א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁשְּׁטַר חוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קִנְיָן – כּוֹתְבִין אוֹתוֹ לַלֹּוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמַּלְוֶה עִמּוֹ. וְכֵן כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ, וְכֵן כּוֹתְבִין שׁוֹבֵר לַמַּלְוֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַלֹּוֶה עִמּוֹ, וְשׁוֹבֵר לָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ, וְגֵט לָאִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
אֲבָל אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין, וְשִׁטְרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת, וְשִׁטְרֵי בְּרִירַת הַדַּיָּנִין אוֹ שִׁטְרֵי טַעֲנוֹת בַּעֲלֵי דִּינִין, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם. וְכָל הַשְּׁטָרוֹת הָאֵלּוּ – צְרִיכִין לְהִזָּהֵר בְּתִקּוּנָן כִּשְׁאָר הַשְּׁטָרוֹת.
ב. וּמִי נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר? בְּשִׁטְרֵי הַלְוָאָה – הַלֹּוֶה נוֹתֵן שָׂכָר; וּבְשִׁטְרֵי מֶקַח וּמִמְכָּר – הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שָׂכָר; וְהָאִשָּׁה נוֹתֶנֶת שְׂכַר הַגֵּט; וְהֶחָתָן נוֹתֵן שְׂכַר שְׁטַר הָאֵרוּסִין אוֹ הַנִּשּׂוּאִין; וְהַמְקַבֵּל, וְכֵן הָאָרִיס אוֹ הַשּׂוֹכֵר – נוֹתֵן שְׂכַר הַשְּׁטָר. אֲבָל שִׁטְרֵי בְּרִירַת הַדַּיָּנִין אוֹ טַעֲנוֹת בַּעֲלֵי דִּינִין – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר.
ג. אֶחָד הַשְּׁטָרוֹת הַנִּכְתָּבִין לְאֶחָד שֶׁלֹּא בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ, וְאֶחָד הַשְּׁטָרוֹת שֶׁאֵין כּוֹתְבִין אוֹתָן אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם וּשְׁנֵיהֶם עוֹמְדִין, כְּגוֹן שְׁטָר שֶׁכּוֹתְבִין לַמַּלְוֶה אוֹ לַלּוֹקֵחַ – כֻּלָּן צְרִיכִין הָעֵדִים שֶׁיִּהְיוּ מַכִּירִין הַשֵּׁמוֹת שֶׁבַּשְּׁטָר, שֶׁזֶּה הוּא פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי וְזֶה הוּא פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי, שֶׁמָּא יָבֹאוּ שְׁנַיִם וְיַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא, וִישַׁנּוּ שְׁמוֹתֵיהֶן כִּשְׁמוֹת אֲחֵרִים, וְיוֹדוּ זֶה לָזֶה.
ד. כָּל מִי שֶׁהֻחְזַק שְׁמוֹ בָּעִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם – אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא שֵׁם אַחֵר יֵשׁ לוֹ וְהוּא שִׁנָּהוּ כְּדֵי לְרַמּוֹת וְלַעֲשׂוֹת קְנוּנְיָא, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁלֹּא הֻחְזַק שְׁמוֹ בָּעִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבָא וְאָמַר: 'כִּתְבוּ עָלַי שְׁטָר שֶׁאֲנִי חַיָּב לִפְלוֹנִי' אוֹ 'לָזֶה' 'כָּךְ וְכָךְ דִּינָרִין' – אֵין כּוֹתְבִין לוֹ, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁזֶּה שְׁמוֹ אוֹ יֻחְזַק.
ה. כָּל שְׁטָר שֶׁיָּצָא לְפָנֵינוּ וְיִטְעֹן הַלֹּוֶה וְיֹאמַר: 'אֲנִי אֵינִי חַיָּב כְּלוּם, שֶׁמָּא אַחֵר רַמַּאי הֶעֱלָה שְׁמוֹ כִּשְׁמִי וְהוֹדָה לָזֶה', אוֹ שֶׁאָמַר: 'לֹא לָזֶה אֲנִי חַיָּב, אֶלָּא לְאַחֵר, וְזֶה רַמַּאי הוּא, וְהֶעֱלָה שְׁמוֹ כְּשֵׁם בַּעַל חוֹבִי', מֵאַחַר שֶׁלֹּא הֻחְזְקוּ שָׁם שְׁנַיִם שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶם שָׁוִין – אֵין חוֹשְׁשִׁין לִדְבָרָיו, שֶׁחֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירִין אֵלּוּ הַנִּזְכָּרִים בּוֹ. וְכֵן חֲזָקָה שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר אֶלָּא אִם נוֹדַע לָהֶן בְּוַדַּאי שֶׁאֵלּוּ שֶׁהֵעִידוּ עַל עַצְמָן גְּדוֹלִים וּבְנֵי דַּעַת, וְאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִין לִקְרוֹת וְלַחְתֹּם.
ו. עֵדִים שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לַחְתֹּם, וְקָרְעוּ לָהֶן נְיָר וְחָתְמוּ עַל הָרֹשֶׁם – מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת, וְהַשְּׁטָר פָּסוּל.
ז. רֹאשׁ בֵּית דִּין שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ עִנְיַן הַשְּׁטָר, וְקָרָא הַשְּׁטָר לְפָנָיו הַסּוֹפֵר שֶׁלּוֹ, הוֹאִיל וְהוּא מַאֲמִין אוֹתוֹ וְאֵימָתוֹ עָלָיו – הֲרֵי זֶה חוֹתֵם עַל הַשְּׁטָר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קְרָאָהוּ הוּא בְּעַצְמוֹ. וְאֵין שְׁאָר הָעָם רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן, עַד שֶׁיִּקְרָא הָעֵד הַשְּׁטָר מִלָּה מִלָּה.
ח. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בָּעִיר, שֵׁם כָּל אֶחָד מֵהֶן יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן – אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב זֶה עַל זֶה, וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטַר חוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ עֵדֵי הַשְּׁטָר בְּעַצְמָן וְאָמְרוּ: 'זֶה הוּא שֶׁהֵעַדְנוּ עָלָיו, וְזֶה הוּא שֶׁהֵעַדְנוּ לוֹ בְּהַלְוָאָה זוֹ'. וְכֵן אֵין מְגָרְשִׁין נְשׁוֹתֵיהֶן אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה.
וְכֵן אִם נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שׁוֹבֵר שֶׁשְּׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ – שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶם שֶׁעָלָיו פְּרוּעִים.
וְכֵיצַד יַעֲשׂוּ אֵלּוּ שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶם וּשְׁמוֹת אֲבוֹתֵיהֶם שָׁוִין? יְשַׁלְּשׁוּ. הָיוּ שְׁמוֹת אֲבוֹת אֲבוֹתֵיהֶן שָׁוִים – יִכְתְּבוּ סִימָנֵיהֶן. הָיוּ דּוֹמִין זֶה לָזֶה בְּצוּרָתָן – יִכְתְּבוּ יִחוּסִין. הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים אוֹ לְוִיִּם – יִכְתְּבוּ דּוֹרוֹת.
ט. הוֹצִיא עָלָיו שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ: 'אֲנִי פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי לָוִיתִי מִמְּךָ מָנֶה', אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם הַמַּלְוֶה – כָּל מִי שֶׁיָּצָא שְׁטָר זֶה מִתַּחַת יָדוֹ גּוֹבֶה בּוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִדְחוֹתוֹ וְלוֹמַר: 'שֶׁל אַחֵר הוּא, וְנָפַל'.
וְכֵן שְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן הַדָּרִים בְּעִיר אַחַת, שֶׁהוֹצִיא אֶחָד מֵהֶן שְׁטַר חוֹב עַל אֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר – אֵינוֹ יָכוֹל לִדְחוֹתוֹ וְלוֹמַר לוֹ: 'לִפְלוֹנִי שֶׁשְּׁמוֹ כְּשִׁמְךָ אֲנִי חַיָּב, וּמִמֶּנּוּ נָפַל הַשְּׁטָר', אֶלָּא הֲרֵי זֶה שֶׁיָּצָא מִתַּחַת יָדוֹ גּוֹבֵהוּ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לִנְפִילָה.
י. שְׁנַיִם שֶׁהוֹצִיא כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן שְׁטַר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ – אֵין הָאַחֲרוֹן יָכוֹל לוֹמַר לָרִאשׁוֹן: 'אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לְךָ, הֵיאַךְ אַתָּה לֹוֶה מִמֶּנִּי?', אֶלָּא זֶה גּוֹבֶה חוֹבוֹ וְזֶה גּוֹבֶה חוֹבוֹ.
הָיָה זֶה בְּמֵאָה וְזֶה בְּמֵאָה, וְיֵשׁ לָזֶה עִדִּית וְלָזֶה עִדִּית, אוֹ לָזֶה בֵּינוֹנִית וְלָזֶה בֵּינוֹנִית, לָזֶה זִבּוּרִית וְלָזֶה זִבּוּרִית – אֵין נִזְקָקִין לָהֶן, אֶלָּא כָּל אֶחָד עוֹמֵד בְּשֶׁלּוֹ. הָיָה לָזֶה עִדִּית וּבֵינוֹנִית וְלָזֶה זִבּוּרִית – זֶה גּוֹבֶה מֵהַבֵּינוֹנִית וְזֶה גּוֹבֶה מִן הַזִּבּוּרִית.
יא. הַמּוֹצִיא שְׁטַר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ, וְהַלָּה מוֹצִיא שְׁטָר שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה: אִם הָיוּ בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹתֵן הַלּוֹקֵחַ הַמָּעוֹת וְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב לוֹ הַמּוֹכֵר אֶת הַשְּׁטָר – הֲרֵי שְׁטַר חוֹבוֹ שֶׁל זֶה בָּטֵל, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'אִלּוּ חַיָּב הָיִיתִי לְךָ, הָיָה לְךָ לִפְרֹעַ אֶת חוֹבְךָ'; אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין – הֲרֵי שְׁטַר הַחוֹב קַיָּם, שֶׁהֲרֵי זֶה אוֹמֵר לוֹ: 'מָכַרְתִּי לְךָ אֶת הַשָּׂדֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ נְכָסִים יְדוּעִין שֶׁאֶגְבֶּה מֵהֶן הַחוֹב שֶׁלִּי'.
שִׁטְרֵי אֵרוּסִין. שטר שבו מקדשים או שטר תנאים (ראה לח"מ אישות ג,ד). וְנִשּׂוּאִין. שטר כתובה שבו מצוינת גם הנדוניה שהאישה הביאה. וְשִׁטְרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת. הסכמי התקשרות שונים שבין בעל השדה למי שמעבד אותה במקומו. וְשִׁטְרֵי בְּרִירַת הַדַּיָּנִין. כשבעלי הדין בוחרים את הדיינים בעצמם (ראה הלכות סנהדרין ז,א). אוֹ שִׁטְרֵי טַעֲנוֹת בַּעֲלֵי דִּינִין. פירוט של טענות שני הצדדים. וְכָל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין. פעולות שנעשו על פי החלטת הדיינים, וכותבים אותן בשטר (ראה הלכות יום טוב ז,יב). אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם. שכל השטרות הללו מחייבים את שני הצדדים. צְרִיכִין לְהִזָּהֵר בְּתִקּוּנָן כִּשְׁאָר הַשְּׁטָרוֹת. כמבואר לקמן פרק כז.