פרק כ"ה, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים – תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, לֹא עִקָּר וְלֹא תּוֹסֶפֶת. בְּאֵלּוּ נְדָרִים אָמְרוּ? שֶׁלֹּא תֹּאכַל בָּשָׂר אוֹ שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה יַיִן אוֹ שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּמִינֵי צִבְעוֹנִים, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁדֶּרֶךְ כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְהִתְקַשֵּׁט בָּהֶן. אֲבָל אִם נִמְצָא עָלֶיהָ נֶדֶר אַחֵר חוּץ מֵאֵלּוּ – לֹא הִפְסִידָה כְּלוּם.
א. הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה סְתָם. בלי שהתנה מפורשות שלא תהיה מחויבת בנדרים. תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. שסתם אדם אינו רוצה באישה נדרנית. בְּמִינֵי צִבְעוֹנִים. תכשירי איפור ובגדים מקושטים. לֹא הִפְסִידָה כְּלוּם. שאין רגילים להקפיד על נדרים אחרים.
ב. וְכֵן הַכּוֹנֵס אִשָּׁה סְתָם, וְנִמְצָא בָּהּ מוּם מִמּוּמֵי נָשִׁים שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּם, וְלֹא יָדַע הַבַּעַל בְּמוּם זֶה וְלֹא שָׁמַע בּוֹ וְרָצָה – הֲרֵי זוֹ תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, לֹא עִקָּר וְלֹא תּוֹסֶפֶת.
כֵּיצַד? הָיָה מֶרְחָץ בָּעִיר, וְהָיוּ לוֹ קְרוֹבִים – אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר: 'לֹא יָדַעְתִּי מוּמִין אֵלּוּ', וַאֲפִלּוּ מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹדֵק בִּקְרוֹבוֹתָיו, וַחֲזָקָה שֶׁשָּׁמַע וְרָצָה. וְאִם אֵין שָׁם מֶרְחָץ, אוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ קְרוֹבִים – טוֹעֵן בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. וְנִכְפֶּה בְּעִתִּים יְדוּעִים – הֲרֵי הִיא מִמּוּמֵי סֵתֶר. אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל רוֹאִין אוֹתָן וְאוֹמְרִין לוֹ, וְחֶזְקָתוֹ שֶׁשָּׁמַע וְנִתְפַּיֵּס.
דָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵין דִּין זֶה אֶלָּא בְּאוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה מִנְהַג הַנָּשִׁים שָׁם לְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וּפְנֵיהֶם גְּלוּיוֹת, וְהַכֹּל יוֹדְעִין אוֹתָן וְאוֹמְרִין: 'זוֹ הִיא בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי', וְ'זוֹ הִיא אֲחוֹתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי', כְּמוֹ עָרֵי אֱדוֹם בַּזְּמַן הַזֶּה. אֲבָל מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַבָּנוֹת שָׁם לָצֵאת לַשּׁוּק כְּלָל, וְאִם תֵּצֵא הַבַּת לַמֶּרְחָץ בַּנֶּשֶׁף תֵּצֵא מִתְנַכֵּרָה, וְלֹא יִרְאֶה אוֹתָהּ אָדָם חוּץ מִקְּרוֹבוֹתֶיהָ – הֲרֵי זֶה טוֹעֵן אַף בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי, וְהוּא שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם מֶרְחָץ אוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ קְרוֹבָה לִבְדֹּק בָּהּ.
אֲבָל אִם הָיָה שָׁם מֶרְחָץ בְּעִיר זוֹ שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לָצֵאת בָּהּ וּפְנֵיהֶם מְגֻלּוֹת, וְיֵשׁ לוֹ קְרוֹבָה – אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל רוֹאִין אוֹתָהּ עֲרֻמָּה בַּמֶּרְחָץ. וְאִם דַּרְכָּן לְהֵחָבֵא וּלְהִתְנַכֵּר אַף בַּמֶּרְחָץ, וְשֶׁתִּהְיֶה הַבַּת רוֹחֶצֶת בַּלַּיְלָה אוֹ בְּבַיִת קָטָן שֶׁבַּמֶּרְחָץ לְבַדָּהּ עַד שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה וְלֹא תִּוָּדַע – הֲרֵי זֶה טוֹעֵן אַף בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי, שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל טַעַם הֵן וְאֵינָן גְּזֵרַת הַכָּתוּב.
ב. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּם. לעיל ז,ז. וְלֹא שָׁמַע בּוֹ וְרָצָה. לא שמע עליו מראש והסכים.
בּוֹדֵק בִּקְרוֹבוֹתָיו. מברר אצל קרובותיו אם ראו במרחץ שיש בה מום. טוֹעֵן בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. יכול לטעון שלא ידע על המומים הנסתרים. וְנִכְפֶּה בְּעִתִּים יְדוּעִים. שהתקפי הנפילה (אפילפסיה) באים בזמנים קבועים, ומשום כך ניתן להסתירם.
עָרֵי אֱדוֹם. ארצות הנוצרים (אירופה). בַּנֶּשֶׁף. לילה. מִתְנַכֵּרָה. מסתירה את זהותה (על פי מלכים א יד,ה).
דְּבָרִים שֶׁל טַעַם. התלויים בסברה.
ג. הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים, שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: 'מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹדֵק בִּקְרוֹבוֹתָיו' – אֵינוֹ קְרוֹבוֹתָיו בִּלְבַד, אֶלָּא מְיֻדָּעָיו. וַאֲפִלּוּ הָיָה גָּר בָּעִיר וְאֵין לוֹ קָרוֹב כְּלָל, אִם יֵשׁ שָׁם מֶרְחָץ – אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ לוֹ רֵעִים, וְאוֹמֵר לְאֶחָד מֵרֵעָיו שֶׁתִּבְדֹּק לוֹ אִשְׁתּוֹ אוֹ אֲחוֹתוֹ עַל פְּלוֹנִית, וּלְפִיכָךְ חֶזְקָתוֹ שֶׁשָּׁמַע וְנִתְפַּיֵּס. וְלֹא יֵרָאֶה לִי דִּין זֶה, שֶׁאֵין כָּל אָדָם מוֹצִיא מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ מִדְּבָרִים אֵלּוּ לַכֹּל אֶלָּא לִקְרוֹבָיו. וְעוֹד, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת אֶלָּא לְדִבְרֵי קְרוֹבָיו בְּיוֹתֵר.
ג. אֶלָּא מְיֻדָּעָיו. מכריו. שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת אֶלָּא לְדִבְרֵי קְרוֹבָיו בְּיוֹתֵר. שאינו מאמין לדברי אחרים בעניינים אלה, ולכן אם אין לו קרובות – יכול לטעון אף על מומים שבגלוי.
ד. כֵּיצַד הִיא טַעֲנַת הַמּוּמִין? אִם הָיוּ הַמּוּמִין שֶׁנִּמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין שֶׁוַּדַּאי הָיוּ בָּהּ קֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס, כְּגוֹן אֶצְבַּע יְתֵרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ – עַל הָאָב לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁיָּדַע בָּהֶן הַבַּעַל וְרָצָה, אוֹ שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁיָּדַע. וְאִם לֹא הֵבִיא – תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה כְּלָל.
הָיוּ מוּמִין שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁנּוֹלְדוּ אַחַר הָאֵרוּסִין: אִם נִמְצְאוּ בָּהּ אַחַר שֶׁנִּכְנְסָה לְבֵית בַּעְלָהּ – עַל הַבַּעַל לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ, וְהָיָה מִקָּחוֹ טָעוּת; וְאִם נִמְצְאוּ בָּהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ – עַל הָאָב לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁאַחַר הָאֵרוּסִין נוֹלְדוּ, וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ.
ד. כְּגוֹן אֶצְבַּע יְתֵרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ. דוגמה למום מולד. שֶׁיָּדַע בָּהֶן הַבַּעַל וְרָצָה. הסכים לשאת אותה למרות המומים. שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁיָּדַע. שאפשר להניח שידע, לפי העקרונות שנאמרו לעיל הל' ב-ג.
שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ. לפני הקידושין. וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ. לפני שנישאה ועברה לבית בעלה. וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. נפסדה שדהו בשיטפון, כלומר שהבעל איבד את ממונו.
ה. הֵבִיא הַבַּעַל רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ, אוֹ שֶׁהוֹדָת לוֹ בְּכָךְ, וְהֵבִיא הָאָב רְאָיָה שֶׁרָאָה וְשָׁתַק וְנִתְפַּיֵּס, אוֹ שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁיָּדַע בָּהֶן וְנִתְפַּיֵּס – הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּכְתֻבָּתָהּ.
ו. בָּא עַל אִשְׁתּוֹ וְשָׁהָה כַּמָּה יָמִים, וְטָעַן שֶׁ'מּוּם זֶה לֹא נִרְאָה לִי עַד עַתָּה', אֲפִלּוּ הָיָה בְּתוֹךְ הַקְּמָטִים אוֹ בְּכַף הָרֶגֶל – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ; חֲזָקָה שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹתֶה בְּכוֹס אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹדְקוֹ יָפֶה יָפֶה, וְחֶזְקָתוֹ שֶׁיָּדַע וְרָצָה.
ו. בְּתוֹךְ הַקְּמָטִים אוֹ בְּכַף הָרֶגֶל. מקומות הנסתרים. שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹתֶה בְּכוֹס אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹדְקוֹ יָפֶה יָפֶה. משל בלשון נקייה, שלא ייתכן שקיים איתה יחסי אישות בלא שבדק את גופה.
ז. הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, וְנִמְצֵאת שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קְבוּעָה לְנִדָּתָהּ, אֶלָּא לֹא תַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁתִּרְאֶה דַּם נִדָּה – הֲרֵי זוֹ לֹא תְּשַׁמֵּשׁ אֶלָּא בִּשְׁנֵי עֵדִים שֶׁבּוֹדֶקֶת בָּהֶן עַצְמָהּ, אֶחָד לִפְנֵי הַתַּשְׁמִישׁ וְאֶחָד לְאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ, חוּץ מִן הָעֵד שֶׁל אִישׁ שֶׁמְּקַנֵּחַ בּוֹ עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה.
ז. שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קְבוּעָה לְנִדָּתָהּ. שאין לה זמן וסימן קבוע לראיית דם הווסת (ראה הלכות איסורי ביאה ח,א-ב). עֵדִים. מטליות לקינוח לוודא שלא נטמאה (שם ד,טו). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה. ד,טז.
ח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמּוּם גָּדוֹל הוּא זֶה – לֹא הִפְסִידָה כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ תְּחִלָּה וּמְשַׁמֶּשֶׁת.
הֲרֵי שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ וְנִבְעֲלָה, וּבְעֵת שֶׁקִּנְּחָה עַצְמָהּ הִיא וְהוּא נִמְצָא דָּם עַל עֵד שֶׁלָּהּ אוֹ עַל עֵד שֶׁלּוֹ – אִם אֵרַע זֶה פַּעַם אַחַר פַּעַם שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לֵישֵׁב עִם בַּעְלָהּ, וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, לֹא עִקָּר וְלֹא תּוֹסֶפֶת, וְאֵין לָהּ תְּנַאי מִתְּנָאיֵי כְּתֻבָּה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְתַשְׁמִישׁ. וְיוֹצִיא וְלֹא יַחֲזִיר לְעוֹלָם, שֶׁמָּא תִּתְרַפֵּא וְנִמְצָא שֶׁלֹּא גָּמַר לְגָרְשָׁהּ בִּשְׁעַת גֵּרוּשִׁין. וּמֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן הַנִּדָּה.
ח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמּוּם גָּדוֹל הוּא זֶה. שעלולים להיכשל באיסור חמור, אם תיטמא מבלי משים (ראה הלכות איסורי ביאה ד,יא).
אֲסוּרָה לֵישֵׁב עִם בַּעְלָהּ. מפני שהוחזקה לראות דם בשעת תשמיש. וְיוֹצִיא וְלֹא יַחֲזִיר לְעוֹלָם שֶׁמָּא תִּתְרַפֵּא וְנִמְצָא שֶׁלֹּא גָּמַר לְגָרְשָׁהּ בִּשְׁעַת גֵּרוּשִׁין. שאם נישאה לאחר והתרפאה, יאמר הבעל הראשון שאילו היה יודע שהמום יכול להירפא לא היה מגרשה, ויתבטל הגט, והבנים מהבעל השני ממזרים (הלכות גירושין י,יג). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן הַנִּדָּה. הלכות איסורי ביאה ד,כא.
ט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה כָּךְ מִתְּחִלַּת נִשּׂוּאֶיהָ, וּמִבְּעִילָה רִאשׁוֹנָה רָאָת דָּם. אֲבָל אִם אֵרַע לָהּ חֹלִי זֶה אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת – נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. לְפִיכָךְ, אִם בָּעַל פַּעַם אַחַת וְלֹא נִמְצָא דָּם, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה לִהְיוֹת רוֹאָה דָּם בְּכָל עֵת תַּשְׁמִישׁ – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה כֻּלָּהּ, וְלֹא יַחֲזִיר עוֹלָמִית, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ט. נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. הפסיד את נכסיו.
י. וְכֵן כָּל אִשָּׁה שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ מוּמִין אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת, אֲפִלּוּ נַעֲשֵׂית מֻכַּת שְׁחִין: אִם רָצָה – יְקַיֵּם, וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא – יִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ.
יא. הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ מוּמִין אַחַר שֶׁנָּשָׂא, אֲפִלּוּ נִקְטְעָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ נִסְמָת עֵינוֹ, וְלֹא רָצָת אִשְׁתּוֹ לֵישֵׁב עִמּוֹ – אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא וְלִתֵּן כְּתֻבָּה, אֶלָּא אִם רָצָת – תֵּשֵׁב, וְאִם רָצָת – תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, כְּדִין כָּל אִשָּׁה מוֹרֶדֶת.
אֲבָל אִם נוֹלַד לוֹ רֵיחַ הַפֶּה אוֹ רֵיחַ הַחֹטֶם, אוֹ שֶׁחָזַר לְלַקֵּט צוֹאַת כְּלָבִים אוֹ לַחֲצֹב נְחֹשֶׁת מֵעִקָּרוֹ אוֹ לְעַבֵּד עוֹרוֹת – כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא וְלִתֵּן כְּתֻבָּה. וְאִם רָצָת תֵּשֵׁב עִם בַּעְלָהּ – תֵּשֵׁב.
יא. נִסְמָת עֵינוֹ. התעוור בעין אחת.
אִם נוֹלַד לוֹ רֵיחַ הַפֶּה אוֹ רֵיחַ הַחֹטֶם. נהיה לו ריח רע שנודף מפיו או מאפו. שֶׁחָזַר לְלַקֵּט צוֹאַת כְּלָבִים. שהוא מסתובב ואוסף צואת כלבים, שמעבדים בה עורות. לַחֲצֹב נְחֹשֶׁת מֵעִקָּרוֹ. ממחצבו. כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. שריחם רע ביותר, והדבר בלתי נסבל. וְאִם רָצָת תֵּשֵׁב. אם רצתה להישאר.
יב. נַעֲשָׂה הָאִישׁ מֻכֵּה שְׁחִין – כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא רוֹצָה לֵישֵׁב – אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ, אֶלָּא מַפְרִישִׁין אוֹתָן בְּעַל כָּרְחָן, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְמִקַּתּוּ. וְאִם אָמְרָה: 'אֵשֵׁב עִמּוֹ בְּעֵדִים', כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא עָלֶיהָ – שׁוֹמְעִין לָהּ.
יב. שֶׁהִיא מְמִקַּתּוּ. שהתשמיש גורם לרקבון בשרו.
יג. מִי שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ בַּעַל רֵיחַ פֶּה אוֹ רֵיחַ חֹטֶם אוֹ מְלַקֵּט צוֹאַת כְּלָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וּמֵת, וְנָפְלָה לִפְנֵי אָחִיו, וְיֵשׁ בּוֹ אוֹתוֹ מוּם שֶׁהָיָה בְּבַעְלָהּ – יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר: 'לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל', וְיַחֲלֹץ וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
יג. וְיַחֲלֹץ. שאין נותנים לו את האפשרות לייבם, מחמת מומו. וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. היא יכולה לגבות את כתובתה מנכסי בעלה (הלכות ייבום וחליצה ב,יד), ואינה כמורדת (שם ב,י).

תקציר הפרק 

פרק כ"ה הלכות אישות
פרק אחרון בנושא זה💪🏻

הפסד כתובה בשל מומים ונדרים

הנושא אישה סתם, ונמצאו עליה נדרים -תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת. באלו נדרים ?שלא תאכל בשר, או שלא תשתה יין, או שלא תתקשט במיני צבעונין; והוא הדין, לשאר המינים שדרך כל אנשי המקום להתקשט בהן. אבל אם נמצא עליה נדר אחר חוץ מאלו, לא הפסידה כלום.
מומים: הנושא אישה סתם וללא בדיקה, ונמצא בה מום ממומי נשים המפורטות בתנאי הקידושין בפרק ז הלכה ז (כגון ריח הפה, צלקת וכד), ולא ידע הבעל במום זה, ולא שמע בו ורצה להתגרש -הרי זו תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת.
ודין זה תלוי אם ידע לפני הנישואין על מום זה או שהיה לו דרך לדעת זאת דרך אנשים/נשים המכירים אותה (כמפורט בפרק).

🔹האיש שנולדו בו מומין אחר הנישואין, אפילו נקטעה ידו או רגלו, או נסמית עינו, ולא רצתה אשתו להישאר עימו -אין כופין אותו להוציא וליתן כתובה.
אבל אם נולד לו ריח רע או עוסק בפרנסה שריחה מדיף סרחון -כופין אותו לגרש האשה, וליתן כתובה; ואם רצתה האשה להישאר עם בעלה -רשאית.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.בעל שטען טענה על מום באישתו שבועיים לאחר נישואין- האם שומעים לו?

2.האם הכוונה ב"נסתחפה שדהו" לפגם שנולד אחר נישואין ואחריותו על הבעל?

3.יבמה שטוענת שהיבם מריח רע כמו בעלה ז"ל – האם חייב היבם לחלוץ?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן