פרק כ"ה, הלכות כלים, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הָעֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה אוֹ לִשְׁכִיבָה אוֹ לִרְכִיבָה – מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס, כְּגוֹן הַמִּטָּה וְהַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
א. כָּל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הָעֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה אוֹ לִשְׁכִיבָה אוֹ לִרְכִיבָה מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס. אף שפשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה, כאשר הם ראויים לישיבה או שכיבה הם מיטמאים במדרס מן התורה (וממילא נטמאים גם בשאר הטומאות מדברי חכמים כדלעיל כג,א).
ב. הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת, וְכִסֵּא שֶׁל כַּלָּה, וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חָיָה, וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁהוּא כּוֹרֵס עָלָיו אֶת הַכֵּלִים, וְכִסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח – כָּל אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס.
ב. הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת. שנעשו לשם המת. ואף שאין למת משכב ומושב (פה"מ כלים כג,ד, ראה לקמן כז,יג), טמאים מדרס מפני שהמקוננות יושבות עליהם (תוספתא כלים ב"ב ב,ח). וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חָיָה. כיסא ליולדת לשבת עליו בשעת הלידה. וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁהוּא כּוֹרֵס עָלָיו אֶת הַכֵּלִים. מכבש שמיישר בו הכובס את הבגדים, וטמא מדרס מפני שהכובס יושב עליו כשהבגדים בתוכו כדי להדקם ולישרם (כס"מ). אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח. שהרי הוא ראוי לקטן (והשווה לקמן כו,ב).
ג. כִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁעוֹשִׂין בְּבֵית הַכִּסֵּא וְהָעוֹר נָתוּן עָלָיו – הֲרֵי הוּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. הִפְרִישׁ הָעוֹר הַמְחֻפֶּה עַל הַבַּרְזֶל – הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, וְהַבַּרְזֶל מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת אֲבָל לֹא בְּמִדְרָס.
ג. כִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁעוֹשִׂין בְּבֵית הַכִּסֵּא. אסלה. הִפְרִישׁ הָעוֹר… הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. שהעור ראוי לישיבה בפני עצמו. וְהַבַּרְזֶל מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת אֲבָל לֹא בְּמִדְרָס. שאין יושבים על הברזל ללא חיפוי העור.
ד. טְרַסְקָל שֶׁל גֶּמִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הַמְחֻפֶּה בְּעוֹר – מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. הִפְרִישׁ הָעוֹר מֵעָלָיו – הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, אֲבָל הַטְּרַסְקָל טָהוֹר מִכְּלוּם, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּשִׁבְרֵי כֵּלִים.
ד. טְרַסְקָל שֶׁל גֶּמִי. פירוש המילה טרסקל כאן הוא כיסא קלוע בעל שלוש רגליים (ראה ערוך השלם ערך 'טרסקל'). הַמְחֻפֶּה בְּעוֹר כדי שיהיה נוח לישיבה. טָהוֹר מִכְּלוּם. אינו מקבל טומאה כלל. שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּשִׁבְרֵי כֵּלִים. שאינו ראוי לישיבה מפני שהוא מחוספס.
ה. סַפְסָלִים שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשְּׁתֵי רַגְלָיו שֶׁל סַפְסָל שֶׁל עֵץ – מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. הָיְתָה אַחַת שֶׁל עֵץ וְאַחַת שֶׁל שַׁיִשׁ – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ה. סַפְסָלִים שֶׁבַּמֶּרְחָץ. שמושבם עשוי משיש. שֶׁשְּׁתֵי רַגְלָיו שֶׁל סַפְסָל שֶׁל עֵץ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. אף על פי שמושב השיש אינו מקבל טומאה כדין כלי אבנים (לעיל א,ו), רגלי העץ עשויות למדרס ומקבלות טומאה. הָיְתָה אַחַת שֶׁל עֵץ וְאַחַת שֶׁל שַׁיִשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. שכל הספסל כולו נחשב לכלי אבן (פה"מ כב,י).
