פרק כ"ז, הלכות מכירה, ספר קניין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה – מָכַר אֶת הַתֹּרֶן, וְאֶת הַנֵּס, וְאֶת הָעֲגוֹנִין שֶׁלָּהּ, וְאֶת כָּל הַמְּשׁוֹטִים הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ, וְאֶת הַכֶּבֶשׁ וְהָאַסְכָּלָה שֶׁעוֹלִין בָּהֶן לַסְּפִינָה וְיוֹרְדִין עֲלֵיהֶם, וְאֶת בֵּית הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ.
אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַבִּצִּית, וְהִיא הַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה שֶׁהוֹלְכִין בָּהּ עַל הַמַּיִם הַקְּרוֹבִים לַיַּבָּשָׁה, וְלֹא מָכַר אֶת הַדּוּגִית, וְהִיא הַסְּפִינָה הַקְּטַנָּה שֶׁצָּדִין בָּהּ הַמַּלָּחִים אֶת הַדָּגִים, וְלֹא מָכַר אֶת הָעֲבָדִים הָעוֹשִׂים בָּהּ, וְלֹא אֶת הַמַּרְצֵפִין, וְלֹא אֶת הַסְּחוֹרָה שֶׁבְּתוֹכָהּ. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: 'הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ' – הֲרֵי כֻּלָּם מְכוּרִים.
א. הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה וכו'. הכלל הוא שהחפצים הקבועים בספינה ומשמשים לצורכה, נמכרים עמה. הַתֹּרֶן. מוט עץ שעליו תולים את המפרש. הַנֵּס. מפרש. הָעֲגוֹנִין. העוגן המחזיק את הספינה במקום אחד. הַכֶּבֶשׁ וְהָאַסְכָּלָה. גשר וסולם. בֵּית הַמַּיִם. כלי גדול שיש בו מים.
הַמַּרְצֵפִין. שקים שמכניסים לתוכם סחורה.
ב. הַמּוֹכֵר אֶת הַקָּרוֹן – לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת שֶׁאֵינָן קְשׁוּרוֹת עִמּוֹ. מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת – לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן. מָכַר אֶת הַצֶּמֶד – לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר. מָכַר אֶת הַבָּקָר – לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרִין מִקְצָתָן לַצֶּמֶד 'בָּקָר'.
ב. לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת שֶׁאֵינָן קְשׁוּרוֹת עִמּוֹ. לא מכר את העצים שעל ידם מושכים את הקרון אם היו נפרדים מהקרון בשעת המכירה, ויש מפרשים שפרדות הן בהמות שמושכות את הקרון (שני הפירושים בפה"מ בבא בתרא ה,א). מָכַר אֶת הַצֶּמֶד. העול הנקשר על צווארי הבקר.
ג. הַמּוֹכֵר אֶת הָעֹל – מָכַר אֶת הַפָּרָה, מָכַר אֶת הַפָּרָה – לֹא מָכַר אֶת הָעֹל. מָכַר אֶת הָעֲגָלָה – מָכַר אֶת הַבָּקָר, מָכַר אֶת הַבָּקָר – לֹא מָכַר אֶת הָעֲגָלָה. וְאֵין הַדָּמִים רְאָיָה בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
ג. הַמּוֹכֵר אֶת הָעֹל מָכַר אֶת הַפָּרָה… מָכַר אֶת הָעֲגָלָה מָכַר אֶת הַבָּקָר. המפרשים התקשו מדוע המוכר את העול מכר את הפרה, ואילו בהלכה הקודמת המוכר את הצמד לא מכר את הבקר. וכן מדוע המוכר את העגלה מכר את הבקר, ואילו בהלכה הקודמת המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות. יש שביארו שהחילוק נובע מלשון בני אדם כפי שהיה מקובל בזמנם (כס"מ ומרכה"מ). וְאֵין הַדָּמִים רְאָיָה בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. גובה התשלום אינו ראיה למה התכוון המוכר, ואף אם שילם הלוקח למוכר דמים מרובים, אין בכך הוכחה שמכר לו דבר נוסף על מה שאמר (ראה לקמן ה"ה).
ד. וְכֵן הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר – מָכַר אֶת הַמַּרְדַּעַת וְאֶת הָאֻכָּף, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עָלָיו. אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַשַּׂק וְלֹא אֶת מִרְכֶּבֶת הַנָּשִׁים, אֲפִלּוּ הָיוּ עָלָיו בִּשְׁעַת הַמִּמְכָּר.
ד. מָכַר אֶת הַמַּרְדַּעַת. מעין שטיח שתחת האוכף. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עָלָיו. מפני שחמור משמש לרכיבה, ואינו ראוי לכך ללא כלים אלו. אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַשַּׂק. העשוי למשא ולא לרכיבה. וְלֹא אֶת מִרְכֶּבֶת הַנָּשִׁים. אוכף העשוי לרכיבת נשים, שאינן רוכבות כדרך הרכיבה הרגילה.
ה. וְאֵין הַדָּמִים רְאָיָה; שֶׁאִם טָעָה בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה – יֵשׁ לוֹ הוֹנָיָה אוֹ בִּטּוּל מֶקַח כְּדִין כָּל מוֹכֵר וְלוֹקֵחַ; וְאִם טָעָה בִּכְדֵי שֶׁאֵין הַדַּעַת נוֹטָה – לֹא בָּטַל הַמֶּקַח, שֶׁזּוֹ מַתָּנָה נָתַן לוֹ, וְאֵין לוֹ אֶלָּא הַחֲמוֹר בְּלֹא שַׂקִּים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – אֵין מְבִיאִין בּוֹ רְאָיָה מִן הַדָּמִים.
