיו בְּלֹא נְגִיעָה. כגון שהייתה חציצה בין הזב למדרס. טָהוֹר. אבל אם נגע בו הזב בדריסתו, נטמא המשכב במגע הזב ונעשה ראשון לטומאה (ומטמא אוכל ומשקה). שלא מיעט הכתוב אלא טומאת מדרס ולא טומאת מגע. וְאִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים טָמֵא. שעל ידי הייאוש העור אינו שייך לבעלים יותר לעניין זה (לח"מ הלכות גזלה ואבדה ב,א), ובסתם גזלן מניחים שהבעלים לא התייאש כיוון שיודע מי הגזלן ומקווה לתבעו ולהוציא את הגזלה מידו.
לְפִיכָךְ גַּנָּב שֶׁגָּנַב עוֹר וְחָשַׁב עָלָיו לִשְׁכִיבָה וכו'. הכלל הוא שאין כלי יורד לידי טומאה אלא על ידי מחשבת הבעלים (לקמן כה,יא), ואין מחשבה של אחר מועילה אלא לאחר ייאוש. ולכן במקרה של גנב שמניחים שהבעלים התייאש מועילה מחשבתו, ובמקרה של גזלן שמניחים שהבעלים לא התייאש לא מועילה מחשבתו, אלא אם כן ידוע שהבעלים התייאש (מל"מ).
לְפִיכָךְ גַּנָּב שֶׁגָּנַב עוֹר וְחָשַׁב עָלָיו לִשְׁכִיבָה וכו'. הכלל הוא שאין כלי יורד לידי טומאה אלא על ידי מחשבת הבעלים (לקמן כה,יא), ואין מחשבה של אחר מועילה אלא לאחר ייאוש. ולכן במקרה של גנב שמניחים שהבעלים התייאש מועילה מחשבתו, ובמקרה של גזלן שמניחים שהבעלים לא התייאש לא מועילה מחשבתו, אלא אם כן ידוע שהבעלים התייאש (מל"מ).
ח. עוֹר שֶׁנִּתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְהִתְחִיל לְקָרְעוֹ רְצוּעוֹת – הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים.
ח. וְהִתְחִיל לְקָרְעוֹ רְצוּעוֹת. שהן דקות ואינן נטמאות במדרס. הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים. שהוא שיעור העור למדרס (לעיל ה"ב).
ט. כָּל כְּלִי עוֹר שֶׁנִּתְטַמֵּא בְּמִדְרַס הַזָּב, וְשִׁנָּהוּ לִכְלִי אַחֵר: אִם שִׁנָּהוּ מִן הַפָּשׁוּט לְפָשׁוּט – הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ; שִׁנָּהוּ מִן הַפָּשׁוּט לִמְקַבֵּל וּמִן הַמְקַבֵּל לְפָשׁוּט – טָהוֹר. וּבְבֶגֶד – הַכֹּל טָמֵא.
כֵּיצַד? חֵמֶת שֶׁעֲשָׂיָהּ שָׁטִיחַ, וְשָׁטִיחַ שֶׁעָשָׂהוּ חֵמֶת – טָהוֹר. אֲבָל חֵמֶת שֶׁנִּטְמֵאת בְּמִדְרָס וַעֲשָׂיָה תֻּרְמֵל, אוֹ תֻּרְמֵל שֶׁעָשָׂהוּ חֵמֶת – הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ.
כֵּיצַד? חֵמֶת שֶׁעֲשָׂיָהּ שָׁטִיחַ, וְשָׁטִיחַ שֶׁעָשָׂהוּ חֵמֶת – טָהוֹר. אֲבָל חֵמֶת שֶׁנִּטְמֵאת בְּמִדְרָס וַעֲשָׂיָה תֻּרְמֵל, אוֹ תֻּרְמֵל שֶׁעָשָׂהוּ חֵמֶת – הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ.
ט. הַפָּשׁוּט. עור שטוח. לִמְקַבֵּל. כלי קיבול. שִׁנָּהוּ מִן הַפָּשׁוּט לִמְקַבֵּל וּמִן הַמְקַבֵּל לְפָשׁוּט טָהוֹר. שנעשה כלי חדש, וכאילו נקרע הכלי הישן וטהר מטומאתו (ח"ד כלים ב"ב ו,א). וּבְבֶגֶד הַכֹּל טָמֵא. מפני שיכול להתיר את התפרים ולהחזיר את הבגד לצורתו הקודמת אין השינוי שנעשה בו נחשב לקבוע ואינו ככלי חדש. אך העור קשה יותר מן הבגד והוא מקבל את צורת הכלי החדש שנעשה ממנו וצריך טרחה רבה להחזירו (ח"ד שם, וראה טעם נוסף בערוה"ש רכח,יז).
חֵמֶת. כלי קיבול לנוזלים. שֶׁעֲשָׂיָהּ שָׁטִיחַ. קרעה ושטחה כדי לשבת עליה. וְשָׁטִיחַ שֶׁעָשָׂהוּ חֵמֶת. על ידי תפירה. טָהוֹר. ששינה מן הפשוט למקבל או ההפך. תֻּרְמֵל. תרמיל, ילקוט. חֵמֶת… וַעֲשָׂיָה תֻּרְמֵל אוֹ תֻּרְמֵל שֶׁעָשָׂהוּ חֵמֶת הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ. ששניהם כלי קיבול והמשנה מן המקבל למקבל טמא (תוי"ט כלים כח,ה, ח"ד כלים ב"ב ו,א אך ראה הערת הר"ש ליברמן לח"ד שם).
י. כַּר שֶׁל בֶּגֶד שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְעָשָׂהוּ סָדִין אוֹ סָדִין שֶׁעָשָׂהוּ כַּר אוֹ כֶּסֶת, בֶּגֶד שֶׁעָשָׂהוּ מִטְפַּחַת אוֹ מִטְפַּחַת שֶׁעֲשָׂיָהּ כֶּסֶת – הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ.
י. כַּר שֶׁל בֶּגֶד. עשוי מבד. הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ. אף ששינה את הבגד מפשוט למקבל או להפך, שהבגד טמא גם כשמשנה את צורתו (לעיל ה"ט).
יא. כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה וּלְמִשְׁכָּב כְּאֶחָד, כְּגוֹן הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת וְהַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצוּפִין, אִם נִפְחֲתוּ, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהֲרוּ מִלְּהִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל – הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס, שֶׁעֲדַיִן הֵן רְאוּיִין לְמִדְרָס.
אֲבָל כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד, כְּגוֹן הַחֵמֶת וְהַתֻּרְמֵל, אִם הָיוּ גְּדוֹלִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן, הוֹאִיל וְיוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי גָּדְלָן – הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס כָּל זְמַן שֶׁהֵן שְׁלֵמִים. נִפְחֲתוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר עֲדַיִן לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ אֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס, שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד, וְהוֹאִיל וּבָטְלוּ מִלְּקַבֵּל, טָהֲרוּ מִלְּהִתְטַמֵּא, לֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת וְלֹא בְּמִדְרָס.
וְכַמָּה הוּא שִׁעוּרָן וְיִהְיוּ רְאוּיִין לְמִדְרָס? הַחֵמֶת – שִׁבְעַת קַבִּין. וְהַיַּלְקוּט – חֲמֵשֶׁת קַבִּין. וְהַקְּלַסְטֵר שֶׁתּוֹלִין בּוֹ הַשְּׂעוֹרִים בְּרֹאשׁ הַבְּהֵמָה – אַרְבַּעַת קַבִּין. וְהַכְּרִיתִית שֶׁמְּעָרִין בָּהּ הַמַּיִם – סְאָה. וּפָחוֹת מִן הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ – אֵינָן רְאוּיִין לְמִדְרָס, וְאֵין דֶּרֶךְ הָעָם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן.
נִפְחֲתוּ וְצָרַר מְקוֹם הַפְּחָת – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, וּכְאִלּוּ לֹא קָשַׁר מְקוֹם הַפְּחָת. וְכָל הַחֲמָתוֹת שֶׁנִּפְחֲתוּ וּצְרָרָן – טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל עַרְבִיִּים, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ הוּא דַּרְכָּם תָּמִיד לְצָרְרָן. וְחֵמֶת חֲלִילִין – אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס.
אֲבָל כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד, כְּגוֹן הַחֵמֶת וְהַתֻּרְמֵל, אִם הָיוּ גְּדוֹלִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן, הוֹאִיל וְיוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי גָּדְלָן – הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס כָּל זְמַן שֶׁהֵן שְׁלֵמִים. נִפְחֲתוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר עֲדַיִן לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ אֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס, שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד, וְהוֹאִיל וּבָטְלוּ מִלְּקַבֵּל, טָהֲרוּ מִלְּהִתְטַמֵּא, לֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת וְלֹא בְּמִדְרָס.
וְכַמָּה הוּא שִׁעוּרָן וְיִהְיוּ רְאוּיִין לְמִדְרָס? הַחֵמֶת – שִׁבְעַת קַבִּין. וְהַיַּלְקוּט – חֲמֵשֶׁת קַבִּין. וְהַקְּלַסְטֵר שֶׁתּוֹלִין בּוֹ הַשְּׂעוֹרִים בְּרֹאשׁ הַבְּהֵמָה – אַרְבַּעַת קַבִּין. וְהַכְּרִיתִית שֶׁמְּעָרִין בָּהּ הַמַּיִם – סְאָה. וּפָחוֹת מִן הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ – אֵינָן רְאוּיִין לְמִדְרָס, וְאֵין דֶּרֶךְ הָעָם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן.
נִפְחֲתוּ וְצָרַר מְקוֹם הַפְּחָת – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, וּכְאִלּוּ לֹא קָשַׁר מְקוֹם הַפְּחָת. וְכָל הַחֲמָתוֹת שֶׁנִּפְחֲתוּ וּצְרָרָן – טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל עַרְבִיִּים, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ הוּא דַּרְכָּם תָּמִיד לְצָרְרָן. וְחֵמֶת חֲלִילִין – אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס.
יא. כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה וּלְמִשְׁכָּב כְּאֶחָד. שנעשו מתחילתם גם לשם קבלה וגם לשם משכב. וְהַמַּרְצוּפִין. שקים גדולים לאחסון סחורות. אִם נִפְחֲתוּ. נקרעו, והמילוי נופל מתוכם. הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס שֶׁעֲדַיִן הֵן רְאוּיִין לְמִדְרָס. אף שהכלל הוא שכל הנטמא במדרס נטמא בשאר הטומאות (לעיל כג,א), כלי שנפחת והתקלקל בטל מתורת כלי ואינו נטמא בשאר הטומאות (תוי"ט כלים כד,ד, חידושי מהרי"ח כלים כ,א, וראה ערוה"ש רכח,כג).
וְכַמָּה הוּא שִׁעוּרָן וְיִהְיוּ רְאוּיִין לְמִדְרָס. שגדולים מספיק כדי שיהיו ראויים לשבת עליהם. וְהַקְּלַסְטֵר שֶׁתּוֹלִין בּוֹ הַשְּׂעוֹרִים בְּרֹאשׁ הַבְּהֵמָה. כיס שממלאים אותו בשעורים כדי שתאכל מהן הבהמה. וְהַכְּרִיתִית שֶׁמְּעָרִין בָּהּ הַמַּיִם. מימייה.
הַחַמָּר. מעביר משא על החמורים. וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר נוֹפֵץ הַפִּשְׁתָּן. החובט או מסרק את סיבי הפשתן על מנת להפרידם חוגר עצמו בעור כדי שלא יידבקו סיבי הפשתן לבגדיו (ר"ש כלים כו,ה). בְּעֵת שֶׁסּוֹבֵל. בזמן שנושא משא, כדי שלא יזיק לו המשא (שם). בְּעֵת שֶׁמֵּפִיס הַשְּׁחִינִים. בזמן שמנקב פצעים מוגלתיים, כדי שלא יתלכלכו בגדיו (שם).
עוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן. סינר של תינוק. וְעוֹר שֶׁלּוֹפְפִין בּוֹ הַכְּסוּת. שעוטפים בו את הבגד. וְעוֹר הַתָּפוּר כְּמוֹ תֵּבָה. מעין נרתיק מעור שמניחים בו בגדים.