ו. נְסָרִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשְּׁגָמָן – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה, שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם מְהַלְּכִין תַּחְתֵּיהֶן.
ו. נְסָרִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשְּׁגָמָן. את חדר בית המרחץ היו מסיקים על ידי כבשן שהיה מוסק מתחת לרצפת החדר. האוויר החם מהכבשן היה מחמם את המים שעל רצפת בית המרחץ ואוויר החדר היה מתחמם מהאדים. כדי שיהיה ניתן ללכת על הרצפה מבלי להיכוות היו מניחים עליה נסרים ועליהם היו עומדים. ואינם מקבלים טומאה שלא נועדו לישיבה כמו ספסלים אלא כדי לחצוץ בין הרצפה החמה לבין רגלי הרוחצים (פירוש ספראי כלים כב,י).
ז. הַסַּל וְהַכַּלְכָּלָה שֶׁמִּלְּאָן תֶּבֶן אוֹ מוֹכִין, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה – אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאַת מִדְרָס, שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִישִׁיבָה. וְאִם סֵרְגָן בְּגֶמִי אוֹ בִּמְשִׁיחָה עַל פִּיהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס.
ז. מוֹכִין. חתיכות בד קטנות. אַף עַל פִּי שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה. שמילא את הסל במטרה לשבת עליו. שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִישִׁיבָה. שהמוכין והתבן יוצאים דרך פי הסל. וְאִם סֵרְגָן וכו'. עשה רשת על פי הסל מגמי או מחוט.
ח. קוֹרַת בֵּית הַבַּד שֶׁעָשָׂה רֹאשָׁהּ הָאֶחָד כִּסֵּא – אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ: עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. אֲבָל אִם קָבַע אֶת הַכִּסֵּא בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד – הַכִּסֵּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וְאִם דָּרַס הַזָּב עַל הַקּוֹרָה – לֹא נִטְמָא הַכִּסֵּא.
וְכֵן אִם קָבַע הַכִּסֵּא בְּקוֹרָה גְּדוֹלָה. עָשָׂה רֹאשׁ הַקּוֹרָה הַגְּדוֹלָה כִּסֵּא – אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם הַכִּסֵּא בִּלְבַד, וּשְׁאָר הַקּוֹרָה טָהוֹר. וְכֵן הַדִּין בְּכִסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בַּעֲרֵבָה, שֶׁהוּא טָהוֹר.
ח. קוֹרַת בֵּית הַבַּד. המשמשת לסחיטת זיתים. מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. שהקורה מיועדת לסחיטה ולא לישיבה ואם ישב על הכיסא יאמרו לו לעמוד כדי שיוכלו להשתמש בקורה לסחיטה. אֲבָל אִם קָבַע אֶת הַכִּסֵּא בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד וכו'. במקרה זה נחשב הכיסא לכלי נפרד מהקורה.
וְכֵן אִם קָבַע הַכִּסֵּא בְּקוֹרָה גְּדוֹלָה. בסתם קורה שאינה מיוחדת לבית הבד, אם קבע בה כיסא הוא נחשב ככלי בפני עצמו. עָשָׂה רֹאשׁ הַקּוֹרָה הַגְּדוֹלָה כִּסֵּא. אם עשה את ראש הקורה עצמה כיסא, נטמא מקום הכיסא מפני שהיא אינה מיוחדת למלאכה כמו קורת בית הבד ואין אומרים לו: "עמוד ונעשה מלאכתנו". בַּעֲרֵבָה. גיגית גדולה המיועדת ללישה. שֶׁהוּא טָהוֹר. יש מפרשים שהכוונה היא שהכיסא אמנם מקבל טומאה אבל אינו חיבור לערבה, ואם נטמאה הערבה לא נטמא הכיסא (כס"מ). ויש מפרשים שהכיסא טהור לגמרי משום שהקביעה בערבה מבטלת את הכיסא מלשמש לישיבה ודינו ככלי שנשבר (תוי"ט כלים כב,ד).
ט. קְצָת הַקּוֹרָה שֶׁמְּתַקֵּן אוֹתוֹ הַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן לִהְיוֹת יוֹשֵׁב עָלָיו – הֲרֵי מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. מְקוֹם יְשִׁיבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַקָּרוֹן – טָהוֹר, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא יְשִׁיבַת צַעַר.
ט. קְצָת הַקּוֹרָה. קצה הקורה.
י. רָאשֵׁי כְּלוֹנָסוֹת שֶׁהָאֻמָּנִין יוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן וְשָׁפִין אֶת הָאֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – טְהוֹרִים.
וְכֵן כֹּפֶת שֶׁל תְּמָרָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלָיו, אֲפִלּוּ גָּבֹהַּ טֶפַח – טָהוֹר, שֶׁאֵין זֶה כְּלִי. וְכֵן בּוּל שֶׁל עֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁסְּרָקוֹ וְכִרְכְּמוֹ וְעָשָׂהוּ פָּנִים לַשַּׁעַר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – אֵינוֹ כְּלִי, וְלֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּחֹק בּוֹ.
י. רָאשֵׁי כְּלוֹנָסוֹת. קורות ארוכות. טְהוֹרִים. מפני שלא תוקנו במיוחד לכך.
כֹּפֶת שֶׁל תְּמָרָה. בול עץ של דקל (זו לשון התוספתא כלים ב"ב ב,א, והוא הדין בעצים אחרים כמבואר כאן). שֶׁסְּרָקוֹ וְכִרְכְּמוֹ. צבעו במיני צבע אדום. וְעָשָׂהוּ פָּנִים לַשַּׁעַר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. קבע אותו בשער לשם נוי.
יא. רָאשֵׁי כְּלוֹנָסוֹת שֶׁהֵן חֲקוּקִין: אִם חֲקָקָן לְדַעַת – מְקַבְּלִין טֻמְאָה; מְצָאָן חֲקוּקִין: אִם חָשַׁב עֲלֵיהֶן – מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא; וְאִם חָשַׁב עֲלֵיהֶן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אוֹ אָדָם שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ – טְהוֹרִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁאֵין לְךָ מַחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא מַחֲשֶׁבֶת בְּעָלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דֵּעָה.
יא. אִם חֲקָקָן לְדַעַת. כדי לשבת עליהם. אִם חָשַׁב עֲלֵיהֶן. להשתמש בהם כמושב. אֶלָּא מַחֲשֶׁבֶת בְּעָלִים. ראה לעיל כד,ז. שֶׁהֵן בְּנֵי דֵּעָה. ראה לעיל ב,א.
יב. הָעוֹשֶׂה כִּפָּה מִן הַשְּׂאֹר, וְיִבְּשָׁהּ וְיִחֲדָהּ לִישִׁיבָה – הֲרֵי בָּטְלָה מִתּוֹרַת אֹכֶל וּמִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס, שֶׁהֲרֵי הִיא מְשַׁמֶּשֶׁת תַּשְׁמִישֵׁי הָעֵץ.
יב. כִּפָּה. גוש. מִן הַשְּׂאֹר. עיסה חמוצה מקמח ומים המשמשת להתפחת בצק. שֶׁהֲרֵי הִיא מְשַׁמֶּשֶׁת תַּשְׁמִישֵׁי הָעֵץ. שמשתמש בה כאילו היא עץ ולכן אינה נחשבת עוד כאוכל.
יג. מַחֲצֶלֶת הַקַּשׁ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס, וּמַחֲצֶלֶת הַקָּנִים וְשֶׁל חֵלֶף טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס. וּשְׁאָר הַמַּחֲצָלוֹת: אִם עֲשָׂיָהּ לִשְׁכִיבָה – מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה; עֲשָׂיָהּ לְסִכּוּךְ – טְהוֹרָה; עֲשָׂיָהּ סְתָם: אִם הָיְתָה גְּדוֹלָה – סְתָמָהּ לְסִכּוּךְ; וְהַקְּטַנָּה – סְתָמָהּ לִשְׁכִיבָה.
יג. חֵלֶף. חילף החולות. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס. שאינה נוחה לשכיבה. עֲשָׂיָהּ לְסִכּוּךְ. לצל.
יד. מַחֲצֶלֶת שֶׁעָשָׂה לָהּ קָנִים לְאָרְכָּהּ – טְמֵאָה מִדְרָס, שֶׁעֲדַיִן רְאוּיָה לִשְׁכִיבָה. עֲשָׂיָן כְּמִין גַּ"ם – טְהוֹרָה. עָשָׂה קָנִים לְרָחְבָּהּ, אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים – טְהוֹרָה.
נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ – עֲדַיִן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. נֶחְלְקָה לְאָרְכָּהּ וְנִשְׁתַּיְּרוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים – עֲדַיִן הִיא רְאוּיָה לְמִדְרָס וּמִתְטַמְּאָה; פָּחוֹת מִכָּאן – טְהוֹרָה. וְכֵן אִם הִתִּיר רָאשֵׁי מַעֲדַנִּים – טְהוֹרָה. וְאַף טֻמְאַת מִדְרָס לֹא תְּקַבֵּל הַמַּחֲצֶלֶת עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ וְתִתְקַנֵּב, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יד. מַחֲצֶלֶת שֶׁעָשָׂה לָהּ קָנִים לְאָרְכָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס. אף שבדרך כלל אין רגילים לתת קנים לאורך המחצלת אלא לרוחבה אם נתן את הקנים לאורך והשאיר רווח לשכיבה בין הקנים הריהי מקבלת טומאה (תפא"י כלים כ,ז). עֲשָׂיָן כְּמִין גַּ"ם טְהוֹרָה. הניח קנים בצורת האות היוונית גמ"א שצורתה: Γ, ולא ניתן לשכב לא לאורך המחצלת ולא לרוחבה.
נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ. הקנים היו מונחים בדרך כלל לרוחב המחצלת כדי לחזקה, וכשנחלקה לרוחבה נשברו הקנים שעליה (פה"מ כלים כ,ז). עֲדַיִן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. ששבירת הקנים לבדה אינה מבטלת את המחצלת אם יש בה עדיין שיעור מדרס כמבואר בסמוך. שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים. היו קושרים את קצוות הקש שממנו עשויה המחצלת כדי שלא תתפרק, ובכל שני טפחים עושים קשר אחד. ואם נשאר במחצלת רוחב שישה טפחים שבו שלושה קשרים, עדיין מקבלת טומאה כשיעור המפץ הנטמא במדרס (לעיל כג,ג). וְכֵן אִם הִתִּיר רָאשֵׁי מַעֲדַנִּים טְהוֹרָה. שהיא עומדת להתפרק. וְתִתְקַנֵּב. ייחתכו הקצוות הבולטים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,א.
טו. תֵּבָה שֶׁפְּתָחָהּ מִלְּמַעְלָן – טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס, שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵישֵׁב עָלֶיהָ, וּמְקַבֶּלֶת שְׁאָר טֻמְאוֹת; וְשֶׁפְּתָחָהּ מִצִּדָּהּ – טְמֵאָה בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת.
טו. וּמְקַבֶּלֶת שְׁאָר טֻמְאוֹת. שיש לה בית קיבול. וְשֶׁפְּתָחָהּ מִצִּדָּהּ טְמֵאָה בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. מפני שראויה גם לישיבה.
טז. עֲגָלָה שֶׁל קָטָן – מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס, שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלֶיהָ.
טז. עֲגָלָה שֶׁל קָטָן. שהתינוק נשען עליה כאשר הוא לומד ללכת (תוספות ביצה כג,ב).
יז. מַקֵּל שֶׁל זְקֵנִים – טָהוֹר מִכְּלוּם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְסַיֵּעַ.
יח. סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִים, וְהוּא סַנְדָּל שֶׁל עֵץ – הֲרֵי הוּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, מִפְּנֵי שֶׁהַסַּיָּד פְּעָמִים מְטַיֵּל בּוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ.
יח. סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִים. קבקב עץ המגן על רגלי הסיידים שלא יישרפו מהסיד.
יט. קַב שֶׁל קִטֵּעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל כְּתִיתִין – מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת, מִפְּנֵי בֵּית קִבּוּלוֹ, וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס, שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלָיו.
יט. קַב שֶׁל קִטֵּעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל כְּתִיתִין. רגל עץ שיש בה שקע ובו בדים רכים כדי להניח עליהם את השוק.
כ. וְאֵלּוּ טְמֵאִים מִשּׁוּם מֶרְכָּב: מַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר, וְטַפֵּיטָן שֶׁל סוּס, וְכַר הַגָּמָל, וְאֻכָּף שֶׁל נָקָה, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הַלּוּחוֹת שֶׁמַּנִּיחִין עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין עָלָיו הַמַּשּׂוֹי – טְהוֹרוֹת. וְאִם הָיְתָה רְאוּיָה לְמֶרְכָּב – טְמֵאָה.
כ. וְאֵלּוּ טְמֵאִים מִשּׁוּם מֶרְכָּב. שעשויים לרכב עליהם. והמרכב הוא אב הטומאה כמו המשכב והמושב, אלא שבניגוד אליהם הנוגע במרכב אינו מטמא בגדים וכלים בשעת מגעו (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ב). מַרְדַּעַת. מעין שטיח שמניחים מתחת לאוכף. וְטַפֵּיטָן שֶׁל סוּס. אוכף. וְכַר הַגָּמָל. מושב עגול עשוי בד (פה"מ כלים כג,ב). נָקָה. נקבת הגמל. הַלּוּחוֹת שֶׁמַּנִּיחִין עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין עָלָיו הַמַּשּׂוֹי טְהוֹרוֹת. דינם כפשוטי כלי עץ מפני שאין רוכבים עליהם.

תקציר הפרק 

פרק כה הלכות *כלים*

*טומאת מדרס בחפצים שונים*

פרק ארוך וואצפ קצר

הכלל: מיטות ומושבים מקבלים טומאת מדרס אם הם ראויים לשכיבה או ישיבה, ומוכנים לכך.
הרמב"ם מביא המון דוגמאות לכלל הזה בפרק הנלמד

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מושב שיושבים עליו בדוחק ובצער האם נטמא מדרס?

2.מחצלת גדולה-מסתמא עשויה לסכך וטהורה מדרס?

3.האם מקל הליכה טמא מדרס?

תשובות

1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן