א. כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בֵּית קִבּוּל שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין – לֹא נִטְמָא תּוֹכָן לִתְרוּמָה, וְלֹא הָגְנֵיהֶן וְלֹא אָזְנֵיהֶן וְלֹא יְדֵיהֶן וְלֹא מְקוֹם הָאֶצְבַּע הַשּׁוֹקֵעַ בִּשְׂפַת הַכְּלִי. נִטְמָא תּוֹכוֹ שֶׁל כְּלִי – נִטְמְאוּ כֻּלָּם. נָפְלוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים עַל כַּנֵּי הַכֵּלִים אוֹ עַל אָגְנֵיהֶן אוֹ עַל אָזְנֵיהֶן אוֹ עַל יְדוֹת הַכֵּלִים הַמְקַבְּלִין – הֲרֵי זֶה מְנַגְּבָן וְהֵן טְהוֹרִים, וַאֲפִלּוּ אֲחוֹרֵי הַכְּלִי כֻּלּוֹ לֹא נִטְמְאוּ.
א. שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין. שנגעו משקים טמאים בצדם החיצוני. לֹא נִטְמָא תּוֹכָן לִתְרוּמָה. אין תוך הכלי מטמא תרומה. שמן התורה אין המשקים מטמאים כלים אלא רק מדברי חכמים, ועשו בה היכר כדי שלא ישרפו עליה תרומה וקדשים. וכל זה לעניין תרומה, אבל לעניין קודש דין תוך הכלי כדין אחורי הכלי (הלכות שאר אבות הטומאות ז,ג-ד). וְלֹא הָגְנֵיהֶן. צווארי הכלי. וְלֹא אָזְנֵיהֶן. בליטה היוצאת מגוף הכלי ומרכיבים בה את ידית הכלי (פה"מ כלים כה,ז). וְלֹא יְדֵיהֶן. ידיות הכלי. וְלֹא מְקוֹם הָאֶצְבַּע הַשּׁוֹקֵעַ בִּשְׂפַת הַכְּלִי. שקע בעובי שפת הכלי שמכניסים לתוכו את האצבע כדי שלא להכניס את היד לתוך הכלי בעת שאוחזים בו (פה"מ כלים כה,ז).
ב. אֶחָד כְּלֵי הַשַּׂק כְּגוֹן הַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצוּפִין, אוֹ כְּלֵי הָעוֹר כְּגוֹן הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת, וְאֶחָד כְּלֵי הָעֵץ, וַאֲפִלּוּ קֻפּוֹת וּמַשְׁפֵּלוֹת, אִם נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין – לֹא נִטְמָא תּוֹכָן.
ב. אֶחָד כְּלֵי הַשַּׂק. הארוגים משער בעלי חיים. כְּגוֹן הַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצוּפִין. שקים גדולים לאחסון סחורות. וַאֲפִלּוּ קֻפּוֹת וּמַשְׁפֵּלוֹת. סלים קלועים.
ג. פְּשׁוּטֵי כְּלֵי שֶׁטֶף שֶׁאֵין רְאוּיִין לְמִדְרָס, כְּגוֹן הַשֻּׁלְחָן וְטַבְלָה שֶׁאֵין לָהּ דֹּפֶן, הוֹאִיל וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה, אִם נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין – לֹא נִטְמָא תּוֹכָן.
אֲבָל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי שֶׁטֶף הָרְאוּיִין לְמִדְרָס, כְּגוֹן הַמִּטָּה וְהָעוֹר שֶׁיְּשֵׁנִין עָלָיו וְהַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ, אֶלָּא בֵּין שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין בָּהֶן מִתּוֹכָן אוֹ מֵאֲחוֹרֵיהֶן, נִטְמָא הַכְּלִי כֻּלּוֹ.
וְכֵן מִדּוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן וְזוֹמֵי לִיסְטְרָא וּמַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל וּמַשְׁמֶרֶת שֶׁל יַיִן – אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ, אֶלָּא אִם נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל מִקְצָתָן, נִטְמְאוּ כֻּלָּם, כְּמוֹ הַבְּגָדִים.
אֲבָל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי שֶׁטֶף הָרְאוּיִין לְמִדְרָס, כְּגוֹן הַמִּטָּה וְהָעוֹר שֶׁיְּשֵׁנִין עָלָיו וְהַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ, אֶלָּא בֵּין שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין בָּהֶן מִתּוֹכָן אוֹ מֵאֲחוֹרֵיהֶן, נִטְמָא הַכְּלִי כֻּלּוֹ.
וְכֵן מִדּוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן וְזוֹמֵי לִיסְטְרָא וּמַסְנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל וּמַשְׁמֶרֶת שֶׁל יַיִן – אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ, אֶלָּא אִם נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל מִקְצָתָן, נִטְמְאוּ כֻּלָּם, כְּמוֹ הַבְּגָדִים.
ג. כְּלֵי שֶׁטֶף. כגון כלי עץ ועור. הוֹאִיל וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה. ראה לעיל ד,א. אִם נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵיהֶן בְּמַשְׁקִין לֹא נִטְמָא תּוֹכָן. אף שלכלים אלו אין אחוריים ותוך שהרי אין להם בית קיבול, כיוון שאינם מקבלים טומאה מן התורה הבדילו בכלים אלו בין צד הכלי שאין משתמשים בו לצד הכלי שמשתמשים בו, ודין הצד שאין משתמשים בו הוא כדין אחורי הכלי.
הָרְאוּיִין לְמִדְרָס. ומקבלים טומאת מדרס מן התורה. אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ. לא הבדילו בהם חכמים בין הצד שמשתמשים בו לצד שאין משתמשים בו ובכל מקום שנגעו המשקים נטמא הכלי כולו. שכדי להבדיל בין טומאה דאורייתא לטומאת משקים שהיא מדרבנן די לעשות היכר בכלים המקבלים שיש להם אחוריים ותוך ממש (בבלי בכורות לח,א).
מִדּוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן. כלי מדידה. וְזוֹמֵי לִיסְטְרָא. כלי שיש לו שני ראשים, בראש האחד מזלג ובשני כף שטוחה. אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ וכו'. בסתם כלים הבדילו בין תוכם לאחוריהם מפני שדרך תשמישם היא שהמשקה נוגע בתוכם ולא באחוריהם. אך במידות היין והשמן שואבים מן החבית ומכניסים את כל המידה לתוך המשקה, ונמצא שדרך השימוש בהם היא כזו שהמשקים נוגעים הן בתוכם והן באחוריהם, וכן בזומי ליסטרא מכניסים את שני הצדדים לתוך התבשיל, ובמשמרת של יין שני הצדדים משמשים לאותה מלאכה (משנה אחרונה כלים כה,ג וראה ר"ש שם שביאר באופן אחר).
הָרְאוּיִין לְמִדְרָס. ומקבלים טומאת מדרס מן התורה. אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ. לא הבדילו בהם חכמים בין הצד שמשתמשים בו לצד שאין משתמשים בו ובכל מקום שנגעו המשקים נטמא הכלי כולו. שכדי להבדיל בין טומאה דאורייתא לטומאת משקים שהיא מדרבנן די לעשות היכר בכלים המקבלים שיש להם אחוריים ותוך ממש (בבלי בכורות לח,א).
מִדּוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן. כלי מדידה. וְזוֹמֵי לִיסְטְרָא. כלי שיש לו שני ראשים, בראש האחד מזלג ובשני כף שטוחה. אֵין לָהֶן אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ וכו'. בסתם כלים הבדילו בין תוכם לאחוריהם מפני שדרך תשמישם היא שהמשקה נוגע בתוכם ולא באחוריהם. אך במידות היין והשמן שואבים מן החבית ומכניסים את כל המידה לתוך המשקה, ונמצא שדרך השימוש בהם היא כזו שהמשקים נוגעים הן בתוכם והן באחוריהם, וכן בזומי ליסטרא מכניסים את שני הצדדים לתוך התבשיל, ובמשמרת של יין שני הצדדים משמשים לאותה מלאכה (משנה אחרונה כלים כה,ג וראה ר"ש שם שביאר באופן אחר).
ד. הַמַּרְדֵּעַ, וְהוּא הַמַּלְמָד – יֵשׁ לִשְׁנֵי קְצוֹתָיו אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ. כֵּיצַד? נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַחַרְחוּר – לֹא נִטְמָא מִן הָעֵץ הַסָּמוּךְ לַחַרְחוּר אֶלָּא שִׁבְעָה טְפָחִים בִּלְבַד, וּשְׁאָר הָעֵץ טָהוֹר. וְכֵן אִם נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַדָּרְבָן – לֹא נִטְמָא אֶלָּא אַרְבָּעָה טְפָחִים הַסְּמוּכִין לַדָּרְבָן. נָפְלוּ חוּץ לְשִׁבְעָה וְחוּץ לְאַרְבָּעָה – הֲרֵי זֶה כִּכְלִי קִבּוּל שֶׁנָּגְעוּ מַשְׁקִין בַּאֲחוֹרָיו, וְלֹא נִטְמָא אֶלָּא מִמְּקוֹם מַגָּעָן וְלַחוּץ.
ד. הַמַּרְדֵּעַ וְהוּא הַמַּלְמָד. מקל שבצדו האחד מעין רומח הנקרא חרחור ובקצהו השני מסמר שרודים בו את הבהמה הנקרא דרבן (לעיל יא,כג). יֵשׁ לִשְׁנֵי קְצוֹתָיו אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ. כל אחד מקצותיו נחשב ככלי בפני עצמו שיש לו אחוריים ותוך (כנראה מפני שהוא כלי גדול שכל אחד מקצותיו משמש למלאכה אחרת, תפא"י כלים כה,ב). נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַחַרְחוּר לֹא נִטְמָא מִן הָעֵץ הַסָּמוּךְ לַחַרְחוּר אֶלָּא שִׁבְעָה טְפָחִים בִּלְבַד. החרחור נחשב כתוך הכלי, והעץ הסמוך לו נחשב כאחורי החרחור ונטמא יחד עמו. נָפְלוּ חוּץ לְשִׁבְעָה וְחוּץ לְאַרְבָּעָה וכו'. אף שהחרחור והדרבן נחשבים ככלים נפרדים שלכל אחד אחוריים ותוך, גם המרדע כולו נחשב לכלי שיש בו אחוריים ותוך: החרחור והדרבן והעץ הסמוך להם נחשבים כתוך, ואמצע המרדע נחשב כאחוריים. ולכן אם נפלו שם משקים טמאים נטמא אמצע המרדע בלבד ולא השבעה הסמוכים לחרחור או הארבעה הסמוכים לדרבן.
ה. כִּיס בְּתוֹךְ כִּיס שֶׁנִּטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין – לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ שִׂפְתוֹתֵיהֶן שָׁוִין. אֲבָל אִם הָיָה הַחִיצוֹן עוֹדֵף וְנִטְמָא הַפְּנִימִי – נִטְמָא הַחִיצוֹן; נִטְמָא הַחִיצוֹן – לֹא נִטְמָא הַפְּנִימִי. וּבְשֶׁרֶץ, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶם – לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ.
ה. כִּיס. של עור. אֲבָל אִם הָיָה הַחִיצוֹן עוֹדֵף וכו'. שאז נחשבים ככלי אחד. והכלי הפנימי הוא כתוך הכלי, והחיצון כאחורי הכלי (ח"ד כלים ב"ב ד,ב). וּבְשֶׁרֶץ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אִם נִטְמָא אֶחָד מֵהֶם לֹא נִטְמָא חֲבֵרוֹ. רוב המפרשים גורסים: "אם נטמא אחד מהם נטמא חברו" מפני שבטומאת שרץ אין הבדל אם נטמא מתוכו או מבחוץ (כס"מ, מל"מ ועוד).
ו. הַחוֹקֵק רֹבַע וַחֲצִי רֹבַע בְּעֵץ אֶחָד, וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין – לֹא נִטְמָא הַשֵּׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עֵץ אֶחָד. כֵּיצַד? נָגְעוּ מַשְׁקִין טְמֵאִים בְּתוֹךְ הָרֹבַע – הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְמֵאִים, וַחֲצִי הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טָהוֹר; נָגְעוּ בַּחֲצִי הָרֹבַע מִתּוֹכוֹ – חֲצִי הָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְמֵאִים, וְהָרֹבַע וַאֲחוֹרָיו טְהוֹרִים. וּכְשֶׁהוּא מַטְבִּיל – מַטְבִּיל אֶת הַכֹּל.
נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵי הָרֹבַע אוֹ אֲחוֹרֵי חֲצִי הָרֹבַע בְּמַשְׁקִין – הֲרֵי אֲחוֹרֵי הַכֹּל טָמֵא, שֶׁאֵין חוֹלְקִין אֶת הָאֲחוֹרַיִם.
נִטְמְאוּ אֲחוֹרֵי הָרֹבַע אוֹ אֲחוֹרֵי חֲצִי הָרֹבַע בְּמַשְׁקִין – הֲרֵי אֲחוֹרֵי הַכֹּל טָמֵא, שֶׁאֵין חוֹלְקִין אֶת הָאֲחוֹרַיִם.
ו. הַחוֹקֵק רֹבַע וַחֲצִי רֹבַע. בול עץ שעשה בו שני שקעים כדי למדוד בהם רובע וחצי רובע. לֹא נִטְמָא הַשֵּׁנִי. שכל מידה נחשבת כאחוריים לגבי המידה השנייה, וכשם שאחורי הכלי שנטמאו אינם מטמאים את תוך הכלי, כך המידה שנטמאה אינה מטמאת את המידה השנייה. וּכְשֶׁהוּא מַטְבִּיל מַטְבִּיל אֶת הַכֹּל. שכל העץ הוא כלי אחד.
ז. קֻמְקוּם שֶׁהָיוּ אֲחוֹרָיו טְמֵאִים, וְהָיָה מַרְתִּיחַ – אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יָצְאוּ מַשְׁקִין מִתּוֹכוֹ וְנָגְעוּ בַּאֲחוֹרָיו וְחָזְרוּ לְתוֹכוֹ, אֶלָּא הֲרֵי הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ טְהוֹרִים לִתְרוּמָה.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
ז. וְהָיָה מַרְתִּיחַ. המים רותחים בתוכו. אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יָצְאוּ מַשְׁקִין מִתּוֹכוֹ וְנָגְעוּ בַּאֲחוֹרָיו וְחָזְרוּ לְתוֹכוֹ. ונמצא שנטמאו מאחורי הכלי וחזרו וטימאו את המשקים שבתוך הקומקום. טְהוֹרִים לִתְרוּמָה. אבל לא לקודש. שכלי שנטמאו אחוריו מטמא אוכל קודש שבתוכו (הלכות שאר אבות הטומאות ז,ג).