פרק כ"ז, הלכות מלוה ולווה, ספר משפטים
ג׳ בטבת ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות גירושין, ספר נשים
ב׳ בטבת ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות גירושין, ספר נשים
א׳ בטבת ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות גירושין, ספר נשים
כ״ה בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ה, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ד, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ג, הלכות אישות, ספר נשים
כ״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"ב, הלכות אישות, ספר נשים
כ״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ"א, הלכות אישות, ספר נשים
כ׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק כ', הלכות אישות, ספר נשים
י״ט בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ט, הלכות אישות, ספר נשים
י״ח בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ח, הלכות אישות, ספר נשים
י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ו בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות אישות, ספר נשים
י״ד בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות אישות, ספר נשים
י״ג בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות אישות, ספר נשים
י״ב בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות אישות, ספר נשים
י״א בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות אישות, ספר נשים
י׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות אישות, ספר נשים
ט׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות אישות, ספר נשים
ח׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות אישות, ספר נשים
ז׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות אישות, ספר נשים
ו׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות אישות, ספר נשים
ה׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות אישות, ספר נשים
ד׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות אישות, ספר נשים
ג׳ בכסלו ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות אישות, ספר נשים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בְּכָל לָשׁוֹן וּבְכָל כְּתָב: אִם הָיָה עָשׂוּי כְּתִקּוּן שִׁטְרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהִזְדַּיֵּף וְלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ, וְהָיוּ עֵדָיו יִשְׂרְאֵלִים וְיוֹדְעִין לִקְרוֹתוֹ – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, וְגוֹבִין בּוֹ מִן הַמְשֻׁעְבָּדִין.
אֲבָל כָּל הַשְּׁטָרוֹת שֶׁחוֹתְמֵיהֶן גּוֹיִם – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים, חוּץ מִשִּׁטְרֵי מֶקַח וּמִמְכָּר וְשִׁטְרֵי חוֹב, וְהוּא שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת בִּפְנֵיהֶם וְיִכְתְּבוּ בַּשְּׁטָר: 'בְּפָנֵינוּ מָנָה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי כָּךְ וְכָךְ דְּמֵי הַמֶּכֶר' אוֹ 'מְעוֹת הַחוֹב', וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ עֲשׂוּיִין בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶן. אֲבָל בִּמְקוֹם קִבּוּץ פְּלִילֵיהֶן בְּלֹא קִיּוּם הַשּׁוֹפֵט שֶׁלָּהֶן – לֹא יוֹעִילוּ כְּלוּם.
וְכֵן צְרִיכִין עֵדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּעִידוּ עַל אֵלּוּ הַגּוֹיִם שֶׁהֵן עֵדֵי הַשְּׁטָר, וְעַל זֶה הַשּׁוֹפֵט שֶׁלָּהֶן שֶׁקִּיֵּם עֵדוּתָן שֶׁאֵינָם יְדוּעִין בְּקַבָּלַת שֹׁחַד. וְאִם חָסְרוּ שִׁטְרֵי הַגּוֹיִם דָּבָר מִכָּל אֵלּוּ – הֲרֵי הֵן כַּחֶרֶס.
וְכֵן שִׁטְרֵי הוֹדָיוֹת וּמַתָּנוֹת וּפְשָׁרוֹת וּמְחִילוֹת שֶׁהֵן בְּעֵדִים שֶׁלָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ – הֲרֵי הֵן כַּחֶרֶס.
וְהוֹרוּ רַבּוֹתַי שֶׁאֲפִלּוּ שִׁטְרֵי חוֹב שֶׁלָּהֶן שֶׁנָּתְנוּ הַמָּעוֹת בִּפְנֵיהֶן – פְּסוּלִין, וְלֹא הִכְשִׁירוּ אֶלָּא שִׁטְרֵי מֶקַח וּמִמְכָּר שֶׁנָּתְנוּ הַמָּעוֹת בִּפְנֵיהֶם; וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה בָּזֶה.
אִם לֹא יָדְעוּ דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל לִקְרוֹת שְׁטָר זֶה הַנַּעֲשֶׂה בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁל גּוֹיִם – נוֹתְנוֹ לִשְׁנֵי גּוֹיִם זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה וְקוֹרִין לוֹ, שֶׁנִּמְצָא כָּל אֶחָד מֵהֶן כְּמֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, וְגוֹבֶה בּוֹ מִבְּנֵי חֹרִין. אֲבָל אֵין טוֹרְפִין בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ קוֹל, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדְעוּ הַלָּקוֹחוֹת בַּמֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה בַּגּוֹיִם.
א. בְּכָל לָשׁוֹן וּבְכָל כְּתָב. בכל שפה ובכל ובכל צורת כתיבה. כְּתִקּוּן שִׁטְרֵי יִשְׂרָאֵל. כמפורט בהמשך הפרק. שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהִזְדַּיֵּף וְלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ. שכתובים באופן כזה שכל זיוף או תוספת או מחיקה ניכרים לעין. וְיוֹדְעִין לִקְרוֹתוֹ. שאין עדים חותמים על שטר אלא אם כן יכולים לקרותו (לעיל כד,ה).
שֶׁחוֹתְמֵיהֶן. העדים שחתמו בהם. חוּץ מִשִּׁטְרֵי מֶקַח וּמִמְכָּר וְשִׁטְרֵי חוֹב. שמשמשים לראיה בלבד. בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶן. בבתי המשפט של הגויים. אֲבָל בִּמְקוֹם קִבּוּץ פְּלִילֵיהֶן בְּלֹא קִיּוּם הַשּׁוֹפֵט שֶׁלָּהֶן. אם נעשה במקום שהתכנסו לעשות בו דין בלא ששופט שלהם העיד בכתב ידו שעדות העדים נמצאה אמינה.שִׁטְרֵי הוֹדָיוֹת. שטר שבו מודה אדם על חוב. וּמַתָּנוֹת. שטר שבו מקנה קרקע לחברו. וּפְשָׁרוֹת. שטר שבו בעלי הדין מקבלים עליהם פשרה מסוימת. וּמְחִילוֹת. שטר שבו מוחל אדם לחברו על ממון או זכות ממונית. הֲרֵי הֵן כַּחֶרֶס. שבכל אלו הקניין וההתחייבות תלויים בעצם השטר.
וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה בָּזֶה. אלא דינו של שטר חוב כשטר מכר.
בְּעַרְכָּיוֹת. בערכאות. כְּמֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ. דיבור סתמי ללא כוונה להעיד, שבאופן כזה מאמינים להם בעדויות מסוימות (ראה הלכות גירושין יב,יז, יג,כט). אֲבָל אֵין טוֹרְפִין בּוֹ. לא ניתן לגבות מנכסים משועבדים בשטרות שחתומים בהם גויים. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ קוֹל. אין פרסום לשטר כזה, והקונה אינו יכול להישמר מלקנות את קרקעות הלווה המשועבדות (השווה לעיל יא,ד). שֶׁהֲרֵי לֹא יָדְעוּ הַלָּקוֹחוֹת בַּמֶּה שֶׁנַּעֲשָׂה בַּגּוֹיִם. שעדי החתימה הם המפרסמים את העניין על ידי שמספרים לאחרים על מה חתמו. אבל בשטר שעדיו גויים אין הקול יוצא בין הקונים הישראלים.

ב. שְׁטָר שֶׁעֵדָיו גּוֹיִם שֶׁמְּסָרוֹ הַלֹּוֶה לְיַד הַמַּלְוֶה אוֹ הַמּוֹכֵר לְיַד הַלּוֹקֵחַ בִּפְנֵי שְׁנֵי עֵדִים מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁלָּהֶן וְאֵין בּוֹ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ – הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה בּוֹ מִבְּנֵי חֹרִין, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הָעֵדִים שֶׁמָּסְרוּ בִּפְנֵיהֶם יוֹדְעִין לִקְרוֹתוֹ, וּקְרָאוּהוּ כְּשֶׁמְּסָרוֹ, וְיִהְיֶה כְּתִקּוּן שִׁטְרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף וְלֹא לְהוֹסִיף בּוֹ וְלֹא לִגְרֹעַ. וְלָמָּה לֹא יִגְבֶּה בּוֹ מִן הַמְשֻׁעְבָּדִין? מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ קוֹל.
ב. שְׁטָר שֶׁעֵדָיו גּוֹיִם שֶׁמְּסָרוֹ… הֲרֵי זֶה גּוֹבֶה בּוֹ מִבְּנֵי חֹרִין. שסומכים על עדי המסירה לעניין זה (ראה לעיל יא,ב; ואף ששם נאמר שגובים על פי שטר שנמסר בפני עדים גם ממשועבדים, כאן שהעדים החתומים הם גויים כוחו חלש יותר – סמ"ע סח ס"ק יח). וְלָמָּה לֹא יִגְבֶּה בּוֹ מִן הַמְשֻׁעְבָּדִין. כבכל שטר חוב. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ קוֹל. כמבואר לעיל ה"א.
ג. תִּקּוּן שִׁטְרֵי יִשְׂרָאֵל כָּךְ הוּא: כָּל הַשְּׁטָרוֹת כֻּלָּן צָרִיךְ שֶׁיַּחֲזִיר מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל שְׁטָר בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה, לְפִי שֶׁאֵין לְמֵדִין מִשִּׁיטָה אַחֲרוֹנָה, שֶׁמָּא הָיוּ הָעֵדִים מְרֻחָקִין מִגּוּפוֹ שֶׁל שְׁטָר בִּכְדֵי שִׁיטָה, וּבָא זֶה הַמְזַיֵּף וְכָתַב בְּאוֹתוֹ הָרֶוַח שִׁיטָה זוֹ.
ג. צָרִיךְ שֶׁיַּחֲזִיר מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל שְׁטָר בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה. שלא יוסיף בשורה האחרונה דבר חדש, אלא יחזור שנית על דבר שכבר נכתב לפני כן. לְפִי שֶׁאֵין לְמֵדִין מִשִּׁיטָה אַחֲרוֹנָה. חכמים תיקנו שמה שכתוב בשורה האחרונה אינו תקף, ואם יכתוב בה דבר חדש הוא יהיה חסר משמעות. שֶׁמָּא הָיוּ הָעֵדִים מְרֻחָקִין מִגּוּפוֹ שֶׁל שְׁטָר בִּכְדֵי שִׁיטָה. העדים בדרך כלל אינם מאומנים בכתיבה מדויקת, וקשה להם לחתום בצמוד לסיום השטר, ולפעמים נשארת שורה ריקה לפני חתימתם, ובאותה שורה יכול המלווה שמחזיק בשטר להוסיף זיוף.
ד. עֵדִים שֶׁהָיוּ מְרֻחָקִין מִן הַכְּתָב שְׁתֵּי שִׁיטִין – פָּסוּל; פָּחוֹת מִכָּאן – כָּשֵׁר. שְׁתֵּי שִׁיטִין שֶׁאָמְרוּ – בִּכְתַב יְדֵי עֵדִים וְלֹא בִּכְתַב יְדֵי סוֹפֵר, שֶׁכָּל הַמְזַיֵּף אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֵצֶל הַסּוֹפֵר. וּשְׁתֵּי שִׁיטִין אֵלּוּ – הֵן וּשְׁנֵי אֲוִירָן, כְּגוֹן לָמֶ"ד עַל גַּב כָּ"ף.
הָיוּ הָעֵדִים מְרֻחָקִין מִן הַכְּתָב יָתֵר עַל שְׁתֵּי הַשִּׁיטִין, וְהָיָה כָּל הָרֶוַח שֶׁבֵּין הַכְּתָב וְהָעֵדִים מָלֵא בְּעֵדִים פְּסוּלִים אוֹ קְרוֹבִים – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף. וְאִם מִלְּאָהוּ בִּשְׂרִיטוֹת שֶׁל דְּיוֹ – פָּסוּל, שֶׁמָּא הָעֵדִים עַל הַשְּׂרִיטוֹת חָתְמוּ, לֹא עַל גּוּפוֹ שֶׁל שְׁטָר.
הָיָה הַשְּׁטָר כֻּלּוֹ עִם עֵדָיו בְּשִׁיטָה אַחַת – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
ד. עֵדִים שֶׁהָיוּ מְרֻחָקִין מִן הַכְּתָב שְׁתֵּי שִׁיטִין פָּסוּל. מכיוון שניתן להוסיף בשורה שלפני האחרונה דבר שמשפיע על תוכן השטר. שְׁתֵּי שִׁיטִין שֶׁאָמְרוּ. כשחכמים אמרו שהרחקת שתי שורות פוסלת את השטר. בִּכְתַב יְדֵי עֵדִים וְלֹא בִּכְתַב יְדֵי סוֹפֵר וכו'. רוחב השורה נמדד לפי כתב של אדם שאינו מאומן בכתיבה, ולא לפי כתב של סופר שיודע לכתוב בצורה מדודה שצורכת פחות שטח, מכיוון שהמזייף נזהר מלזייף על ידי סופר מובהק. וּשְׁתֵּי שִׁיטִין אֵלּוּ הֵן וּשְׁנֵי אֲוִירָן כְּגוֹן לָמֶ"ד עַל גַּב כָּ"ף. רוחב שתי השורות אינו רק כרוחב של אות מעל אות, אלא יש להוסיף לכל שורה חלל מעליה ומתחתיה עבור אותיות שבולטות כלפי מעלה או מטה.
מָלֵא בְּעֵדִים פְּסוּלִים אוֹ קְרוֹבִים. שחתמו שם. הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף. שלא ניתן לכתוב דבר נוסף ברווח (והעדים הפסולים אינם פוסלים את השטר – ראה הלכות עדות ה,ו-ז). שֶׁמָּא הָעֵדִים עַל הַשְּׂרִיטוֹת חָתְמוּ. ייתכן שחתימתם מתייחסת לשריטות שאין להן משמעות, ולא לשטר.
הָיָה הַשְּׁטָר כֻּלּוֹ עִם עֵדָיו בְּשִׁיטָה אַחַת. כל השטר כתוב בשורה אחת והעדים חתמו זה בצד זה.
ה. הָיָה הַשְּׁטָר בְּשִׁיטָה אַחַת וְהָעֵדִים בְּשִׁיטָה שְׁנִיָּה – פָּסוּל, שֶׁמָּא אֵלּוּ הָעֵדִים הָיוּ מְרֻחָקִין מִן הַשְּׁטָר הַכָּשֵׁר שִׁיטָה אַחַת, וְחָתַךְ כָּל הַשְּׁטָר וְכָתַב זֶה הַשְּׁטָר בְּאוֹתָהּ הַשִּׁיטָה, וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ הָעֵדִים חוֹתְמִין עָלֶיהָ.
וְכֵן אִם הָיָה הַשְּׁטָר וּשְׁנֵי עֵדִים בְּשִׁיטָה אַחַת, וּשְׁנֵי עֵדִים אֲחֵרִים בְּשִׁיטָה שְׁנִיָּה, וְאָמַר: 'אֲנִי נִתְכַּוַּנְתִּי לְרַבּוֹת הָעֵדִים' – אֵין מְקַיְּמִין שְׁטָר זֶה מֵעֵדִים שֶׁלְּמַטָּה בְּשִׁיטָה שְׁנִיָּה אֶלָּא מֵעֵדִים שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁמָּא בַּשִּׁיטָה שֶׁהָיְתָה בֵּין הָעֵדִים שֶׁלְּמַטָּה וּבֵין הַשְּׁטָר שֶׁחָתַךְ כָּתַב שְׁטָר זֶה וּשְׁנֵי עֵדָיו.
ה. שֶׁמָּא אֵלּוּ הָעֵדִים הָיוּ מְרֻחָקִין מִן הַשְּׁטָר הַכָּשֵׁר שִׁיטָה אַחַת וכו'. חוששים שהיו עדים חתומים על שטר כשר במרחק שורה מן השטר והמזייף חתך את השטר הכשר והשאיר ממנו את החתימות יחד עם השורה הריקה וכתב בה את השטר המזויף.
אֵין מְקַיְּמִין שְׁטָר זֶה מֵעֵדִים שֶׁלְּמַטָּה וכו'. בית דין אינם מאמתים את השטר על פי החתימות התחתונות, מחשש שחתימות אלו שייכות לשטר אחר והייתה שורה ריקה בינו לבין החתימות, והמזייף חתך את השטר ובשיטה הריקה כתב את השטר המזויף ואת חתימות העדים.
ו. קִיּוּם בֵּית דִּין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ לִכְתַב יְדֵי עֵדִים, אוֹ סָמוּךְ לְצַד הַשְּׁטָר, אוֹ מֵאֲחוֹרָיו כְּנֶגֶד הַכְּתָב. וְאִם הָיָה בֵּין הַקִּיּוּם וְהַשְּׁטָר רֶוַח שִׁיטָה אַחַת – פָּסוּל, שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ הַשְּׁטָר שֶׁנִּתְקַיֵּם, וִיזַיֵּף בְּאוֹתָהּ הַשִּׁיטָה שְׁטָר וּשְׁנֵי עֵדָיו, וְנִמְצָא הַקִּיּוּם עַל שְׁטָר מְזֻיָּף.
ו. קִיּוּם בֵּית דִּין. אישור הדיינים על כשרות השטר (ראה הלכות עדות פרק ו). סָמוּךְ לִכְתַב יְדֵי עֵדִים. מתחת החתימות.
ז. הִרְחִיק אֶת הַקִּיּוּם מִן הַשְּׁטָר יָתֵר עַל שְׁתֵּי שִׁיטִין, וּמִלֵּא כָּל הָרֶוַח סְרִיטוֹת דְּיוֹ – כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְזַיֵּף, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְבֵית דִּין שֶׁיְּקַיְּמוּ קִיּוּם עַל הַסְּרִיטוֹת אֶלָּא עַל גּוּפוֹ שֶׁל שְׁטָר.
ז. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְבֵית דִּין וכו'. שעדים עשויים לחתום על דבר של מה בכך (לעיל ה"ד), אבל בית דין אינו יושב לחתום על דבר כזה.
ח. כָּל הַמְּחָקִין כֻּלָּן – צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב קִיּוּמֵיהֶן בְּסוֹף הַשְּׁטָר וְיֹאמַר: 'אוֹת פְּלוֹנִית' אוֹ 'מִלָּה פְּלוֹנִית' אוֹ 'שִׁיטָה פְּלוֹנִית' – 'עַל מְחָק' אוֹ 'תְּלוּיָה', 'וְהַכֹּל קַיָּם'. וְאִם הָיָה הַמְּחָק בִּמְקוֹם 'שָׁרִיר וְקַיָּם' וּכְשִׁעוּר 'שָׁרִיר וְקַיָּם', אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְקִיְּמוֹ – פָּסוּל, שֶׁמָּא מְחָקוֹ וְכָתַב דָּבָר שֶׁזִּיֵּף, וְחָזַר וְקִיְּמוֹ בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַכְּתָב וְהָעֵדִים.
ח. כָּל הַמְּחָקִין כֻּלָּן צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב קִיּוּמֵיהֶן וכו'. אם יש בשטר שינויים שנעשו לאחר הכתיבה, כגון מילה שנמחקה וכתבו במקומה מילה אחרת, או מילה שהוסיפו בין השורות ('תלויה'), צריך לאשר את השינויים בסוף השטר לפני חתימת העדים. והקיום נעשה על ידי שמפרט את השינויים וכותב לאחר מכן 'והכל שריר וקיים'. שאם לא כן, יש חשש שהמחיקה נעשתה לאחר שהעדים חתמו על השטר ושינתה את משמעות השטר (ראה גם הלכות גירושין ד,טו). וְאִם הָיָה הַמְּחָק בִּמְקוֹם שָׁרִיר וְקַיָּם וּכְשִׁעוּר שָׁרִיר וְקַיָּם. אם יש מחיקה בסוף השטר במקום שבו נהוג לכתוב 'והכל שריר וקיים', והמחיקה מתפרסת על פני מקום שאפשר לכתוב בו 'שריר וקיים'. שֶׁמָּא מְחָקוֹ וְכָתַב דָּבָר שֶׁזִּיֵּף וְחָזַר וְקִיְּמוֹ בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַכְּתָב וְהָעֵדִים. שמא המלווה מחק את המילים 'והכל שריר וקיים' שנכתבו על ידי העדים ומציינות את סיום השטר, ובמקום מילים אלו כתב דבר לטובתו, ולאחר מכן קיים את המחיקה שעשה בשורה הריקה שלפני חתימת העדים.
ט. שְׁטָר שֶׁבָּא הוּא וְעֵדָיו עַל מְחָק – כָּשֵׁר. וְאִם תֹּאמַר: מוֹחֵק וְחוֹזֵר וּמוֹחֵק – אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁנִּמְחַק פַּעַם אַחַת לְנִמְחָק שְׁנֵי פְּעָמִים. וְאִם תֹּאמַר: שֶׁמָּא מָחַק מְקוֹם הָעֵדִים שְׁנֵי פְּעָמִים, וְאַחַר שֶׁכּוֹתֵב הַשְּׁטָר חוֹזֵר וּמוֹחֲקוֹ וְכוֹתֵב כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, שֶׁהֲרֵי הוּא וְעֵדָיו כֻּלּוֹ שָׁוֶה, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְחַק הַכֹּל שְׁתֵּי פְּעָמִים – כְּבָר תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל שְׁטָר מָחוּק אֶלָּא אִם כֵּן נִמְחַק בִּפְנֵיהֶם.
ט. שְׁטָר שֶׁבָּא הוּא וְעֵדָיו עַל מְחָק. שתוכן השטר וחתימות העדים נכתבו על גבי מחיקה (בקלף יש אפשרות למחוק את הכתוב באמצעות גירוד הדיו ולאחר מכן לכתוב מחדש, וכאשר יש כתב על גבי מחיקה הדבר ניכר לעין). אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁנִּמְחַק פַּעַם אַחַת לְנִמְחָק שְׁנֵי פְּעָמִים. אין לחשוש שלאחר הכתיבה ימחוק את תוכן השטר ויכתוב מה שרוצה, מכיוון שאז חתימות העדים יהיו על גבי מחיקה אחת ותוכן השטר על גבי שתי מחיקות, וההבדל ניכר לעין. וְאִם תֹּאמַר שֶׁמָּא מָחַק מְקוֹם הָעֵדִים שְׁנֵי פְּעָמִים. לכאורה ניתן לחשוש שאת מקום השטר מחק לפני כן פעם אחת ואת מקום החתימות שתי פעמים, ויוכל למחוק את השטר פעם שנייה, וכך מחיקתו תשתווה לשטח החתום ויוכל לכתוב שטר אחר. כְּבָר תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל שְׁטָר מָחוּק וכו'. שחכמים תיקנו שהעדים לא יחתמו על שטר שנכתב על קלף מחוק אלא אם כן ראו את המחיקה, וממילא לא יחתמו על שטר שהמחיקה בו אינה אחידה.
י. שְׁטָר הַבָּא הוּא וְעֵדָיו עַל מְחָק, וְהַקִּיּוּם מִלְּמַטָּה עַל הַנְּיָר – אֵין מְקַיְּמִין אוֹתוֹ מֵעֵדֵי הַקִּיּוּם אֶלָּא מֵעֵדִים שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁמָּא הַקִּיּוּם הָיָה רָחוֹק מִן הַשְּׁטָר הַרְבֵּה, וְהָיָה הָרֶוַח מָלֵא סְרִיטוֹת שֶׁל דְּיוֹ, וְחָתַךְ גּוּף הַשְּׁטָר, וּמָחַק הַשְּׂרִיטוֹת, וְכָתַב שְׁטָר וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק.
י. וְהַקִּיּוּם מִלְּמַטָּה עַל הַנְּיָר. עדות הדיינים על כשרות העדות הייתה בשטח התחתון שלא נמחק. אֵין מְקַיְּמִין אוֹתוֹ מֵעֵדֵי הַקִּיּוּם. לא ניתן לאשר את השטר על סמך חתימות הדיינים שבקיום. וְהָיָה הָרֶוַח מָלֵא סְרִיטוֹת שֶׁל דְּיוֹ. וכתבו את הקיום תחת השריטות (כדלעיל ה"ז). וְחָתַךְ גּוּף הַשְּׁטָר. חתך את השטר העליון יחד עם חתימות העדים שהיו בו כדי שיוכל לגבות בו. וּמָחַק הַשְּׂרִיטוֹת וְכָתַב שְׁטָר וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק. כתב שטר נוסף עם חתימות מזויפות על גבי השריטות שמחק וכעת נראה כאילו הקיום מוסב על השטר המזויף.
יא. שְׁטָר הַבָּא עַל הַנְּיָר, וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק – פָּסוּל, שֶׁמָּא יִמְחֹק הַשְּׁטָר וִיזַיֵּף, וְנִמְצָא הוּא וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק. וְאִם כָּתְבוּ הָעֵדִים: 'אֲנַחְנוּ הָעֵדִים חָתַמְנוּ עַל הַמְּחָק, וְהַשְּׁטָר עַל הַנְּיָר' – כָּשֵׁר. וְכוֹתְבִין כֵּן בֵּין עֵד לְעֵד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְזַיֵּף.
יא. שְׁטָר הַבָּא עַל הַנְּיָר וְעֵדָיו עַל הַמְּחָק. השטר עצמו כתוב על קלף רגיל שלא מחקו ממנו, והעדים חתמו מלמטה במקום שהיה מחוק. וְכוֹתְבִין כֵּן בֵּין עֵד לְעֵד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְזַיֵּף. שאם יכתבו זאת במקום אחר, יהיה ניתן למחוק זאת כחלק ממחיקת השטר.
יב. שְׁטָר הַבָּא עַל הַמְּחָק, וְעֵדָיו עַל הַנְּיָר – פָּסוּל, וַאֲפִלּוּ כָּתְבוּ הָעֵדִים: 'אֲנַחְנוּ חָתַמְנוּ עַל הַנְּיָר, וְהַשְּׁטָר עַל הַמְּחָק', מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹחֵק כָּל הַשְּׁטָר פַּעַם שְׁנִיָּה וְכוֹתֵב כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וְכֵיוָן שֶׁכֻּלּוֹ נִמְחַק שְׁתֵּי פְּעָמִים – אֵינוֹ נִכָּר; שֶׁאִלּוּ הָיָה בּוֹ מָקוֹם הַנִּמְחָק פַּעַם אַחַת וּמָקוֹם שֶׁנִּמְחַק שְׁתֵּי פְּעָמִים – הָיָה נִכָּר.
וּמִתִּקּוּן הַשְּׁטָרוֹת לְהִתְבּוֹנֵן בַּשְּׁטָר בְּוָא"וִין וְזַיְ"נִין שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יְהוּ דְּחוּקִין בֵּין הַתֵּבוֹת, שֶׁמָּא זִיֵּף וְהוֹסִיף וָא"ו, וְלֹא יְהוּ מְרֻחָקִין, שֶׁמָּא מָחַק אוֹת אַחַת כְּגוֹן הֵ"א אוֹ חֵי"ת וְהִנִּיחַ רַגְלָהּ הָאַחַת מְקוֹם וָא"ו. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מְדַקְדְּקִין בּוֹ בְּכָל לָשׁוֹן וּבְכָל כְּתָב.
יב. שֶׁאִלּוּ הָיָה בּוֹ מָקוֹם… הָיָה נִכָּר. אבל כשחלק מחוק וחלק אינו מחוק, לא ניכר כמה פעמים נמחק החלק המחוק.
וּמִתִּקּוּן הַשְּׁטָרוֹת וכו'. תיקון השטרות (לעיל ה"ג) כולל גם דקדוק של הדיין שמתבונן בצורת הכתיבה ובודק שלא הוסיפו אות דקה כמו ו' או ז' בין המילים. וְלֹא יְהוּ מְרֻחָקִין. שאין רווח מיותר בין האות ו' לבין המילה שאחריה. וְהִנִּיחַ רַגְלָהּ הָאַחַת מְקוֹם וָא"ו. השאיר רק את הצלע הימנית של האות ה' או האות ח' שנראית כמו ו'.
יג. מִ'שָּׁלֹשׁ' וְעַד 'עֶשֶׂר' אֵין כּוֹתְבִין בְּסוֹף שִׁיטָה, שֶׁמָּא יְזַיֵּף וְיַחֲזִיר הַ'שָּׁלֹשׁ' – 'שְׁלֹשִׁים', וְהָ'עֶשֶׂר' – 'עֶשְׂרִים'. וְאִם נִזְדַּמֵּן לוֹ בְּסוֹף שִׁיטָה – מַחֲזִיר הַדִּבּוּר בְּגוּפוֹ שֶׁל שְׁטָר פְּעָמִים רַבּוֹת, עַד שֶׁיָּבוֹא בְּאֶמְצַע הַשִּׁיטָה.
יג. מִשָּׁלֹשׁ וְעַד עֶשֶׂר אֵין כּוֹתְבִין בְּסוֹף שִׁיטָה. אם בא לכתוב באותיות מספר משלוש עד עשר לא יכתוב בסוף שורה. שֶׁמָּא יְזַיֵּף וכו'. יוסיף מעט בקצה השורה. וְיַחֲזִיר. יסב. מַחֲזִיר הַדִּבּוּר וכו'. יחזור ויציין כמה פעמים שנדרש, שהתחייב בסכום זה, עד שיצא לו לכתוב את הסכום באמצע השורה, והאזכור האחרון הוא שקובע (כמבואר בהלכה הבאה).
יד. שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעְלָה 'מָנֶה' וּמִלְּמַטָּה 'מָאתַיִם', מִלְּמַעְלָה 'מָאתַיִם' וּמִלְּמַטָּה 'מָנֶה' – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. וְלָמָּה אֵין הוֹלְכִין אַחַר הַפָּחוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם? לְפִי שֶׁאֵין הָאֶחָד תָּלוּי בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה כָּתוּב בּוֹ 'מֵאָה שֶׁהֵן מָאתַיִם' אוֹ 'מָאתַיִם שֶׁהֵן מָנֶה' – הָיָה נוֹטֵל מֵאָה; אֲבָל שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁאֵין הָאַחֲרוֹן תָּלוּי בָּרִאשׁוֹן, הַלֵּךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן.
הָיָה בּוֹ מִלְּמַעְלָה שֵׁם, וּמִלְּמַטָּה שֵׁם אַחֵר קָרוֹב לוֹ – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. אִם כֵּן, לָמָּה כּוֹתְבִין הָעֶלְיוֹן? שֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מֵהַתַּחְתּוֹן – יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּעֶלְיוֹן 'חֲנָנִי' אוֹ 'עֲנָנִי', וּבַתַּחְתּוֹן 'חָנָן' אוֹ 'עָנָן' – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן. אֲבָל לֹא יִלְמַד תַּחְתּוֹן מִן הָעֶלְיוֹן שְׁתֵּי אוֹתוֹת.
יד. הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. שיש להניח שבאמצע הכתיבה הוחלט לשנות את סכום ההלוואה. לְפִי שֶׁאֵין הָאֶחָד תָּלוּי בַּחֲבֵרוֹ. סכום אחד אינו הסבר או פירוט של הסכום השני אלא כל אחד מהם עומד בפני עצמו. שֶׁאִלּוּ הָיָה כָּתוּב בּוֹ מֵאָה שֶׁהֵן מָאתַיִם אוֹ מָאתַיִם שֶׁהֵן מָנֶה הָיָה נוֹטֵל מֵאָה. מכיוון שיש ספק מה הכוונה, חייב רק מאה, שיד בעל השטר על התחתונה (ראה הלכות מכירה כא,יט).
הָיָה בּוֹ מִלְּמַעְלָה שֵׁם וכו'. אם יש שינוי מועט באזכורים של אחד מהשמות, הולכים אחר התחתון. אִם כֵּן לָמָּה כּוֹתְבִין הָעֶלְיוֹן וכו'. התועלת בכתיבת השם פעמיים היא למקרה שיימחק חלק מהשם התחתון, ויהיה ניתן ללמוד את השם מהאזכור העליון. וּבַתַּחְתּוֹן חָנָן אוֹ עָנָן. שנמחקה האות יו"ד וכתוב 'חננ' או 'עננ'. אֲבָל לֹא יִלְמַד תַּחְתּוֹן מִן הָעֶלְיוֹן שְׁתֵּי אוֹתוֹת. שאם כתוב למעלה 'חנני' ולמטה נמחקו שתי אותיות וכתוב 'חנ', השטר פסול, שאות אחת עשויה להימחק מעצמה אך בשתי אותיות מחוקות יש להניח שמדובר במחיקה מכוונת, ומכיוון שסיבת המחיקה אינה ידועה, אי אפשר לגבות בשטר זה.
טו. כָּתְבוּ בּוֹ מִלְּמַעְלָה 'סֵפֶל' וּמִלְּמַטָּה 'קֵפֶל' – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהַקֵּפֶל פָּחוּת מִן הַסֵּפֶל. כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעְלָה 'קֵפֶל' וּמִלְּמַטָּה 'סֵפֶל' – חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא זְבוּב הֵסִיר רֶגֶל הַקּוֹ"ף וְנַעֲשָׂת סָמֶ"ךְ, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא בְּמִדַּת הַקֵּפֶל הַקְּטַנָּה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה; שֶׁיַּד בַּעַל הַשְּׁטָר עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
מַעֲשֶׂה בִּשְׁטָר שֶׁהָיָה כָּתוּב בּוֹ: 'שֵׁשׁ מֵאוֹת וְזוּז אֶחָד', וַהֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק אִם שֵׁשׁ מֵאוֹת זוּז וְזוּז, אוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת אִסְתֵּירָא וְזוּז, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יִטֹּל שֵׁשׁ מֵאוֹת אִסְתֵּירָא וְזוּז, שֶׁיַּד בַּעַל הַשְּׁטָר עַל הַתַּחְתּוֹנָה. אִם כֵּן, לָמָּה לֹא נֹאמַר שֵׁשׁ מֵאוֹת פְּרוּטָה וְזוּז? לְפִי שֶׁהַפְּרוּטוֹת – כּוֹלֵל אוֹתָן הַסּוֹפֵר זוּזִין וְאַחַר כָּךְ כּוֹתְבָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם – לְפִי דַּרְכָּם הַיָּדוּעַ עַל פִּיו עוֹשִׂין.
טו. קֵפֶל. קיצור של 'קב ופלגא', קב וחצי. סֵפֶל. קיצור של 'סאה ופלגא', סאה וחצי (ר"י מיגאש וראשונים נוספים לבבא בתרא קסו,ב). וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה וכו'. אף על פי שהכלל הוא שהולכים אחר התחתון, אם ניתן להסביר את ההבדל באופן נסיבתי ולא בשינוי מכוון של הכתיבה, חוששים לו והולכים בכל מקרה אחר הסכום הפחות מכיוון שיש ספק מהי סיבת השינוי, ויד בעל השטר על התחתונה.
אִסְתֵּירָא. חצי זוז. פְּרוּטָה. שהיא מטבע קטנה יותר. כּוֹלֵל אוֹתָן הַסּוֹפֵר זוּזִין וְאַחַר כָּךְ כּוֹתְבָן. אין דרך הסופר לציין סכום גבוה של פרוטות אלא הוא מחשב כמה זוזים שוות הפרוטות הללו, ומציין אותן לפי ערכן בזוזים.
טז. שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ: 'אִסְתֵּירָא מְאָה מָעֵי' אוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ: 'מְאָה מָעֵי אִסְתֵּירָא' – הַלֵּךְ אַחַר הַפָּחוּת שֶׁבַּלְּשׁוֹנוֹת, וְאֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא מֵאָה אִסְתֵּירוֹת, שֶׁיַּד בַּעַל הַשְּׁטָר לְעוֹלָם עַל הַתַּחְתּוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סָפֵק.
לְפִיכָךְ, כָּל שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשְׁמַע שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת, שֶׁמָּא כָּךְ אוֹ שֶׁמָּא כָּךְ – אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא הַפָּחוּת שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן; וְאִם תָּפַס בָּעֶלְיוֹנָה – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה.
טז. שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ אִסְתֵּירָא מְאָה מָעֵי אוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ מְאָה מָעֵי אִסְתֵּירָא. ויש ספק אם המילה 'מאה' מוסבת על המילה 'מעי' (מעות), שצריך לשלם לו סכום של מאה מעות במטבעות של אסתירא, או שהמילה 'מאה' מוסבת על 'אסתירא' וצריך לשלם לו סכום של מאה אסתירות (שהוא נמוך בהרבה) במטבעות של מעות (יד"פ, וראה מ"מ שפירש אחרת והגיה בלשון הרמב"ם וכדברי הראב"ד בהשגתו).
וְאִם תָּפַס בָּעֶלְיוֹנָה וכו'. אם התובע תפס מנכסי הנתבע לפי הסכום הגבוה, אין מוציאים מידו, מכיוון שכעת הוא זה שמוחזק בממון וספק אם יש להוציא מידו.
יז. כָּתַב בּוֹ 'מַטְבֵּעַ זָהָב' – אֵין פָּחוֹת מִדִּינַר זָהָב; 'זָהָב דִּינָרִין' אוֹ 'דִּינָרִין זָהָב' – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי דִּינָרִין שֶׁל זָהָב; 'זָהָב בְּדִינָרִין' – אֵין פָּחוֹת מִשָּׁוֶה שְׁנֵי דִּינָרִין שֶׁל כֶּסֶף מִן הַזָּהָב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
יז. אֵין פָּחוֹת מִדִּינַר זָהָב. שיש ספק באיזה מטבע מדובר, ולכן גובה דינר, שזהו המטבע הפחות ביותר שמקובל לעשותו מזהב (שמטבעות פחותים ביותר עושים מכסף או נחושת). זָהָב דִּינָרִין אוֹ דִּינָרִין זָהָב. ולא מצוין מניין המטבעות. אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי דִּינָרִין שֶׁל זָהָב. המלווה גובה שני דינרים, שכן מיעוט רבים שניים. זָהָב בְּדִינָרִין. זהב בשווי דינרים, ויש ספק אם מדובר על שווי דינרי כסף או שווי דינרי זהב. אֵין פָּחוֹת מִשָּׁוֶה שְׁנֵי דִּינָרִין שֶׁל כֶּסֶף מִן הַזָּהָב. המלווה גובה חתיכות זהב בשווי שני דינרים של כסף, שכן ידו על התחתונה.

תקציר הפרק 

🤔 איך מטפלים בשטר חוב עם פיצול אישיות?
אם אדם כלשהו יענה לכם בו-בזמן "כן" ו"לא" על אותה שאלה, מן הסתם תחשדו שהוא סובל מבלבול כלשהו, דמנציה, או אפילו פיצול אישיות; ומה עושים אם השטר הוא זה שמבולבל ו"אומר" דברים סותרים, למשל שההלוואה הייתה בסך "אסתירא מאה מעי" (מאה מעות שניתנו במטבעות של אסתירא, סכום גבוה) וגם שהיא הייתה בסך "מאה מעי אסתירא" (מאה מטבעות של אסתירא, סכום נמוך בהרבה)? התשובה: "כל שטר שיש בו משמע שתי לשונות", כלומר לשונות סותרים, "שמא כך או שמא כך" – "אינו נוטל אלא הפחות שבשתיהן" (הלכה טז) 👨🏽‍🔬

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלוה ולווה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם בשטר של גויים יכול לגבות מהלקוחות?

2.שטר של גויים – חייב בעדות אופי של ישראל?

3.שטר שנכתב כולו בשורה אחת – האם כשר?

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן