וְכֵן עוֹר שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַשֻּׁלְחָן בְּעֵת הָאֲכִילָה כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ עָלָיו הַפֵּרוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִשְׁעָן עָלָיו בְּרַגְלוֹ, וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר הַחַמָּר עָלָיו, וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר נוֹפֵץ הַפִּשְׁתָּן עָלָיו בְּעֵת שֶׁנּוֹפֵץ, וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הַסַּבָּל עַל כְּתֵפוֹ בְּעֵת שֶׁסּוֹבֵל, וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הָרוֹפֵא עַל בִּרְכָּיו בְּעֵת שֶׁמֵּפִיס הַשְּׁחִינִים, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעוֹרוֹת הָאֵלּוּ יוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן.
וְכֵן עוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן שֶׁרִירוֹ יוֹרֵד עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיד אֶת בְּגָדָיו, וְעוֹר שֶׁעָשָׂהוּ לִהְיוֹת נוֹתְנוֹ עַל לִבּוֹ בְּעֵת הַקָּצִיר מִפְּנֵי הַשָּׁרָב, וְעוֹר שֶׁלּוֹפְפִין בּוֹ הַכְּסוּת, וְעוֹר הַתָּפוּר כְּמוֹ תֵּבָה שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הַבְּגָדִים, שֶׁכָּל אֵלּוּ מִתְהַפְּכִין עֲלֵיהֶן וְנִשְׁעָנִין עֲלֵיהֶן.
וְאֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס? עוֹר שֶׁחוֹגֵר סוֹרֵק הַצֶּמֶר בְּעֵת שֶׁסּוֹרֵק, וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הַצֶּמֶר הַסָּרוּק, וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הָאַרְגָּמָן, וְעוֹר הַתָּפוּר שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָאַרְגָּמָן. וְכֻלָּן מִתְטַמְּאִין בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת.
וְאֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס. מפני שאין רגילים לשבת עליהם (ראה תפא"י כלים כו,ה).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּעוֹרוֹת בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל עוֹרוֹת הַעַבְּדָן שֶׁסְּתָמָן לִמְכִירָה – אֵין הַמַּחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתַן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה וְיָכִין אוֹתָן לְמִדְרָס.
אֵין הַמַּחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתַן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן מַעֲשֶׂה וְיָכִין אוֹתָן לְמִדְרָס. העורות העומדים למכירה אינם נטמאים כיוון שהם עומדים לצורך הלקוחות ועד שהלוקח לא יעשה בהם מעשה לא נגמרה מלאכתם. וגם אם חשב העבדן להשתמש בהם כמו שהם אין מחשבתו מועילה כיוון שהוא עשוי להימלך ולמכרם (כס"מ).
לְפִיכָךְ גַּנָּב שֶׁגָּנַב עוֹר וְחָשַׁב עָלָיו לִשְׁכִיבָה – הַמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. אֲבָל הַגַּזְלָן – אֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ מוֹעֶלֶת אֶלָּא אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים.
לְפִיכָךְ גַּנָּב שֶׁגָּנַב עוֹר וְחָשַׁב עָלָיו לִשְׁכִיבָה וכו'. הכלל הוא שאין כלי יורד לידי טומאה אלא על ידי מחשבת הבעלים (לקמן כה,יא), ואין מחשבה של אחר מועילה אלא לאחר ייאוש. ולכן במקרה של גנב שמניחים שהבעלים התייאש מועילה מחשבתו, ובמקרה של גזלן שמניחים שהבעלים לא התייאש לא מועילה מחשבתו, אלא אם כן ידוע שהבעלים התייאש (מל"מ).
כֵּיצַד? חֵמֶת שֶׁעֲשָׂיָהּ שָׁטִיחַ, וְשָׁטִיחַ שֶׁעָשָׂהוּ חֵמֶת – טָהוֹר. אֲבָל חֵמֶת שֶׁנִּטְמֵאת בְּמִדְרָס וַעֲשָׂיָה תֻּרְמֵל, אוֹ תֻּרְמֵל שֶׁעָשָׂהוּ חֵמֶת – הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ.
ט. הַפָּשׁוּט. עור שטוח. לִמְקַבֵּל. כלי קיבול. שִׁנָּהוּ מִן הַפָּשׁוּט לִמְקַבֵּל וּמִן הַמְקַבֵּל לְפָשׁוּט טָהוֹר. שנעשה כלי חדש, וכאילו נקרע הכלי הישן וטהר מטומאתו (ח"ד כלים ב"ב ו,א). וּבְבֶגֶד הַכֹּל טָמֵא. מפני שיכול להתיר את התפרים ולהחזיר את הבגד לצורתו הקודמת אין השינוי שנעשה בו נחשב לקבוע ואינו ככלי חדש. אך העור קשה יותר מן הבגד והוא מקבל את צורת הכלי החדש שנעשה ממנו וצריך טרחה רבה להחזירו (ח"ד שם, וראה טעם נוסף בערוה"ש רכח,יז).
חֵמֶת. כלי קיבול לנוזלים. שֶׁעֲשָׂיָהּ שָׁטִיחַ. קרעה ושטחה כדי לשבת עליה. וְשָׁטִיחַ שֶׁעָשָׂהוּ חֵמֶת. על ידי תפירה. טָהוֹר. ששינה מן הפשוט למקבל או ההפך. תֻּרְמֵל. תרמיל, ילקוט. חֵמֶת… וַעֲשָׂיָה תֻּרְמֵל אוֹ תֻּרְמֵל שֶׁעָשָׂהוּ חֵמֶת הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ. ששניהם כלי קיבול והמשנה מן המקבל למקבל טמא (תוי"ט כלים כח,ה, ח"ד כלים ב"ב ו,א אך ראה הערת הר"ש ליברמן לח"ד שם).
אֲבָל כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד, כְּגוֹן הַחֵמֶת וְהַתֻּרְמֵל, אִם הָיוּ גְּדוֹלִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן, הוֹאִיל וְיוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי גָּדְלָן – הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס כָּל זְמַן שֶׁהֵן שְׁלֵמִים. נִפְחֲתוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר עֲדַיִן לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ אֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס, שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד, וְהוֹאִיל וּבָטְלוּ מִלְּקַבֵּל, טָהֲרוּ מִלְּהִתְטַמֵּא, לֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת וְלֹא בְּמִדְרָס.
וְכַמָּה הוּא שִׁעוּרָן וְיִהְיוּ רְאוּיִין לְמִדְרָס? הַחֵמֶת – שִׁבְעַת קַבִּין. וְהַיַּלְקוּט – חֲמֵשֶׁת קַבִּין. וְהַקְּלַסְטֵר שֶׁתּוֹלִין בּוֹ הַשְּׂעוֹרִים בְּרֹאשׁ הַבְּהֵמָה – אַרְבַּעַת קַבִּין. וְהַכְּרִיתִית שֶׁמְּעָרִין בָּהּ הַמַּיִם – סְאָה. וּפָחוֹת מִן הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ – אֵינָן רְאוּיִין לְמִדְרָס, וְאֵין דֶּרֶךְ הָעָם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן.
נִפְחֲתוּ וְצָרַר מְקוֹם הַפְּחָת – הֲרֵי הֵן טְהוֹרִים, וּכְאִלּוּ לֹא קָשַׁר מְקוֹם הַפְּחָת. וְכָל הַחֲמָתוֹת שֶׁנִּפְחֲתוּ וּצְרָרָן – טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל עַרְבִיִּים, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ הוּא דַּרְכָּם תָּמִיד לְצָרְרָן. וְחֵמֶת חֲלִילִין – אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס.
יא. כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה וּלְמִשְׁכָּב כְּאֶחָד. שנעשו מתחילתם גם לשם קבלה וגם לשם משכב. וְהַמַּרְצוּפִין. שקים גדולים לאחסון סחורות. אִם נִפְחֲתוּ. נקרעו, והמילוי נופל מתוכם. הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס שֶׁעֲדַיִן הֵן רְאוּיִין לְמִדְרָס. אף שהכלל הוא שכל הנטמא במדרס נטמא בשאר הטומאות (לעיל כג,א), כלי שנפחת והתקלקל בטל מתורת כלי ואינו נטמא בשאר הטומאות (תוי"ט כלים כד,ד, חידושי מהרי"ח כלים כ,א, וראה ערוה"ש רכח,כג).
וְכַמָּה הוּא שִׁעוּרָן וְיִהְיוּ רְאוּיִין לְמִדְרָס. שגדולים מספיק כדי שיהיו ראויים לשבת עליהם. וְהַקְּלַסְטֵר שֶׁתּוֹלִין בּוֹ הַשְּׂעוֹרִים בְּרֹאשׁ הַבְּהֵמָה. כיס שממלאים אותו בשעורים כדי שתאכל מהן הבהמה. וְהַכְּרִיתִית שֶׁמְּעָרִין בָּהּ הַמַּיִם. מימייה.
הַחַמָּר. מעביר משא על החמורים. וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר נוֹפֵץ הַפִּשְׁתָּן. החובט או מסרק את סיבי הפשתן על מנת להפרידם חוגר עצמו בעור כדי שלא יידבקו סיבי הפשתן לבגדיו (ר"ש כלים כו,ה). בְּעֵת שֶׁסּוֹבֵל. בזמן שנושא משא, כדי שלא יזיק לו המשא (שם). בְּעֵת שֶׁמֵּפִיס הַשְּׁחִינִים. בזמן שמנקב פצעים מוגלתיים, כדי שלא יתלכלכו בגדיו (שם).
עוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן. סינר של תינוק. וְעוֹר שֶׁלּוֹפְפִין בּוֹ הַכְּסוּת. שעוטפים בו את הבגד. וְעוֹר הַתָּפוּר כְּמוֹ תֵּבָה. מעין נרתיק מעור שמניחים בו בגדים.