א. הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר – מָכַר בָּתִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת וּבֵית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָהִין שֶׁבָּהּ וְהַסְּמוּכִין לָהּ, וְאֶת הֶחֳרָשִׁים הַמֻּקְצִין לָהּ, וְאֶת הַשָּׂדוֹת הַיְדוּעוֹת לָהּ, וְאֶת הַבֵּיבָרִים שֶׁל חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁפְּנֵיהֶם כְּנֶגְדָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחוֹקִים מִמֶּנָּה. אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: 'הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' – הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.
וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר אֶת שְׁיָרֶיהָ, וְלֹא אֶת בְּנוֹתֶיהָ, וְלֹא אֶת הֶחֳרָשִׁין הַמֻּקְצִין מִמֶּנָּה, וְלֹא אֶת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיָּם, וְלֹא אֶת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיַּבָּשָׁה, וְלֹא אֶת בֵּיבָרֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁאֵין פְּנֵיהֶם כְּנֶגְדָּהּ.
וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר אֶת שְׁיָרֶיהָ, וְלֹא אֶת בְּנוֹתֶיהָ, וְלֹא אֶת הֶחֳרָשִׁין הַמֻּקְצִין מִמֶּנָּה, וְלֹא אֶת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיָּם, וְלֹא אֶת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיַּבָּשָׁה, וְלֹא אֶת בֵּיבָרֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁאֵין פְּנֵיהֶם כְּנֶגְדָּהּ.
ב. הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה – מָכַר אֶת הָאֲבָנִים הַסְּדוּרוֹת לְגָדֵר וְאֶת הָאֲבָנִים שֶׁמֻּנָּחִין עַל הָעֳמָרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן לְצָרְכָּהּ. וּמָכַר אֶת הַקָּנִים הַחֲלָקִים הַמֻּנָּחִין תַּחַת הַגְּפָנִים כְּדֵי לְהַעֲמִיד אֶת הַכֶּרֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן לְצָרְכּוֹ. וּמָכַר אֶת הַתְּבוּאָה הַמְחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעָה לְהִקָּצֵר.
וּמָכַר אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִבֵּית רֹבַע, אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּנִים שֶׁלָּהּ עָבִים וַחֲזָקִים. וּמָכַר אֶת הַשּׁוֹמֵרָה הָעֲשׂוּיָה בְּטִיט, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה. וּמָכַר אֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עָבִים. וּמָכַר אֶת כָּל הַדְּקָלִים שֶׁבָּהּ.
אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן סְדוּרוֹת לְגָדֵר, וְלֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן מֻנָּחוֹת עַל גַּבֵּי הָעֳמָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מוּכָנוֹת לְכָךְ, וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן מֻנָּחִין תַּחַת הַגְּפָנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְשֻׁפִּין וַחֲלָקִין וּמוּכָנִין לְכָךְ, וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה הָעֲקוּרָה מִן הַקַּרְקַע, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא צְרִיכָה לַשָּׂדֶה. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: 'הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ' – הֲרֵי כֻּלָּם מְכוּרִין.
וּמָכַר אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִבֵּית רֹבַע, אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּנִים שֶׁלָּהּ עָבִים וַחֲזָקִים. וּמָכַר אֶת הַשּׁוֹמֵרָה הָעֲשׂוּיָה בְּטִיט, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה. וּמָכַר אֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עָבִים. וּמָכַר אֶת כָּל הַדְּקָלִים שֶׁבָּהּ.
אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן סְדוּרוֹת לְגָדֵר, וְלֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן מֻנָּחוֹת עַל גַּבֵּי הָעֳמָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מוּכָנוֹת לְכָךְ, וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן מֻנָּחִין תַּחַת הַגְּפָנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְשֻׁפִּין וַחֲלָקִין וּמוּכָנִין לְכָךְ, וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה הָעֲקוּרָה מִן הַקַּרְקַע, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא צְרִיכָה לַשָּׂדֶה. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: 'הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ' – הֲרֵי כֻּלָּם מְכוּרִין.
ב. מָכַר אֶת הָאֲבָנִים הַסְּדוּרוֹת לְגָדֵר. אבנים המסודרות לצורך תמיכת הגדר (פה"מ בבא בתרא ד,ח). וְאֶת הָאֲבָנִים שֶׁמֻּנָּחִין עַל הָעֳמָרִים. כדי שלא יתפזרו ברוח. מִפְּנֵי שֶׁהֵן לְצָרְכָּהּ. אבנים אלו נמצאות בקביעות בשדה לצורך השדה. כְּדֵי לְהַעֲמִיד אֶת הַכֶּרֶם. להשעין עליהם את הזמורות. שֶׁהִגִּיעָה לְהִקָּצֵר. שהגיעה לסוף גידולה וראויה להיקצר.
מְחִצַּת הַקָּנִים. קבוצת קנים הצומחים בצפיפות. שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִבֵּית רֹבַע. ששטחה קטן משטח של זריעת רבע קב תבואה. הַשּׁוֹמֵרָה. סוכת השומר. הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב. חרוב צעיר שעדיין לא הגיע לשלב שמרכיבים עליו, ולכן הוא טפל אל השדה. בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה. תאנה מדברית צעירה שעדיין לא נקצצה. וּמָכַר אֶת כָּל הַדְּקָלִים שֶׁבָּהּ. וכל שכן שאר האילנות (מער"ק).
אַף עַל פִּי שֶׁהִיא צְרִיכָה לַשָּׂדֶה. להיות מונחת בשדה, להתייבש ולהתאוורר.
מְחִצַּת הַקָּנִים. קבוצת קנים הצומחים בצפיפות. שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִבֵּית רֹבַע. ששטחה קטן משטח של זריעת רבע קב תבואה. הַשּׁוֹמֵרָה. סוכת השומר. הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב. חרוב צעיר שעדיין לא הגיע לשלב שמרכיבים עליו, ולכן הוא טפל אל השדה. בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה. תאנה מדברית צעירה שעדיין לא נקצצה. וּמָכַר אֶת כָּל הַדְּקָלִים שֶׁבָּהּ. וכל שכן שאר האילנות (מער"ק).
אַף עַל פִּי שֶׁהִיא צְרִיכָה לַשָּׂדֶה. להיות מונחת בשדה, להתייבש ולהתאוורר.
ג. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵּית רֹבַע, אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּנִים שֶׁבָּהּ דַּקִּים וּקְטַנִּים, וְלֹא מָכַר עֲרוּגָה קְטַנָּה שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כְּגוֹן שֶׁקּוֹרִין לָהּ 'בֵּי וֶרֶד שֶׁל פְּלוֹנִי', וְלֹא אֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בְּטִיט אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְבוּעָה בָּאָרֶץ, וְלֹא מָכַר אֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב וְלֹא אֶת סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה וַאֲפִלּוּ הֵם דַּקִּים, וְלֹא מָכַר אֶת הַבּוֹר שֶׁבָּהּ וְלֹא אֶת הַגַּת וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, בֵּין חֲרֵבִין בֵּין שְׁלֵמִים.
ג. בֵּי וֶרֶד. בית הורד, ערוגת ורדים. וְלֹא אֶת סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה. תאנה מדברית לאחר שנקצצה, שהיא חזקה וחשובה מפני שענפיה משמשים לקורות, ולכן אינה טפלה לשדה.
ד. וְצָרִיךְ הַמּוֹכֵר לִקְנוֹת לוֹ דֶּרֶךְ מִן הַלּוֹקֵחַ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ עַד אוֹתוֹ הַבּוֹר אוֹ הַגַּת אוֹ הַשּׁוֹבָךְ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה. וְאִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר לוֹ: 'חוּץ מֵאֵלּוּ' – אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.
ד. וְאִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ. אם המוכר אמר במפורש שמכירת השדה אינה כוללת את הבור או הגת או השובך. אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. שהאמירה במפורש מיותרת ויש להניח שאמר זאת מפני שהתכוון להשאיר לעצמו דרך (ראה גם לעיל כה,ג).
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּמּוֹכֵר; מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לַלּוֹקֵחַ לְפָרֵשׁ וְלֹא פֵּרֵשׁ – אֵין לוֹ אֶת אֵלּוּ. אֲבָל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה – קָנָה אֶת כֻּלָּן, בֵּין בַּשָּׂדֶה בֵּין בַּבַּיִת בֵּין בֶּחָצֵר בֵּין בְּבֵית הַבַּד. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: הַנּוֹתֵן קַרְקַע – קָנָה הַמְקַבֵּל כָּל הַמְחֻבָּר לָהּ עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ.
ה. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לַלּוֹקֵחַ לְפָרֵשׁ וְלֹא פֵּרֵשׁ אֵין לוֹ אֶת אֵלּוּ. דרכו של קונה לברר מה נכלל במכירה כדי לקבל את התמורה המירבית לכסף שמשלם, ומאחר שלא בירר הרי מחל על כל התוספות ומקבל רק את המינימום. אֲבָל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה קָנָה אֶת כֻּלָּן וכו'. מקבל מתנה מתבייש לברר מה נכלל בה, ולכן שתיקתו אינה נחשבת כמחילה, אלא אנו מניחים שהמוכר מתכוון לתת את כל המחובר חוץ ממה שאומר במפורש שאינו נכלל (פה"מ בבא בתרא ד,ט).
ו. וְכֵן הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ וְזָכָה אֶחָד מֵהֶן בַּשָּׂדֶה – זָכָה בְּכֻלָּן. הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר: הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה – זָכָה בְּכֻלָּן; וְהַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – הִקְדִּישׁ אֶת כֻּלָּן.
ו. וְכֵן הָאַחִים שֶׁחָלְקוּ. חילקו ביניהם את ירושת אביהם. זָכָה בְּכֻלָּן. בכל הדברים הקבועים בשדה. יש מפרשים הטעם מפני שהאחים נותנים זה לזה בעין יפה (רבנו גרשום בבא בתרא עא,א), ויש מפרשים הטעם מפני שיש להניח שהאחים רוצים חלוקה גמורה שבה כל אחד מקבל את חלקו ואת כל המצוי בו (תוס' שם, וראה הלכות שכנים ב,יב). הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר. גר שמת ואין לו יורשים, שנכסיו הפקר וכל המחזיק בהם זכה (הלכות זכייה ומתנה א,ו). הִקְדִּישׁ אֶת כֻּלָּן. שכל המקדיש בעין יפה מקדיש (הלכות ערכין וחרמין ד,טו).
ז. אַף בְּמוֹכֵר וְלוֹקֵחַ אֵין כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵעִנְיָנָם אֲמוּרִים אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְהָג וְלֹא שֵׁמוֹת יְדוּעִים לְכָל דָּבָר וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁהַמּוֹכֵר כָּךְ מָכַר כָּךְ – הֲרֵי זֶה מָכוּר, וְסוֹמְכִין עַל הַמִּנְהָג.
וְכֵן מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרְאִין 'בַּיִת' אֶלָּא לַבַּיִת לְבַדּוֹ, אוֹ שֶׁקּוֹרִין 'בַּיִת' לַבַּיִת וּלְכָל שֶׁסְּבִיבוֹתָיו וְכָל שֶׁעַל גַּבָּיו – הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם. וְכֵן הַדִּין בְּמוֹכֵר חָצֵר אוֹ שָׂדֶה אוֹ עִיר אוֹ מִטַּלְטְלִין – בַּכֹּל הוֹלְכִין אַחַר הַשֵּׁמוֹת הָעֲרוּכוֹת בְּפִי הַכֹּל.
וְכֵן מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרְאִין 'בַּיִת' אֶלָּא לַבַּיִת לְבַדּוֹ, אוֹ שֶׁקּוֹרִין 'בַּיִת' לַבַּיִת וּלְכָל שֶׁסְּבִיבוֹתָיו וְכָל שֶׁעַל גַּבָּיו – הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם. וְכֵן הַדִּין בְּמוֹכֵר חָצֵר אוֹ שָׂדֶה אוֹ עִיר אוֹ מִטַּלְטְלִין – בַּכֹּל הוֹלְכִין אַחַר הַשֵּׁמוֹת הָעֲרוּכוֹת בְּפִי הַכֹּל.
ח. וְזֶה עִקָּר גָּדוֹל בְּכָל דִּבְרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן: הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְאַחַר הַמִּנְהָג.
אֲבָל מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מִנְהָג יָדוּעַ וְלֹא שֵׁמוֹת מְיֻחָדִין, אֶלָּא יֵשׁ שֶׁקּוֹרִין כָּךְ וְיֵשׁ שֶׁקּוֹרִין כָּךְ – עוֹשִׂים כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ חֲכָמִים בִּפְרָקִים אֵלּוּ.
אֲבָל מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מִנְהָג יָדוּעַ וְלֹא שֵׁמוֹת מְיֻחָדִין, אֶלָּא יֵשׁ שֶׁקּוֹרִין כָּךְ וְיֵשׁ שֶׁקּוֹרִין כָּךְ – עוֹשִׂים כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ חֲכָמִים בִּפְרָקִים אֵלּוּ.
ח. עוֹשִׂים כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ חֲכָמִים בִּפְרָקִים אֵלּוּ. כמפורט בפרקים כד-כח על פי דברי חכמים במשנה ובגמרא.
לֹא מָכַר אֶת שְׁיָרֶיהָ. חלקי שדה שיש הפסק בינם לשדות העיקריות. וְלֹא אֶת בְּנוֹתֶיהָ. אחוזות קטנות הקשורות אליה. וְלֹא אֶת הֶחֳרָשִׁין הַמֻּקְצִין מִמֶּנָּה. חורשות מרוחקות מהעיר. וְלֹא אֶת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיָּם. כאשר רוב העיר ביבשה ויש לה חלק מועט בים. וְלֹא אֶת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיַּבָּשָׁה. כאשר רוב העיר בים ומיעוטה ביבשה (יד רמ"ה ומאירי בבא בתרא סח,ב).