ה. שֶׁאִם טָעָה בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה. אם ההפרש בין המחיר ששולם למחיר המקובל הוא הפרש סביר, שאפשר לטעות ולחשוב שזהו המחיר האמתי. יֵשׁ לוֹ הוֹנָיָה אוֹ בִּטּוּל מֶקַח. בטעות של שישית המוכר מחזיר לו את ההפרש, ובטעות של יותר משישית המקח בטל (כדלעיל יב,ב-ד). וְאִם טָעָה בִּכְדֵי שֶׁאֵין הַדַּעַת נוֹטָה לֹא בָּטַל הַמֶּקַח שֶׁזּוֹ מַתָּנָה נָתַן לוֹ. אם שילם סכום גבוה במיוחד, שהכול יודעים שאין זה מחיר של חמור, יש להניח שעשה זאת בכוונה כדי לתת מתנה למוכר.
ו. הַמּוֹכֵר אֶת הַשִּׁפְחָה – מָכַר כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה. אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הַשֵּׁירִים וְלֹא אֶת הַנְּזָמִים וְלֹא אֶת הַטַּבָּעוֹת וְלֹא אֶת הַקַּטְלָאוֹת שֶׁבְּצַוָּארָהּ. וְאִם אָמַר לוֹ: 'שִׁפְחָה וְכָל מַה שֶּׁעָלֶיהָ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ כֵּלִים שֶׁל מֵאָה מָנֶה – הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.
ו. מָכַר כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ. בגדים הלבושה בהם. לֹא מָכַר אֶת הַשֵּׁירִים וְלֹא אֶת הַנְּזָמִים וכו'. מיני תכשיטים.
ז. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'שִׁפְחָה מְעֻבֶּרֶת אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', 'פָּרָה מְעֻבֶּרֶת אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' – מָכַר אֶת הַוָּלָד. 'שִׁפְחָה מְנִיקָה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', 'פָּרָה מְנִיקָה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' – לֹא מָכַר אֶת הַוָּלָד. 'חֲמוֹר מְנִיקָה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' – מָכַר אֶת הַשְּׂיָח, שֶׁאֵין אָדָם קוֹנֶה חֲמוֹר לַחֲלָבָהּ.
ז. מָכַר אֶת הַשְּׂיָח. חמור קטן. שֶׁאֵין אָדָם קוֹנֶה חֲמוֹר לַחֲלָבָהּ. שהחלב שלה אינו ראוי לכלום, ובוודאי לא אמר המוכר 'חמור מניקה' בגלל החלב, אלא יש להניח שאמר כך מפני שהתכוון להקנות גם את הוולד (פה"מ בבא בתרא ה,ג).
ח. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: 'רֹאשׁ עֶבֶד זֶה' אוֹ 'חֲמוֹר זֶה' 'מָכוּר לְךָ' – הֲרֵי זֶה מָכַר חֶצְיוֹ. וְכֵן הַדִּין בְּכָל אֵבֶר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ. אָמַר לוֹ: 'יַד עֶבֶד זֶה' אוֹ 'יַד חֲמוֹר זֶה' 'מָכוּר לְךָ' – מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן. וְכֵן הַדִּין בְּכָל אֵבֶר שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ. אָמַר לוֹ: 'רֹאשׁ פָּרָה זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ' – לֹא מָכַר אֶלָּא הָרֹאשׁ בִּלְבַד, שֶׁהֲרֵי רֹאשָׁהּ נִמְכָּר תָּמִיד בַּמִּטְבָּחַיִם.
ח. אֵבֶר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ. שלא ניתן לחיות בלעדיו. מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן. מלשון שומה, מעריכים כמה איבר זה שווה למלאכה.
ט. הַמּוֹכֵר אֶת הָרֹאשׁ בִּבְהֵמָה גַּסָּה – לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם – לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה – לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד, מָכַר אֶת הַכָּבֵד – לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה. אֲבָל בִּבְהֵמָה דַּקָּה: הַמּוֹכֵר אֶת הָרֹאשׁ – מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, מָכַר הָרַגְלַיִם – לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה – מָכַר אֶת הַכָּבֵד, מָכַר אֶת הַכָּבֵד – לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה.
ט. לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם. הקדמיות, שהן חשובות ואינן טפלות לראש. מָכַר אֶת הַקָּנֶה לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד. אף על פי שלפעמים מחוברים זה לזה. אֲבָל בִּבְהֵמָה דַּקָּה וכו'. שהיא קטנה ואיבריה שווים פחות, ולכן מכירת איבר חשוב כוללת איבר שאינו חשוב.
י. הַמּוֹכֵר אֶת הַבּוֹר – לֹא מָכַר אֶת מֵימָיו. מָכַר אַשְׁפָּה – מָכַר אֶת זִבְלָהּ. מָכַר כַּוֶּרֶת – מָכַר אֶת הַדְּבוֹרִים. מָכַר שׁוֹבָךְ – מָכַר אֶת הַיּוֹנִים.
י. מָכַר אַשְׁפָּה. חפירה או מיכל העשויים לאשפה.
יא. אַל יָלוּז מֵעֵינֶיךָ הָעִקָּר הַגָּדוֹל בִּדְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁהוּא מִנְהַג הַמְּדִינָה וְהַשֵּׁמוֹת הַיְדוּעִים בְּיִחוּד לְכָל דָּבָר וְדָבָר. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג וְלֹא שֵׁם שֶׁהַכֹּל אוֹמְרִין אוֹתוֹ בְּיִחוּד בְּלֹא שִׁתּוּף – הוֹלְכִין אַחַר אֵלּוּ הַכְּלָלוֹת שֶׁבֵּאֲרוּ חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יא. אַל יָלוּז מֵעֵינֶיךָ. אל יסור מזכרונך (ע"פ משלי ג,כא). שֶׁהַכֹּל אוֹמְרִין אוֹתוֹ בְּיִחוּד בְּלֹא שִׁתּוּף. שכל תושבי המקום קוראים כך לדבר זה בלבד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל כו,ז-ח.

תקציר הפרק 

🤔 מבצע: קנה חמור וקבל שטיח!
כשרבי שמעון בן שטח קנה חמור מסוחר גוי, הוא לא ציפה למצוא מרגלית תלויה בצוואר הבהמה. לכן הוא סירב לקחת את המרגלית לעצמו וקבע שיש להשיבה לבעליה הגוי. "ברוך ה' אלוקי שמעון בן שטח!", קרא הסוחר כשהושבה לידיו האבידה, ושם שמים התגדל בעולם בזכות המעשה הטוב של הרב. אכן, אם רבי שמעון היה מוצא מרדעת (שטיח) ואוכף על החמור שקנה – הללו היו שייכים לו ללא ספק, שכן החמור נועד לרכיבה והמרדעת והאוכף הם אלו שמאפשרים זאת ולכן הם חלק מעסקת הרכישה, "אף על פי שאינן עליו" במעמד הרכישה (הלכה ד). רכיבה נעימה! 🤠

🤷‍ זבל = כסף
מהזבל הביתי שלנו אנחנו משתדלים להיפטר כמה שיותר מהר ואנחנו שמחים שהרשות העירונית מטפלת בפינוי שלו ולא אנחנו, כך שההלכה "מכר אשפה – מכר את זבלה" (הלכה י) נשמעת לנו קצת מוזרה: מי בכלל רוצה לקנות זבל? ולמה שיהיה למוכר אכפת אם הקונה של פח האשפה גם קנה את הזבל או לא? ואיזה ערך בכלל לזבל? – התשובה לכל השאלות האלו היא אחת: בניגוד לימינו, הזבל של פעם (דהיינו הגללים של הבהמות) היה בעל ערך כלכלי ניכר שכן ניתן היה לדשן באמצעותו את השדה או המטע, דבר שהעלה את התפוקה של השדות. במילים אחרות: זבל = כסף 💰

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מכר חמור- האם מכר גם את האוכף שנמצא באוורוה?

2.מכר רכב בסכום גבוה – יכול הקונה לטעון שזו ראייה שגם הנגרר כלול במחיר?

3.כללי מכירה של חכמים גוברים על מנהג המדינה?

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן