פרק כ"ה, הלכות שבת, ספר זמנים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. יֵשׁ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, וְהוּא הַכְּלִי שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, כְּגוֹן כּוֹס לִשְׁתּוֹת בּוֹ, וּקְעָרָה לֶאֱכֹל בָּהּ, וְסַכִּין לַחְתֹּךְ בּוֹ בָּשָׂר וּפַת, וְקַרְדֹּם לִפְצֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
א. כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתוֹ לְהֶתֵּר וכו'. כלי שנועד למעשים המותרים בשבת. וְקַרְדֹּם לִפְצֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים. גרזן לפצח בו אגוזים.
ב. וְיֵשׁ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, וְהוּא הַכְּלִי שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, כְּגוֹן מַכְתֶּשֶׁת וְרֵחַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁאָסוּר לִכְתֹּשׁ וְלִטְחֹן בְּשַׁבָּת.
ב. כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתוֹ לְאִסּוּר וכו'. כלי שנועד לפעולות האסורות בשבת. שֶׁאָסוּר לִכְתֹּשׁ וְלִטְחֹן בְּשַׁבָּת. לעיל ח,טו.
ג. כָּל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, בֵּין שֶׁהָיָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל חֶרֶשׂ אוֹ שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת – מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת, בֵּין בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ. וְכָל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, בֵּין הָיָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל חֶרֶשׂ אוֹ שֶׁל אֲבָנִים אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת – מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת, בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ, אֲבָל בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי – אָסוּר.
ג. בֵּין בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי. לצורך שמירה על הכלי שלא ייגנב או ייפגם (לקמן ה"ד). בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ. שמפנה את הכלי כדי להשתמש במקום שבו הוא מונח (לקמן ה"ה). בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ. לצורך שימוש בגוף הכלי (לקמן ה"ה).
ד. כֵּיצַד? מְטַלְטֵל הוּא אֶת הַקְּעָרָה שֶׁל עֵץ לֶאֱכֹל בָּהּ אוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמָהּ, אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגָּנֵב וְזֶה הוּא בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ. וְכֵן אִם טִלְטֵל אוֹתָהּ מִן הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּיבַשׁ וְתִשָּׁבֵר אוֹ מִן הַגְּשָׁמִים כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְפַּח וְתִפָּסֵד – הֲרֵי זֶה טִלְטוּל בִּשְׁבִיל עַצְמָהּ, וּמֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁמְּלַאכְתָּהּ לְהֶתֵּר.
ד. לֶאֱכֹל בָּהּ. צורך גופו. אוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמָהּ. לצורך מקומו. שֶׁלֹּא תִּתְפַּח. שלא תתנפח מחמת המים.
ה. וְכֵן מְטַלְטֵל הוּא הָרֵחַיִם אוֹ הַמַּכְתֶּשֶׁת לְשַׁבֵּר עָלֶיהָ אֱגוֹזִים אוֹ לַעֲלוֹת עָלֶיהָ לַמִּטָּה, וְזֶה הוּא לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ, אוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמָהּ. אֲבָל אֵינוֹ מְטַלְטְלָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר וְלֹא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגָּנֵב, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. אֲבָל אֵינוֹ מְטַלְטְלָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר וְלֹא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגָּנֵב. שזהו טלטול לצורך עצמו של כלי שאסור בכלי שמלאכתו לאיסור.
ו. וְכָל שֶׁאֵינוֹ כְּלִי, כְּגוֹן אֲבָנִים וּמָעוֹת וְקָנִים וְקוֹרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אָסוּר לְטַלְטְלָן. אֶבֶן גְּדוֹלָה אוֹ קוֹרָה גְּדוֹלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נִטֶּלֶת בַּעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם, אִם יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ – מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ. דַּלְתוֹת הַבַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כֵּלִים – לֹא הוּכְנוּ לְטִלְטוּל. לְפִיכָךְ, אִם נִתְפָּרְקוּ, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת – אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. הֶעָפָר וְהַחוֹל וְהַמֵּת – אֵין מְזִיזִין אוֹתָן מִמְּקוֹמָן. וּבֶן שְׁמוֹנָה חַי – הֲרֵי הוּא כְּאֶבֶן, וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ.
ו. אִם יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ. שהיא מוגדרת ככלי (ראה לקמן כו,ט). מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ. שאין האיסור או ההיתר תלוי בכובדו של החפץ, אלא בהגדרתו ככלי. דַּלְתוֹת הַבַּיִת… לֹא הוּכְנוּ לְטִלְטוּל. שעשויות הן להישאר קבועות על צירן, ואין מטלטלים אותן ממקום למקום. וּבֶן שְׁמוֹנָה חַי. שנולד אחר שמונה חודשי היריון, ונחשב כמי שאינו חי (ראה הלכות מילה א,יג, הלכות טומאת מת א,יד, הלכות אבל א,ח).
ז. מֻתָּר לְטַלְטֵל הַכְּלִי אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְשַׁמְּשָׁהּ. כֵּיצַד? נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לִפְצֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִין, קַרְדֹּם לַחְתֹּךְ בּוֹ דְּבֵלָה, מְגֵרָה לָגֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָּה, מַגְרֵפָה לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת, אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג לָתֵת עָלָיו אֹכֶל לַקָּטָן, אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּדְכֵּד לִתְחֹב בּוֹ, מַחַט שֶׁל סַקָּאִין לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת, אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת לֵישֵׁב עָלֶיהָ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ. שנועד לו מתחילה. קֻרְנָס. פטיש. מְגֵרָה. מסור. מַגְרֵפָה לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת. לאסוף תאנים מיובשות. הָרַחַת… הַמַּזְלֵג. כלים לטיפול בתבואה שבגורן. הַכּוּשׁ. פלך, המשמש לטוויה. וְאֶת הַכַּדְכֵּד. מקל עץ המשמש במלאכת האריגה. לִתְחֹב בּוֹ. לתקוע בפרי וכיוצא בזה (ראה לקמן הט"ו). מַחַט שֶׁל סַקָּאִין. מחט גדולה המשמשת לתפירת שקים.
ח. וּמְטַלְטֵל אָדָם מַחַט שֶׁל יָד הַשְּׁלֵמָה לִטֹּל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. אֲבָל אִם נִטַּל הַקָּצֶה הַנָּקוּב שֶׁלָּהּ אוֹ הַקָּצֶה הַחַד – אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ. וְאִם הָיְתָה גֹּלֶם וַעֲדַיִן לֹא נִקְּבָה – מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ.
ח. מַחַט שֶׁל יָד הַשְּׁלֵמָה. מחט רגילה המשמשת לתפירה. לִטֹּל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. שהיא פעולה המותרת בשבת. אִם נִטַּל הַקָּצֶה הַנָּקוּב שֶׁלָּהּ אוֹ הַקָּצֶה הַחַד אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ. לפי שאין משתמשים בה עוד ובטלה מתורת כלי, וכל שאינו כלי אסור בטלטול אף שלא לצורך גופו (לעיל ה"ו). וְאִם הָיְתָה גֹּלֶם. שלא נשלמה מלאכת הכנת המחט. מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ. לפי שלעתים משאירים אותה להשתמש בה במצב זה, ונחשבת ככלי.
ט. כָּל כְּלִי שֶׁמַּקְפִּיד עָלָיו שֶׁמָּא יִפְחֲתוּ דָּמָיו, כְּגוֹן כֵּלִים הַמֻּקְצִין לִסְחוֹרָה וְכֵלִים הַיְקָרִים בְּיוֹתֵר שֶׁמַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן שֶׁמָּא יִפָּסְדוּ – אָסוּר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס, כְּגוֹן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל, וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה, וְסַכִּין שֶׁל טַבָּחִים, וְחֶרֶב שֶׁל אֻשְׁכָּפִים, וַחֲצִין הֶחָרָשִׁים, וְקֻרְנַס הַבַּשָּׂמִים, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
ט. שֶׁמַּקְפִּיד עָלָיו שֶׁמָּא יִפְחֲתוּ דָּמָיו. נזהר בו שמא יאבד את ערכו. כְּגוֹן כֵּלִים הַמֻּקְצִין לִסְחוֹרָה. כלים שמיועדים למכירה (אף אם מלאכתם להיתר), ולכן אין משתמשים בהם כלל. מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס. מופרש משימוש בשל חשש הפסד. הַמַּסָּר הַגָּדוֹל. המשמש לניסור עצים גדולים. וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה. להב המחרשה. וְסַכִּין שֶׁל טַבָּחִים. שהקצבים חותכים בה בשר. וְחֶרֶב שֶׁל אֻשְׁכָּפִים. סכין של סנדלרים. וַחֲצִין הֶחָרָשִׁים. מעצד של נגרים. וְקֻרְנַס הַבַּשָּׂמִים. פטיש לשחיקת בשמים.
י. כָּל כְּלִי שֶׁהֻקְצָה מֵחֲמַת הָאִסּוּר – אָסוּר לְטַלְטְלוֹ, כְּגוֹן נֵר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת, וְהַמְּנוֹרָה שֶׁהָיָה הַנֵּר עָלֶיהָ, וְשֻׁלְחָן שֶׁהָיוּ עָלָיו מָעוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּבָה הַנֵּר אוֹ שֶׁנָּפְלוּ הַמָּעוֹת – אָסוּר לְטַלְטְלָן. שֶׁכָּל כְּלִי שֶׁהָיָה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – נֶאֱסַר לְטַלְטְלוֹ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ דָּבָר שֶׁגָּרַם לוֹ הָאִסּוּר.
י. כְּלִי שֶׁהֻקְצָה מֵחֲמַת הָאִסּוּר. שהוקצה משימוש משום איסור שיש בטלטולו. נֵר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת. כלי שהיתה בו פתילה שדלקה בזמן כניסת השבת, ואסור היה לטלטלו שמא תכבה. וְהַמְּנוֹרָה. כלי המיועד לשמש כבסיס לנרות. וְשֻׁלְחָן שֶׁהָיוּ עָלָיו מָעוֹת. שאסור לטלטלן לפי שאינן כלים (לעיל ה"ו). אַף עַל פִּי שֶׁכָּבָה הַנֵּר אוֹ שֶׁנָּפְלוּ הַמָּעוֹת אָסוּר לְטַלְטְלָן. שנעשו בסיס לדבר האסור (לקמן הי"ז).
יא. אֲבָל כְּלִי הַמֻּקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס, כְּגוֹן נֵר יָשָׁן שֶׁל נֵפְטְ וּכְלִי הַצּוֹאָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מֻתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת אִם הֻצְרַךְ לָהֶן.
יא. הַמֻּקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס. שאין משתמשים בו לדברים אחרים, מחמת מאיסותו. מֻתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת אִם הֻצְרַךְ לָהֶן. לצורך גופו או מקומו (מרכה"מ; ולדעת היד"פ דינו ככלי שמלאכתו להיתר שמותר גם לצורך עצמו, וראה עוד אורה ושמחה).
יב. כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת שֶׁנִּתְפָּרְקוּ דַּלְתוֹתֵיהֶן, כְּגוֹן דַּלְתוֹת תֵּבָה וּמִגְדָּל, בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְּשַׁבָּת בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת – מֻתָּר לְטַלְטֵל אוֹתָן דְּלָתוֹת. וְכֵן כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, בֵּין קֹדֶם שַׁבָּת בֵּין בְּשַׁבָּת – שִׁבְרֵיהֶן נִטָּלִין, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה. כֵּיצַד? שִׁבְרֵי עֲרֵבָה – לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית, שִׁבְרֵי זְכוּכִית – לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם אֵין הַשְּׁבָרִין רְאוּיִין לִמְלָאכָה כְּלָל – אָסוּר לְטַלְטְלָן.
יב. תֵּבָה וּמִגְדָּל. ארונות. בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְּשַׁבָּת. שבזמן כניסת השבת היו הדלתות מוכנות לשימוש כחלק מהכלי השלם. בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. אף שלא היו מחוברות לכלי נחשבות חלק ממנו (אורה ושמחה). וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה. ראויים למלאכה כל שהיא. עֲרֵבָה. קערה גדולה. הַפַּךְ. כד קטן.
יג. כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים נִטָּלִין בְּשַׁבָּת, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן. הָיָה כְּלִי מְחֻבָּר בַּקַּרְקַע, כְּגוֹן חָבִית הַטְּמוּנָה בָּאָרֶץ: אִם יֵשׁ לַכִּסּוּי שֶׁלָּהּ בֵּית אֲחִיזָה – מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ; וְאִם לָאו – אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ. וְכֵן כִּסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת, כְּגוֹן בּוֹרוֹת וַחֲרִיצִין – אֵין מְטַלְטְלִין כִּסּוּי שֶׁלָּהֶן אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה. כִּסּוּי הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֵּית אֲחִיזָה – מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ.
יג. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן. שניכר מצורתו שהוא מתוקן לשמש ככיסוי (מ"מ). בֵּית אֲחִיזָה. ידית. כִּסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת כְּגוֹן בּוֹרוֹת וַחֲרִיצִין. מכסים של מאגרי מים. כִּסּוּי הַתַּנּוּר וכו'. אף שהתנור מחובר לארץ דין כיסויו ככיסוי הכלים, לפי שאינו טמון בקרקע אלא מחובר בתחתיתו בלבד (מ"מ).
יד. שְׁנֵי דְּבָרִים, אֶחָד אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וְאֶחָד מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, וְהֵן סְמוּכִין זֶה לָזֶה, אוֹ זֶה עַל זֶה, אוֹ זֶה בָּזֶה, וּבִזְמַן שֶׁמְּטַלְטֵל אֶחָד מֵהֶן יְטַלְטֵל הַשֵּׁנִי: אִם הָיָה צָרִיךְ לַדָּבָר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ – מְטַלְטְלוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר הָאָסוּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ; וְאִם הָיָה צָרִיךְ לְטַלְטֵל דָּבָר הָאָסוּר – לֹא יְטַלְטְלוֹ בְּאוֹתוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר.
יד. לֹא יְטַלְטְלוֹ בְּאוֹתוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר. באמצעות החפץ המותר בטלטול.
טו. כֵּיצַד? פַּגָּה שֶׁהָיְתָה טְמוּנָה בַּתֶּבֶן וַחֲרָרָה שֶׁהָיְתָה עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים – תּוֹחֲבָן בַּכּוּשׁ אוֹ בַּכַּדְכֵּד וְנוֹטְלָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתֶּבֶן וְהַגֶּחָלִים נִנְעָרִים בִּשְׁעַת נְטִילָה. וְכֵן לֶפֶת אוֹ צְנוֹנוֹת שֶׁהָיוּ טְמוּנִים בֶּעָפָר וּמִקְצָת הֶעָלִים מְגֻלִּין – שׁוֹמְטָן בְּשַׁבָּת בֶּעָלֶה שֶׁלָּהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶעָפָר נִנְעָר. אֲבָל אִם הָיָה כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן אוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹרָה – לֹא יְטַלְטֵל הָאֶבֶן אוֹ הַקּוֹרָה בַּכִּכָּר אוֹ בַּתִּינוֹק שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טו. פַּגָּה שֶׁהָיְתָה טְמוּנָה בַּתֶּבֶן. תאנה לא בשלה, שטמן אותה בתבן כדי שתבשיל. וַחֲרָרָה. לחם הנאפה על גבי גחלים. תּוֹחֲבָן בַּכּוּשׁ אוֹ בַּכַּדְכֵּד. תוחב בהן מקל (שאינו מוקצה, ראה לעיל ה"ז) כדי להעלותן. שׁוֹמְטָן בְּשַׁבָּת בֶּעָלֶה שֶׁלָּהֶן. מותר להוציאם באמצעות העלים המגולים. לֹא יְטַלְטֵל הָאֶבֶן אוֹ הַקּוֹרָה בַּכִּכָּר אוֹ בַּתִּינוֹק שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ. שכאשר מעוניין בטלטול של הדבר האסור אינו רשאי לעשות כן באמצעות הדברים המותרים בטלטול (ולא התירו טלטול באופן זה אלא למת, כדלקמן כו,כא).
טז. נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִין עָלָיו וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ, אֲבָל לֹא דִּינָר, שֶׁאִם יִפֹּל הַדִּינָר יִטְּלֶנּוּ הָאָב בְּיָדוֹ. כַּלְכָּלָה שֶׁהָיְתָה נְקוּבָה וְסָתַם נֶקֶב שֶׁלָּהּ בְּאֶבֶן – מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ, שֶׁהֲרֵי הָאֶבֶן נַעֲשָׂת כְּדֹפֶן. הָיְתָה הַכַּלְכָּלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְהָאֶבֶן בְּתוֹךְ הַפֵּרוֹת, אִם הָיוּ פֵּרוֹת רְטוּבִין, כְּגוֹן עֲנָבִים וְתוּתִים – נוֹטֵל אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא, שֶׁאִם יְנַעֵר הַפֵּרוֹת יִטָּנְפוּ בֶּעָפָר, וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד לֹא גָּזְרוּ.
טז. אֲבָל לֹא דִּינָר. לא התירו לאב להרים בשבת את בנו המחזיק דינר, אף אם הבן מתגעגע אליו. כַּלְכָּלָה. סל. שֶׁהֲרֵי הָאֶבֶן נַעֲשָׂת כְּדֹפֶן. ובמקרה כזה נחשבת כחלק מן הכלי. אך בלא כן אין היתר לטלטל את האבן עם הפירות, אלא יש לנערה מתוך הסל, שלא התירו טלטול מן הצד אלא כאשר אין אפשרות אחרת (אורה ושמחה). פֵּרוֹת רְטוּבִין. פירות לחים, הנפסדים אם נופלים ומתלכלכים בעפר.
יז. חָבִית שֶׁשָּׁכַח אֶבֶן עַל פִּיהָ – מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. הָיְתָה בֵּין הֶחָבִיּוֹת – מַגְבִּיהָהּ לְמָקוֹם אַחֵר וְהָאֶבֶן עָלֶיהָ, וּמַטָּהּ עַל צִדָּהּ שָׁם וְהָאֶבֶן נוֹפֶלֶת. וְכֵן הַשּׁוֹכֵחַ מָעוֹת עַל הַכַּר וְצָרַךְ לַכַּר – נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. וְאִם צָרַךְ לִמְקוֹם הַכַּר – נוֹטֵל אֶת הַכַּר וְהַמָּעוֹת עָלָיו. אֲבָל אִם הִנִּיחַ הַמָּעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת עַל הַכַּר אוֹ הִנִּיחַ הָאֶבֶן עַל פִּי הֶחָבִית – הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְטַלְטְלָן, וַאֲפִלּוּ נִטְּלוּ הַמָּעוֹת וְהָאֶבֶן, שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר.
יז. חָבִית שֶׁשָּׁכַח אֶבֶן עַל פִּיהָ. ולא התכוון שתהיה שם בשבת. הָיְתָה בֵּין הֶחָבִיּוֹת. ואין יכול להטות את החבית כדי שתיפול האבן, שמא תפגע בחביות הסמוכות. שֶׁהֲרֵי נַעֲשׂוּ בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר. והרי הם מוקצה מחמת איסור ואסורים לכל השבת, כדלעיל ה"י.
יח. הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּרוּיָה: אִם מְמַלְּאִים בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת – הֲרֵי הִיא כְּמִקְצָת הַקֵּרוּיָה, וּמֻתָּר לְמַלֹּאות בָּהּ; וְאִם לָאו – אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ. בֶּגֶד שֶׁעַל הַקָּנֶה – שׁוֹמְטוֹ מִן הַקָּנֶה.
יח. שֶׁבַּקֵּרוּיָה. דלעת יבשה ששואבים בה מים. וכדי שתשקע לתוך המים נותנים בתוכה אבן. אִם מְמַלְּאִים בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת. אם אין האבן מחליקה מתוך הקרויה בשעת מילוי המים, היא נחשבת כחלק מן הכלי ומותרת בטלטול. בֶּגֶד שֶׁעַל הַקָּנֶה. בגד התלוי לייבוש על גבי מקל. שׁוֹמְטוֹ מִן הַקָּנֶה. והקנה עצמו אסור בטלטול לפי שאינו כלי.
יט. פֵּרוֹת שֶׁאָסוּר לְאָכְלָן, כְּגוֹן פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן מְעֻשָּׂרִין, אֲפִלּוּ הָיוּ חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר מִדִּבְרֵיהֶם, אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, אוֹ תְּרוּמָה טְמֵאָה, אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן – אָסוּר לְטַלְטְלָן. אֲבָל הַדְּמַאי, הוֹאִיל וְרָאוּי לַעֲנִיִּים, וְכֵן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָיָן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן הַחֹמֶשׁ – מֻתָּר לְטַלְטְלָן.
יט. פֵּרוֹת שֶׁאָסוּר לְאָכְלָן… אָסוּר לְטַלְטְלָן. שאינם ראויים לשימוש בשבת. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ. שלא הופרשה ממנו תרומת מעשר, ולעתים גם תרומה גדולה (ראה הלכות תרומות ג,יג). תְּרוּמָה טְמֵאָה. שאסורה באכילה אף לכהנים. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן. לאופן הפדיון כהלכה ראה הלכות מעשר שני פרק ד, הלכות ערכין וחרמין פרק ז. הַדְּמַאי. פירות שספק אם הם מעושרים, וחייבו חכמים להפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני. הוֹאִיל וְרָאוּי לַעֲנִיִּים. שמותר להאכילם דמאי אף בלא תיקון (הלכות מעשר י,יא). אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן הַחֹמֶשׁ. בפדיון מעשר שני והקדש צריך להוסיף עוד חומש על ערך הפדיון. אך אין נתינת החומש מעכבת את הפירות מלצאת לחולין (אמנם מדברי חכמים אין לאכול את הפירות קודם שייתן את החומש – הלכות מעשר שני ה,יב, הלכות ערכים וחרמים ז,ג; וראה אור שמח ואורה ושמחה).
כ. מְטַלְטֵל יִשְׂרָאֵל הַתְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ. וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה אוֹ עִם הַחֻלִּין אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בִּכְלִי אֶחָד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיְתָה הַטְּמֵאָה לְמַטָּה, וְהָיוּ פֵּרוֹת הַמִּתְטַנְּפִין בַּקַּרְקַע, שֶׁאִם יְנַעֵר אוֹתָן יִפָּסְדוּ. אֲבָל אִם הָיוּ אֱגוֹזִין וּשְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – נוֹעֵר הַכְּלִי, וְנוֹטֵל הַטְּהוֹרָה אוֹ הַחֻלִּין, וּמַנִּיחַ הַטְּמֵאָה. וְאִם הָיָה צָרִיךְ לִמְקוֹם הַכְּלִי, בֵּין שֶׁהַטְּהוֹרָה לְמַעְלָה בֵּין שֶׁהָיְתָה לְמַטָּה – מְטַלְטֵל הַכֹּל כְּאֶחָד.
כ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ. אף שמי שאינו כהן אסור לאכול תרומה, מותר הוא לטלטלה, שכן ראויה היא לאחרים. וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה וכו'. תרומה טמאה אסורה באכילה ולכן גם בטלטול, אך יכול לטלטלה יחד עם מאכל היתר כאשר אין אפשרות להפרידם (ראה גם לעיל הט"ז). בְּשֶׁהָיְתָה הַטְּמֵאָה לְמַטָּה. ומשום כך אינו יכול לנער את הפירות הטמאים מבלי להפיל את הטהורים (ויש שגרסו כאן "בשהיתה הטהורה למטה" – ראה כס"מ). וְאִם הָיָה צָרִיךְ לִמְקוֹם הַכְּלִי… מְטַלְטֵל הַכֹּל כְּאֶחָד. שבמקרה זה אף אם הטמאה למעלה אין תועלת לנער אותה שהרי צריך את המקום.
כא. מַרְבֵּךְ שֶׁל אֲבָנִים שֶׁחָשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם: אִם לִמְּדוּם – מֻתָּר לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן לְמָחָר; וְאִם לָאו – אָסוּר. חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָדָן לְעֵצִים, וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לִישִׁיבָה – מֻתָּר לְטַלְטְלָן; וְכֵן אִם יָשַׁב עֲלֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מֻתָּר לְטַלְטְלָן.
כא. מַרְבֵּךְ שֶׁל אֲבָנִים. אבנים צבורות זו על זו. אִם לִמְּדוּם. אם סידרו את האבנים לפני שבת כדי לשבת עליהן בשבת. חֲרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל שֶׁגְּדָדָן לְעֵצִים. ענפי דקל שקצצם לשימוש כעצי הסקה האסורים בטלטול. וְנִמְלַךְ. שינה דעתו.
כב. הַקַּשׁ שֶׁעַל הַמִּטָּה – לֹא יְנַעְנְעוֹ בְּיָדוֹ, אֲבָל מְנַעְנְעוֹ בְּגוּפוֹ. וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה – מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְכֵן אִם הָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מְנַעְנְעוֹ בְּיָדוֹ, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁיָּשַׁב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם. הַמַּכְנִיס קֻפָּה שֶׁל עָפָר לְבֵיתוֹ, אִם יִחֵד לָהּ קֶרֶן זָוִית מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת וְעוֹשֶׂה בּוֹ כָּל צְרָכָיו.
כב. הַקַּשׁ שֶׁעַל הַמִּטָּה. שהוא אסור בטלטול. אֲבָל מְנַעְנְעוֹ בְּגוּפוֹ. שהוא טלטול שלא כדרך הרגילה, ומותר. וְכֵן אִם הָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין וכו'. שהוא כמוכן מראש לשכיבה. אִם יִחֵד לָהּ קֶרֶן זָוִית. פינה מסוימת בבית, ובכך זימנה לשימושו.
כג. אָסוּר לְבַטֵּל כְּלִי מֵהֱכֵנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּסוֹתֵר. כֵּיצַד? לֹא יִתֵּן כְּלִי תַּחַת הַנֵּר בְּשַׁבָּת לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁמֶן הַנּוֹטֵף, שֶׁהַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר אָסוּר לְטַלְטְלוֹ, וּכְשֶׁיִּפֹּל לַכְּלִי, יֵאָסֵר טִלְטוּל הַכְּלִי שֶׁהָיָה מֻתָּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
לְפִיכָךְ אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַתַּרְנְגֹלֶת לְקַבֵּל בֵּיצָתָהּ, אֲבָל כּוֹפֶה הוּא הַכְּלִי עָלֶיהָ. וְכֵן כּוֹפֶה הַכְּלִי עַל כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא בִּטְּלוֹ, שֶׁאִם יַחְפֹּץ יִטְּלֶנּוּ.
כג. לְבַטֵּל כְּלִי מֵהֱכֵנוֹ. לגרום בשבת לכלי שיהיה אסור בטלטול, כפי שיבואר. שֶׁהַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. שהוא מוקצה מחמת איסור כיבוי (לעיל ה"י, לקמן כו,יד).
לְפִיכָךְ אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַתַּרְנְגֹלֶת לְקַבֵּל בֵּיצָתָהּ. שביצה שנולדה בשבת אסורה בטלטול (הלכות יום טוב א,יט–כ), ותאסור את הכלי בטלטול. אֲבָל כּוֹפֶה הוּא הַכְּלִי עָלֶיהָ. להגן עליה שלא תישבר, ואף שהביצה אסורה בטלטול מותר לטלטל כלים לצורכה.
כד. נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף, וְאִם נִתְמַלֵּא הַכְּלִי – שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ נִמְנָע. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּלֶף רָאוּי לִרְחִיצָה. אֲבָל אִם אֵינוֹ רָאוּי – אֵין נוֹתְנִין, וְאִם נָתַן – מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בַּמַּיִם הַמְּאוּסִין שֶׁבּוֹ; שֶׁאֵין עוֹשִׂין גְּרָף שֶׁל רְעִי לְכַתְּחִלָּה.
כד. הַדֶּלֶף. טפטוף מי גשמים. שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹנֶה. יכול לרוקן את הכלי ולהניחו להתמלא שוב. אֲבָל אִם אֵינוֹ רָאוּי אֵין נוֹתְנִין… שֶׁאֵין עוֹשִׂין גְּרָף שֶׁל רְעִי לְכַתְּחִלָּה. שאף זה כביטול כלי משימושו, ולכן אין נותנים את הכלי תחת דלף המאוס. אך מותר לפנות את הכלי משם, כדין גרף של רעי (לקמן כו,יג).
כה. חָבִית שֶׁל טֶבֶל שֶׁנִּשְׁבְּרָה – מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ; הוֹאִיל וְאִם עָבַר וְתִקְּנוֹ, מְתֻקָּן – הֲרֵי הוּא כִּמְתֻקָּן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת; מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ, מֻתָּר לְטַלְטֵל הַכְּלִי.
קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה – אֵין סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסֵפֶל אוֹ בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רְווּחִים וְכָל זְמַן שֶׁיַּחְפֹּץ יִטְּלֵם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל כְּלִי מֵהֱכֵנוֹ. וּפוֹרְסִין מַחֲצֶלֶת עַל גַּבֵּי אֲבָנִים בְּשַׁבָּת אוֹ עַל גַּבֵּי כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לָצוּד, שֶׁהֲרֵי נוֹטְלָהּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְכוֹפִין אֶת הַסַּל בְּשַׁבָּת לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִין בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעֲלוּ עָלָיו וְיֵרְדוּ, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ כְּשֶׁיֵּרְדוּ מֵעָלָיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
כה. טֶבֶל. פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות ואסורים באכילה, וממילא אסורים גם בטלטול (לעיל הי"ט). מֵבִיא כְּלִי וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ. להציל את מה שנשפך מן החבית השבורה. הוֹאִיל וְאִם עָבַר וְתִקְּנוֹ מְתֻקָּן הֲרֵי הוּא כִּמְתֻקָּן. שאם הפריש את התרומות והמעשרות בשבת, מועיל הדבר להתיר הפירות באכילה, אף שאסור לעשות זאת לכתחילה (לעיל כג,ט, כג,טו). ומשום כך אינו נחשב למבטל כלי מהכנו. לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת. רסיסים בוערים הנופלים מן הנר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. שהם נשרפים מיד ואינם נשארים בכלי, ואינם אוסרים את טלטולו (ראה גם לעיל ה,יג).
קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה וכו'. קורה שתומכת בתקרה, ואם נשברה יש חשש שתתמוטט התקרה כולה. בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה. פסי האורך של המיטה. אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רְווּחִים. שנותר רווח בין הכלי התומך ובין הקורה, וכך יש אפשרות להסיר אותו מבלי שהקורה תתמוטט. וּפוֹרְסִין מַחֲצֶלֶת עַל גַּבֵּי אֲבָנִיםבְּשַׁבָּת אוֹ עַל גַּבֵּי כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים. אף שמטלטל לצורך אבנים ובעלי חיים שהם אסורים בטלטול. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לָצוּד. שהרי אסור לצוד בשבת.
כו. בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לַבּוֹר אוֹ לְאַמַּת הַמַּיִם: אִם יָכוֹל לִתֵּן לָהּ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמָהּ – מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת; וְאִם לָאו – מֵבִיא כָּרִים וּכְסָתוֹת וּמַנִּיחַ תַּחְתֶּיהָ, וְאִם עָלְתָה עָלְתָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבַטֵּל כְּלִי מֵהֱכֵנוֹ, שֶׁהֲרֵי מַשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר לְתוֹךְ הַמַּיִם – מִפְּנֵי צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לֹא גָּזְרוּ. וְאָסְרוּ לְהַעֲלוֹתָהּ בְּיָדוֹ. וְכֵן אֵין עוֹקְרִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בֶּחָצֵר, אֲבָל דּוֹחִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ. וּמְדַדִּין עֲגָלִים וּסְיָחִים. תַּרְנְגֹלֶת שֶׁבָּרְחָה – אֵין מְדַדִּין אוֹתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת מִן הַיָּד וְנִמְצְאוּ אֲגַפֶּיהָ נִתְלָשִׁין, אֲבָל דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס.
כו. לִתֵּן לָהּ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמָהּ. להאכילה במקום שבו היא נמצאת. שֶׁהֲרֵי מַשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר לְתוֹךְ הַמַּיִם. ומשום כך אינו יכול להשתמש בו עוד בשבת. מִפְּנֵי צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לֹא גָּזְרוּ. להלכה דומה ראה לעיל כא,ט–י. וְאָסְרוּ לְהַעֲלוֹתָהּ בְּיָדוֹ. שבעלי חיים אסורים בטלטול כדין דבר שאינו כלי (לעיל ה"ו). אֵין עוֹקְרִין. אסור להרימם. דּוֹחִין. דוחפים. עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ. בכוחות עצמם, למקום שנשמרים בו. וּמְדַדִּין עֲגָלִים וּסְיָחִים. מסייעים לבהמות צעירות להלך, מבלי להרים אותן. אֲגַפֶּיהָ. כנפיה.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק כה
מוקצה

כלי שמלאכתו לאיסור (כגון פטיש, המיועד לבניה) אסור לטלטלו לצורך הכלי (כגון להצניעו שלא ייגנב), אך מותר לטלטלו לצורך גופו (כגון לשבור בו אגוזים) או מקומו (כגון שמונח על המיטה וצריך את המיטה).
דבר שאינו כלי (כגון אבן או מטבע) אסור לטלטל כלל (מוקצה מחמת גופו). כלים יקרים שאדם מקפיד עליהם שלא ייהרסו (כגון סכין של טבחים) אסור לטלטלם (מוקצה מחמת חסרון כיס). כלי שהוקצה מחמת איסור (כגון נר שדלק בכניסת השבת ועל כן היה אסור בטלטול בעודו דולק) אסור בטלטול גם לאחר שהלך הדבר שגרם לו איסור (שנכבה הנר). כלי מאוס מותר לטלטלו בשבת.

שני דברים שאחד מותר לטלטלו ואחד אסור לטלטלו ואי אפשר לטלטל אחד בלא השני, אם צריך את הדבר שמותר, יכול לטלטלו אע"פ שהדבר האסור יזוז (טלטול מן הצד). וכן אם שכח מעות על הכר, יכול לנער את הכר כך שיפלו המעות. אבל אם הניח את המעות מערב שבת על הכר בכוונה, נאסר הכר עצמו בטלטול, אפילו אם נטלו המעות (בסיס לדבר האסור).

אסור לבטל כלי מהיכנו, כלומר לגרום לכלי שיהא אסור בטלטול, שנראה כסותר, ולכן אסור להניח כלי תחת הנר לקבל את השמן הנוטף.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר לטלטל פטיש כדי שלא יחלד מהגשם?

2.מוהל או שוחט יכול להראות לאורחיו את סכינו בשבת?

3.שניה לפני הקריסה על המיטה אחרי החמין, אתה מגלה שיש עליה כסף-תנער?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן