פרק כ"ד, הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמּוֹכֵר שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲפִלּוּ הָיוּ שָׁלֹשׁ נְטִיעוֹת קְטַנּוֹת אוֹ שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי אִילָנוֹת – הֲרֵי יֵשׁ לַלּוֹקֵחַ קַרְקַע הָרְאוּיָה לָהֶן. וַאֲפִלּוּ יָבְשׁוּ הָאִילָנוֹת אוֹ נִקְצְצוּ – יֵשׁ לוֹ הַקַּרְקַע הָרְאוּיָה לָהֶן, וְקָנָה כָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן.

א. הַמּוֹכֵר שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. ולא פירש שמוכר גם קרקע עמהם. שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי אִילָנוֹת. שלושה ענפים של שלושה אילנות, באופן שהאילנות טמונים בקרקע והענפים נראים (עיני דוד; והמ"מ פירש שהכוונה לשלושה ענפים של אילן אחד המרוחקים זה מזה ארבע אמות והקרקע מכסה את הגזע המשותף באופן שנראים כשלושה אילנות, וכתב שעיקר הנוסחה: "שלושה בדי אילן"). הַקַּרְקַע הָרְאוּיָה לָהֶן. הנצרכת להם.

ב. וְכַמָּה הִיא הַקַּרְקַע הָרְאוּיָה לָהֶן? תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן, וְחוּצָה לָהֶן מְלוֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ. וְזֶה הַמָּקוֹם שֶׁהוּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ – אֵין אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם יָכוֹל לְזָרְעוֹ אֶלָּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ.
ב. וְחוּצָה לָהֶן מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ. מסביב לאילנות שטח שמספיק לעמידת אדם הלוקט תאנים ('אורה') וסלו בידו. אֵין אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם יָכוֹל לְזָרְעוֹ אֶלָּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ. הקונה אינו רשאי מפני שהשטח משועבד לו רק לקטיף, והמוכר לא יזרע כדי שלא ייטנפו פירות הקונה הנופלים מהאילנות מחמת הזרעים.
ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאִילָנוֹת עוֹמְדִין כְּמוֹ שְׁלֹשָׁה פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שֶׁשּׁוֹפְתִין עֲלֵיהֶן הַקְּדֵרָה, שֶׁהֲרֵי הֵן שְׁנַיִם זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְהַשְּׁלִישִׁי מְכֻוָּן בֵּינֵיהֶן וּמְרֻחָק מֵהֶן, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּין כָּל אִילָן וְאִילָן מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.
ג. עוֹמְדִין כְּמוֹ שְׁלֹשָׁה פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שֶׁשּׁוֹפְתִין עֲלֵיהֶן הַקְּדֵרָה. נטועים כמו חצובה בעלת שלוש רגליים שמניחים עליה סיר, כלומר בצורת משולש, שאז קשה לעבד את השטח ביניהם ויש להניח שבעל השדה התכוון למכרו (בבלי בבא בתרא פג,ב). מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. שאם יש בין האילנות פחות מארבע אמות אינם יכולים להתפתח, ואם יש יותר משש עשרה אמות אין להם צורך בכל הקרקע שביניהם.
ד. וּמֵאֵיכָן הוּא מוֹדֵד? מִן הָעִקָּר הָרָחָב שֶׁל אִילָנוֹת.
אֲבָל אִם לֹא הָיוּ עוֹמְדִין בַּצּוּרָה הַזֹּאת, אוֹ שֶׁהָיוּ מְקֹרָבִין פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ מְרֻחָקִין יָתֵר עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, אוֹ שֶׁלְּקָחָן זֶה אַחַר זֶה, אוֹ שֶׁמָּכַר לוֹ שְׁנַיִם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֶחָד עַל הַמֶּצֶר, אוֹ שְׁנַיִם בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְאַחֵר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁהִפְסִיק בּוֹר אוֹ אַמַּת הַמַּיִם אוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים בֵּינֵיהֶן – הֲרֵי זֶה אֵין לוֹ קַרְקַע, לְפִיכָךְ לֹא קָנָה אֶת הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן. וְאִם יָבַשׁ הָאִילָן אוֹ נִקְצַץ – יֵלֵךְ לוֹ.
ד. מִן הָעִקָּר הָרָחָב שֶׁל אִילָנוֹת. מהחלק הרחב שבגזע.
שֶׁלְּקָחָן זֶה אַחַר זֶה. קנה אותם בזמנים שונים. וְאֶחָד עַל הַמֶּצֶר. על הגבול שבין השדות. שְׁנַיִם בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְאַחֵר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. המכירה כללה שני אילנות מהשטח של המוכר ואילן אחד שנמצא בשטח של השכן ושייך למוכר (כגון שהמוכר קנה אותו מהשכן וכעת מוכר אותו לקונה, רשב"ם בבא בתרא פג,א). רְשׁוּת הָרַבִּים. כלומר דרך שהרבים מהלכים בה.
ה. כָּל מִי שֶׁקָּנָה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת וְיֵשׁ לוֹ קַרְקַע, אִם הִגְדִּילוּ וְהוֹצִיאוּ חֹטֶר – יָקֹץ אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַעֵט הַדֶּרֶךְ עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה. וְכָל הַשָּׂרִיגִים וְהָאֲמִירִים הַיּוֹצְאִין מֵהֶן, וַאֲפִלּוּ מִן הַשָּׁרָשִׁים – הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הָאִילָנוֹת, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ קַרְקַע.
ה. חֹטֶר. ענף היוצא מן הגזע. הַשָּׂרִיגִים. ענפים דקים. וְהָאֲמִירִים. ענפים גבוהים. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ קַרְקַע. כדלעיל ה"ב, ובקרקעו גדלו.
ו. הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ – אֵין לוֹ קַרְקַע. לְפִיכָךְ אִם מֵת הָאִילָן אוֹ נִקְצַץ – אֵין לוֹ כְּלוּם. הִגְדִּילוּ שְׁנֵי הָאִילָנוֹת וְהוֹצִיאוּ שָׂרִיגִים וַאֲמִירִים – יָקֹץ, שֶׁמָּא יִמָּשְׁכוּ בָּאָרֶץ וְיֹאמַר לַמּוֹכֵר: 'שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת מָכַרְתָּ לִי, וְיֵשׁ לִי קַרְקַע'.
ו. הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ קַרְקַע. ראה הלכות ביכורים ד,ד שהדבר ספק אם יש לו קרקע או אין לו, וכאן מבואר שלמעשה אין לו קרקע מפני שהמוציא מחברו עליו הראיה. שֶׁמָּא יִמָּשְׁכוּ בָּאָרֶץ וכו'. שמא אחד מהענפים יימשך על הקרקע ויתכסה ולאחר מכן יצמח וייראה כאילן נוסף.
ז. כָּל הָעֵצִים שֶׁקּוֹצֵץ בַּעַל שְׁנֵי הָאִילָנוֹת מֵהֶן: הָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע, וְהוּא הָרוֹאֶה פְּנֵי הַחַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הָאִילָנוֹת; וְהָעוֹלֶה מִן הַשָּׁרָשִׁים, וְהֵן שֶׁאֵינָן רוֹאִין פְּנֵי הַחַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה. וּבַדְּקָלִין – אֵין לְבַעַל הַדֶּקֶל מִן הָעוֹלֶה כְּלוּם, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן גֶּזַע.
ז. כָּל הָעֵצִים שֶׁקּוֹצֵץ בַּעַל שְׁנֵי הָאִילָנוֹת מֵהֶן. העצים הקטנים או הענפים שקוצץ בעל שני האילנות מאילנותיו. וְהוּא הָרוֹאֶה פְּנֵי הַחַמָּה. כל מה שגלוי לעין נחשב גזע. הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה. מפני שנחשב כגידולים של הקרקע השייכת לבעל השדה. לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן גֶּזַע. שאין צומחים ענפים מן הגזע, לפיכך כל היוצא מן הדקל – משורשיו הוא, גם אם נראה שיוצא מן הגזע.
ח. הַמּוֹכֵר קַרְקַע וְשִׁיֵּר אֶת הָאִילָנוֹת – הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ חֲצִי הַקַּרְקַע כֻּלָּהּ, שֶׁאִלּוּ לֹא שִׁיֵּר בַּקַּרְקַע, הָיָה אוֹמֵר לוֹ הַלּוֹקֵחַ: 'עֲקֹר אִילָנְךָ'. וְכֵן אִם שִׁיֵּר שְׁנֵי אִילָנוֹת בִּלְבַד – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע הָרָאוּי לָהֶן, שֶׁאִלּוּ לֹא שִׁיֵּר קַרְקַע, הָיָה אוֹמֵר לוֹ הַלּוֹקֵחַ: 'עֲקֹר אִילָנְךָ וָלֵךְ'.
ט. הַמּוֹכֵר אֶת הָאִילָנוֹת וְשִׁיֵּר אֶת הַקַּרְקַע – יֵשׁ לְבַעַל הָאִילָנוֹת קַרְקַע הָרְאוּיָה לָהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מָכַר אֶת הַקַּרְקַע לְאֶחָד וְאֶת הָאִילָנוֹת לְאֶחָד, וְהֶחֱזִיק זֶה בָּאִילָנוֹת וְהֶחֱזִיק זֶה בַּקַּרְקַע – זֶה קָנָה הָאִילָנוֹת עִם חֲצִי הַקַּרְקַע, וְזֶה שֶׁהֶחֱזִיק בַּקַּרְקַע קָנָה חֲצִי הַקַּרְקַע בִּלְבַד.
ט. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' א-ב.
י. הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ, אֶחָד נָטַל שְׂדֵה פַּרְדֵּס וְאֶחָד נָטַל שְׂדֵה לָבָן – יֵשׁ לְבַעַל הַפַּרְדֵּס אַרְבַּע אַמּוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה הַלָּבָן סְמוּכוֹת לְסוֹף הָאִילָנוֹת שֶׁל פַּרְדֵּס, שֶׁעַל מְנַת כֵּן חָלְקוּ. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ דָּבָר זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר יָדוּעַ.
י. הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ. ירושה. שְׂדֵה פַּרְדֵּס. מטע עצים. שְׂדֵה לָבָן. שדה תבואה. יֵשׁ לְבַעַל הַפַּרְדֵּס אַרְבַּע אַמּוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה הַלָּבָן. לצורך עבודת הפרדס.
יא. הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ וְהָיוּ בָּהּ דְּקָלִים, וְאָמַר לוֹ: 'חוּץ מִדֶּקֶל פְּלוֹנִי': אִם דֶּקֶל טוֹב וּמְשֻׁבָּח הוּא – אוֹתוֹ הַדֶּקֶל לְבַדּוֹ הוּא שֶׁשִּׁיֵּר, וְהַשְּׁאָר לַלּוֹקֵחַ; וְאִם דֶּקֶל רַע הוּא, וְכָל שֶׁכֵּן הַשְּׁאָר – לֹא קָנָה מִן הַדְּקָלִים כְּלוּם.
יא. וְאִם דֶּקֶל רַע הוּא וְכָל שֶׁכֵּן הַשְּׁאָר. אם ציין דקל גרוע, ויש להבין מדבריו שכל שכן שמשייר לעצמו את הדקלים היותר טובים. לֹא קָנָה מִן הַדְּקָלִים כְּלוּם. הקונה אינו מקבל אפילו את הדקלים הגרועים מהדקל שציין המוכר (מ"מ וכס"מ), שיש להניח שהמוכר התכוון להוציא את כל הדקלים מהמכירה ולא טרח לבדוק מהו הדקל הגרוע ביותר אלא ציין אחד מהגרועים לדוגמא (סמ"ע חו"מ רטז ס"ק ד, ערוה"ש שם סע' ב).
יב. מָכַר לוֹ שָׂדֶה וְאָמַר לוֹ: 'חוּץ מִן הָאִילָנוֹת': אִם יֵשׁ בָּהּ דְּקָלִים בִּלְבַד – שִׁיֵּר הַדְּקָלִים, וְאִם יֵשׁ בָּהּ גְּפָנִים בִּלְבַד – שִׁיֵּר הַגְּפָנִים, וְכֵן שְׁאָר הָאִילָנוֹת. הָיוּ בָּהּ גְּפָנִים וּדְקָלִים – לֹא שִׁיֵּר אֶלָּא הַגְּפָנִים, שֶׁכָּל מוֹכֵר – בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר.
וְאִם הַדְּקָלִים שִׁיֵּר – לֹא שִׁיֵּר אֶלָּא כָּל דֶּקֶל גָּבֹהַּ שֶׁעוֹלִין לוֹ בְּחֶבֶל, וְהַשְּׁאָר הֲרֵי הוּא שֶׁל לוֹקֵחַ. וְאִם שְׁאָר הָאִילָנוֹת הוּא שֶׁשִּׁיֵּר – לֹא שִׁיֵּר מֵהֶן אֶלָּא כָּל שֶׁאֵין הָעֹל כּוֹבְשׁוֹ, וְכָל שֶׁהָעֹל כּוֹבְשׁוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁל לוֹקֵחַ, וּבִכְלַל הַשָּׂדֶה נֶחֱשָׁב.
יב. אִם יֵשׁ בָּהּ דְּקָלִים בִּלְבַד שִׁיֵּר הַדְּקָלִים. אף שבדרך כלל דקלים נקראים בשמם, ולא נהוג לכנותם אילנות סתם. אבל אם יש בשדה אילנות נוספים, יש להניח שהתכוון להשאיר לעצמו אילנות אלו ולא את הדקלים (בבלי בבא בתרא סט,ב). הָיוּ בָּהּ גְּפָנִים וּדְקָלִים לֹא שִׁיֵּר אֶלָּא הַגְּפָנִים וכו'. שהמונח אילנות מתאים לגפנים יותר מאשר לדקלים (רשב"ם שם), ואין לומר שכוונתו להשאיר לעצמו גם את הדקלים מפני שאדם נוהג למכור בעין יפה ולתת לקונה חלק מכובד.
וְאִם הַדְּקָלִים שִׁיֵּר. במפורש או שהיו בשדה דקלים בלבד. וְהַשְּׁאָר הֲרֵי הוּא שֶׁל לוֹקֵחַ. שדקל שניתן לקטוף פירותיו ללא טיפוס, אין לו חשיבות, והרי הוא בכלל הקרקע. לֹא שִׁיֵּר מֵהֶן אֶלָּא כָּל שֶׁאֵין הָעֹל כּוֹבְשׁוֹ. השאיר לעצמו את האילנות החשובים שאינם מתכופפים בפני עול הפרה החורשת אלא מעכבים את החרישה.
יג. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'קַרְקַע וּדְקָלִים אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ לוֹ דְּקָלִים, אִם רָצָה לִקְנוֹת לוֹ שְׁנֵי דְּקָלִים – הֲרֵי נִקְנָה הַמֶּקַח, וְאֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'אֵינִי לוֹקֵחַ אֶלָּא קַרְקַע שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דְּקָלִים'. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: 'קַרְקַע בִּדְקָלִים אֲנִי מוֹכֵר לְךָ': אִם הָיוּ בָּהּ שְׁנֵי דְּקָלִים – קָנָה; וְאִם לָאו – מֶקַח טָעוּת הוּא, וְחוֹזֵר. אָמַר לוֹ: 'קַרְקַע שֶׁל דְּקָלִים' – אֵין לוֹ דְּקָלִים, שֶׁאֵין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא קַרְקַע הָרְאוּיָה לִדְקָלִים.
יג. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע וּדְקָלִים אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. סיכמו ביניהם שהמוכר ייתן לקונה קרקע וגם דקלים. אִם רָצָה לִקְנוֹת לוֹ שְׁנֵי דְּקָלִים הֲרֵי נִקְנָה הַמֶּקַח. אם המוכר רוצה לקנות שני דקלים לצורך מכירתם לקונה, ולתת לקונה קרקע שאין עליה דקלים ובנוסף לכך את שני הדקלים שקנה עבורו, הרי המוכר עמד בהתחייבות, שהרי סיכמו על קרקע ודקלים ולא על קרקע שיש בה דקלים. קַרְקַע בִּדְקָלִים אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. קרקע שיש בה דקלים. אֵין לוֹ דְּקָלִים. המוכר אינו צריך לספק דקלים לקונה.
יד. הַמּוֹכֵר פַּרְדֵּס לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ: 'קְנֵה לְךָ דְּקָלִים וּתְמָרִים וְהוּצִין'. וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּנָה כָּל אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אוֹתָם – נוֹי הַשְּׁטָר הֵן. וְכֵן הַמּוֹכֵר קַרְקַע לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ: 'וְלֹא הִנַּחְתִּי לְפָנַי בְּמִמְכָּר זֶה כְּלוּם', כְּדֵי לְהִסְתַּלֵּק מִן הַטְּעָנוֹת וְהַדִּינִין.
יד. וְהוּצִין. ענפים. וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּנָה כָּל אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אוֹתָם נוֹי הַשְּׁטָר הֵן. אף שהקונה מקבל את האילנות הפירות והענפים גם במקרה שהמוכר לא פירט זאת בשטר, מכל מקום לכתחילה צריך לפרט, כדי שהשטר יהיה נאה ומתוקן ולא תתעורר מחלוקת. [הערה: המילה נוי נכתבת ומנוקדת על ידי הרמב"ם בפה"מ: נוֹאִי.] וְלֹא הִנַּחְתִּי לְפָנַי בְּמִמְכָּר זֶה כְּלוּם. לא השארתי בידי דבר.
טו. הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ: 'וְהִקְנֵיתִי לְךָ עָמְקוֹ וְרוּמוֹ' – צָרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ: 'קְנֵה לְךָ מִקַּרְקַע הַתְּהוֹם עַד רוּם הָרָקִיעַ', שֶׁהָעֹמֶק וְהָרוּם אֵינוֹ נִקְנֶה בִּסְתָם, וְכֵיוָן שֶׁהִקְנָהוּ הָעֹמֶק וְהָרוּם – קָנָה הָרוּם שֶׁהוּא הָאֲוִיר בִּלְבַד וְהָעֹמֶק שֶׁהוּא עֹבִי הָאָרֶץ, אֲבָל לֹא קָנָה הַבִּנְיָנוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים וְשֶׁבָּאֲוִיר. וְכֵיוָן שֶׁכָּתַב לוֹ: 'מִקַּרְקַע הַתְּהוֹם עַד רוּם הָרָקִיעַ' – קָנָה הַבּוֹר וְהַדּוּת שֶׁבְּעֹבִי הַקַּרְקַע לְמַטָּה וְהַמְּחִלּוֹת שֶׁבֵּין הַמַּעֲזֵבוֹת לְמַעְלָה.
טו. וְרוּמוֹ. גובהו. שֶׁהָעֹמֶק וְהָרוּם אֵינוֹ נִקְנֶה בִּסְתָם. המוכר בית ולא כתב 'והקניתי לך עמקו ורומו', הקנה רק את הבית עצמו ללא הזכות לבנות בקרקע שמתחתיו או באוויר שמעליו. וְכֵיוָן שֶׁהִקְנָהוּ הָעֹמֶק וְהָרוּם קָנָה הָרוּם וכו'. אם כתב 'והקניתי לך עמקו ורומו', הקנה לו את הזכות לבנות בקרקע ובאוויר, אך לא הקנה לו את המבנים שכבר מצויים שם. וְהַדּוּת. בור שדפנותיו מצופות אבן. וְהַמְּחִלּוֹת שֶׁבֵּין הַמַּעֲזֵבוֹת לְמַעְלָה. תעלות שבין האבנים והטיט שבעובי הגג.
טז. הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: 'עַל מְנַת שֶׁדְּיוֹטָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלִּי' – הֲרֵי זוֹ שֶׁלּוֹ, וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא בָּהּ זִיזִין – מוֹצִיא, וְאִם נָפְלָה – חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ, וְאִם רָצָה לִבְנוֹת עַל גַּבָּהּ – בּוֹנֶה כְּשֶׁהָיָה מִקֹּדֶם.
טז. עַל מְנַת שֶׁדְּיוֹטָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלִּי. הקומה הבנויה על גבי הבית. ומכיוון שבסתם מכירה היא שלו (שהרי לא הקנה לו את הבניינים מעל הבית), מועיל לו ייתור הלשון לזכויות נוספות (ר"י מיגאש ורשב"ם בבא בתרא סג,א-ב). וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא בָּהּ זִיזִין. להוסיף לה אבנים שיבלטו ממנה כלפי חוץ, כעין מדפים. בּוֹנֶה כְּשֶׁהָיָה מִקֹּדֶם. רשאי לבנות על גבי הדיוטה כשם שהיה רשאי לפני מכירת הבית (מער"ק ועוד).
יז. הַמּוֹכֵר קִבְרוֹ אוֹ דֶּרֶךְ קִבְרוֹ אוֹ מְקוֹם מַעֲמָדוֹ אוֹ בֵּית הֶסְפֵּדוֹ – בָּאִים בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִין שָׁם עַל כָּרְחוֹ, מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה, וְנוֹתְנִין דְּמֵי הַקֶּבֶר שֶׁקָּבְרוּ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ.

יז. מְקוֹם מַעֲמָדוֹ. מקום שבו עומדים להספיד את המת או לנחם את האבלים. בָּאִים בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִין שָׁם עַל כָּרְחוֹ. משפחת המוכר קוברים אותו שם על כרחו של הקונה. מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. עלבון וגנאי למשפחה, שהיו רגילים לקבור את בני המשפחה במקום אחד המיוחד להם. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ. אף שהמוכר לא התנה זאת בשעת המכירה.

תקציר הפרק 

🤔 קניתי עץ בתל אביב, גם הקרקע שלי?
פעם היו בתל אביב עצי שקמים, בימים שהעיר הייתה "בית בודד על החוף", כמו שאומר השיר הישן, והיום יש במקומם בעיקר "חנויות ובתי שחקים", או: נדל"ן יקר ערך. מה דינו של אדם שרכש בעבר עץ שקמה בעיר, האם השטח שעליו היה העץ שייך לו? – ההלכה בפרקנו מבחינה בין אדם שקנה שלושה עצים ומעלה בתצורה מסוימת ובין אדם שקנה פחות; הראשון – קנה את הקרקע אגב העצים, בעוד השני קנה את העצים בלבד ו"אין לו קרקע" (הלכות א-ו). לא נורא, ממילא על שטח של שלושה עצים אפשר להקים רק בוטקה זעירה (שתושכר ב-6,000 ₪ לחודש כמתחם מגורים יוקרתי, בכל זאת, תל אביב)… 🏙

🤷‍ סליחה, אדוני, זה הקבר שלי
בעבר, בניגוד למקובל בימינו, היו קוברים את מתי כל משפחה בחלקת הקבר המשפחתית, דור אחרי דור, וחלקת הארץ הזאת לעולם הייתה עומדת בחזקת המשפחה. לכן, גם כאשר אדם פזיז מכר את חלקת הקבורה המשפחתי לקונה זר, הדבר לא היה מפקיע את זכויות המשפחה בקבר, והם רשאים היו לקבור בחלקה המשפחתית את מתיהם, על כורחו של הקונה, "משום פגם משפחה" – כלומר, משום שיש עלבון וגנאי למשפחה בקבורת המתים בחלקה אחרת – וזאת גם במקרה שהמוכר לא התנה זאת במפורש בעת המכירה (הלכה יז)! 🏛

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מכר את קברו בחלקת המשפחה – האם מותר למשפחה לקוברו שם בכל זאת?

2.המוכר קרקע צריך לפרש שהמכירה הייתה גמורה ולא שייר בה דבר?

3.מותר למכור דירה ללא הגג על מנת לבנות עליו?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן